בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף פ׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף פ׳ עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף פ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 7 קטעים ממוספרים, כ־151 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אי הכי הא דתני עלה וכו' בין לריש לקיש בין לשמואל קא מותיב אי הכי דהני אחרים דמתני' דרוצחים קאמר והאי רוצח שנתערב בהוכר ולבסוף נתערב קאמר הא דתני עלה בברייתא הכי רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהן כולן פטורין מאי אפילו דקאמר ר' יוסי:

    אלא אמר רבא בשלא הוכר לבית דין קאמר כגון שנים עומדין ויצא חץ מביניהם ואין יודעין אי זה מהן זרקו שניהם פטורין אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהם שהכל יודעין שהוא חסיד ולא זרקו לא מחייבינן לאידך משום האי חזקה ובהא אפילו רבי יהודה מודה ורבי יהודה דאמר כונסין אותן לכיפה לא עלה קאי אלא הכי קאמר ת"ק וחסורי מחסרא מתני' והכי קתני ושור שנגמר דינו וכו' סוקלין אותו דהא על כרחיך כולהו אסירי בהנאה ואין הפסד לבעלים בסקילה הלכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה:

    כונסין אותן לכיפה שא"צ לסוקלן שלא להטריח ב"ד אלא כונסין אותן בחדר והם מתים ברעב:

    והתניא בניחותא:

    ולדה מותר לקמן מפרש לה:

    ולדה אסור דעובר ירך אמו הוא וגם הוא נאסר בגמר דין אמו:

    והאמר רבא ולד הנוגחת אסור בהקרבה כגון שנגחה על פי עד אחד או על פי הבעלים דמתסרא לגבוה ולא להדיוט הלכך על כרחיך שמעינן מדרבא דהיכא דאית עדים אסור אף להדיוט וצריך לגמור דין שניהם והא ליכא למימר טעמא דת"ק דתני וולדה מותר משום דלא נגמר דינו עמה דאי בשלא בא לב"ד מאי איריא ולדה אפילו אמו נמי אם לא נגמר דינה לא מיתסרא וכי איצטריך תנא למיתני מותר הכי אשמעינן דאין זקוק להביאה לב"ד קאמר ותיובתא דרבא:

    אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה דהיינו בין נגיחה לגמר דין דלא הוה ולד לא בשעת נגיחה ולא בשעת גמר דין ולא נוצר מן האיסור דאכתי אימיה הות שריא ולדה מותר:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    תוספות

    ואחרים באחרים כו' הכא אין לחוש אי גרס הכי דאסר ספק ספיקא דהך ברייתא כר' יהודה אתיא ובפ' התערובות (זבחים דף עד. ושם) מסקינן דר' יהודה אסר ספק ספיקא אפילו בשאר איסורין אבל במתני' דכל הצלמים (ע"ז מט:) ובמס' ערלה (פ"ג מ"ו) לא גרסינן ואחרות באחרות מדפריך בפ' התערובות על שמואל דאסר ספק ספיקא מברייתא שמתרת ולא משכח דקאי כשמואל אלא רבי יהודה ויש מפרש דמיירי שנתערבו כל האחרים באחרים דליכא אלא חד ספיקא וגרס נמי התם ואחרות באחרות וכ"ת מה לי נתערב בפעם אחת מה לי ב' פעמים איצטריך משום דאיכא תרי רובי כדאיתא בפ"ק דכתובות (דף טו.) דבעי רוב העיר ורוב סיעה ושרינן אפילו בעיר קטנה ואין הולכים אחר רוב העיר גרידתא אפילו גדולה כאנטוכיא:

    Tosafot on Sanhedrin 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

    מאירי

    פרה מעוברת שנגחה או שנרבעה על פי הבעלים או על פי עד אחד אסורה לקרבן ואף הולד אסור ואפילו ילדה קודם גמר דין היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו ואם נתערב הוולד באחרים כלם אסורים נגחה או נרבעה ואח"כ עיברה ולדה כשר פרה מעוברת שנגחה או שנרבעה על פי עדים ונגמר דינה עוברה כמוה ואסור בהנאה היא וולדה במעשה ואם נתערבה באחרים כלם נסקלים כמו שביארנו אבל אם ילדה ונתערב הולד באחרים אין סוקלין אותן אבל כונסין אותן לכיפה עד שימותו ומ"מ אחד מהם שנתערב באחרים כלן מותרין שספק ספיקא הוא נגחה או נרבעה ואח"כ נתעברה אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר וכן אם אפילו משנגמר דינה עיברה וילדה שהרי יש כאן גורם של היתר והוא הזכר אבל אם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה ולדה אסור אע"פ שלא היה הולד עמה במעשה מ"מ עובר ירך אמו הוא ונאסר עמה בשעת גמר דין:

    שנים שיצא חץ מביניהם והרג אפילו הותרו שניהם אין אחד מהם חייב ואפילו היה אחד מהם חסיד שבחסידים וחזקה עליו שלא יצא דבר מקולקל מתחת ידו אין מחייבין את האחר בחזקה זו:

    Meiri on Sanhedrin 80a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בא"ד והיכא דנתערב ברובא דחייבין דפטורין אפי' ניידי ולא אמרינן כל דפריש כו' דכמיתת בעלים כך מיתת השור ועוד דלא ליתי לאחלופי באדם כו' עכ"ל משמע מדבריהם דאפילו ניידי מאליהם לא אמרינן כל דפריש כו' וקצת קשה דבכה"ג באדם נמי אם ניידי מאליהם אמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש ולחייבי מיתה דהא אזלינן בתר רובא אפי' בדיני נפשות להחמיר כמו שכתבו התוספות לקמן ויש ליישב דאפי' בכה"ג דפריש מאליהם גזרינן שמא יקח מן הקבוע כמו שכתבו התוס' לקמן בד"ה הנסקלין בנשרפין כו' וק"ל:

    בא"ד לפי שהן מוקדשין כגון רכב כו' וחלב מוקדשין ע"ג מכתו דשרי בשור הנסקל כו' עכ"ל יש לדקדק במה שבאו לומר דיש לחוש לתקלה דמחיים במוקדשים ולכך ימותו והא חלב מוקדשין על גבי מכתו לא שייכא מחיים דאינו דומה דאיירי בתלש חלב מבהמה חיה דהוה ליה לפרש הכי כדמפרש להו בפרק בהמה המקשה גבי הושיט ידו למעי בהמה כו' ועוד דהכא לתקלה כזו דלא שכיחא להושיט ידו למעי בהמה ולתלוש חלב מבהמה חיה לא היה להם לחוש לתקלה זו ויש ליישב שלא כתבו חלב מוקדשין אלא לראייה דאפילו לסברתם דהשתא דשור הנסקל אסור בהנאה מחיים מכל מקום יש לחוש טפי מתקלת מוקדשין דהא חלב מוקדשין אסור אפילו ע"ג מכתו ובשור הנסקל אמרינן בפרק כל שעה דמותר ע"ג מכתו משום דלא הוי כדרך הנאה משא"כ במוקדשין דאסור אפילו שלא כדרך הנאה ומיניה נמי מחיים יש תקלה טפי במוקדשין כגון רכב על גבי השור כו' דהוי שלא כדרך הנאה ושרי בשור הנסקל וק"ל:

    בא"ד ואל תתמה כיון דאיסורי הנאה נינהו כו' אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה כו' עכ"ל לפי אותו תירוץ שכתבו דאפי' ניידי לא אמרינן כל דפריש כו' דלא ליתו לאחלופי באדם אין מקום לתמיה זו וק"ל:

    בא"ד ופריך רבא כו' אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן שהרגו חייבין כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לפי דעת ר"ת בוודאי ל"ג הא דקאמר שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא כו' שהרי מותרין כולהו על ידי דנכבשינהו וניניידי אלא דס"ל כו' אבל בב' שוורים אזלינן בתר אומדנא כו' ול"ג והתניא אלא תניא כו' או נימא האי ברייתא סבירא ליה דנאסרו כולהו ולא אמרינן דנכבשינהו כו' ולא אתיא אליבא דהלכתא לדעת ר"ת עכ"ל דברים תמוהים כתב בדברי התוספות להגיה ולמחוק כל הספרים הישנים וכפי פירוש רש"י ולא הוה ליה לתוספות להשמיט ולומר דלפי פירוש ר"ת ל"ג בשינויא דרבא כפי גירסת רש"י כמו שהזכירו איך שיהיה הגירסא בדברי ר"ל כפי דעת ריב"ם גם קשה לדבריו דאם נאמר לפי' ר"ת שהברייתא פליגא ולא ס"ל דנכבשינהו דניידי אם כן מי הכריחו להגיהי בדברי רבא לומר דס"ל דנכבשינהו דניידי ועוד וכי פליגי ר"ל ורבא על ברייתא זו על כן הנראה דודאי הא דאמר ר"ל דנכבשינהו דניידי ליכא מאן דפליג עליה ולפי גירסא שלנו נמי דגרסינן בדברי רבא שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא כו' וכן בברייתא איירי בכה"ג דאיירי בנגמר דינו קודם שנתערב ואחר שנתערב באותם שיש לתלות בהן שהרגו תולין וסוקלין אותן כמו שכתבו התוספות ואי ליכא למתלי באחד יותר מחבירו ודאי דשרינן כולהו ע"י דנכבשינהו דניידי וה"ה דהוי מצי למנקט ליה בכה"ג דנקט ליה גבי אדם בשלא הוכר השור הרוצח מעולם ונתערב קודם שנגמר דינו בשוורים אחרים אע"ג דבאדם אין תולין באותן שיש לתלות בשוורים תולין אלא דניחא ליה למנקט בכהאי גוונא גבי שור דבשלא הוכר נמי ע"כ באותו שתולין בו גומרין דינו אחר כך אלא דבאדם בדאיכא אבא חלפתא ביניהם ליכא למנקט בכהאי גוונא שנגמר דין הרוצח בשהוכר ואח"כ נתערב דאם כן הוה ידוע לבית דין דלאו אבא חלפתא הוא ולכך נקט ליה בגוונא אחרינא שיצא חץ מביניהם ולא הוכר מעולם מי הוא הרוצח וזה ברור בדברי התוס' לפירוש ר"ת ותו לא מידי:

    בא"ד שמא יקח מן הקבוע אפילו היכא דפריש מאליו רק בדבר שלא נאסר בתערובת כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה התם שרינן אי פריש אחד ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור ניכר וידוע היכן הוא ולכך שרינן היכא דפריש או כגון כו' כצ"ל העתקתי מתוספות דפ' התערובת ע"ש:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 80a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף פ׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־151 מילים ב־7 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 7 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי…״

    2. קטע 222 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״וְשׁוֹר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָורִין אֲחֵרִים מְעַלְּיֵי…״

    4. קטע 441 מילים

      נפתחת ב״וְהָתַנְיָא: פָּרָה שֶׁהֵמִיתָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, אִם…״

    5. קטע 533 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה…״

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״אֵימָא: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם –…״

    לשון המקור

    קטע 1

    אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן?

    קטע 2

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין, וְיָצָא חֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְהָרַג – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן.

    קטע 3

    וְשׁוֹר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָורִין אֲחֵרִים מְעַלְּיֵי – סוֹקְלִין אוֹתָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.

    קטע 4

    וְהָתַנְיָא: פָּרָה שֶׁהֵמִיתָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְולָדָהּ מוּתָּר, אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה יָלְדָה – וְולָדָהּ אָסוּר. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים – כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְבִיאִין אוֹתָן לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתָן.

    קטע 5

    אָמַר מָר: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה, וְולָדָהּ מוּתָּר. וְאַף עַל גַּב דְּכִי נְגַחָה הֲוָת מְיעַבְּרָה? וְהָאָמַר רָבָא: וְלַד הַנּוֹגַחַת אָסוּר – הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ; וְלַד הַנִּרְבַּעַת אָסוּר – הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ!

    קטע 6

    אֵימָא: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְולָדָהּ מוּתָּר; אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה – וְולָדָהּ אָסוּר.

    קטע 7

    הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם – אָסוּר.