דף ביאור

מסכת יבמות דף כ״ג עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף כ״ג עמוד ב׳

מסכת יבמות דף כ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־325 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' ואין יודע אי זה מהן קידש אסור בשתיהן דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:

חולץ לשתיהן דלא ידע איזו היא יבמתו. ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה. ויבומי ברישא נמי לא דדלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

היו לו שנים אחד חולץ תחלה לאחת והשני אם רצה לייבם לשניה מייבם דאם זו יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא קפגע באחות זקוקתו דחליצה אפקעה לזיקה:

קדמו וכנסו קודם שנמלכו בבית דין:

אין מוציאין מידם דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי. ואי נמי הוה איפכא שהראשון ליבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא ודאי הויא אסירא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע:

שנים שקדשו ב' אחיות והם נכרים:

זה חולץ לשתיהן וכו' דכל חד וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע:

היחיד חולץ לשתיהן כדפרישית לעיל שאי אפשר לו לייבם לא קודם חליצה משום אחות זקוקתו ולא לאחר חליצה משום אחות חלוצה לפיכך הואיל ואסור לייבם יחלוץ תחלה לשתיהם כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק:

ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אר"י דווקא משום דשמא לא פגע באחות זקוקתו אבל אי ודאי הוה זקוק להוציא אף על גב דגבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה (לקמן יבמות דף מא.) אין צריך לרבנן אפילו להמתין היינו משום שקדש תחלה ולא בא עליה באיסור דכבר נפטרה היבמה זיקתה ממנו בקדושי אחותה אבל הכא דקני לה בביאה דוקא במקום ספק הוא דאמרינן קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אבל בודאי לא:

קדושין שאין מסורים לביאה פירוש דע"י קדושין קא מפסדה בביאה אבל חייבי לאוין ועשה חשיבי קדושין המסורים לביאה:

דיקא נמי דקתני אינו יודע וא"ת א"כ תקשה לאביי דאמר בפ' האיש מקדש (קדושין דף נא. ושם) דהוי קדושין וי"ל דאין יודע משמע הכי ומשמע הכי:

ומאי שנא מהא דתנן פי' בקונט' דפריך אהא דקתני במתני' קדמו וכנסו אין מוציאין מידם וקשה דלפי זה ה"ל לאתויי סיפא דמתניתין דד' אחין ועוד דבסמוך מייתי סיפא דמתני' אברייתא דשילא ואר"י דפריך אהא דקתני במתניתין אחד חולץ וא' מייבם וגבי ד' אחין שתיהן חולצות:

Tosafot on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

דיקא נמי דקתני ואינו יודע כו' ואם תאמר אם כן תקשי לאביי דאמר בהאיש מקדש (קדושין נא, א) דלא ידע דהוי קדושי הוי קדושי ויש לומר דאינו יודע משמע הכין ומשמע הכין.

ודוקא מחליץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא וכו' ואפילו הכי לא גזרינן דלמא אתי לאחלופי ומייבם ברישא כדגזרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות לא, ב) גבי ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות, וטעמא דמלתא משום דהתם אי מחליף פגע באסורה לו דבר תורה משום לא יבנה, אבל הכא אפילו מחליף לא פגע אלא באחות זקוקה שהיא מדבריהם, ועוד דדלמא דידיה מתרמיא ליה.

הכי גרסינן ברוב הספרים ומאי שנא מהא דתנן ד' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות מתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות הכי השתא למאן דאמר כו'. וכן נראית גירסתו של ר"ח וזה חולץ וזה מיבם קא קשיא ליה, אמאי לא גזרינן דלמא מיבם ברישא כדתנן התם שאין אחד מהם מיבם, ואין גירסא זו מחוורת בעיני, דהא אי סבירא ליה לתנא דארבעה אחין יש זיקה לא קשיא ולא מידי, דהתם לאו משום גזרת יבומי ברישא הוא דאסרינן להו ליבומי אלא משום דקמא ודאי פגע באחות זקוקתו, ואם כן היכי קא מקשי בהדיא מאי שנא מהא דתנן, ומאן לימא לן דההוא תנא קסבר אין זיקה. ורש"י (ד"ה מאי שנא) גריס אי קדמו וכנסו לא יוציאו מאי שנא מהא דתנן ד' אחין כו' הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו. וזו נראית לי הגירסא הנכונה, אלא שבספרים הקשוה בפסקת אחד חולץ ואחד מיבם, ואם איתא היה להם להקשותה (להלן יבמות כד, א) בפסקת קאם קדמו וכנסו לא יוציאו, ועוד דמאי מקשו הכי להדיא דהא בין לאבא שאול בין לר' שמעון (להלן יבמות כח, א) קל היה להם לב"ה בזו ואמרו יקיימו. אלא שבזו יש לומר דהכא מסתמא דמתניתין לסתמא דמתניתין קא מקשה, ובסתמא דמתניתין דפ"ד אחין קתני יוציאו כנ"ל.

Rashba on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

ריטב"א

מתני' מי שקדש אחת משתי אחיות וכו' מת ולו אח א' חולץ לשתיהן פי' לשתיהן וא"א לייבם דאי מייב' ואחר חליץ דילמא פגע באחות זקוקתו ואי חליץ והדר מייבם דילמא פגע באחות חליצתו שהיא אסורה מדברי סופרים וכיון דלא קתני חלץ לא' מהם וכנס לחברתה לא יוציא כדקתני באידך כנסו לא יוציאו ש"מ דההיא אפי' בדיעבד יוציא דילמא כנס לאחות חלוצתו ואע"ג דספיקא דרבנן דדילמ' בדין ייבם הכא קנסו רבנן בדיעבד לאלומי לתרוייהו תדע דאיכ' דוכתי דספיקיה דרבנן אפילו לכתחלה שרי ובכלה מתני' אסר לכתחלה בהדי' דכיון דמילת' דפירסום היא וגזרו באחו' זקוקה אטו אחות אשה דאורייתא שהיא בכרת וגזרו באחות חלוצה אטו אחות גרושה דאורייתא שהיא בכרת אלמוה לגזרתם להוציא אפי' על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספיק' שהיא באיסור תחתיו:

היו שנים אחד חולץ ואחד מייבם פי' ולא גזרו אטו מייבם ואח"כ חולץ כיון דאפי' מייבם ואח"כ חולץ ספיקא ואפשר דבדין מיבם:

קדמו וכנסו אין מוציאים מידם פי' ואפי' מן הראשון דדילמ' בדין ייבם ובדידיה פגע ואפי' את"ל דנסיב אחות זקוקתו הא' כיון דייבם אחיו לזקוקתו פקע זיקתיה מיניה ואישתרי' ליה וכדמפרשי בגמ' דבכי הא לא קנסינהו על הספק להוציא:

שנים שקדשו וכו' היחיד חולץ לשתיהן והשני א' חולץ וא' מייבם ופריש בגמר' דלא גזרו בתרי אטו חד וטעמא דמילת' משום דאפילו גבי חד דמייבם ספיקא דרבנן הוא ופריש בגמ' דדוקא בחלץ היחידי לשתיהן והדר מייבמי דאידך דאי לא אסור שיהא זה חולץ וזה מייבם דחיישי' דילמ' אות' שייבמו היא הראוי' ליחידי ופגע ביבמה לשוק שהיא בלאו מן התור' ובהא ודאי אם קדמו וכנסו עד שלא חלץ היחידי לשתיהן יוציאו משום ספיקא דאוריית' ומיהו כיון דהא נמי ספיק' הוא לא גזרו חולץ יחידי ואח"כ מייבם דאידך אטו זה חולץ וזה מייב' ואח"כ היחיד חולץ והא דקתני וקדמו וכנסו אין מוציאים מידם היינו כשעשו כן לאחר שחלץ היחידי ומטעמ' דאידך קדמו וכנסו לרישא ובדין הוא דלא הוה צריך ליה דמדריש' שמעי' ליה אלא דסיים ענינ':

אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה וכו' פי' דבהכי ה"ל לכל חד וחד מהני זוגי זה חולץ וזה מייבם ולהכי פרכי בגמ' הא תו למה לי אשמועי' רישא דכל שמת והניח ב' אחים זה חולץ וזה מייבם:

קדמו שנים וחלצו פי' השני אחים דתו ליכא משום יבמה לשוק לא יבמו השנים אלא זה חולץ וזה מייבם והא נמי מרישא שמעי' לה אלא דמפרשו כלהו בבי ומפרש ואזיל וא"ת ולרב דאמר לקמן בפ"ד אחים דחליצה פסול' צריך לחזר על כל האחי' היכי תנן במתני' זה חולץ וזם מייבם דהא קמייתא דחליץ חליצ' פסול' היא לו דלא חזיא לייבום דילמא פגע באחות זקוק' וה"ל במתני' כל שיהא א' מהם חולץ לשתיהן וי"ל שלא אמרו חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים אלא שהיא פסולה משום ודאי זיקה כההי' דנפלו שני אחיות יבמות אבל הכא דמשום ספיקא דקדושיה הוא לא דאי האי דחליץ היא המקודשת חליצה כשר' היא לגמרי ואם אינ' המקודש' הא לא בעיא חליצה מינייהו כלל וזה ברור ופשוט:

גמרא ש"מ קדושי' שאין מסורי' לביאה הוו קדושי' פי' דקס"ד דהכא כשקדש סתם א' מב' אחיות או ע"י שלוחו או ע"י אביה ולא סיים לאיזו מהם מקודשת וא"א לכנוס אחד מהם דלא ידע הי מינייהו אשתו והי מינייהו אחות אשתו וכיון דקתני דצריכו' גט על הספק אלמא קדושיו קדושי' ופלוגת' דאביי ורב' היא במס' קדושי' וא"ת ולמה אינם מסורים לביאה מתחלתה דהא כיון שאמר א' מהם יכול הוא לברר את מי והובררה שזו היא שקדש למפר' למאן דאית ליה ברירה מיהת והא אביי ורבא אית להו ברירה בפ' כל הגט וי"ל דהכא כשלא בירר אפי' לבסוף כגון שתלו במי שיברור האב או אדם אחר וליתיה בעולם שיברור א"נ דהכא בשקדש סתם ולא אמר איזה שארצה או שירצה פלוני דבהא ליכא דין ברירה א"נ והוא עיקר דמאן דס"ל בהא דקדושי' שאין מסורים לביאה לא הוו קדושי ונסיב לה מקרא מסורי' מתחלת' ממש בעי' (היינו) משעת קיחה:

הב"ע כשהוכר ולבסוף נתערב דייקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני אינו ידוע וא"ת אכתי הוי תיובתי' דאביי דאמ' קדושי' שאין מסורים לביאה הוו קדושי י"ל דהכא הכי קאמר דייקא נמי דקתני דלא מיירי שלא הובררה מתחלתה מדלא קתני אינו ידוע אבל אינו יודע משמע הכי ומשמע הכי ודכוות' אמרי' בפ"ק דדייק נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהיו ולא קם אליבא דהלכתא נמצאו שני לשונות משמע או דנמצאו מעיקרא או שנמצאו בסוף אבל שהיו לא משמע אלא שהיו מעיקרא:

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

מאירי

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע אי זו מהן קדש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ את שתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן אמר הר"ם פי' מהעקרים השמורים שזקוקה ליבם אין מותר ליבמה שישא קרוביה כמו אמה ואחותה ובתו ולזה אם הניח שני אחים אחד חולץ ראשונה ואחר זה ייבם השני לאחות האחרת מפני שהיא מותרת לו על אי זה פנים שירצה אם היא אשת אחיו כבר ייבם אותה ואם היתה אחות אשר קדש אחיו הנה היא מותרת לו כשאשת אחיו כבר נחלצה אולם אם ייבם אחד מהם בראשונה לא כי אולי זאת אשר ייבם היא אחות מאשר קדש אחיו וקא פגע באחות זקוקתו:

אמר המאירי מי שקדש אחת משתי אחיות הן שקדש אחות הניכרת לו ולבסוף נתערבה או ששכח אי זו קדש שמכל מקום קדושין המסורין לביאה היו וזה שאמר ואינו יודע פירושו אינו יודע עכשו הן שאף בשעה שקדש היו שם שתי אחיות ואמר להן אחת מכם מקודשת לי שנמצא שלא היו קדושין מסורין לביאה מעולם הואיל ולא בירר אי זו וזה שאמר איני יודע פירושו ואין ידוע כלומר שלא נודע לו מעולם שהרי מכל מקום קדושין שאין מסורין לביאה קדושין הם להצריכן גט כמו שביארנו במקומו ומתוך כך צריך שיתן גט לשתיהן ואם לא הספיק ליתן גט ומת ויש לו אח אחד חולץ לשתיהן ואינו מיבם לאחת מהן שאם תאמר יחלוץ לאחת תחלה ואחר כך ייבם את האחרת שמא אותה שחלץ לה היא המקודשת והרי על כרחך נמצאת האחרת אחות חלוצתו ואחות חלוצתו אסורה מדברי סופרים מגזירת אחת גרושה ואם תאמר ייבם תחלה לאחת ואחר יחלוץ לאחרת שמא האחרת היא המקודשת והרי על כרחך בשעה שמיבם הויא לה אחות זקוקתו שהיא אסורה מדמיון אחות ארוסתו היו לו שני אחים אחד חולץ תחילה לאחת והאחר אם רצה מיבם אחריו את השניה שאם זו השניה היא המקודשת כדין הוא מיבם ואם זו שחלץ לה אחיו היא המקודשת הרי נפקעה זיקתה ואם מפני חליצתה הרי אחות חלוצת אחיו מותרת אבל אין זה מיבם תחלה שמא האחרת היא הזקוקה ונמצאת זו אחות זקוקתו וכן אין שניהם מיבמין זו אחת וזו אחת שהרי יש לחוש שמא המיבם ראשון פוגע באחות זקוקתו ומכל מקום אם לא באו לישאל וקדמו מאליהן וכנסו כל אחת את שלו אין מוציאין אותם מידם ולא סוף דבר מן המיבם השני שהרי כדין ייבם שהרי אחות זקוקתו אין כאן שהרי הופקעה זיקתה משכנסה האחר אלא אף אותו שכנס ראשון שנמצא בשעה שכנס בספק פגיעה באחות זקוקתו הואיל וספק היה ועכשו מיהא נסתלק אף הספק והופקע ספק הזיקה אין מוציאין מידו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שנים שקדשו שתי אחיות זה אין ידוע אי זו קדש וזה אין ידוע אי זו קדש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין מתו ולזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שתים היחידי חולץ את שתיהן השנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן לזה שנים ולזה שנים אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו של זה מיבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה חלצו לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן אמר הר"ם זה כלו מבואר כאשר הבנת מה שקדם שאתה תחשוב כאלו אחד קדש אחת משתיהן ואין ידוע אי זו מהן קדש וכן תחשוב לשני גם כן כאלו קדש גם כן אחת משתיהן ואין ידוע אי זה מהן קדש כמו שביארנו והחליצה לעולם תקדם היבום באילו שתי ההלכות מהצד אשר זכרנו ואמנם קדמו שנים וחלצו רוצה בו אחי אחד ממתיו אשר נפל להם הספק ואם לא ייבמו השנים מבואר אולי יהיה הראשון מהם פגע באחות זקוקתו כמו שביארנו אלא האחד חולץ ברישא והדר מיבם השני ממה נפשך אם היה אשר קדש אחיו הוא אשר חלצה תחלה לזה הנה מותר לו לישא אחותה כמו שעשה ואם היה אשר קדש אחיו הוא אשר ייבם הרי זה יבם:

אמר המאירי שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קדש וזה אינו יודע אי זו קדש ואף זו פירושה בין שנודע בשעת הקדושין בין שלא נתברר בשעת הקדושין אלא שכל אחד משניהם אמר אחת מכם מקודשת לי זה נותן גט לשתיהן וזה נותן גט לשתיהן שהרי כל אחת מהן ספק ארוסה לכל אחת מהן ולכנוס אי איפשר שכל אחת בספק אחות אשה לכל אחד:

לא הספיקו ליתן גט עד שמתו ויש לכל אחד מהן אח אחד זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן ואין אחד מהם מיבם לשום אחת מהן שאם תאמר ייבם זה ויחלוץ זה אם המיבם קודם שמא אין זו אשת אחיו ונמצא פוגע ביבמה לשוק או שהאחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו ואף כשחלץ האחד תחלה לשתיהן אין זה מיבם שמא האחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו:

לזה אחד ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן תחלה ואינו מיבם לאחת מהן שאם יחלוץ תחלה הויא לה אידך אחות חלוצה ואם מיבם תחלה הויא לה אחות זקוקה או יבמה לשוק אלא יחלוץ לשתיהן ואחר שיחלוץ זה לשתיהן השנים של האחד אחד חולץ לאחת מהן ואחד אם ירצה מיבם לשניה שאם זו היא הזקוקה שפיר קא מיבם ואם אין זו הזקוקה אין בזה כלום שאיסור יבמה לשוק אין כאן שהרי חלץ היחידי לשתיהן ואיסור אחות זקוקה אין כאן שהרי חלץ אחיו לאחרת ונפקעה הזיקה ואיסור אחות חלוצה אין כאן שהרי אחות חלוצת אחיו היא ונמצא שאחר חליצת היחידי לשתיהן וחליצת אחיו לאחת יכול הוא ליבם את השניה ממה נפשך אבל אינו מיבם קודם חליצת אחיו שמא האחרת היא הזקוקה וזו אחות זקוקתו וכן אינו מיבם קודם חליצת היחידי שמא זו היא זקוקת האחד ונמצא פוגע ביבמה לשוק וכן אין שני האחים כונסין אחר חליצת היחידי זו אחת וזו אחת שהמיבם ראשון פוגע באחות זקוקתו ומכל מקום אם קדמו וכנסו אחר חליצת היחידי אין מוציאין מידם אפילו מאותו שיבם תחלה על הדרך שביארנו בשלפניה:

היו לזה שני אחים ולזה שני אחים אחד משני אחיו של זה חולץ לאחת ואחד משני אחיו של זה חולץ לאחרת ואחר כך אחיו של זה החולץ לראשונה מיבם חלוצת השני ואחיו של זה החולץ לשניה מיבם חלוצתו של ראשון שאם נזדמנה לכל אחד זקוקתו מוטב וחליצות שבהם אינם כלום שהרי חליצה מן הזר היא ואם לא נזדמנה הזקוקה לכל אחד הרי מכל מקום זיקת אחותה נפקעה בחליצת אחיו ואיסור יבמה לשוק נפקע בחליצת האחר:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהר"ם

תוס' ד"ה ומ"ש וכו' עד ועוד דבסמוך מייתי סיפא דמתניתין וכו' פי' דלקמן בסמוך דשם סיפא דמתניתין קדמו וכנסו וכו' ומביא ע"ז תני שילא וכו' ואי כפרש"י ל"ל לאתויי לקמן סיפא דמתניתין הא האי קושיא ופירוקא דפריך ומ"ש מהא דתנן וכו' כבר אזיל כולו אסיפא דמתניתין דקדמו וכנסו וכו' וכבר הביא אותה במה שרשם לזה שנים ולזה שנים וכו' דכתיבא וכו' הביא סיפא דמתניתין דקדמו וכנסו וכו':

Maharam on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

חידושי רבי עקיבא איגר

גמרא, דיקא נמי (דקתני מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהם קידש) ולא קתני ואינה ידוע ש"מ (דמיירי כשהוכרו ולבסוף נתערבו אבל בלא היה ידוע מתחילה לא תפסי קידושין כלל, דהוי קידושין שאין מסורין לביאה). ומ"מ אין קושיא על אביי דסבר קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין עפ"מ שכתוב בתוס' ורש"י דמה דמקשה לקמן בפרק החולץ (דף מא ע"ב) בקידש אחת משחי אחיות דהדין דחולצת ולא מתיבמת והא אינה עולה ליבום, ולא מקשה כן משאר ספיקות, היינו דהיכא דתצטרך להתעגן לעולם נכון דחולצת, אבל הכא יכולה להמתין עד שיתברר הספק בעדים, וא"כ י"ל דנקט אינו יודע לרבותא, דלא מבעי באינו ידוע, היינו דאמר אחת מכם מקודשת דא"א להתברר לעולם דודאי חולצת אף דאינה עולה ליבום אלא אף בהוכרו ולבסוף נתערבו דאפשר להתברר בעדים מ"מ חולצת, כיון דאם יבא אליהו ויאמר דהוא הוא דקידש בת חליצה היא כדמשני שם בגמרא. ובתוס' דחקו בזה ואין צורך:

גמרא, היו לו שני אחין (לזה שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהם ומת) אחד חולץ ואחד מיבם, דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא. פירש"י יבומי ברישא והדר מיחלץ. ולא ידעתי אמאי אין רשאי השני ליבם בתר יבום דהראשון, כמו דרשאי ליבם אחר חליצת הראשון, דמ"ש, והוי ליה למנקט אבל יבומי שניהם לא.

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 23b · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ מִי שֶׁקִּידֵּשׁ אַחַת מִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי זֹה מֵהֶן קִידֵּשׁ — נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. מֵת וְלוֹ אָח אֶחָד — חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.

קטע 2

הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם — אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.

קטע 3

שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ קִידֵּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ — זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִיטִּין, וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִיטִּין. מֵתוּ, לָזֶה אָח וְלָזֶה אָח — זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.

קטע 4

לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם — הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְהַשְּׁנַיִם — אֶחָד חוֹלֵץ, וְאֶחָד מְיַיבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם — אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת, וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת. אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַיבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה, וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַיבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה.

קטע 5

קָדְמוּ שְׁנַיִם וְחָלְצוּ — לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.

קטע 6

גְּמָ׳ שְׁמַע מִינַּהּ: קִדּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה — הָווּ קִדּוּשִׁין!

קטע 7

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁהוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ״, וְלָא קָתָנֵי: ״וְאֵינוֹ יָדוּעַ״. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 8

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: מֵת וְלוֹ אָח אֶחָד — חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם — אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם. דַּוְקָא מִיחְלָץ וַהֲדַר יַבּוֹמֵי, אֲבָל יַבּוֹמֵי בְּרֵישָׁא — לָא, דְּקָא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ.

קטע 9

שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְכוּ׳. שְׁמַע מִינַּהּ: קִדּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה — הָווּ קִדּוּשִׁין! הָכָא נָמֵי, כְּשֶׁהוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״וְאֵין יוֹדֵעַ״, וְלָא קָתָנֵי ״וְאֵין יָדוּעַ״. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 10

וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן? סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: מֵתוּ, לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם — הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְהַשְּׁנַיִם — אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם.

קטע 11

פְּשִׁיטָא, הַיְינוּ רֵישָׁא! מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר תְּרֵי אַטּוּ חַד, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 12

וְדַוְקָא מִיחְלָץ וַהֲדַר יַבּוֹמֵי, אֲבָל יַבּוֹמֵי בְּרֵישָׁא — לָא, דְּקָא פָּגַע בִּיבָמָה לַשּׁוּק.

קטע 13

לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם וְכוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר דִּלְמָא מְיַיבֵּם בְּלֹא חֲלִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 14

מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִין אֶת הָאֲחָיוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת?

קטע 15

הָכִי הַשְׁתָּא?!

מסכת יבמות דף כ״ג עמוד ב׳

מסכת יבמות דף כ״ג עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מאירי

מהר"ם

חידושי רבי עקיבא איגר

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור