מסכת בבא בתרא דף ק״ו עמוד א׳

הכי גרסי' פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה אבל ספרים דגרסי פחות משתות הגיעו יפרש רב יהודה פיחת עד שתות ולא שתות בכלל אע"ג דלא קתני עד וכענין זה יש בהזהב כמה תהא הסלע חסר' ולא יהא בה אונאה ובעי למימר עד כמה ולגירסא זו קשה דקאמר בגמרא ורב הונא ה"ק פחות משתות ושתות עצמו הגיעו הא להדיא אתיא מתני' כוותיה וא"ת בשלמא רב יהודה דאמר שתות כיתר משתות ניחא הא דלא תנן שתות ינכה משום דה"א דיתר משתות מקחו בטל אלא לרב הונא דאמר שתות כפחות משתות ליתני שתות הגיעו וכ"ש פחות וי"ל דנקט הכי ליתן טעם לדבר דדבר פשוט הוא בפחות משתות ואמר ממילא דשתות כפחות משתות והשתא דאתינן להכי לרב יהודה מצינו לשנויי סיפא כהאי גוונא:

ה"ג ולטעמיך הא הגיעו קתני אלא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין כו' והכי פירושו אמר לך רב הונא אדמקשית לי תסייעני מדקתני הגיעו דמשמע דשתות כפחות משתות אלא הא דקתני כשום הדיינין לאו משום דליהוי כיתר על שתות אלא כשום הדיינין לשתות דכמו ששיעורו התם כמו כן שיעורו כאן לאפוקי שלא שיערו ברובע לסאה כמו בהן חסר הן יתר ורב יהודה דאותיב מינה לרב הונא משמע ליה דהכי קתני פיחת עד שתות או הותיר עד שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו דהא בשום הדיינין נמי עד שתות הגיעו אבל שתות ויתר על שתות לא הגיעו:

רב הונא אמר שתות כפחות משתות, והגיעו, ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות, וינכה. ואוקי' פלוגתייהו בעד ועד בכלל. ותימה הוא, לרב הונא היאך יתיישב לשון המשנה, שהרי שנינו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה, ואם המשנה אמרה פחות משתות הגיעו, היאך אפשר לומר דשתות נמי הגיעו. והראב"ד ז"ל נראה שנשמר מקושיא זו ואמר דרב הונא גריס פחות שתות הגיעו ורב יהודה גריס פחות משתות. ומיהו עיקר מחלוקתן תלויה בעד ועד בכלל ואין עד ועד בכלל. ואינו מתיישב בעיני, דלא הזכירו זה במחלוקתה כלל בגמרא, ובפירושא בעלמא מצינו להם בגמרא שנחלקו, ובגירסא לא נחלקו. ונראין יותר דברי ר"ש ז"ל שכתב בסידורא דמתניתין פחות שתות הגיעו. ועכשיו אפשר למחלוקתם בפירוש המשנה, דרב הונא מפרש אי מה שהוא פחות מן המדה שתות הגיעו, ורב יהודה מפרש אם הטעות הוא פחות שתות, כלומר פחות משתות, הגיעו, הא שתות ינכה. ומפני שגרסת הספרים אינה מסכמת לגירסת הרב ז"ל וגם לא כפירוש ר"ח ז"ל, שבכולן גורסין פחות משתות, אני אומר דאף על פי כן גרם להם מחלוקתם מה שיראה רישא שלא כסופא, דרישא תני פחות משתות הגיעו, דמשמע הא שתות ינכה, ואילו בסופא קתני עד שתות ינכה, והיה לו למתני שתות ינכה, ולפיכך אמר רב הונא עד שתות דקאמר מלמעלה למטה קתני ועד ולא עד בכלל, והכי קא אמר, שליש ורביע וחמש ושתות ולא שתות בכלל ינכה, ורב יהודה סבר כיון דאמר ברישא פחות משתות הגיעו, זה גילה על מה שאמר בסופא עד שתות ינכה דעד ועד בכלל הוא. כנ"ל.

זה שביארנו במשנה שאם מכר לו בית כור בסמניו ובמצרניו עד פחות משתות הגיעו יתר משתות ינכה שתות עצמה פסקו גדולי הפוסקים שדינו כפחות משתות והגיעו ויש פוסקים שהשתות כיתר משתות ומחלקתם תלוי בביאור הסוגיא והעיקר כדעת ראשון:

שום הדיינין ששמו מנכסי היתומים לכתבת אלמנה או למזון האשה והבנות או מנכסי גדול לפרוע את חובו או לטורף בנכסי לוקח ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"פ שאין אונאה לקרקעות דוקא לגבי בעל הבית אבל הדיינין כעין שלוחים הן שיכול בעל הקרקע לומר לתקוני שדרתיך וכו' ומאחר שבנתאונו המוכרים יכולין לחזור אף בנתאונו הלוקחים כן שאם לא כן לקתה מדת הדין ודבר זה יש מפרשים אותו בין במטלטלין בין בקרקעות וגדולי המחברים כתבו שבית דין שמכרו נכסי יתומים בין בקרקעות בין במטלטלין אם נתאונו היתומים בפחות משתות הרי זה מחילה ובשתות בטל מקח אלא שאם רצו היתומים לקיים המכר כופין להחזיר להם אונאתם ואם נתאונה לוקח בקרקע אין הלוקח חוזר ולא תובע אונאה והוא תמה שהרי משנת שום הדיינין בקרקעות היא שהרי פירשוה שם בגמ' בהכרזה ואמר עליה שבהותירו שתות מכרן בטל ובמקום אחר כתבו שבית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו אף בכל שהו מכרן בטל שדינן כשליח גמור וגדולי המגיהים מפרשים דבריהם דוקא בשלא הכריזו ובמסכת כתבות יתרחבו בו הדברים בע"ה:

בא"ד פרושי קמפרש כו' ואיצטריך כל תלת כו' דאיסתרא איכא למימר כו' פרושי קמפרש כפי' רש"י כו' ולא ידע ר"י דמנ"ל כו' עכ"ל ר"י גופיה לא מפרש הא דקאמר הכא פרושי קמפרש לא כפרש"י ודלא כפ"ה אלא כההיא פרושי קא מפרש דלעיל אלא דקאמר דלפירושיהם ניחא טפי דאם נפרש בפרק השואל כפירוש רש"י והכא כפרשב"ם כדמשמע מתוך ההלכה כמ"ש התוספות לעיל איצטריכו כולהו ג' מלתיה דרב אבל אם נפרש כפירוש ר"י התם לא איצטריכו כולהו דמההיא דאיסתרא שפיר ילפינן דתפוס לשון אחרון ולא איצטריך לן ההיא דכור בל' כו' אבל לא ידע ר"י לפי זה דא"כ מנלן דסבר רב כו' אלא ע"כ דהנך דיחויי לאו כו' וה"נ איכא למימר לפר"י דאינן אלא דחויי בעלמא ודו"ק:

בא"ד וההיא דבא באמצע החודש איצטריך לאשמועינן דזו ולא ס"ל ולפרש המשנה כו' עכ"ל הוא תמוה דהא מההיא דבאמצע החודש לא שמעינן דזו ולא ס"ל דאכתי אימא דזו וס"ל והך דבאמצע חודש כו' היינו טעמא משום דפרושי קמפרש כדאמר רבי אבא לעיל כמו שהקשו רשב"ם ותוספות לעיל ואם כתירוצם דזו משמע הכי דלא ס"ל א"כ בלאו הך דבאמצע חודש נמי נימא הכי ואם נאמר דלאו דוקא דאשמועינן דזו ולא ס"ל אלא הך מלתא דבאמצע החודש אשמועינן אם כן מהך דראשון ראשון קנה נמי לא קשיא דאיצטריך ליה דלא נימא זו וס"ל ומצאתי בתוספות ישנים שטעות נפל בדבריהם וכן צ"ל איצטריך לאשמועינן אבל חכ"א הלך אחר פחות שבלשונות וזו ולא ס"ל וההיא דבאמצע החודש איצטריך לאשמועינן לפרש המשנה וההיא דראשון כו' ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה ה"ג ליטעמיך כו' ורב יהודה דאותיב כו' דהכי קתני פיחת עד שתות כו' דהא בשום הדיינים נמי כו' עכ"ל אבל לרב הונא ליכא לפרושי הכי דכיון דשתות נמי הגיעו הכא לא ה"ל למיתלי הפחות משתות בשום הדיינים מיהו קצת דחוק מאי קאמר וליטעמיך הא הגיעו קתני כו' הא לרב יהודה ניחא בפשיטות וצ"ל דלפי סברת המקשה דמפרש הברייתא בשתות גופיה קאמר וליטעמיך כו' ודו"ק:

בפרשב"ם בד"ה ה"ג בסדר המשנה פחות שתות הגיעו כו' עכ"ל כ"ה בכל פרשב"ם בכל הספרים הישנים ומהרש"ל הגיה בפרשב"ם דה"ג פחות משתות הגיעו כו' ואפשר שהכריחו להגיה כן משום דלפי הגירסא במשנה פחות משתות הגיעו כו' דהיינו ע"כ רב יהודה יפרש בו עד שתות הגיעו כמ"ש התוספות ומאי פריך לקמן מברייתא דפחות שתות כו' כשום הדיינין הגיעו כו' ולטעמיך הגיעו קתני כו' וקשיא לרב יהודה כפרשב"ם הא איכא לאוקמא נמי כמתניתין דפחות משתות היינו עד שתות וכמ"ש התוספות אלא ע"כ לפרשב"ם דפחות שתות בברייתא לא משמע ליה אלא שתות גופיה ובמתניתין גרסינן פחות משתות הגיעו מיהו אין זה מכרעת להגיה כל ספרים הישנים שבפרשב"ם דפחות שתות נמי משמע עד שתות לרב יהודה במתניתין כמ"ש התוספות אלא משום דברייתא קתני לגבי כשום הדיינים משמע ליה בשתות גופיה קאמר הכי שיהיה כשום הדיינים ודו"ק:

ד"ה הכי גרסינן פחות משתות הגיעו וכו' אבל ספרים דגרסי פיחת שתות הגיעו ופירש רב יהודה וכו' כצ"ל וגירסת התוספות היא בהפוך מגירסת הרשב"ם שהרשב"ם גורס פיחת שתות הגיעו והתוס' גורסים פחות משתות הגיעו דלספרים שגורסים פחות שתות הגיעו הקשו הא דקאמר בגמרא לרב הונא הכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו וכו' ומאי קאמר הכי קאמר וכו' דמשמע דאצטריך להוציא מתניתין מפשוטה ולתרצה אליבא דרב הונא הא אם הגירסא היא פיחת שתות הגיעו לא אצטריך שום פירוש לרב הונא דבהדיא אתיא מתניתין כוותיה דקתני בהדיא פיחת שתות מהבית כור הגיעו ויתר משתות עד שתות ינכה וסתם עד הוא עד ולא עד בכלל ואם כן אתיא מתניתין ממש כרב הונא אלא ודאי הגירסא הוא פחות משתות הגיעו דמשמע דוקא פחות משתות הגיעו אבל שתות ינכה כיתר משתות כרב יהודה ולהכי צריכה הגמרא לפרש דלרב הונא הכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו וכו' וכי תימא כיון שהגירסא היא פחות משתות הגיעו א"כ תקשה לך נמי בהפוך הא דקאמר בגמרא לרב יהודה הכי קאמר פחות משתות הגיעו וכו' הא לפי גירסא זו להדיא אתי' מתניתין כוותיה וי"ל דמשום דעד שתות ינכה לא משמע כוותיה משום הכי קאמר וכו' עד שתות ושתות בכלל ינכה משום דסתם עד לא הוי עד ועד בכלל:

מתניתין בסימניו ומצריו פחות משתות הגיעו כו'. פירוש עד כאן דברנו במוכר לחברו בלא ראיית השדה אלא שאומר לו בית כור עפר שיש לי בבקעה פלונית אני מוכר לך הלך זה ושאל עליה והחזיק בה אחר זמן מדדו אותה ומצאוה חסרה ויתירה אבל עתה דבר המשנה במי שהעמידו עליה והראה לו סימניה ומצריה ואמר לו בית כור זה אני מוכר לך דכבר נתרצה במה שיש תוך המצרים ההם אלא אם כן יהיה חסרון גדול שיגיע עד שתות וכן אם יותיר דבר מכר את הכל עד שיגיע היתרון ביותר משתות. הראב"ד ז"ל.

אבל הרא"ם ז"ל פירש וזה לשונו בסימניו ומצרניו כו'. פירוש אלו אמר לו מכרתי לך בית כור זה שזה סימניו ומצרניו אם פיחת שתות מן המדה הגיעו שהרי לא אמר לו מדה בחבל שהוא לשון דקדוק וחשבון וגם לא אמר לו הן חסר הן יתר שהוא לשון ויתור שדינו אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר כו' וגם לא אמר לו בית כור זה סתם שדינו כהן חסר הן יתר אלא בית כור זה בסימניו ובמצרניו אני מוכר לך קאמר לו שהוא לשון דקדוק חשבון יותר מהן חסר הן יתר. ומסתמא אלא שאינו מגיע לדקדוק החשבון ללשון מדה בחבל ולפיכך אם פיחת פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה. עד כאן.

גמרא רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו. ורב יהודה אמר שתות כיותר משתות וינכה. ואוקימנא פלוגתייהו בעד ועד בכלל. ותימה הוא לרב הונא היאך יתיישב לשון המשנה שהרי שנינו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה ואם המשנה אמרה פחות משתות הגיעו היאך אפשר לומר דשתות נמי הגיעו. והראב"ד ז"ל נראה שנשמר מקושיא זו ואמר דרב הונא גריס פחות שתות הגיעו ורב יהודה גריס פחות משתות ומיהו עיקר מחלוקתן תלויה בעד ועד בכלל ואין עד ועד בכלל. ואיגו מתיישב בעיני דלא הזכירו זה במחלקותם כלל בגמרא ובפירושא בעלמא מצינו להם בגמרא שנחלקו ובגירסא לא נחלקו. ונראין יותר דברי ר"ש ז"ל שכתב בסידורא דמתניתין פחות שתות הגיעו ועכשיו אפשר למחלקותם בפירוש המשנה דרב הונא מפרש פחות שתות הוא פחות מן המדה שתות הגיעו ורב יהודה מפרש אם הטעות הוא פחות שתות כלומר פחות השתות הגיעו הא שתות ינכה. ומפני שגירסת הספרים אינה מסכמת לגירסת הרב ז"ל גם לא כפירוש רבינו חננאל ז"ל שבכולן גירסת פחות משתות אני אומר דאף על פי כן גרם להם מחלוקתם מה שיראה רישא שלא כסיפא דרישא תני פחות משתות הגיעו דמשמע הא שתות ינכה ואלו בסיפא קתני עד שתות ינכה והוה ליה למיתני שתות ינכה ולפיכך אמר רב הונא עד שתות דקאמר מלמעלה למטה קתני ועד ולא עד בכלל והכי קאמר שליש ורביע וחמש ושתות ולא שתות בכלל ינכה ורב יהודה סבר כיון דאמר ברישא פחות משתות הגיעו זה גלה על מה שאמר בסיפא עד שתות ינכה דעד ועד בכלל הוא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הרא"ם ז"ל: איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות והכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו יתר משתות ינכה ולהדין סברא הא דקתני במתניתין עד שתות ינכה מלמעלה למטה הוא והכי קאמר משליש ועד רביע ועד שתות ואין שתות בכלל ינכה ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות והכי קאמר פחות משתות הגיעו ומשליש ינכה כלומר משליש ועד רביע ועד שתות ושתות בכלל ינכה. ויש לומר דהכי קאמר פחות משתות ושתות בכלל הגיעו והא דקתני עד שתות ינכה הכי קאמר עד שתות ושתות בכלל שהוא סוף שתות ינכה כלומר כשיעבור השתות משם יתחיל הנכוי ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות והכי קאמר פחות משתות הגיעו עד שתות ואין שתות בכלל שהוא תחלת שתות ינכה כלומר כשיגיע לתחלת שתות משם יתחיל הנכוי. וליטעמיך והא הגיעו קתני אלא כשום הדיינים ולא כשום הדיינים כשום הדיינים שדינו לבטל מקח משתות הוא מתחיל שנמצא השתות עצמו בכלל הדין והוי ביטול מקח אף כאן לענין דין ויתור שתות עצמו בכלל הדין הוא והוי ויתור ולא כשום הדיינים דאלו התם ביטול מקח ואלו הכא הוי ויתור והגיעו. עד כאן. אבל הר"ן ז"ל פירש וזה לשונו: וליטעמיך הגיעו קתני. כלומר והגיעו לשון מחילה הוא וקשיא לרב יהודה. אלא לעולם שתות כפחות משתות וברייתא הכי קאמר כשום הדיינים ולא כשום הדיינים כשום הדיינים דשתות ממש כלומר האי שיעורא דתנן ביה במתניתין הגיעו הוי כשיעורא דתנן שום הדיינין וכדי שלא תטעה לומר דשיעורא דתנן ביה הגיעו במתניתין הוי פחות משתות וכדרב יהודה תנא הכי לומר דשיעורי שוו אהדדי שבתרווייהו שתות ומיהו דיני לא שוו דאלו התם בטל מקח ואלו הכא הגיעו. זהו הפירוש הנכון. וסלקא ברייתא לרב הונא דאלו לרב יהודה קשיא הגיעו ולפיכך פסק הריא"ף ז"ל כרב הונא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ח מהלכות מכירה. עד כאן. וכן פירש הראב"ד ז"ל וזה לשונו: כשום הדיינים בשתות עצמה. פירוש לפי ששנינו במשנת כתובות שום הדיינין שפיחת שתות וכן שנינו פחות שתות הגיעו רצה ליתן לנו סימן שלא נטעה ויהיה פחות שתות זה כאותו פחות שתות שיש באותה משנה שהוא שתות עצמה ואינו פחות. ולדעת רב הונא הוא דמתרצה מתניתא דהא קתני בגווה הגיעו ולשון זה לא מצאנו אותו אלא לשון קיום שאין עליו שום תביעה. ובירושלמי מביא עליה נמצא גנב או קביוסטוס הגיעו ואין לנו להדחק שהרי במשנתינו אין לנו אלא הגיעו וינכה אבל המקח לעולם קיים הלכך הגיעו אינו אלא לשון מחילה. עד כאן. והר"י ז"ל בעליות פירש וזה לשונו: וליטעמיך הגיעו קתני. דמשמע דהוי מחילה גמורה. מיהו לרב יהודה הוה סבירא ליה דהא דקתני הגיעו לומר שאין המקח בטל כמו שהוא בטל גבי שום הדיינים אלא המקח קיים וינכה ומכל מקום שתות כיתר משתות. לא כשום הדיינין ולא כשום הדיינין ולרב הונא מפרקינן לה כשום הדיינים דשתות ממש כלומר לא דמה תנא דברייתא דבר זה לשום הדיינים אלא לענין שהולכין בו אחר שתות כמו שהלכו אחר גבול זה גבי שום הדיינין וסימן בא ליתן לך שלא תשכח ותלך בזה אחר רובע לסאה כמו שאמרו גבי הן חסר הן יתר מיהו לא שיהא דין שתות דהכא כשתות דהתם דהתם שתות כפחות משתות ואלו הכא הוי מחילה. ולי נראה לפרש כשום הדיינים בשתות ממש דלא תימא כי היכי דלגבי הן חסר והן יתר דתנן פחות רובע לסאה והוא רובע הקב הא דקתני נמי גבי שתות ינכה שתות הקב קאמר דכי אמר ליה הן חסר הן יתר אזלינן בתר שתות הקב לפיכך שנה כאן בשום הדיינין דשתות ממש דאזלינן בתר שתות ממש דהיינו שתות מקח ולפי זה הפירוש לשון ממש כמשמעו ממש ולא לפירוש הראשון. וכמדומה לי שכן שמעתיה מפי מורי הרשב"א ז"ל. עד כאן.