דף ביאור

מסכת נזיר דף ט״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ט״ז עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 7 קטעים ממוספרים, כ־233 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

נטמא יום שלשים סותר את הכל ולא פליג ר' אליעזר דהא קאמר שלימין - ואפילו לבר פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה:

נטמא ביום מאה סותר את הכל דתוך מלאת קרינא ביה:

רבי אליעזר אומר לא סותר אלא שלשים כדאמר ר"ל בפ"ק (לעיל נזיר ד' ו:) דטעמא דר' אליעזר משום דקאמר קרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ואפי' בנזירות מרובה:

וכולה טעמא דמתניתין עד השתא כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא בפ"ק (ד' ה וד' ו):

מתני' מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא עומד שם שלשים יום אינן עולין לו מן המנין - כלומר אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא ואין מביא קרבן טומאה:

יצא ונכנס כגון שהזה ושנה וטבל כדמפרש בגמרא ואח"כ נכנס עולים לו למנין נזירות דכיון [שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו מביא קרבן על הטומאה:

רבי אליעזר אומר לא בו ביום כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה עד שיעבור עליו ב' ימים בטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו אימתי לכשאני קורא מקרא זה שיהיו לו ימים הראשוני' דטהרה ואין ימים פחותים משנים:

גמ' איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חל עליו - דקסבר דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות מיתלא תליא וקיימא וכיון דמשכחת טהרה דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה וטבל חיילא עליה אע"ג דלא הדר אמר אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית הקברות:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 16b · Sefaria

תוספות

גמ' קסבר ר"א כל אחר מלאת ז' סותר ולכך אומר דהריני נזיר סתם ונטמא יום שלשים [דאינו] סותר דלאחר מלאת הוא לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא מיום כ"ט נשלם נזירותו:

לא פליג ר"א דאמר שלימים לרב מתנא חשיב ליה כאילו אמר שלימים ולא אמר מקצת היום ככולו הילכך סותר הכל ולבר פדא נמי כי אמר שלשים בפירוש חשיב כאילו אמר שלימים דלא אמר מקצת היום ככולו הילכך לא פליג ר"א כלל:

מי שנדר והוא בבית הקברות וה"ה אם היה טמא ונדר ובגמ' מדמה להו:

ואפי' היה שם ל' אין עולין לו מן המנין לענין דמונה והולך דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מיעטיה מקרבן [כדמפרש] בגמרא אבל הא פשיטא דהימים אינן עולין דאפי' מנה בטהרה ונטמא סותר את הראשונים וכ"ש שאין עולין לו כי טמא מעיקרא:

יצא ונכנס עולה לו מן המנין מפרש בגמ' יצא ונכנס והזה ושנה ונכנס בו ביום שטבל בשביעי עולין מן המנין לענין זה כשנטמא סותר אותו מנין ומתחייב (אותו) קרבן טומאה דבאותו יום עצמו מתחיל נזירות טהרה ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור"ל כשנטהר אם צריך לחזור ולקבל נזירות או סגי ליה במה שקיבל בימי טומאתו:

ר"א אומר לא בו ביום כלומר אם נכנס בו ביום שנטהר אין מביא קרבן טומאה עד יום שני שהתחיל הטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו דבעינן בסותר שיסתור ב' ימים דאז מביא קרבן טומאה וה"ה דמצי למיתני פלוגתייהו בנזיר טהור שנטמא ביום ראשון של קבלת נזירותו וביום נטמא בתחילה דלרבנן מביא קרבן טומאה ולר"א אינו מביא קרבן טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ"ט יום ליום הראשון שמנה ומגלח ביום ל' שהוא ל' ואחד לנזירותו:

רבי יוחנן אמר נזירות חלה עליו לכל מילי ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ממנו (יוצא) ואתגלחת ואשתיית יין וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו נזירות:

מיתלא תליא וקאי ומ"מ נ"ל דאסור:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 16b · Sefaria

מאירי

המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא שם שלשים יום אינו עולה לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולה לו מן המנין ומביא קרבן טומאה ר' אליעזר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו עד שיהוא לו הימים הראשונים אמר הר"ם פי' אמרו ואינו מביא קורבן טומאה וכן לא תחייבהו תגלחת וילקה על העמידה שם ואחר ההתראה בלא ספק ואמר עולין ואין עולין לו לפי מה שביארנו וזה שזה אשר נדר בבית הקברות כך וכך ימים עוד אמר אחר בבית הקברות ימים או יצא והוא ג' או ז' וטבל וחזר לבית הקברות אחר זה הנה ימנו אלו הימים אשר עמד וקיים בבית הקברות מכלל ימי הנזירות ואם הוא חזר אחר יציאתו קודם שתשלם טהרתו ונכנס לבית הקברות יפל הכל ולא ימנו לו אלו הימים אשר היה בו בבית הקברות לא בראשונה ולא בשניה אבל יפלו לו להיותו לא יכנס מאחר ז' הטהרה אבל הטומאה דבקה וכאלו לא יצא אשר אמרנו שימי הנזירות ולא תמנה לו ויהיה שיעור זאת המשנה מי שנדר בבית הקברות אפי' הוא שם ל' יום אין עולין לו מן המנין ואם נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליה לא יביא קרבן טומאה יצא והזה ושבה וטבל וחזר עולין לו מן המנין ר' אליעזר אומר אם חזר בו ביום שנדר אינו סותר אותו היום שנאמר והימים הראשונים יפלו והלכה כר' אליעזר וכן הדין בנזיר טהור מתחלתו כאשר נטמא ביום שנזר או בשני יפול לו אבל ישלם עליו המספר ואם נטמא בשלישי או מה שאחריו אז יפלו הקודמים:

אמר המאירי מי שנזר והוא בבית הקברות כלומר שנמצא טמא מת בתחלת נזירותו ואינו יכול להתחיל במנין נזירות של טהרה וכן הדין בכל טמא מת שנזר בעודו בטומאתו אפי' עמד שם ר"ל בבית הקברות כל שלשים יום או שעמד בטומאתו כל שלשים יום אין עולין לו לימי נזירות כלומר שאע"פ שנשתהא בטומאתו ימים הראויים לנזירות שלמה והיה לנו לומר שיהא קרוי נזיר לענין שנזקיקהו להזאת שלישי ושביעי ולגלח ולהביא קרבנות טומאה ולהתחיל אחר כן בנזירות טהרה אינו כן שאין קרבנות טומאה וגלוח שבהן באין אלא כשחל עליו נזירות טהרה ונטמא שנמצאת טומאתו סותרת הקודמין וכדכתיב והימים הראשונים יפלו אבל כל שהוא טמא מתחלתו ולא התחיל עדין במנין נזירות טהרה אין אותה טומאה מזקיקתו לקרבן טומאה יצא ונכנס כלומר שיצא והזה שלישי ושביעי וטבל שנמצא שעכשו חלה עליו מנין נזירות של טהרה ונכנס לו אחר טבילתו לשם עולין לו מן המנין ר"ל אותו יום טהרה שהוא מתחיל בו למנות נזירות של טהרה עולה לו לענין זה שיהא קרוי נזיר והרי הוא נזיר שנטמא וזקוק לקרבן טומאה ורבי אליעזר חולק לומר שאם נכנס שם ביום טבילתו שהוא יום ראשון לנזירות של טהרה אין טומאה זו מזקיקתו לקרבן עד שימנה בטהרה יום ב' שתהא הטומאה סותרת שני ימים שנאמר והימים הראשונים יפלו ואין ימים פחות משנים והוא הדין לנזיר טהור מתחלתו שנטמא ביום ראשון שאין טומאתו מזקיקתו לקרבן אלא שמונה ז' ומטהר ומשלים עליו ימי נזירות עד שיטמא בשני שנמצאת טומאה סותרת שני ימים וגדולי המחברים כתבו שאפילו נטמא בשני אינו סותר ולא מזקיק לטומאה עד שיטמא בשלישי כמו שנבאר בגמ' והלכה כרבי אליעזר והילכך טמא מת שנזר או מי שהוא בבית הקברות ונזר אין טומאה זו מזקיקתו לקרבן טומאה כלל אלא מטהר לכשירצה וכשיטהר מתחיל למנות נזירות של טהרה ומ"מ נחלקו בגמרא רבי יוחנן וריש לקיש שלדעת רבי יוחנן אע"פ שאין שם נזירות חל עליו לענין שתהא טומאתו מזקיקתו לקרבן מ"מ שם נזירות חל עליו משעת קבלתו להיות כל דקדוקי נזירות עליו מעכשו עד שאם התרו בו לצאת ונשתהא אחר התראתו או שנטמא בטומאה אחרת של מת חוץ לבית הקברות וכן אם שותה יין או מגלח לוקה ואין צריך לומר שכשיטהר חלה עליו נזירות של טהרה בלא קבלה אחרת שנזירות הטהרה תלויה ועומדת כל שתמצא מקום תחול מאליה ולריש לקיש היו סבורים בגמרא תחלה לומר לדעתו שאין שום דקדוק של נזירות עליו ולכשיטהר צריך לחזור ולקבל וכן מותר בשתיית יין ובגלוח ובטומאה אלא שכשיטהר הוא צריך לקבל נזירות על מה שנדר בטומאתו כמו שהתבאר לדעתו בתחלת מסכת נדרים שעובר עליו בבל תאחר ומ"מ אח"כ העלו בגמרא שאף לדבריו הנזירות חלה עליו מאליה בזמן הטהרה בלא קבלה אחרת וכן אסור בכל דקדוקי נזירות אלא שאינו לוקה עליהם והלכה כרבי יוחנן וכבר למדת מדברינו שכשהוא מיטהר יום שביעי עולה לו לתחלת ימי נזירות שהרי אינו צריך להביא קרבן על טומאתו וראוי לומר שתכף שהזה יחול עליו נזירות טהרה ובזו הוא חלוק מדין נזיר טהור שניטמא שאינו מתחיל למנות נזירות של טהרה אלא ממחרת יום טהרתו ר"ל יום שמיני מפני שהוא צריך להביא קרבנות טומאה בשמיני:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנתחדשו עליה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

לענין ביאור זה שהקשו לריש לקיש מזו שאמרו מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים ואם עשה כן לוקה דאלמא נזירות חיילא עליה מהשתא ותירצה ביוצא ונכנס פירושו שיצא והזה שלישי ושביעי וטבל ושמא תאמר ואם זו בקבלת נזירות אחרת מאי למימרא אפשר שבא ולימד שאף על פי שאינו מקבל עליו נזירות חדשה ר"ל הריני נזיר אלא שאומר יחול עלי נזירות שקבלתי הרי הוא נזיר ויש מפרשים שאף לדעתו כל שמתחיל לנהוג נזירות אחר הטהרה הרי הוא כקבלה אחר שכבר קבלה בטומאתו וכן מה שהקשו לו מהא דאין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה מן המנין על הדרך שביארנו במשנה דאלמא נזירות חיילא עליה מהשתא דאי לא אמאי עולה לו מן המנין פירושו היאך שביעי שלו עולה בלא קבלה אחרת ואם שנפרשה בשקבל היה צריך לפרש גם כן שטמא שנזר צריך לחזור ולקבל כשיטהר ונזיר טהור שניטמא אינו צריך לכך או שהיה לו לומר מקבל עליו נזירות בשביעי הא מדקתני אין בין שמע מינה שניהם נזירים הם ולמה שחזרו ואמרו מיחל כולי עלמא לא פליגי דחייל כי פליגי למילקי והקשו לו מדקאמר אין בין וכו' הא למלקות זה וזה שוים ותירץ לא לתגלחת יש מפרשים ששניהם מגלחים בשביעי ואף על פי שטמא שנזר אינו מגלח כלל כמו שביארנו מ"מ אכתי לא פסיקא ליה דהא מבעיא בעי לה בסמוך והסוגיא דרך דחיה נאמרה ויש מפרשים דהא דקאמר כולי עלמא לא פליגי דחייל פירושו שאף לריש לקיש לוקה על היין ועל התגלחת ואטומאה לחוד הוא דפליגי ופירשו לתגלחת כלומר ששניהם שוים ללקות על התגלחת והוא הדין לשתיית יין ולא יראה כן וזו שהקשו ולתנייה כלומר דהא איכא בינייהו נמי הא ותירצו בתקנתיה קא מיירי כלומר להיות יום שביעי עולה לו אבל בקלקולי לא מיירי להיות לוקה וטהור שנטמא פירושו בשוגג שאין בו מלקות וזו שהקשה מטמא שנזר שאם שתה יין או גלח או ניטמא למתים לוקה ואיתותב יש שואלים ולוקמה ביוצא ונכנס ומפרשים שלשון הבריתא מוכיח שכל שאסור בכך לוקה ומכיון שלדבריו אף הוא מודה שאסור לוקה:

Meiri on Nazir 16b · Sefaria

שיטה מקובצת

אפילו הוא שם שלשים דסלקא דעתך אמינא דכיון דשהא ימים הראויים לנזירות יביא קרבן טומאה. אפילו הכי אין עולין מן המנין. הר' עזריאל ז"ל: ואינו מביא קרבן טומאה. דכי כתיב קרבן טומאה בנזיר טהור שנטמא כתיב:

ר' אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו לעולם אינו סותר אלא אם כן עומד ביום שני לנזירותו. והוא הדין דפליגי בכל אדם טהור שנזר ונטמא בו ביום. ורבנן סברי האי דכתיב והימים הראשונים יפלו לאשמועינן דסותר כל מה שמנה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו פירוש ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ואינו יוצא ואתגלחת ואשתיית יין. וכן אם התרו בו שלא ידור בעודו שם ונדר לוקה. וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו. שיטה:

ר' יוחנן אמר חלה נזירות עליו ואם התרו בו לא תדור נדר או שהתרו בו לאחר שנדר שייצא מבית הקברות לוקה. אבל על אותה טומאה לא מייתי קרבן כדפרישית. אבל יצא ונטהר וחזר ונכנס אף על גב דלא הדר קביל עליה נזירות מייתי קרבן טומאה כדפריש ואזיל מיתלא תלייא וקיימא וכי משכחת טהרה חיילא. וריש לקיש סבר אי הדר קביל עליה כשנטהר שמא יחול עליו נזירות חיילא ולקי ומייתי קרבן טומאה כי נטמא אחרי כן. מיהו ביין וגילוח אם הוא אסור משעה שנדר מספקא להו לרי"ץ ולר"ת. ואין להוכיח קרבן טומאה הוא דלא מייתי על ההיא טומאה הא מיחל חיילי עליה כל דין נזירות. דלאחר שנטהר אם נטמא מייתי קרבן וכן לוקה אם התרו בו שייצא. ומשני ריש לקיש אינו בתורת טומאה ולא בתורת קרבן שאם נטמא לאחר שנטמא לא לקי ולא מייתי קרבן אי לא הדר נדר. אבל אשתיית יין וגילוח לא מזכיר הכא דלא מהדר אלא אמאי דתני במתניתין קרבן וטומאה. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:

וריש לקיש אמר אי הדר אמר חיילא עליו לכשייצא ויטהר ומיהו מוטל עליו לצאת ולקבל כדמוכח בפרקא קמא דנדרים. וכן לר' יוחנן כדי שיחול עליו נזירות טהרה. ונראה דלריש לקיש נמי אינו צריך קבלת נזירות גמורה אלא אומר הריני בנזירות:

הא מיחל חיילא דאי לא חיילא מה שייך למיתני אינו מביא קרבן טומאה הא לא חלה עליו נזירות כלל.

אמר ליה אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן והכי קאמר אין עולין לו מן המנין לנזירות כלל שאם נטמא אחר כך אף על פי שטהר לא לקי ואינו מביא קרבן טומאה עד שיטהר ויקבל עליו נזירות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubbetzet on Nazir 16b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' מי שנזר וכו' עין נדרים דף ד ע"א:

תוס' ד"ה נטמא כו' הריני נזיר נטמא יום ל"א ע' לעיל ו' ע"א תד"ה נטמא ודף יד ע"ב ד"ה לוקה:

Gilyon HaShas on Nazir 16b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה — סוֹתֵר. ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, לָא פְּלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר שְׁלֵימִין.

קטע 2

״הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם״, וְנִטְמָא יוֹם מֵאָה — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וְכוּלָּהּ כְּדַהֲוֵינַן בָּהּ אַלִּיבָּא דְּבַר פַּדָּא וְרַב מַתְנָא.

קטע 3

מַתְנִי׳ מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. יָצָא וְנִכְנַס — עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה.

קטע 4

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ״, עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים.

קטע 5

גְּמָ׳ אִיתְּמַר, מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נְזִירוּת חָלָה עָלָיו, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נְזִירוּת חָלָה עָלָיו, סָבַר: מִיתְּלָא תַּלְיָא וְקָיְימָא, כֵּיוָן דְּמַשְׁכְּחָא טׇהֳרָה, חָיְילָא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. אִי הָדַר וְאָמַר — חָיְילָא עֲלֵיהּ, וְאִי לָא — לָא.

קטע 6

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, הָא מֵיחָל — חָיְילָא עֲלֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ בְּתוֹרַת טוּמְאָה, וְאֵינוֹ בְּתוֹרַת קׇרְבָּן.

קטע 7

אֵיתִיבֵיהּ: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְנָזַר, אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטָּמֵא לְמֵתִים. וְאִם גִּילַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חָיְילָא — הַיְינוּ טַעְמָא דְּסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא חָיְילָא, אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים?

מסכת נזיר דף ט״ז עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ט״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור