מסכת בבא מציעא דף ח׳ עמוד ב׳

שמעית מיניה דמר שמואל תרתי שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו':

אי נימא רכוב לחודיה שאין אחר מנהיג עמו ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו:

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין (דף כב:):

אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב לא:

או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה והיא הגדולה בקנין:

למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן לא גרס:

נחזי אנן אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר:

המנהיג בשור וחמור:

מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קנה אע"ג דלר"ש אית ליה בפ"ק דקדושין (דף כה: ושם) דבהמה [בין דקה בין גסה] אינה נקנית אלא בהגבהה מ"מ פריך מכח סתם מתניתין דהא תנן אחד רכוב ואחד מנהיג כו' והא דתנן בפ"ק דקדושין (שם) בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א אף במסירה קאמר וכ"ש במשיכה וכן התם בגמ' דהיכא דמזכיר מסירה הוי פי' אף במסירה ובמקום שמזכיר משיכה דוקא ולא מסירה ובלאו הכי צריך לומר כן התם:

רכוב הוא דלא קני ומתני' דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו:

רכוב עדיף דתפיס בה אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא א"כ מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה:

או דלמא מנהיג עדיף כו' תימה דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג ברגליו כ"ש דמנהיג עדיף דאפילו במקום רכוב ומנהיג ברגליו קני כ"ש במקום רכוב לחודיה וי"ל דמן המשנה אין להוכיח דקני מנהיג במקום רכוב דאפילו לא קני מיקרי מוחזק דכיון דמנהיג לחודיה שלא במקום רכוב קני מקרי מוחזק אפי' במקום רכוב ומ"מ לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני מאחר שקרוי מוחזק דאי אפילו לחודיה לא קני סברא הוא דאפי' מוחזק נמי לא הוי וכן לעיל דקאמר אילימא מהא שנים אוחזין האי אמר כולה אגבהתי' אבל שנים שהגביהו לא קנו התם נמי אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה אילו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך איקרי מוחזק אפילו עם חבירו ומסיפא אין להוכיח דרכוב ומנהיג קנו שניהם זה במקום זה דקתני אם היו שניהם מודים יחלוקו דאין שניהם מודים שכך קנו אותה ביחד זה ברכיבה וזה בהנהגה אלא שניהם בהנהגה או בקנין אחר:

רכוב לחודיה לא קני נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני:

מהו דתימא רכוב עדיף פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קמ"ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ"ל דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי"ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:

הא דאמרן רוכב ומנהיג חד קני וחד לא קני ואמר רב יהודה נחזי אנן מדתנן בפ' כלאי הכרם המנהיג סופג מ' וכו'. פי' המנהיג בשור (או) ובחמור ודש או חרש סופג מ' והיושב בקרון סופג מ' ר"מ פוטר את היושב בקרון.

שמואל מפיך ותני היושב בקרון סופג מ' דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין את היושב בקרון הנה היושב בקרון כמו רוכב הוא וכיון דפטרי ליה רבנן שמעינן מינה דלא הוא מנהיג הבהמה שרוכב עליה ולא מתעבידא מכחו ולא חרישה ולא דישה לפיכך הוא פטור הלכך רוכב לחודיה לא קני וכ"ש רוכב במקום מנהיג ודברים פשוטין הן. פי' מוסירה כגון פרומביא ואפסר כל בהמה בראוי לה. התופס במוסירה לא קני לא במציאה ולא בנכסי הגר דהא לא מסר ליה אחרינא אבל מוסירה מחבירו קני דהא מסר ליה חבריה.

מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' ופרקי' במנהיג הבהמה שרוכב עליה (בקרקע) [ברגליו].

הא דאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני לא למימר דלא אשכחן דפליג בה, דהא איכא (ר' יהודה) [ר' שמעון] דאמר דאפילו גסה אינה נקנית אלא בהגבהה, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (כה, ב), אלא הכי פירושו, אי איתא דרכוב ומנהיג חד מינייהו קני, מי איכא למימר דמנהיג לא קני, הא אין לך משיכה גדולה מזו.

ואלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה וכו' קשיא לן, דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב, והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל, דאלמא רכוב עדיף. ולפי פירוש הראב"ד ז"ל, רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה, [דאזלא] מחמתיה כל שהוא, ותפיס בה במוסרה, או דלמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דעדיף דרוכב לא הוה כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר, ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כוליה, על כרחין (לא) קני כוליה דקאמר היינו מנהיג, וממילא רכוב לא קני כלל. אלא יש לומר, דמעיקרא כדהוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה, ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף, משום דעל כרחין מנהיג קנה, דאין לך משיכה גדולה מזו, ותנן (קידושין כה, ב) בהמה גסה נקנית במשיכה, ואי איכא למימר דלא קנה, רכוב הוא דלא קני, משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל, דכיון דאינו מנהיג ברגליו, אף על גב דאזלא תותיה, מנפשה הוא דקא אזלא ולא מחמת רכיבתו, אבל השתא פשיטא ליה דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרוייהו קנו, משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאילו מנהיגה ברגליו, וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג, אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג משום דתפיס ביה, כלומר תפוס במוסרה, דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד, אלא משום דתפיס במוסרה [דמהני] בדאיכא דעת אחרת מקנה מיהא, ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, כדאיתא בסמוך, מכל מקום כיון דבעלמא מהני, סניפין מיהא (הוא ממנהיג) [הויא] דעדיף ממנהיג, והא דלא אדכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה, משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג. ואכתי תמיהה לי, כיון דכל חד מינייהו מהני באפי נפשיה, היכא דאיתנהו לתרוייהו אמאי מבטל האי קנייה להאי קנייה, תרוייהו ליקנו. ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני, אלמא כי אזלא מחמתיה אזלא ומחמת כובד רכיבתו, והילכך כיון דתפיס בה ואזלא מחמתיה, מנהיג לא מעלה ולא מוריד, דאפילו בלא הנהגתו קאזלא, והאי דתפיס [בה] עדיף וקנייה, או דלמא מנהיג עדיף, דבשלמא ברכוב לחודיה קני, משום דהא קא אזלא, ומחמת רכיבתו קא אזלא, ואלו רכוב דלא אזלא (תותיה) ודאי לא קני כלל, דהא (לא) ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד, וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני, משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל [או לא], וכיון שכן דודאי מחמת מנהיג קא אזלא, ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רוכב אינה ודאית, טפי עדיף מנהיג מרוכב, ומנהיג קני רוכב לא קני.

ופשיטנא ליה מדתנן היושב בקרון סופג את הארבעים ואפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים את היושב בקרון אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני. אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות [הקשורות] בקרון הולכות כשמרגישות שהקרון טעון, ומחמת כובד היושב הן הולכות, ומדיושב לחודיה לא קני כל שכן דרוכב במקום מנהיג לא קני. ואיכא למידק, כיון דסבירא ליה לשמואל דרכוב לחודיה לא קני, למה ליה למימר לרב יהודה דבמקום מנהיג לא קני. ויש לומר דרב יהודה כולה מלתא הוה מסתפקא ליה, והכי קאמר שמעית מיניה [דמר שמואל] וכו' ולא ידענא היכי שמעית מיניה, ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אלפן, רכוב הוא דאמר לי דלא קני. אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה, הא ודאי מספקא ליה אי רכוב הוא דקני אי מנהיג הוא דקני. ופשיטנא ד[ל]שמואל רכוב לחודיה לא קני, וכיון שכן על כרחין רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר ליה לרב יהודה, וקאמר ליה מנהיג קני רכוב לא קני. והא דמסקינן מדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג, אנו הוא דמסקינן הכי, ולאו אסוקי אמאי דקאמר נחזי אנן הוא.

מחברו קני דהא מסר ליה חבריה לא[ו] למימר דבעינן [שימסור] ליה מיד ליד, אלא כל דאמר ליה לך חזק וקני ואזל ותפיס במוסרה קני, כדאיתא בריש פרק הספינה (ב"ב עו, ב), דאמר התם אי דאמר ליה לך חזק וקני הכי נמי דקני, הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך משוך וקני. והכא נמי קאמר מחברו קני, דהא מסר ליה מדעתיה ואמר ליה קני. וזה שלא כדעת מקצת המפרשים ז"ל (עי' תוס' קידושין כד, ב בד"ה בהמה) דצריך למסור לו מיד ליד, ודייקין לה מהכא וליתא.

השתא הא דאמר ר' מאיר יושב קני רכוב מיבעיא לאו למימר דעדיף רכוב מיושב לדעת רב יהודה (דהא) דמקשה ליה מינה, דאי משום דתפיס במוסרה הא אמר רב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי, דאי משום דלא ניטעי למימר דרכוב לא קני, אי איכא למטעי בחד מינייהו [ד]לא קני, ביושב הוא דאיכא למטעי, וכיון דאשמעינן דיושב קני, כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסרה דמהני בעלמא.

אלא לאו רבנן וכו' איכא למידק, ודלמא לעולם ר' מאיר היא, ואצצריך לאשמעינן דרכוב אפילו [במקום] מנהיג קני, דהא מילתא דספיקא היא וצריכה למילף כדאיתא לעיל. יש לומר דההיא נמי לא צריכה, דכיון דרכוב לחודיה לר' מאיר קני, על כרחין כשבאו לפנינו אחד רכוב ואחד מנהיג תרוייהו פליגו, משום דהאי אמר אני זכיתי בה תחלה ברכיבה, והאי אמר אני זכיתי בה תחלה בהנהגה, וכיון דתרוייהו אכתי מחזקין בה במאי דאי עבידי הכי כל חד מנייהו באפי נפשיה קני, פלגי לה תרוייהו וכי קא מיבעיא ליה לרב יהודה לעילהי מינייהו עדיף וקני, היינו כשהחזיקו בה בפנינו כהדדי זה ברכיבה וזה בהנהגה, הילכך מספקא לן כל שבאין בבת אחת הי מינייהו עדיף וקני. אבל לרבנן, אי איתא דרכוב לחודיה לא קני, השתא דאתו קמן חד רכוב וחד מנהיג, אף על גב דרכוב קטעין אני זכיתי בה תחלה שרכבתי עליה והנהגתיה ברגלי, לא מהימן, דכיון דהשתא לא עביד בה קמן מידי דמהני, וחברו מנהיג בה ועביד מידי דמהני, הויא לה בחזקת מנהיג ואידך מוציא מחברו, וכדאמרינן בכל מידי דחד מוחזק ואידך מסרך בה סרוכי דעליו הראיה.

איכא ספרים דגרסי הכי אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג. [ולא] מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קא משמע לן דיחלוקו. ולספרים דמסיימי בה הכי, נראה לי דתרי לישני נינהו, והכי קאמר: איבעית אימא תרי גווני מנהיג, וקא משמע לן דמנהיג ברגליו אורחא היא וקני כמנהיג בידיו, ואיבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני, ואף על גב דתפיס במוסרה, דמוסרה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מוריד, אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג, כלומר קא משמע לן דתרי גווני מנהיג איכא שוין זה כזה, ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס לה.

החורש בשור וחמור והוא הדין לכל בהמה טהורה עם טמאה לוקה מן התורה ולא סוף דבר חורש אלא אף הזורע בהם או המושך בהן את הקרון או שמנהיגן על איזה צד קרון שהיו שור וחמור מושכין אותו אף היושב בקרון לוקה וכן פסקו גדולי המחברים ואע"פ שלא הנהיג שהבהמה מרגשת בישיבתו והולכת ונמצא שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך וכן אם היה שם אחד יושב בקרון ואחד מושך או מנהיג שניהם לוקין כדין שנים או אף מאה שהנהיגו כאחד שכלם לוקין ומכאן אני אומר שהלכה רכוב לחודיה קני שהרוכב הוא בדמיון היושב והרי חייבנוהו לענין כלאים ומ"מ אותם שפוסקין ורכוב לבדו בלא הנהגה אינו קונה אף הם פוסקים לענין כלאים שאין היושב חייב ולא יראה כדבריהם:

לדעת האומר שאין הרכיבה קונה פירושו אפי' עם תפישת המוסרה בידו והוא ראשים היוצאים מפרומביא שבפיה שתפיסת המוסרה אינה כלום בלא הנהגה ולא זכה בה אדם לא במציאה ולא בנכסי הגר ולא סוף דבר באלו אלא אף מחברו במקח וממכר לא קנה שהרי הבהמה אינה נקנית במסירה אפילו הגסה ומ"מ דבר הנקנה במסירה כגון ספינה אם היו שם דברים העשויים למסרה אינו צריך למסור גוף הספינה אלא דיו במסירת אותו דבר העשוי למסירה במקח וממכר שהרי בכאן לדעת מה שהיינו סבורים שהבהמה נקנית במסירה היינו אומרים בו שמחברו קנה ולא היינו צריכים למסירת ראש הבהמה או גופה ומעתה הוא הדין בספינה אם יש שם דברים העשויים להנהיגה בהם ולמסרה הא במציאה ונכסי הגר לא קנה עד שימסור חלק מגופה של ספינה:

בד"ה מנהיג לחודיה כו' והא דתנן בפ"ק דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א כו' עכ"ל קצרו במקום שהיה להם להאריך דלכאורה לאו סתמא דמתני' בהך דהכא היא אבל בלשון המשנה שם בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור"א וחכ"א בהמה דקה במשיכה דהשתא הוי שפיר בהמה גסה נקנית במסירה סתמא דמתני' דלא פליגי חכמים עליה אלא בבהמה דקה וק"ל:

בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דא' רכוב דחי לקמן כו' עכ"ל אבל משנים רוכבין כו' אפשר דלא קשיא להו וכן משמע מדבריהם לקמן והיינו משום דאיכא למימר דשניהם קרוין מוחזקין וברכיבה לחודיה שניהם לא קנו אבל מ"מ מאחד רכוב ואחד מנהיג פריך שפיר דאי רכוב לחודיה לא קנו לא הוה קרי מוחזק לגבי מנהיג דלחודיה נמי קני ודו"ק:

בד"ה או דלמא מנהיג כו' כ"ש דמנהיג עדיף כו' עכ"ל פירוש כ"ש דמנהיג עדיף במקום רכוב לחודיה דהא שמואל קאמר דחד מנייהו עדיף במקום חבריה וע"כ דרכוב עדיף ממנהיג לא קאמר דהא במתניתין קתני דקונה מנהיג במקום רכוב אלא ע"כ מנהיג עדיף מרכוב קאמר ורכוב דקני במקום מנהיג דקתני במתני' ע"כ במנהיג ברגליו איירי ודו"ק:

בא"ד אלו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך אקרי מוחזק אפי' כו' עכ"ל יש לדקדק דהא אלו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה מונח ע"ג הקרקע ולא קני גם התופס עדיין בצד האחד וי"ל דה"פ דאם לא היה חבירו תפוס בצד השני והיה נותקה מידו מקרי לגבי שני שעדיין הצד האחד בידו הוגבהה למעלה מג' על ידו וקני כמ"ש התוס' לקמן גבי הואיל ויכול לנתקו כו' ועי"ל דמיירי הכא בטלית שאינו ארוך כ"כ ואם לא היה חבירו תפוס בצד השני לא היה סופו ליפול ולא היה ראשו מגיע לארץ וכה"ג כתבו התוס' ג"כ לקמן ע"ש:

בגמ' היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס כו' רב ושמואל דאמרי תרוייהו מוסירה כו' עכ"ל יש לדקדק כיון דעיקר אבעייתו דרכוב עדיף היינו משום דהא תפיס והיינו דהא תפיס במוסירה כמו שפירשו התוס' וא"כ היכי ס"ד ליפשוט רכוב דתפיס מיושב דאינו [תפיס ותו אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מעיקרא מההיא] דרב ושמואל דאמרי תפיס במוסירה כו' ונראה ליישב דאע"ג דנקט האבעיין דהא תפיס מ"מ משום דרכוב הוא נמי קמבעיא ליה והשתא מהך דרב ושמואל דאמרי מוסירה לא קני לא מצי למפשט דאימא הכא משום דרכוב עדיף אבל מהך דיושב בעי למפשט כולה מלתא דהוי ס"ד דיושב נמי תפוס במוסירה והמדחה קאמר דודאי דרכוב לא מהני תפשוט שפיר מיושב אבל רכוב דתפיס לא מהני לא תפשוט מיניה דאימא יושב מיירי בלא מוסירה והשיב לו מרב ושמואל דמוסירה נמי לא קני במציאה ודו"ק:

תוס' בד"ה מ"ד רכוב עדיף כו' וא"ת לעיל כי פריך כו' לישני דקמ"ל דלא מבטל חזקת רכוב כו' עכ"ל הכי משמע להו דמאחד רכוב וא' מנהיג פריך ולא מהיו שנים רוכבין כו' כמ"ש לעיל וליכא לאקשויי דא"כ נימא דמרישא דשנים רוכבים כו' קא דייק השתא יושב קני רוכב מבעיא דהכא ליכא לשנויי דקמ"ל דאחד אינו מבטל את חבירו כיון שהם שוים אלא לאו רבנן היא וא"כ הסיפא דא' רכוב וא' מנהיג נמי כרבנן וש"מ רכוב קני די"ל כיון דהסיפא משנה דצריכה היא לר"מ דאע"ג דהרישא לאו משנה דצריכה היא קתני לה בדרך לא זו אף זו דה"נ צריך לומר למאי דאתיא כרבנן דקתני לה בלא זו אף זו ודו"ק:

ד"ה מנהיג לחודיה מי איכא מ"ד וכו' מ"מ פריך מכח סתם מתניתין וכו'. ר"ל מתני' דהכא דתנן א' רוכב וא' מנהיג ש"מ דמנהיג קונה כמו משיכה ואע"ג דקתני בה נמי רוכב הוא אוקמא לקמן בשמעתין במנהיג ברגליו כמו שכתבו מיד בדבור שאחר זה:

ד"ה רכוב עדיף וכו' וצ"ל דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה וכו' א"כ מאי פושט בסמוך מיושב דפטור וכו' ואע"ג דאיכא למימר דהיינו הא דפריך ליה בסמוך היכי פשיט מר רוכב מיושב יושב לא תפיס במוסירה וכו' ושני ליה מוסירה לא קני מ"מ אם איתא דליכא ברוכב שום קנין אחר אלא התפיסה תקשה ליה היכי פשיט רוכב מיושב הא אין שייך ענין זה לזה כלל ואי משום דאית ליה דתפיסה לא קנה מה צריך למפשט ליה מיושב בלא יושב ה"ל להשיב בקצרה דתפיסה לא קנה במציאה א"כ ע"כ מנהיג עדיף אבל השתא דאמרינן דברוכב איכא נמי אזלא מחמתיה מעט וה"ה ביושב נמי אזלא מחמתיה מעט ולכך פשיט מיושב דאם איתא דאזלא מחמתיה מעט מלתא היא לא הוה לן למפטר יושב גבי כלאים דתלי הכל באזלא מחמתיה כיון דביושב נמי איכא אזלא מחמתיה מעט אלא ודאי הא דאזלא מחמתיה מעט לאו מלתא היא ולא חשיב שום הנהגה וא"כ ה"ה דברוכב לא קני ופריך היכי פשיט מר רוכב מיושב יושב לא תפוס וכו' ומשני דאפילו מסירה גמורה דקני במקנה לחבירו לא קני במציאה ולכך כיון דהא דאזלא מחמתיה מעט לאו מלתא היא כמו דפשיטנא מיושב אין סברא לומר דבשביל מה שתופס במוסירה קצת יקנה יותר וק"ל ועיין בכלאים בפי' רבינו שמשון דפי' ג"כ שמוכח מתוך סוגיא דשמעתין דביושב איכא נמי אזלא מחמתיה והיינו על כרחך ע"ד שפירשנו דברי התוס':

ד"ה או דלמא וכו' עד וי"ל דמן המשנה אין להוכיח וכו' ר"ל דבמשנה אין רצונם לומר זה אומר אני קניתי ברכיבה וזה אומר אני קניתי בהנהגה אלא כל אחד אומר אני מצאתיה לבדי והיתה כולה בידי אלא שאתה באת לאחר מכאן ותפסת בה. אלא שמטעם שזה רוכב וזה מנהיג חשובים שניהם כמוחזקים ולכך יחלוקו אבל מ"מ מוכח שפיר ררוכב לחודיה קני דאל"כ לא מקרי מוחזק לענין שנאמינהו שהוא לבדו היה רוכב עליה מתחלה שהרי אפילו אם כן הוא כמו שאומר לא היה קונה אלא ודאי רוכב לחודיה או מנהיג לחודיה קני ולכך מוכח שפיר לקמן ממתני' דרוכב לחודיה קני אלא דמשני לה דאיירי במנהיג ברגליו:

גמרא שמעית מינה דמר שמואל תרתי וכו'. פירש רש"י שני דברים דין רכוב ודין מנהיג וכו'. אמר זה לפי שלכאורה נראה שפירוש תרתי רוצה לומר שני אנשים האחד רכוב והאחד מנהיג ובאין לדין חד קני וכו' ואם כך הוא לא יצדק מה שאמרה הגמרא היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. מהר"י אבוהב.

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש בפרק קמא דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דוקא במסירה. וכי תימא דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דרכוב גופיה לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מתוך שהוא יושב עליה ודמי למנהיג מדפשיט בסמוך למאן דאמר יושב בקרון אינו סופג וכו' דרכוב לא קני. אי אפשר לפרש כן דעל כרחך לאו מכח רכוב פריך במנהיג דליקני דאף על גב דרכוב לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מכל מקום איכא למימר דעדיף רכוב ממנהיג משום דתפיס בה כדאמר בתר הכי דמהאי טעמא הוא דבעיא דרכוב במקום מנהיג הי מינייהו קני. הרא"ש. וזה לשון גליון תוספות: קצת נראה דוחק מה שפירש בפנים דמכח סתם מתניתין פריך דאי איכא למאן דאמי לא קנה מתיישב שפיר. אלא נראה כמו שפירש בתוספות דרבינו שמשון ז"ל מנהיג מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דלרבי שמעון רכוב לא קני ואף על גב דתפיס בה ואזלה מחמתיה דדוקא בהגבהה הוא דקני ולא במסירה ומשיכה ומיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לפרש כמו שכתוב בפנים דהא לדידהו לפירוש הקונטרס דקידושין רכוב קני דתפיס בה והויא מסירה ולא מנהיג אלא ודאי אף במסירה קני כמו שפירשו התוספות בפנים. עד כאן.

וכתוב בגליון וזה לשונו כתוב בתוספות והא דתנן בפרק קמא דקידושין בהמה גסה וכו'. בכאן לא תרצת דמכח סתם מתניתין דהכא קפריך דאכתי יקשה דהא לקמן בעי לאוקומי מתניתין דהכא כרבי מאיר. כתוב בגליון תוספות מיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לומר כמו שכתוב בפנים וכו' מיהו יש לומר דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אם תמצא לומר דרכוב קני במציאה דהך דפרק קמא דקידושין איכא למימר דאיירי במכירה דהתם ודאי מסירה קני אבל במציאה דמסירה אינה קונה אם תמצי לומר דרכוב קני זה צריך לומר משום דאזלה מחמתיה אם כן כל שכן מנהיג. עד כאן.

והריטב"א כתב וזה לשונו מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. ואם תאמר והא איכא רבי שמעון בפרק קמא דקידושין דסבירא ליה דבהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה. ויש לומר דעל כרחך הא דשמואל לא אתיא כוותיה דאם כן לא רכוב קני ולא מנהיג קני אלא ודאי כרבנן סבירא ליה דאמרי בהמה גסה נקנית במשיכה ולדידהו מנהיג קנה שאין לך משיכה גדולה מזו. עד כאן.

והריצב"ש כתב וזה לשונו מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. אף על גב דאיכא מאן דאית ליה בפרק קמא דקידושין בהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה ואיכא נמי מאן דאמר במסירה ופירש רש"י ולא במשיכה. הכא אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני דשאני מסירה דמסר ליה חבריה אבל רכוב דלא מסר ליה חבריה אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני. עד כאן.

אלא רכוב במקום מנהיג כלומר דהא ודאי רכוב לחודיה או מנהיג לחודיה כל חד מינייהו קני אבל כי הוו תרווייהו כי הדדי זה רוכב וזה מנהיג הא אתא לקמיה דשמואל ואמר דחד מינייהו קנה ואידך לא קנה ולא ידע רב יהודה הי מינייהו קנה. והקשו בתוספות היאך אפשר לשמואל לומר בזו דחד קנה וחד לא קנה והלא שנינו במשנתנו או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו והיאך חולקים בשבועה דהא חד מינייהו לא קנה כלל והתנא בטוב היה יודע רכוב במקום מנהיג איזה מהם קנה וכי תימא דמתניתין במנהיג ברגליו והכא ברוכב שאינו מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא רכוב עדיף והלא אפילו רכוב שהוא מנהיג ברגליו קתני מתניתין דלא עדיף ממנהיג וכי תימא דהא דשמואל במנהיג ברגליו ומתניתין ברוכב שאים מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא מנהיג עדיף וכו' והיכי עדיף מנהיג דעלמא מרכוב המנהיג ברגליו. ותו דקאמר או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה אבל רכוב לא קני כלל השתא ומה במתניתין דאוקימנא בשאינו מנהיג ברגליו רכוב קני ויחלוקו כל שכן הכא דמיירי במנהיג ברגליו דאית לן למימר דרכוב קני. ויש שפירשו בתוספות דסבירא ליה לשמואל דמתניתין לא היה רכוב ומנהיג ביחד אלא שבאו לפנינו כן וכל אחד מהן אשמר אני לבדי החזקתי ובא חברי ותפס בשלי ואנן אמרינן דישבעו ויחלוקו דאימר תרווייהו הנהיגוה ביחד או רכבוה ביחד. ואין זה מחוור בעיני רבותי חדא דאם איתא דרכוב במקום מנהיג חד מינייהו לא קנה כשבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג הרי אותו שאינו ראוי לקנות אינו לגבי חברו אלא כמאן דמסריך ביה סרוכי דלאו כלום הוא ולמה הוא נאמן עליו כי הוא ההזיק תחילה עד שיטול מחצה בשבועה. ועוד דכיון דקתני סיפא ואם יש עדים או ששניהם מודים יחלוקו בלא שבועה משמע דאכולה מתניתין קאי שיש עדים או מודים זה לזה שקנו זה ביחד כדרך שבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג מדלא קתני בהדיא שבאו עדים או שמודים זה לזה שהנהיגו שניהם ביחד או שרכבו ביחד. והנכון בזה כמו שפירש בתוספות בשם רבינו יוסף איש ירושלים כי בכלל ספקו של רב יהודה הוא גם כן באיזה רכוב איירי שמואל ובאיזה רכוב איירי מתניתין והכי קאמר מי קאמר שמואל רכוב עדיף דהא תפיס ביה וקני ליה כולה אבל מנהיג לא קני כלל ואם כן רכוב דהנא ליה שמואל דקני כולה אבל מנהיג לא קני כלל מימרי ברכוב ומנהיג ברגליו והא דתנן במתניתין דיחלוקו דמנהיג קני החצי מיירי שהרכוב אינו מנהיג כלל ברגליו או דילמא מנהיג עדיף דקא אזלא מחמתיה וקני כולה אבל רכוב לא קני כלל ואם כן הא דתני שמואל חד לא קני היינו רכוב ואינו מנהיג ברגליו ומתניתין דקתני דרכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו. הריטב"א ותוספות תלמיד הר"פ. ואם תאמר כיון דהשתא סבירא לן דרכוב לחודיה קנה ומנהיג לחודיה קנה כי הוו תרווייהו בהדדי למה לא יקנו שניהם ויש לומר משום דכי הוו בהדדי דילמא אחד מהם מבטל כח חברו שלא תלך מחמתו ולא ידעינן הי מינייהו מעכב על חברו דליהוי עדיף טפי. הריטב"א.

והראב"ד כתב וזה לשונו רכוב עדיף. פירוש עדיף כמנהיג וקונה מחצה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רוכב ולא מידי. אמר רב יהודה ניחזי אנן. פירוש אי אמר על רכוב לחודיה ודאי על רכוב קאמר דמנהיג מושך גמור הוא כדאיתא (בקונטרס) אי אמר על רכוב במקום מנהיג דלא קני אפילו מחצה אבל רכוב לחודיה קני כולה במנהיג דמחמתיה קאזלא אף על גב דלא מרהיט לה ובסוף הוא פושט דאפילו רוכב לבדו אינו קונה. עד כאן.

והרשב"א כתב וזה לשונו ואלא רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה וכו'. קשה לי דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל דאלמא רכוב עדיף ולפיכך פירש הראב"ד רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה דאזלא מחמתיה כל שהוא ותפיס בה במוסירה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי.

בגמרא מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד לא קני ופרש"י הא משיכה היא זו וכו' ואף ע"ג דשמואל גופא אמר בפ"ק דקדושין דבהמה גסה ניקנית במסירה כדתנן במתני' שם ופרש"י שם דמ"ד במסירה היינו ולא במשיכה ע"ש נראה דהיינו היכא דשייך מסירה אבל הכא דאיירי במציאה כדמשמע הסוגיא א"כ לא שייך מסירה דמאן מסר לה וכה"ג כ"ע מודו דמהני משיכה דאל"כ במה יקנה וכדמשמע מסתם מתני' דהכא ומה שלא כתבו התוספות כן היינו משום דאינהו לשיטתייהו שם בקידושין דמ"ד במסירה היינו כ"ש במשיכה וזה שדקדקו כאן בלשונם דבלא"ה צ"ל כן התם עכ"ל והיינו משום דמכאן אין הכרח דבלא"ה לק"מ אלא דקושטא דמלתא משני לשיטתם שם וק"ל:

בתוספות בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו עכ"ל. ויש לתמוה אמאי לא קשיא להו מבבא דרישא בשניהם רוכבין ולשנויי נמי הכי ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דבשניהם רוכבין כיון דשניהם שווין בתפיסה איכא למימר דאף על גב דלא קנו מ"מ כל א' מיקרי מוחזק אבל באחד רכוב ואחד מנהיג מייתי שפיר דאי ס"ד דרכיבה אינו קונה ה"ל המנהיג מוחזק גמור לגביה כיון שתפס בענין שקנה משא"כ בתפיסת הרוכב ומה"ט נראה מלשון רש"י ותוספות בסמוך דכל השקלא וטריא במתני' אינו אלא מבבא דאחד רכוב וא' מנהיג וכ"כ מהרש"א אמנם אחר העיון יראה דהתוספות לא נחתו להאי סברא מדכתבו בסמוך בד"ה א"ד וכו' וכן לעיל וכו' התם נמי אף על גב דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מיקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה כו' היה קונה עכ"ל משמע להדיא דאפילו היכא דשניהם שווין לא מיקרי מוחזקים אלא היכא שכ"א לחוד היה קונה בכח תפיסתו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא דייקו מבבא דשניהם רוכבין וי"ל דמ"מ ניחא להו לדקדק מסיפא כיון דמרישא מצי למדחי כדכתיבנא ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו וכו' ומיבעיא ליה לר"י היכא דאיתנהו לתרווייהו עכ"ל. נ"ל כוונתו משום דקשה אהא דאמרינן ברכוב במקום מנהיג חד קנה וחד לא קנה דהא במתני' אמרינן באחד רכוב ואחד מנהיג יחלוקו למאי דס"ד עכשיו דאיירי ברוכב סתם לכך פרש"י דאיירי ששניהם באים לפנינו כו' פי' דהא דאמרינן במתני' יחלוקו היינו כשמכחישים זא"ז ז"א אני קניתיה תחילה לבדי ברכיבה וז"א שקנאו תחילה בהנהגה קודם שרכב חבירו דבכה"ג אמרינן יחלוקו שלפי טענתם כ"א זכה בה לבדו בקנין גמור משא"כ הכא במלתא דשמואל איירי ששניהם מודים זה לזה שתחילת קנייתם היתה בפעם א' אלא שזה נתעסק לקנותו ברכיבה וזה בהנהגה ובהא אמר שמואל דחד קני וזה שכתב רש"י היכא דאיתנהו לתרווייהו פי' שטענת שניהם אמת אלא דמ"מ קשיא לי אי ס"ד דבבת אחת לא קנו שניהם אלא אחד מי שעשה הקנין יותר טוב אם כן כשמכחישים זא"ז נמי אמאי אמרינן יחלוקו בשבועה שהרי כתבו התוספות לעיל במשנה דלא אמרינן יחלוקו אלא היכא שחלוקה יכולה להיות אמת והכא א"א להחלוקה להיות אמת שאם זכו בה שניהם כא' לא קנה רק האחד מהם שעשה הקנין יותר טוב וי"ל דנהי דלפי טענתם אין החלוקה אמת מ"מ יכול להיות ששניהם נתעסקו תחילה כאח' ברכיבה או בהנהגה ומה שאינן טוענין כן היינו שכל א' סובר שלפי טענתו הקנין שלו יהיה יותר טוב כגון שזה סובר קנין דרכיבה עדיף מהנהגה וזה להיפך נמצא שהחלוקה יכולה להיות אמת בשום צד ומכ"ש דא"ש לפרש"י לעיל דהיכא דליכא רמאי לעולם אמרינן יחלוקו וה"נ ליכא רמאי דכיון שנתעסקו שניהם כא' כל א' סובר שהוא נתעסק בקנייתו תחילה ודו"ק:

בתוספות בד"ה רכוב עדיף וכו' אלא במה שהוא תפוס במוסירה וכו' עד סוף הדיבור. המפרשים נדחקו בביאור דבריהם דא"כ מעיקרא מאי קא מיבעיא ליה לר"י אי רכוב עדיף משום דתפוש במוסירה דהא איהו גופא מסיק בסמוך דמוסירה לא מהני לענין מציאה. ולענ"ד דבריהם מבוארים למאי דכתבו בסמוך דמספקא ליה לר"י נמי אי רכוב לחוד קנה וחדא מגו חדא קא מיבעיא ליה וא"כ פשטא דמלתא דתפוס במוסירה לא מהני כלל לענין שיקנה הרכוב לחוד אלא הספק ברכוב לחוד היינו אי חשיבא בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה פורתא או נאמר דלא חשיבא אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא והרוכב אינו עושה שום מעשה בהליכתה והדר קמיבעיא ליה לר"י דאת"ל דרכוב לחוד קונה והיינו משום דחשיב בהכי אזלה מחמתיה א"כ יש לספק אי קונה במקום מנהיג משום טעמא דתפוס במוסירה כיון דבלא"ה עיקר הקנין נעשה מחמת דאזלא מחמתיה ובכה"ג ודאי שייך טעמא דתפוס במוסירה שיקנה אפילו במקום מנהיג כיון דאיכא תרתי וע"ז פשיט ר"י מעיקרא דמוכח מיושב דלא חשיב בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא א"כ ודאי ברכוב לחוד נמי לא קנה דאי משום דתפיס במוסירה לחוד אינו מועיל כלל לענין גוף הקנין ור' יוסף הוא דלא סליק אדעתיה דמוסירה אינו מועיל לענין גוף הקני' ומש"ה קשיא ליה היכי פשיט יושב מרוכב ומהדר ליה ר"י ה"נ דתפיס במוסירה אינו מועיל לענין גוף הקנין כיון דלא חשיבא אזלה מחמתיה בהכי אבל אי הוי חשיב אזלה מחמתיה היה מקום להסתפק שיועיל הטעם דתפוס במוסירה שיקנה ג"כ במקום מנהיג זה נ"ל ברור ודו"ק:

בתוספות בד"ה או דלמא מנהיג עדיף כו' תימא דלפשוט ממתניתין לכאורה יש לדקדק דמאי קושיא דלפשוט ממתני' הא מצינו לאוקמי מתניתין דרכוב ומנהיג יחלוקו בדלא תפוס במוסירה דבכה"ג רכוב לחודיה ודאי קני וה"ה נמי ברכוב לגבי מנהיג יחלוקו משא"כ במילתא דרב יהודה ושמואל דאיירי ברכוב שתפוס במוסירה כמו שכתבו התוספות להדיא בדבור הקודם א"כ שפיר מספקא ליה לר"י דלמא רכוב כה"ג עדיף ממנהיג אלא דאפשר דלא משמע להתוספות כלל לאוקמי רכוב דמתניתין בדלא תפוס במוסירה כיון דסתמא קתני דנהי דמוקמינן בשמעתין בסמוך דרכוב דמתני' במנהיג ברגליו היינו משום דאורחא דמילתא הכי שכל רוכב מסתמא מנהיג ברגליו כמבואר להדיא מלשון רש"י שכתב כדרך רוכבי סוסים משא"כ לענין תפוס במוסירה הוא להיפך כיון דסתם רוכבי סוסים תופסים במוסירה א"כ אי ס"ד דמתני' איירי בדלא תפוס במוסירה לא הוי למסתמא אלא לפרש אע"כ דבכל גווני איירי ומש"ה מקשה התוספות שפיר דתיפשוט. אבל אי קשיא לי הא קשיא דאפ"ה לא מצי רב יהודה למיפשט ממתני' דהא כל כמה דלא אסיק ר"י אדעתיה הא דמפיך שמואל ממתני' דכלאים אם כן בפשיטות היה סובר דמתני' דכלאים כפשטיה דחכמים מחייבים ור"מ פוטר ולפ"ז תו לא מצינו לאוקמי מתני' דידן כרבנן דהתם דא"כ תיקשה השתא יושב קני רכוב מיבעיא כדמקשה בסמוך אליבא דר"מ אע"כ היה צ"ל דמתני' דידן כר"מ דס"ל יושב לא קני משום הכי איצטריך לאשמעינן ברכוב דתפוס במוסירה דקני ולפ"ז א"ש נמי סיפא דמתני' א' רוכב וא' מנהיג דיחלוקו דודאי בכה"ג נהי דמהני תפיסת מוסירה לענין שיקנה אפ"ה לא עדיף ממנהיג אלא כי הדדי נינהו כיון דכל חד באפי נפשיה קני משא"כ שמואל ס"ל כרבנן דר"מ דמחייבי ביושב וא"כ רכוב בכה"ג היכא שאין תפוס במוסירה אפ"ה קני לחודיה ולפ"ז שפיר מספקא ליה בסתם רכוב שתפוס במוסירה דא"ל דעדיף ממנהיג כיון דאיכא תרתי דאזלה מחמתיה מעט והוא קנין גמור לרבנן ואיכא נמי עדיפותא דתפיסת מוסירה. משא"כ לבתר דאסיק ר"י אדעתיה דשמואל מפיך למתני' דכלאים פשיט שפיר דרכוב דומיא דיושב שאינו תפוס במוסירה לא קני משום דאזלא מחמתיה מעט לא מהני כלל א"כ ה"ה רכוב שתפוס במוסירה כמ"ש התוספות וקרוב הדבר לשמוע דמה"ט גופא מפיך שמואל מתני' דכלאים כי היכי דליתוקמא מתנית' דהכא כחכמים דפטרי ביושב דא"א לאוקמי מתני' כמאן דמחייב ביושב דא"כ תיקשה אמתני' דהכא השתא יושב קני רכוב מיבעיא ועוד דהוי פשיטא ליה לשמואל לאידך גיסא מאן דס"ל ביושב קני אע"ג דלא תפוס במוסירה ולא שני ליה בין אזלא מחמתיה מעט להרבה וא"כ ממילא דרכוב שתפוס במוסירה עדיף ממנהיג וקונה הכל מש"ה איצטריך ליה לשמואל להפוכי דחכמים פוטרים בכלאים ומתני' דהכא שפיר כוותייהו. ובישיבה העליתי עוד דאפשר לומר דהא דאמר בגמר' וכ"ש רכוב במקום מנהיג לא בעי למימר דרכוב שתפוס במוסירה לא קני אפי' לחודיה אלא דאפי' את"ל דלחודיה קני אפ"ה פשיטא טובא דאין שום סבר' לומר דרכוב אפילו בכה"ג עדיף ממנהיג כדפרישית אע"כ כיון דאמר שמואל חד קני וחד לא קני היינו דמנהיג לחודיה קנה במקום רכוב ובהכי הוי א"ש הא דקאמר בגמ' אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה היינו משום דתרוייהו מספקא ליה ופשיט נמי תרווייהו דלעולם שמואל תרתי אמר דרכוב שאינו תפוס במוסירה אפילו לחודיה לא קני וברכוב במקום מנהיג את"ל דלחודיה קני אפ"ה במקום מנהיג לא קני וכמו שאבאר לקמן מלשון רש"י בשילהי שמעתין דא' רוכב וא' תפוס במוסירה ע"ש:

נחזור לענינינו דכיון דיש ליישב קושיית התוספ' אפי' בלא הך סברא דאף על גב דלא קני מיקרי מוחזק א"כ ממילא נמי דאין צורך לדחוק בסמוך בשמעתין בהאי דמקשה אי לר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעיא ולא אסיק אדעתיה דעיקר רבותא דמתניתין היינו ברכוב במקום מנהיג והתוספ' בד"ה מהו דתימא נדחקו בזה כמבואר למעיין ולמאי דפרישית א"ש דלא שייך לאקשויי השתא יושב קני רכוב מיבעיא אלא לבתר דמפיך ליה שמואל מתניתין דכלאים משום הך קושיא גופא לפ"ז אי ס"ד דמתני' אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג כה"ג יחלוקו אפי' למאן דמחייב א"כ לא הוי איצטריך ליה לשמואל להפוכי ושפיר יכול לומר דחכמים מחייבים אע"כ כדפרישית דמאן דס"ל יושב קני אם כן רכוב שתפוס במוסירה באמת עדיף ממנהיג והרכוב קונה לגמרי אם כן מקשה הכא שפיר. ולפ"ז נתיישבו כל קושיות התוספות וסלקא נמי שמעתתא שפיר דכולה מתני' בקניה אתא לאשמעינן ולא במה דאיקרי מוחזק והיינו מדקתני סיפא בזמן שהן מודים דפשטא דמילתא איירי שעיקר הודאתם היה באותו קנין גופא וכן נראה לי נכון:

בפירש"י בד"ה אלא לאו רבנן וכו' ותיובתא לר"י דפשיט רוכב מיושב עכ"ל נ"ל כוונתו דלא תימא דהוי נמי תיובתא עליה דשמואל במאי דקאמר דרכוב במקום מנהיג חד קני ובמתני' קתני דיחלוקו ובאמת לק"מ כדכתיבנ' לעיל דמתני' איירי שמכחישים זא"ז ושמואל איירי כששניהם מודים וכמ"ש התוס' בד"ה א"ד לכך כתב רש"י דלא הוי תיובתא אלא עליה דר"י וזה שהוסיף עוד בלשונו לפרש דפשיט רוכב מיושב נ"ל משום דלכאורה קשה הא אסקינן דמוסירה לא קני וממילא משמע דתו ליכא לחלק בין רוכב ליושב וא"כ מה מקשה עליה דר"י דודאי ניחא לן לאוקמי מתני' כר"מ אף על גב דמשנה יתירה היא ממאי דנוקי כרבנן ותקשה מתני' אהדדי מרוכב איושב ול"ל נמי דאשמואל גופא קא מקשה אמאי איצטריך לאפוכי לעיל מתני' דכלאים אמאי לא תני לה כפשטא ותיקו כסתם מתני' דהכא הא נמי ליתא דא"כ הדרא קושיית הש"ס לדוכתא השתא יושב קני רכוב מיבעיא לכך פירש"י דהמקשה דהכא סובר דבע"כ יש איזה סברא לחלק בין רכוב ליושב והיינו דאף ע"ג דמוסירה לחוד לא קני וכן הא דאזלה ממילא לחוד לא קני מ"מ ברכוב דאיכא תרווייהו מצטרפי וקני כן הוא לסברת המקשה ואפשר דמש"ה לא משמע ליה שיקנה במקום מנהיג כיון שהקנינים גרועים דאל"כ תקשה מתני' דהכא דלא כמאן כנ"ל בכוונת רש"י ועיקר הקושיא דמוכח דרכוב לחוד קני דאל"כ לא הוי מוחזק כמ"ש תוס' ואף אם נאמר דרש"י לא נחית לזו הסברא מ"מ מוכח שפיר דמשנה יתירה היא ומאי קמ"ל אי לאו דרכוב לחוד קני וכדאמרינן לעיל בסתמא דתלמודא דמשנה יתירה קמ"ל דרכוב קנה ועיין מזה בסמוך ליישב כולהו בבי דמתני' בבהמה למאי איצטריכי בין לסברת המקשה ובין למסקנא דשמעתין:

בגמרא הב"ע במנהיג ברגליו נ"ל דאף על גב דמתניתין סתמא קתני אפ"ה מוקי לה במנהיג ברגליו משום דכל רוכב ע"כ מנהיג ברגליו ולא סגי בלא"ה והא דמספקא ליה לשמואל היינו בהאי גוונא גופא דאיירי בה ששניהם מודים שהתחילו להתעסק שניהם כאחד זה ברכיבה וזה בהנהגה ברגע א' ממש וא"כ דרכוב אינו קונה אלא מצד שמנהיגה ברגליו ע"כ כבר קדמו המנהיג ביד שתפס בה בעת שהתחיל הרוכב לישב עליה לרכוב ועדיין לא הנהיגה ברגליו אבל אם נאמר דרכוב קונה מצד הרכיבה לחוד שפיר י"ל דקנו תרווייהו ודו"ק:

גמ' רכוב עי' תוי"ט פ"י משנה ג' דנדרים ד"ה אביה ובעלה:

תוס' ד"ה מנהיג וכו' מ"מ פריך מכח סתם מתני' כעין זה בכתובות דף ל"ה ע"א ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגי' חייבי' ובתוס' שם:

שם ד"ה רכוב וכו' אין לפרש עיין תשובת מהר"ם די בוטון סי' ס"ג:

שם ד"ה או וכו' ומסיפא אין להוכיח קשה לי במה דאמרי' לעיל ע"א אלא מסיפא בזמן שהן מודים כו' וש"מ המגביה מציאה לחבירו מנ"ל דהן מודים קאי אהגביהו מציאה ומודים שהגביהו יחד ונוכיח מזה דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. דלמא קאי על אחד רוכב ואחד מנהיג דמודים שקנו יחד בזה ונוכיח מזה דרכוב במקום מנהיג קנה:

בסוגי' דרכוב ומנהיג, הרי"ף לא הביא כל הסוגי' רק המתני' כהווייתה, וכתב הה"מ והנ"י די"ל דרכוב קני ודלא כשמואל, וכן דעת הרמב"ם שפסק כחכמי' דכלאי', גם לא הביא סוגי' דחמור במשיכה וגמל בהנהגה והוא תרתי דסתרי אהדדי כיון דפסק דרכוב קני א"כ בהכרח צריכים לשנוי' דהש"ס דאיכא חד צד דלא קני, והרמ"ה שהביא הטור סימן (קצ"ז) שכ' ג"כ דבין בחמור ובין בגמל בין משיכה והנהגה קונה, היינו דפסק דרכוב לא קני וא"צ לשנוי' דהש"ס כלל, אבל על הרי"ף קשה, וכן הקשה בב"י בסי' הנ"ל. ולענ"ד נראה דכל עיקר כוונת הש"ס להוכיח מתחלתו דאין חילוק בין יושב לרוכב וכדעת ר"י, הוכיח כן מדאמר במדה זאת קנה למעוטי מאי לאו למעוטי רוכב, ולר"מ דרוכב קני בודאי לא אתי', אע"כ דאתי כרבנן וס"ל דגם רוכב לא קני, וע"ז משני הש"ס דלא מוכח מידי די"ל דרכוב קני לכ"ע אף למאן דפוטר ביושב ואיכ' חד צד דלא קני, ועל דרך זה סובב ג"כ הקושי' ראשונה דהש"ס ממתני' דהיו שנים רוכבי', היינו להוכיח לחלק בין יושב ובין רוכב לרבנן, והת"ש הוא לסיוע דאין לחלק בין רוכב ליושב, וכיון שכן לק"מ דגם הרי"ף סובר דאין לחלק בין רוכב ליושב רק שפסק דרכוב קני ודלא כשמואל דמפיך וס"ל דגם בכלאים חייב כמ"ש הרמב"ם פ"ט מכלאים, וע' בטוי"ד (סי' קצז) אבל לר"מ דפוטר ביושב באמת ברוכב לא קני, וא"כ י"ל דהברייתא אתיא כר"מ וכוונת הש"ס לא היה להוכיח כשמואל להפך דחכמי' פוטרי' רק להוכיח דמאן דסבר דיושב ל"ק גם רוכב ל"ק, כנלענ"ד נכון בעזה"י. בש"ע (סי' קצז ס"ג) כיצד קונין את הבהמה במשיכה וכו' או שרכב עליה והלכה בו וכו' מבואר דדין רכיבה מדין משיכה הוא דאזלי מחמתי', וכן משמע בש"ס דמדמי לכלאים, כן משמע לשיטת הרא"ש דרכוב לא קני רק במנהיג ברגליו ומשמע דרק מטעם משיכה אתינן עלה, וכן משמע להדיא בש"ס, א"כ ממילא בר"ה לא קנה, וכן משמע בש"ע דמתחלה כתב דמשיכה אינה קונה בסמטא, ואח"כ כ' כיצד קונין במשיכה וכו' או שרכב עליה משמע דלא מהני רכיבה בסמטא, ותמהני מדברי הש"ע שם סעי' ה' המוכר בהמה לחבירו וכו' אי בעיר בר"ה וכו' והוא מדברי הש"ס ואי בר"ה קנה וכו' משמע דרכיבה קנה בסמטא, ולהרא"ש כל הסוגיא במנהיג ברגליו ואמאי קנה הא מטעם משיכה אתינן עלה, וצ"ע, וחידוש שלא התעורר אחד מזה: