מסכת יבמות דף נ״ח עמוד ב׳

שומרת יבם קרית לה:

לישנא אחרינא ועיקר דכוותה גבי שומרת יבם דקשיא לך נמי בה הא לאו בת אשקויי היא מוקמת לה נמי כגון שבא עליה דהא כשנכנסה לחופה ליכא לאוקומה דהא חופה ביבמה לא שייכא:

שומרת יבם קרית כו' אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא עליה אלא כגון דעבד בה מאמר ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור וקרינן בה תחת אישך:

קנה לכל בביאת שוגג ומזיד:

מידי הוא טעמא אלא לרב הא דמייתינן יש חופה לפסולות לסיועה לרב מייתינן לה דאמר לעיל יש חופה לפסולות ורב האמר לעיל קנה לכל ולדידיה לא מיתרצתא היא:

כגון דעבד מאמר ואח"כ בא עליה בזנות בבית חמיה:

וב"ש היא דאמרי בפרק ד' אחין (לעיל יבמות דף כט:) מאמר קונה קנין גמור ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא כדאמרינן בד' אחין (שם) ומשום הכי קרי לה שומרת יבם אפילו לאחר ביאה דאי לב"ה לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין והוי קני לה בביאת זנות לגמרי:

אי הכי היינו ארוסה גמורה וארוסה הא תנא לה:

שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה לכל ואע"ג דקרי לה שומרת יבם במילתיה דרבי יאשיה ורבי יונתן דאיירו בבא עליה יבם בבית חמי' ובלא עבד בה מאמר התם משום דלאו אשתו מעליא היא לענין השקאה קרי לה שפיר שומרת יבם אפילו לרב דאמר קנה לכל דהא ממעט לה רבי יונתן בברייתא מתחת אישך ורבי יאשיה קרי לה נמי שומרת יבם דקתני יכול שאני מוציא שומרת יבם כו' משום דאי לאו רבויא דאיש איש הוה ממעט לה וכן מסיק התם אבל הכא לא הזכיר שום טעם שהיה ראוי לקרותה על ידו שומרת יבם ועוד כיון דקונה לכל לא הוה ליה למימר שומרת יבם וכנוסה דהך נמי כנוסה היא:

דהא אמר רב קנה לכל ובנפל מן הגג ונתקע או בנתכוון להטיח בכותל ליכא לאוקמה דויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך דמשמע מבלעדי אישך שנתן בך את שכבתו משמע דבעינן בבעל כוונת שכיבה:

רב פפא אמר האי תנא פי' בקונטרס בלשון שני לעולם דקינא לה ואיסתתרה כשהיא ארוסה והאי תנא הוא דלית ליה הך דרשא דונקה האיש מעון ולית ליה הך דרשא שקדמה שכיבת בעל וקש' לר"י דבריש שבועות (דף ה. ושם) ובסוטה (דף כח.) ובכמה דוכתי פריך ומי בדקי לה מיא והתניא ונקה האיש וכו' ולא משני האי תנא הוא משמע דליכא מאן דפליג ועוד מנא ליה דהאי תנא לא בעי שתקדום שכיבת בעל דלמא כשבא עליה ארוסה בבית אביה איירי ונראה כלשון ראשון שבקונטרס ושלא שטית ארוסה דקאמר לא שנסתרה באירוסין קאמר אלא ה"ק שלא שטית להיות נבדקת עליה בקינוי דאירוסין מיהו גם ללשון זה קצת קשה כיון שצריך להביא ראיה על זה שמועיל קינוי דאירוסין להשקותה בסתירה דנישואין מנא ליה דהאי תנא אית ליה האי סברא הא איכא לפרושי מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה היינו דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדפי' מתניתין דלעיל:

על ידי גלגול לא בעי לאפוקי גלגול מגלגול דאיש אחר דלא דמי דגלגול דאיש אחר ראוי להשקות על ידו אם היה מקנא על ידו אבל קרקעות לאו בנות שבועה נינהו כלל אבל מגלגול דארוסה יליף שפיר דלאו בת השקאה היא כלל ואפי' הכי מגלגל זנות דאירוסין וא"ת ולמאי דדייקינן מיניה לעיל דיש חופה לפסולות ולא מוקמינן על ידי גלגול מנלן גלגול שבועה וי"ל דנפקא ליה מאיש אחר ולא הוה מפליג בין קרקעות לאיש אחר אי נמי דמשמע ליה מאיש אחר אפילו קטן דדמי לקרקעות שאין מקנין על ידו כדתנן בסוף פרק ארוסה (סוטה דף כו: וכן בריש פ' שם כד.):

אימור דאמר רבי מאיר כו' גם מכאן ראיה דחשיב משתמרת לביאה פסולה אף על פי שלא היו הקידושין בעבירה:

הכא במאי עסקינן דעבד בה מאמר פירוש ואחר כך בא עליה בבית אביה וקסבר כיון שעשה בה מאמר פרחה ממנה זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין ונשואין. ואם תאמר אם כן תפשוט מינה דרבה דבעי ליה בפרק ד' אחין (יבמות כט, ב) גבי שלשה אחין נשואין שנים מהן שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. איכא למימר דאין הכי נמי לדעתיה דרב ששת דפשיט לה מיניה. ובספר ספרדי מוגה בישיבת הגאונים ז"ל מצאתי כן בנוסחת הגמרא אי הכי תפשוט הא דבעי רבה מאמר לב"ש אירוסין עושה או נשואין עושה תיפשוט דאירוסין עושה הא לא קשיא תפשוט אי הכי היינו ארוסה וכו'.

ואוקמה הכא בשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ופירש רש"י ז"ל (בד"ה שומרת יבם) ולכשקדמה שכיבת בעל לא קפיד דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שבאה לזה מכוחו. וקשיא לי דאכתי ברייתא לא מתרצא, חדא דהיאך אפשר דנימא ריחוק כזה דיבם מביאה לב"ד והוא משביעה על מה שנסתרה לאחר שנעשית שומרת יבם והוא מזכיר בה ביאת הבעל הראשון במבלעדי אישך וכן תחת אישך. ובלשון זה אינו משמע שמתנה על נשואי אחיו, שאלו היה מתנה על נשואי אחיו היה באפשר לומר בה מבלעדי אישך וכן תחת אישך. ויש לפרד דהכא מיירי בשמתנה עמה על שמירת ייבומה ועל נשואי אחיו הראשון ותחת אישך נמי משום נשואי אחיו. מיהו אכתי קשיא לי דהתינח מבלעדי אישך ותחת אישך דבענין זה שאמרנו, אבל אכתי לא קרינא בה והביא האיש את אשתו, דכל שלא בא עליה ואין לה חופה לאו אשתו היא. ועוד דאם כן כי מוקי לה כבית שמאי מאי הוי והא אכתי אפילו לבית שמאי אינה אלא כארוסה עד שיבא עליה וארוסה אינה שותה. וכן מקשינן אי הכי היינו ארוסה, כלומר למה לי למתני תו יבמה הא תנא ארוסה ותרתי למה לי, עדיפא מינה הוה ליה לאקשויי אימא אכתי ארוסה היא וארוסה אינה שותה. ועוד דאם כן למה לי מאמר וכבית שמאי דהא בלאו הכי אם זינתה משנעשית שומרת יבם אסורה ליבם, ואליבא דר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה, ואליבא דידיה הוא דמוקמינן הא מתניתין כדאיתא בסוטה בשלהי פרק היה מביא (סוטה יח, ב) לפיכך מסתברא דהכי קאמר כשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי קנה קנין גמור ואחר כך בא עליה וקינה לה ונסתרה וכנסה לחופה ולא נבעלה דומיא דארוסה ממש. כרבה דאמר בפ"ד אחין כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבומין וחלה עליו זיקת ארוסין ונישואין ובעינן מסירה לחופה. [הוספה מקו"א].

ר"פ אמר האי תנא הוא כו' פירש רש"י זל (בד"ה לישנא אחרינא) בשם רבו הרב ז"ל כגון שקנא לה כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה ולא נבעלה, והיינו דקתני שלא שטיתי ארוסה, והאי תנא לית ליה דרשא דמבלעדי אישך. וזה רחוק דנימא שאין לו להאי תנא דרשא דמבלעדי אישך דאם כן מאי מבלעדי אישך וכן נמי תחת אישך. ומיהו תחת אישך אפשר לומר דהכי קאמר תחת זה שהוא אישך עכשיו, אבל מבלעדי אישך ודאי משמע שבא עליה אישה זה. ויותר היה נראה כפירוש ראשון שפירש רש"י ז"ל (בד"ה רב פפא) שקנא לה כשהיא ארוסה ונשאה ובעלה ואחר כך נסתרה, דהשתא איכא תחת אישך ומבלעדי אישך. ושלא שטיתי ארוסה דקאמר הכי קאמר, שלא שטיתי משקנאת בעודי ארוסה ולפי שאינה שותה אלא בשקינא לה והוא לא קנא לה אלא בעודה שהיתה ארוסה הוא מתנה כן כנ"ל אלא שרש"י ז"ל אמר שפירוש הרב רבו ז"ל עיקר [הוספה מקו"א].

לא נחלקו אלא שנתן לה גט פירש רבינו חננאל ז"ל שנתן לה גט וחזר הוא בעצמו ועשה בה מאמר דהשתא משמרת לביאתו וביאתו פסולה מדרבנן דגט יבמין דרבנן הוא.

ר' יוחנן אמר אוכלת אפילו לר' מאיר דלא פסל ר' מאיר אלא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא.

וריש לקיש אמר אינה אוכלת אפילו לר"א ור' שמעון דלא מכשרי אינהו אלא ביש לו להאכיל ובכי האי גוונא לא אשכחן דמאכיל במקום אחר. כלומר דכהן שגרש את אשתו אם החזירה לא אשכחן שיאכיל וכי תימה הא אשכחן שמסבב אכילתה על ידי גט בחוזרת, התם פסיקא מיניה. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר וזה נראה לי נכון.

הא דבעא מינה רב חייא בר יוסף משמואל כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו. פירש רש"י ז"ל דהכי קא מיבעיא ליה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה דכתיב גביה אי קיחה דנשואין היא ובגרה תחתיו פסולה ליה או קיחה דאירוסין היא ושריא. ופשיט ליה דקיחה דנשואין היא מדקתני נתאלמנו מן האירוסין כשרות. ותמיהא לי טובא חדא דאם כן למה ליה לרב חייא לאורוכי בלישניה לבסוף ולפרושי כי קא מיבעיא לי והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דנשואין או קחיה דאירוסין, דכיון דשמואל נמי הכי שמיע ליה מעיקרא מלישניה דוהוא אשה בבתוליה יקח קא מיבעיא ליה. אלא דמדמי לה למתניתין ומשום דבגרושה נמי כתיב לא יקח לא הוה ליה לרב חייא למימר אלא התם היא גבי חללה משום דביאה הוא דמשוייה חללה הכא מאי, ועוד דמדקאמר לשוייה חללה לא קא מיבעיא לי משמע ודי דשמואל מיטעא טעי בעיא דרב חייא וקסבר דלענין חללה קא מיבעיא ליה, וקשה מזו דהא במסקנא כי פריש ליה רב חייא דוהוא אשה בבתוליה יקח קא מיבעיא ליה, פשיט דבתר אירוסין אזלינן, ותמה על עצמך מעיקרא פשיט ליה בתר נשואין והשתא פשיט ליה בתר אירוסין. ועוד דבספרים מדוקדקים בישיבה גרסי בסיפא אמר ליה הא נמי תנינא אירס את האלמנה, אלמא מעיקרא היה סבירא ליה דלאו הכי קא מיבעיא ליה. ונראה לי דשמואל מעיקרא סבירא ליה דרב חייא מיסבר סבר דבגרה תחתיו פסולה ליה דקיחה דנשואין בעינן, והכא לשוייה חללה קא מיבעיא ליה, והכי קאמר בתר אירוסין אזלינן וכיון דההיא שעתא ראויה היתה לו ולא זמנה עצמה לביאה פסולה, אף על גב דממילא בגרה ונפסלה לו לא נתחללה, ואם מת חוזרת לתרומת בית אביה, ואם בת ישראל היא כשרה לכהונה. או דלמא בתר נשואין אזלינן וכיון דבשעת נשואין פסולה היא לו ומשמרת היא לנשואי איסור משבגרה הרי נתחללה זו.

וכשמואל דאמר לא קנה לכל פי' דאע"ג דקנה לדברים האמורים בפ' כיון שלא קנה לשאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהאכיל בתרומ' דינא הו' למיקריה שומרת יבם ומיהו משום תרומה לחודה לא הוה ליה למימר דקר' לה שומרת יבם כיון שהיא אשתו לכל שאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה אלא ודאי כדאמרן וכדכתיבנא לעיל. וא"ת ולוקמה כשב' עליה במתכוין להטיח לכותל דלא קנה י"ל דההיא לא קרינן ביה קדמה שכיבת בעל שכיבתו בכוונ' שכיב' משמע:

אלא הב"ע בדעבד בה מאמ' וסבר לה כב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור פי' דעבד בה מאמר שהוא קונ' קנין גמור לב"ש לומר דבמאמר זה פרחה ממנו זיקת יבמים וחל עליו זיקת אירוסי' ונשואין וכשחזר ובא עליה אח"כ קודם קנוי וסתירה אינו אלא כביא' דעלמ' שאינו עושה נשואין בלא חופה וכשחזר וקנא לה ונסתר' ואח"כ נכנס' לחופה ולא נבעל' ומשקי לה שפיר שהרי קדמה שכיבת הבעל לבועל והרי הבעל מנוקה מעון ושפיר קרינן לה שומרת יבם כיון דלא עבד בה קודם סתיר' אלא מאמר דקסבר מאמר לב"ש אירוסין עושה. וא"ת א"כ תפשוט מהכא בעיא דרבה שבפ' ד' אחין מאמר לב"ש אירוסין עושה וי"ל דאה"נ דתפשוט לן אליבא דרב ששת לפום האי אוקמת' אבל אליבא דאידך אמוראי לא תפשוט מידי. וא"ת מ"מ היכי קרינן לה שומרת יבם במאמר הקונה קנין גמור ופרחה זיקת יבמים וכארוס' דעלמ' וי"ל דהיינו בכל מאי דפריך תלמודא א"ה היינו ארוסה ופרקי' דתנא ארוסה דידיה וקת' ארוסה דחבריה כלומר וה"ק שומרת יבם שנתארסה לו א"נ דלאו למימר דפרחה ממנו זיקת יבמין לגמרי אלא מהלכו' זיקת יבמין שכן דין תורה דכל דעביד מאמר שוב לא יקנה יבמה אלא כאשה דעלמא בחופה בביאה גמורה או בחופה אפילו לא נבעלה. ויש מתרצים הב"ע דעבד בה מאמר דאדלעיל קאי דפרכי' דסתם גבי שומרת יבם וכו' דקס"ד דע"כ אית לן לאוקומה בהכי דהא יבמה אינה נקנית אלא בביאה ואלו לאחר סתירה א"א שבא עליה שא"כ אינו מנוק' מעון והיינו קושיי' דלעיל דכי היכי דמוקמי' ארוסה דעלמא שנכנס' לחופה ולא נבעלה אית לן לאוקומ' הא שנבעלה ונבעלה קודם סתיר' כדאמרן הכא גבי ארוסה ועל הא מהדרי' ואמרי' השתא בשומ' יבם לא צריכי לאוקומי כשבא עליה בבית חמיה אלא לעולם לא בא עליה כלל וא"ת א"כ במה קנאה דתהוי בה השקאה דהא כארוסה דעלמא היא שאינה שותה הא ליתא דמיירי דעבד בה מאמר וקונה קנין גמור לב"ש וה"ל כאשה דעלמא שנכנסה לחופה ולא נבעלה והרי היבם מנוקה מעון בשמשקה אח"כ ואע"ג דקדמה שכיבת בועל לבעל זה אין בכך כלום דלגבי יבם לא חיישי' להא כיון שכבר קדמה לו שכיבת אחיו המת וגם הלשון הזה תפיס רש"י ז"ל בעיקר ואינו דודאי ההוא דמשקה לא בעי לאוקמי מבלעדי אישך שקדמה שכיבת אותו האיש לבועל ועוד דכל כי האי גוונא בגמ' דקסבר הכי והנכון כפי' הראשון ועליו הסכימו בתוס' בחידושי'. תנא ארוסה דידיה וקתני ארוסה דחבריה כלומר ארוסה שבא לו בזיקת חבירו וכנוסה שבא לו מפני זיקת חבירו:

רב פפא אמר האי תנא היא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה פי' ואפי' בענין סתם ארוסה שלא נבעלה בבית חמיה וכגון שנסתרה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדי שיהא מנוקה מעון ולית ליה דרשא דרב אחא בר חנינא דבעי קדימת שכיבת בעל לבועל ודאמר קרא מבלעדי אישך אורחא דמילתא נקט שעל הרוב נבעלות לבעליהם קודם סתירה ומברר לה לשון השמועה מפני שאמר ויתן איש בך את שכבתו:

רב נחמן בר יצחק אמר ע"י גלגול פי' אתא למדחי דחייה דרב עמרם דמתני' לא מיירי בהשקאת ארוסה דאי כשנסתר' ונכנס' לחופה ולא נבעלה עדיין ארוסה הוא שאין חופה לפסולו' אלא ע"י גלגול היא שמשקה לה כשהיא נשואה ומגלגל עמה שלא זנתה בעודה ארוסה תחתיו ומכאן לגלגול שבועה מן התורה וכדאית' בפ"ק דקדושי' וא"ת ואם זנתה בעוד' ארוסה היכי בדקי לה שהרי אינו מנוק' מעון י"ל דכיון דשוגג הוא גם קודם קנוי מנוק' הוא מעון והא דפריך לעיל ראיה דרב עמרם כדאוקי כב"ש שאין הלכה כמותו איכא דמקשה אנהרינהו לעיינין דפשיטא לן אליבא דב"ש ולאו מילתא היא דאיהו מארוסה דעלמא פשיט דאתיא לד"ה אלא דהאי תנא סבר כר"ש במאי דקאמר גבי שומרת יבם. ותדע לך דהא דשומרת יבם בדוכתא אוקימנא כרבי עקיבא. יבמה שזנתה אסור ליבמה ואף ע"ג דליתא לשוק אלא חייבי לאוין ולית הלכתא כוותיה והלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דרב ושמואל הלכה כרב ועוד דרב עמרם ורב ששת ורוב' דאמוראי הכי ס"ל. כיון דכן כלה שהיא נדה חופתה בדיעבד מיהת מהני וכדכתיבנא בפ"ק דכתובות ושלא כדברי הר"ם ז"ל:

העושה מאמר ביבמתו אפי' הוא כהן והיא כהנת פסול' מן התרומה פי' מפני שמשומרת לביא' פסול' דרבנן וכיון שעשה בה מאמר יבם זה ואסרה לשאר אחין מדרבנן ומ"מ משמר' היא לביאה כיון דיש ביאה אחר מאמר מדאורייתא ודילמא בעי מיבמה חד משאר אחי' ולא קפיד למאמר אחים:

יש לו אח חלל דברי הכל לא אכלה פי' דחלל כזר היא חשוב לענין תרומה וכאלו נתקדשה לישראל והיא משמרת לביאת זר:

לא נחלקו אלא כשנתן לה גט פי' ואפי' היא פסולה על היבמ' מדרבנן י"ל אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי' אוכלת:

ה"מ היכא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל היכא דאין לו להאכיל במקו' אחר לא פרש"י ז"ל ה"מ היכא דאין לו להאכיל ע"י מעשה כזה שעש' בפסול זו דהיינו ע"י קדושי' דומיא דמתני' שמשמרת לביאה פסולה ע"י קדושי' אבל הכא שהוא ע"י גרושי' אינו מאכיל בשום מקום. וכ"ת יש לו להאכיל בחוזרת פי' לאו דוקא יש לו להאכיל דהא ודאי הוא אינו מאכיל' אלא ה"ק כי בסבתו אוכלת כי ע"י גרושי' הוא מאכילה שחוזרת לתרומת בית אביה כי אין לה זרע ממנו וכיון שכן לא נפסלה עתה מתרומת בית אביה ג"כ מפני מאמרו של זה ואעפ"י שמשמרת לביאה פסולה:

היבם פוסל ולא מאכיל ר"ל שאם היא בת ישראל וזקוקה ליבם כהן אינה אוכלת אפילו עשה בה מאמר שלא קנאה לגמרי ואם היא בת כהן וזקוקה לישראל זיקתו פוסלתה הא כהנת המשמרת ליבם כהן אוכלת ממה נפשך ואפילו עשה בה מאמר שהיה לנו לקראה משמרת לביאה פסולה של שאר אחין שהרי אין המאמר מעכב שלא לבא עליה אחד מן האחין מכל מקום ביאה פסולה דרבנן היא ואין שמור ביאה פסולה דרבנן פוסלת ואפילו נתן לה גט למאמרו שאף בזו שמור ביאה פסולה דרבנן היא הא אם היה שם אח חלל אינה אוכלת שהרי יש כאן שמור ביאה פסולה דאוריתא ואף לדעת הפוסקים כר' אלעזר ור' שמעון מכל מקום הרי נעשית מצדו של זה שומרת יבם של ישראל וזיקתו מעכבתה:

בד"ה ע"י גלגול ולא בעי לאפוקי גלגול מגלגול דאיש אחר כו' עכ"ל קאי על פרש"י שכתב דמכאן לגלגול שבועה מן התורה עכ"ל:

ד"ה אימר דאמר ר"מ וכו' גם מכאן וכו' כתבו כן משום דלקמן בסמוך בסוגיא דכהן גדול שקידש הקטנה ובגרה תחתיו מפרש ר"י באופן דנשמע מינה דחשיב משתמרת לביאה פסולה אפילו היכא שהקדושין היו בהיתר לכך כתבו התוס' האי לישנא משמע כן מדקאמר אימר דאמר ר"מ וכו' מדאורייתא וכו' דרבנן מי אמר ולא אמר אימר דאמר ר"מ היכא דהקדושין היו בעבירה אבל היכא דלא הוו בעבירה מי אמר:

גמרא, דכוותה גבי שומרת יבם (ומשכחת קדמה שכיבתו לשכיבת בועל, שבא עליה יבם בבית חמיה, שומרת יבם קרית לה), אשתו מעליא היא. וא"ת דלמא מיירי בבא עליה שלא בפני עדים ויבום בעי בפני עדים לכמה פוסקים כמו קידושין, וי"ל דמקשה ממ"נ דאם אין עדים אין מאמינים לו שבא עליה להשקותה, ועדיין קשה לוקמי בבא עליה שני פעמים כל פעם בפני עד אחד, דלענין קנין אישות לא מצטרפים דהוא כדיני נפשות, וכמ"ש הר"ן פ"ז דגיטין לענין עדי קדושין, ואולי י"ל דגם לענין השקאה הוי כדיני נפשות ולא מצטרפים, [אב"ה עי' מ"ש אאמ"ו ני' לתמוה על דברי הר"ן אלו בפ"ז דגיטין]: