מסכת בבא קמא דף ל״א עמוד ב׳פרק 3 המניח

רִאשׁוֹן – וַדַּאי פּוֹשֵׁעַ הוּא. שְׁנִי – אַגּוּפוֹ מִחַיַּיב, דְּהָיָה לוֹ לַעֲמוֹד וְלֹא עָמַד. אַמָּמוֹנוֹ פָּטוּר, דְּאָמַר לֵיהּ: הַאי בֵּירָא – לָאו אֲנָא כְּרִיתֵיהּ.

מֵיתִיבִי: כּוּלָּן חַיָּיבִין עַל נִזְקֵי גּוּפָן, וּפְטוּרִין עַל נִזְקֵי מָמוֹנָן. מַאי, לָאו אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן?

לָא, לְבַר מֵרִאשׁוֹן. וְהָא ״כּוּלָּם״ קָתָנֵי! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: ״כּוּלָּן״ – הַנִּיזָּקִין.

הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״כּוּלָּן״; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְבַר מֵרִאשׁוֹן, מַאי ״כּוּלָּן״? לִיתְנֵי ״הַנִּיזָּקִין״!

אֶלָּא אָמַר רָבָא: רִאשׁוֹן חַיָּיב – בֵּין בְּנִזְקֵי גוּפוֹ דְּשֵׁנִי, בֵּין בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ דְּשֵׁנִי; וְשֵׁנִי חַיָּיב בְּנִזְקֵי שְׁלִישִׁי – בְּנִזְקֵי גוּפוֹ, אֲבָל לֹא בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ. מַאי טַעְמָא? דְּהָוֵה לֵיהּ בּוֹר, וְלֹא מָצִינוּ בּוֹר שֶׁחִיֵּיב בּוֹ אֶת הַכֵּלִים.

הָנִיחָא לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: כֹּל תַּקָּלָה – בּוֹר הוּא; אֶלָּא לְרַב, דְּאָמַר: אִי אַפְקְרֵיהּ אִין, אִי לָא לָא; מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

לְעוֹלָם – כִּדְאָמַר מֵעִיקָּרָא, וּדְקַשְׁיָא לָךְ ״כּוּלָּן חַיָּיבִין״ – תַּרְגְּמַהּ רַב אַדָּא בַּר מִנְיוֹמֵי קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא: שֶׁהוּזְּקוּ כֵּלִים בְּכֵלִים.

אָמַר מָר: אִם מֵחֲמַת רִאשׁוֹן נָפְלוּ – רִאשׁוֹן חַיָּיב בְּנִזְקֵי כוּלָּם. מֵחֲמַת רִאשׁוֹן הֵיכִי נָפֵיל? רַב פָּפָּא אָמַר: דְּפַסְקֵהּ לְאוֹרְחֵיהּ כְּשִׁלְדָּא. רַב זְבִיד אָמַר: כְּחוּטְרָא דְסַמְיוּתָא.

מַתְנִי׳ זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה – פָּטוּר; שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ, וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ.

הָיָה בַּעַל הַקּוֹרָה רִאשׁוֹן וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן; נִשְׁבְּרָה חָבִית בְּקוֹרָה – פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה.