מסכת נדרים דף פ״ב עמוד א׳

יפר חלקו שתהא מותרת לו:

ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש שתהא אסורה לעלמא:

ואמאי תהא נטולה מן היהודים כשמגרשה והאמר לעיל דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים אלא מדקתני ותהא נטולה מן היהודים דאינו יכול להפר ש"מ משום דדברים שבינו לבינה הויין:

לרבנן תבעי לך אי עינוי נפש הוא אי דברים שבינו לבינה דמהכא ליכא למשמע מינה מידי אליבייהו:

משום דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה דיאמר רב הונא כוליה פירקין - כולהו סתמי דמתניתין ר' יוסי תני להו:

ממאי מדקתני ר' יוסי אומר אין אלו וכו' למה לי תו למיתני הרי זה יפר דברי ר' יוסי - דלא צריך דהא אכתי ליכא מאן דפליג ש"מ דמכאן ואילך הוויין כולהו סתמי כרבי יוסי:

כל נדרים של עינוי נפש:

חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מפר דלא הוי לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה:

שמע מינה דברים שבינו לבינה הוי דאי עינוי נפש הוה מיפר אף לאחרים:

(ואכתי) לרבנן תבעי לך ומתניתין דנטולה אני מן היהודים רבי יוסי קתני לה דלדידיה פשיטא דדברים שבינו לבינה הוו כדאמר לעיל:

כוליה פרקין רבי יוסי כל סתמות השנויות בפירקין ממילתא דרבי יוסי קתני להו:

למה לי תו למתני הרי זה יפר דברי רבי יוסי ש"מ מכאן ואילך רבי יוסי היא:

כל נדרים של עינוי נפש חוץ מהנאתי על פלוני דלא הוי עינוי נפש אבל הנאת פלוני עלי מיפר דהוי עינוי נפש:

תנן פירות מדינה עלי יביא כו' ואינו יכול להפר ואמאי והא לא גרע מהנאת פלוני עלי:

דאמרה ליה שתביא אתה כלומר מתניתין מיירי דלא נדרה אלא מאותם שיביא הבעל דכיון דאיכא תקנה בהבאת אחרים ליכא עינוי דאפשר שאחרים יקנו ויתנו לה אבל שמואל מיירי שנדרה מפלוני לגמרי דהוא הדין דבמתניתין מצי למיתני תקנה דאחרים שיכולין לקנות לה אף מאותה העיר אלא אשמעינן רבותא דאף על ידי בעלה יכולה ליהנות על ידי פירות מדינה אחרת ולא הוי כנודרת הנאה מבעלה ורישא דאמרה קונם פירות העולם אע"ג דאמרה שתביא אתה בפירות מדינה כיון דאינה יכולה ליהנות מבעלה משום מקום הוי עינוי נפש:

ת"ש מסיפא פירות חנוני זה אינו יכול להפר ואמאי ליהוי כהנאת פלוני עלי:

אמר רב יוסף דקאמרה שתביא אתה וכי קתני יביא ממדינה אחרת. הוא הדין דמצי למיתני יביאו לה אחרים אפילו מאותה מדינה, אלא דעדיפא מינה קאמר, דאילו אמר יביאו לה אחרים הוה אמינא דהרי זה כאילו נדרה הנאה מבעלה, דמסתמא כל פירותיו של בעל מאותה מדינה, קא משמע לן שלא נדרה הנאה מבעלה, ויכול הוא להביא לה ממדינה האחרת.

דקאמרה שתביא אתה אבל רישא דאמרה קונם פירות עולם עלי, אף על גב דאמרה שתביא אתה, כיון דמבעלה אינה יכולה ליהנות משום מקום הוי עינוי נפש.

הכי גרסינן ברוב הספרים מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. ויש מפרשים מדסיפא באיסור, כלומר למאי דסבירא לך ודאי סיפא בשאי אפשר להביא על ידי אחר, אלא ודאי בשאי אפשר וכגון שאין מקיפו אלא על ידו, הוי רישא שאי אפשר להביא אלא באיסור, כלומר שנדרה הנאת פירותיו (ואמר תקים) [ואפילו תקנם – לפי השי"מ] היא בעצמה, והוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה בקוצר מסיפא לבד, ולומר מדאמרינן יפר אלמא בשאי אפשר על ידי אחרים, והרי זו כנדרה הנאה לגמרי מפירות אותו חנוני. ולדבריך מאי שנא אין פרנסתו אלא ממנו, אפילו היתה פרנסתו (ממנו אחר) [מאחר – לפי השי"מ] יפר, כיון שאסר הנאת פירות חנוני עליה. ומורי הרב ז"ל פירש, מדסיפא הנאת בעל מכלל דרישא הנאת חנוני, ולא יפר דסיפא הנאת בעל הוא, כיון דלית ליה פירות אלא מאותו חנוני. ומקצת פירושים ראיתי דגרסי, מדסיפא דלא קא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. וזו גירסא פשוטה יותר אילו היו רוב הספרים מודים לה.

אמר שמואל משמיה דלוי כל נדרים בעל מפר לאשתו חוץ מהנייתי על פלוני. והא פשיטא דלית בה משום עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה אלא דמשום סיפא נקט לה אבל הנאת פלוני עלי מפר. פי' מדין דברים של ענוי נפש ואותבינן עליה ממתני' דתנן קונם פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת ופרקינן מתני' ר' יוסי היא דחשיב להא דברים שבינו לבינה ושמואל דאמר (ו) דרבנן חשבי לה נדרי ענוי נפש אע"ג דלא מתסרא (ז) מיחיד כתב רבינו ז"ל ושמעינן מינה דהלכתא כרבנן דליכא אמורא דפליג אדשמואל ולוי דאמרי כוותייהו דרבנן ע"כ:

תוספתא נדרה שלא תטעום אחד מכל המינים בין מאכל רע בין מאכל יפה ואפי' לא טעמה אותו המין לעולם. פי' אבל עכשיו מצטערת מפני שאינה אוכלת ממנו יפר דנדרי עינוי נפש הוא. אמרה קונם פלפלין שאני טועמת אפי' לא היה לה מאותו המין מימיה יפר. פי' דכיון שאילו היה עכשיו היתה אוכלת ממנו נדרי ענוי נפש הוא כדאמרן:

כבר ביארנו שכל נדרים שיש בהן עינוי נפש אדם מיפר חוץ מהנאתי על פלני שאע"פ שלפעמים מצטערת על שאירע לה כן אחר שאין זה עינוי גופה אין זה עינוי נפש ולדעתי דרך כלל נאמרה לכל שאין בו צער הגוף אע"פ שאפשר שתצטער מצד מה שאירע לה מסבת הכעס או מאיזו מדה מגונה אבל הנאת פלני עלי יפר שזה אפשר לבא לידי עינוי נפש שאע"פ שאיפשר לה באחר שמא יש לאותו פלני דבר שאינו נמצא אצל אחר:

ולענין ביאור הקשו על זו האחרונה ממה שאמרו במשנתנו פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת כלומר ואין זה עינוי נפש ומאי שנא מהנאת פלני עלי שאם נאמר שיזדמן לפעמים שיהא לאותו פלני דבר שאינו אצל אחר אף בזו שמא לא יזדמן שיבאו מפירות מדינה אחרת לכאן וכן לא יזדמן שילך אדם לשם להביא לה אע"פ שהיא קרובה והעמידה באומרת שתביא אתה כלומר שלא אסרה על עצמה אף פירות מדינתה אלא כשיביאם הבעל הא כל שיביאו לה אחרים אף מאותה מדינה או שיביא לה אף הוא ממדינה אחרת או מפירות מדינה אחרת מותר וודאי דבר מצוי הוא זה ואין זה עינוי בשום פנים ולתירוץ זה מה שאמרו במשנה יביא לה ממדינה אחרת הוא הדין שהיה יכול לומר יביאו לה אחרים מאותה מדינה אלא גדולה מזו לימד שיש היתר אף על ידי בעלה ואינה כנודרת הנאה מבעלה וכן לתירוץ זה זו שאמרו בראש המשנה קונם פירות העולם עלי יפר פירשוה בתוספות אפילו אמרה שתביא אתה הואיל ואי אפשר לה על ידי בעלה בשום פנים שלא יצא מכלל עינוי אלא בצירוף דברים שתהא יכולה ליהנות על ידי אחרים בכלם ועל ידי בעלה במקצת:

וחזרו והקשו מסוף המשנה שאמרה פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר כלומר שהרי אפשר לה מאחרים ולדבריך הא לא גרע מהנאת פלני עלי ותירץ שאף זו בשתביא אתה ונשארו לה של אותו חנוני על ידי אחרים ושל אחרים אף על ידי הבעל ואין כאן עינוי בשום פנים וחזרו והקשו ממה שאמרו בסיפא אם לא היתה פרנסתו אלא מאותו חנוני יפר כלומר הואיל ונמנעו ממנה לגמרי פירות אותו חנוני הא כל שפרנסתו מאחר לא יפר הואיל ואפשר לו באחר ואמאי הא לא גרע מהנאת פלני עלי ותרצה גם כן בשתביא אתה שנשארה לה הבאת אחרים מאותו חנוני והבאת הבעל מחנוני אחר ואי בעית אימא מתניתין ר' יוסי היא וכו' ולא יפר דקאמר שאינו יכול להפר משום עינוי נפש אלא משום דברים שבינו לבינה אבל לרבנן מיפר אף משום נדרי עינוי נפש וכן הלכה כמו שפסקנו במשנתנו וגדולי המחברים פסקו בזו כדעת רבי יוסי והוא שכתבו נדרה שלא לאכול תאנים של מדינה זו יפר משום דברים שבינו לבינה שטורח הוא לו להטפל להביא לה ממדינה אחרת והדברים מתמיהין שהרי לפי המסקנא אף לרבנן משום נדרי עינוי נפש מיפר:

ומכל מקום יש גורסין כאן בקושיא אחרונה אם לא היתה פרנסתו אלא הימנו יפר ומדסיפא בדמייתי בעל רישא נמי בדמייתי איהו ומפרשים בה מדסיפא דקתני יפר פירושו בשאי אפשר ליהנות מאותו חנוני אלא על ידי הבעל עצמו לפי שאין החנוני מקיף לה אלא על ידי הבעל ונמצא שאי אפשר לה להביא לה אלא באיסור ומתוך כך יפר שמע מינה רישא דקתני פירות מדינה זו עלי שאסרתם לגמרי עליה בכל הבאה אפילו בהבאת עצמה ואע"פ כן לא יפר הואיל ומכל מקום אפשר לה באחרים אלא ודאי רישא בכל הבאה שבעולם אסרתם ואע"פ כן לא יפר וקשיא לשמואל אלא דאיכא לתרוצי דמתניתין רבי יוסי ולא יפר דקאמר משום נדרי עינוי וכו' וכדפרישנא ואף נסח זה ופירושו מסכים לשיטתנו וכנגד שיטת גדולי המחברים:

ומכל מקום יש גורסין אלא רישא וכו' ומתניתין רבי יוסי הא לרבנן מיפר ואי בעית אימא מאי אין יכול וכו' כלומר ואי בעית אימא רבנן ומאי אינו יכול להפר דקאמר משום עינוי הואיל ואפשר לה באחרים אבל מיפר לה מדין נדרים שבינו לבינה שטורח הוא לו להטפל ולהביא ממדינה אחרת או שמא מתוך שהיא מנידתו ומטריחתו מתגנה עליו:

גמרא רישא אין כצ"ל:

רש"י הוויין הס"ד היהודים רבי הד"א דפליג ש"מ הד"א:

בד"ה כל כו' ענוי נפש כצ"ל:

בד"ה ומאי כו' לא רמיא כצ"ל איהי הס"ד:

ברא"ש אחרת כ"ש הד"א:

בד"ה ומדסיפא כו' משום דאפשר כצ"ל דמפר משום דא"א כצ"ל:

ר"ן בד"ה ולענין הלכה כו' אפ"ה כצ"ל יפר הס"ד להפר הס"ד להפר הס"ד:

בד"ה ת"ש כו' דאפשר לה כצ"ל דקמתיה היא דאי לא אסרינהו עילוה אלא היכא כצ"ל:

דאמר רב הונא כולי פרקין וכו' לא שמעתי עיקר דברי רב הונא היכן. למה לי למתנא תוב וכו' דכיון דרבי יוסי פליג ברישא ובסיפא לא פליג ממילא ידענא דרבי יוסי מודי. והא לא מצינו למימר דתנא דברי רבי יוסי למימר דרבנן פליגי עלה כלומר דברי רבי יוסי ולא רבנן דכיון דאין פרנסתו אלא הימינו לכולי עלמא יפר הילכך דברי יוסי משנה יתירא היא דשמעינן מיניה דכולה מתניתין השנויין בכל הפרק רבי יוסי היא.

כל נדרים בעל מיפר כללא לאו דוקא ולא בא להוסיף אלא הנאת פלוני עלי. וכענין הזה אמרינן בשלהי עבודה זרה כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך ולא בא ללמד אלא זרק גוי. ולא מקשינן וכללא הוא כדמקשינן בקדושין על הא דתנן וכל מקום וכו' דאפילו על משנה שדרכה לדקדק יותר אמרינן בפרק בכל מערבין אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. שטה. דקאמרה שתביא שלא נדרה אלא מבעלה שלא יביא שאינה רוצה שיהנה לה כל כך הימנו שיהא לוקח מהם פירות לצורכה דהיינו הנאתה על פלוני לכך לא יפר. עד כאן. פירוש. ומתרץ מתני' דקאמרה שתביא אותה שנדרה ואמרה לבעלה פירות שתביא אתה ממדינה אבל אם יביאו אחרים לא נאסרה הילכך לא יפר דאפשר דהבאת אחרים או אפילו בהבאת עצמו ממדינה אחרת. ובדין הוא דהוה למיתלי איסורא דלא יפר משום דאפשר בהבאת אחרים אפילו מאותה מדינה כאשר הוא תולה ביביא לה הוא ממדינה אחרת אלא הימנו פירוש על ידי הבאתו יפר וסובר התלמוד דטעמא דיפר דכיון שהוא רגיל להביא ונדרה דרך הבעל להקפיד שנראה כמבזה הבאתו ועבודתו ומהאי טעמא מיקרו דברים שבינו לבינה ואם כן כל שכן כשאמרה שתביא אחר שבפירוש הזכירתו דיפר מהאי טעמא הילכך ליכא לאוקמי למתניתין כשתביא אתה והדרא לדוכתא מדסיפא דקא מייתי בעל ומהאי טעמא יפר כדפ' הוי רישא דמתיא היא או אחריני דכשתביא אתה ליכא לאוקמי דכל שכן הוא דיפר כדפ'. שטה.

הכי גרסינן ברוב הספרים מדסיפא דקא מייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. ויש מפרשים מדסיפא באיסור כלומר למאי דס"ל ודאי סיפא בשאי איפשר להביא על ידי אחר אלא על ידי בעל דאי לא אפילו כשאין פרנסתו אלא ממנו אמאי יפר הא אפשר להביא על ידי אחרים אלא ודאי בשאי אפשר וכגון שאין מקיפו אלא על ידו הוי רישא שאי אפשר להביא אלא באיסור כלומר שנדרה הנאת פירותיו ואפילו תקנם היא בעצמה. והוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה בקוצר מסיפא לבד ולימא מדאמרינן יפר אלמא בשאי אפשר על ידי אחרים והרי זו כאלו נדרה הנאה לגמרי מפירות אותו חנוני. ולדבריך (אמ' ר') מאי שנא אין פרנסתו אלא ממנו אפילו היתה פרנסתו (ממנו אחר) מאחר יפר כיון שאסר הנאת פירות חנוני עליה. ומורי הרב זצ"ל פירש מדסיפא הנאת בעל מכלל דרישא הנאת חנוני ולא יפר דסיפא הנאת בעל הוא כיון דלית ליה פירות אלא מאותו חנוני. ומקצת פירושים ראיתי דגרסי מדסיפא דלא קמייתי בעל הוי רישא דקא מתיא איהי. וזו גירסא פשוטה יותר אלו היו רוב הספרים מודין לה. הרשב"א ז"ל. תוספתא נדרה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר פירוש דנדרי ענוי נפש הוא. אמרה קונם פלפלין שאני טועמת גלוסקא שאני טועמת אפילו לא היה לה אותה המין מימיה יפר פירוש משמע דכל שאסרה עליה שום הנאה הרי זה זה מפר משום ענוי נפש אף על פי שאפשר לה בלאו ההיא הנאה.