מסכת סנהדרין דף ק״י עמוד ב׳

אֲמַר לֵיהּ: כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדְּרָא לְהוּ גֵּיהִנָּם כְּבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלַּחַת, וְאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִים״.

דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ״. ״יִתַּמּוּ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְשָׁם יָמֻתוּ״ – בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר: ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֵן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״? בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי, וְחוֹזְרַנִי בִּי.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד דּוֹרוֹת הַבָּאִים. ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי״ – אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. ״כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״ – אֵלּוּ חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. ״עֲלֵי זָבַח״ – [אֵלּוּ] רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לִשְׁחִיטָה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלִַים לֵאמֹר זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״. וּמָה אֲחֵרִים בָּאִים בִּזְכוּתָם, הֵם עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

מַתְנִי׳ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָן חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ – מָה יוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאֲפֵילָה לָהֶן כָּךְ עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל״. ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״ – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מַעֲשֵׂיהֶם כַּיּוֹם הַזֶּה – אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו – חוֹזְרִין.

רַבִּי אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה׳ לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳ לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם״.

מַאי חֲסִידוּתֵיהּ? דְּתַנְיָא: קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״. ״שֹׁרֶשׁ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְעָנָף״ – לָעוֹלָם הַבָּא; דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֹׁמֵר פְּתָאִים ה׳״, שֶׁכֵּן קוֹרִין בִּכְרַכֵּי הַיָּם לְיָנוֹקָא פַּתְיָא. וְאוֹמֵר: ״גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שׇׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ״. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״? שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לָהֶם לֹא מִצְוָה וְלֹא שִׁיּוּרֵי מִצְוָה. דָּבָר אַחֵר: ״שֹׁרֶשׁ״ – זוֹ נְשָׁמָה, ״וְעָנָף״ – זֶה הַגּוּף.

אֲבָל קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּבְרֵי הַכֹּל, אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל נָפְקָא לֵיהּ מִ״וַּתְּאַבֵּד כׇּל זֵכֶר לָמוֹ״.

אִתְּמַר: קָטָן, מֵאֵימָתַי בָּא לָעוֹלָם הַבָּא? רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי – חַד אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד, וְחַד אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁסִּיפֵּר. מַאן דְּאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד – שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה״. וּמַאן דְּאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁסִּיפֵּר – דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַה׳ לַדּוֹר״.

אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ״. רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּימּוֹל, דִּכְתִיב: ״עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה״.

תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִשָּׁעָה שֶׁיֹּאמַר ״אָמֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים״. אַל תִּקְרֵי ״שֹׁמֵר אֱמֻנִים״, אֶלָּא ״שֶׁאוֹמֵר אָמֵן״.