מסכת יבמות דף נ׳ עמוד ב׳

אחת יבמה אחת ליבם אחד ואחת שתי יבמות ליבם אחד שוין כמו שאמרנו שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחלה או אחר חליצה כלום:

כיצד בשתי יבמות ליבם אחד:

צריכות שני גיטין כרבנן דיש מאמר אחר מאמר וייבומי לא דהיכי ליעביד אי לייבומי לתרוייהו הוו להו שני בתים ואי לחדא הואיל וחברתה ביה אגידא הוה ליה בונה שני בתים:

וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה:

מאמר לזו וגט לזו פסל גט של אחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעא קידושין וגט לא מפקע זיקה:

מאמר לזו ובעל את זו אסור לקיימה דהואיל וקמייתא אגידא ביה הוו להו שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמרו וזו גט לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה אבל בגט לחודיה לא נפקא בעלת ביאה הואיל דביאה פסולה היא:

מאמר בזו וחלץ לזו בעלת מאמר הראשונה צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מפקעה למאמרו:

צריכות הימנו חליצה אחת ואסור בקרובות שניה דרבנן הוא דאמרי יש גט אחר גט:

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות ב' גיטין וחליצה הכא שייך להקשות דיתן גט לאחת מהן למאמרו ותשתרי אידך ולעיל פי' (דף לב. ד"ה גט):

צריכות ב' גיטין וחליצה למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור הכא בעו ב' חליצות וקאי נמי צריכות אחליצה ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט צריכה גט וחליצה הא דלא קתני וצריכות חליצה לשון רבים איידי דקתני צריכה גט לשון יחיד נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד:

מדגט לא מהני חליצה נמי לא מהניא באשה דעלמא ליכא למיחש שמא יאמרו מדחליצה לא מהני גט נמי לא מהני דבאשה לא שייך חליצה וקריאה ואין לומר דתיבעי יבמה גט וחליצה משום דלא יאמרו מדחליצה לחודה מהניא גט נמי מהני דבהא לא יטעו שיפטרוה בלא חליצה דבהדיא הצריך הכתוב חליצה אבל הכא חיישינן שיאמרו מה שהצריך הכתוב חליצה היינו מלבד הגט שהוא בכל הנשים ויאמרו מדגט לחודיה לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר חליצה:

ואתי למיבעל אחר ביאה אבל השתא דמהני לא חיישינן שמא יאמרו כי היכי דמהני ביאה אחר גט ומאמר מהני נמי אחר ביאה וחליצה ואתי למיבעל אחר ביאה כמו אחר מאמר דאחר מאמר נמי אסור למיבעל:

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה כלומר חליצה אחת דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין וכדתניא בהדיא בברייתא (להלן יבמות נא, א) וחכמים אומרים נותן גט לשניהם וחליצה לאחת מהן. והא דלא מותיב מינה לרב (להלן יבמות נא, ב) כדמותיב לה מברייתא. משום דבברייתא קתני בהדיא חליצה לאחת מהן, אבל מתניתין הא אפשר ליה לדחויה דחליצה לכל אחת מהן קאמר ואשני גיטין סמיך, כלומר צריכות הימנו שני גיטין וחליצה, וכיון דתירץ רב ברייתא דרבנן סברי אין זיקה תו ליכא לאותובי ממתניתא, דאמר לך דרבנן דמתניתין נמי סבירא ליה אין זיקה, דרבנן דמתניתין היינו רבנן דברייתא וברייתא פירושא דמתניתין הוא. והא דקתני צריכות הימנו שני גיטין אי אפשר לפרש שאינו רשאי ליבם אחת מהן אלא שתיהן אסורות עליו ומוציאין בגט, דהא קיימא לן כלישנא בתרא דרבא (לעיל יבמות לב, א) דאמר נתן גט למאמרו הותרה אף היא. ואפילו לדברי רש"י והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ה ה"ד ועי"ש פ"ו הכ"ט) שפירשו דוקא לאחין אבל לו אסורה, מכל מקום צרתה נראה שהיא מותרת אפילו לעצמו, אם כן יתן גט לאחת מהן ותתיבם השניה. ואפילו תמצא לומר דלעצמו בין היא בין צרתה אסורה, מכל מקום תיקשי לן סיפא דמתניתין דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת לומר שצריכה גט משניהן ואמאי יתן גט האחד למאמרו ויכנוס שני. אלא ודאי הכי פירושו אם בא להוציאן צריכוך שני גיטין וחליצה, וכן נותן גט לשתיהן דקתני בברייתא אם רצה קאמר, ואם רצה לכנוס כונס אחת מהם. ואי קשיא לך הא דאקשינן בגמרא (להלן יבמות נא, ב) גבי ברייתא מכדי קסבר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר ראשונה יבומי נמי תתיבם, ולא אמרינן רבן גמליאל אם בא להוציאן קאמר. תירץ הרמב"ן נר"ו (בד"ה עשה מאמר) דלרבן גמליאל דוקא הוא דאקשינן הכי משום דאיהו מהדר בתר בטולי מאמר שני, ואם כן הוה ליה לאשמועינן רבותא דראשונה יבומי נמי תתיבם בלא גט למאמרו כלל. אבל מדברי רש"י ז"ל שכתב בפ' המשנה נראה דליבומי אי אפשר לו (עיין רמב"ן לעיל ובסוד"ה נתן גט לדעת רש"י ובתוס' הרא"ש כאן).

בין יבם אחד ושתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת פירש רש"י ז"ל דהכי קתני הדין האמור למעלה בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בדני יבמין ויבמה אחת.

חלץ ועשה מאמר כו' איבם אחד ויבמה אחת קא מהדר, ואף על גב דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאיפלוגי בין ביאה לחליצה. והקשה עליו הרמב"ן נר"ו דהא סיפא דקתני בין בתחילה בין באמצע וכו' ופלוגתא דר' נחמיה, כולה בין ביבם אחד ויבמה אחת בין בשני יבמין או שתי יבמות היא. ופירש הוא נר"ו דחלץ ועשה מאמר כו' הדר לכלהו בין ביבם אחד ויבמה אחת בין לשתי יבמות ושני יבמין. וקשיא לי דהא ודאי בגמרא משמע דהך סיפא דמתניתין איבם אחד ויבמה אחת קאי כדברי רש"י, מדאקשינן (להלן יבמות נג, ב) בשלמא חלץ ועשה מאמר אצטריך אלא חלץ ונתן גט למה ליה, ואי ביבמה אחת ושני יבמות אצטריך לאשמועינן שאין שני נאסר בקרובותיה. ואי נמי ביבם אחד ושתי יבמין אצטריך לאשמועינן דאינו נאסר בקרובות שניה. ואף על גב דמתניתין כללא הוא אף ליבם אחד ויבמה אחת, מכל מקום אף על גב דלא אצטריך ליבם אחד ויבמה אחת, אצטריך משום שארה. אלא דקשיא לי ומאי דוחקא דגמרא דאוקמה ביבם אחד ויבמה אחת וקא קשיא ליה חלץ ונתן גט למה לי, לוקמה אכלהו כפשטיה דמתניתין ולא תקשי ליה. ושמא נאמר דכולה סדרא ליבם אחד וליבמה אחת, וליבם אחד ושתי יבמות ויבמה אחת ושני יבמין הא תנא ליה לעיל ותו לא אצטריך למיתני להו זמנא אחרינא, וכל עיקרא דהך סיפא משום פלוגתא דר' נחמיה בלחוד היא, ולא הוה ליה לתנא להדורי אכלהו אלא אסדרא קמא דמתניתין דהיינו יבם אחד ויבמה אחת ולאשמועינן עלה פלוגתא דר' נחמיה ורבנן, משום הכי משמע ליה לגמרא דארישא בלחוד קא מהדר כנ"ל.

גמרא גזירה ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה. ואף על פי שכבר אסרו ביאה אחר הגט אצטריכו עוד לפסול ביאה שלאחר הגט משום דאי לא הא לא קיימא הא.

כל הכי תחלוץ ותיזיל פירש רש"י (בד"ה כל) בניחותא כלומר מאי איכפת לן כל ימיה תחלוץ. ואינו מחוור בעיני חדא שאין הלשון הולמו, דהכי הוה ליה למימר תחלוץ ומה בכך. אי נמי תחלוץ ותיזיל דלשון כל הכי לשון תימה משמע. ועוד אמאי לא איכפת לן אם אתה אומר חולצת מתיבמת. ולי נראה דבתמיהא קאמר כלומר וכי כל כך תחלוץ ותיזיל, ומה תועלת יש לו בדבר זה, דבשלמה לביאה אחר חליצה איכא למגזר דלמא לבתר דחלץ לה לזו שלא מצאה חן בעיניו חוזר ומיבם לזו, ואפילו ביבמה אחת איכא למיחש שמא ימלך בו ליבם אחר שחלץ. ואי נמי לביאה אחר ביאה דלמא תמצא חן בעיניו השניה אחר שיבם את הראשונה ויגרש זו ויקח השניה, וכל שכן בשני יבמין ושתי יבמות, אבל חליצה אחר חליצה מאי הנאה אית ליה ולמה לי דחליץ והדר חליץ כנ"ל.

גמרא עד כאן לא פליגי אלא בגט וכו' מ"ט דאמר רבא דגט ביבמה מהני פי' דכיון דאמר קרא דלא ליהני כדאיתא בקדושין למה אמרו חכמים דלהכי פסולה ולצרותיה עליו ועל האחי' ופרקי משום דמהני בעלמא דאי אמרת ל"ל דאמור הכי רבנן שלא יאמרו דגט בעלמא לא מהני להוציא לשוק דהא ודאי זיל קרי בי רב הוא שהאשה יוצאה בגט אבל לא פשיטא להו דגט ביבמה לא מהני לפסול מיהת וכיון דחזו גט אינו פוסלה אמרי דה"ה לחליצה דאינן לא ידעי דרשא וכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ואתי למבעל אחר חליצ' דקם בלא יבנה מדאורייתא:

מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה והכי פי' להצריכה גט ולפוסלה על כל האחין ולאסור צרותיה גם עליו כאלו בעל משום דמהני בעלמא דאי אמרת וכו' וליכא למימר דאמר דלהני הכי כדי שלא יאמרו דלא מהני בעלמא דהא ודאי אע"ג דקדושי כסף ושטר מדרשא הוא דאתיין מ"מ מפרסמו וידעו משום מעשים בכל יום מה שאין כן ביבמה דלא שכיחא ולא מפרסמו כולי האי:

ואתי למבעל אחר ביאה פי' אתי למבעל צרתה אחר ביאה דקם עלייהו בלא יבנה דאלו בדידה גופא ליכא טיעותא לבעל אחר יבום:

ומ"ט אמור רבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום פרש"י ז"ל יש אחרי' זיק' קיימת להצריכ' חליצ' כדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי מאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה ולישנ' דיש אחריה כלום לא אתי שפיר לה"פ דאהי לישנא משמע שתופס ד"א אחרי הביאה וכדאמרי האי לישנא בכוליה פרקין אלא כך יש להוסיף עוד דבר מדאמור רבנן שהיא צריכה חליצה כדתנינן בהדיא וכדפרש"י ז"ל אמור נמי שתופס אחריה גט או מאמר בשלישית וכדתניא לקמן דאפילו ר"ג מודה שיש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט ואע"ג דאכתי לא אדכרוה לההיא בריתא בגמ' מ"מ מידע הוו ידעי לה ודאי:

ומהדרי דבביאה אחר גט גזרו משום ביאה אחר חליצה פי' דכיון דהוו חזו דביאה אחר גט ביאה מעולה היא ולא נפסלה כלל משום גט דמעיק' אמרי דה"ה לביאה שלאחר חליצה שהיא מותרת דהא גט להוציא וחלוצה להוציא ואתו למבעל אחר חליצה דקם ליה בלא יבנה מדאוריתא וא"ת משום גזירה זו דיינו שנפסל הביאה להצריך עמה חליצה ומה לנו לגזור עוד שיהא אחר הביאה כלום י"ל שרצו לגזור גזירות הרבה על ביאה זו לברר פסולה דלא ליתו למיטעי בביאה אחר חליצה:

ואי ביאה אחר חליצה מאמר היא פי' ב' יבמות או בב' יבמין ויבמה א' גזירה אטו ביאה אחר ביאה בב' יבמות וקים ליה בלא יבנה. מ"ט אמור רבנן דחליצה פסולה פי' הביאה אחר גט אפילו דנפשה או אחר מאמר דצרתה אין לאחריה כלום דאי הדר ועבד אז מאמר כמאן דליתיה דמי:

אמרינן מאי ליגזור נגזור חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הני תחלוץ ותזיל רש"י ז"ל פי' בניחותא מאי איפכת לן כל ימיה תחלוץ ותזיל ואין בו אלא טורח ב"ד ולא מחוור חדא דהא איכא למיחש שאם חולצת מתייבמת ועוד דכי האי לישנא לא איתמור בשום דוכתא אלא בתמיה ולפי זה הל"ל תחלוץ ומה בכך. לכך פירשוה בתמיה וכי כל ימיה תחלוץ ותזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי צריך דבשלמא לגזור שלא יבא לבעול אחר ביא' או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצות אין לחוש כלל:

ואחר כך כולל שדין זה שביארנו שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט לדברי הכל ושאין אחר ביאה וחליצה כלום אחד יבם אחד ויבמה אחת ואחד שתי יבמות ויבם אחד והוא הדין ליבמה אחת ושני יבמים שוים בו שאם ביבמה אחת ושני יבמין וחלץ זה ואחר כך עשה הלה מאמר או בעל או נתן גט או שבעל זה ואחר כך עשה הלה מאמר או נתן גט או חלץ אין לאחר חליצת הראשון או ביאתו כלום וכן שתי יבמות ליבם אחד שאם חלץ לאחת תחלה ואחר כך בעל לחברתה או עשה בה מאמר או נתן לה גט או שבעל לאחרת תחלה ואחר כך חלץ לחברתה או עשה בה מאמר או נתן לה גט אין אחר חליצת הראשונה או ביאתה כלום אלא שבקצתם דוקא לר' עקיבא על הדרך שביארנו:

ולפי דרכך למדת שדין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר וחליצה אחר חליצה וביאה אחר ביאה אין להם מקום ביבם אחד ליבמה אחת כלל ואם כן מחלוקתם של רבן גמליאל וחכמים אינו אלא במקום שיש שתי יבמות או שני יבמין ועכשו הוא מתחיל בביאור מחלקתם והמשיך לשון המשנה על דעת חכמים והוא שאמר:

כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו שני גטין וחליצה מאמר בזו ובעל לזו שני גטין וחליצה מאמר בזו וגט לזו צריכה גט וחליצה מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט גט לזו וגט לזו צריכות ממנו חליצה גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה גט לזו ומאמר לזו צריכה גט וחליצה גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום חלץ וחלץ חלץ ועשה מאמר או נתן גט או בעל ועשה מאמר או נתן גט או חלץ אין אחר חליצה כלום בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת חלץ ועשה מאמר או נתן גט או בעל או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחלה ובין באמצע ובין בסוף הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום ר' נחמיה אומר אחד בעילה אחד חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום אמר הר"ם כל אלו ההלכות מבוארות כלם על העקרים אשר קדמנו וכבר ביארנו שאמרו אין אחר חליצה כלום הוא דעת ר' עקיבא ואינה הלכה וכן אין הלכה כר' נחמיה ואמנם תשמר לך אלו העקרים והוא כי כאשר נבעלה היבמה בתחלה או אחר מאמר אשר היא בעילה כשרה ר"ל שנתן לה מאמר ואחר יבעול אותה כבר נשלם קנינה וכן כאשר נחלצה כבר סרה זיקת יבם ממנה ובבעילה פסולה לא יושלם בה הקנין ואי אפשר בלתי גט לכל מי שלקחה קדושין ואז ישלמו קדושיה וכל יבמה שלא נבעלה בעילה כשרה הנה היא צריכה חליצה וכבר התבאר לך שהחליצה פסולה ונתיר היבמה לשוק והוא אמרו גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום וכאשר היו שני יבמין ושתי יבמות מבית אחד וחלץ לאחת מהן מן היבמות חליצה פסולה הותרה אבל צרתה לא הותרה לשוק עד שיחלוצו כל האחין לזאת אשר נחלצה חליצה פסולה או תחלוץ הצרה ההיא גם כן שהעקר אצלנו שחליצה מעולה בעינן למפטר צרה ואופני שלמותה כמו שנזכר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין כלן ואז תותר צרתה לשוק:

אמר המאירי כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו כלומר שיש כאן שתי יבמות ליבם אחד ועשה מאמר באחת ואחר כך עשה מאמר גם כן בחברתה ואמר עליה לדעת חכמים צריכות שני גיטין ר"ל גט לכל אחת וחליצה לאחת מהן שהמאמר כעין קדושין להצריך גט לשתיהן אבל אינו מפקיע את הזיקה ליפטר מכל וכל בגט ומתוך כך צריך שיחלוץ לאחת מהן ונפטרה בה אף צרתה ואע"פ שחליצה פסולה היא וחליצה פסולה אינה פוטרת צרה הני מילי כשאיפשר לחלוץ חליצה כשרה אבל כל ששתיהן פסולות אף הצרה נפטרת בשל חברתה כמו שביארנו בפרק שלישי כ"ז א' ומכל מקום זה שאמרו צריכות שני גיטין יש מפרשים בה אם בא להוציאן אבל מכל מקום רשאי הוא ליבם את אחת מהן דהא קיימא לן לעיל ל"ב א' נתן גט למאמרו הותרה אף היא ואף לדעת גדולי הרבנים וגדולי המחברים שפירשו דוקא לאחין אבל לו אסורה מכל מקום צרתה נראה שהיא מותרת אפילו לו ואם כן יתן גט לאחת מהן ותתיבם השניה ומכל מקום יש מפרשין שהיא וצרתה אסורות לו להתיבם ומכל מקום בסיפא דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין שצריכה גט משניהם על כל פנים יכול האחד ליתן גט למאמרו והשני יכנוס ומתוך כך נראה שאף רישא דמתניתין כיוצא בה ואם רצה להוציא קאמר וכן מה שאמרו בבריתא לקמן נ"א א' נותן גט לשתיהן פירושו אם רצה להוציא אלא שיש להקשות על דעת זה מה שהקשו בבריתא מכדי קא סבר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר ראשונה נמי תתיבם ולא תירץ רבן גמליאל אם בא להוציא קאמר ומכל מקום תירצו קצת גדולי הדורות דלרבן גמליאל דוקא הוא דאקשינן הכי מפני שהוא מחזר אחר ביטול מאמר שני והוה ליה לאשמועינן ריבותא דראשונה תתיבם בלא גט למאמרו כלל:

עשה מאמר בזו ובעל את זו צריכות שני גיטין ר"ל גט לכל אחת וחליצה לאחת מהן שביאת השניה הואיל ועשה מאמר בראשונה ביאה פסולה היא ואינה ראויה לכנוס והרי היא כעין מאמר ודינה כמאמר אחר מאמר שביארנו:

וכן אם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו צריך ליתן גט לבעלת המאמר מצד המאמר וחליצה לאחת מהן ונמצאו כאן שני גיטין וחליצה:

עשה מאמר בזו וחלץ בזו בעלת המאמר צריכה גט למאמרו ואין צורך עוד לחליצה שהרי חליצת האחרונה פטרה את שתיהן וצריך שתדע דרך כלל שכל שיש כאן חיוב חליצה באחת מהן שתיהן אסורות עד שתחלוץ האחת אבל כל שיש כאן חיוב גט אין הגט מעכב אלא לאותה שהגט צריך לה אבל אותה שחלצה מותרת מיד אע"פ שחברתה צריכה גט:

והרי שפירש עכשו את כלם כשהמאמר קודם הן שקדם למאמר או לביאה או לגט או לחליצה ועכשו בא לפרש כשהגט קודם ואמר:

בפרש"י בד"ה אין גט אחר גט ב' יבמות כו' דאי קמא אהני כו' ואי קמא לא אהני למדחי כו' עכ"ל צ"ע אמאי פי' לפי מאי דס"ד למימר מעיקרא דהא אביי דחי ליה בגמ' ומפרש לה דלעולם פשיטא ליה בגט דדחי כו':

בד"ה חלץ ועשה מאמר כו' איבם א' ואיבמה א' קמהדר ואע"ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לפלוגי בין ביאה לחליצה כו' עכ"ל ואע"ג דהא דמפלגינן בין ביאה לחליצה מתפרש טפי בב' יבמות ויבם א' כפרש"י לקמן מ"מ נקט התנא במלתיה יבם א' ויבמה א' דהוא ריש מלתא דמתניתין ועלה קתני כבר אחת יבמה אחת כו' ואחת ב' יבמות:

בד"ה אין אחריה כלום ונפקא בגט ובלא חליצה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל כך פרש"י לפום ריהטא אבל אינו נכון אלא צריכה חליצה ואין כו' וכן פרש"י גופיה לקמן בהיפוך הדף דביאה פסולה כו' עכ"ל ודבריו תמוהים דהא לקמן בשמעתין דמפרש תלמודא טעמא דרבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום ופרש"י שם כולה שמעתין דהיינו לענין דצריכה נמי חליצה ומוכח מזה דלר' נחמיה דסבר דאין אחריה כלום אינה צריכה חליצה כלל ואינו דומה שיפרש כל זה לפום ריהטא אבל דברי רש"י בהיפוך הדף מפורשים ג"כ הכי כמו שפירש כאן וה"פ והא ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן והיינו רבנן דפליגי עליה דר' נחמיה וסברי דביאה פסולה יש אחריה כלום ולא נפקא מיניה בגט וקא בעי' נמי חליצה לזיקתו ומנייהו נשמע לר' נחמיה דסבר דאין אחר ביאה כלום ולא קבעי' חליצה לזיקתו היינו משום דביאה פסולה קונה קנין גמור וה"ה למאמר דהא כמאמר שויוה רבנן דפליגי עליה ובהא ודאי לא פליגי וקרוב לזה פר"י בתוס' שם ודו"ק:

תוס' ד"ה עשה מאמר בזו וכו' עד ולעיל פי' פ' ד' אחין (יבמות דף ל"ב) ד"ה גט למאמרו כצ"ל:

ד"ה צריכות ב' גיטין וכו' עד למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור וכו' פי' ביבמה אחת והרבה אחין וכ"ש ביבם א' וב' יבמות שאין חליצה פסולה של אחת פוטרת צרתה אלא גם השניה צריכה חליצה דלמיפטר צרתה חמיר טפי ועיין לקמן תוס' דף נ"א ע"ב ד"ה בן עזאי:

בא"ד ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט וכו' היינו בבא דסמיך לה מאמר בזו וגט בזו צריכה גט וחליצה:

גמרא ואי ביאה אחר מאמר היא, (כגון מאמר לזו ובעל לזו להכי בעי גט וחליצה דאי תצא בגט לחוד יאמרו ביאה של זו אחר קנין של זו מהני, ואתי למיעבד) ביאה אחר ביאה. ועובר אעשה, דבית אחד בונה ולא ב' בתים. ורש"י ז"ל כתב וקפגע באיסור אשת אח, ותמיהני, דהא קיי"ל כר"י דלא הוי רק בעשה, ולרש"י עצמו לעיל (דף א) גם לר"ל אם הוא עצמו בא על צרתה הוי רק בעשה, וכן בסוגיין נקט רש"י עצמו (בד"ה ומ"ט אמרו רבנן) והוי לי' בונה ב' בתים וצריך תלמוד: