מסכת נדרים דף ע״א עמוד ב׳

ב"ש נתרוקנה רשות לאב וצריך להפר שניהן בבת אחת של אותו ושל בעל והתם הוויין נדרים שלא נראו לבעל כדקתני שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע והתם קאמרי ב"ש מיגז גייז דהואיל והפר האב כבר לא אצטריך ליה להפר אלא חלקו של בעל וב"ה סברי נדרים שנראו לארוס ראשון הכא אביה ובעלה מפירין נדריה דהאב אינו מיפר אלא עם ארוס אחרון אבל התם דהוויין נדרים שלא נראו לארוס לא מיגז גייז אלא מיקלש קליש ומיפר חלקו וחלק הבעל:

הא דאמרינן כגון דשמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה. לאו דוקא אהדר, אלא הוא הדין לנתארסה לאחר ביומיה, והאי בעל ארוס קאמר, דאילו בעלה ממש אינו מפר לפי שיצאתה שעה אחת לרשות עצמה, כדאיתא לקמן דאין הבעל מפר בקודמין.

איבעיא להו גירושין כשתיקה דמו או כהקמה דמו למאי נפקא מינה כגון דנדרה ושמע ארוס וגרשה ואהדרה ביומיה אי אמרת כשתיקה דמו מצי מפר לה כיון דהוה ליה יום שמוע אי אמרת כהקמה דמו לא מצי מפר אפילו בו ביום שכבר הקים אותו. ואסיקנא דמן הנשואין לא מצי מפר כדתנן נדרה בו ביום גרשה והחזירה בו ביום אין יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין (ד) משום שותפותיה דאב כל היכא דליכא הקמה ואתיא למיפשטה ממתני' דתנן נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום וכו' ש"מ גירושין כשתיקה דמו דאי ס"ד כהקמה דמו מי מצי מפר ארוס אחרון נדרא דאוקים ארוס ראשון. פי' והפרת האב לחודה לאו כלום היא ודחינן הכא במאי עסקינן בשלא שמע ארוס ראשון דבכי האי ודאי לא אפשר דליהוו גירושין כהקמה דהיכי מקיים מאי דלא שמע ופרכינן אי הכי מאי איריא בו ביום אפילו מאה ימים פירוש אי אמרת בשלמא כששמע בהן ארוס ראשון להכי בעינן בו ביום כי היכי דתיהוי הפרת אחרון ביום שמוע אלא אי אמרת בשלא שמע בהן ארוס ראשון אפילו לאחר כמה ימים נמי דקס"ד דאב נמי לא שמע בהו ומהדרי' דמיירי בשלא שמע ארוס וליכא הקמה דידיה ושמע אב דבו ביום מצי מפר אב חלקו מכאן ואילך לא מצי מפר וארוס אחרון לא מצי מפר אפילו חלקו של ארוס ראשון בלא סיוע האב ושותפותו ואי קשיא לך דהא אמרינן בגמ' אמתני' [דף עא.] מנה"מ דארוס אחרון מפר וכו' אלמא מתני' לשמואל בנדרים שנראו לארוס ראשון משמע ליה וכיון שכן לדידיה שפיר תפשוט בעיין ממתני' דגירושין כשתיקה דמו ואיכא למימר דההיא דשמואל לאו אמתני' קיימין אלא כולה מימרא דידיה הוא ואשכחן דכוותה בתלמודא הילכך ממתני' לא תפשוט ושמואל אליבא דנפשיה לאו בדוקא קאמר לה אלא למימרא דאם איתא דגירושין כשתיקה דמו אפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון מצי מפר ארוס אחרון ומתני' דפליגי ב"ש וב"ה וסברי דארוס אחרון מפר אפילו נדרים שנראו לארוס ראשון כדאיתא לעיל בהדיא לא תפשוט מינה בעיין דההיא כשהפר ארוס ראשון וגלי דעתיה דלא מקיים וכדגרסינן לעיל והכי דייק נמי כההיא גרסא מאי דקתני האב חוזר ומפר חלקו של בעל דאילו למאן דגריס שמע בעלה ולא הפר לה לא אתי שפיר לישנא דחוזר ותיקשי נמי אמאי לא פשיטנא בעיין מהתם אלא ודאי כדאמרן כנ"ל וכתב רבינו ז"ל ובעיין לא איפשיטא פי' וכיון דכן נקטינן לחומרא:

שאלו בסוגיא זו גירושין אם הם כשתיקה או כהקמה ושאלה זו אין לה מקום אלא בנערה המאורסה שנדרה ושמע הארוס וגרשה שנמצאת חוזרת לרשות האב והחזירה ביומו או נתארסה לאחר שאם הגירושין כשתיקה לבד יכול להפר עם האב וכן אם נתארסה לאחר אביה וארוס אחרון מפירין ואם הגירושין כהקמה מכיון שקיים הבעל אין לה עוד תקנה להפר אף על ידי אב וארוס אחרון וכן היה יכול לשאול אם גרשה הארוס אם האב יכול להפר אם לאו אלא דחדא מיניהו נקט ומכל מקום בנשואה אין לה מקום שהרי כשגרשה יצאת לרשות עצמה ונתקיימו נדריה אלא בארוסה על הדרך שכתבנו:

גמרא נדרים נמי כצ"ל לאב ומיגז כצ"ל:

רש"י בד"ה ב"ש כו' של אותו ושל בעל והתם כצ"ל:

בא"ד אלא עם ארוס אחרון כצ"ל:

ברא"ש בד"ה אמר רבי נתן כו' וב"ה מה לי כצ"ל הפסיק אב כצ"ל מאי דאסיק כצ"ל דארישא הוא סמיך כצ"ל ברייתא הוא כצ"ל:

ר"ן מפר הס"ד ומיגז כו' הבנתי דברי כצ"ל דאסתלק ליה ארוס מהכא ותו לא חזי האי נידרא לארוס כלל כצ"ל כיון דבדאיכא כו' נ"ל בדליכא אחרון כראשון כצ"ל הוא דאמר כצ"ל קלוש קלוש ונראו כו' וכיון דאיקליש נ"ל דפליגי ברישא ומסיפא מייתי תניא כצ"ל דמי הס"ד:

בד"ה כגון כו' מצי מפר כצ"ל עסקינן הס"ד: