מסכת סנהדרין דף מ״ד עמוד א׳

עכן מ"ט איענוש ישראל עליה הלא מן הנסתרות היא:

חטא ישראל מדלא אמר חטא העם עדיין שם קדושתם עליהם:

חילפי אורטייא"ש:

מושך בערלה משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול:

פשיטא הא ר' אילעא גופיה אמר דעבר על כל התורה:

לא פקר לא הפקיר עצמו כל כך:

בנערה המאורסה כתיב כי עשתה נבלה בישראל:

כולי האי רע לשמים ורע לבריות לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה:

ואתם ריחקתם ששים מילין דהר גרזים והר עיבל היו רחוקים ששים מיל מן הירדן כדאיתא בפרק אלו נאמרין (סוטה דף לו.) ויש לתמוה והלא כדין עשה דהא כתיב והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ומה היה יכול לעשות שלא מצא הר גרזים והר עיבל עד שם ובפרק אלו נאמרין פליגי תנאי דתניא הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך דברי ר' יהודה פירוש ברחוק מן הירדן היושב בערבה אלו הר גרזים והר עיבל שיושבין בהן כותים ר"א אומר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דאי מעבר הירדן ואילך והכתיב והיה בעברכם את הירדן וס"ל לר"א דהר גרזים והר עיבל שבסמוך לירדן דבר הכתוב ושנים היו ובירושלמי אמר מה מקיים רבי אליעזר הר גרזים והר עיבל ב' גבשושית עשו וקראו לאחת הר גרזים ולאחת הר עיבל על דעתיה דר' יהודה ששים מיל הלכו באותו היום על דעתיה דר' אליעזר לא זזו ממקומן והשתא ר' שילא דהכא סבר דקראי כר' אליעזר והיה לו ליהושע לעשות כן והוא הלך להר גרזים והר עיבל שבין הכותים ורב דאמר הכא דיהושע שפיר עבד מצי סבר כרבי יהודה או כר' אליעזר:

חיישינן שמא שד הוא דוקא בשדות ובהרים מקום שאין בני אדם מצויין דשכיחי שם שדים אפי' ביום כדההיא דפ' בתרא דיבמות (דף קכב. ושם) שעלה להר אבל בעיר אפילו בלילה לא חיישינן דאי לאו הכי היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה והא דלא משני הכא דחזו לה בבואה דבבואה כדמשני (ביבמות שם) משום דאין בבואה ניכרת בלילה:

ישראל אע"פ שחטא ישראל קרי להו רחמנא ביני חלפי מין הדס רע כדגרסינן בפרק לולב הגזול. וגם עברו את בריתי וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם ה' גם. מלמד שעבר על חמשה חומשי תורה. א"ל ריש גלותא לרב הונא עכן חטא בניו ובנותיו מה עשו שלקחן יהושע. א"ל וליטעמיך כל ישראל מה חטאו. אלא לרדותם. כלומר לייסרם כדכתיב וכל ישראל ישמעו וייראו. כתיב וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים תרתי עבד בהו אמר רבינא כגון בגדים וכלי' בשריפה בעלי חיים בסקילה. כתיב ויציקום לפני ה' מלמד שחבטן עמד ואמר רבון כל העולמים על זה יפלו רובה של סנהדרין כו'. אמר רב תחנונים ידבר רש זה משה רבינו ועשיר יענה עזות זה יהושע שאמר ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן ואסיקנא האי דנפל יהושע קמי המלאך בלילה משום דאמר ליה אני שר צבא ה' עתה באתי. וגמירי דלא מפקי השדים שם שמים לבטלה שאילולי כך אסור לאדם לתת שלום לחבירו בליל' שמא שד הוא ונמצא משתחוה לו ומסקנא דשמעתא דתלמוד תורה גדול מהקרבת תמידין:

דייני ישראל וחכמיהם ומנהיגיהם צריכים הם לפשפש תמיד ולחזר ולחקור על מעשה בני עירם ואין להם התנצלות כשיעשו הראוי על הנגלה הבא לידם אלא צריכים לחקור ולרגל אחר הנסתרות כפי יכלתם וכל שמתרשלים בכך הרי הכל נענשים בנסתריהם של חוטאים שכל ישראל נעשו ערבים זה לזה משקבלו עליהם ברכות וקללות בגריזים ועיבל כמו שהתבאר בסוטה והוא שאמרו למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד לומר שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן שאלמלא הנקודה הייתי דורש הנסתרות שהם לי"י אלוקינו ר"ל שאין ידועות אלא לי"י אלוקינו וכן הנגלות ענשם מוטל לנו ולבנינו עד עולם ואפילו קודם שעברו את הירדן ובאה הנקודה על לנו ולבנינו כלומר שאין לנו עונש על הנסתרות ואלמלא נקודת העי"ן הייתי אומר שלא ליענש אנו בנסתרות לעולם ובאה הנקודה על העי"ן לומר שלא לעולם נאמרה מדה זו אלא עד שיעברו את הירדן הא משעברו את הירדן ונעשו ערבים זה בזה ענש הנסתרות עלינו כל זמן שלא נעשה המוטל עלינו בחפוש הדברים ובחקירת סתרי הענינים והיא הסיבה שנענשו בחרם עכן וכבר העידו עליו שמעל בימי משה בארבעה חרמים חרם עמלק בשעה שחלשו יהושע שנאמר עליו מחה תמחה ובכלל המחייה הוא חרם על כל השלל והשניה חרם מלך ערד וחרם סיחון יחרם עוג שנאמר בהם ונחרם וכו' ואע"פ שכתב רק הבהמה ושלל הערים בזונו לנו מ"מ מעל בדברים שהיו בכלל החרם ובירושלמי מנו של ערד ושל סיחון ושל עוג ושל מדין ויש אומרים שנים בימי משה אחד של מלך ערד ואחד של סיחון ועוג שהיו בפרק אחד ולא נענשו ישראל עליו עד חרמה של יריחו לסיבה שכתבנו והוא שאמרו לרדותן כלומר ליסרם על שלא היו מדקדקין בכך ומ"מ בידי אדם אין עונשין אלא החוטא ומה שנאמר ויקח יהושע את עכן ואת הכסף וכו' ואת בניו ואת בנותיו והרי בניו ובנותיו מה חטאו שיכתב בהם וישרפו אותם ויסקלו אותם וכו' לא על הבנים ועל הבנות הוא אומר כן אלא הראוי לשריפה כגון כסף וזהב ובגדים שרף והראוי לסקילה כגון הוא ובהמותיו סקלו וכל ישראל בניו ובנותיו במעמד לקבל תוכחת ואע"פ שבחרם נאמר ישרף באש אותו ואת כל אשר לו פירשו באגדה שיריחו נלכדה בשבת ומחלל שבת בסקילה ונמצא שהיה זה מתחייב שתי מיתות ודנוהו בחמורה ולא עוד אלא שאין לדקדק בכל אלו שעל פי הדבור היה שאם לא כן וכי דנין על פי הגורל או על פי הודאת עצמו והוא שאמרו בירושלמי אמר לו עכן מה זה יהושע לית למשה רבך דמיך אלא או תלתין יומין או ארבעין יומין ולא כן אמר על פי שנים עדים באותה שעה צפה ברוח הקודש שעתידה הארץ ליחלק בגורל וכו' כלומר שעל פי הנבואה נעשה הכל ומ"מ ראוי לדייני ישראל ולמנהיגיהם שלא לגזור גזירות רחוקות לקבלם שלא ליתן מכשול לפניהם והוא שדרשו על יהושע קום לך כלומר אתה גרמת להם והוא שאמר לו אח"כ ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה תבוזו לכם ויש אומרים שלא נענשו על הנסתרות לעולם וזה שנענשו בחרם עכן מפני שידעו בו אשתו ובניו וידעי תלתא ידעי כולי עלמא:

עובדי האלילים וזובחי לשעירים ולשדים וכיוצא באלו מאותם האמונות הקדומות ראוי לנו שלא להתחבר עמהם כל כך בדברי חיבה ואהבים וכל שאנו צריכים ליתן להם שלום אין ראוי להזכיר להם אחד משמותיו של הקב"ה והאיך נזכירהו יתברך למי שכופר מציאותו או מכחיש יכלתו ומסלק השגחתו:

עָכָן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה (יהושע ז, יא) נראה לי בס"ד לשון מליצה הוא זה כי העון נקרא 'ערלת לב' ועון זה של החרם לא היה אצלו חדש אלא כבר חטא בו ארבע פעמים קודם זה ונמשכה בו ערלה זו עד שהגיע לפעם חמישית. ומה שאמר ' שֶׁבָּעַל נַעֲרָה הַמְּאֹרָסָהּ ' דכתיב כִּי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל (יהושע ז, טו) נראה לי בס"ד דידוע שהלבנה כשהיא במלואה נקראה בשם 'לְבָנָה' כי שם זה יצדק עליה יותר כשהיא במלואה ולכן נערה המאורסה כשהיא במלואה שלא נפגמה היא דוגמת הלבנה שזהו תואר החשוב שלה אבל אם נפגמה לא יצדק עליה תואר לבנה על כן אותיות 'לְבָנָה' יתהפכו אצלה לצירוף 'נְבָלָה' ולכן בְּ תוּלָה נִ שֵּׂאת לַ יּוֹם הָ רְבִיעִי (משנה כתובות א, א) ראשי תיבות 'לְבָנָה' וגם הוא ראשי תיבות נבלה לומר זכתה היא לבנה ואם לאו היא נבלה.

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא כּוּלֵי הַאי לָא פָּקַר נַפְשֵׁיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן (יהושע ז, יא). פירש רש"י לבייש את משפחתה ולאוסרה על בעלה. וקשא מאי אירייא נערה מאורסה, בכל אשת איש איכא ביוש משפחתה ואסירתה על בעלה? ונראה לי בס"ד באשת איש כתיב כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן (משלי ל, כ) וכיון דהיא מכחשת אין ביוש כל כך למשפחתה כי יאמרו שקר זה, אך נערה המאורסה דמילתא דידה עבידא לאגלויי דפתחה היה סתום ונפתח איכא ביוש גמור!

וּלְטַעֲמִיךְ, אִם הוּא חָטָא, כָּל יִשְׂרָאֵל מֶה חָטְאוּ? דִּכְתִיב (שם) "וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ"! (יהושע י, טו). פירוש אמאי הוצרך יהושע ליקח כל ישראל עמו כשבא לעשות דין לעכן, דאם עכן חטא ישראל מה חטאו שיהיו עומדים ורואין בדינו? אלא ודאי עשה כן לרדותן כדי שיהא להם מורא מכאן ולהבא. וכן בניו ובנותיו לא לקחם להרגם אלא כדי שיראו בעיניהם את דינו ויתייראו מלעשות עבירה מכאן ולהבא שלא יהיו אוחזין מעשה אביהם בידם.

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב: (משלי י״ח:כ״ג) "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת", "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ", זֶה מֹשֶׁה. "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת", זֶה יְהוֹשֻׁעַ (משלי יח, כג). נראה לי בס"ד דקשיא ליה בקרא דהוה ליה למימר 'וְעַזּוֹת יַעֲנֶה עָשִׁיר' להקדים הפעולה לפועל כדנקיט ברישא דקרא 'תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ', ולכן מפרש על משה רבינו ע"ה ועשיר על יהושע. אך באמת אף על גב דמשה רבינו ע"ה היה עניו מאד דהיה רואה עצמו רָשׁ כמו שאמר 'וְנַחְנוּ מָה' (שמות טז, ז) הנה באמת הוא עשיר דפני משה כפני חמה (בבא בתרא עה.) וכן יהושע אף על גב דהראה עצמו עשיר במה שדבר קשה בזה, הנה הוא רָשׁ כי פני יהושע כפני לבנה שאין לה אורה מגרמא אלא מה שמקבלת מן חמה כן יהושע, אף על פי שנעשה פרנס במקום משה רבינו ע"ה והיה נביא אין בידו משלו כלום אלא מה שקבל ממשה רבינו ע"ה. ולכן אותם הלכות שנשתכחו באבלו של משה רבינו ע"ה לא היה יכול יהושע להחזירם וכשאמרו לו שאל השיב 'אין נביא רשאי לחדש'. ועל כן הכתוב נקיט לישנא בהכי כדי שתהיה רש ועשיר חוזרת לכאן ולכאן, והכי קאמר ' תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר ' זה משה רבינו ע"ה שרואה עצמו רש אך באמת הוא עשיר וכן דרשינן עוד ' רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת ' זה יהושע שהוא רש דפני יהושע כפני לבנה אך הראה עצמו עשיר בדברים אלו שענה עזות. ונראה לרמוז דקרי למשה רבינו ע"ה ' רָשׁ ' כי בתיבת עָנָו (במדבר יב, ג) שכתבה תורה לשבחו נכתב חסר יו"ד ויהושע שנוסף לו אות יו"ד בשמו שנקרא יהושע ביו"ד ' יַעֲנֶה עַזּוֹת '. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) מי שהוא משורש קין יכול להשיג סוד 'אותיות תגין נקודות טעמים' מכח שורשו אבל מי שהוא מהבל אינו יכול להשיג מכח שורשו אלא רק סוד 'אותיות ותגין' בלבד אך על ידי זכות מעשיו הטובים יוכל להשיג הכל, וכן משה רבינו ע"ה מצד שורשו השיג 'אותיות ותגין' בלבד אבל מצד מעשיו הטובים השיג הכל עיין שם. ולפי זה מי שהוא יוכל להשיג מכח שרשו כל ד' בחינות של טנת"א [אותיות תגין נקודות טעמים] נקרא עשיר אבל מי שאינו יכיל להשיג מצד שורשו אלא רק 'אותיות ותגין' נקרא 'רָשׁ' שהוא ב' אותיות מן 'עָשִׁיר' ולכן קורא למשה רבינו ע"ה בשם 'רָשׁ' מפני כי מצד שורשו לא השיג אלא תרתי 'אותיות ותגין' בלבד שהם כנגד אותיות רָשׁ ד'עָשִׁיר'. ועוד נראה לי קרי למשה רבינו ע"ה 'רָשׁ' שלא זכה ליכנס לארץ ישראל ברגליו אך באמת הוא 'עָשִׁיר' שראה כל ארץ ישראל כולה בראיה רוחנית אבל יהושע זכה ליכנס ברגליו דנקרא 'עָשִׁיר' אך הוא 'רָשׁ' מן אותה ראיה רוחנית שראה משה רבינו ע"ה. ועוד נראה לי בס"ד דמשה רבינו ע"ה כל ישראל נחשבים בניו ממש ולכך כשהיה מתפלל על ישראל מתפלל דרך 'רָשׁ' שמתפלל בתחנונים דחשיב הוא מבקש על עצמו וכל המבקש על עצמו ודאי יתפלל דרך תחנונים כמו רש אבל יהושע אין ישראל נחשבים בניו ולכן כשמדבר ומבקש בעבורם אינו מדבר דרך תחנונים כמו 'רָשׁ'.

אַטוּ פִּינְחָס לָא עָבַד הָכִי? (תהלים קו, ל) קשה אין הכי נמי גם פנחס ענה עזות, ונקיט יהושע בשביל שהיה פרנס במקום משה רבינו ע"ה ולכן נקיט ליה כנגדו? ונראה לי בס"ד הכי קאמר ' אַטוּ פִּינְחָס לָא עָבַד הָכִי ' וכיון דעביד הכי ונטל שכר שנחשב לו זה למצוה רבה משמע דאין זה נקרא עזות.