בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף ק״י עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ק״י עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ק״י עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־557 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אמר ליה ההוא טייעא:

    כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם הכא:

    ואמרי הכי משה ותורתו אמת שנסה כמה פעמים וראה שכל שלשים יום עשן יוצא משם ושומע שאומרין משה ותורתו אמת וכו':

    באפי לא גרסינן:

    שנאמר לעיל מיניה קרא ארבעים שנה אקוט בדור דהיינו דור המדבר:

    כורתי בריתי עלי זבח והיינו דור המדבר שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים דכתיב (שמות כד ה) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שמות כד ח) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:

    נשבעתי וחוזרני בי והיינו אשר נשבעתי באפי מפני כעסי נשבעתי ומתחרט אני:

    אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן למיתה בשביל בריתו של מקום:

    ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 110b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ר"א אומר הרי הן באין לעוה"ב עיין ב"ב דף ע"ג ע"ב תוס' ד"ה ודמו:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 110b · Sefaria

    בן יהוידע

    בְאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחוֹזְרַנִי בִּי ודאי לא שייך חרטה גבי קודשא בריך הוא כי הוא צופה עתידות ויודע מה שעתיד להיות אך אומרו ' בְאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי ' (תהלים צה, יא) כלומר השבועה היתה בזמן שאפי היא מדת הדין מתוחה שנשבעתי שימסרו ביד מדת הדין אך עתה אחר שקבלו יסורין נהפכה מדת הדין מאיליה ונעשית מדת הרחמים והיא רוצה עתה להטיב להם ונמצאת השבועה כדקיימא קיימא דהשבועה היתה שימסרו ביד מדה זו ותעשה בהם מה שתחפץ וגם עתה נמסרים בידה לעשות בהם שתחפץ ועתה חפצה להטיב להם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה יד.) מה עתר זה מהפך התבואה בגורן כן הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים. ולזה אמר ' וְחוֹזְרַנִי בִּי ' כלומר המדה שהיתה דין חזרה למפרע להיות רחמים ואור חוזר נעשה אור ישר שהוא חסד. והענין הוא כי שם הוי ־ ה בצירוף הוה־י הוא דין כי אות הנוקבה קודמת לאות הדוכרא ולא עוד אלא דאותיות ה"ו קודמים לאותיות ה"י נמצא צירוף זה הוא אור חוזר וכאשר תחזור צירוף זה של הוה‏־י למפרע יהיה סדר שם יהו־ה שהוא אור ישר וגם דאותיות הזכר קודמים לאותיות הנוקבא. וכן שם אדנ־י כשהוא דין גמור יתהפך לצירוף 'דינא' בסוד דינא דמלכותא דינא, וכשיהיה בסוד המיתוק יהיה צירוף אדנ־י דאות א' בראש הוא מסוד שם אהי־ה ואות יו"ד בסוף היא משם הוי־ה ואותיות ד"ן שהם דין גמור נכפפים ועקדים בתוכם. וזהו 'חוֹזְרַנִי בִּי' שיתהפך סדר אותיות השם מצירוף דין לצירוף רחמים.

    "כֹּרְתֵי בְרִיתִי" אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (תהלים נ, ה) נראה הכונה שהם מסרו עצמן בעבור עבודה זרה שהיא ראש עשרת הדברות והעובר עליה עבר על כל יו"ד דברות וזהו כֹּרְתֵי בְרִיתִי בְּרִית יוֹ"ד. ' עֲלֵי זָבַח ' אֵלּוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו שמסרו עצמן בעבור עסק התורה שבכתב היא ז' ספרים ומתחילת בבי"ת ותורה שבעל פה היא שמנה דרגין שהם כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי, וזהו עֲלֵי 'זָבַח' זי"ן בי"ת חי"ת.

    שְׁבַקָהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ נראה לי בס"ד דרבי עקיבה דרש ביומא על קבלת התשובה (משנה יומא ח, ט) 'אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל! לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם? אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שיש לכם דין בנים. ואחר שדרש דרשה זו של זכות שבקיה הכא דדריש להפך. ואמר לשון חֲסִידוּתֵיהּ על דרך מה שאמר הכתוב זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ (ירמיה ב, ב) וכן מצינו שאמר לו אותו רשע על ישראל משל למלך שכעס על עבדו והשיב לו רבי עקיבה משל למלך שכעס על בנו (בבא בתרא י.) וידוע התשובה מקובלת אצל ישראל מדין בנים והיא עיקרה ניתנה בתורת חסד לכן אמור בתשובה 'יְמִינוֹ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים' ימין חסד הוא.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 110b · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ק״י, עמוד ב׳, בהיקף של כ־557 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדְּרָא לְהוּ…״

    2. קטע 243 מילים

      נפתחת ב״דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא…״

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֵן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא,…״

    4. קטע 449 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר…״

    5. קטע 555 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵן…״

    6. קטע 646 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר:…״

    7. קטע 758 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם…״

    8. קטע 850 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר:…״

    9. קטע 949 מילים

      נפתחת ב״מַאי חֲסִידוּתֵיהּ? דְּתַנְיָא: קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל…״

    10. קטע 1053 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא,…״

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״אֲבָל קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּבְרֵי…״

    12. קטע 1245 מילים

      נפתחת ב״אִתְּמַר: קָטָן, מֵאֵימָתַי בָּא לָעוֹלָם הַבָּא? רַבִּי…״

    13. קטע 1323 מילים

      נפתחת ב״אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע…״

    14. קטע 1422 מילים

      נפתחת ב״תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִשָּׁעָה שֶׁיֹּאמַר ״אָמֵן״,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת סנהדרין דף ק״י עמוד ב׳ · קטע 2 — “…אֶל מְנוּחָתִי״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

    • רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים

      לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.

      מקור: מסכת סנהדרין דף ק״י עמוד ב׳ · קטע 13 — “אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ״. רַבִּי…

    לשון המקור

    אֲמַר לֵיהּ: כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדְּרָא לְהוּ גֵּיהִנָּם כְּבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלַּחַת, וְאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִים״.

    דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ״. ״יִתַּמּוּ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְשָׁם יָמֻתוּ״ – בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר: ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

    רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֵן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״? בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי, וְחוֹזְרַנִי בִּי.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד דּוֹרוֹת הַבָּאִים. ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי״ – אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. ״כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״ – אֵלּוּ חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. ״עֲלֵי זָבַח״ – [אֵלּוּ] רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לִשְׁחִיטָה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלִַים לֵאמֹר זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״. וּמָה אֲחֵרִים בָּאִים בִּזְכוּתָם, הֵם עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

    מַתְנִי׳ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָן חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ – מָה יוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאֲפֵילָה לָהֶן כָּךְ עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל״. ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״ – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מַעֲשֵׂיהֶם כַּיּוֹם הַזֶּה – אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו – חוֹזְרִין.

    רַבִּי אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה׳ לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳ לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם״.

    מַאי חֲסִידוּתֵיהּ? דְּתַנְיָא: קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״. ״שֹׁרֶשׁ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְעָנָף״ – לָעוֹלָם הַבָּא; דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֹׁמֵר פְּתָאִים ה׳״, שֶׁכֵּן קוֹרִין בִּכְרַכֵּי הַיָּם לְיָנוֹקָא פַּתְיָא. וְאוֹמֵר: ״גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שׇׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ״. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״? שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לָהֶם לֹא מִצְוָה וְלֹא שִׁיּוּרֵי מִצְוָה. דָּבָר אַחֵר: ״שֹׁרֶשׁ״ – זוֹ נְשָׁמָה, ״וְעָנָף״ – זֶה הַגּוּף.

    אֲבָל קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּבְרֵי הַכֹּל, אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל נָפְקָא לֵיהּ מִ״וַּתְּאַבֵּד כׇּל זֵכֶר לָמוֹ״.

    אִתְּמַר: קָטָן, מֵאֵימָתַי בָּא לָעוֹלָם הַבָּא? רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי – חַד אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד, וְחַד אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁסִּיפֵּר. מַאן דְּאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד – שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה״. וּמַאן דְּאָמַר מִשָּׁעָה שֶׁסִּיפֵּר – דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַה׳ לַדּוֹר״.

    אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ״. רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּימּוֹל, דִּכְתִיב: ״עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה״.

    תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִשָּׁעָה שֶׁיֹּאמַר ״אָמֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים״. אַל תִּקְרֵי ״שֹׁמֵר אֱמֻנִים״, אֶלָּא ״שֶׁאוֹמֵר אָמֵן״.