מסכת נדרים דף ס״ג עמוד ב׳

והתניא סיוע:

הכותב עד ר"ח אדר סתם עד ר"ח אכר הראשון קאמר מדקתני אם היתה שנה מעוברת וכו' מכלל דרישא דקתני עד ר"ח כו' לאו במעוברת עסקינן בתמיה הא מדקתני עד אדר הראשון מכלל דבמעוברת עסקינן ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא:

אלא שמע מינה רישא דלא ידיע דמיעברא שתא וכי נדר לשם אדר הסמוך לשבט קאמר הילכך עד אדר הראשון וסיפא מיירי בדידע דשתא מעוברת היא דהכי משמע אם היה יודע שהשנה מעוברת אסור עד ר"ח אדר השני:

מתני' שלא נתכוון זה שלא לשתות אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין - דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין:

אלא עד לילי צום עד אותה לילה שיצום למחר ואותה הלילה מותר לאכול בשר:

עדי שעה שדרך בני אדם לאכול בשר ורוצה לאכול עמהן:

עד לילי שבת ובלילי שבת מותר:

שדרך בני אדם לאכול שום והיינו לילי שבת:

והתניא בניחותא. מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור:

עד ר"ח אדר הראשון דסתם אדר הוא אדר הראשון:

שלא נתכוון זה אלא עד שדרך בני אדם לשתות יין דהיינו עד לילי הפסח דבליל פסח יש לנו לומר שלא אסר עצמו:

עד שיהא הצום צום העשור:

עד לילי הצום דהיינו סעודה של יום הכפורים דרגילין לאכול בשר כדאיתא בחולין (דף פג.) רבי יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל:

שדרך בני אדם לאכול שום דהיינו ליל שבת שהוא מתקנת עזרא שיאכלו שום בע"ש:

האומר לחבירו כו' דברים שבלב כי הני דמוכחי הויין דברים ואע"פ שלא פירש כמו שפירש חשבינן ליה:

כור אחד של חטין וכו' הני תרי בבי נתפרשו למעלה בפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כד.):

אלא שמע מינה הא דפשיטא ליה דמיעברא שתא, הא דלא ידע והלכה כרבי יהודה, והלכך אי לא ידע דמיעברא לכולי עלמא אדר סתם היינו אדר ראשון, ואפילו ידע דמיעברא היינו אדר ראשון כרבי יהודה, ומדמייתינן בנדרים הא דשטרות שמע מינה דדין שטרות כדין נדרים וכן כתבו בתוספות. וכן הדין ודאי דשטרי חוב כלשון בני אדם הם בכל מקום, וכיון שכן לענין חדש חסר נמי דאמרינן לעיל דיום החדש הראשון נחשב מכלל החדש הבא, אף על פי שהוא לתשלום שלשים יום של החדש שעבר, כיון דקרו ליה אינשי ריש ירחא כשכותבין שטרות כותבין ומונין ליום ראשון, ואם מנו מיום החדש השני הרי זה מוקדם ולפיכך צריך ליזהר בכך, וכשכותבין כתובה או שאר שטרות ביום ראש החדש הראשון כותבין ביום פלוני שהוא ראש חדש, ואין צריך לכתוב ביום שלשים, אבל בגטין שנפסלין בין שיהא מוקדם בין שיהא מאוחר, צריך לכתוב ביום שלשים לחדש תשרי שהוא ראש חודש מרחשון כדי להחמיר וכן כתבו בתוספות.

קונם יין שאני טוען עד שיהא הפסח איננו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין, ר' יוסי בנו אומר שום שאני אוכל עד שתהא שבת אינו אסור עד לילי שבת כו'. וכתב הרמב"ן ז"ל דלא קיימא לן לא כאבא ולא כברא, דאין הולכין בתר אומדנא אלא באומדנא דמוכח, כההיא דפרקין דלעיל [נדרים נה, ב] דהיה טוען צמר והזיע, וכן כהני דבשלהי פרקין היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו, והיה חברו מסרב בו לאכול עמו, דהני אומדני דמוכחי נינהו, ועוד דהא תנן לעיל עד הפסח אסור עד שיגיע, עד שיהא אסור עד שיצא. והאי בתר רישא מדתניתין גרידא דקתני קונם יין שאני טועם, אלמא אפילו בקונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח אסור עד שיצא לרבנן, ומיפלג פליגי אדרבי יהודה ודרבי יוסי בנו, וקיימא לן כותייהו.

האומר לחברו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה בא ונוטל לבניך כור חטים כו' הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ויאמר כלום אמרת אלא לכבודי זהו כבודי. ירושלמי: אמר ר' זעירא בסם חלוקין, מה אנו קיימין אם בשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי דברי הכל אסור, ואם כשהוא אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר, אלא כי אנן קיימין בסתם, שרבי מאיר אומר סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי, ורבנן אמרו סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי. ומכאן נראה דרבי מאיר חלוק אף בראשונה, ובהדיא גרסינן נמי התם בירושלמי רבי חייא בשם רבי יוחנן אף הראשונה במחלוקת.

אמר קונם בשר שאני אוכל עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר. פירוש והיינו ליל הצום:

ר' יוסי אומר שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום. פי' והיינו ליל שבת שזה מעשר תקנות שתקן עזרא שיהו אוכלין שום בלילי שבת משום מצות עונה כדאיתא בפרק מרובה [דף פב.]:

מסתברא דאבא לא פליג על ברא דלא גרע שום בליל שבת דאיכא מצוה דתקנת עזרא מבשר בלילי הצום דליכא מצוה כלל אלא דאורחיה דאכיל ליה ומסתברא נמי דרבנן לא פליגי בהא דכי קתני קונם שאני טועם עד שיהא הפסח אסור עד שיצא היינו בנודר מדברים דעלמא אבל ביין מותר מטעמא דרבי יהודה דלית לן לאוקמי פלוגתא ביני תנאי בכדי והא ודאי עדיפא מההיא דהיו מסרבין בו לישא את בת אחותו ומההיא דטען והזיע דאזלינן בתר אומדנא דאילו התם שבקינן לישנא לגמרי דמשמע איסור כולל שאסר הנאת אחותו לכל דבר והנאת פשתן לכל דבר ומשום אומדנא אמרינן שלא נתכוון לאסור בת אחותו אלא לנשואין ולא נתכוון לאסור אניצי פשתן אלא לטעון בלחוד וכל שכן בהא דקאמר שיהא והא לישנא הכי והכי משמע דהא בדבר שאין זמנו קבוע משמע עד שיגיע אלא דבר שזמנו קבוע משמע טפי עד שיצא וכיון דאיכא אומדנא דמוכח דעד שיגיע קאמר דיינינן ליה כדבר שאין זמנו קבוע דמשמע עד שיגיע וסתם לן תנא בחמירתא וכ"ש בקילתא כנ"ל וכן דעת מורי רבינו דהלכתא כר' יהודה ורבי יוסי ולא פליגי אדרבנן אבל רבינו הגדול ז"ל כתב בהלכות דפליגי אדרבנן ולית הלכתא כוותייהו ואין משיבין את הארי:

ירושלמי קונם יין שאני טועם בחג אסור בי"ט האחרון פירוש שמיני חג עצרת:

האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך כלומר משלך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור של חטים ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו כלום אמרת לי אלא מפני כבודי זהו כבודי. פי' ואע"ג דקאמר לבניך דרך כבוד אמר לו לומר שאין מנחה זו ראויה לו אלא לבניו בלשון מוסר בני אדם אבל הכונה ליתנה לו הוא ולכבודו נתכוון וריצויו בקבלתו אבל ריצוי הבנים אינו מועיל לכלום וכן הדין במי שנשא אשה במקום אחר והדירוהו שלא ידור (א) בעוד זמן ידוע אם אמרו המדירים זהו כבודנו שתלך לדרכך כיון שצר לך המקום הרי הוא מותר ואפילו נדר על דעת רבים וכמו שכתב הראב"ד בתשובה וכן כל כיוצא בזה:

וכן האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים ה"ז יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ויאמר הריני כאילו התקבלתי. פירוש ומיירי בבנים הסמוכים על שולחנו דאי לא מחילה דידהו הוה בעי וכן הדין בכל הנשבע כלום להנאת חבירו שאם מחלו או אמר הריני כאילו התקבלתי עכשיו אפילו לא פטרו לגמרי מחובו פטור משבועתו וכן אם האריך לו זמן שוב אינו חוזר לחיוב שבועתו אלא א"כ התנה כן בנדרו שיהא חייב בשבועה לכל זמן שיקבע וכמו שנהגו. ובשבועת אצטג"ש אע"פ שמחל לו עמידת יום אחד לא מחל השאר וכן הדין בכל התנאים דעלמא שתלה מעשה בתנאי שאין בו הנאת חבירו כלומר הנאת הנותן או המוכר כגון על מנת שתלך לירושלים לצעוריה הוא דעבד ומאי מצי מחל ליה ואפילו יש בו הנאה ללוקח או למקבל מתנה לא מצי מחיל לנפשיה למימר כלום נתכוונת אלא לכבודי דדילמא קפידא הוי והכי מוכח מדאמרינן [קדושין דף כז. וב"ב עז.] גבי שלשה שטרות הן זכו בשדה (ב) או לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה ולא מצי לוקח לממחל לנפשיה כתיבת שטר שהוא להנאתו. מיהא מדעתו של מוכר שהסכימו שניהם נמחל וכן אם אמר שדי נתונה לך על מנת שאתן לך מאתים זוז אם הסכימו שניהם במחילת המעות נתקיימה המתנה ואי לא לא וכן לא שייך למימר הריני כאילו התקבלתי בבטול מעשה שאם אמר קונם שאתה נהנה לי אם תעשה לי דבר פירוש אם תלך למקום פלוני והלך ועשה אינו יכול לומר הריני כאילו לא עשיתי וזה פשוט וכבר הרווחתי בעניינים אלו במקומות אחרים מפי מורי רבי' נר"ו:

טעמא דאמר ברישא זהו כבודי ובסיפא הריני כאילו התקבלתי הא לא אמר הכי נדרא הוי ולא הוי נדרי זרוזין דלא צריכי הפרה דהא בכל חד וחד איכא טעמא רבה לנדריה ולאו לזרוזי חבריה איכוין דברישא [לעיל דף כד.] אמר ליה לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי ולאיסור גמור נתכוון לנכסי חבירו אם הוא מתגאה שלא ליהנות משלו ובסיפא אמר ליה לאו מלכא (ג) את דמהנינא לך ואת לא מהנית לי וכל היכא דאיכא טעמא דאיכוון למיסר נפשיה לא הוי זרוזין וכדפרישנא בדוכתא:

ירושלמי מה אנן קיימין אם בשזה אומר בפירוש מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר ואם בשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי. פירוש שאומר הנותן כי לכבוד עצמו נתכוון ולא לכבוד חבירו שלא יתפרנס משל אחרים דברי הכל אסור ואפילו לרבנן אלא (ד) דינן קיימין בסתם פירוש שאין הנותן מפרש כלום רבי מאיר סבר לכבוד עצמו נתכוון ורבנן סברי לכבוד חבירו נתכוון:

רבי יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד שיהא פסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכון אלא לשעה שדרך כל בני אדם לשתות ואין הלכה כרבי יהודה ואף ע"ג דמסתבר טעמיה מכל מקום אין אומרין כן אלא באומדנא דמוכח כההיא דהוה טעון גזי צמר והזיע האמורה בפרק ירק וכגון שהיו מסרבין בו לישא בת אחותו האמורה בפרק זה אבל זו אינה אומדנא המוכחת כל כך והרי אמרו למעלה עד שיהא הפסח שפירושו עד שיצא ויש פוסקים כרבי יהודה ומפרשים שאינה חולקת עם זו שלמעלה שזו הואיל ופרט יין ודרך כל בני אדם לשתות יין בלילי הפסח אף בעד שיהא אין דנין בו אלא עד שיגיע והדברים נראים אלא שרוב פוסקים דחאוה משום דעד שיהא האמור למעלה ארישא דמתניתין גרירא דקאמר קונם יין שאני טועם היום וכאלו אמר בכלן קונם יין שאני טועם עד הפסח עד שיהא הפסח וכו' ואע"פ כן דנין בו עד שיצא ומכל מקום אני מסכים לפסוק כדבריהם וממקום שבאו דאדרבא מה היה לו לרבי יהודה להזכיר קונם יין אם רצה לחלוק על תנא קמא אלא שלא חלק עמו אלא ביין כלומר מה שאמרת בעד שיהא הוא ודאי בכל הדברים כך אבל ביין מיהא דנקטת מילתיה עליה ובפסח הרי הוא בכלל אומדנא דמוכח וכן הלכה לדעתי וכן בבשר לערב הצום ולשום לערב שבת:

אמר קונם בשר שאני טועם עד שיהא הצום ר"ל צום כפור אינו אסור אלא עד לילי הצום ר"ל עד ערב הצום שדרך בני אדם לסעוד בה סעודה גדולה שלא נתכון אלא עד שדרך כל בני אדם לאכול בשר ור' יוסי אומר קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכון אלא עד שדרך בני אדם לאכול שום מתקנת עזרא משום מצות עונה ואף זו לדעת ראשון אין הלכה כמותו אלא כל שזמנו קבוע ואמר עד שיהא פירושו עד שיצא כמו שכתבנו למעלה ואין אלו בכלל אומדנות המוכיחות ויש פוסקין בשתיהן שמותר ומטעם אומדנא דמוכח כאותם שהזכרנו בפרק ירק בענין צמר והזיע וכענין האמורות למטה בהיו מסרבין בו לישא את בת אחותו וכו' והדברים נאים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ובפרק הנודר מן המבושל אמרו בתלמוד המערב שאם אמר קונם יין שאני טועם בחג אסור אף בשמיני עצרת שאע"פ שמן התורה רגל בפני עצמו הוא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

המשנה הרביעית ואינה מענין הפרק אלא על ידי גלגול מה שבא בענין אומדנא דמוכח ביין לפסח ובשר לערב הצום ושום ללילי שבת ונתגלגלו ענינים אלו וזהו ענין החלק השני שבפרק והוא שאמר האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו כלום אמרת לי אלא מפני כבודי וזהו כבודי וכן האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אין את נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין ר' מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו הרי אני כאלו נתקבלתי היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו כו' ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם הרי אלו מותרות מליהנות לו שלא נתכון זה אלא לשם אישות המסרב בחבירו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאיני נכנס טיפת צונן שאיני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו צונן שלא נתכון זה אלא לשם אכילה ושתיה אמר הר"ם פי' מסרבין מפצירין ואמרו בת אחותו על הידוע והשנית שהיא מצוה ויחויב האדם בה ואמרו מבשרך אל תתעלם זה הנושא את בת אחותו ואין הלכה כר' מאיר:

אמר המאירי האומר קונם שאני נהנה לך ר"ל קונם הנאתך עלי אם אי אתה בא ונוטל מביתי לצורך בניך כור חטים ושתי חביות של יין וכבר ביארנו בפרק ארבעה נדרים כ"ד א' שאין זה בכלל נדרי זרוזין להתירו בלא כלום שזה היה מפצירו כל כך מפני שכבר קבל הוא ממנו הרבה כבודות ובגמר מחשבה וישוב הדעת הוא מדירו כלומר מתוך שאין אתה רוצה ליהנות ממני אף אני איני רוצה ליהנות ממך דלאו כלבא אנא דמתהנינא ולא מהנינא ומכל מקום יכול המודר להתירו ולההנותו בלא היתר חכם בשיאמר לו כלום נדרת אלא משום כבודי שיחזיקוני באדם חשוב כשישמעו שהיית רוצה ליתן לי מתנה מרובה כזו זהו כבודי ר"ל שישמעו שנותן היית ולא רציתי לקבל וכבר הגיעני מנדרך מה שנתכונת בו הא כל שלא נדר כן נדר גמור הוא ולא בכלל זרוזין כמו שכתבנו וכבר ביארנו שם גם כן מה שלמדנו בתלמוד המערב שאם המדיר לא הדירו אלא לכבוד עצמו אין מה שהמודר אומר כלום ונדר גמור הוא והוא ששנו שם מה אנן קיימין זה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי דברי הכל אסור זה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך דברי הכל מותר כלומר אף ר' מאיר שחלק בסוף המשנה כמו שנבאר ויראה מכאן שעל כלה הוא חולק וכן אמרו שם בהדיא אף הראשונה במחלוקת אלא כי כן קיימין בסתם דר' מאיר סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי ולרבנין סתמו כזה אומר מפני כבודי וזה אומר הן מפני כבודך והלכה כחכמים:

האומר לחבירו קונם שאת נהנה לי כלומר קונם הנאתי עליך אם אי אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין ואף בזו ביארנו שם שאינו בכלל זרוזין ר"ל לזרזו שיתן להתירו בלא כלום שזה ודאי הואיל ותובע מתנה מרובה כל כך כבר ההנהו בכדי הראוי לכך ובכלל מחשבה וישוב הדעת הוא נודר שאף הוא אומר לאו מלכא אנא דמהנינא ולא מתהנינא ומתוך כך אמר ר' מאיר שאסור עד שיתן ולדעת חכמים מיהא הוא יכול להתירו ולההנותו שלא על פי חכם כשיאמר הריני כאלו התקבלתי וכגון שהבנים סמוכין על שלחנו דהאי לבני דקאמר ענינו שתתנהו לי לצורך בני שאם לא כן אינו תלוי בו אלא בבנים כמו שביארנו שם והלכה כחכמים:

ואחר זה נעתק לומר שבכל הנדרים אין הולכין אחר הלשון לבד אלא אף אחר כונת הנודר וכל שיש אומדנא דמוכח שלא נתכון אלא לענין אחד אע"פ שהלשון כולל דברים הרבה דנין את הנדר על אותו ענין לבד ולא אחר משמע כל הדבור כיצד היו מסרבין בו לישא את בת אחותו או אשה אחרת ואמר קונם שהיא נהנית לי והרי כל הנאה במשמע הלשון הרי היא מותרת ליהנות לו שלא נתכון זה אלא לשם אישות היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו אמר קונם לביתך שאני נכנס וטפת צונן שאני טועם מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן שלא נתכון אלא לאכילה ושתיה ר"ל סעודה גמורה וכן כל כיוצא בזה כמו שביארנו בצמר והזיע בפרק ירק:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

רש"י בד"ה והתניא כו' ר"ח אדר כצ"ל וכו' מכלל כו' לאו הד"א:

ר"ן לי' הס"ד בניחותא הס"ד:

בד"ה מכלל כו' אדר ראשון כצ"ל שיהא הס"ד:

בד"ה ולענין עד שיהא כצ"ל בס"ד הס"ד:

בד"ה לשאת כו' תקרא וה' יענה כצ"ל:

בד"ה תוספתא בחבירו שיאכל כצ"ל:

אבל הרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו אלא שמע מינה הא דפשיטא ליה דמיעברא שתא הא דלא ידע. והלכה כרבי יהודה והילכך אי לא ידע דמיעברא לכולי עלמא אדר סתם היינו אדר ראשון ואפילו ידע דמיעברא היינו אדר ראשון כרבי יהודה. עד כאן. וכן הרמב"ן ז"ל וז"ל: וקיימא לן דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה וכן הנשבע לחברו שיפרענו לאדר אדר ראשון משמע דלענין איסר ושבועה ושטרות הדין שוה דאדר סתמא ראשון משמע. עד כאן. לענין פסק הלכה קיימא לן כסתם מתניתין דאם אמר עד ראש אדר ולא ידע שהשנה מתעברת כשנדר אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון ואם אמר עד סוף אדר אסור עד סוף אדר השני. לפי גרסאות המצויות אצלנו אבל לפי גירסת מקצת ספרים וגירסת הירושלמי לא משמע אלא עד סוף אדר הראשון ולחומרא נקיטינן כפי הגרסאות המצויות וכן כתבה הר"ם ז"ל בפ"י מהלכות נדרים. אף על פי שהראב"ד כתב כגירסת הירושלמי כי היה קשה עליו מה בין ראש אדר לסוף אדר. ואם ירע שהשנה מעוברת ונדר עד ראש אדר שני כדברי רבי מאיר וכן היא דעת הר"ם. והראב"ד פסק בהשגותיו כרבי יהודה דבין ידע דמיעברא שתא בין לא ידע ראש אדר וסוף אדר הראשון קאמר. ולא נראו לי דבריו כלל כי נהי נמי דקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא שאני דתניא בהדיא כוותיה דרבי מאיר. הרי"ץ ז"ל.

מתניתין רבי יהודה אומר קונם מילתא באפי נפשה קאמר ולא פליגי את"ק עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד לילי פסח שלא נתכוון זה לאסור עצמו ביין אלא עד שבני אדם דרכן לשתות יין אבל בלילי הפסח שכל העולם שותין יין לא נתכוון לאסור עצמו. והא דתנן לעיל עד שיהא הפסח אסור עד שיצא בשאר דברים שאין יין קאמר. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הרנב"י ז"ל: רבי יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח. פירוש אף על גב דתנן לעיל עד שיהא עד שיצא משמע שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. עד כאן. אבל הרי"ץ ז"ל כתב: רבי יהודה בא לחלוק על ת"ק דאמר עד שיעבור הפסח וכבר אמרנו למעלה זה הכלל כל שזמנו קבוע לאפוקי כל זה וכת"ק קיימא לן דתני זה הכלל. עד כאן וכבעמוד.

אלא עד לילי פסח הראשון לחוד ולא עד שיצא הפסח שלא נתכוון זה לידור אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין דהיינו לילי פסח ששותין ארבע כוסות דשאר ימות הפסח לא מחייב לשתות יין. עד שיהא הצום סתם ואין אסור בסתם אלא עד הצום של יום הכפורים. ואף על פי שיש צומות באמצע אסור עד צום כפור לפי שלא נתכוון זה כו'. וערב יום כפור בין הערבים יום טוב הוא ודרך בני אדם לאכול בשר לילה לאחר הצום מותר. שדרך בני אדם לאכול שום בערבי שבתות ועונה של תלמידי חכמים משבת לשבת למחרת יום השבת מותר. פירוש. ולפי פירוש זה נראה דלילי פסח בכלל איסור וכן כלם הפך מהכתוב בעמוד. ירושלמי מה כן קיימין אם כשזה אומר מפני כבודי פירוש תהא ותטול לבניך וזה אומר מפני כבודי פירוש לא אטול דברי הכל אסורין פירוש אפילו לרבנן. ואם כשהוא אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך פירוש אמרתי שתטול. דברי הכל מותר פירוש כשאמר לו זהו כבודי שלא אטול ואפילו לרבי מאיר. אלא כינן קיימין בסתם פירוש כדקתני מתניתין. וטענת הריני כאלו התקבלתי הוא הדין לכל תנאי של קיום מעשה שהטיל על חברו שאם אמר לו קונם שאתה נהנה לי עד שתעשה כך וכך הרי זה יכול לומר הריני כאלו עשית דבר זה. אבל בבטול מעשה לא שייך לומר כאלו לא עשית דאי אמר ליה קונם שאת נהנה לי אם תעשה דבר זה או אם תלך למקום פלוני והלך או שעשאו אסור ואינו יכול לומר הריני כאלו לא עשיתו. הרנב"י ז"ל.

לשאת בת אחותו וכו' והיא בת גילו שרוב בנים דומין לאחי האם. הרא"ם ז"ל. את בת אחותו דבת אחותו מצוה לישא שאינו מבטל מצות ייבום הרי אלו מותרות ליהנות לו אם גירשה ואם לא נשאה. שלא נתכוון אלא לשם אישות כלומר שלא ישאנה נדר שבנשואין לא יהנה לה אבל אם לא ישאנה מותר וכל זמן שלא יגרש אשתו אסור הא אם יגרשנה מותר. פירוש.

הרי אלו מותרות לו כלומר ליהנות משלו בשאר הנאות חוץ מתשמיש או איפשר כי אפילו תשמיש נמי אינו עובר בל יחל אלא דרך אישות ממש כדקאמרינן לא נתכוון זה אלא לשם אישות. הרי"ץ ז"ל. והכי פירושו ואם היתה שנה מעוברת אם היה יודע הנודר ששנה מעוברת סתמיה בשני נדר. נדרי אשלמה ונדבותי וארצה לצורי אמרותי ותמיד חטאותי ועולתי יאבה ויסכית תפילותי ויאמר די לצרותי. ויחשוב גלותי וקרותי היותם כפרותי. סליק פרק קונם יין רבי אליעזר אומר פותחין פרק תשיעי