מסכת נזיר דף כ״ה עמוד ב׳

אבל וולדי קדשים יעלו לבית הבחירה וימותו כדכתיב תשא ובאת:

קמ"ל ועשית עולותיך דשרו להו לעולה ושלמים:

אלא אי מהלכתא ולא קמ"ל מקרא ה"א הילכתא דלמיתה אזלה ולד חטאת ואשם רועה אבל אי אקריביה לא ליחייב עלה:

קמ"ל קרא דכתיב רק ואין רק אלא למעט דהני הוא דמפרש בהו קרא ועשית עולותיך מקריב אתה ולדותיהן ותמורותיהם אבל ולד חטאת ותמורת אשם אי מקריב להו קאי עלייהו בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה:

ע"א ניתק ושחטו לשם עולה כשר לזרוק דמו לשם עולה אבל לא ניתק פסול משום דלשם אשם לא מצי זריק ליה שהרי נתכפרו בעליו ולשם עולה לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא דכשם שקודם שנתכפרו אם שחטו לשם עולה אינו אלא לשם אשם הכי נמי כי נתכפרו הואיל ולא ניתק אכתי הוי בחזקת אשם ואינו זורק לשם עולה ולשם אשם נמי לא דהא נתכפרו אלא הדם ישפך והבשר ישרף אבל שאר קדשים כגון פסח שזקוק לרעייה אפילו לא ניתק מפסח לשם שלמים כשר לזרוק דמו לשם שלמים ולהקטירו לשם שלמים ואי קשיא לר"ע נמי איכא למימר אי מהילכתא ה"א כו' דנימא נמי אשם הוא קרב ואין תמורתו קריבה ולאו הבא מכלל עשה עשה לר"ע ליכא למימר הכי דבשלמא לת"ק דקא יליף מועשית עולותיך דהא כתיב עשה בקרא ועשית להכי איכא למשמע דקאי עליה בעשה אבל לר"ע ליכא למימר הכי דהא לא כתיב עשה בקרא ולא כתיב הוא קרב בקרא אלא הוא לחודא:

אשם שניתק לרעייה כגון תמורת אשם או שעברה שנתו או שנתכפרו בעליו או שמתו וניתק לרעייה שיצא וירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שהקדיש ושחטו לשם עולה:

כשר הואיל וסופו לכשיפול בו מום הוא נמכר ומביאין בדמיו עולת נדבה וקמ"ל טעמא דניתק הא לא ניתק אף שלא שחטו לשם עולה אלא ששחטו סתם אינו כשר:

טעמא דניתק הא לא ניתק לא שרי לזרוק דמו ולעשותו כליל כעולה דאמר קרא הוא בהוייתו יהא אבל גבי שאר זבחים דלעולם אסור לעשותן עולה שאע"פ ששחטן לשם עולה אסור לשנות ולזרוק דמן לשם עולה כדאמר במסכת זבחים (דף ב.) כל הני לישני [וליזול] הילכך לא איצטריך למיכתב הוא בהוייתו יהא:

קתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק הא למה לי קרא - [דלא] יקריבו כו' לאשם הוא דאתא לומר שאינו קרב אשם דאי לאו קרא הוה אמינא תנהוג בתמורת אשם [כדין תמורת עולה ופריך הא נמי הילכתא] דכל שבחטאת מתה באשם רועה לפי' ר"ת דפירש כל שבחטאת מתה באשם עולה פריך הכי דמשמע [דאי לאו קרא ה"א דדין תמורת אשם] כדין שנוהג בתמורת עולה דין עולה וליתא דהלכה דתמורת אשם לא קריבה אשם אלא עולה ומשני דודאי לחטאת נמי צריך קרא לומר [שאם קרב] חטאת ואשם קאי עלה בעשה דהכי משמע קרא תמורת עולה וולד [שלמים] יקרב כל אחד במינו האי לשם עולה והאי לשם שלמים כדכתיב תשא ובאת ועשית עולותיך הבשר [הא] ולד חטאת ותמורת אשם לא תשא ותקריב לשם חטאת ותמורת אשם לשם עולה אלא ולד חטאת מתה מהילכתא ותמורת אשם מהילכתא קריב לשם עולה לפירוש רבינו תם דבסמוך לאו הבא מכלל עשה עשה דאי מהילכתא הוה אמינא הילכתא שלא יקריב חטאת ואשם דאי מקריב ליה לא מיחייב קא משמע לן קרא ואי מקרא ה"א לא יקריבה חטאת ואשם אבל יקריבה עולה ושלמים אם ירצה קמ"ל הילכתא חטאת מתה ותמורת אשם קריבה עולה דוקא:

רבי עקיבא אומר אין צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה הא ל"ל קרא - וא"ת לישני ליה דאיצטריך קרא למיקם עליה בעשה כדשני לעיל לרבי ישמעאל וי"ל דהוא לא משמע עשה [כ"כ] כמו רק דהוי מיעוטא וא"ת ומאי קאמר ר"ע לר' ישמעאל אינו צריך הא איצטריך שפיר קרא דר' ישמעאל לעשה דלא משמע מהוא וצ"ל דר"ע מיטעא קטעי במילתיה דר' ישמעאל דס"ד דלית ליה לר' ישמעאל הילכתא דחמש חטאות ולא מייתי ר' ישמעאל קרא דרק ללמד אעשה אלא אמיעוטא שאינו קרב ומש"ה [אמר] אינו צריך הרי הוא [אומר וכו'] דמשמע שפיר מיעוטא דאינו קרב וא"ת ואכתי מאי קא"ל ר"ע אינו צריך [הא] ר"ע גופיה לא דריש הוא להאי דרשא אלא לכדרב הונא אמר רב ס"ל א"כ גם לר' ישמעאל איצטריך ליה לכדרב הונא ומאי קא"ל ר"ע דאינו צריך רק הא צריך וצריך כיון דהוא אתא לדרשא אחרינא כדרב הונא וי"ל דלמאי דפרישית אתי שפיר דר"ע טעה בדברי ר' ישמעאל וסבר דלית ליה הילכתא דחמש חטאות ולא אייתי קרא דרק אלא למעוטי מהקרבה ולה"ק ולדידך דלית לך ההלכה ומצרכת רק לומר דלא קרב אינו צריך רק דשפיר מצי למידרש מהוא באשם גופיה בשלמא לדידי דאית לי הילכתא בחמש חטאות מתות ובאשם לא צריכא לי קרא דהוא למעוטי אשם מהקרבה דנפקא ליה מהילכתא דלא קרב אשם ודרשינן הוא לכדרב הונא וכי אתא קרא דרק לעשה אלא לדידך דלית לך הילכתא אלא דרשא מקרא דרק לאיסור הקרבה אינו צריך לרק דטוב שתדרוש משפט תמורת אשם מהוא הכתוב באשם גופיה יותר משתדרוש לכדרב הונא:

וכי אתא קרא לאשם שניתק לרעייה דקי"ל חטאת שמתו בעליה נתכפרו בעליה עברה שנתה תמות וכל שבחטאת מתה באשם רועה והיינו ניתק לרעייה שנמסר לרועה כגון אשם [שנאבד] ונתכפרו בעליו באחר ואחרי כן נמצא רועה דאיצטריך שירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה [וקאמר] רב הונא דאם אחר שנתקו ונתנו למרעה הבהמות לקחו ושחטו [סתם] כשר והוי עולה כיון שלבסוף דמיו היו נופלין לעולה:

ניתק אין לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא והוייתו אשם ופסול פירוש מהוא משמע מדלא קאי להכי אתא הוא לאשמועינן דבעי ניתוק וקשה להאי גירסא דלמה לי קרא דהוא הא הילכתא הוא דכל שבחטאת מתה דהיינו נתכפרו בעליה באשם רועה אלמא דבעי ניתוק ותו דבפ"ק דשבועות (דף יב.) קאמר א"ה כי לא ניתק נמי ומשני גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה אלמא דניתוק לא הוי אלא מדרבנן בעלמא והכא מפיק ליה מקרא דהוא ואהתם נמי קשה והא הלכה היא דבעי ניתוק ופי' ר"ת [דהילכתא] נישנית [כל שבחטאת מתה] באשם עולה בלא שום ניתוק והא דקאמר הש"ס באשם רועה משום דגזרו רבנן דבעי [רעייה] משום גזירה דלאחר כפרה אטו לפני כפרה והכא אומר ר"ת דלא גרסינן ניתק אין לא ניתק לא דודאי לא מקרא הוא דבעי ניתוק אלא רבנן גזרו דבעי ניתוק לרעייה כדמוכח בפ"ק דשבועות (שם) דקאמר גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ובפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף עג: ושם.) איכא למ"ד דרב הונא בעי עקירה ותני במילתיה דרב הונא שחטו לשם עולה כשר וגרסינן מ"ט ולדידיה הכי פירושו מ"ט בעי עקירה שצריך שישחטנו לשם עולה בפירוש והלא סוף סוף עומד דמיו לעולה כשיסתאב אמר קרא הוא בהוייתו יהא הוויית אשם עד שיעקרנו בפירוש לשם עולה הא מהלכתא ה"ה בלא עקירה נמי כשר לעולה ואיכא למ"ד התם בפסחים דרב הונא לא בעי עקירה ותנא במילתיה דרב הונא שחטו סתם כשר לעולה ולדידיה נמי גרסינן מ"ט והכי פירושא מ"ט לא בעי עקירה הואיל והיה שם אשם עליו דאי משום הילכתא דנישנית [דקרב] עולה אימא דווקא ע"י עקירה ומשני (הוא) דאמר קרא הוא בהוייתו יהא [שיהא לאחר כפרה עומד לעולה (והיה) אף לפני עקירה] כמו שעתיד להיות כשיסתאב היינו עולה יהיה בלא שום עקירה בין למר בין למר ניתוק לרעייה לא בעי אלא מדרבנן בעלמא כדפרשינן:

אמר מר הלכה היא בנזיר פירוש דסתומים יפלו לנדבה ותו ליכא והתניא ושאר חייבי קינין שבתורה כגון מצורע שמביא לטהרתו חטאת העוף ועולת העוף אם דל הוא והפריש מעות לקינו בעודו דל והעשיר [רצה] בכולן להביא חטאת בהמה יביא והעולה יביא מביתו וה"ג וצריך לומר שבשעה שהפריש המעות תחילה אמר הרי אלו לצרעתו והיה בידו להביא בכולן פרידה אחת של חטאת או של עולה ולכן כשהעשיר יביא בהן בכולן נמי אותו חטאת בהמה או עולת בהמה כדפ"ל אבל אמר לקרבנות צרעתו בשעת הפרשה מיד חל מקצת דמיו לחטאת ומקצת לעולה ולכשיעשיר לא יוכל להביא מכולן חטאת בהמה או עולת בהמה דלא אמרינן מפני שראוי להביא בכולן שלמים אלא היכא דאמר לנזירותו אבל אמר אלו לקרבנות נזירות אין בידו להביא בכולן שלמים ובפ' טרף בקלפי (יומא דף מא.) מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף עולתו משמע דאין יכול להביא מכולן חטאת מיירי דאמר [לקרבנות] צרעתו א"נ שהפריש מקצת לחטאת ומקצת לעולה. ע"כ הגה"ה:

אשם שניתק לרעיה שדינו לרעות עד שיסתאב ולהביא מדמיו עולת נדבה אם שחטו סתם קודם שנפל בו מום והקריבו עולה כשר ויש מפרשים שמכיון ששחטו לשם עולה מקריבו לכתחלה וזורק דמו לשם עולה ודוקא ניתק הא לא ניתק לא וניתק זה יש מפרשים שנמסר לרועה ויש מפרשים משהוציא הגזבר בשפתיו שילך לרעיה ויש גורסים ששחטו לשם עולה כלומר שצריך שבשעת שחיטה יעקור שם אשם ממנו וישחטנו לשם עולה וכל שלא עשה כן פסול:

יכול אף וולד חטאת ותמורת אשם כן לא הזכיר באשם ולד דאשם בא זכר. ומשום דנקט באשם אחד נקט בחטאת אחד. הרא"ש ז"ל בפירושיו. אמר מר ואמאי גבי ולד חטאת הוא דגמירי מיתה דהלכתא גמירי חמש חטאות מתות ולד חטאת תמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו בעליה באחרת עברה שנתה וסימן ותמנע:

למה לי קרא לחטאת ואשם למעוטי דאינן קריבין הא הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי והלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה. תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה עולה. אבל אינהו גופיה לא. הרא"ש ז"ל בפירושיו. אמרת דלא גרסינן כל שבחטאת מתה באשם רועה דבפרק אלו דברים בפסחים ובשבועות פרק קמא משמע בהדיא דירעה דרבנן דקאמר התם מותר אשם ירעה עד שיסתאב ויביא בדמין עולה. ודייק בדמיו אין אבל איהו גופיה לא גזרינן אחר כפרה אטו לפני כפרה. אלא ודאי לא נשנית הלכה כך אלא כל שבחטאת מתה באשם עולה ואתו רבנן ואצרוך שירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה פן יבא לעשות גם קודם כפרה. תוספי הרא"ש ז"ל:

ר' עקיבא אומר אינו צריך כמו אמר מר למה לי קרא למימר דאין תמורת אשם קריבה אשם הלכתא גמירי לה דבאשם רועה. ונראה דלא משמע לר' עקיבא עשה כמו רק לר' ישמעאל ולהכי לא חש לשנויי אליבא דר' עקיבא דקרא אתא לעשה. אי נמי לעשה לא צריך קרא דמרק נפקא. הר' עזריאל ז"ל:

וסלקא דעתין אם כן דר' עקיבא דלא מייתי כר' ישמעאל רק ללמוד עשה אלא למיעוטא בעלמא. משום הכי פריך ליה קרא אינו צריך הרי הוא אומר הוא דסבירא ליה לתלמודא דהוא לא משמע עשה כמו רק דרק משמע שפיר עשה דקאי אועשית עולותיך הבשר והדם משמע רק חטאת ואשם היוצאים מכל זה מכח ההלכה לא תעשה בתמורתן וולדותיהן כיוצא בהן והיינו עשה. אבל מהוא לא משמע עשה דלא משתעי קרא בעשייתו לאשם דליהוי משמע לאשם יעשה ולא לדבר אחר כדפירש גבי רק דקאי אועשית. הרא"ש ז"ל:

הכי גרסינן ניתק אין לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתן יהיו והכי פירושו אשם שנאבד ונתכפר באחר ונמצא דמדרבנן צריך שירעה עד שיומם ויביא בדמיו עולה. ואם אחר שנתקו ונתנו במרעה הבהמות קודם שיומם לקחו ושחטו סתם כשר והוי עולה. ניתק אין דוקא שניתק ונעקר שם אשם ממנו כשר לעולה בדיעבד. לא ניתק לא כו' אבל אם קודם שניתקו שחטו פסול מדרבנן גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. דאמר קרא כלומר ולפני כפרה פסול מדאורייתא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא לעולם הוא אשם עד לאחר כפרה. דאי לא הוא הוה אמינא גבי אשם נאמר אפילו קודם שיתכפר אם נמצא האבד לאחר הפרשת השני יקרב עולה אותו שאינו ראוי ליקרב אשם. קא משמע לן הוא בהויית אשם יהיה שלא יקרב עולה עד שיתכפר באחר. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל. ובזה נתרצו קושיות התוס':

והתניא ושאר חייבי קינין שבתורה. כגון זב וזבה ויולדת. רצו להביא חטאת בהמה יביאו כו'. לא מיבעיא שאם ירצה יביא בכל המעות חטאת העוף או עולת העוף דלשם עופות הופרשה: אלא אפילו בהמה יכול להביא בהם אם העשיר: