מסכת מכות דף כ״ד עמוד ב׳

באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וקשה דהא בכל המקרא לא מצינו פסוק זה מנבואתו של אוריה כי אם בנבואתו של מיכה המורשתי ויש לומר דסמיך אהא דאיתא בספר ירמיה (לח) שנתנבא ירמיה על פורענות ונתקבצו הכהנים והנביאים להרגו מפני שהיה מדבר פורענות ואמרו להם השרים אין אנו מסכימין שהרי מיכה דיבר מפורענות ולא נהרג וגם אוריה וגו' משמע שדבר אוריה כמו מיכה ומה פורענות דבר מיכה הוא קרא זה והוי כמו שדבר אוריה אבל קשה מנלן דאותה נבואה דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות היא לעולם הבא דלמא היא בעולם קודם גאולה וי"ל דממה שהוא אמר בפסח שני (פסחים דף סח.) ניחא דקאמר עתידים (מתים שיחיו) דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות וילכו על משענותם ועל אלישע שהחיה המת כתיב משענתו וגמרינן משענת דהאי קרא ממשענת דאלישע מה להלן החיה המת אף כאן תחיית המתים וא"כ ע"כ האי נבואה לעתיד לבא שהרי עבר בית ראשון ובית שני שלא היתה תחיית המתים וניחא הכל והשם יזכנו לראות משיח אמן:

אֶלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה בְּאוּרִיָּה כְּתִיב: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן וְכוּ' (מיכה ג, יב). כבר נתפלאו בזה המאמר כל גדולי עולם, דהא נבואה זו היא של מיכה ע"ה! והתוספות והרמ"ה נדחקו בזה מאד יעוין שם. ונראה לי בס"ד דידוע דאף על גב דהיה להם בבית ראשון שלשה עבירות חמורות שהם עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים עם כל זה עון עבודה זרה גילוי עריות אינו נוגע ומזיק בחרבן גוף הארץ אלא רק נוגע ומזיק בחוטאים עצמן אבל עון שפיכות דמים נוגע ומזיק בגוף הארץ כי כן מפורש בקרא בפרשת מסעי וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וכו' (במדבר לה, לג) נמצא עון שפיכות דמים קלקולו נוגע ומזיק בגוף הארץ שהיא עצמה בעיא כפרה. והנה בבית ראשון אף על פי ששפכו דמים הרבה לא נתמלאה סאתם בעון זה של שפיכות דמים אלא רק בהריגת הנביא אוריהו בן שמעיהו שהרגו יהויקים 'בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם' שביזהו גם אחר שהרגו וכמפורש בירמיה (ירמיה כו, כג) ונמצא שפיכת דמו של אוריה הנזכר נוגעת ומזקת בגוף הארץ 'וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ' (במדבר לה, לג) והמלך שהרג את אוריה לא נהרג בעבורו וגם אחרים מבני ישראל לא נהרגו בעבורו כאשר נהרגו בשביל הנביא זכריה שדמו עשה נקמה גדולה בישראל על ידי נבוזראדן שהרג כמה דמים בעבורו עד שנח מעצמו ומחל על דמו, מה שאין כן דמו של אוריה נשארה חלאתו בגוף הארץ לכן בעבור דמו של אוריה נגזרה גזרה זו על גוף הארץ והיא אמורה בנבואת מיכה ע"ה דכתיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר (מיכה ג, יב) שגזרה זו היא על גוף הארץ כדי לכפר עליה בפרענות זו. על כן נראה דאוריה הנזכר כאן בדברי רבי עקיבה הוא 'אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ' הנזכר בירמיה סימן כ"ו (ירמיה כו, כ) הנזכר לעיל וכמו שכתבו התוספות וכל המפרשים ואף על גב דבירמיה סימן כ"ו הנזכר קורא אותו בשם אוּרִיָּהוּ בוא"ו וכאן קורא אותו אוּרִיָּה בלא וא"ו אין זה שינוי דהוא כמו חזקיה וחזקיהו ירמיה וירמיהו ישעיה וישעיהו וכאלה רבות. ומה שאמר כאן ' נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה ' היינו רצונו לומר נבואה שנתנבא זכריה אבל מה שאמר 'נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה' אין הכונה רצונו לומר נבואה שנתנבא אוריה אלא רצונו לומר נבואה האמורה על אוריה כלומר האמורה בעבור אוריה והיא נבואה של 'בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' שנתנבא בה מיכה בעבור הריגת אוריה ואיתא בפסחים (פסחים סח.) אמר רבי שמואל בר נחמני: עתידים הצדיקים שיחיו מתים שנאמר כֹּה אָמַר הֳ' עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ (זכריה ח, ד) וכתיב וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר (מלכים ב' ד, כט) עיין שם. נמצא זו דזכריה הנביא ע"ה מגדת במעלת ישראל שיחיו את המתים ולכך תלה הקדוש ברוך הוא הבטחה זו של זכריה שהיא בענין תחיית המתים בקיום הנבואה של 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' שנגזרה בעבור דמו של אוריה בן שמעיה משום דאחר שנתקן עפר הארץ אז יהיו הצדיקים מחיים את המתים שנעשו עפר הארץ ולכן כשראה רבי עקיבה שועל יוצא מבית קודש קדשים דראה דנתקיימה גזרה זו שהיא בעבור שפיכות דמים דאוריה וכיוצא שנגזר 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר' דנעשה עתה הר הבית לבמות יער וכיון שנעשית הפרענות בגוף הארץ עצמה נשלמה כפרתה ונתרפית מחולי זה דשפיכות דמים ואז ודאי תתקיים נבואת זכריה בפסוק עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ (זכריה ח, ד) שהוא בשורה שיהיו הצדיקים מחיים מתים שנעשו עפר בארץ וכנזכר. ובזה יובן בס"ד לתרץ דקדוק אחר שאמרו לו לשון כפול בנחמה ועוד יש דקדוק למה לא אמרו לו 'נִחַמְתָּנוּ' בפעם ראשונה כשאמר להם 'לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק אִם כָּךְ לְּעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ'? ובזה ניחא כי על מה שאמר בפעם ראשנה לא נתנחמו כי הם בוכים על פרענות שנעשית בבית המקדש שהדום רגלי אלקינו שרוף באש איך יתנחמו בקל וחומר שעשה על טובת ישראל? דיותר טוב לישראל שלא תהיה פרענות זו בבית המקדש! אבל על מה שאמר בפעם שניה דאותה הפרענות שבאה על הארץ ובית המקדש היתה לכפרת הארץ ובה תלויה טובת ישראל דאם לא היה כפרה לארץ בזה הפרענות לא היו ישראל משיגים שלימות המעלה שלהם שעל ידי כך יהיו מחיים מתים שבעפר בזה נתנחמו שידעו בזה שהפרענות הבאה על הארץ והר הבית היתה כדי להסיר החלאה מן גוף המקום של ירושלים והר הבית ולרפאת אותם ולא היה הדבר בשביל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולכן עתה אמרו לו 'נִחַמְתָּנוּ' בפעם שניה ו'נִחַמְתָּנוּ' בפעם ראשנה כי למפריע נתנחמו גם על הראשונה ולהכי אמר תלמודא 'וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ' ללמדינו שנדקדק בלשון הכפול ונבין בו וכמו שנאמר (משלי טו, ד) מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים.