מסכת נדרים דף י״ז עמוד ב׳

דכוותה גבי שבועה דאמר בדיבור שני מה שלא אמר בדבור ראשון מי איכא למ"ד שלא תחול שבועה על שבועה כהאי גוונא אלא היכי דמי וכו':

ומי לא חיילא שבועה על שבועה בכה"ג:

אמר לך רב הונא מתני' כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר - כדאמינא אנא והיינו יש נדר בתוך נדר ודכוותה איירי בשבועה כגון דאמר שבועה וכו' וקסבר רב הונא דכהאי גוונא לא חיילא שבועה על שבועה הא דאמר בשבועה שניה תאנים שמושבע מהן ומ"מ דומיא דנדר הוא שהוסיף בשניה ענבים:

והאמר רבה וכו' ואכל תאנים והפריש קרבן על שבועה ראשונה שעבר ואכל תאנים:

וחזר ואכל ענבים ולא תאנים:

הויא להו ענבים שאכל חצי שיעור על שבועה שניה לפי שהוא נשבע בשבוע' שניה על תאנים וענבים ועכשיו שלא אכל אלא ענבים לא ביטל אלא חצי שיעור והיינו חצי שבועה ואין מביא קרבן על חצי שיעור:

אלמא טעמא משום דלא אכל אלא חצי שיעור משום הכי פטור מקרבן הא אי אכל תאנים וענבים דאכל כוליה שיעור דשבועה חייב קרבן דמיגו דחלה שבועה על ענבים דהוי חידוש שלא נשבע עליהן עדיין חיילא נמי אתאנים אע"פ שכבר מושבע מהן וקשה לרב הונא:

לא סבירא ליה לרב הונא הא דרבה וליכא למירמא ליה מיניה:

אילימא [דאמר הריני נזיר היום] ולמחר דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים האי ודאי חיילא שבועה כיון שהזכיר ענבים לבדם אלא היכי דמי כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וכו':

אמר לך רב הונא מתני' דאמר היום ולמחר דכוותה גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים - והוי שפיר דכוותה סיפא דגרסי' כדפרישי' ול"נ דהיכי קאמר מעיקרא אילימא דאמר היום דכוותה גבי שבועה דאמר תאנים וחזר ואמר ענבים האי לאו דכוותה הוא דגבי נזיר למחר שייך כהיום דהא לא מוסיף אלא איסור יתירה אבל ענבים לא שייכי כלל בתאנים שאמר תחלה לכ"נ לר"ת לעיל הכי גרסינן אילימא דקאמר היום דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים ותאנים אמאי לא חיילא פי' הא ודאי חיילא כמו שאמר רבה בסמוך דהשתא סבירא ליה כוותיה דרבה אלא דאמר תאנים וכו' כמו לאידך גירסא אמר לך רב הונא לעולם דאמר היום ומחר דכוותה גבי שבועות דלא חיילא כה"ג כלומר כה"ג דאמר כבר דהיינו כי אמר תאנים וענבים דכיון שהוא צריך לצירוף תאנים שכבר והשתא ניחא ולפי שהזכיר כבר למעלה לא הוצרך לחזור ולשנותו כאן:

והאמר רבה האומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ועבר ואכל תאנים והפריש קרבן וחזר ואכל ענבים הוו להו ענבים חצי שיעורא - אור"י דמיירי שאמר שלא אוכל תאנים וענבים ביחד כזית מכל חד וחד והשתא שבועה שניה אינה מחייבת לו על כזית תאנים לבד ולא על כזית ענבים לבד אלא על כזית מכל חד וחד להכי קרי ענבים חצי שיעורא והא דקאמר בסמוך מכ"מ חיילא וכו' ה"פ אע"פ שכבר מושבע הוא על תאנים בשבועה ראשונה מ"מ חיילא שפיר שבועה שניה על תאנים לענין דמצטרפו בהדי ענבים לחייב משום שבועה שניה דשבועה שניה לא הויא כ"א משתיהם יחד כדפירשתי ולא מיבעיא אם אכל תאנים וחזר ואכל תאנים וענבים דחייב משבועה שניה כדפירשתי אלא אפילו לא אכל כ"א ענבים אחר תאנים שאכל בראשונה ולא אכל תאנים באכילה שניה אפ"ה חייב שתים דמצטרפי הנך תאנים דאכל בראשונה עם אותם ענבים לחייב קרבן שני משום שבועה שניה אע"ג דכבר מחויב הוא על אותם תאנים קרבן בפני עצמו אפי' הכי מצטרפי שפיר עם ענבים כיון דלא הפריש עליה קרבן ותדע דמדקאמר הפריש קרבן וכו' משמע הא לא הפריש קרבן מחויב קרבן שני אף על גב דלא חזר ואכל תאנים עם ענבים בשניה שכך משמע אבל השתא במפריש קרבן משמע דלא מחייב קרבן שני משום אכילה שניה משום דלא מצטרפין אכילה ראשונה תאנים עם ענבים דבשניה להתחייב שבועה שניה דתאנים וענבים ביחד כיון דהפריש קרבן בין שתי אכילות והפרשה מחלקת ומיהו קרבן חד מחייב אתאנים משום שבועה ראשונה אבל אין לפרש וחזר ואכל תאנים וענבים דאמר לא כזית תאנים לבד ולא כזית ענבים לבד והא דקאמר בסמוך דחיילא אענבים וכו' מטעם איסור כולל קאמר וכי ההיא דרבה בפרק שלישי דשבועות (דף כח:) אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר [ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים] ואכל תאנים וענבים מגו דחיילא וכו' דמיירי נמי באיסור כולל כדפרישית מדמייתי לה גבי כולל דברים המותרים עם דברים האסורים אין לפרש כן דאם כן הוו להו ענבים שיעור שלם וחייב נמי על כזית ענבים לבד והיכי קרי ליה חצי שיעור ואין לפרש נמי דחזר ואכל תאנים וענבים אפילו כזית משניהם דהיינו חצי זית מכל אחד דאם כן לא היינו צריכין לטעמא דבסמוך מגו דחיילא אענבים וכו' דתיפוק ליה משום דגבי תאנים נמי מוסיף הוא בשבועה אחרונה דמשבועה ראשונה לא מחייב אתאנים כ"א אכזית משום דסתם אכילה משמע כזית והשתא בשבועה שניה מחייב אפילו אחצי כזית דעם חצי זית ענבים לכן נראה דמיירי כדפירשתי ויש להקשות לעיל דקאמר היום ומחר דכוותיה הכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מה מדמה זה לזה בשבועה דין הוא שלא יהא חייב על אחת דהא אפי' בשבועה שניה אינו חייב כי אם ע"י צירוף דתאנים ומתאנים הוא כבר מושבע אבל בנזיר [אם אמר] היום ומחר אם יהיה שותה יין ביום ל' ואחד היה חייב וי"ל נהי נמי דאם היה שותה חייב מ"מ לענין חיילות אינו חל לבדו דנזירות אינו מיום אחד ואם כן הוא לצירוף האחרים דמהשלשים יום ראשונים כבר הוא מושבע ועומד:

מיתיבי מי שנזר שתי נזירות בבת אחת:

וחזרו והקשו לו ממה שאמרו מי שנזר שתי נזירות ומנה את הראשונה והפריש עליה קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה ואינו צריך למנות עוד אע"פ שהפריש קרבנות הראשונה שהיה לנו לומר שכבר נשלמה הראשונה ושאלו בה היכי דמי אי דאמר הריני נזיר היום ואח"כ אמר הריני נזיר היום ומחר אמאי עלתה לו שניה הא איכא יומא יתירא שלא נמנה בנזירותו של ראשון אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואלמלא שנשאל על הראשונה היה נזירות על נזירות ותרצה רב הונא לעולם בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר ועלתה לו שניה בראשונה חוץ מאותו היום שבודאי הוא צריך למנותו משכחת לה שקבל עליו שתי נזירות בבת אחת כגון שאמר הרי עלי שתי נזירות שהן ששים יום שנמצאו שניהן חלין אחר שהזכיר בה בהדיא שתי נזירות:

ברש"י אמר לך רב הונא מתניתין כו' חצי שבועה ואין מביא כו' הד"א חצי שיעור הס"ד שיעור דשבועה חייב כו' דהריני נזיר למחר דקאמר כו' כצ"ל:

ברא"ש הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל דעתה חלו כו' כאחת הס"ד שלשים יום הס"ד חדא נזירות היא הס"ד:

בר"ן וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים כו' כ"ט יום מנדר השני כו' בתרא ואמר רבא דמגו כו' כצ"ל:

קשיא אבל תיובתא לא הויא משום דלא תני לה בהדיא. פירוש.

דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דהשתא הוסיף דבר בשבועתו השנייה דומיא דנדר. ואי כהאי גוונא היא אמאי לא חיילא שבועה אתאנים הואיל וחיילא אענבים והא ודאי דבר ברור הוא דכי האי גוונא חייל כדמשמע לקמן.. וקא סלקא דעתך דכולי עלמא אית להו הא דרבה דלקמן. אלא על כרחך כהאי גוונא לא נאמר לא חיילא שבועה על שבועה אלא כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים ודכוותה גבי נזירות שלא הוסיף כלום ואמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. וקתני יש נדר בתוך נדר וקשיא לרב הונא דאמר דבכהאי גוונא לא חייל נדר על נדר. ואף על פי שנשאר בקושיא למעלה לימא תיקשי ליה נמי מהא ונפקא מינה דאפילו יתרץ הראשונה יקשה לו מזאת. ותירץ התלמיד אמר לך רב הונא מתניתין דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר. ובא לאשמעינן דאף על גב דהזכיר באחרונה היום (עם למחר בשיתוף) אפילו הכי הואיל והזכיר עתה היום עם למחר בשיתוף. ולא כמו בראשונה לפי שדומה יותר לתאנים וענבים על כן אמר דכותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים שבועה שלא אוכל תאנים וענבים. והקשה וכי לא חיילא הכין גוונא והא אמר רבה דמגו דחיילא שבועה אענבים חיילא שבועה אתאנים אף על פי (שכל) אמר הכותב אפשר דצריך לומר: שכבר מושבע מהן וכן הוא ברש"י@44. ותירץ דרב הונא לא סבירא ליה כרבה שיתחייב כהאי גוונא דגבי נזירות ודאי סבירא ליה דחיילא נזירות על נזירות מפני שאוסר עצמו בימים שלא נאסרו עליו קודם לכן אבל גבי שבועה אסור ועומד על התאנים ואיך יחול שבועה על שבועה. ויש גרסאות דגרסי גברא אגברא קא רמית והיא היא. הרי"ץ ז"ל. ולא והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן (אבל הקריב לא) וחזר ואכל ענבים. הוה ליה ענבים חצי שיעור שהרי עם הענבים כלל התאנים ותאנים הראשונים לא יצטרפו עם הענבים שהרי הפריש קרבן בנתים. אבל אם לא הפריש קרבן היה מחייב שני קרבנות אחת על שבועה ראשונה של תאנים ואחת על הענבים ואף על גב דענבים חצי שיעור של שבועה שניה כיון שאכלם אחר התאנים בשגגה אחת לא מיקרי חצי שיעור. אלמא דחיילא שניה אף על התאנים דאי לא חיילא אפילו לא הפריש קרבן היו ענבים חצי שיעור והוה ליה להיות פטור אענבים שהרי לא נתכוון הנשבע אלא על שניהם ביחד כיון שהזכירם בשבועתו יחד ולא היה בדעתו אלא אם כן יחולו שניהם כדאמר לקמן. לא סבירא ליה דרבא. דלית ליה לרב הונא איסור כולל אלא דוקא באיסור הבא מאליו כגון נבלה ויום הכפורים. הרא"ם ז"ל.

אבל בפירוש כתב וז"ל וכי האי גוונא לא חיילא שבועה והאמר רבא וכו'. ותאנים והפריש קרבן כיון שהפריש קרבן אזלא לה שבועה קמייתא. וחזר ואכל ענבים הויין ליה ענבים חצי שיעור. כלומר נשבע על ענבים שלא לאכל תאנים וענבים ביחד קאמר וכיון דלא אכל אלא ענבים לא מיחייב קרבן לפי שאין מביאין קרבן על חצי שיעור. אלמא היכא דאמר שבועה וכו' מגו דחיילא שבועה אענבים שעדין לא היה מושבע עליהם חיילא נמי אתאנים דאי אמרת דלא חיילא שבועה אתאנים דאין שבועה חלה על שבועה אם כן הוו ענבים שיעור שלם וכי אכל ענבים לחודיהו אמאי לא מיחייב קרבן. אלא לאו שמע מינה דלהכי פטור מקרבן דחיילא נמי אתאנים וקשיא לרב הונא. עד כאן. וכתוב בשיטה על דרך שיטת רש"י ז"ל וזה לשונה: אמר לך רב הונא הא לא תקשי דמתניתין בהא עסקינן כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דבכהאי גוונא מודינא דחייל הנדר. דכוותה גבי שבועה דקתני ואין שבועה בתוך שבועה כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דלא דמי לנזירות שהרי שתי נזירות הוא מונה זה אחר זה ולא חייל איסור על איסור אבל בשבועה חייל איסור על איסור. ופריך ואמאי לא חיילא עלה שבועה והא רבא וכו'. אכל תאנים והפריש קרבן דהעובר על שבועתו בשוגג מביא קרבן כדכתיב בויקרא והפסיקה הפרשת קרבן בין אכילת תאנים ראשונים לאכילת ענבים. הוו להו ענבים חצי שיעור שאין כאן שיעור שלם כדי להתחייב עליו קרבן שבועה משום דכי אמר שלא אוכל תאנים וענבים חיילא שבועה אתרוייהו והרי לא אכל אלא ענבים ואכילה קמייתא דתאנים לא מצטרפא בהדה לאיחיוביה עליה משום שתי שבועות הואיל והיתה לו ידיעה בנתים. אלמא מדקאמר ואין מביאין קרבן על חצי שיעור דהיכא דאכיל מידי הוא דחייב קרבן שבועה כשאכל תאנים וענבים בפעם האחרון אלמא חיילא שבועה בתרייתא אתאנים דאי לא חיילא אתאנים גבי ענבים לא מיחייב הואיל דאפקינהו לתרוייהו בחד לישנא ובטלה מקצתה בטלה כולה כדקמייתי ליה לקמן גבי נדר שלא נתכוין זה לישבע אלא אם כן יחולו שתיהם. וקמהדר תלמודא ומאי קושיא גברא אגברא קא רמית איכא לשנויי לך דרב הונא לא סבירא ליה כרבא וגבי נזיר הוא דאמרי דנזירות חלה על נזירות מפני שאוסר עצמו מלשתות יין במים שלא נאסרו עליו קודם לכן אבל גבי שבועה היאך אנו יכולין לומר דליחול שבועה שניה זו אתאנים הרי אסור ועומד על ידי שבועה ראשונה הילכך לא איפשר. מדעת עד כאן.

והפריש קרבן וקודם שהוקרב נשאל עליה. פירוש.

נשאל על הראשונה כדמפרש התם דאף על גב שהפריש קרבן וגילח יכול לישאל עליה אבל הקריב אינו כשר. הרא"ם ז"ל:

ומנה את הראשונה שלשים יום דהיינו סתם נזירות. התלמוד הולך ומפרש היכי נדר. והפריש קרבן. עולה ושלמים וחטאת שהנזיר מביא ביום תגלחתו כדכתיב בפרשת נזיר בסדר נשא. ונשאל עליה לחכם. על הנזירות ראשונה שיתירנה לו כדי שלא יצטרך להביא קרבן שני על נזירות שניה. ובשבועות פרק ג' מפרש דאפילו הקריב קרבן וגילח שערו יכול לישאל. והוא הדין דמצי להישאל נמי על השנייה והכא בשקדם ונשאל על הראשונה עסקינן אי נמי כשמצאו לו פתח לעקור נזירות שנייה וקסבר אין פותחין בחרטה. כן הדעת נוטה.

עלתה לו שניה בראשונה דחכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי הוא כמי שאינה. נזירות שניה. והקרבן נמי עולה לו לנזירות שנייה דכיון דפקעה נזירות ראשונה פקעה נמי קדושה שהיה בבהמות הללו אטו דידה וחיילה עליה אטו שנייה. אמאי קתני עלתה לו שנייה בראשונה ומיפטר (האי אמ') הא איכא יומא יתירא דכי אמר הריני נזיר הוי נזיר שלושים יום וכי הדר אמר הריני נזיר למחר הוי נזיר ממחרת עד שלשים יום דהיינו יום אחד יותר על הראשונה. וכי עלתה לו שניה בשלשים יום שמנה מראשונה עדיין נשאר אותו היום (שמנה) שלא מנה. אלא פשיטא דאמר היום היום דליכא יומא יתירא ומדקתני עלתה לו שנייה בראשונה אלמא יש נדר בתוך נדר ותיובתא דרב הונא.