מסכת בבא קמא דף צ״ה עמוד ב׳פרק 9 הגוזל עצים

גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, וְאֶת הַשֶּׁבַח מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. דְּאָתֵא בַּעַל אַרְעָא, וְשָׁקֵיל אַרְעֵיהּ וּשְׁבָחֵיהּ.

מַאי, לָאו בְּעַם הָאָרֶץ – דְּלָא יָדַע דְּקַרְקַע נִגְזֶלֶת אוֹ אֵינָהּ נִגְזֶלֶת, וַאֲפִילּוּ הָכִי קָאָתֵי בַּעַל קַרְקַע וְשָׁקֵיל לְאַרְעָא וּשְׁבָחַהּ, וּשְׁמַע מִינַּהּ: בְּשׁוֹגֵג נָמֵי קָנֵיס? אָמְרִי: לָא; בְּלוֹקֵחַ תַּלְמִיד חָכָם, וְיָדַע.

תָּא שְׁמַע: לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹם – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. דְּמֵי צַמְרוֹ – אִין, דְּמֵי צַמְרוֹ וְשִׁבְחוֹ – לָא;

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּשׁוֹגֵג נָמֵי קָנֵיס, דְּמֵי צַמְרוֹ וְשִׁבְחוֹ בָּעֵי לְמִיתְּבָא לֵיהּ! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: בְּמֵזִיד קָנֵיס, בְּשׁוֹגֵג לָא קָנֵיס? שְׁמַע מִינַּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּזֵילָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שׁוּמָא אֶצְלוֹ בְּכֶסֶף. מַאי בֵּינַיְיהוּ?

אָמַר רַב זְבִיד: בְּשֶׁבַח שֶׁעַל גַּבֵּי גְּזֵילָה קָמִיפַּלְגִי – רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דְּנִגְזָל הָוֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: דְּגַזְלָן הָוֵי.

רַב פָּפָּא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, שֶׁבַח שֶׁעַל גַּבֵּי גְּזֵילָה – דְּגַזְלָן הָוֵי; וְהָכָא לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ קָמִיפַּלְגִי – רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: שֶׁבַח שֶׁעַל גַּבֵּי גְּזֵילָה – כּוּלֵּיהּ דְּגַזְלָן הָוֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ הוּא דְּשָׁקֵיל גַּזְלָן.

תְּנַן: גָּזַל פָּרָה, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה; רָחֵל, וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה. יָלְדָה – אִין, לֹא יָלְדָה – הָדְרָא בְּעֵינָא;

בִּשְׁלָמָא לְרַב זְבִיד, דְּאָמַר: שֶׁבַח שֶׁעַל גַּבֵּי גְּזֵילָה – דְּנִגְזָל הָוֵי לְרַבִּי יְהוּדָה; הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֶלָּא לְרַב פָּפָּא, דְּאָמַר: דְּגַזְלָן הָוֵי – הָא מַנִּי? לָא רַבִּי יְהוּדָה, וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן!

אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא: הוּא הַדִּין אֲפִילּוּ לֹא יָלְדָה נָמֵי – כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה הוּא דִּמְשַׁלֵּם, וְהָא דְּקָתָנֵי ״יָלְדָה״ – אַיְּידֵי דְּנָסֵיב רֵישָׁא ״יָלְדָה״, נָסֵיב סֵיפָא נָמֵי ״יָלְדָה״.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שׁוּמָא אֶצְלוֹ בְּכֶסֶף – לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ.

אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא, אִיבַּעְיָא לַן: לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ הוּא דְּשָׁקֵיל גַּזְלָן, כִּי מְסַלְּקִינַן לֵיהּ – בִּדְמֵי מְסַלְּקִינַן לֵיהּ, אוֹ דִילְמָא מִבִּשְׂרָא שָׁקֵיל?

וּפְשַׁטְנָא מֵהָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשָׁה שָׁמִין לָהֶן הַשֶּׁבַח, וּמַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים; וְאֵלּוּ הֵן: בְּכוֹר לְפָשׁוּט,

וּבַעַל חוֹב לְלוֹקֵחַ, וּבַעַל חוֹב לִיתוֹמִים.

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי, מִי אָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב לְלוֹקֵחַ יָהֵיב לֵיהּ שֶׁבַח? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח! אֲמַר לֵיהּ: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם, וְכָאן בְּשֶׁבַח שֶׁאֵין מַגִּיעַ לִכְתֵפַיִם.

אֲמַר לֵיהּ: וְהָא מַעֲשִׂים בְּכׇל יוֹם, וְקָא מַגְבֵּי שְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ שֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם! אֲמַר לֵיהּ: לָא קַשְׁיָא;