דף ביאור
מסכת בבא בתרא דף קנ״ג עמוד א׳פרק 9 מי שמת
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא בתרא דף קנ״ג עמוד א׳
מסכת בבא בתרא דף קנ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 12 קטעים ממוספרים, כ־262 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
סְבוּר מִינֵּיהּ, הָנֵי מִילֵּי לְאַחֵר, אֲבָל לְעַצְמוֹ – לֹא; אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא: כִּי אֲתָא רַב הוּנָא מִכּוּפְרִי, פָּירְשַׁהּ: בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים.
הָהוּא דִּקְנוֹ מִינֵּיהּ, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אָמַר: מַאי אֶיעְבֵּיד לָךְ, דְּלָא אַקְנֵית כִּדְמַקְנוּ אִינָשֵׁי.
הָהִיא מַתַּנְתָּא דַּהֲוָה כָּתוּב בָּהּ ״בַּחַיִּים וּבַמָּוֶת״ – רַב אָמַר: הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא.
רַב אָמַר הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע – מִדִּכְתִיב בָּהּ ״בַּמָּוֶת״, אַחַר מִיתָה קָאָמַר לֵיהּ; וְהַאי דִּכְתִיב ״בַּחַיִּים״ – סִימָן בְּעָלְמָא, דְּחָיֵי.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא – מִדִּכְתִיב בָּהּ ״בַּחַיִּים״, מֵחַיִּים קָאָמַר; וְהַאי דִּכְתַב ״וּבַמָּוֶת״ – כְּמַאן דְּאָמַר ״מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב.
אָמַר רָבָא: וְאִי כְּתִיב בַּהּ ״מֵחַיִּים״ – קְנָה.
אָמַר אַמֵּימָר: לֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: פְּשִׁיטָא, דְּהָא אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב! מַהוּ דְּתֵימָא ״מֵחַיִּים״ – מוֹדֵי רַב; קָא מַשְׁמַע לַן.
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן לִנְהַרְדְּעָא. שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְשׁוּם טַמְיָא, אָמַר: הָכָא אַתְרָא דִשְׁמוּאֵל – הֵיכִי נַעֲבֵיד כְּווֹתֵיהּ דְּרַב!
הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, עֲבַד לַהּ רָבָא כִּשְׁמַעְתֵּיהּ. הֲוָה קָא טָרְדָא לֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ לְרַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָן – סָפְרֵיהּ: זִיל כְּתוֹב לַהּ, וּכְתוֹב בָּהּ: ״שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן״. אָמְרָה: לִיטְבַּע אַרְבֵּיהּ! אַטְעוֹיֵי קָא מַטְעֵית לִי! אַמְשִׁינְהוּ לְמָנֵיהּ דְּרָבָא בְּמַיָּא, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא אִיפְּרַק מִטִּיבְעָא.
מַתְנִי׳ לֹא כָּתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע, הוּא אוֹמֵר ״שְׁכִיב מְרַע הָיִיתִי״, וְהֵן אוֹמְרִים ״בָּרִיא הָיִיתָ״ – צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁשְּׁכִיב מְרַע הָיָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ – עָלָיו הָרְאָיָה.
גְּמָ׳ הָהוּא מַתַּנְתָּא דַּהֲוָה כְּתִב בַּהּ: ״כַּד הֲוָה קְצִיר וּרְמֵי בְּעַרְסֵיהּ״; וְלָא כְּתַב בָּהּ: ״וּמִגּוֹ מַרְעֵיהּ אִיפְּטַר לְבֵית עוֹלָמֵיהּ״.