מסכת בבא בתרא דף ק״מ עמוד א׳

יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין פי' בקונטרס שקדמו ומכרו קודם שעמדו בדין לגבות לבנות נכסים מועטין ומיהו לר"י נראה דאפי' כבר תפסו הבנות או הגבו להם ב"ד אם מכרו אחים מכור וכן משמע ביבמות בפרק אלמנה (דף סז:) דקאמר התם רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו הבת מאכלת והבן אינו מאכיל מ"ש בן דאין מאכיל מפני חלקו של עובר בת נמי לא תאכיל מפני חלקו של עובר א"ר אסי הכא בנכסים מועטין עסקינן וכגון דאיכא בן בהדה דהאי בת דממ"נ אי ההיא דמיעברא ביה בן הוא לא עדיף מהאי דקאי ואי בת היא אמאי קא אכלה בתקנתא דרבנן כל כמה דלא נפקא לאויר העולם לא תקינו ליה רבנן ופריך במאי אוקימתה בנכסים מועטין והאמר רבי אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין כו' ומאי קושיא ולוקמה כגון שתפסו כבר הבנות או שהגבו להם ב"ד דאין יכולין למכור אלא משמע דלעולם יכולין למכור וקצת יש לדחות דנהי דיכולין ב"ד לגבות חלק של בת עומדת חלק של עובר שיש לחוש שמא היא בת אין יכולין לגבות כיון שלא יצאת לאויר העולם ואותו חלק יכולין האחין למכור ומיהו אין נראה לדחות כן ועוד ראיה דאמר בפ' הנושא (כתובות דף קג.) אמר ר"נ יתומים שקדמו ומכרו מדור האלמנה לא עשו ולא כלום ומ"ש מדרבי אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו התם לא תפס' מחיים הכא תפסה מחיים משמע כיון דלא תפסי מחיים אע"ג דתפסי לאחר מיתה לא היה מועיל כלום אלא מה שמכרו מכרו והא דאמר בפ' נערה (כתובות דף נא.) רא אומר נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות כו' אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין מ"מ אע"ג דאין מוציאין אם מכרו מכרו והשתא אתי שפיר דבכל ענין משמע דפשיטא דמועטין ונתרבו זכו בהם יורשין אפילו כבר תפסו וגבו להם ב"ד דאי לאו הכי אכתי הוה ליה למיבעי במועטין ונתרבו וכבר תפסו או הגבו להם ב"ד מאי ואם תאמר כיון דבנכסים מועטין נמי מה שמכרו מכרו אפילו כבר תפסו מה חילוק יש בין נכסים מרובין לנכסים מועטין דבנכסים מרובין נמי נראה שאין מותרין למכור ולהפקיע מזונות וי"ל דיש חילוק דבנכסים מרובין יכולין למכור לצורך גדול אבל בנכסים מועטין אין יכולין למכור כלל לכתחלה ועוד דמרובין ונתמעטו יזונו הבנים עם הבנות ובנכסים מועטין לא יזונו כלל:

מה שמכרו מכרו וא"ת דהכא אמרינן דבין מרובין ונתמעטו ובין מועטין ונתרבו זכו בהם היורשים ובפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צא. ושם) גבי כתובת בנין דכרין אמר פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין פירוש יורשי כתובה הגדולה מועטין ונתרבו מאי ת"ש דהנהו בני צרצור מועטין ונתרבו הוו אתו לקמיה דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו ואי לא כו' עד דאתו לקמיה דר"נ אמר כשם שמרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשין כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין ופירש בקונטרס זכו בהן יורשין של כתובה הקטנה ופליג ר"נ ארב עמרם דאמר זילו פייסינהו דמשמע לבני קטנה אמר לפייס בני הגדולה דאי לבני הגדולה. אומר לא הוה שייך לשון פיוס כיון דמן הדין שקלי בני הקטנה בנחלה גמורה דאורייתא ולא קשיא מידי דהכא יד הבנים לעולם על העליונה כדי להעמיד נחלה דאורייתא ועוד דהכא לא פקע כח היתומים מעולם כדקאמר מה שמכרו מכרו ולר"י נראה דהא דקאמר התם ר"נ כו' מועטים ונתרבו זכו בהם יורשין היינו יורשי כתובה הגדולה ויטלו אלו כתובת אמם ואלו כתובת אמם מדלא קאמר כבר זכו בהן יורשין וקשיא דא"כ התם אזלינן לעולם בתר תקנתא דרבנן שתתקיים כתובת בנין דכרין והכא אזלינן בתר מעיקרא וי"ל דהתם לא מיעקרא כולי האי נחלה דאורייתא דהרי מ"מ כולן יורשין אע"פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא לגמרי:

מי אמרינן כיון דאילו מינסבא לית לה לא ממעטא תימה לר"י היאך טועה לומר כן והא בת נמי אי מינסבא לית לה כדתנן דתהון מתזנן עד דתלקחן לגוברין ומאי קאמר נמי בע"ח מיחסר גוביינא בת נמי מיחסרא גוביינא ואי מתה נמי לית לה כמו בת אשתו ועוד אי באלמנה שייך נכסים מועטין מה שיעור יהיה דבשלמא בבנות יש שיעור למ"ד עד שיבגרו אבל באלמנה לא שייך בגרות ועד מתי יהיו נכסים מועטין ונראה לפרש דודאי אם אין כאן אלא אלמנה אצל הבנים שניהם שוין בנכסים וכן אם אין כאן אלא אלמנה ובנות דלא תקנו נכסים מועטים אלא לבנות שהן יוצאי יריכו והם בנות ירושה במקום שאין בנים ואע"ג דמיחסרא גוביינא ואי מינסבא לית לה אבל לאלמנה אצל הבנים או אצל בנות לא רצו חכמים לתקן דין נכסים מועטים אצל האלמנה שלא רצו לעקר דין ירושה מן הבנים אצל האלמנה והשתא מיבעי ליה כשיש בנים ובנות שיש כבר דין נכסים מועטין בשביל בנות אם ממעטא נמי אלמנה (הג"ה. וכן כתוב בתוס' ותיזון האלמנה עם הבנות או דלמא כיון דאי מינסבא לית לה מזוני השתא נמי לית לה אלא הכל יהיה לבנות ואי ממעטא מ"מ לא תיזון האלמנה עמהן אלא עד שיבגרו הבנות. ע"כ הג"ה) והא דקאמר בסמוך דאלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים היינו שיש שם בנים עם הבנות שיש כאן דין נכסים מועטים אצל בנות אבל אי ליתנהו לבנים לא תטול האלמנה כלום יותר [מהבת] (הג"ה. ולכאורה היה נראה לפרש דאי ממעטין אין לבנים כלום כיון שאין שם עודף על מזונות אלמנה ובנות עד שיבגרו הבנות אבל אי לאו ממעטין ניזונות שלשתם אבל בתוס' כתוב כאשר כתבתי בפנים. ע"כ הג"ה) ואור"י שכן משמע בירושל' כדקאמר התם אלמנה ובנות שתיהן שוות אלמנה ובנים שניהם שוים פירוש לענין מזונות אין האלמנה דוחה את הבנות ולא בנות דוחות את האלמנה ופעמים שהאלמנה דוחה את הבנות ע"י הבנים וכשם שדוחה האלמנה את הבנות ע"י הבנים כך דוחה את הבנים על ידי בנות כו' ויש לדקדק על לשון הירושלמי ומ"מ משמע שרוצה לומר כן:

גמרא אבל חכמים אומרים כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו. ירושלמי: כל ש[י]זונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו או עד שינשאו, אית בה לקולא ואית בה לחומרא פעמים שהן סמוכות לבגר פעמים שהן רחוקות מן הבגר.

מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין כלומר, אפילו נתמעטו קודם שיבואו לפני בית דין.

מועטין ונתרבו מאי ופשיטא דאם נתרבו הרי הן כמרובין מעיקרן ורוחה לבנים, מדאמר רב אסי אמר רבי יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו, ופירש ר"ש(י) ז"ל דוקא בשנתרבו קודם שהוציא להן בית דין דאילו לאחר מכאן כבר זכו בהן (הבנים) [הבנות] ונכסים דידהו נינהו. וכן משמע מלשון שקדמו ומכרו. ורש"י ז"ל כן פירש בכתובות בפרק הנושא (צא, א. קג, א), אבל רבינו יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל פירש אפילו משהוציאו בית דין להן מזונות ובאו לידי שליש. והביא ראיה ממה שאמרו בכתובות (קג, א) יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשה ולא כלום, ואקשינן והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו, ופרקינן התם לא תפסה מחיי[ם] הכא תפסה מחיים, אלמא בנות דלא תפסן מחיים (ו)משעת מיתת הא קמו להו נכסים ברשות היתומים עד שיגבו להם בית דין, אף על פי שלבסוף הגבו להם אם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו, וכן (אם) [הוא] הדין לנתרבו. וכן הביא ראיה מדגרסינן ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, ב) גבי הא(י) דאמר רבי ישמעאל בר רבי יוסי משום אביו הבת מאכלת הבן אינו מאכיל, כלומר, שאינו מאכיל תרומה לעבדים, אם הניח האב את אשתו מעוברת, משום חלקו של עובר, בת נמי לא תאכול משום חלקו של עובר, ואוקמה אביי בנכסים מועטין וכשיש בן בהדי בת, דאי האי עובר בן הוא לא עדיף מהאי דקאי, ואי בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כל כמה דלא נפקא לאויר העולם לא תקון רבנן, (ואפשינ') [ואקשינן] ובנכסים [מועטים] נמי דבנות נינהו והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו, ואם איתא [ד]לאחר שגבאו הבנות שוב אין הנכסים בחזקת יתומים, מאי קושיא (לן ומה) [לוקמה] בשגבאום. והרמב"ן ז"ל דחה, דהתם אי אפשר להגבותן כולן לבת זו, שמא ימצא עובר נקבה ויש לה חלק בנכסים לאחר שתצא לאויר העולם, ואי בשגבתה הבת דקיימא הלכה, פשיטא שהעבדים מותרין בחלקה, ובכי הא אפילו הבן נמי מאכיל, ונראה לי דאי משום הא לא קשיא, דכיון (דמי) [ד]אין לבנות אלא מזונות מתקנת חכמים, וכל כמה דלא נפקא לאויר העולם (ולית לה) [לא] תקנו לה רבנן ולית לה אפילו בנכסים מועטין כלום, ולפיכך אם באו להגבותן כולם לזו אין אותה (מלה נולדת) [שלא נולדה מעכבה, וכדברי רבי ז"ל. ומכל מקום נראה כדברי רבינו יצחק ז"ל, דהא אי מיתו להו בנות מקצתן או [כולן] נכסים דבנים נינהו, כלומר, אלמא אף על פי שגבאום בחזקת הבנים הם. ומורי הרב ז"ל כתב, דנראין דברי רבינו יצחק ז"ל לדין התלמוד שאין הבנות נזונות ממטלטלי אלא מקרקעי, והילכך קרקע בחזקת יתומים קאי, שאין בית דין מגבין אותו לבנות ומחליטין אותו בידן אלא להרשותן למכור וליזון אבל השתא דניזונא מן המטלטלין כתקנת הגאונים אם תפסו תפסו כדרך שאמרו באלמנה שתפסה מטלטלי במזונותיה אם תפסה תפסה. ולא ירדתי (מזה) [בזה] לסוף דעת רבינו ז"ל, דאפילו לאחר התקנה הבנות ניזונות הן תחת יד הבנים אפילו במטלטלין מועטין, שלא [תקנו] הגאונים ז"ל להיות הבנות ניזונות מן המטלטלין ושישאלו הבנים על הפתחים, ד(י)די לבנות שיזונו בהן ביחד עם הבנים. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל משום גאון ז"ל ועיקר. ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בתשובה, דהאידנא כיון שתיקון לבנות מזונות ממטלטלי מה לי קרקע כדהוה כמה לי שקלי דמים דידיה, אי שקלי יהבי מזונות לבנות. והרמב"ן ז"ל כתב: תמהני על הגאון, דקני' מעות לא משעבדי לבנות כלל, אלא שעבודייהו א(י)נכסי דאבוהון, וכיון שמכרו ואינן יכולות לטרוף הפסידו. למה זה דומה למלוה על פה שיצתה על היתומים ומכרו נכסים שאינו גובה מן הדמים שבידם, דלאו הני זוזי דשבק אבוהון.

היו הנכסים מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כגון שהוזלו עד שנעשו מועטין כבר זכו בהם יורשים והרי הם נזונים עם הבנות עד שיכלו כלם היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו כגון שהוקרו הבנים חוזרין לירושתם ויראה דוקא כשהוקרו או הושבחו [מחמת עצמם אבל הושבחו] מחמת הבנות לבנות הוא אף בנכסים מועטים בשעת מיתה אם קדמו הבנים ומכרום קודם שיחזיקו בהם הבנות מה שמכרו מכרו ומ"מ לאחר שהחזיקו בהם הבנות לא מכרו כלום שאין להם כלום בה ויש חולקים בזו וראיה להם ביבמות פרק אלמנה ס"ז ב' כמו שכתבנו שם אלא שאין בה הכרח היו הנכסים מרובים בשעת מיתה אלא שהיה עליהם חוב מצד אביהם שאם תסלק שיעור החוב משווי הקרקע ישארו הנכסים מועטים או מזונות אלמנה או מזונות בת אשת אביו שפסק עליו אביו לזונה כל אלו הדבר ספק אם ממעטין אם לאו ומעתה נכסים בחזקת היתומים הם והמוציא מחברו עליו הראיה ואין ממעטין אלא הבנים מחזיקין בנכסים כיורשים ופורעים לבעל חוב את חובו וזנים אלמנת אביהם עד שתנשא או תתבע כתבתה ואחיותיהם עד שיבגרו או יארסו ובת אשת אביהם עד זמן שפסק אביהם או עד שתמות ואפילו נשאת שאין הנשואין מפקיעין שעבודה אחר שפסק לה זמן אבל מיתה שבתוך זמן ודאי מפקעת שעבודה:

בפרשב"ם בד"ה לא ממעטא כו' וכבר זכו יורשין והבנות יזונו עד בגר כו' עכ"ל דבריו תמוהין לכאורה כיון דמדמה להו למרובין ונתמעטו וכבר זכו בו יורשין אמאי קאמר דבנות יזונו עד בגר הל"ל דיזונו שלשתן יחד בנים ובנות ובת אשתו כמו שפירש גופיה לעיל גבי אלמנה ללשון שני וכן יש להקשות בפירושו גבי ב"ח שפי' וכשיטרוף אם יש מותר יזונו בנות עד בגר כו' עכ"ל הל"ל דיזונו בנות ובנים ביחד כדין מרובין ונתמעטו וכ"ה בהגהת אשר"י בשם ריב"א ויש ליישב דודאי אלמנה כיון דהיא נמי מתזנא בתקנתא דרבנן לאו על היתומים בלחודייהו רמיא וה"ל שפיר כנכסים מרובין ונתמעטו ע"י זול דההפסד נמי הוה לבנות ויזונו יחד שלשתן אבל ב"ח ובת אשתו כיון דחוב הוא ועל היתומים רמיא לשלומי כשיטרוף הב"ח לא יפסידו הבנות כלום ויזונו מהמותר עד בגר ומיהו עד שעת טריפה ה"ל כמרובין ונתמעטו ויזונו ביחד כפרשב"ם ודו"ק:

תוס' בד"ה יתומים שקדמו כו' וא"ת כיון כו' מה חילוק יש בין נכסים מרובים למועטין כו' עכ"ל ר"ל דודאי איכא בינייהו דבמרובין יזונו בנים עם הבנות עד בגר ובמועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו אלא דמאי רבותיה דמועטין דנקט שקדמו ומכרו מה שמכרו מכרו כיון דאין חילוק בין מרובין למועטין דבשניהם יזונו עד בגר ואם מכרו מכרו ואפילו אם תפסו ולכתחלה אין רשאין למכור בשניהם ותרצו דיש חילוק דבמרובין יש להם תפיסת יד טפי למכור לכתחלה לצורך גדול כמו לפדיון שבויים כמ"ש המרדכי ועוד דמרובין ונתמעטו יזונו הבנות והבנים ביחד ויפסידו הבנות ובמועטין לא יפסידו כלום וק"ל:

בד"ה מה שמכרו כו' ופי' בקונטרס זכו בהן יורשין של כתובה הקטנה ופליג רב נחמן כו' עכ"ל התם ודאי ניחא להו לפירושו דאזלינן בין במרובין ונתמעטו ובין במועטין ונתרבו בתר שעת מיתה כמ"ש הרא"ש שם אלא דהכא קשה להו במועטין ונתרבו דניזל נמי בתר שעת מיתה ומשום דלפירוש רש"י ק"ק התם דנימא נמי בסיפא כבר זכו ביה יורשין הוצרכו לומר דאעפ"כ הכריחו לפרש כן משום דפליג רב נחמן כו' דמשמע לבני קטנה אמר לפייס בו' ודו"ק:

בד"ה מי אמרינן כו' הג"ה וכ"כ בתוספתא ותיזון כו' הכל יהיה לבנות ואי כו' עכ"ל צ"ל דהאי פירושא הוא ממש כפירוש הראשון שפרשב"ם שיש כאן נכסים מרובין אי לאו מזונות האלמנה ויש כאן דין נכסים מועטים בשביל הבנות אבל לא שיש נכסים מועטין ממש בשביל הבנות ומ"ש בתוס' אי לא ממעטא הכל לבנות כו' ר"ל שהם לא יפסידו כלום אף בנכסים מרובין והאלמנה תיזון עם הבנים כפרשב"ם בלשון ראשון אבל אין לפרש דר"ל שיש נכסים מועטין ממש בשביל הבנות בלאו מזונות האלמנה שהרי בהג"ה שנית רוצה לפרש אי לא ממעטין נזונות שלשתן וזה לא שייך אלא היכא דליכא נכסים מועטין בשביל הבנות בלחוד מיהו הך אבעיא דאלמנתו ובת איזה קודמת כו' ודאי איירי שפיר דאיכא נכסים מועטין בשביל הבנות לחוד כפרשב"ם ומהרש"ל דחק למחוק זאת האבעיא דאלמנתו ובת כו' לפי' התוספות ואין צורך וכתב הרמב"ן בחידושיו דלפום דפשטינן דאלמנה קודמת פשיט נמי דאלמנתו ממעטת בנכסים כו' ואע"ג דב"ח לא ממעט כו' התם משום דנכסי קמי יתמי רמו כו' וה"ל כמרובין ונתמעטו אבל אלמנה כיון דנכסי ברשותה קיימי ודאי ממעטת כו' עכ"ל ע"ש באורך:

בא"ד לא תטול האלמנה כו' הג"ה ואומר ר"י לכאורה כו' כתבתי בפנים ע"כ הגה"ה וכן משמע בירושלמי כו' עכ"ל כצ"ל האי וכן משמע קאי אדלעיל דלא קאי הך אבעיא דמסיק בה אלמנה ובת אלמנה קודמת אלא בשיש בנים עם הבנות שיש כאן דין נכסים מועטין והירושלמי ניחא לשני הפירושים של ההגהות כי ב' הפירושים חלוקים בפי' אי לא ממעטא האלמנה והירושלמי הולך למאי דמסיק דממעטא ועדיפא מבת שהיא קודמת לבת ודברי מהרש"ל בזה אינן מבוררים ודו"ק:

פשיטא מרובים ונתמעטו כבר זכו בהם יורשין פירש רשב"ם ז"ל כבר זכו בהם יורשים וקרינא בהו נכסים מרובים ויקחו בנות חלקם המגיעם כפי שומא של שעת מיתה כו' עד כפי חלקו הראוי לו. ולפירושו לא יזונו הבנות עד שיכלו כל הנכסים אלא לאחר שאכלו חלקן אם יותר לבנים לא יאכלו הבנות עמהם. ולא נהירא שכל הנכסים שהניח אביהם משועבדים למזון הבנות עד שיבגרו מתנאי כתובה ותנאי כתובה ככתובה דמי ואלו דנתמעטו הנכסים לא נתמעטה הכתובה והכי נמי מזונות אלא כבר זכו בהם יורשים ויזונו כולם עד שיכלו הנכסים ולא נתן לבנות מזונותיהם עד שיבגרו והבנים ישאלו על הפתחים.

מועטין ונתרבו מאי פירש רשב"ם ז"ל דהכי קא מבעיא ליה מי אמרינן דמטי רווחא לבנים ויטלו מותר הנכסים העודף מכדי מזונות בנות עד שיבגרו או דילמא כבר זכו הבנות בכל הנכסים והרויח שלהם. ולא נהירא דמילתא דפשיטא היא דהא אין להם זכיה בגוף הנכסים אלא שמשועבדים להם למזונות. אלא הכי פירושו מי אמרינן זכו בהם הבנות ומפרישין מזון הבנות עד שיבגרו או דילמא לא זכו בהם ויזונו כולם ביחד עד שיכלו. והריב"ם ז"ל פירש דנפקא מינה אם חזרו ונתמעטו מי אמרינן הואיל ונתרבו זכו בהם יורשים ונקראו נכסים מרובים שאם יתמעטו שוב לא יהא בהם זכות לבנות יותר מן הבנים. תימה דהכא פשיטא ליה לתלמודא דהיכא דדין ירושה באה תחלה דהיינו נחלה דאורייתא קודם תקנתא דרבנן דירושה קודמת~ אבל היכא דירושה באה אחר דין תקנה כגון מועטין ונתרבו בהא קא מיבעיא ליה ובכתובות אמרינן איפכא בפרק מי שהיה נשוי דפשיטא לן התם דמרובים ואחר כך נתמעטו דאלו יורשים כתובת אמם ואלו יורשים כתובת אמם כיון דבשעת מיתת אביהם לא מתעקרא נחלה דאורייתא אף על גב דהשתא מתעקרא עשו תקנתא דרבנן ועקרו נחלה דאורייתא והתם לא קמיבעיא לן אלא במועטין ונתרבו. ונראה לי דלא דמי דהתם לא מתעקרא כולי האי נחלה דאורייתא דנשארה נחלה בין בנים הזכרים אלא שאלו נוטלים יותר מאלו אבל הכא דמתעקרא נחלה מזכרים לנקבות אזלי טפי בתר ירושה דאורייתא. תוספי הרא"ש ז"ל.

יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו פירוש אפילו לאחר שהגבו אותן בית דין לבנות או שנתנים ביד שליש והכי מוכח בפרק אלמנה לכהן גדול כו'. כך פירש ר"י ז"ל.

וזה לשון הר"י ז"ל בעליות ונראה לי טעמו של דבר כו'. (תמצאנו בסוף שיטה מקובצת הנדפסת להרב ז"ל). וזה לשון הרב רבינו יהוסף הלוי אבן מיגש ז"ל בתשובת שאלה וזה לשונו: השאלה והתשובה מועתקים מלשון ערבי. וששאלתם על אמרם יתומים על שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו אם הם מחוייבים להוציא סך זה על הבנות אם לאו. תשובה אין ספק שהם מחוייבים להוציאו עליהם ומה שאמרו מה שמכרו מכרו אמנם הוא לענין שאין מוציאין מן הלקוחות הואיל ומכרו בהיתר להיותם מועטים. עד כאן. ועיין בתוספות פרק אלמנה לכהן גדול שהם חולקים על זה ועיין בנמוקי יוסף ז"ל.

אלמנתו מהו שתמעט בנכסים פירש רשב"ם ז"ל או דילמא ממעטא ומפרשינן מן הנכסים לבנות כדי לזונן עד שיבגרו וכל השאר ירשו הבנים כדין נכסים מרובים ומחלק הבנים תיזון האלמנה והיינו דאיכא בין אם ממעטא ללא ממעטא דהא אם ממעטא הבנים ישאלו ואי לא ממעטא יזונו יחד האשה והבנים אבל הבנות אין להם להפסיד מזונותיהם כלל כו'. וקשה לפירושו דהא מוכח לעיל דדוקא בנכסים מועטים מפרישין מזון הבנות אבל לא בנכסים מרובים דאי לא כן אין חילוק בין מרובים למועטים. ועוד היכן מצינו כח הבת יפה מכח האלמנה והא אמר רב אסי לקמן דאלמנה עדיפא מבת ואף על גב דאכתי לא שמיע ליה דרב אסי מיהו לא מסתבר למימר דבת עדיפא אלא שתיהן שוות. ועוד קשה לפירושו מהא דאמרינן לקמן פשוט מיהא חדא ולפירושו תפשוט מינה תרתי דכיון דפשיט דאלמנה עדיפא מבת כל שכן דעדיפא מהבן אם כן תפשוט בעיין דהכא דממעט בנכסים והאלמנה תיזון והבנים ישאלו על הפתחים. ועוד קשה אם אלמנה ממעטת בנכסים האיך נשאר דין נכסים (מועטים) מרובים לרבנן דלית להו שנים עשר חדש בבנות אלא כל זמן שהם ניזונות והוא הדין נמי אלמנה כל זמן שהיא ניזונית והיינו כל ימיה. לכך נראה לפרש כפירוש הריב"ם ז"ל דפירש לקמן אלמנה ובת איזה מהם קודמת דפשיטא ליה שאם הניח אלמנה ובנים בלא בנות דאין שייך לומר באלמנה נכסים מועטים לומר דהאלמנה ניזונת והבנים ישאלו וכן נמי אם לא הניח אלא בת ואלמנה לא אמרינן דהאלמנה ניזונת והבת תשאל והיינו טעמא משום דאין שיעור קצוב לאלמנה שפעמים נשאת ברחוק זמן פעמים בקרוב ואין ליתן קצבה עד אימת הוו מרובים ואימת הוו מועטים הילכך לא תקנו לעקור דבר מן התורה בשביל מזון מן האלמנה אבל לבנות יש קצבה עד שיבגרו ובעיא דרב אשי מיירי כגון שיש בנים ובנות ואלמנה ואין מזון לבנים ולבנות עד שיבגרו הילכך בלא אלמנה נעשו הנכסים מועטים ונסתלקו הבנים ומיבעיא ליה כיון דאלמנה ובת באים מכח תנאי כתובה איזו מהם קודמת ופשיטא דזילותא דאתתא עדיפא מזילותא דבנתיה. והכי פירושו הכא אלמנה מהו שתמעט כלומר אם הניח אשה ובנים ובנות ויש בהם כדי שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו ואין בהם כדי שתזון האשה עמהם מי אמרינן דהואיל ואית לה מזונא ממעטא ומתוך שנעשו מועטים נוציא כולם מיד היתומים ונתן אותם לאשה ולבנות שיזונו מהם עד שיבגרו והעודף על מזון הבנות עד בגרותן יהיה לאלמנה שכולם נעשו מועטים והבנים ישאלו או דילמא כיון דאי מנסבא לית לה לא ממעטא ולא נעשו מועטים הואיל ויש מזון האשה והבנות עד שיבגרו ויעמדו הנכסים בחזקת הבנים ויהיו נזונים כולם ביחד עד שיכלו. מיהו הטעם שפירשתי שלא תקנו נכסים מועטים באלמנה משום דאי אפשר לשער ניחא לרבנן דאמרי בבנות עד שיבגרו דזה אין שייך באלמנה אבל למאן דאמר שנים עשר חדש הא נמי שייך באלמנה. ונראה לפרש משום דאלמנה יכולה להתפרנס מכתובתה הילכך לא יפה כחה כל זמן שלא יצא הממון על ידי הבנות. ויש לומר לפי פירוש רש"י דמפרש דאיכא נכסים מועטים לגבי אלמנה שיש לשער שתוכל להתפרנס כל זמן שהיא מתעכבת להנשא מכח הבעל כגון שלשה חדשים אחר מיתת בעל ומניקה עד עשרים וארבעה חדשים. ולא נהירא דבנות נמי משעת נערות ראויות להנשא על ידי עצמן ואם היו נשאות שוב אין להם מזונות כדאמרינן בכתובות ואפילו הכי שיערו עד שעת הבגר והוא הדין אלמנה כל זמן שהיא רוצה ליזון. כיון דאילו מנסבא לית לה לא ממעטא אף על גב דבת נמי אי מנסבא לית לה ואפילו הכי ממעטא תקנת חכמים כך היתה שתמעט שיעור ואלמנה אין לה שיעור לא למטה ולא למעלה אבל בת נהי דאין לה שיעור למטה יש לה שיעור למעלה כן נראה לי. תוספי הרא"ש ז"ל.

כיון דכי מת נמי אית ליה ממעט צריך להיות כגון שנשבע ומת דאי לא תימא הכי הוה ליה מת לוה בחיי מלוה ונתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו או דילמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעט כלומר כיון דבההיא שעתא שבין עמדו לדין מחוסר גוביינא אף על פי שסופו לגבות בלא ספק הוו להם כמרובים ונתמעטו וזכו בהם יורשים ויזונו כולם עד שיבגרו ודלא כפירוש רשב"ם ז"ל שפירש אם יש מותר לאחר שיפרעו החוב יזונו בנות עד בגר דכיון דזכו בהם יורשים יזונו כולם עד שיכלו הנכסים. אבל בכתובת אלמנה לא מיבעיא לן אי ממעטא דפשיטא ליה דכיון דבתנאי בית דין אית לה (כיון) כמו דגבי דמי וממעטא. ותימה דאמאי לא בעי פרנסה מהו שתמעט אי בעינן שיהיו מרובים בלא עישור נכסי או דילמא אפילו עם עישור נכסי נקראו מרובים. ומסתבר כיון שלא הגיע זמנו לגבות לא ממעטי. תוספי הרא"ש ז"ל.

וזה לשון הר"י בעליות אלמנתו מהו שתמעט. (תמצאנו בסוף שיטה מקובצת הנדפסת להר"ב ז"ל).