מסכת בבא בתרא דף ל״ז עמוד ב׳

דאי לא מצי למימר ליה עקור אילנך שקול וזיל פירוש לכשייבש ובלאו טעמא דמכחשי ארעא אי לא משייר מצי א"ל עקור אילנא דעל כרחו לא יעכב האילן בשדהו ועוד שרוצה לזרוע מקום האילן:

מכר אילנות ושייר קרקע פ"ה דבב' אילנות איירי דבג' הכל מודין דקנה קרקע כדתנן בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פא.) ומוקי לה בגמ' כרבנן ודחי ומוקי לה אפי' כר"ע ולפי זה רישא דקתני שנים אין לו קרקע לא אתי כר"ע וכן מוכח בסוף המוכר את הבית (בבא בתרא דף עב. ושם) דקתני הקדיש ג' אילנות ממטע י' לבית סאה כו' בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ופריך מיניה אילימא רבי עקיבא האמר מוכר בעין יפה מוכר וכ"ש מקדיש פי' ואמאי בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע אלמא משמע דקנה אילן אחד נמי קנה קרקע ואין נראה לר"י דהא כיון דהא דתנן בהמוכר את הספינה (שם דף פא.) קנה ג' קנה קרקע מוקי נמי כר"ע א"כ ע"כ לר"ע בשנים לא קנה קרקע דהכי משמע דוקא ג' קנה קרקע אבל ב' לא קנה קרקע לכך יש לפרש להא דשמעתין בג' אילנות ואע"ג דבעלמא בג' קנה קרקע שאני הכא דמיירי כגון שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות ופירש בהדיא שמשייר הקרקע לעצמו או בשדה גדול' ואומר בפירוש שכל הקרקע משייר ולכ"ע לא קנה בגוף הקרקע כלום אלא למ"ד מוכר בעין יפה מוכר יכול ליטע אחר במקומו כשייבש וההיא דהמוכר את הבית ה"פ מני אילימא ר"ע ואליבא דרבנן דר"ש דסבירא להו מקדיש בעין יפה הוא מקדיש הא אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וכל שכן מקדיש ואלא רבנן ואליבא דרבנן דר' שמעון דאמרו במקדיש הקדיש את כולן הרי אומר מוכר בעין רעה מוכר אבל מקדיש בעין יפה מקדיש וכיון דסבירא להו דכולי האי מקדיש בעין יפה ממכר דאפי' בור ודות שאין הקרקע צריך להם הקדיש כ"ש במקדיש את האילן שהקדיש את הקרקע הצריכה לאילן ואע"ג דבמכר לא מכר את הקרקע ומיהו אההיא דבתר הכי אי אפשר לפרש כן [דקאמר] אלא פשיטא ר"ש ואליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע הא אמר מוכר בעין יפה מוכר כ"ש מקדיש ומ"מ יש לפרש בדוחק דפריך מסברא כיון דמוכר בעין יפה מוכר אית לן למימר דמקדיש כל שכן דיותר מעט בעין יפה מקדיש ובאילן אחד נמי הקדיש המקדיש את הקרקע אע"ג דבמכר לא קנה ועוד יש לפרש דלא מכח הקדש זה אחר זה דייק התם דבעין רעה מקדיש אלא דייק מדקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע י' לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע כולה לפיכך כשהוא פודה פודה לפי בית זרע חומר שעורים כו' ואי ס"ל דבעין יפה מקדיש אע"פ שהקדיש את הקרקע ואת האילנות בבת אחת הו"ל למימר דפודה וחוזר ופודה ופודה תחלה את האילנות בשויין וחוזר ופודה את הקרקע לפי בית זרע חומר שעורים כדאמר רב הונא בפרק יש בערכין (ערכין דף יד.) הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודה פודה את האילן בשווייו וחוזר ופודה קרקע לפי בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אלמא סבר רב הונא מקדיש כו' איתיביה ר"נ לרב הונא ופריך ליה מברייתא דהמוכר את הבית ומשני הא מני ר"ש היא דאמר בעין רעה הוא מקדיש והשתא מדקדק לקמן בפשיטות דכולה סוגיא דלקמן אליבא דרב הונא קיימא לטעמיה דאמרי' במס' ערכין (שם) בעין יפה הוא מקדיש:

אינו כרם ואין צריך להרחיק זרע ד' אמות אלא שלשה טפחים כעין כרם יחידי ולענין מי שנטע כרם ולא חיללו דאינו חוזר מן המלחמה:

קני ליה משיפוליה ועד תהומא פירש הקונטרס שאם מת יטע אחר במקומו וקשיא לר"י דבהדיא קתני בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף פא.) גבי קנה ב' אילנות דאם מתו אין לו קרקע ונראה לר"י דלא קני מקום האילן אלא לענין שלא יוכל לחפור זה חלל תחתיו דקני ליה עד תהומא ואכתי קשיא לרשב"א מהא דתניא בהמוכר את הבית (לקמן בבא בתרא דף עב.) כשהקדיש ג' אילנות בזה אחר זה פודה את האילנות בשווייהן ואם היה מקום האילן קדוש כלל היה לו לפדות לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקלים כסף דכן הוא הדין כשמקדיש אפי' משהו קרקע עם האילן ואומר ר"י דבלאו הכי דחי רבא מילתייהו דנהרדעי שפיר ולרשב"א נראה דהתם כמ"ד בעין רעה מוכר לפיכך אין קדוש אפי' מקום האילן אבל נהרדעי סברי מוכר בעין יפה הוא מוכר:

מכר אילנות ושייר קרקע לפניו מחלוקת רבי עקיבא ורבנן וכו' הקשה בכאן הרב אב בית דין ז"ל, היכי דמי, אי במוכר שלשה אילנות אפילו רבנן מודו דיש לו קרקע, וכמו ששנינו בפרק הספינה (בבא בתרא פא, א) קנה שלשה קנה קרקע ואם מתו יש לו קרקע, ואי במוכר שנים, אפילו רבי עקיבא מודה דאין לו קרקע, וכמו ששנינו שם הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר יש לו קרקע ואם מתו אין לו קרקע, וכי תימא מתניתין רבנן היא ולא רבי עקיבא, הא ליתא, מדקתני במתניתין דקנה שלשה הגדילו ישפה, ואמרינן עלה בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי כרבי עקיבא אמאי ישפה, הא אמר מוכר בעין יפה מוכר, ואם איתא למה ליה לדחויה מדרבי עקיבא מדיוקא דאם הגדילו ישפה, הא על כרחין מתניתין דלא כרבי עקיבא, מדקתני רישא הקונה שני אילנות בתוך של חברו הראי זה לא קנה קרקע, וכי תימא דרבי עקיבא בההיא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר יש לו קרקע, את כן קשיא הלכתא אהלכתא דאנן כסתמא דההיא מתניתין קיימא לן, וכן פסקו כל הגאונים ז"ל, וקיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכדאיפסיקא הלכתא לקמן בפרק המוכר את הבית. ותירץ הוא ז"ל בשם אחרים, דהכא במוכר שני אילנות וכגון שלא שייר בעל הקרקע באילנות כלוו, כלומר שאין שם אלא אותן שנים, אבל ההיא דהקונה שני אילנות לא קנה קרקע, בששייר בעל הקרקע אילנות אחרים בתוך שדהו, ולכן שייר כל הקרקע לעצמו. ואין לזה טעם, כי אין האילנות ששייר צריכין לאותו קרקע, שהאילנות שמכר נטועין שם, ולמה ישייר אותוה קרקע מחמת האילנות שייר. ור"ש ז"ל פירש כאן ובשילהי המוכר את הבית, דרבי עקיבא ודאי סבירא ליה דקנה שנים קנה קרקע, וקא דייק לה מההיא דאמרינאן בשלהי המוכר את הבית גבי מימרא דרב הונא דאמר ששייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואקשינן עליה מדרבי שמעון דאמר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה, ותני עלה מפני שיונקין משדה הקדש, ואוקימנא רב הונא כרבנן ורבי שמעון כרבי עקיבא, ואקשינן ומי מצית מוקמת ליה רבי שמעון כרבי עקיבא והא תניא הקידש שלש אילנות ממטע עשר לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהן, לפיכך כשהוא פודה פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף, פחות מכאן או יותר על כן או שהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהן, לפיכך כשהוא פודה פודה את האילנות בשויהן וכו', ואמרינן מני, אילימא רבי עקיבא, הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, וקא פריש לה הרב ז"ל דהקדישן בזה אחר זה הרי זה לא הקדיש את הקרקע קשיא ליה, דאי לרבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר ויש לו קרקע וכל שכן מקדיש דאקדיש את הקרקע, אלמא שלרבי עקיבא אפילו קנה שנים יש לו קרקע, ורבי עקיבא כרבי מאיר ולפי דבריו לא קיימא לן כסתמא דההיא מתניתין, דהא בהדיא איפסיקא הלכתא כרבי עקיבא במוכר בעין יפה, והא דשקלי וטרו התם בהדיא בשלהי פרק המוכר את הספינה ובסופה דההיא מתניתין אי מיתוקמא כרבי עקיבא, ואסיקנא דרבי עקיבא נמי מודה בה, סופה בלחוד היא דמספקא דלהו אי רבי עקיבא מודה בזה או דילמא פליג נמי בסופה כדפליג ברישא, דרישא פשיטא להו ולא מתוקמא כרבי עקיבא, ואסיקנא דבספא לא פליג. ולי נראה דאי אפשר לומר כן, מדאמר ליה רב נחמן התם לרבי זירא לימא רבי אלזר ליית ליה דשמואל רביה, כלומר רבי אלעזר דאמר השתא דרך אין לו סלע אורה וסלו יש לו, לית ליה דשמואל רביה דאמר הלכה כר' עקיבא דאמר יש לו דרך, ואי אמרת בשלמא דאפילו רבי עקיבא מודה בדינא דראישא, איפשר לומר דכולה מתניתין רבי עקיבא תני לה, ומשום הכי מתמה רב נחמן לימא לית ליה דשמואל רביה, דאי אית ליה מאי דוחקיה דאמר הכין, דילמא כולה מתניתין רבי עקיבא תנו לה ואת ליה דרך, והילכך אפשר דאית ליה מליא אורה וסבלו, אלא אי אמרת רישא דמתניתין על כרחין רבנכן היא ולא רבי עקיבהא, אם כן סתמא דמלתא מאן דתני רישא תני סופא, ורבנן ורבי מאיר דנחלקו ברישא הושוו בסיפא, ואפילו תמצא לומר דרבי עקיבא נמי מודה בה, מכל מקום לא מסתפקא מדרבנן, וכיון דרבנן תנן לה שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו, דהא רבי יוחנן על מתניתין קאמר כמה ופירושא דמתניתין קאמר. וזה פשוטו מדקא מהדר ליה רבי זירא לרב נחמן לא מתוקמא ליה מתניתין כרבי עקיבא מדקתני הגדילו ישפה, אלמא פירושא דמתניתין הוא, ואם כן למאן דתני מתניתין, דהיינו רבנן, שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו, ואם כן מנא ליה מהכא דרב נחמן לית ליה דשמואל רביה, אלא על כרחין אין לנו לומר דרבי עקיבא פליג ארישא דמתניתין אלא מודה הוא בה לרבנן, דקנה שנים לא קנה קרקע אין זה נכנס בעין רעה ועין יפה. גם בתוספות פירשו בשם ר"י הזקן ז"ל הידוע בעל התוספות דאפילו רבי עקיבא מודה בקונה שנים דאין לו קרקע, וטעמא דמילתא משום דאינו נקרא שדה אילן בפחות משלשה, וכדאוקימנא התם בפרק הספינה מתניתין דהגדילו ישפה אפילו כרבי עקיבא, שמעינן מינה דכולה מתניתין רבי עקיבא הוא, ולא אמרינן רישא רבנן וסופא רבי עקיבא, והא דאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית מני הא, אליבא רבי עקיבא, הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, לאו הקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה, אלא רישא קא קשיא ליה, דקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה וכו' כשהוא פודן פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, ואלו רבי עקיבא דאית ליה מקדיש בעין יפה מקדיש, כשהוא פודה פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, וכדאמר רב הונא בערכין בריש פרק יש בערכין (ערכין יד, א) דאמרינן התם אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודן פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, ואמרינן התם אלמא קא סבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש, ואותביה רב נחמן לרב הונא מההיא ברייתא דבפרק המוכר את הבית דקתני המקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע, וקתני כשהוא פודן פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, וכי תימא פודה וחוזר ופודה קאמר, והא מדקתני בסופא ולא עוד אלא אפילו הקדישן בזה אחר זה ואח כך הקדיש את הקרקע כשהוא פודן פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים, מכלל דרישא לא, ופריק הא מני רבי שמעון היא דאמר מקדיש בעין רעה מקדיש, דתנן המקדיש את השדה הקדיש את כולן, רבי שמעון אומר לא הקדיש אלא חרו המורכב וסדן השקמה, אלמא שמעינן מההוא דערכין דלרב הונא כל מנאן דאית ליה מקדיש בעין יפה מקדיש אית ליה פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים, והילכך אקשינן התם בפרק המוכר מני הא, אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, וכיון שכן לדידיה פודה וחוזר ופודה כדעת רב הונא דעליה אתינן לאקשויי ולתרוצי כל ההיא סוגיא דהתם, וכן נמי כרבנן לא אתיא, דהא לדידהו נמי מקדיש בעין יפה מקדיש, מדקתני המקדיש את השדה הקדיש את כולן, ולא תוקמא להו אלא כרבי שמעון דאית ליה מקדיש נמי בעין רעה מקדיש, וכדאוקמא נמי רב הונא התם בפרק יש בערכין. וזה נכון ומתוקן הרבה. ושמעתין דהכא במוכר שלשה אילנות ואין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושייר את הקרקע בירוש, ואפילו הכי לרבי עקיבא אהני ליה עין כיפה דיש לו קרקע ליטע אחרים במקומן, ומוכר זורע תחתיהן וביניהן וחוצ להם כמלא אורה וסלו, ולרבנן דאמרי מוכר בעין רעה הוא מוכר כיון דשייר את הקרקע בפירוש הרי זה כאלו פירש לו שאין מוכרן לו אלא לפירות, ואם מתו נישקול וליזיל, ואי נמי אפילו יש שם קרקע יותר מן הצריך לאילנות ובאומר הריני משייר כל הקרקע, ומורי הרב ז"ל מוסיף דאפילו יש שם יותר מן הקרקע הצריך לאילנות ולא אמר כל הקרקע אני משייר, אלא שמשייר את הקרקע סתם, ממילא כל הקרקע שייר, דאי לשיורי קרקע שאינו צריך לאילנות, למה לי דשייר, הא ממילא משוייר הוא, אלא כיון דאמר מילתא יתירתא לטפויי מילתא קאמר ואפילו הצריך לאילנות שייר, וכדתנן בפרק המוכר את הבית מכר את הבית לא מכר את הבור, ולא את הגת ואין צריך ליקח לו דרך, רבי עקיבא אומר צריך ליקח לו דרך, ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. ודייקינן מינה בפרק יש נוחלין בסופו דכל מאן דאמר מילתא יתירתא לטפויי מילתא קאמר, והכא נמי לא שנא.

אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא. פירש ר"ח ור"ש ז"ל דאם מת יטע אחרים במקומו. ואינו מחוור, דאם כן תיקשו להו מתניתין לנהרדעי, דקתני בפרק הספיטנה (פא, א) הקונה שני אילנות בשל חברו הרי זה לא קנה קרקע, ואם מתו, אין לו קרקע, כלומר שלא יטע אחרים במקומן, וכי אקשי להו רבא מברא בעלמא לימא ליה כורכמא רישקא זבני לך, ליקשי להו ממתניתין, ואפילו רבי מאיר דפליג התם ואמר קנה קרקע, מודה הוא באם מתו אין לו קרקע, דההיא דברי הכל היא. ויש מפרשים דנהרדעי כרבי מאיר סבירא ליה דאמר הקונה שני אילנות יש לו קרקע, ולא ליטיע אחר תחתיו קאמר, אלא שיש לו קרקע גמור תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו למשטח ביה פירי או לחפור בור שיח או מערה, אלא דאךתו נהרדעי לאשמעינן דרבי מאיר לאו דוקא שנים קאמר אלא אפילו אחד, ואמר להו רבא דלא, דאפילו רבי מאיר לא אמר אלא שנמים, אבל באחד לא. ואין דברים אלו מחוורין לי כלל, דהא קתני בבריתא בהדיא הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי רבי מאיר, ומייתינן לה לקמן בפרק הספינה, ואפיו להאי דמפרש רבא התם דרבי מאיר (שם) ספוקי מספקא ליה באילן אחד אם קנה קרקע אם לאו ושמא לא קנה קרקע קאמר, מכל מקום גם לגבי מוכר מספיקא לא קנה קרקע, דאוקי קרקע בחזקת מריה, ואם כן ליקשי ליה רבא מההיא ברייתא, אלא הפירוש הנכון דנהרדעי אפילו לרבנן קאמרי, וסבירא להו דהא דקתני קנה שנים אין לו קרקע, הני מילי תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, אבל מקומו של אילן קנוי הוא לו למשטח ביה פירי ולחפור בו בורות, ואמר ליה רבא דלא מכר ליה אלא כורכמא רישקא, לומר דוקא לימי העץ, ומשום חשיבותו של אילן דעומד לפירות לא יאמר לו בעודנו חי שיעקרנו, דלא לעצים מכרו לו דכורכמא רישקא זבין ליה, אלא לכשיבש אומר לו עקור כורכמך ושקיל, אלא אי איתא הכין איתא בבא מחמת טענה, דהרי זה אוכל את הקרקע שהוא נטוע בו ומחזיק בו, והילכך איבעי ליה לאידך למחויי, וכדמסיק בגמרא ואזיל, וקיימא לן כרבא וכן פסק הרמבץם ז"ל (הל' טוען פי"ב ה"א)ֱ, ומה שהשמיטוה הרב אלפסי ז"ל, כתב הרמבץן גם כן דרבא מדרך הפשיטות קאמר להו לנהרדעי אם שמעתם כך שמעתם וגם היא אינה צריכה דפשיטא, ודרכו של הרב ז"ל לקצר ומחמת פשיטותא קצרה, דדבבר פשוט בכל מחזיק ובא מחמת טענה דיש לו חזקה.

מכר אילנות ושייר קרקע לעצמו יראה מסוגיא זו שאף זה יש לבעל האילנות קרקע הצריך להם אף באחד או שנים ואין צריך לומר בשלושה ומטעם כל המוכר בעין יפה מוכר כר' עקיבא שהלכה כמותו ואחר שכן ראוי להקשות שהרי הלכה רווחת בפרק הספינה פ"א א' הקונה שני אילנות סתם בתוך של חברו לא קנה קרקע וכל שכן באחד ושמא תאמר שאף בכאן לא נאמר שיש לו קרקע אלא בשקנה שלשה אין זה כלום שאם כן לא הוצרכנו לחלק בה בין ר' עקיבא לרבנן שבקונה שלשה אילנות כלם מודים שיש לו קרקע ותירצו בה גדולי קדמונינו שבנרבונה שזו שבכאן בשלא שייר בעל הקרקע שום אילן לעצמו באותה קרקע ואף הלשון מוכיח כן שאמר מכר אילנות ושייר קרקע כלומר שלא נשתייר לפניו אלא קרקע ומאחר שלא נשתייר לו שום אילן אין דעתו על קרקע זו מחמת אילנות לעולם ודעתו היה למכור לבעל האילנות מקומן והצריך להם לעולם אף באחד או בשנים אבל משנה שבפרק הספינה בששייר לעצמו אף אילנות וכן הלשון מוכיח שאמר הקונה שני אילנות בתוך של חברו כלומר שיש שם אילנות הרבה והוא קנה מהם שנים וכל כיוצא בזה דעתו על הקרקע אף לאילנות ומקפיד על של חברו וכל שלא קנה שלשה ומהם ולמעלה לא קנה קרקע ולכשייבשו אומר לו טול עציך ולך וחכמי הראשונים שבקטאלונייאה הולכין בה לשטה אחרת לומר ששמועת פרק הספינה בשדה לבן שיש שם אילנות והואיל ואין עיקר השדה לאילנות אין ללוקח אילנות בהם קרקע כלל אלא לקונה שלשה שיש לו בקרקע מקומן וחוצה להם כמלא אורה וסלו וזו שבכאן בשדה אילן וכמו שנגררו כל השמועות אחר שמועת מטע עשרה לבית סאה וכל שכגון זה הקרקע טפלה לאילן ומאחר שעיקרו לאילן וזה קנה כל האילנות שבו קנה קרקע בכלן וחצי קרקע האמור בכאן דוקא הוא שמאחר שהקרקע טפלה לאילן וקנה כך האילנות קנה חצי הקרקע ויפה כחו מקונה שלשה אילנות או כמה בשדה לבן שלא קנה אלא הצריך להם וכן מכר לו קרקע ושייר אילנות לפניו קנה חצי קרקע וכן זה החזיק בקרקע וזה באילנות קנה כל אחד מהם חצי קרקע ולשטה זו אף הם מפרשים מכר אילנות ושייר קרקע ששייר בפירוש שאלמלא כן היתה הקרקע מכורה בכלל מכירת האילנות שהם עיקר ואין צריך לומר במכר קרקע ושייר אילנות שאתה מפרשה בשיירן בפירוש שאלמלא כן אף האילנות מכורין בכלל מכר הקרקע חוץ מאותן שנפרטו במשנה כגון חירוב המורכב וסדן השקמה וחבריהם כמו שיתבאר ענינם בפרקים הבאים וכן הלשון מוכיח שהרי כלן באו אחר שנים שלקחו מאחד שזה פירט אילנות לזה וקרקע לזה ויראה לי לשטה זו שכל ששיירו לוקחי האילנות באילנות ר"ל שלא קנו את כלן שחזר הדין לקונה אילנות בשדה לבן ואין להם אלא הצריך לקרקע בשלשה ומהם ולמעלה ולא כלום באחד ושנים:

כל שמכר האילנות הרצופים ר"ל נטועים על צד שאין יניקה מספקת להם כגון עשר נטיעות בפחות מבית סאה אין לו קרקע דעתו שהם עומדים ליבש וליקצץ וקרקע חוזרת לו ולענין חזקה מיהא הועיל כמו שביארנו למעלה:

יתבאר במקומו שהבא לזרוע בצד הכרם צריך להרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות ואם בא לזרוע בצד גפן יחידית דיו בהרחקת ששה טפחים ויש הרבה גפנים שאין נידונות לענין זה אלא כגפן יחידית והוא שלא נקרא כרם לענין זה אלא בשנטעו מארבע אמות עד שמנה אבל אם היה בין הגפנים או השורות שמנה אמות ומהן ולמעלה הרי הן כמובדלות זו מזו ודיו בהרחקת ששה טפחים וכן אם היה ביניהם פחות מארבע אמות ואין שם אלא שתי שורות אינו כרם אלא כלם כגפן אחת ודיו בהרחקת ששה טפחים ומ"מ אם היו שם שלש שורות הרי הם כרם ורואין את האמצעית כאלו אינם ואע"פ שפסקנו בכאן במכרן רצופים שאין לו קרקע מ"מ לענין איסור כלאים יראה שכל עוד שהם חיות מיהא צריך להזהר בהם:

יש מפרשים בסוגיא זו מה שאמר בזה החזיק באילנות וזה בקרקע במה שהקשה עליה לימא ליה עקור אילנך אף בזמן חיותו של אילן הוא אומר כן ולא סוף דבר שלא ליטע אחר תחתיו ושמא תאמר והלא קונה אילן אחד בתוך של חברו אין לו קרקע ואעפ"כ אינו אומר לו עקור אילנך טעם הדבר שבעל הקרקע מכר לו האילן ולא אמר לו לקוץ והואיל והוא מאילנות העושים פירות דעתו להשאירו בחיותו אבל כאן שהקונה את הקרקע לא מכר לו לבעל אילן כלום ובבת אחת נקנו הקרקע לזה והאילן לזה ראוי לשאול שאם אין לו קרקע אף הוא יאמר לו שיעקור לאלתר עד שהעלה רב פפא שכגון זה יש לו קרקע הצריך לו אף באחד כמו שביארנו ומה שקשה לי לענין פירוש במה שאמר מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע אף לר' עקיבא מה הוצרך לומר אף לר' עקיבא והלא אתה מפרש ששיירן בפירוש ובבור ודות אף ר' עקיבא מודה שאם אמר חוץ מאלו שאין צריך לקנות דרך ונראה שלא שיירן בפירוש אלא שלא מכר את (הקרקע) [האילנות] ונפרשה בשדה אילן ומאחר שעיקרו לאילן לא נמכרו האילנות במכר הקרקע אבל אילנות ושייר קרקע אתה מפרש על כל פנים בשייר בפירוש שהרי הואיל ואילן עיקר נכלל הקרקע במכר האילן או שמא יראה שאין קרקע נכלל במכירת אילן לעולם אע"פ שלענין חזקה החזיק בקרקע בחזקת האילן וכן יראה לי ונמצא עקר הפירוש בסוגיא זו לפרשה בשדה אילן ולא שייר בפירוש אלא שלא מכר אלא אחד או אילנות או קרקע ואין זה נכלל בכלל זה לא אילנות בכלל קרקע הואיל ואילנות עיקר ולא קרקע בכלל האילן שאין קרקע נכלל בכלל מכר אילן לעולם אף במקום שהאילן עיקר ולא כתבתי דבר זה אלא להעיר על פירוש הסוגיא ולענין פסק מיהא כבר כתבנו הנראה לנו:

בד"ה דאי לא מצי כו' ועוד שרוצה לזרוע מקום האילן עכ"ל דבאילנות משמע להו דאם אין לו קרקע אם מתו נמי לא יטע אחרים במקומן כההיא דקנה ב' אילנות דאין לו קרקע מה שאין כן בבור ודות ודאי דאף אם נפלו בונה אחרים במקומן וק"ל:

בד"ה מכר אילנות כו' או בשדה גדול ואומר בפירוש שכל הקרקע כו' עכ"ל אין לפרש בשדה גדול יותר מכדי צורך האילנות והג' אילנות עומדין בו מפוזרין דא"כ בלאו הכי לא קנה קרקע כלל כמ"ש התוס' לעיל דבמפוזרות לא קנה קרקע כלל אלא דר"ל שהשלשה אילנות נטועין כדין שדה אילן אלא שמחוץ להן כמלא אורה וסלו השדה גדולה מכדי צורך האילנות דהשתא אי לא היה אומר בפירוש שכל הקרקע משייר היה הלוקח קונה כדי צורך האילנות דהיינו ביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו והשאר לעצמו וק"ל:

בא"ד ה"פ מני אילימא ר"ע ואליבא דרבנן דר"ש כו' ואלא רבנן ואליבא כו' וכיון דס"ל דכולי האי מקדיש בעין יפה ממכר דאפי' בור ודות כו' עכ"ל ר"ל דבין לר"ע ובין לרבנן דפליגי עליה במכר לענין דרך הרי לרבנן דר"ש יפה כח מקדיש כל כך דאפי' בור ודות גופיה מקדיש כ"ש במקדיש אפי' באילן א' שהקדיש גם הקרקע וצ"ל לפ"ז דלא הוה אצטריך ליה למימר לר"ע הא מוכר בעין יפה מוכר וכ"ש מקדיש וכן לרבנן דמודו דמקדיש לענין דרך דהא מיניה לא מוכח מידי דלא קאמרי הכי אלא לענין דרך וע"כ לא תילף מיניה לענין מקדיש אילן א' דמקדיש גם הקרקע דאם לא כן לר' עקיבא במכר דסבירא ליה הכי לענין דרך תקני ליה נמי קרקע באילן אחד אלא עיקר ההוכחה בין לר' עקיבא ובין לרבנן מבור ודות דמקדיש לרבנן דר"ש ויש לפרש דלא נקט הכי אלא משום דאי לאו דס"ל לר"ע ולרבנן הכי במקדיש לענין דרך א"כ ע"כ מכ"ש דלא הוה סבירא ליה כרבנן דר"ש לענין בור ודות גופיה במקדיש ודו"ק:

אבל אילנות דקא מכחשי ארעא שיורי שייר כו' תימה בלא טעם דמכחשי ארעא נמי אי לא משייר מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל שאני רוצה לזרוע מקום האילן דלא דמי לבור ודות דהדרך הוא דבר אחר לבדו חוץ מבור ודות אבל הכא השיור הוא מקום האילן ואי לא משייר ליה בלא טעמא דמכחשי ליה פשיטא דאמר ליה עקור אילנך שקול וזיל. ונראה לי דפשיטא ליה במקום האילן משייר למשטח ביה פירי או לזרוע בו לפי שאינו רוצה להסתלק לגמרי מן הקרקע והכי קאמר כיון דמכחיש בארעא ודאי שיורי שייר גם ליטע אחר במקומו דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך כו' ולא תטע אחרים אף על פי שקנה מקום האילן משום דלא תכחיש את הקרקע ואף על גב דמותר לסמוך מכל מקום יהא לו תרעומת עליו הלכך משייר מקום יניקת האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו. מיהו קשה בלא טעם דמכחשי תיפוק ליה דבעי לשייר משום דאסור לסמוך משום עבודת הכרם. ועוד דלא מיקרי שיור כיון דבלא שיור יכול ליטע אחר תחתיו והשיור אינו אלא כדי לסלק התרעומת ממנו. ועוד דלא הוי פירושא כההיא דלעיל עקור אילנך שקול וזיל ונראה לי שיורי משייר כלומר נמית לשיורא דאי לא משייר כלום דלא נחית לשיורא אמר ליה עקור אילנך שקול לאלתר הלכך זקוק לשייר קרקע ליניקת האילן ומגו דנחית לשיורא משייר נמי קרקע לזרוע סביב האילן ולכשימות ליטע אחר במקומו ולגבי לוקח לא שייך למימר הכי מגו דזבין קרקע ליניקת האילן זבין נמי לזרוע סביב האילן וליטע אחר במקומו שהמוכר מוכר מה שרוצה ומה שרוצה משייר אבל הלוקח אינו קונה מה שהוא רוצה אלא מה שהמוכר רוצה למכור לו. תוספי הרא"ש ז"ל.

מכר אילנות ושייר קרקע מחלוקת רבי עקיבא ורבנן כו' הקשה בכאן הראב"ד ז"ל היכי דמי אי במוכר שלשה אילנות אפילו רבנן מודו דיש לו קרקע וכמו ששנינו בפרק הספינה קנה שלשה קנה קרקע ואם מתו יש לו קרקע ואם במוכר שנים אפילו רבי עקיבא מודה דאין לו קרקע וכמו ששנינו שם הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע ורבי מאיר אומר יש לו קרקע ואם מתו אין לו קרקע וכי תימא מתניתין רבנן היא ולא רבי עקיבא הא ליתא מדקתני במתניתין דקנה שלשה הגדילו ישפה ואמרינן עלה בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי כרבי עקיבא אמאי ישפה הא אמר מוכר בעין יפה מוכר ואם איתא למה ליה לדמויי מדרבי עקיבא מדיוקא דאם הגדילו ישפה הא על כרחך מתניתין דלא כרבי עקיבא מדקתני רישא הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכי תימא דרבי עקיבא בההיא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר יש לו קרקע אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דאנן כסתמא דההיא מתניתין קיימא לן וכן פסקו כל הגאונים ז"ל וקיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכדאפסיקא הלכתא לקמן בפרק המוכר את הבית. ותירץ הוא ז"ל בשם אחרים דהכא במוכר שני אילנות וכגון שלא שייר בעל הקרקע באילנות כלום שאין שם אלא אותם שנים אבל ההיא דהקונה שנים לא קנה קרקע כששייר בעל הקרקע אילנות אחרים בתוך שדהו ולכך שייר כל הקרקע לעצמו. ואין לזה טעם כי אין האילנות ששייר צריכים לאותו קרקע שהאילנות שמכר נטועין שם ולמה ישייר הקרקע מחמת האילנות ששייר. ור"ש ז"ל פירש כאן ובשילהי המוכר את הבית דרבי עקיבא ודאי סבירא ליה דקנה שנים קנה קרקע וקא דייק לה מההיא דאמרינן בשילהי המוכר את הבית גבי מימרא דרב הונא דאמר שייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואקשינן עלה מדרבי שמעון דאמר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא החרוב המורכב וסדן השקמה ותאני עלה מפני שיונקין משדה הקדש ואוקימנא רב הונא כרבנן ורבי שמעון כרבי עקיבא ואקשינן ומי מצי מוקמת לה רבי שמעון כרבי עקיבא והא תניא הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית טאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם לפיכך כשהוא פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף פחות מכאן או יותר על כן או שהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ואת האילן שביניהן לפיכך כשהוא פודן פודה את האילנות בשווייהן כו' ואמרינן מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש וקא פריש הרב ז"ל דהקדישן בזה אחר זה הרי זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה דאי לרבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר ויש לו קרקע וכל שכן מקדיש דהקדיש את הקרקע אלמא לרבי עקיבא אפילו קנה שנים יש לו קרקע לרבי עקיבא כרבי מאיר ולפי דבריו לא קיימא לן כסתמא דההיא מתניתין דהא בהדיא איפסקא הלכתא כרבי עקיבא דמוכר בעין יפה והאי דשקלינן וטרינן התם בשילהי המוכר את הספינה בסיפא דההיא מתניתין לא מתוקמא כרבי עקיבא ואסיקנא דרבי עקיבא נמי מודה בה סיפא בלחוד הוא דמספקא להו אי רבי עקיבא מודה בה או דלמא פליג נמי בסיפא כדפליג ברישא דרישא פשיטא להו דלא מיתוקמא כרבי עקיבא ואסיקנא דבסיפא לא פליגי ולא נראה דאי אפשר לומר כן מדאמר ליה רב נחמן לרבי זירא רבי אלעזר לית ליה דשמואל רביה כלומר רבי אלעזר דאמר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו לית ליה דשמואל רביה דאמר הלכה כרבי עקיבא דאמר יש לו דרך ואי אמרת בשלמא דאפילו רבי עקיבא מודה בדינא דרישא אפשר לומר דכולה מתניתין רבי עקיבא תני לה ומשום הכי מתמה רב נחמן לימא לית ליה דשמואל רביה דאי אית ליה מאי דוחקיה דאמר הכי דלמא כולה מתניתין רבי עקיבא תני לה ואית ליה דרך והלכך אפשר דאית ליה מלא אורה וסלו אלא אי אמרת רישא דמתניתין על כרחך רבנן היא ולא רבי עקיבא אם כן סתמא דמלתא מאי דתני רישא תני סיפא ורבנן ורבי מאיר דנמלקו ברישא הושוו בסיפא ואפילו אם תמצא לומר רבי עקיבא נמי מודה בה מכל מקום לא מסתפקא מדרבנן וכיון דרבנן תני לה שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו דהא רבי יוחנן על מתניתין קאמר כמה ופירושא דמתניתין קאמר וזה פשוט מדקא מהדר ליה רבי זירא לרב נחמן לא מתוקמא ליה מתניתין כרבי עקיבא מדקתני הגדילו ישפה אלמא פירושא דמתניתין היא ואם כן למאן דתני מתניתין דהיינו רבנן שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו ואם כן מנא ליה מהכא דרב נחמן לית ליה דשמואל רביה. אלא על כרחך אין לנו לומר כן דרבי עקיבא פליג ברישא דמתניתין אלא מודה בה הוא לרבנן דקנה שנים לא קנה קרקע אין זה נכנס בעין רעה ובעין יפה וגם בתוספות פירשו בשם ר"י הזקן ז"ל הידוע בעל התוספות דאפילו רבי עקיבא מודה בקונה שנים דאין לו קרקע וטעמא דמלתא משום דאינו נקרא שדה אילן בפחות משלשה מדאוקימנא התם בפרק הספינה מתניתין דהגדילו ישפה אפילו כרבי עקיבא שמע מינה דכולה מתניתין רבי עקיבא היא ולא אמרינן רישא רבנן וסיפא רבי עקיבא והא דאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש לאו אהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה אלא רישא קא קשיא ליה דקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה כו' כשהוא פודן פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ואלו רבי עקיבא דאית ליה מקדיש כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף וכדאמר רב הונא בערכין בריש פרק יש בערכין דאמרינן התם אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודן פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ואמרינו התם אלמא קסבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש ואותביה רב נחמן לרב הונא מההיא ברייתא דבפרק המוכר את הבית דקתני המקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע וקתני כשהוא פודן פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף וכי תימא פודה וחוזר ופודה קאמר והא מדקתני בסיפא ולא עוד אלא אפילו הקדישן בזה אחר זה ואחר כך הקדיש את הקרקע כשהוא פודן פודה אילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים מכלל דרישא לא ופריק הא מני רבי שמעון היא דאמר מקדיש בעין רעה מקדיש דתנן המקדיש את השדה הקדיש את כולן רבי שמעון אומר לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדין השקמה אלמא שמעינן מההיא דערכין דלרב הונא כל מאן דאית ליה מקדיש בעין יפה מקריש אית ליה פודה האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף והלכך אקשינן התם בפרק המוכר מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש וכיון שכן לדידיה פודה וחוזר ופודה כדעת רב הונא דעליה אתינא לאקשויי ולתרוצי כל ההיא סוגיא דהתם וכן נמי כרבנן לא אתיא דהא לדידהו נמי מקדיש בעין יפה הוא מקדיש מדקתני המקדיש את השדה הקדיש את כולן ולא מתוקמא להו אלא כרבי שמעון דאית ליה מקדיש נמי בעין רעה מקדיש וכדאוקמה נמי רב הונא התם בפרק יש בערכין. וזה נכון ומתוקן הרבה. ושמעתין דהכא במכר שלשה אילנות ואין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושייר את הקרקע בפירוש ואפילו הכי לרבי עקיבא אהני ליה עין יפה דיש לו קרקע ליטע אחרים במקומם ומוכר זורע תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ולרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר כיון דשייר את הקרקע בפירוש הרי זה כאלו פירש לו שאין מוכרן לו אלא לפירות ואם מתו לשקול וליזיל ואי נמי אפילו יש שם קרקע יתר מן הצריך לאילנות ובאומר הריני משייר כל הקרקע. ומורי הרב ז"ל הוסיף יש שם יתר מן הקרקע הצריך לאילנות ולא אמר כל הקרקע אני משייר אלא שמשייר את הקרקע סתם ממילא כל הקרקע שייר דאי לשיורי קרקע שאינו צריך לאילנות למה ליה דשייר הא ממילא דשייר הוא אלא כיון דאמר מלתא יתירתא לטפויי מלונא קאמר ואפילו הצריך לאילנות שייר וכדתנן בפרק המוכר את הבית מכר את הבית לא מכר את הבור ולא את הדות ואין צריך ליקח לו דרך רבי עקיבא אומר צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך ודייקינן מינה בפרק יש נוחלין בסופו דכל מאן דאמר מלתא יתירתא לטפויי קאמר והכא נמי לא שנא. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הר"י ז"ל בעליות מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן קשה לי היכי דמי אי במוכר שני אילנות כו'. והך קושיא דמוקי בה קצת רבנן טובא ואיכא מאן דמוקי לה במוכר שני אילנות וקאמר דשני אילנות לרבי עקיבא יש לו קרקע וקא דחיק בסוגיא דהתם דמשמע דכרבי עקיבא נמי אתיא וקאמר דרישא דמתניתין ודאי דלא כרבי עקיבא דאלו כרבי עקיבא בקונה שני אילנות נמי יש לו קרקע ואסיפא הוא דמהדר התם לאוקמא כרבי עקיבא וכמו שדעתנו לכתוב שם בעזר השם יתברך ודברי הרב הגאון הגדול רבינו יצחק ז"ל מוכיחים דקיימא לן כאותה משנה אף על גב דהלכתא כמאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר ועוד דחיקא מלתא טובא לאוקמי לשון מכר אילנות סתם במוכר שני אילנות דוקא ולא בשלשה שאם כן הוה ליה למימר מכר שני אילנות. ור"י ז"ל פירש דהכא במאי עסקינן שאין שם קרקע אלא הצריך לאילנות הלכך כיון דמשייר הקרקע בפירוש הרי זה שייר קרקע הצריך לאילנות מיהו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ליטע אחרים במקומם דאמרינן לא שייר אלא קרקע שמחוץ אילנות וביניהם וחוצה להם ולא שייר מקרם נטיעתם כיון שיש לו לקיימן שם. ולפי הפירוש זה יש לנו להעמיד פלוגתא דרב זביד ורב פפא גם כן כשאין שם קרקע אלא הצריך לאילנות דודאי כדי לפרש ענין האילנות הנזכר בשמועה על דרך אחת נצטרך לומר כן ונצטרך לומר דחצי קרקע דקאמר רב פפא היינו מקום נטיעת האילנות כמו שכתבתי למעלה וכמו שאמרנו כאן דלרבי עקיבא אית ליה מקום נטיעת האילנות אף על פי ששייר קרקע ופירוש לשון חצי למקצת הקרקע הצריך לאילנות. עוד פירשה ר"י ז"ל בשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות וכגון ששייר כל הקרקע בפיריש ואפילו הכי לדעת רבי עקיבא אמרינן דלא שייר מקום נטיעת האילנות ולרבנן אף על פי שיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות כיון שהוצרך שיעור קרקע בפירוש אפילו דלא אמר שהוא משייר כל הקרקע ודאי קרקע הצריך לאילנות שייר דאלו שייר הקרקע שאין בו מטע אילנות לא הוצרך לשיירו שהרי ידוע היא שאם מכר אילנות ולא מכר השדה שלא מכר מן השדה כי אם הקרקע הצריך להם אלא ודאי לא הוזקק מוכר זה לשייר אלא הקרקע הצריך לאילנות וגדולה מזו שנינו בזמן שאמר ליה חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך ומפורש בסוף פרק יש נוחלין דטעמו של דבר משום דכל מילתא יתירה לטפויי אתיא ועוד דכיון דאמר שהוא משייר הקרקע סתם הלשון משמע שהוא מתנה על מכירת האילנות שלא מכר קרקע בכללן דלשון שיור משמע שהוא משייר ממה שהיה נמכר בכל האילנות במקום שלא שייר ואפילו לא דייקינן לישנא יתירה משמעו של לשון כך הוא. אי נמי שאין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושיירו ואפילו הכי לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר אמרינן דמכר לו קרקע ליטע אחר במקומו והקרקע הפנוי שייר ולא מקום האילנות ואל תתמה על מה שאמרו בסתם לרבי עקיבא אית ליה דסתם לשון יש לו קרקע על מקום האילן הוא כדתבן ואם מתו אין לו קרקע ועל הקרקע שתחתיהם וביניהם וחוצה להן קתני קנה שלשה קנה קרקע מלבד מקום האילנות ולא קתני יש לו אלמא מלשון יש לו קרקע לא משתמע אלא מלשון קנה שקנה קרקע חוץ למקום האילן אבל לשון יש לו קרקע לא משמע אלא למקום האילן והא דאמרינן כן לעיל מכי קרקעות ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע אף על גב דודאי יש לו קרקע תחתיהם וביניהם וחוצה להן אצטריכנא ליה לאשמועינן אפילו שאם מתו יטע אחרים במקומם כדאמרינן בפרק המוכר על מילתיה דרב הונא פשיטא הא קמשמע לן דאי נפל הדר שתיל להו לשון התלמוד מוכיח על הפירוש שפירשנו דהכא בדשייר בפירוש עסקינן מדלא אמרינן מכר שלשה אילנות ושייר הקרקע לפניו דמתניתין במוכר אילנות ואינו מזכיר שיור קרקע ושמעתין בשהזכיר שיור הקרקע. ואפילו לרב זביד דאמר אין לו. פירוש דהוה ליה למימר כי היכי דאמר רב זביד במוכר לזה אילנות ולזה הקרקע שכל הקרקע מכר זה ואין לו לבעל האילנות בקרקע כלום ואפילו ליטע אחרים במקומם דלשון הקרקע כל הקרקע במשמע הכי נמי במוכר אילנות ומשייר קרקע לעצמו כל הקרקע בכלל ואין לו ללוקח בקרקע כלום אפילו הכי לא דמיא דהני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כו' וכמו שפירשנוהו למעלה. ואפילו לרב פפא דאמר יש לו כו'. פירוש דהוה לן למימר כי היכי דאמר רב פפא במוכר לזה אילנות ולזה קרקע לא אמרינן כל הקרקע מכר לו כיון דשלשה אילנות קנה קרקע הכי נמי במשייר קרקע לפניו אין כל הקרקע בכלל כיון דיש קרקע לקונה שלשה אילנות ויש קרקע לבעל האילנות ליטע אחרים במקומם אפילו הכי לא דמיא לדרב פפא דהני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי בעין יפה כו' כן פירוש השמועה בדרך ישר ועולה כהוגן ועוד יש לנו לפרש לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה אית ליה תחתיהן וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואף על גב דסתם כל הקרקע משמע כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע אמרינן דלא שייר אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות ולא דייק לישנא יתירה כיון דמוכר בעין יפה מוכר ומילתא בעלמא הוא דמשתעי אינשי הכי אף על פי שאינם צריכים וכההיא דמקשינן בפרק יש נוחלין דילמא בראוי בחובו קאמר פירוש ולישנא יתירה בעלמא הוא דקאמר ולא דמיא להא דתנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך דהתם צריך הוא דרך לבורות הילכך אף על גב דבעין יפה מוכר דייקינן לישנא יתירה ואמרינן דשייר דרך. גם יש לומר דהכא כששייר קרקע דרך הוא ששייר שלא יהא לו דרך לבעל האילנות. לרבנן לית ליה ואפילו לרב פפא דאמר יש לו מצי קרקע דמספקא לן אם כל הקרקע מכר לזה או שמא לא מכר לו אלא קרקע שאינו צריך לאילנות ויחלוקו והכא נמי הוה לן למימר כיון דאיכא למימר כל הקרקע שייר ואיכא למימר לא שייר אלא קרקע שאינו צריך לאילנות מספיקא אמרינן דחצי קרקע מכר אפילו הכי לאו לדרב פפא דמיא דהני מילי גבי שני לקוחות וכו' אבל הכא מוכר בעין רעה מוכר ואמרינן כוליה קרקע שייר. ומסתברא כלשון ראשון שכתבנו שהמשייר קרקע סתמו של דבר על הראוי למכור בכלל האילנות התנה.

עלה בידינו מכר אילנות השדה או שלשה מהם לאחד והקרקע מכר לאחר וזכה שטר מכר לשניהם בבת אחת אין לומר הואיל ומכר הקרקע לזה בסתם כל הקרקע מכר לו אלא קנה בעל האילנות קרקע הצריך לאילנות שהוא כל הקרקע שתחתיהן וביניהם ותוצה להם כמלא אורה וסלו. במה דברים אמורים בשיש שם קרקע מלבד הקרקע הצריך לאילנות אבל אם אין שם אלא קרקע הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע הרי זה כאלו התנה עם בעל האילנות ואמר לו בפירוש האילנות מכורים לך חוץ מן הקרקע ולא קנה בעל האילנות קרקע שתחתיהם וביניהם אבל אם מתו יטע אחרים במקומם לפי שבעין יפה מכר לו מקום האילנות הואיל ושלשה אילנות הן. מכר הקרקע ושייר אילנות לפניו אף על פי שלא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע ואף על פי שאמרו מוכר בעין יפה מוכר הרי המשייר אילנות כשהוא משייר בחלק הלוקח משייר הוא כל מה שצריך לדבר ששייר וזה ודאי בחלק הלוקח שייר שאם אתה אומר בעין יפה מכר לו כל הקרקע אם כן יאמר לו הלוקת עקור אילנותיך מעתה שהרי מכחישין הן ויונקים בקרקע שלי אף על פי שאמרו הקונה שלשה אילנות קנה קרקע שתחתיהם וביניהם אם פירש ואמר ליה האילנות מכורים לך והקרקע אני משייר לעצמי הרי שייר בלשון הזה כל הקרקע שתחתיהם וביניהם שאלו הקרקע שאינו צריך לאילנות לא הוצרך לשייר שהרי הדבר ידוע שהמוכר אילנות לא מכר את השדה אלא הקרקע הצריך לאילנות שייר. אף על פי שיש בלשון הזה כל הקרקע שתחתיהם וביניהם דוקא שייר אבל מקום האילנות עצמן לא שייר ואם מתו יטע אחרים במקומם שהמוכר בעין יפה מוכר. וללשון שני שייר הקרקע לא שייר בקרקע הצריך לאילנות כלום אלא קרקע שאינו צריך לאילנות ואף על פי שלא היה צריך לשיירו פעמים שאדם אומר דברים שלא לצורך. אף על פי שאמרו הקונה שני אילנות לא קנה קרקע החזיק בשני אילנות או באילן אחד שלש שנים והוא טוען ואמר הקרקע מכר לי בפירוש עם האילן כיון שהחזיק באילן הרי החזיק במקום האילן וקנה הקרקע שתחתיו לחפור בו כחפצו עד התהום. מכר המוכר בפני שנים ואמר הוו יודעים שלא מכרתי לפלוני אלא האילן בלבד שוב אין חזקה עולה לו. עד כאן מעליות הר"י ז"ל.

אמרי נהרדעי אכלן רצופים פירוש אם היו אילנות אלו רצופים כגון שאין בין אילן לאילן כדי עבודת אילנות שהיא שלשה אילנות לבית סאה ואם היו נטיעות כגון שלא היו נטועים ממטע עשרה לבית סאה אינה חזקה לפי שהאילנות אלו סופן לייבש ויש לו לבעל הקרקע לומר האי דלא מחאי משום דאמינא כיון דרצופים נינהו לאו כלום נינהו דהא סופן לייבש ולית בהו הנאה וכיון דאינה חזקה אין לו בקרקע כלום. מתקיף לה רבא אלא מעתה אספסתא שהיא ירק במאי קני לה כלומר הנה האספסתא אינה אלא הנאת שעה ואפילו הכי כי אכיל לה לארעא באספסתא קני לה ולא יהיו אילנות אלו כאספסתא שאילנות אלו אף על פי שסופן לייבש מכל מקום הנאת שעה יש בהן שהרי אכלן שלש שנים ואמאי לא קני לה לקרקע באכילתם כמו שקונה אותו אלו זרע בו אספסתא ואכלה שהאספסתא נמי אינו עומד שם לעולם אלא להנאת שעה בלבד הוא שיש בו וכשאוכל הירק יבש העיקר כמו אילנות אלו. אלא אמר רבא הכי אתמר אם מכרן לאילנות רצופים כגון שאין בין זו לזו כדי עבודת אילן אין להם קרקע שכיון שסופן לייבש כעצים בעלמא הן חשובים והך מימרא דרבא אוקמוה כתנא דתניא כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות אינו כרם רבי שמעון אומר כרם ורואים את האמצעיות כאלו אינם ורבא כתבא קמא ורבי שמעון פליג עליה ואמר אף על גב דרצופים נינהו אית להו קרקע ורואים את האמצעיות כאלו אינם הר"י ן' מיגש ז"ל. אבל הר"ן ז"ל גורס כגירסת הספרים שלנו וזה לשונו: מכר רצופים אין לו קרקע וקיימא לן כותיה וכיון דאוקימנא למילתיה בתנאי וקם ליה רבא כרבי שמעון הכי קיימא לן דאינו כרם ואינו צריך להרחיק ממנה אלא ששה טפחים כדין גפן יחידית אלא אם כן היו שלש שורות של גפנים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות כלאים. עד כאן לשונו.

אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא. פירשו רבינו חננאל ז"ל ור"ש ז"ל דאם מת יטע אחר במקומו. ואינו מחוור דאם כן תקשי להו מתניתין לנהרדעי דהא תני בפרק הספינה הקונה שני אילנות בשל חברו הרי זה לא קנה קרקע ואם מתו אין לו קרקע כלומר שלא יטע אחרים במקומם וכי אקשי להו רבא מסברא בעלמא לימא ליה כורכמא דרישקא זבני לך ליקשי ממתניתין ואפילו רבי מאיר דפליג התם ואמר קנה קרקע מודה הוא באם מתו אין לו קרקע דההיא דברי הכל היא. ויש מפרשים דנהרדעי כרבי מאיר סבירי להו דאמר הקונה שני אילנות יש לו קרקע ולא ליטע אהר תחתיו קאמר אלא שיש לו קרקע גמור תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו למשטח ביה פירי או לחפור בו שיח ומערה אלא דאתו נהרדעי לאשמועינן דרבי מאיר לאו דוקא שנים קאמר אלא אפילו אחד ואמר לו רבא דלא דאפילו רבי מאיר לא אמר אלא בשנים אבל באחד לא ואין דברים אלו מחוורים לי כלל דהא קתני בברייתא בהדיא הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי רבי מאיר ומייתי לה לקמן בפרק הספינה ואפילו למאי דמפרש רבא התם דרבי מאיר ספוקי מספקא ליה באילן אחד אם קנה קרקע אם לאו ושמא לא קנה קרקע קאמר מכל מקום גם לגבי מוכר מספיקא לא קנה קרקע דאוקי קרקע בחזקת מאריה ואם כן ליקשי ליה רבא מההיא ברייתא אלא הפירוש הנכון דנהרדעי אפילו לרבנן קאמרי וסבירי להו דהא דקתני קנה שנים אין לו קרקע הני מילי תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלא אורה וסלו אבל מקומו של אילן קני הוא למשטח ביה פירי ולחפור בורות ואמר ליה רבא דלא מכר ליה אלא כורכמא דרישקא דוקא לימי העץ ומשום משיבותו של אילן דעומד לפירות לא יאמר לו בעודנו חי שיעקרנו דלא לעצים מכרו לו דכורכמא דרישקא זבין ליה אלא לכשיבש אומר לו עקור כורכמך ושקיל. אלא אי איתא הכי איתא בבא מחמת טענה דהרי זה אוכל את הקרקע שהוא נטוע בו וממזיק בו והלכך איבעי ליה לאידך למחויי וכדמסיק בגמרא וקיימא לן כרבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל ומה שהשמיטה הריא"ף ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל רבא מדרך הפשיטות קאמר להו לנהרדעי אם שמעתם כך שמעתם וגם היא אינה צריכה דפשיטא ודרכו של הרב ז"ל לקצר ומחמת פשיטותא קצרה דדבר פשוט בכל מחזיק ובא מחמת טענה דיש לו חזקה. הרשב"א ז"ל. ורבינו מאיר ז"ל הקשה מאי טעמא נקט דיקלא לימא אילן סתם ופירש דוקא בדקל הוא דקאמר דקני ליה ליטע אחר במקומו דלא שדי איניש זוזי בכדי דכיון דאין גזעו מחליף אם כן מיד כשמתחיל להתייבש למעלה אינו ראוי אלא להסקה דבשלמא שאר אילנות מתקיימים מאה שנה או יותר דכשמתייבש מלמעלה קוצץ קצת מן הענפים וחוזר וצומח כבתחלה ולהכי אם מתו לגמרי אין לו קרקע ולא קנה אלא כל ימי עמידתו אבל בדקל שאין גזעו מחליף אנן סהדי דלא שדי איניש זוזי בכדי וזיל בתר דעתיה דלוקח ומדלא פירש המוכר שאינו רוצה ליתן לו קרקע ודאי יש לו קרקע לעולם והכי אמרינן לקמן בדקלים מומר ומסרס לפי שאין גזעו מחליף. ופריך ליה רבא ולימא כורכמא כו' כלומר מאי טעמא קא אזלת בתר דעתא דלוקח אדרבה זיל בתר דעתיה דמוכר דהמוציא מחבירו עליו הראיה ויכול לומר לו מוכר לא מכרתיו לך אלא להיותו שלך כל ימי עמידתו ואז יעקור אותו כמו שעושים לכורכמא דרישקא. אלא אמר רבא בבא מחמת טענה ואשמועינן אף על גב דלא החזיק קרקע אלא קני לה דיקלא בטפשיתא טצי למטען בעל הקרקע חזקה לומר החזקתי בקרקע ליטע אחר במקומו. תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: קני ליה משיפולא עד תהומא. כלומר יש לו קרקע ואין לו לבעל הקרקע לומר עקור אילנך שקול וזיל.