מסכת נדרים דף י״ג עמוד א׳

ואמר זה כזה ובהא קא מיפלגי מר סבר בעיקרו מתפיס ומר סבר בהיתר קא מתפיס לאחר זריקת דמים:

אמר קרא כי ידור נדר כי ידור בדבר הנדור הוי נדר ואסור לאפוקי בכור דדבר האסור דממילא מיתסר:

אמר קרא לה' לרבות דבר האסור דכל דבר שהוא אסור ולגבוה הוא מתפיסו נמי בנדר אע"פ שהוא אסור בלא נדר כגון בכור:

מרבה אני חטאת ואשם שהם מתפיסים מפני שהוא מתפיסן בנדר אע"ג דעל חטא באין ולא משום נדר אפ"ה איהו מתפיסו שאומר הרי זו לחטאתי ולאשמי אבל בכור אינו מתפיס כלל שממעי אמו קדש עצמו:

כי לא מקדיש ליה אם לא הקדישו מי לא מיקדיש בלאו הכי משום הכי לא חשיב כלל כי מתפיס ליה בנדר אבל חטאת ואשם לא מיקדשי לעולם אי לא מקדיש להו:

כולן שאוכל לך אסור דכי אמר כאימרא שאוכל לך דמי כמאן דאמר יאסר עלי מה שאוכל לך אבל אמר כאימרא לא אוכל לך מותר דמשמע אבל אם אוכל לך לא יהא כאימרא ומותר:

מאן שמעינן ליה דלא שאני ליה בין אימרא לאימרא כאימרא דכולן שאוכל לך אסור:

ר"מ היא דפליג עליה דר"י דאי ר"י לית ליה אימרא דאמר האומר ירושלים לא אמר כלום:

אמר קרא לה' לרבות דבר האסור פי' דבר האסור כי האי דבכור לפי שנחשב קצת דבר הנדור כדמפרש ואזיל:

מרבה אני חטאת ואשם שהוא מתפיס בנדר אע"ג שהוא חייב אותן בלא נדר מ"מ אין קדושה חל עליהן ממילא:

תנא אימרא לאימרא וכו' הא דאמר לאימרא בפתח דלאימרא בפתח מפרשינן ליה לאימרא יהא לפיכך לא אוכל לך כמו לקרבן בפתח והא דתניא בהך ברייתא לאימרא לא אוכל לך מותר מיירי שאמר לא אימרא כפר"ת וא"ת אי לאימרא דהך ברייתא מיירי דאמר לא אימרא אם כן שאוכל לך אמאי משמע איסורא וי"ל דודאי לאימרא דרישא (דלא) דאוכל לך מיירי בלאימרא בפתח ולאימרא דלא אוכל מיירי שאמר לא אימרא וא"ת אם כן אדמפליג בלא אימרא בין אוכל ללא אוכל ליפלוג כולה בלא אוכל בין לאימרא בפתח ללא אימרא דהשתא נמי דמפליג בין אוכל ללא אוכל הוי לאימרא גבי אוכל בפתח וגבי לא אוכל לא אימרא וי"ל דאה"נ אלא כיון דאימרא כאימרא לא ליתני ליה לאיסורא רק באוכל לך תני נמי באוכל לך גבי לאימרא ואע"ג דגבי לאימרא הוי מתסר נמי גם בלא אוכל לך כך צריך לדחוק לפר"ת ור"י גרס הא דאמר לאימרא בחטף התם מפרש ליה לאימרא יהא לפיכך לא אוכל לך דומיא דלקרבן לא אוכל לך דהתם נמי לקרבן בחטף הא ברייתא דלעיל דשרי מיירי בלאימרא בפתח בין ברישא גבי שאוכל בין גבי לא אוכל לך:

האומר קרבן עולה ומנחה וכו' אשמעי' אע"ג דליכא כ"ף:

רבי יהודה מתיר משום דלא אמר בכ"ף וה"ה בלשון קונם בלא כ"ף דמותר טפי דלא עדיף מלשון קרבן עצמו וקונם בכל הש"ס בלא כ"ף דלא כרבי יהודה ור"י פי' דאמר קונם יש לפרש לשון פעולה כמו מקונם ובלשון פעולה מודה רבי יהודה כקרבן הקרבן:

הקרבן כקרבן קרבן אוכל לך אסור תימה בשלמא הקרבן אשמעינן דלא הא קרבן קאמר כיון שאמר הקרבן תיבה אחת אבל אינך תרתי למה לי ואי משום קרבן בלא כ"ף כבר אשמעינן (ונראה דא"ל) דוקא שאוכל לך הוא דאסור אבל לא אוכל לך מותר דלא מפרש קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך כך נראה למהר"ף נ"ע:

ודחינן לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים יש מפרשים דלעולם בדאמר בפירוש לפני זריקת דמים, ואפילו הכי קא שרי ר' יוסי, משום דגבי בכור בפלוגתא אחריתי פליגי. ולישנא דקאמרינן דכולי עלמא לפני זריקת דמים, לא מחוור לי להאי פירושא, דהוי ליה למימר לעולם לפני זריקת דמים, או בלאחר זריקת דמים פליגי, אלא כדמחית בשר בכור, ומחית בשר דהאיך גביה וכו', ובפלוגתא אחריתי הוא דפליגי, דמאן דשרי, סבר לאו דבר הנדור הוא, ומאן דאסר סבר דבור הנדור הוא. ולשון זה יפה, אלא דאכתי לא מחוור לי לישנא דגמרא שפיר, דכיון דעד השתא כי אמרינן לפני זריקת דמים, היינו דקאמר הכין בפירוש, מסתמא כי הדרי' ואמרינן דכולי עלמא לפני זריקת דמים, היינו דקאמר הכין בפירוש, מסתמא כי הדרינן ואמרינן דכולי עלמא לפני זריקת דמים, אף הוא פירושי בדאמר לפני זריקת דמים, דאי לא לימא לעולם דמחית בכור לפני זריקת דמים היא. ולפי לשון זה שבגמרא, יש לי לומר דהכי פירושא היכי דמי כלומר, אי לאו תנאי היא כדאמרן, ולעולם הני תנאי בחדא שיטתא קיימי, בהא (מתל') [מילתא לפי הש"מ], או בעיקרו קא מתפיס לכולהו, או בהיתרא קא מתפיס לכולהו, אם כן במאי קא מיפלגי, אי מחית בשר בכור לפני זריקת דמים קמיה ואתפיס בה מאי טעמא דמאן דשרי, ואי לאחר זריקת דמים ומשום הכי שרי, מאן דשריי דסבירא ליה דבהיתרא קא מתפיס, מאי טעמא דמאן דאסר כלומר מאיזה טעם אסר, אלא לאו תנא היא, והיינו עיקר פלוגתייהו בדמחית בכור גביה כדאמרן ואמר זה כזה.

ואמרינן לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים. כלומר דכולי עלמא בעיקרו קמתפיס דהיינו לפני זריקת דמים, והכא בפלוגתא אחריתי פליגי, והא דקאמר דכולי עלמא לפני זריקת דמים, ולא אמר דכולי עלמא בעיקרו הוא מתפיס, דניחא ליה למינקט לישנא דנקט מאן דמייתי מינה ראיה, כיון דהאי לישנא והאי לישנא לחד טעמא סלקן. והא נמי דקאמר לעיל אלא דמחית בשר בכור גביה, לאו למימרא דעד השתא לא איירי בכהאי גוונא, אלא לישנא רוחחא הוא וכדפרישית כנ"ל לפום לישנא דכתיב בספרים שלנו, ומיהו הפירוש הראשון עיקר.

ודחינן לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים. יש מפרשים דלעולם בדאמר בפירוש לפני זריקת דמים, ואפילו הכי קא שרי ר' יוסי משום דגבי בכור בפלוגתא אחריתי פליגי. ולישנא דקאמרינן דכולי עלמא לפני זריקת דמים לא מיחוור לי להאי פירושא, דקשא לי למימר לעולם לפני זריקת דמים, כלומר לעולם כדקאמרת בשאמר בפירוש לפני זריקת דמים. והראב"ד ז"ל (הל' נדרים פ"א, הט"ו) דכולי עלמא לפני זריקת דמים כלומר לא בדאמר בפירוש כלפני זריקת דמים או כלאחר זריקה פליגי, אלא כדמחית בכור מחיים, או בשר בכור לפני זריקת דמים פליגי, ובפלוגתא אחריתי הוא דפליגי, דמאן דשרי סבר לאו דבר הנדור הוא, ומאן דאסר סבר דבר הנדור הוא ולשון זה יפה. אלא דאכתי לא מיחוור לי לישנא דגמרא שפיר, דכיון דעד השתא כי אמרינן לפני זריקת דמים ולאחר זריקת דמים, ולאחר זריקת דמים היינו דקאמר הכין בפירוש. מסתמא כי הדרינן ואמרינן דכולי עלמא לפני זריקת דמים, אף הוא פירושו בדאמר לפני זריקת דמים, דאי לא לימא לעולם דמחית בשר בכור לפני זריקת דמים היא. ולפי לשון זה בגמרא יש לי לומר דהכי פירושא, היכי דמי כלומר, אי לאו תנאי היא כדאמרן, ולעולם הני תנאי בחדא שיטתא קיימי בהא מילתא, או בעיקרו קא מתפיס לכולהו, או בהיתרא קא מתפיס לכולהו, אם כן במאי קמיפלגי, אי מחית בשר בכור לפני זריקת דמים קמיה ואתפיס בה מאי טעמא דמאן דשרי. ואי לאחר זריקת דמים ומשום הכי שרי מאן דשרי דסבירא לן דבהיתרא קא מתפיס, מאי טעמא דמאן דאסר כלומר, מאיזה טעם אסר אלא לאו תנאי היא, והיינו עיקר פלוגתייהו בדמחית בשר בכור גביה כדאמרן, ואמר זה כזה, ודחינן לא, דכולי עלמא לפני זריקת דמים כלומר, דכולי עלמא בעיקרו קא מתפיס, דהיינו בלפני זריקת דמים, והכא בפלוגתא אחריתי פליגי, והא דקאמר דכולי עלמא לפני זריקת דמים ולא אמר דכולי עלמא בעיקרו הוא מתפיס, דניחא ליה למינקט לישנא דנקט מאן דמייתי מינה ראיה, כיון דהאי לישנא והאי לישנא לחד טעמא סלקן. והא נמי דקאמר לעיל אלא דמחית בשר בכור גביה, לאו למימרא דעד השתא לא איירי בכהאי גוונא, אלא לישנא רויחא הוא וכדפרישית, כן נראה לי לפום לישנא דכתיב בספרים שלנו, ומיהו הפירוש הראשון עיקר. [לפי הש"מ].

ומאי דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם מתי ואם לא מתי לאו דבעי הכי מדינא אלא דחייש לחומרא דאשת איש דילמא איכא בית דין טועין דסברי כר"מ ואי לא הוה כפיל תנאה אמרינן דבטיל תנאה והגט גט מחיים אפילו עמד ושרו אשת איש לעלמא ואנן נמי חיישינן כשמואל בגיטין למכתב תנאי כפול לחומרא אבל לא לקולא למשרייה לעלמא אי ליכא תנאי כפול ואע"ג דקי"ל דבעיא תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח ומעשה קודם לתנאי כתנאי בני גד ובני ראובן אפילו הכי לא גמרינן מזה למבעי תנאי כפול דדילמא תנאי כפול דבנ"ג ובנ"ר צריך היה הדבר לכופלו מפני דבר שנתחדש בכפולו כדקאמר רחב"ג אי נמי דהוה ליה תנאי בני גד ובנ"ר בהדין תנאין כפולין אחרים שיש בתורה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין כרשב"ג הילכך אע"ג דבאידך תרתי גמרינן מבני גד לית לן הכרחי למיגמר מיניה תנאי כפול כר"מ ולמיפסק הלכתא כיחידאה בלא ראיה. זה תורף דברי רבינו ז"ל וכבר פרשתיה יפה במקומות אחרים:

הא דאמרינן דאיסורא דלית ביה ממונא מודה ר"מ דאמרינן ביה מכלל הן אתה שומע לאו היינו היכא דהוי דרך אזהרה ושלא בדרך תנאי כההיא דאמרינן [שבועות דף לו:] גבי שתויי יין שהן במיתה אפילו לרבי מאיר מדכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו הא אם תשתו תמותו אבל היכא דהוי דרך תנאי לא אמר ר"מ מכלל הן אתה שומע לאי אפילו באיסורא דלית ביה ממונא כדמוכח במסכת קדושין [דף סב.] דפרכינן בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא בו לא יתחטא פי' דכפליה לתנאיה דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואע"ג דהאי איסורא דלית ביה ממונא וכדפרישנא התם:

כתב רבינו ז"ל הילכך חולין החולין כחולין לא אוכל לך אסור פירוש דאמרינן הא מה שאוכל קרבן:

לא חולין או לחולין שאוכל לך נמי אסור פי' דהא קאמר (דלא קאמר) דלא יהא חולין מה שיאכל אלא קרבן והיינו מציעתא דר"מ דאיהו נמי מודה בהא כדכתיבנא לעיל:

לחולין לא אוכל לך מותר פירוש משום דמשכחת לה בהדיא בשתי תיבות דמשמע דמה שלא יאכל אינו חולין הא מה שיאכל חולין ולאפוקי היכא דאמר לחולין בתיבה אחת דהשתא דרשינן לישניה להחמיר חולין ליהוי מה שלא אוכל הא מה שאוכל קרבן אבל השתא דאמר לא חולין בהדיא מותר דרבנן לא דרשי לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך כדכתיבנא לעיל ור"מ הוא דאית ליה האי סברא ולא לרבנן:

וכדקאמר לחולין פי' בשו"א שהוא ודאי תיבה אחת אי אמר לחולין שאוכל לך מותר פירוש ואפילו רבי מאיר מודה בהאי. לחולין לא אוכל לך אסור פירוש כרבנן דדרשי כפילא הא מה שאוכל קרבן וכרישא דמתניתא דקתני (ב) בחולין לא לך אסור משום כפילא:

והא דתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר בדאמר לקרבן היא בשו"א ומשום דמפרש לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ולרבנן לא דרשינן הכי ומשום הכי שרו והכי מפרשי לישניה לקרבן יהא מה שלא אוכל שלא אסר כלום במה שיאכל אבל (ג) באוכל לא קרבן לא אוכל אסור לרבנן דדרשי כפילא הא מה שאוכל קרבן וכן באומר לקרבן בפתח שתולין בשתי תיבות לחומרא:

מתני' האימר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שני אוכל לך אסור פי' דהכי קאמר מה שאוכל משלך יהא כקרבן או כעולה והוי יד נדר ולפיכך אסור ולאו משום דהוי מתפיס בנדר כדפרישנא לעיל:

הבכור אע"פ שקדשתו מרחם מצוה להקדישו ר"ל שיפרישנו ויאמר הרי זה קדש שנאמר הזכר תקדיש לה' אלהיך ומכל מקום הואיל ואע"פ שלא הקדישו קדוש הוא מאליו אינו קרוי דבר הנדור אלא דבר האסור מצד עצמו ואם התפיס בה הן שהיתה חתיכת היתר וחתכת בכור לפניו ואמר זו כזו הן שאמר ככר זה עלי כבכור הן בבכור מחיים הן לאחר שחיטה הן קודם זריקת הדם הן לאחר זריקת הדם הן שאמר כבכור סתם לא נאסר זו היא שיטתנו וגדולי המחברים כתבו שאם אמר כבכור סתם מותר אבל אם היתה חתכת בכור לפניו ואמר זו כזו אם קודם זריקת דמים אסור אם לאחר זריקת דמים מותר ונראה שהוציאוה ממה שהחליטו לומר אילימא לפני זריקת דמים מאי טעמא דמאן דשרי אלא לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר אלא במחית בשר בכור לאחר זריקה ובשר היתר קמיה מר סבר בדהשתא וכו' ואין זה הכרח כלל שבעל השמועה היה סבור שהבכור דבר הנדור הוא לדברי הכל הואיל ומצוה להקדישו ואע"פ שחלת אהרן ותרומתו מוקדשת ואינו דבר הנדור התם נכסי כהן הוא כמו שכתבנו אבל בכור אינו נאכל אלא לזכרי כהנה והיה תמה אם אמר בהדיא לפני זריקת דמים מאי טעמא דמאן דשרי אחר שהחלטנו שדבר הנדור הוא ואם אמר לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר אלא לאו דמחית בשר בכור לאחר זריקת דמים וחתכה של היתר קמיה ואמר זו כזו מר סבר בדמעיקרא קא מתפיס ומר סבר בדהשתא קא מתפיס ותירץ דכולי עלמא לפני זריקה כלומר תרויהו אף בלפני זריקה פליגי ומפני שמחלקתם תלויה בענין אחר דחד אמר שאין התפסה אלא בדבר הנדור ואידך סבר דיש התפסה אף בדבר האסור והדר מסיק דתרוייהו מודו דלא הוי נדר עד שידור בדבר הנדור אלא דמאן דאסר סבר דהואיל ומצוה להקדישו דבר הנדור הוא ומאן דשארי סבר דמאחר דאי נמי לא מקדיש ליה קדוש מאליו הוא אין זה דבר הנדור וכן הלכה וכמו שכתבנו ומכל מקום המתפיס בחטאת ואשם אע"פ שאין באין בנדר ונדבה אלא על חטא מתפיסין בהן שדבר הנדור הוא שהרי על כל פנים צריך הוא להפריש ולקדש ולומר זו חטאתי ואשמי וזהו האמור עליהם כאן שהם נתפסין בנדר וגדולי המחברים פירשו הטעם שלפעמים הם באים על ידי נדר והוא בנזיר חטאת בכל נזיר ואשם בנזיר שניטמא ונמשכים למה שפירשו בחלת אהרן ותרומתו שאין בה דרך להביאה בנדר ונדבה:

כבר ביארנו במשנתנו שכל המתפיס אין צריך להתפיס באות הכ' ר"ל ככר זה עלי כקרבן אלא הן שיאמר ככר זה עלי קרבן או לקרבן בין בפתחות הלמ"ד בין בשבא תחת הלמ"ד או הקרבן או כקרבן נתפס הוא ונאסר בו וכן הדין בשאר התפסות הדומות לקרבן אימרא לאימרא כאימרא דירים לדירים כדירים עצים לעצים כעצים אשים לאשים כאשים מזבח למזבח כמזבח היכל להיכל כהיכל ירושלם לירושלם כירושלם כלם אם אמר שאוכל לך אסור ואין דנין באלו לאימרא בפתחות הלמ"ד לא אימרא שאין דנין כן אלא להחמיר וזה שייחסו בגמרא דעת זה לרבי מאיר כמו שאמרו מאן תנא דלא שני ליה בין אימרא לכאימרא רבי מאיר מפני שרבי יהודה מצריך במשנתנו התפסת באות כ"ף וסתמא רבי מאיר הוא בעל מחלקתו ומכל מקום אף לדעת רבנן היא כמו שביארנו במשנה:

אמר בכלן שלא אוכל לך מותר שהרי הוא אומר קרבן יהא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך לא יהא קרבן ויש מפרשים שאין זה אלא לשון שבועה ואין שבועה בקרבן ולא באלו הדומין לו ומכל מקום כל אותן האמורות בלמ"ד ובפתח תחת הלמ"ד אסור בין לר' מאיר בין לרבנן שאם לר' מאיר פירושו לאימרא יהא לפיכך לא אוכל לך כענין שביארנו בלקרבן ואם לרבנן פירושו לא אימרא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך יהא אימרא ואם כן זה שאמר לאימרא לא אוכל לך מותר בשבא תחת הלמ"ד הוא ומה שיש לדמותו בלקרבן לא אוכל לך שפירושו לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך פירושו בלאימרא בפתחות הלמ"ד זהו פסק השמועה וביאורה מובן מאיליו מתוך מה שכתבנו והרבה מפרשים מתבלבלין בה ומעקמין לנו את הדרך ללא צורך ויש שואלים לדעת רבי מאיר בכקרבן לא אוכל לך או בכאימרא לא אוכל נפרש בה גם כן כקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ומה בין פתחות הלמ"ד לפתחות כ"ף תירצו בתוספות דכקרבן או כאימרא לשון שגור הוא ואלו היתה כונתו בכך משלים היה את דבורו לומר יהא וכל שלא גמר בדבורו כן לא כיון לכך אבל לקרבן בפתחות הלמ"ד אינו לשון שגור והפה מתעקם עליו ומתוך עקומו הוא מדלג ללא אוכל לך ומכל מקום כונתו לומר יהא אמר הא קרבן שאוכל לך או האי קרבן שאוכל לך לא כיון זה אלא לשבועה ואינו כלום הרי כאומר בחיי קרבן שאוכל לך או שלא אוכל ואין שבועה בקרבן כמו שביארנו:

ברש"י אלא בזריקת דמו הס"ד כהיכא דאמר כקרבן כצ"ל:

ברא"ש לר' יהודה באומר הא קרבן כו' כצ"ל:

בר"ן כ"ף הדמיון מחסר הס"ד כצ"ל:

ומחית היתירא גביה לא צריך אלא בשר בכור לבד מונחת לפניו לאחר שנזרק דמו ואמר סתם כבעיא דרמי בר חמא. הרא"ם ז"ל.

אמר קרא לה' כי ידור נדר לה' לרבות כל דבר שיש בו קדושה לה' אף על פי שאינו מחמת נדר כגון בכור או ולדות קדשים שהם לה' וקרבין על גבי המזבח. וכי אמרינן דנדר ממעט הני מילי כגון המתפיס בבשר חזיר ובעבודה זרה שאין בו איסור קדושה או אפילו יש בו קדושה ואינו קרב על המזבח כגון חלת אהרן ותרומתו. הרי"ץ. כך מוכח בגמ' מדקתני ומאן דאסר בכור נמי מתפיס בנדר הוא. ועוד הא אפילו בנבילה וטריפה הוה ליה למיפרך ידור נדר מאי עביד ליה וכדפריך לה' מאי עביד ליה. מנחם הארוך.

לה' מאי עביד ליה למתפיס בחטאת ואשם דסלקא דעתין כיון דבעל כרחיה מייתי לא הוי דבר הנדור קא משמע לן דכיון דהקדיש הבהמה לחטאתו דבר הנדור קרינא ביה דלפנים לא היתה קדושה שמצוה להקדישו קדושת עלוי כדאיתא בערכין מן הזכר תקדיש. הרא"ם. וכתב הרי"ץ: ומחלוקת הני תנאי בבכור מחיים אי נמי לפני זריקה אבל לאחר זריקה אפשר דלכולי עלמא שרי. והר"ם שכתב פרק א' מהלכות נדרים לשון זה אבל אם היה בשר בכור אי לפני זריקת דמים הרי אסור ואי לאחר זריקת דמים הרי זה מותר עד כאן. והשתא נאמר כי דעת הר"ם לפסוק כר' יעקב שאוסר ודוקא קודם זריקה אבל אחר זריקה אפילו ר' יעקב מודה כי מאחר שאין חיוב הקדושה בו אלא שמצוה בעלמא הוא להקדישו למצוה מן המובחר ומכל מקום אם לא הקדישו קדוש הוא ממילא הילכך לא קרינן ליה כל כך נדור ודי לנו אם התפיס בו קודם זריקה דהוי התפסה אבל אחר זריקה לא אלים כל כך שנאמר בו בדמעיקרא קא מתפיס. ודברי הר"ם יתישבו בזה ולא מצאתי כאן מקום להשגת הראב"ד שהשיגו. עד כאן.

מאן שמעת ליה וכו' ר' מאיר. דקתני הכא בשלהי מתניתין הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר דלא שנא ליה בין קרבן להקרבן לבקרבן דהיינו דומיא דאימרא באימרא לאימרא. ואית דמפרשי ר' מאיר היא דמדקאמר ר' יהודה במתניתין האומר ירושלם לא אמר כלום אלמא דשמעיה לר' מאיר בר פלוגתיה דקאמר לא שנא כי אמר כירושלים לא שנא כי אמר ירושלים הרי זה נדר בקרבן. ולא מן השם הוא. פירוש. וזה לשון הרא"ם ז"ל: מאן תנא דלא שני ליה בין אימרא לאימרא לכאימרא ר' מאיר היא. דאילו ר' יהודה תנן האומר ירושלם לא אמר כלום וכמו כן אימרא ולאימרא. ואף על גב דלא הוזכר שם ר' מאיר מסתמא בר פלוגתיה דר' יהודה. ואי תיקשי והא מתניתין דלעיל אוקמינן כר' יהודה וקאמר טהור טמא אסור ומאי שנא מאימרא דהכא שרי ר' יהודה. תריץ דכולה ר' יהודה הוא לבר מההיא בבא ומבאימרא ואילך אוקימנא כר' מאיר. ותדע דהא אפסקה באסור. עד כאן.

ותירץ הא דאמר לאימרא לא אוכל לך אסור דומיא דלקרבן דהכי קאמר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך. הא דאמר לא אימרא משמע לא יהא קדוש כאימרא. וברייתא דקתני לאימרא מותר משבשתא היא ולא אימרא איבעי ליה למתני. ולפי נוסחא אחריתי דלחלין דלעיל ניגרוס הכא הא דאמר לאימרא בשוו"א הלמ"ד הא דאמר לאימרא בקמ"ץ הלמ"ד. ופירושו שאם אמר לאימרא בשוו"א לא אוכל לך דומיא דלקרבן לא אוכל לך אסור. אבל אמר לאימרא בקמ"ץ לא אוכל לך דומיא דלקרבן בפת"ח לא אוכל לך מודה ר' מאיר דשרי דהשתא לא שייך לומר דהאי דקאמר לא אוכל לך פירוש הוא לומר לפיכך לא אוכל לך. הרי"ץ.

הא דאמר לאימרא אז יש לדמותו לקרבן הא דאמר לא אימרא שתי תיבות. ברייתא דקתני לא אוכל מותר דאמר לא אימרא. ואימרא וכאימרא מודה שפיר ר' מאיר דמותר בלא אוכל לך דהא חזינא דלא פליג ר' מאיר באלו שלש לשונות קרבן הקרבן כקרבן כשאמר לא אוכל לך דהא מיד שבקינהו ונקט לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר מכלל דמודה באחרים בקרבן הקרבן כקרבן. הרא"ם.

הא דאמר לאימרא בשוו"א הלמ"ד בהא אסור דהוי כמו אימרא שאוכל דהכי קאמר לאימרא יהא לפיכך לא אוכל לך. הא דאמר לאימרא בקמ"ץ הלמ"ד לכך מותר. ורבינו תם ז"ל פירש הא דאמר לא אימרא בחול"ם הלמ"ד מותר. הא דאמר לאימרא הלמ"ד (בפת"ח) בקמ"ץ או בשוו"א אסור דאמרינן לאימרא יהא לפיכך לא אוכל לך.

מתני' האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה ושלמים שאני אוכל לך אסור. פירוש או זה או זה דהכי משמע קרבן יהא מה שאני אוכל משלך אף על גב דלא אמר בהדיא כקרבן. והאי תנא קמא מפרש בגמרא דהיינו ר' מאיר. ר' יהודה מתיר פירוש עד שיאמר עמהם כ"ף הדמיון כקרבן כעולה. הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. פירוש דאמר קרבן או כקרבן אסור. והא מני תנא קמא היא דלא בעי כ"ף הדמיון. לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר. פירוש דהכי קאמר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל. ומיהו לתנא קמא שרי דאמרינן דהכי קאמר לקרבן יהא מה שלא אוכל לך דלא מידי קאמר דאדרבא דייקינן מיניה הא מה שאוכל לך לא יהא קרבן. הריטב"א ז"ל.

בהר"ן ד"ה ולענין הלכה וכו' הא לא"ה בהיתרא קמתפיס עיין לקמן דף עה ע"א בר"ן ד"ה דאתפיס:

במתני' ר' יהודה מתיר עיין נזיר דף ט ע"א תד"ה הריני נזיר: