מסכת נזיר דף כ״ד עמוד א׳

זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא אתת בישראל עד רחבעם דהוה מנעמה העמונית:

מתני' החטאת תמות אותה הבהמה שהפרישה לשם חטאת תמות וכי ההיא טעמא דפרשינן לעיל דצריכה כפרה והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלה:

מעות סתומין שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים הרי אלו יפלו לנדבה ולוקחים בהן עולות הבשר למזבח והעורות לכהנים:

שלמים יביאו שלמים ואצ"ל דאין מועלים בהן וכדמפרש בפ"ק דמסכת מעילה (דף ו:):

גמ' מאן תנא דלא משעבד לה מאן הוא תנא דתני דקסבר שאם היתה הבהמה שלו לא חייל עליה קדושה כלל דאמר תצא ותרעה בעדר משום דבעל לא משעבד לה להביא קרבנותיה כלל וכי מפרישה לה היא לנזירות הרי הוא כמו שמקדיש דבר שאינו שלו דאין בדבריו כלום:

אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד ר' יהודה היא אמאי תצא הא כיון דמשעבד בקרבנותיה אישתכח דכי הקדישה שפיר הקדישה דהא שמעינן ליה בב"מ בפ' [המקבל] (דף קד.) שהיה דורש לשון הדיוט:

דתניא ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו שאם היתה עניה ונתחייבה קרבן עני ולא הספיקה להביא קרבן עני עד שניסת לו ה"ז מביא קרבן עשיר על אשתו וכן בכל קרבנות שהיא חייבת קודם לכן ואפי' קרבן קבוע שאינו בעולה ויורד:

שכך כתב לה בכתובתה כו' והלכך דהואיל ומשתעבד לה אמאי לא הוי בהמה שלו כבהמה שלה ואם היתה חטאת תמות ואם עולה תקרב עולה:

ארבעה דורות בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הות בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית:

האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה שלשה בהמות כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים שהן קרבן נזיר טהור ואח"כ הפר לה בעלה אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר דכיון דהיפר לה בעלה אין כאן נזירות כלל והבהמה שהפריש דין חולין עליה כדאמר בגמרא כי אקני לה מידי דצריכא לה מידי דלא צריכא לה לא אקני לה ונמצא שלא היתה קודש כלל:

ואם משלה הבהמה ובגמרא מפרש מאין תבא לה שלא יהא לבעלה רשות בו:

החטאת [תמות] אע"ג דהפר לה כדמפרש לה טעמא דמתניתין כיון דבעיא כפרה הויא כחטאת שמתו בעליה:

והעולה תקרב עולה וא"ת ולר' ישמעאל דאמר לעיל (נזיר דף יט:) דעולה לאו דורון הוא ולא קריבה כי הפר לה בעלה אטו פליג נמי אמתני' דהכא דתני בהדיא דעולה קריבה עולה אע"ג דהיפר לה בעלה וי"ל דאפי' רבי ישמעאל מודה בנזיר טהור דעולת בהמה דורון הוא דדוקא גבי נזיר טמא דכתיב ביה וכפר וכתיב עולה בההיא קרא משמע ליה דעולה נמי באה לכפרה:

שלמים (נמי) יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד כחומר שלמי נזיר ואפי' למ"ד בעל מיעקר עקר [כיון] שהיא קדשם לדין שלמי נזיר יאכלו בכל החומר שבהן והא דקאמר בגמרא שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן (היינו) אין להם זרוע ומדמה ליה להכי היינו אין להם זרוע כמצותו שיטעון בתנופה אבל מ"מ הזרוע מיתסר כחומר שלמי נזיר ועוד אומר ר"ת דאין להם זרוע היינו דאין להם דין זרוע בשילה שיתבשל עם האיל אלא לבדו אסריניה:

ה"ג ואינם טעונין לחם כשאר דכתיב על כפי הנזיר ואין כאן כפי הנזיר דהפר לה ואם הקדישו כבר טעון פדייה ואפילו אי מיעקר עקר גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדייה ואי מיגז גייז נמי מצי לפדות דאין לו קדושת הגוף עד שישחט עליו הקרבן:

ה"ג היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה היכא דהפר לה בגמרא מפרש דהנהו סתומים יפלו לנדבה לחולין ולמזבח דהיינו עולת נדבה ונסכיה באין משל ציבור וכן פי' בכל דוכתי דתנינא יפלו לנדבה ולא חש למיתני הכא אם שלו הן חולין כדתני ברישא:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ הפר לה בעלה אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם משלה היתה הבהמה החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלים ליום אחד ואינם טעונים לחם היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם ודמי שלמים יבאו שלמים ונאכלים ליום אחד ואינם טעונין לחם אמר הר"ם כל מה שקנתה האשה לבעלה כמו שהתבאר בכתובות הנה אמרו בכאן משלה אי אפשר אלא על אופן יארך ביאורו בכאן שאיש אחד יתן לה קרבנות ויתננה במתנה שלא יהיה חלק לבעלה בהם בשום פנים וזה מותר כמו שהתבאר בפרק אחרון מנדרים וכבר ידעת לשון התורה שאיל השלמים אשר יקריב הנזיר אי אפשר עמו מלחם אבל הוא נופל בעבור שלא תשלם הנזירות והנה החטאת הוא שנעזבה עד שתמות כמו שהתבאר בשני ממסכת תמורה וענינים סתומים שלא יתבאר מה ממנו חטאת ומה ממנו עולה ומה ממנו שלמים ומפורשים הם שיתבאר וענין לא מועלין שאין מותר לו ליהנות בהם לכתחלה ומי שיהנה בם לא יחייבהו קרבן מעילה כמו שיתחייב לכל מי שיהנה מן ההקדש כמו שיתבאר במסכת שקלים עד שיקנה באלו המעות כלם בהמה הוא שיקרב כלה עולת נדבה וההפרש בין עולת נדבה אשר יקריב אותה האדם ובין העולות אשר יקנו מאלו המעות אשר יפלו לנדבה הם הדברים הנזכרים בשלישי ממסכת תמורה ושם יתבאר הכל:

אמר המאירי האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ר"ל שהשלימה נזירותה בטהרה והפרישה בהמות הצריכות לשלש קרבנותיה והם כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ואחר כך היפר לה בעלה שהרי יכול להפר כל שלא נזרק עליה אחד מן הדמים כמו שנבאר במשנה זו ושוב אינה מביאה קרבנותיה שאין קרבנות הטהרה באין אלא כשהיא נזירה והרי אינה נזירה מה יעשה בקרבנות אלו המופרשים אם שלו היו ר"ל שהקדישתם משל בעל הרי הן חולין ויצאו וירעו בעדר עם שאר הבהמות שהרי לא היו בידה להקדיש ולא חלה קדושה עליהם ואף על פי שלדעת רבי יהודה שהלכה כמותו אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ר"ל שכל קרבנות שהאשה חייבת בהם בעלה מביא על ידה ואם נתחייבה בקרבן עולה ויורד הוא מביא עליה קרבן עשיר הואיל והוא עשיר ואין אומרין שהאשה מ"מ עניה היא וא"כ כל שכן בקרבנות שאינם בדין עולה ויורד שבעלה חייב בהבאתם והיה לנו לומר שכשהוקדשו הוקדשו באשה אם לא היפר כך הוא אבל מ"מ אינו משועבד לה בכך אלא בקרבנות הצריכים לה ומשהיפר לה פקע השעבוד למפרע ואף על גב דמיגז גייז מ"מ לא נשתעבד כלל אלא לצורך הקרבה ולא חלה הקדשה אלא על דעת כך ולדעת חכמים שאין סוברים שיהא בעל חייב בקרבנות אשתו ואין הפרשתה כלום אף בלא היפר אתה מפרשה בשהקנה לה בעל ואין הקנאתו אלא על דעת שתצטרך בהקרבתם אלא שהלכה כרבי יהודה ואם שלה הן וכגון שהקנה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן או שיוסיף עוד לומר לצורך הקרבה לדעת הפוסקים שצריך שיאמר למה שאת אוכלת לפיך כמו שביארנו בכמה מקומות והרי שנמצאת קדושה חלה עליהם ולא פקעה מצד ההפרה שהבעל מיגז גייז ואף לדעת האומר מיעקר עקר יש לישבה על הדרך שביארנו בסוגיא שלמעלה אלא שהלכה מיגז גייז והילכך חטאת תמות כלומר שלא יעשה בו כלום וימנע מהן מים ומזון עד שימותו ויקבר כדין חטאות המתות שדינן להכניסם לבית וינעול עליהן ועולה תקרב עולה בתורת נדבה שהרי לדורון היא באה ולא לכפרה ואף לדעת רבי ישמעאל שסובר שאף עולה כפרה תלויה בה כמו שביארנו בפרק שלישי והרי זו אינה צריכה אף הוא לא אמרה אלא בנזיר טמא אבל בטהור מודה שאינה אלא דורון וכן השלמים יקרבו שלמים בתורת נדבה ונאכלין ליום אחד ר"ל שאף על פי ששאר שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד באלו מטילין עליהן חומר שלמי נזיר אחר שהופרשו לשם נזירות ולא יאכלו אלא ליום אחד ר"ל יום ולילה עד שיעלה עמוד השחר מן הדין אלא שחכמים עשו סייג עד חצות הלילה:

ואין טעונין לחם ר"ל ששלמי נזיר טעונין לחם חלות ורקיקים כמו שהתבאר במקרא וזה הואיל ופקע נזירותו לא נתקדש הלחם:

ויש להם זרוע ר"ל לינתן לכהנים ומה שאמרו בגמרא ואין להם זרוע פירושו שאין בו תנופה כשאר שלמי נזיר שהזרוע בשלה וחלה ורקיק ניתנין מיד הכהן ליד הנזיר ומניפן וקצת רבנים מפרשין אין לו זרוע האמור בגמרא שלא להתיר בשולו עם האיל שבנזיר הוא שהותר אף על פי שיש בו נותן טעם וזה כבר יצא מדין שלמי נזיר ואף אם נשחטו הבהמות כל שלא נזרק דמה של אחת מהן חטאת תקבר ועולה ושלמים יקרבו נדבה:

היו לה מעות סתומים ר"ל שבשעה שהפר לה לא הפרישה עדין בהמותיה אלא שהפרישה מעות לקנותם וקראה עליהם שם הרי אלו ליקח מהם קרבנותי אם היו סתומים ר"ל שלא פירשה בהם עדין אלו מהן לחטאת ואלו מהן ועולה ואלו מהן לשלמים וכן שלא הזכירה בהם שם חטאת ועולה ושלמים ולא לשון קרבנות חובותיה אלא שאמרה אלו לנזירותי לפי מה שנבאר בגמרא או שהפרישם לשם כל הקרבנות ולא הוציא בשפתיו כלום יפלו כלם לנדבה לקיץ המזבח ויש מפרשים שתקריבם היא עולת נדבה ואף על פי שדמי חטאת מעורבים בהם ואין חטאת בא נדבה כך למדו הלכה הוא בנזיר ואם היו מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ואסור ליהנות בהם לכתחלה אלא שאם נהנה אינו מביא קרבן מעילה כנהנה מן ההקדש הגמור ופירשו בתוספות שזו אף בהפרישה בהמתה כך הוא הדין שאין לחטאת דין קדשים גמורים אבל דמי עולה תביא עולה ר"ל עולת נדבה ואם נהנה מעל ודמי שלמים יבאו שלמים ואין בהם מעילה שאין מעילה בשלמים לפני זריקת דמים אלא באימוריהן לאחר זריקת דמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם כדין הראשונים:

משנה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר ר' עקיבא אומר אפי' נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר מפני שהוא יכול לומר אי אפשי אשה מנוולת ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אפי' אשה מגולחת אמר הר"ם פי' ר' עקיבא חושש להפסד קדשים ויאמר מאשר נשחטה מהג' בהמות לא יפר וכבר ידעת שתגלחת טומאה הוא אשר יטמא הנזיר ויביא שתי תורים או שני בני יונה ויטהר ויקרב ואחר זה ישוב ויתחיל בנזירות והימים הראשונים יפלו וענין מנוולת בלשון אדם כחישות הפנים והבאתו זה בענין ההמנע מן השתיה והוא אמרו אי אפשי באשה מנוולת לא תשתה יין ואמר ר' אפי' בתגלחת טהרה אשר מותר לה בשתיה יש לו להפר ואע"פ שנשחטה הבהמה ונזרק דמה לפי שאם לא יפר יחויב לה התגלחת ותוכל לומר אי אפשי באשה מגולחת ות"ק סבר שתגלחת לא יזיק בה לפי שאפשר לה בפיאה נכרית ואין הלכה כר' ולא כר' עקיבא:

אמר המאירי נזרק עליה אחד מן הדמים ר"ל או של חטאה או של עולה או של שלמים שאף על פי שחטאת קודמת אם שינה לא פסל שוב אינו יכול להפר אף על פי שעדין לא גלחה ולא הביאה אלא קרבן אחד ואפילו הפר צריכה גלוח והבאת שאר קרבנות והענין הוא מפני שמ"מ לא נשאר אצלה צד ענוי שמשנזרק עליה אחד מן הדמים אינה מעוכבת מלשתות בשביל הגלוח דתגלחת לא מעכבא והוא הדין לשאר הדמים במה דברים אמורים בתגלחת טהרה שלא נשאר עליה צד ענוי על הדרך שביארנו ואף על פי שהיא צריכה גלוח ומתנוולת בגלוחה והיה לנו לומר שיפר מצד הגלוח שהוא מדברים שבינו לבינה אין זה ניוול שהרי איפשר לה בפאה נכרית הא כל שלא נזרק אחד מן הדמים עדין לשמה הואיל ועדין אסורה ביין יכול להפר מצד ענוי נפש אבל בתגלחת טומאה שמביאה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם אפילו נזרק עליה אחד מן הדמים יפר שהרי עדיין היא צריכה למנות בנזירות ונאסרה ביין ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת ר"ל עומדת בדאגה וצער מחמת בטול שתיית היין המשמח ומיפר מצד ענוי נפש לענין שלא תנהג עוד בנזירות ומ"מ קרבנות טומאה מביאה הואיל ובעל מיגז גייז וכבר נתחייבה בטומאתה וכן כתבוה גדולי המחברים כמו שכתבנו ואף בתוספות מצאתיה כן ולשיטתנו דוקא חטאת העוף כמו שהתבאר:

ורבי עקיבא חולק לומר שמשנשחט אחד מן הקרבנות אף על פי שלא נזרק דמו אינו מיפר ופירשוה בגמ' משום הפסד קדשים ובשחיטת חטאת דוקא שכל שנעשית בחטאת אחת מן העבודות שלא לשמה פסולה ואין לה תקנה ואף על פי שאף קודם שחיטה תמות להפסד שמחיים אין לחוש הואיל ולא הותחלה בה אחת מן העבודות אבל בנשחטה יש לחוש אבל עולה ושלמים אף הוא מודה שיקרבו נדבה ואין כאן הפסד קדשים שהרי אותה שנשחטה יכול לזרוק דמה שלא לשמה והבשר ניתר לאכילה שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת כמו שיתבאר במקומו ומ"מ הלכה כרבנן ואין השחיטה עושה כלום לענין זה אף לחטאת וכן חלק רבי מאיר לומר שאף בתגלחת טהרה יפר אף לאחר זריקה שהרי מ"מ צריכה גלוח ויכול לומר אי אפשי באשה מגולחת ופאה נכרית אינה מפקעת נוולה מפני שאין הסירוק עולה בה יפה והוא שאמרו איידי דמזדהמא לא ניחא ליה ומ"מ אין הלכה כרבי מאיר אלא כת"ק וכל שנזרק עליה אחד מן הדמים בתגלחת טהרה אינו יכול להפר:

מתני' והשלמים יקרבו שלמים ונאכלין השלמים ליום אחד פירוש הואיל והופרשו לשלמי נזיר מטילין עליהן חומר שלמי נזיר. ושלמי נזיר דינן כתודה דאין נאכלין אלא ליום אחד. והוא הדין שיש להן זרוע ניתן לכהנים ומיהו אין לו להתבשל עם האיל דדוקא הנזיר ודאי שרי קרא אף על פי שנותן טעם באיל. ואין טעונין לחם אין צריך להקדיש להם לחם כשאר שלמי נזיר דהא בטל הנזירות כיון שהפר לה:

ואין טעונין לחם ואפילו הפרישה לחם לא תהא השלמים מקדשתן הואיל והפר. ומיהו נראה שאם הפריש לחמה שצריך פדיון. וכן אין טעונין תנופה דבעי על כפי הנזיר לתנופה וליכא. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן אין חזה ושוק טעונין תנופה דבעינן על כפי הנזיר. ופירוש לנדבה לעולת קיץ למזבח. ואף על פי שדמי חטאת מעורבין בהן הלכה למשה מסיני היא בנזיר כדאיתא בגמרא:

לא נהנין ולא מועלין פירוש לכולי עלמא כדין חטאות המתות. שיטה:

דמי שלמים יקח בהן בהמת שלמים ואין מועלין דקדשים קלים נינהו ואין בהם מעילה אלא באימורים לאחר זריקת דמים. ובמעות אשמעינן רבותא דלא נהנין בדמי חטאות ומועלין בדמי עולה. אבל בבהמה לאו רבותא למיתני דמועלין כי הויא הבהמה קריבה דהא פשיטא. הרב עזריאל ז"ל:

גמ' אמר רב חסדא רבנן היא הלכך כל זמן שלא הפר לה הקנה לה משלו ומביאה כפרתה. וכי הפר לה במילתא דלא צריכא לא אקני לה. אבל לר' יהודה סלקא דעתך כיון דמשעבד לה בתנאי כתובה הוה ליה כאלו הפרישה משלה:

אדם מביא קרבן עשיר על אשתו אף על פי שהיא ענייה כיון שהוא משועבד להביא קרבנות חובותיה והוא עשיר צריך להביא עליה קרבנות עשיר. וכן כל קרבנות שהיא חייבת. כגון חטאת ואשם וזבה ויולדת ומצורעת ונזירות. אבל נדרים ונדבות לא והכי משמע בירושלמי דכתובות פרק נערה. דקאמר התם ואפילו אכלה חלב או חללה שבת. דמשמע דוקא קרבן חובה אבל נדרים ונדבות אינו חייב להביא שמא תקניטנו ותרור בכל יום. ואף על פי שיכול הבעל להפר משום דברים דבינו לבינה דאיכא הפסד ממון. יש לחוש שמא תדור ותפרע קודם שישמע או זמנין דמטריד ולא מצי מפר לה כדאיתא בנדרים פרק נערה. אבל בנזירות ליכא למיחש שמא תקניטנו כיון שהיא מצטערת בכך. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

והכי גריס רש"י שכך כותבת לו כל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא. הכל קבלתי. ובספרים יש גירסא אחרת שכך כותב לה כל אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא. ושני הגירסאות בתוספתא והכי פירושא כשאדם נושא את אשתו הוא כותב לה כל האחריות דאית לך מן קדמת דנא עלי יהא לשלם שמשלם קרבנות שהיתה חייבת קודם נשואין. ואפילו היתה ענייה כשנתחייבה הקרבן ועכשיו שנשאה הוא עשיר יביא קרבן עשיר עליה. ודוקא קרבנות כפרתה כגון חטאת ואשם וזבה ויולדת ונזירה. אבל נדרים ונדבות אפילו אחר שנשאה אינו חייב להביא. ודוקא קרבנות הוא חייב להביא אפילו נתחייבה בהם קודם שנשאה. אבל אם לוותה ואכלה קודם נישואין אינו חייב לשלם כדמוכח פרק יש נוחלין דטבא ליה עבדו ליה. ואפילו לרבינו חננאל שפסק בלוותה ואכלה ונשאת דבעל יורש הוי ופרע היינו דוקא באותם נכסים שהכניסה לו משום פסידא דמלוה. אבל אם אין הנכסים בעין לא יפרע כלום. וכן פירש רבינו חננאל עצמו. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן כתב הוא ז"ל בפירושיו. ומסיים דדוקא קרבנות חובותיה קבל עליה דלא ניחא ליה לאיניש שתהיה אשה אצלו מחוסרת כפרה. עד כאן. אבל בשיטה כתוב וזה לשונו: וכן כל קרבנות שהיא חייבת. ודוקא אותם שנתחייבה בהם משנשאת. אבל אם היתה מחוייבת בהם מקודם שנשאה לא. ואותן נמי דוקא קרבנות חובה כגון יולדת ונזירות. אבל נדרים ונדבות לא שאם כן תדור אלף עולות.

שכך כתב לה פירוש כשנשאה כל אחריות דאית ליך עלי כלומר קרבנות שתתחייב בהם עלי לפרעם. עד כאן לשונו: דתניא מביא אדם קרבנות עשיר על אשתו וכן כל קרבנות שהיא חייבת שכך כותב לה אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא. הכי גרסינן. ולא מיבעיא אם נדרה תחתיו דהכי מיירי מתניתין. דאי נדרה קודם שנשאה לא הוה מצי מיפר לה שאין הבעל מיפר בקודמין. וכן אם נתחייבה חטאת ואשם או זבה ויולדת ומצורעת כשהיא תחתיו דמביא קרבן עשיר בשבילה דהא משועבד לה והוא עשיר. אלא אפילו נתחייבה קודם שנשאה ואז היתה עניה חייב קרבן עשיר בשבילה דהוי כעני והעשיר דרבינן בתורת כהנים בנגעים. שכך כתב לה בכתובתה כשנשאה שמקבל עליו אחריות דאית ליך עלי והיינו כל הקרבנות שהיא חייבת. דאלו מה שלוותה ואכלה לא קאמר. ורש"י הגיה על פי תורת כהנים שכך כותבת לו אחריות דאית לי עלך. ושתי הלשונות חדא הן אלא שזה מדבר כשהוא מגרשה והיא כותבת שובר שטר כתובתה:

מתני' החטאת תמות עי' נדרים דף פג ע"א ובתוס' שם ד"ה ואי אמרת:

שם ועולה תקרב עולה עי' יומא דף מא ע"ב תד"ה והאי עולה:

זָכְתָה וְקִדַּמְתָּהּ אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת נראה לי בס"ד טעם למספר ארבעה דורות והיא לא קדמתה אלא לילה אחת ולא ארבעה לילות? ונראה לי בס"ד הטעם כי הלילה נחלק לארבעה משמרות כדאיתא בריש ברכות (ברכות ג.) ארבעה משמרות הוי הלילה. אי נמי הלילה נחלק לשני חצאין והיום גם כן נחלק לשני חצאין הרי ארבעה חלוקות בלילה ויום שאחריו עד שהגיעה לילה שניה ולכך קדמתה ארבעה דורות.