מסכת נזיר דף נ״ג עמוד ב׳

חצי קב עצמות מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו ועל רובע עצמות לא מיטמא ואפי' על מגעו ועל משאו:

ותיפוק לי' משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע:

אלא דאקמח אקמוחי ששחקן דק הרבה כמו קמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהילו פחות מחצי קב אפי' על מגעו אינו מיטמא לפי שאין בו עצם כשעורה:

ושיש עליו בשר כראוי ש"מ דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח:

ריש לקיש אמר נזיר מגלח עליו ממאי מדקא חשיב בסיפא על אלו שאין הנזיר מגלח אע"פ שמיטמא בהן ולא קתני בהדייהו אין עליו בשר כראוי אין הנזיר מגלח ש"מ דאע"ג דאין עליו בשר כראוי שהנזיר מגלח על אהילו:

ור' יוחנן אמר לך כל היכא דתני מידי ומשמע ליה (חד) מכללא כגון הכא דתני ברישא אם יש עליו בשר כראוי מגלח:

אי לא הדר תני לה בסיפא הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא יהא נזיר מגלח להכי תנייה דעל אהילו הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש בו עצם כשעורה ואידך נמי דקתני כגון הסככות והפרעות אע"ג דאיכא למשמע לה מכללא מדלא קתני ברישא לכי הדר תני להו משום דקא מיטמא בהן וצריך הזאה שלישי ושביעי:

לאפוקי מדר"ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה:

חצי קב עצמות כו' היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה תיפוק ליה משום עצם כשעורה - צ"ע מאי קא פריך הא לענין אהל איירינן ועצם כשעורה לא מטמא באהל ואומר ר"י דסמיך אמאי דבעינן למימר בסמוך דבתר דתנן ברישא חצי קב דמשמע אבל פחות לא אמאי איצטריך למיתני בסיפא רובע עצמות דאין הנזיר מגלח עליו ומשני בסמוך דאייתי למידק דפחות מחצי קב לא מגלח על אהילו אבל על מגעו ועל משאו מגלח וא"כ הוי עיקר רבותא דמתניתין לאשמועינן דעל מגעו ועל משאו מגלח ולכך דייק השתא פשיטא דעל פחות מחצי קב מגלח על מגעו ועל משאו ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומשני כגון דאקמח אקמוחי שטחן הדק כקמח או כעפר דכי האי גוונא לא מטמא משום עצם כשעורה:

אין עליהם בשר כראוי מאי הא ודאי דעל אהילו לא יגלח כדקתני במתני' דוקא כשיש עליהם בשר כראוי אלא במגעו ובמשאו ובשאין שם עצם כשעורה:

רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דהואיל ואין בו עצם כשעורה ור"ש בן לקיש אמר נזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואף כי אין בו עצם כשעורה וגם אין עליו בשר כראוי ואינו חשוב אבר לטמא באהל מ"מ חשוב לטמא במגעו ובמשאו כדדריש ליה מקראי בסמוך ורשב"ל אומר נזיר מגלח מדלא קתני לה בסיפא גבי אבל סככות ופרעות ואבר שאין עליו בשר כראוי אף במגעו ובמשאו לא יגלח מכלל דמטמא במגעו ובמשאו וכדדרשי' בסמוך ור' יוחנן אמר לך הא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי [ולא קתני] אבל אין עליהם בשר כראוי למגעו ולמשאו מ"מ [מגלח] ומדלא קתני הכי ש"מ דלא מגלח אפילו על מגעו ועל משאו אי אין שם בשר כראוי ולא איצטריך תו למיתניי' בסיפא ורשב"ל אומר כל היכא דשמע מכללא דרישא (אמר מר ד) לא קתני בסיפא:

והא ברישא תני חצי קב עצמות דמשמע חצי קב אין רובע לא ואפילו הכי הדר תנא בסיפא רובע עצמות:

התם אי לא תנא רובע עצמות ה"א דאפי' על מגעו ועל משאו לא יגלח להכי איצטריך למיתני רובע עצמות למימר דעל אהילו דוקא אין הנזיר מגלח הא על מגעו ועל משאו הנזיר מגלח:

והא חצי לוג דם דשמעת מינה [חצי] לוג דם אין רביעית לא וקתני בסיפא רביעית דם:

ה"ג התם לאפוקי מדרבי עקיבא (דאמר רביעית דם הבא משני מתים) וה"פ לאפוקי מר"ע דאמר בשילהי פירקין דעל רביעית דם דעל מגעו ועל משאו מגלח:

האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דרבי יוחנן - דאמר אין הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואי דלית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דר"ש בן לקיש אמר לך ר"ש בן לקיש לעולם אימא לך דלית ביה עצם כשעורה ואפי' הכי רחמנא רבייה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר על פני השדה זה המאהיל על פני המת מדלא כתיב אשר יגע במת אלא על דמשמע דמאהיל מיירי וכדאמר נמי בפ"ק דשבת (דף יז.) טימאוהו משום כלים המאהילים על המת רוצה לומר אפי' אין עליהם:

כבר ביארנו במשנתנו שהנזיר מגלח על אבר מן המת ומן החי שיש עליהן בשר כראוי ר"ל אע"פ שאין בהן כזית הואיל ויש עליהן בשר בכדי להעלות ארוכה באבר של חי מחובר במקומו לא היה בהן בשר כשיעור זה פשוט הוא שאין הנזיר מגלח באהילן שהרי אף לתרומה וקדשים אין בהם טומאת אהל אלא מגע ומשא אבל אם הנזיר מגלח על מגעו אם אין בו כשעורה נחלקו בה ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן אינו מגלח שאם משום עצם הרי אין בו כשעורה ואם משום אבר הרי אין בו בשר כראוי ואף לענין תרומה וקדשים כן כמו שנבאר למטה ולדעת ריש לקיש מגלח הואיל ויש בו אבר שלם אף על פי שאין בו כשעורה רחמנא רבייה ואין חסרון הבשר מפקיעו מתורת אבר והלכה כר' יוחנן ולענין ביאור ר' יוחנן דייק לה מרישא דקתני שיש עליהן וכו' הא אין עליהן לא וכי תימא הני מילי באהל אבל במגע אף בשאין עליהן וכו' אם כן ליתנייה בהדי עצם כשעורה דקתני ועל עצם כשעורה במגעו וכו' ריש לקיש דייק לה מסיפא דלא תני לה גבי סככות ויש לשאול ולבית שמאי נמי הוה ליה למיתנייה לומר דאין נזיר מגלח על אהילו כדקתני באהילו של רובע עצמות אלא שברובע עצמות הוצרך ללמדה שתטמא במגע אף על פי שאין בה עצם כשעורה אי נמי רובע עצמות ורביעית דם דבעלמא מטמא באהל הוצרך ללמד כאן שאין נזיר מגלח אבל אבר שאין בו בשר כראוי לא הוה ליה למיתנייא שלא יגלח הנזיר על אהילו דפשיטה היא שהרי אף בעלמא אינו מטמא אלא במגע ולענין הסוגיא מיהא השיב ר' יוחנן דהואיל ומכללא שמעה לא תניא בסיפא כלומר דהא שמע ליה מרישא דאי אין עליהן בשר כראוי אינו מגלח אפילו במגעו מדלא תני לה בהדי עצם כשעורה ואף על גב דתנא אהילו של רובע קב דנפיק ליה נמי מרישא אדרבה אי לא תנייה הוה אמינא דאפילו במגעו לא יגלח ומ"מ חזר והקשהו מדקתני רביעית דם דנפיק ליה מרישא ושאינו מגלח אף על מגעו והגירסא הנכונה לאפוקי מדר' עקיבא דהוה אמר ברביעית דם שהנזיר מגלח כדאיתא במתני' דלקמיה ויש גורסין לאפוקי מדר' עקיבא דאמר רביעית דם הבאה משני מתים וכו' ואינה גירסא מיושבת:

תיפוק ליה משום עצם כשעורה וא"ת מאי פריך הא לענין אהל איירינן ועצם כשעורה אין מטמא באהל. ויש מפרשים דהכי דייק רובע עצמות לא כלום ואפילו במגע. ואמאי והא אית בה עצם כשעורה דמטמא במגע. שיטה: הכי גרסינן וריש לקיש מאי טעמא לא תני ליה ברישא אמר לך כי קתני מידי דנזיר מגלח על אהלו מידי דלא מגלח על אהלו לא קתני. ור' יוחנן מאי טעמא לא תני ליה בסיפא אמר לך כל מילי דשמיע מכללא מרישא לא קתני בסיפא. מרישא שמעינן דאין מגלח עליו מדנקט יש עליו בשר כראוי דוקא.

והא חצי קב עצמות דמשמע רובע לא ואפילו הכי קתני ליה בסיפא ומשני אי לא תנא רובע עצמות כו'. פירוש מתניתין אוקימנא לעיל דאיקמח איקמוחי הילכך אי מרישא הוה אמינא דאפילו על מגעו ועל משאו אינו מגלח כיון דליכא עצם כשעורה. קא משמע לן רובע דסיפא דעל אהלו דוקא אין מגלח הא על מגעו מגלח. הרב עזריאל ז"ל.

ופריך ריש לקיש וכל היכא דשמע מכללא לא תני בסיפא והא חצי קב עצמות כו'. והא חצי לוג דם כו'. לאפוקי מר' עקיבא דאמר רביעית דם נזיר מגלח עליו. דקאמר במתניתין לקמן דנתי לפני ר' אליעזר ומוכיח דנזיר מגלח על רביעית דם מקל וחומר דעצם כשעורה. ותימה הא נמי שמעינן מכללא מדלא קתני ליה גבי עצם כשעורה אלמא דאין הנזיר מגלח על מגעו ומשאו. וי"ל דמכללא לא שמעינן ליה דהוה אמינא דשעורה אתיא כרבי עקיבא והא דלא תנייה גבי עצם כשעורה משום דהוי בכלל עצם כשעורה דמיניה אתי בקל וחומר.

על פני השדה זה המאהיל על פני המת דמשמע מגע שהוא באויר על פני השדה והיינו אהל. ואף על גב דבחולין בפרק בהמה המקשה דריש ר' ישמעאל מהאי קרא להוציא עובר שבמעי אשה ור' עקיבא דריש ליה לרבות גולל ודופק. וי"ל דהכא דריש מעל פני. והתם דריש מהשדה שהוא בגלוי להוציא עובר במעי אשה ולר' עקיבא לרבות גולל ודופק שמונח על פני השדה:

ויש בו כדי להעלות ארוכה הכי גמירי לה.

חרב הרי כחלל דכיון שנגעה החרב במת נעשה אבי אבות הטומאה כמת עצמו. ולאו דוקא חרב אלא הוא הדין כל כלי מתכות הנוגעין במת לפירוש ר"ת. ולר' יצחק מסמפונא אף כלי שטף כמו שאפרש לקמן בעזר ה'. או במת זה אבר הנחלל מן המת. דלמת שלם לא איצטריך דאפילו החרב שנגעה במת מטמא באהל: