דף ביאור
מסכת בבא קמא דף צ״ז עמוד ב׳פרק 9 הגוזל עצים
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא קמא דף צ״ז עמוד ב׳
מסכת בבא קמא דף צ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 10 קטעים ממוספרים, כ־267 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
נוֹתֵן לוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ, לֵךְ הוֹצִיאוֹ בְּמֵישָׁן. אָמַר רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל – דְּאִית לֵיהּ אוֹרְחָא לְמֵיזַל לְמֵישָׁן, אֲבָל לֵית לֵיהּ אוֹרְחָא – לָא.
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אֵין מְחַלְּלִין עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָם יוֹצְאוֹת. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ מָעוֹת כּוֹזְבִיּוֹת יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, אוֹ שֶׁל מְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים – אֵין מְחַלְּלִין. הָא שֶׁל אַחֲרוֹנִים דּוּמְיָא דְרִאשׁוֹנִים – מְחַלְּלִין!
אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּשֶׁאֵין מַלְכִיּוֹת מַקְפִּידוֹת זוֹ עַל זוֹ.
אֶלָּא כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל – כְּשֶׁמַּלְכִיּוֹת מַקְפִּידוֹת זוֹ עַל זוֹ. הֵיכִי מָצֵי מַמְטֵי לְהוּ? דְּמַמְטֵי לְה[וּ] עַל יְדֵי הַדְּחָק; דְּלָא בָּחֲשִׁי, וְאִי מַשְׁכְּחִי קָפְדִי.
תָּא שְׁמַע: אֵין מְחַלְּלִין עַל מָעוֹת שֶׁל כָּאן וְהֵן בְּבָבֶל, וְשֶׁל בָּבֶל וְהֵן כָּאן. שֶׁל בָּבֶל וְהֵן בְּבָבֶל – מְחַלְּלִין. קָתָנֵי מִיהַת: אֵין מְחַלְּלִין עַל מָעוֹת שֶׁל כָּאן וְהֵן בְּבָבֶל – אַף עַל גַּב דְּסוֹפוֹ לְמִיסַּק לְהָתָם!
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּשֶׁמַּלְכִיּוֹת מַקְפִּידוֹת זוֹ עַל זוֹ. אִי הָכִי, שֶׁל בָּבֶל וְהֵן בְּבָבֶל לְמַאי חֲזוּ? חֲזוּ דְּזָבֵין בְּהוּ בְּהֵמָה, וּמַסֵּיק לִירוּשָׁלַיִם.
וְהָתַנְיָא: הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ הַמָּעוֹת יוֹצְאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי כָּךְ! אָמַר רַבִּי זֵירָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁיַּד אוּמּוֹת הָעוֹלָם תַּקִּיפָה עַל עַצְמָן.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם? דָּוִד וּשְׁלֹמֹה מִצַּד אֶחָד, וִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ מִצַּד אַחֵר. וְאֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ? זָקֵן וּזְקֵינָה מִצַּד אֶחָד, וּבָחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אַחֵר.
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב חִסְדָּא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְהוֹסִיפוּ עָלָיו, מַהוּ? אָמַר לוֹ: נוֹתֵן לוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אֲמַר לֵיהּ: וַאֲפִילּוּ כִּי נָפְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ כִּי תְּרִטָיא? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
וְהָא קָא זָיְילִין פֵּירֵי! אָמַר רַב אָשֵׁי: חָזֵינַן; אִי מֵחֲמַת טִיבְעָא זִיל – מְנַכֵּינַן לֵיהּ,