דף ביאור

מסכת נזיר דף ט׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ט׳ עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ט׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־305 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ב"ש דסברי נדור מן הגרוגרות ונזיר מן היין סברי להו כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר ה"ז נזיר והוי נמי נדור מן הגרוגרות דסברי לה כר' יהודה דאמר שאוסרין עליו כקרבן ומתני' קתני דב"ש סברי נזיר ותו לא:

ובה"א נדור מן הגרוגרות ודבילה ואינו נזיר מן היין משום דנדר ופתחו עמו הוא ומתניתין קתני דבית הלל אומרים אינו נזיר דבין לרבי יהודה בין לתנא קמא דידיה אליבא דבית הלל אינו נדור ואינו נזיר:

לישנא אחרינא אמרי לה כו' נדור ואינו נזיר ותנא קמא דר' יהודה אמר דנזיר אליבא דב"ש והיינו דלא כרבי נתן:

אמר הרי עלי מנחה להביא קמח מביא סולת או שאמר הרי עלי מנחה בלא שמן ולבונה כו':

מי לא אמרי ב"ש דאע"ג דלא קביל להיות נזיר אלא מן הגרוגרות הוי נזיר מן היין הכא נמי כי אמר מן השעורין מייתי לה מסולת של חיטים כהלכתה:

ור' יוחנן אמר אפילו תימא דברי הכל דאפי' ב"ה מודו בהא דיביא מן החיטים אע"פ שלא התנדב אלא מן השעורים כגון שאמר לכך התנדבתי שעורין שהייתי סבור שמביאין מנחה מהן אבל אילו הייתי יודע שאין נודרין אלא חיטין לא נדרתי שעורין הלכך גמר בנפשיה לאיתויי מידי דבר חיובא להכי יביא מן החיטין:

אלא בזמן שהתנדב מן השעורין דהתם הוא הואיל ומנחת סוטה ומנחת העומר מן השעורים קמייתי להו דממינו קרב לגבי מזבח להכי הוא דאמר דחל עליה נדבת מנחה ויביא מן החיטים:

אבל אמר מנחה מן העדשים שאין במינו קרב לגבי מזבח לא מייתי ולא כלום:

ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

ב"ש סברי כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה להכי הוי [נזיר וכרבי יהודה] דמתני' דאמר נדור הוי וב"ה סברי כר' יהודה דמתני' דנדור מיהא הוי ודלא כר"ש דפטר לגמרי:

ב"ש כר' יהודה ונדור מיהא הוי וב"ה כר"ש ואפילו נדור לא הוי:

יביא מן החיטין שאין מנחה באה שעורין אלא דחוטא ומנחת קנאות:

יביא עשרון שלם שאין מנחה פחותה מעשרון והוי טעמא דכולהו:

לאו אמרי ב"ש מן הגרוגרות ומן הדבילה הוי נזיר אע"ג דגרוגרות לא שייכי לנזירות כלל מטעמא דפרישית לעיל משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ה"נ מן השעורין אע"ג דלא שייכי שעורין למנחה יביא חיטין דאין אדם מוציא דבריו לבטלה:

באומר אילו הייתי יודע כו' בבי"ת גרסי' באומר כלו' באומר בפירוש אילו הייתי יודע שאין נודרים שעורין כו' אבל טעיתי לומר דנודרין שעורין כמנחת חוטא וקנאות ולולי זה הייתי נודר חטים להכי מייתי חטין וכן בקמח טעה במנחת קנאות ובשמן ובלבונה וכן בחצי עשרון לא ידע שצריך להביא עשרון שלם:

לא שנו אלא מן השעורים דמצי למיתלי בטעות כיון דאיכא אוחרי דהויין משעורים אבל מן עדשים לא מייתי כלום דליכא למיתלי בטעותא דליכא של [עדשים]:

מכדי חזקיה כמאן מוקי לה מתני' דמנחות כב"ש כו' ואומרים ב"ש דהוי נזיר מטעם דאמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה א"כ אפי' עדשים נייתו חיטין:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

ואמר אחר כן מתני' דלאו כי האי תנא דתני רבי נתן בית שמאי אומרין נזיר ונדור דסברי לה כרבי מאיר ולא הוציא שם נזירות לבטלה ונדור מן הגרוגרות הואיל ואמר שנתכוון לאסרן עליו כקרבן ואמרי לה בית שמאי אומרים נדור ולא נזיר ובית הלל אומרים לא נדור ולא נזיר שלא נדר ולא נזר כדרך הנוזרים והנודרים והדר מייתי הא דמנחות וקאמר הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים וכו' ואוקמוה חזקיה כבית שמאי ור' יוחנן אוקמה אפי' לבית הלל וכשבדקנוהו ואמר אלו הייתי יודע שאין נודרין כך לא נדרתי אלא כך ובתר הכי קאמר דהדר בלה חזקיה ולא ממה שהיה מעמידה כבית שמאי אלא ממה שהיה מפרש דברי בית שמאי שהוא נזיר לגמרי ועכשו חוזר ומפרש שלדעתם נדור הוא ולא נזיר כרבי יהודה וגרוגרות ודבילה בנות נדר נינהו והכא נמי דוקא שעורים שהם בתורת מנחה בקצת דברים כגון מנחת סוטה ומנחת העומר אבל עדשים ולא כלום ורבי יוחנן אמר אפי' אמר מן העדשים יביא חטים ומקשה והא רבי יוחנן אליבא דבית הלל אוקמה ובאומר אלו ידעתי וכו' ועדשים ודאי ליכא לספוקי בהא ומשני לדבריו דחזקיה קאמר כלומר דמוקים לה כבית שמאי דאדרבה האי דלא תני מן העדשים משום דודאי כי אמר הרי עלי מנחה לאו אעדשים קא מיכוין וכי אמר עדשים מהדר הוא דקא הדר ותפוס לשון ראשון אלא אף שעורים וכו' אלמא לרבי יוחנן בעדשים פטור מכלום ונראה שהלכה כן אלא שגדולי המחברים פסקוה כחזקיה וכקושייה דרבי יוחנן זהו ביאור הסוגיא דרך קצרה והרבה נתחבטו בה ללא צורך:

Meiri on Nazir 9b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

שיטה מקובצת

מתניתין דלא כי האי תנא דתניא ר' נתן אומר בית שמאי אומרים הרי זה נדור ונזיר. פירוש נדור מן הגרוגרות ומן הדבלה ונזיר מן היין. ומיירי כשאמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה דסבירא לה כר' מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה. והוי נזיר דלחנם לא הוציא לשון נזירות מפיו. ונדור כר' יהודה דאמר שכשחזר ואמר מן הגרוגרות הוי כאומר הרי הן עלי קרבן הלכך הוי נדור ונזיר. ומתניתין קתני דבית שמאי סברי נזיר ותו לא. ובית הלל אומרים נדור ואינו נזיר. פירוש נדור מן הגרוגרות דסבירא לה כר' יהודה דאמר דמיירי באומר הרי הן עלי קרבן ולכך הוי נדור ואינו נזיר דסבירא להו דלא כר' מאיר ואמרי אדם מוציא דבריו לבטלה. ומתניתין קתני בית הלל אומרים אינו נזיר כלומר ולא נדור. שיטה. והרא"ש ז"ל פירש וז"ל: בית שמאי אומרים נדור ונזיר. פירוש נדור או נזיר. אם אמר לא היה בלבי לנזירות אלא שיהיה עלי קרבן הוי נדור. ואם לא אמר כלום הוי נזיר דסבר כר' מאיר וכר' יהודה. עד כאן:

תנן התם במנחות יביא מן החטים שאין מנחה באה מן השעורין חוץ ממנחת קנאות ומנחת העומר. וזה טעה דסבור היה שמנחה מן השעורין. הלכך כיון דלמנחה מעלייא איכוון יביא מן החטין. וכן האומר הרי עלי מנחה להביא קמח יביא סלת מהאי טעמא. וכן שלא בשמן ולבונה דטעה במנחת קנאות וסוטה שהן באין קמח שלא בשמן. וכן בחצי עשרון שנדבתו בכהן גדול שמקריב חצי עשרון בכל יום. הר' עזריאל ז"ל:

הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים פירוש לפי שאין מנחה באה מן השעורים אלא מנחת העומר ומנחת חוטא. ומיהו אם לא אמר מנחה אלא אמר הרי עלי להביא מן השעורים פטור דלא נתכוון למנחה. קמח יביא סלת. פירוש קמח שאינו מנופה. סלת מנופה. שלא בשמן ולבונה יביא שמן ולבונה. שאין מנחה בלא שמן ולבונה אלא מנחת סוטה וחוטא. חצי עשרון יביא עשרון שלם. פירוש שלא מצינו שום מנחה פחות מעשרון חוץ ממנחות חביתין. עשרון ומחצה יביא שנים. ור' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים.

ואמרינן מאן תנא דכי אמר הרי עלי מנחה מן השעורים מייתי מן החטים ולא אמרינן דהוי נדר ופתחו עמו. אמר חזקיה במחלוקת שנויה ובית שמאי היא. לאו מי אמרי בית שמאי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה הרי זה נזיר. כלומר כהלכתו. הכא נמי כי נדר במנחה שאינה כך ואמר מן השעורים יביא כהלכתא מן החטים. ור' יוחנן אמר אפילו תימא דברי הכל. ואפילו בית הלל מודו דיביא מן החטים דמתניתין דקתני יביא מן החטים מיירי באומר אילו הייתי יודע שאין נודרים מן השעורים לא נדרתי כך אלא הייתי נודר מן החטים או סלת בשמן ולבונה. דגילה בדעתו שנדר כדנדרי אינשי. ואפילו הכי פטרו ר' שמעון דאין דרך בני אדם לידור כך. אבל במתניתין כי נמי אמר אם הייתי יודע שאין נודרין מגרוגרות הייתי נודר מן היין לאו כלום קאמר דבהא לא טעו אינשי. דשאני שעורים דמינא דחטים הוא ועבידי אינשי דטעו. אבל במתניתין הוי נדר ופתחו עמו. שיטה:

אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני הרי עלי מנחה מן השעורים ליתני מן העדשים. אלא ודאי אי אמר מן העדשים לא מייתי כלום. וקסבר חזקיה כי קאמרי בית שמאי התם כר' יהודה ומוקי למתניתין כבית שמאי. פירוש כר' יהודה דאמר במתניתין דנדור אף על גב דאין בלשונו משמעות נדר. הלכך הכא נמי כי אמר מן השעורים חייב להביא חטים אף על גב דלא משמע לגמרי הכי. מיהו קשה כיון דחזקיה מיירי באומר אילו הייתי יודע כו' מאי דוחקין למימר כי קאמרי בית שמאי כר' יהודה דאלמא דמוקי למתניתין כבית שמאי. הא לכולי עלמא נמי אתיא כיון דמיירי באומר אילו הייתי יודע. ותו אם כן אמאי הדר ביה כיון דהשתא נמי מוקי לה כבית שמאי. ונראה דלא גרסינן ליה אלא הכי גרסינן אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני מן השעורים ליתני מן העדשים אלא לאו שמע מינה משום דטעי ובשעורים הוא דטעי בעדשים לא טעי. שיטה:

והא ר' יוחנן הוא דאמר באומר אילו הייתי יודע כו' ובעדשים לא טעי אינשי כי היכי דלבית הלל מן הגרוגרות ולא הוי נדיר אפילו אי אמר אילו הייתי יודע כו':

Shita Mekubbetzet on Nazir 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

גליון הש"ס

גמ' וב"ש היא קשה לי הא טעמא דב"ש דאין שאלה בהקדש וזהו שייך בהריני נזיר דהוא נתפס בקדושה אבל הכא באומר הרי עלי מנחה דלא הקדיש עדיין ולא חייל הקדש על שום דבר רק שקיבל עליו להביא מנחה והוי רק נדר בעלמא ובפשוטו נראה דבאומר הרי עלי להביא עולה דמודה ב"ש דיש לו התרה:

Gilyon HaShas on Nazir 9b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָדוּר וְנָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נָדוּר וְאֵין נָזִיר. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וּכְרַבִּי יְהוּדָה, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי.

קטע 2

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָדוּר וְאֵינוֹ נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא נָדוּר וְלֹא נָזִיר. בֵּית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה וּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

קטע 3

תְּנַן הָתָם: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה לְהָבִיא מִן הַשְּׂעוֹרִים״ — יָבִיא מִן הַחִיטִּים. ״קֶמַח״ — יָבִיא סוֹלֶת. ״שֶׁלֹּא בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה״ — יְבִיאֶנָּה בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. ״חֲצִי עִשָּׂרוֹן״ — יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם. ״עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה״ — יָבִיא שְׁנַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים.

קטע 4

מַאן תַּנָּא דְּכִי אָמַר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים״ מֵבִיא מִן הַחִיטִּים? אָמַר חִזְקִיָּה: בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה, וּבֵית שַׁמַּאי הִיא. לָאו אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי כִּי אָמַר ״מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה״ הָוֵי נָזִיר, הָכִי נָמֵי כִּי אָמַר ״מִן הַשְּׂעוֹרִין״ — מֵבִיא מִן הַחִיטִּים.

קטע 5

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא דִּבְרֵי הַכֹּל — בְּאוֹמֵר ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹדְרִין כָּךְ, לֹא נָדַרְתִּי כָּךְ אֶלָּא כָּךְ״.

קטע 6

אָמַר חִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאָמַר ״מִן הַשְּׂעוֹרִים״, אֲבָל אָמַר ״מִן הָעֲדָשִׁים״ — לָא מַיְיתֵי וְלֹא כְּלוּם.

קטע 7

מִכְּדִי חִזְקִיָּה כְּמַאן מוֹקֵים לָהּ לְמַתְנִיתִין — כְּבֵית שַׁמַּאי, וְהָא עֲדָשִׁים לְגַבֵּי מִנְחָה כִּגְרוֹגְרוֹת לְגַבֵּי נָזִיר דָּמוּ, וְקָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי נָזִיר! הֲדַר בֵּיהּ חִזְקִיָּה.

קטע 8

וְאַמַּאי הֲדַר בֵּיהּ? אֲמַר רָבָא, מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ: מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״מִן הַשְּׂעוֹרִים״? לִיתְנֵי ״מִן הָעֲדָשִׁים״! אֶלָּא סָבַר חִזְקִיָּה: כִּי קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם — כְּרַבִּי יְהוּדָה.

קטע 9

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ ״מִן הָעֲדָשִׁים״. וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר, בְּאוֹמֵר ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹדְרִין כָּךְ, לֹא נָדַרְתִּי כָּךְ אֶלָּא כָּךְ״! לִדְבָרָיו דְּחִזְקִיָּה הוּא דְּקָאָמַר.

קטע 10

אַתְּ מַאי טַעְמָא קָא הָדְרַתְּ בָּךְ — מִשּׁוּם דְּלָא קָתָנֵי ״מִן הָעֲדָשִׁים״. דִּלְמָא לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא כִּי אָמַר ״מֵעֲדָשִׁים״, דְּמַיְיתֵי מִנְחָה מְעַלַּיְיתָא, דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיהְדָּר הוּא דַּהֲדַר בֵּיהּ, וּתְפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן. אֶלָּא כִּי אָמַר ״מִן הַשְּׂעוֹרִין״, וַדַּאי דְּהָכִי קָאָמַר: אִי קָדְשָׁה כַּמִּנְחָת הָעוֹמֶר,

מסכת נזיר דף ט׳ עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ט׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור