מסכת יבמות דף פ״א עמוד א׳

פסולה ליבמה כאשת איש שזינתה שאסורה לבעלה וכיון דזונה היא אסורה לכהונה:

האמר איילונית זונה היא בפרק הבא על יבמתו (לעיל יבמות דף סא.) ויליף לה מהזנו ולא יפרוצו:

מתני' סריס חמה כהן וכו' אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא דהיינו פצוע דכא:

לא יחלוץ אם יש אח אחר:

אבל לא נישא שהוא כזכר והשוכב עמו הרי הוא כבא על הזכר:

רבי אליעזר אומר בגמרא מפרש פלוגתייהו:

גמ' מהו דתימא מוליד מאכיל דדייקינן ויליד ביתו הם יאכלו הראוי להוליד יאכיל:

מאכילה בתרומה כו' לקמן מפרש לה בתרומה בזמן הזה דרבנן אבל במידי דאורייתא לא מאי טעמא ספק איש ספק אשה הוא:

לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא כו' וא"ת לעיל בפ"ק (יבמות דף טו:) דקאמר צרות מתיירא אני בני צרות מעיד אני לכם לרב המנונא מבני צרות לפשוט שהצרות פטורות מחליצה ומן היבום שאם היו זקוקות לאחין א"כ היו בני צרות פסולות מק"ו דאלמנה דליכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת שגם היבמה שזינתה מתחללת לרב המנונא ואמר ר"י דמה דפשט להם בני צרות בזה לא היה מתיירא שאם יקפידו עליו יאמר שאין הלכה כרב המנונא:

ואין מאכילה בזמן חזה ושוק אפילו בתרומה דרבנן בפרק שני דכתובות (דף כה.) גבי מאי גדולה חזקה דקאמר ואיבעית אימא בתרומה דרבנן אכלי דאורייתא לא אכלי ההיא שינויא לא הויא כסוגיא דהכא דגזרינן דרבנן אטו דאורייתא והא דאמר באלו עוברין (פסחים דף מד.) גבי שתי מדוכות הנח לתרומת תבלין דרבנן ולא גזרינן אטו דאורייתא אמר ר"י דשאני התם דאקראי בעלמא ולא איתחזק איסורא דאימור תרומה לתוך תרומה נפלה אבל עיגול בעיגולים דהכא אע"ג דאקראי בעלמא איתחזק איסורא והא דפריך לקמן (יבמות דף פב.) דרבי יוחנן אדרבי יוחנן מברייתא דשתי קופות הו"מ לשנויי בתרומת פירות דרבנן כי ההיא דפסחים אלא דמשני לה שפיר וא"ת ומי דחקו לר"ל דלא אכלה בתרומה בזמן חזה ושוק ואור"י משום דשמעינן לר' יוסי דאמר אנדרוגינוס ספיקא הוי דקאמר שלא הכריעו בו חכמים אם הוא זכר אם הוא נקבה וא"ת והא לר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא כדמוכח ברייתא דסדר עולם דמייתי לקמן בשמעתין וי"ל דקסבר ר"ל דר' יוסי תנא לה ולא סבר לה דכה"ג אשכחן בפרק יוצא דופן (נדה דף מו:) ועוד לפי שהיה שונה אליבא דר' יוסי עיגול בעיגולים עולה ורבי יוחנן אית ליה לקמן (יבמות דף פב:) דתני לה וסבר לה כדדייק ממתניתין דמשוי ליה רבי יוסי לאנדרוגינוס ודאי זכר מדקתני נושא ומינה מותבינן לקמן (שם) לריש לקיש ולדידיה ליתא לברייתא מקמי מתני':

אמר ליה ר' יוחנן לר"ל מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן אע"ג דר' יוחנן גופיה אית ליה לקמן (שם) דלרבנן תרומה בזה"ז דרבנן הכא אליבא דר' יוסי קיימי וה"ק מי סברת דלר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן והשתא צ"ל דהא דמהדר ליה ר"ל אני שונה עיגול בעיגולים עולה אליבא דרבי יוסי היה שונה:

שאני שונה עיגול בעיגולים עולה כו' וא"ת אכתי דלמא אע"ג דהוי דאורייתא עולה משום דסבר כרבנן דאמרי אינו מקדש אלא ו' דברים בלבד ואר"י דא"כ ה"ל למינקט מידי דאורייתא כגון ביצת טריפה שנתערבה ומדנקט עיגול בעיגולים ש"מ משום דתרומה דרבנן אבל במידי דאורייתא אסור כל שדרכו:

והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה היינו מתני' דמייתי בסמוך דחתיכה של חטאת וכו' תימה מנא ליה דאתיא כר' יוסי דלמא רבנן היא דאמרי אינו מקדש אלא ו' דברים בלבד וי"ל חדא דבר פלוגתיה דר' יהודה הוא רבי יוסי ועוד מאי איריא דנקט חתיכה דהוי כל שדרכו לימנות הוי ליה למינקט מילתא דהוי את שדרכו כיון דאין מקדש אלא ששה דברים ומדנקט חתיכה דוקא ש"מ דוקא חתיכה דהויא כל שדרכו עולה אבל את שדרכו אוסר וה"נ הוה מצינן לשנויי לר"ל דשפיר דייק מההיא דעיגול בעיגולים דעל כרחך לא אתי כרבנן מדנקט עיגול דהויא כל שדרכו ולא נקט את שדרכו:

מאי היא דתנן מי שהיו לו חבילי תלתן כו' וא"ת לר"ל כיון דתרומה בזמן הזה דרבנן אלמא בטלה קדושת הארץ א"כ כלאי הכרם נמי דרבנן ואמאי תני כל שדרכו הא בדרבנן אין אוסר כל שדרכו ואין לומר דלר"מ תרומה בזמן הזה דאורייתא דהא שמעינן ליה לר"מ דעיגול בעיגולים עולה בריש מסכת ביצה (דף ג:) גבי ליטרא קציעות כו' וי"ל דכלאי הכרם חדא דרבנן דבזמן בהמ"ק הוי דאורייתא אבל עיגול תרתי דרבנן חדא דבטלה קדושת הארץ ועוד דאפילו בזמן בית המקדש תרומת תאנים דרבנן אי נמי חבילי תלתן הוי את שדרכו והכי פירושו שהיה ר"מ אומר כל שדרכו בדאורייתא מקדש ולכך דין הוא דאת שדרכו יקדש אפי' בדרבנן כגון חבילי תלתן:

נתערבו באחרות אמר ר"ת דלא גרסי' ואחרות באחרות מדפריך בהתערובת (זבחים דף עד. ושם) לשמואל דאסר ספק ספיקא בעבודת כוכבים מברייתא שמתרת ולא משכח דקאי כשמואל אלא ר' יהודה בברייתא שאוסר אפי' בשאר איסורין ספק ספיקא ושמואל סבר כוותיה בחדא בעבודת כוכבים ופליג בשאר איסורין ואי הוה גרס הכא ובע"ז ובכל דוכתי דכי הך משנה ואחרות באחרות הוה ליה לאתויי לשמואל סייעתא מכל הנך משניות וי"מ דאפילו גרס בכל הנך משניות ואחרות באחרות לא היה יכול להביא ראיה מהם לשמואל דאסר ספק ספיקא דדלמא הכי קאמר וכל האחרות שנתערבו באחרות דליכא אלא חד ספיקא ויש חידוש יותר בנתערב שתי פעמים מבנתערב פעם אחת דאף על גב דאיכא תרי רובי אסיר דגבי שאר מילי אוסרין חד רובא ושרינן תרי רובי כגון גבי יוחסין בסוף פ"ק דכתובות (דף טו. ושם) דאמר הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ורוב סיעה גרידתא:

והא דתנן אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה איפליגו בה ר"ל ור' יוחנן דר"י סבר מאכילה אפי' בתרומ' דאורי' דזכר מעליא הוא ונשואי' גמורי' ור"ל סבר דאנדרוגינוס לר' יוסי ספק' הוא ומאכילה בתרומה דרבנן אבל לא בתרומה דאורייתא ומשום דפריש ר"ל דמאכילה בתרומה דאנן תרומה דרבנן היא:

אמרינן דא"ל ר' יוחנן לר"ל מסתברא תרומה בזמן הזה דרבנן פי' דתרומת הארץ בזמן הזה אפי' בדגן ותירוש ויצהר מדרבנן היא לפי' שבטלה קדושה מן הארץ וליכא למימר דמפרש' מתניתין בתרומת חוצה לארץ או בתרומת פירות שהיא לד"ה דרבנן דהא מתני' סתמא קתני מאכילם בתרומה וכל תרומה במשמע:

א"ל אין שאני שונה עגול בעגוליה עולה פי' דעגול תאנים של תרומה עולה במאתים ואעפ"י שהוא דבר שבמנין כיוצא בו מדאוריתא לא בטיל. והא אע"ג דדבר שבמנין בטיל אלו היתה תרומה בזמן הזה דאורייתא היו גוזרים בו משום תרומת דגן דהויא מדאורייתא בזמן הזה דדבר שבמנין כיוצא בו לא בטיל:

א"ל והלא אפילו חתיכה בחתיכות עולה כלומ' דעגולים בעגול שהוא עולה אינו מן הטעם אלא משום דכיוצא בו בעגול אפילו מדאורית' בטיל דלא חשיב דבר שבמנין:

מי סברת כל שדרכו לימנות שנינו את שדרכו לימנות שנינו פי' ועגול אינו מאותם שדרכו לימנות לעולם לא בטל:

מאי היא דתנן מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו נתערבו באחרים כלן ידלקו פי' ואפי' נתערבו באלף דסבר ר"מ דחבילי תלתן דבר שבמנין הוא ולא בטלי. ולא מצי למימר שימכרו לעכו"מז חוץ מדמי איסור שבהם לפי שהם דברים הנקחים מן עכו"מז ושמא יחזור וימכרם לישראל וכ"פ בירושלמי. וא"ת תוליך הנאה לים המלח ואידך לישתרי כדאמרי במ' עבודת כוכבים דפת שאפאה בעצי ערלה ועצי אשרה ובגד שארגו בכרכר של עבודת כוכבים או שצבעו בקליפי ערלה י"ל והוא שאין בו אלא שבחו של איסור אבל כשיש שם גופו של איסור והוא איסור דאוריתא לית ליה תקנתא בהולכת הנאה לים המלח א"נ דרבנן דהכא לית להו כר' אליעזר דאמר התם יוליך הנאה לים המלח:

ויש גורסי' כאן נתערבו באחרים ואחרים באחרים כלם ידלקו וליתא דכל שהוא ספק ספקא על ידי תערובת מותר ואינו אסור אלא באיסורי עבודת כוכבים ומזלות בלבד וכדאיתא בפרק התערובת ויש לקים הגירסא כגון שנפלו שם רובן של ראשוני' דחד ספיקא חשיב וקמ"ל בנתערב תרי רובא וכ"נ בתוס':

שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה ומכל מקום לכהונה מיהא נפסלה שהרי נבעלה לפסול לה ואחר שכן אם היתה שומרת יבם של כהן נפסלה לו ואע"פ שאין זה זר מעיקרו מכל מקום הואיל ונסתפקו בו ר"ל בשומרת יבם אם תופסין בה קדושין אם לאו הוה ליה כחייבי כריתות דפסלי אף כשאין זר מעיקרו אחר שאין לה אלמנות וגירושין בה כדין גוי ועבד הא שומרת יבם של סריס שזינתה לא נפסלה שמאחר שאינה בת יבום הוה לה פנויה ופנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה:

המשנה החמישית והיא חוזרת לענין החלק הראשון והוא שאמר סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר' יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינס שנשא לבת ישראל מאכילה בתרומה ר' יודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס אנדרגינס נושא אבל לא נשא ר' לעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר אמר הר"ם מאמר ר' יוסי ור' שמעון שאנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה יורה שהוא זכר אצלם חזר ר' יוסי מזה הטעם בברייתא ואמר אנדרגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה והלכה כר' יוסי לפי מה שהתבאר ממאמרו בברייתא הוא הדין שהוא אינו מאכיל בתרומה מפני שהוא ספק וספיקא דאורייתא לחומרא וכאשר התקיים אצלנו שסריס אדם חולץ וחולצין לאשתו אין הלכה כר' יהודה והלכה כר' אליעזר באמרו חייבין עליו סקילה כזכר זה כאשר שכב אותו משכב זכור אולם כאשר שכב אותו במקום נקבותו אין חייבין עליו סקילה כזכר:

אמר המאירי סריס חמה כהן שנשא בת ישראל הרי זה מאכילה בתרומה שמאחר שביאתו בהיתר וכמו שביארנו שכל שהוא בידי שמים כשר לבא בקהל אע"פ שאינו מוליד מאכילה בתרומה ונמצא הוא ואשתו ועבדיו אוכלים וכן הלכה:

ר' יוסי ור' שמעון אומרין אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה מפני שהם סוברים זכר מעליא הוא ומכל מקום חזר בו ר' יוסי בגמרא לומר שבריאה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם זכר אם נקבה והילכך הוא אוכל אבל אינו מאכיל את אשתו בתרומה וכן הלכה ומאחר שהוא אוכל אף עבדיו אוכלין מתורת קנין כסף וכן הדין בטומטום:

ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ ר"ל שאינו בר חליצה ובודאי סריס הוא ואין הלכה כמותו וכל שנמצא זכר אין דנין אותו בסריס ומעשה היה באחד שנקרע והוליד אחר כן שבע שנים והילכך חולץ אף במקום אחים כשרים ואין אומרים ודאי סריס הוא ואין חליצתו פוסלת לאחים ואם אין שם אח שלא תהא צריכה חליצה ולא בספק סריס להיות חליצתה פוסלת לאחים אבל לא פוטרת אלא ודאי זכר הוא וחליצתו פוטרת אף במקום אחים וגאוני ספרד פסקו בה לחומרא לחלוץ במקום שאין שם אח אחר ולהיות חליצתו פוסלת במקום אח ולא פוטרת אע"פ שנקרע:

אנדרוגינוס נושא כלומר שאם קדש קדושיו קדושין אבל לא נישא שאם נתקדש אינו כלום שאינו ראוי לינשא שהרי הבא עליו בספק סקילה וכן הלכה וכן פסקוה גדולי המפרשים אבל גדולי המחברים כתבו שתיהן בספק ומצריכין גט בכל אחת מהן ר"ל בין שקדש בין שנתקדש:

ר' אליעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר פירשוה בגמרא כשבא עליה דרך זכרותו אבל דרך נקבותו פטור ממיתת בית דין וכן הלכה וכן כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום יש פוסקים שמאחר שלא הוכרע ענינו אם זכר אם נקבה אין כאן סקילה אלא ספק איסור סקילה ותנא קמא דקאמר נושא אבל לא נישא סבירא ליה דהבא עליו בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו חייב סקילה כדאיתה בגמרא ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תובד"ה ואין מאכילה בזמן חזה ושוק כו' וא"ת ומי דחקו לר"ל דלא אכלה בתרומה כו' ועוד לפי שהיה שונה אליבא דר' יוסי עיגול בעיגולים עולה כו' עכ"ל דבריהם אינם מובנים לן דא"נ שהיה שונה עיגול בעיגולים עולה לר' יוסי ותרומה בזמן הזה דרבנן מ"מ אמאי לא נימא הכא דאכלה אפילו בתרומה דאורייתא וזכר ודאי הוא והנראה דהאי ועוד כו' אין כאן מקימו והוא שייך לקמן וכצ"ל נקבה וא"ת והא לר' יוסי תרומה כו' וי"ל דקסבר ר"ל דר' יוסי כו' דכה"ג אשכחן בפרק יוצא דופן ועוד לפי שהיה שונה אליבא דר' יוסי עיגול בעיגולים עולה ור' יוחנן אית ליה כו' וק"ל:

תוס' ד"ה ואין מאכילה וכו' עד אר"י דשאני התם דאקראי בעלמא דלא איתחזק איסורא וכו'. נ"ל דצריך לומר דאקראי בעלמא דלא איתחזק איסורא וכו' ור"ל תרתי קאמר אחד שהוא אקראי בעלמא ועוד שלא איתחזק איסורא דהא לא ידעינן בודאי שאיסור נפל לשם אבל עיגול בעיגולים דהכא אע"ג דאקראי בעלמא הוא מ"מ איתחזק איסורא הוא דהא עכ"פ נתערבה תרומה בחולין:

בא"ד ואר"י משום דשמעינן ליה לרבי יוסי דאמר אנדרוגינוס ספיקא הוי וכו' ועוד לפי שהיה שונה וכו'. לפום ריהטא משמע דתרי שנויין הן דהא מכח טעמא דשמעינן ליה לרבי יוסי דאמר ספיקא הוי לחוד היה מוכרח ר"ל לפרש מתניתין דאיירי דוקא בתרומה דרבנן דבספיקא לא שייך לומר דמאכילה בתרומה דאורייתא לפי סברת ריש לקיש דסבר דההיא ברייתא דסבירא ליה לרבי יוסי ספיקא הוי תפסינן לעיקר אלא שלפי זה לא יתיישב האי ועוד וכו' אי הוה שנויא בפני עצמו דמשום שהיה שונה עיגול בעיגולים עולה דדייק מינה ריש לקיש דתרומה בזמן הזה דרבנן אינו מוכרח משום זה לפרש מתניתין בתרומה דרבנן דיכול להיות דאנדרוגינוס הוי ודאי זכר ומאכילה אפי' בתרומה וקדשים כסברת רבי יוחנן אלא שיש ליישב בדוחק דה"ק ועוד לפי שהיה שונה עיגול בעיגולים עולה דדייק מינה דתרומה בזמן הזה דרבנן וס"ל לר"ל כיון דשמעינן דס"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן לא הוי ליה לרבי יוסי לשנות במתניתין מאכילה בתרומה דאיכא למימר שר"ל בתרומה דרבנן אלא היה לו לשנות מאכילה בחזה ושוק דליכא למטעי ביה אלא ודאי האמת הוא דר"ל תרומה דרבנן:

גמרא טעמא דבעלוה הא לא בעלוה לא כו', דאי ר"י האמר אילונית זונה היא. תמיהני הא פשיטא דאילונית בת כהן אכלה בתרומה, דאף דמחקרי זונה מ"מ בזונה כתיב לא יקחו, אבל לא דמפסלי מתרומה דבי נשי, זולת היכא דנבעלה לפסול לה, דדרשינן מוכי תהיה לאיש זר. וכמ"ש תוספות לעיל (דף מד ע"ב) וגדולה מזו כתבו תוס' לעיל (דף סט) דאפילו דר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, זהו רק לכהונה ולא לתרומה, וא"כ י"ל דבעלוה פסלוה היינו למפסל מתרומת בית אביה, ואפשר לדחוק כיון דקתני בהדי דחלצוה פסלוה דמיירי לכהונה דאילו לתרומה חליצה מעליא ג"כ אינה פוסלת, משמע דבעלוה פסלוה מיירי ג"כ לכהונה: