דף ביאור

מסכת נזיר דף ט״ו עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ט״ו עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ט״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־212 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אבא שאול אומר כו' מצות אבילות הנוהגת שלשה ימים הראשונים כיון שעשאם קודם הרגל בטל הימנו גזירת ז' לגמרי כך מצות ז' כיון שנעשו קודם הרגל שוב הרגל מבטל גזירת ל' לגמרי גזירת ל' גלוח וכיבוס:

מ"ט דאבא שאול דאמר דיום ז' מבטלת גזירת ז' ול' והא לא שימר עדיין מיום ל' כלום קודם הרגל אפי' יום אחד דבשלמא לת"ק דאמר שמנה היינו משום דיום שמיני עולה למנין ל' אלא לאבא שאול מ"ט לאו משום דקסבר דיום שביעי עולה לכאן ולכאן למנין ז' ולמנין ל' וכמאן דעבר עליו יום אחד מגזירת ל' דמי ומש"ה מתבטלת:

אלא באבילות דרבנן דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום מר אלא רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב (בראשית נ) ויעש לאביו אבל שבעת ימים אבל נזירות דאורייתא בחושבנא דיומי דל' יום בעינן כדכתיב (במדבר ו) יהיה לא אמר דיום אחד עולה לכאן ולכאן:

ששחטו וזרקו עליה בשני שלה שכבר ראתה ביום שמיני עד שלא ראתה ביום תשיעי שהיא שומרת כנגדו לידע אם תראה בג' ימים ג' ראיות ותהא זבה:

ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בפסח דטמאה היא ואע"ג דאינה אוכלת פטורה מלעשות פסח שני דאכילת פסחים לא מיעכבא:

מ"ט דר' יוסי דפטורה מלעשות פסח שני לאו משום דקסבר מקצת היום ככולו דיום שני שהוא תשיעי ככולו דמי והויא לה טהורה בשעה ששחטו וזרקו עליה והכא נמי לימא דעולה לו לכאן ולכאן משום דמקצת היום ככולו:

דילמא האי דקאמר ר' יוסי דפטורה לאו משום דקסבר דמקצת היום ככולו אלא משום דקסבר דכשהיא רואה מכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא ומשום הכי פטורה דבההיא שעתא דשחטו וזרקו עליה טהורה הואי ולהך דבתר נטמאת לא חיישינן:

ומי סבר ר' יוסי דמכאן ולהבא היא מטמאה אבל למפרע לא:

ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 15b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

אבא שאול אומר אפילו לא סיפר ערב הרגל מותר לספר אחר הרגל פליג את"ק דסבר דרגל מבטל בכל [ענין] ופליג באחריתי שכשם שמצות [ג'] מבטלת גזירת ז' כך מצות ז' מבטלת גזירת ל' ופליג את"ק דמצריך ח' לאו משום דקסבר יום ז' עולה לו למנין שבעה ומקצתו עולה למנין ל' אע"פ שעומד באמצע אבילות:

אלא באבילות דרבנן דמן התורה אינו אבל אלא יום ראשון כדכתיב ואחריתה כיום מר אבל בנזירות דאורייתא דדרשינן מקרא דבעינן ל' יום לא אמרי' דמקצת יום עולה לו לכאן ולכאן:

ששחטו וזרקו עליה בשני שחל בערב פסח ושחטו עליה הפסח ואח"כ ראתה הרי זו אינה אוכלת בלילה בפסח לפי [שהיא] נטמאה ופטורה מלעשות פסח שני דבשעת שחיטה טהורה היתה:

מאי טעמא דר' יוסי (הגלילי) לאו משום מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא היא מטמאה (דאתמול) נמצא כי בשעת שחיטה וזריקה היתה טהורה גמורה דמכאן ולהבא היא מטמאה ולא למפרע וכי הדרא חזיא מטמאינן לה מכאן ולהבא ולמחר תעשה שימור גמור למקצת יום זה שנטמאת אלמא דיום שני זה מקצת יום חשבינן ליה יום טהור דליהוי שימור ליום שאתמול הילכך שחיטה וזריקה בטהרה היה ומקצתו חשבינן ליה יום טומאה דליהוי יום של מחר שימור להאי מקצת יום אבל רבנן פליגי ומטמאי למפרע וחשבינן זה היום ככולו טמא [כיום] של אתמול ורב דאמר כר' יוסי ואע"ג דהכא נמי היה סברא לחשיבת יום ככולו טמא כיום שלפניו כסברא דרבנן אפ"ה ר' יוסי מחשיבו לכאן ולכאן והיינו כסברת רב וזו שכתוב בספרים ודילמא משום דקסבר לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו מטמא למפרע:

זב בעל שתי ראיות דאילו בעל שלשה לא חזי למיכל [לאחר דראה שלישית] עד יום ח' שיביא קרבנותיו וביום ח' לא מצי למינקט ואח"כ ראה מטמא משכב ומושב למפרע דמיום ז' ואילך פסק מסתירה ומשכב ומושב דמאתמול שאחר הטבילה עד הנה טהורין ואפי' ראה היום ביום ח' לא מטמא למפרע:

אע"פ שמטמאין משכב ומושב למפרע ואפילו טבל בשביעי משכבות דלאחר טבילה טמאין סתר מניינו והרי הוא כתחילתו דכתיב וספרה לה שבעת ימים והרי אין כאן ז' ימים ומדקתני בשמירת יום למפרע טומאה אלמא לא אמר מקצת יום ככולו וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי ומשני למפרע מדרבנן אבל מן התורה טהורה:

הכי נמי מסתברא וכו' ודחי אימא לך טומאת התהום דזיבה התירו כלומר אימא לך שמטמאין למפרע מדאורייתא ופטורין לעשות פסח שני דהלכה למשה מסיני דטומאה דמת הותרה לעושי פסח והאי תנא ס"ל דאפי' טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח:

התהום פי' דבשעת שחיטה ישב על אבן אחת ולא נודע כלל שקבר תחתיו עד אחר שחיטה נודע לו שניטמא בקבר התהום וכן הכא לא ידע אדם בשעת שחיטה אם אחרי כן תראה ותסתור להיות טמאה וטומאת התהום [התירו] לעושי הפסח ונזיר:

ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 15b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

שומרת יום כנגד יום שטבלה ביום השמור ושחטו עליה את הפסח וזרקו את הדם לשמה עם שאר החבורה על סמך טבילתה שתאכל לערב וראתה אחר כן ביום השמור עצמו אינה אוכלת לערב שהרי טמאה היא ומ"מ פטורה מלעשות פסח שני ואין הטעם משום דמכאן ולהבא הוא מטמא ר"ל שמקצת היום שבטהרה ככלו וסוף היום של טומאה כיום מחרתו שהרי ראייתה סותרת יום השמור אלא שמ"מ בשעת שחיטה וזריקה טהורה היתה:

אף זב שראה שתי ראיות שהוא זב לכל דבר אלא שאינו טעון קרבן ומ"מ טעון הוא שבעה נקיים וספר שבעה וטבל בשביעי שלו ושחטו וזרקו עליו על סמך שיאכל לערב וראה אחר כן אע"פ שאינו אוכל שהרי טמא הוא מ"מ פטור הוא מפסח שני שהרי בשעת שחיטה וזריקה טהור היה ולא נתבררה ביאת טומאתו ומ"מ מטמאים הם משכב ומושב למפרע מן התורה שהרי סותר מנינו לגמרי:

בעל שלש ראיות שחל שביעי שלו ערב פסח וכן נדה בשביעי שלה אין שוחטין עליהם שהרי אין מביאין קרבנותיהם עד יום שמיני ואין אוכלין בקדשים עד ליל שעבר שמיני ואם ראו בשמיני קודם הבאת קרבנותיהם אינם סותרים ולא מטמאין משכב ומושב למפרע כמו שיתבאר במקומו:

זה שביארנו בזב שטבל בשביעי ושחטו עליו שאם ראה אחר כן פטור הוא מפסח שני הואיל ולא נתבררה ביאת טומאתו בשעת שחיטה וזריקה ועכשיו מיהא טהור היה הוא הענין שדמו ענין זה לטומאת התהום והוא שאמרו טומאת התהום דזבה התירו כלומר טומאה שאין ביאתה מתבררת בשעת שחיטה וזריקה התירו שהוא לענין זה כטומאת התהום שהותרה לנזיר ועושי פסח וטומאת התהום היא שאין שום אדם יודעה ומכירה כגון שהיא משוקעת בקרקעית מערה ומים על גבה או שטמונה בתבן וצרורות ובמקומות שאין רגילות הדבר בכך כמו שיתבאר במסכתא זו ולענין נזיר כל שהשלים נזירותו בחזקת טהרה וגלח וכפר ונודע שטמא היה אע"פ שאם בטומאה ידועה נטמא סתר את הכל ומביא קרבנות טומאה ומגלח תגלחת טומאה ומונה נזירות אחרת ומביא קרבנות טהרה ומגלח אם נטמא מיהא בטומאת התהום אינו סותר כמו שיתבאר ולענין פסח אם עבר עליו אפי' היה מת שלם הואיל וטומאת התהום היתה טהור לפסח הואיל ואפשר שלא נגע ולא האהיל ושוחטין עליו ואוכל עד שידע בודאי שנטמא בו:

Meiri on Nazir 15b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

שיטה מקובצת

שכשם שמצות שלשים מבטלת שבעה דבהא מודית שאם עברו השלשים קודם הרגל שאפילו לא רחץ ערב הרגל מותר לרחוץ ברגל. כך גזרת שבעה מבטלת גזרת שלשים. תוספי הרא"ש ז"ל:

מאי טעמא דאבא שאול לאו משום דקסבר יום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. פירוש יום שביעי שהוא ערב הרגל עולה לו למנין שבעה ולמנין שלשים. ויש מפרשים תחלת שביעי עולה לתשלום שבעה ושאר היום מתחיל דין שמיני והוי כאלו מנה שמנה וכיון שהתחיל במקצת גזרת שלשים לפני הרגל בטלו כולם. ודחיק ודילמא עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא באבלות שבעה דרבנן הוא. פירוש דמן התורה אין אבלות אלא יום ראשון דכתיב ואחריתה כיום מר. אבל בנזירות דאורייתא לא אמר. (כלום) כלומר לא אמרינן תרי מקצת היום. ולא הוה מצי לאיתויי מתני' דאייתינן בפרקא קמא במי שנזר שתי נזירות דאם גילח יום ששים חסר אחת יצא שיום שלשים עולה לכאן ולכאן. דלבר (פזיא) פדא לא הוי משום דתרי מקצת היום ככולו אלא משום דיום שלשים אינו צריך להמנות למנין ראשון. ולרב מתנא נמי לא דמי דהתם עולה בראשו להשלים נזירות ראשון ומתחיל נזירות שני. אבל במתניתין לא אמרינן שיום הלידה יעלה ליום הלידה ולימי נזירות בנו. ולהכי אייתי דאבא שאול דאית ליה מקצת היום ככולו טפי משאר תנאי. שיטה:

משום דקסבר שביעי עולה לכאן ולכאן תחלתו עולה למנין שבעה וסופו עולה למנין שלשים הרי נהג דין שלשים. ובירושלמי דייקינן כיון דשביעי עולה לכאן ולכאן לא ימנה אלא כ"ט כדאמרינן הכא בנולד לו בן עד שבעים דמגלח ביום מאה. ולא משני מידי. ולי נראה דלא קשה דשלשים יום לגיהוץ ולתספורת אסמכוה אקרא במועד קטן דיליף פרע פרע מנזיר. ואי אמרת דיום שביעי עולה לשני ימים לא משכחת לה שלשים לעולם:

אבל בנזירות דאורייתא לא ואף על גב דפרישית לעיל דרב לא בא לעקור נזירות דאורייתא אלא לאוקמי אדאורייתא. מכל מקום נזירות יש לו עיקר מן התורה וראוי להחמיר בו יותר מבאבילות שאין לו עיקר מן התורה. הרא"ש ו"ל בפירושיו:

מאי טעמא דר' יוסי דהא הוה לן למימר דאיגלאי מלתא דלא ספרה כלל. לאו משום דקסבר מקצת היום. ודחינן ממאי ודילמא היינו טעמא דר' יוסי דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא. פירוש וכי שחטו וזרקו עליה הויא טהורה ממש. משום דמכי התחיל יום שני קצת וקבלה טהרה מטומאה דאתמול וכי הדרא חזיא מטמאה מכאן ולהבא ולא למפרע. דלא בעינן שתהא טהורה כל היום ולא צריך למיהוי מקצת היום ככולו. אבל היכא דבחושבנא דיומי תליא מלתא כגון בנזירות לעולם אימא לך דלא אמרינן מקצת היום ככולו. שיטה:

ורב דאמר כר' יוסי ממאי דילמא לאו היינו טעמא דר' יוסי משום מקצת היום ככולו אלא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא מראייה ואילך אבל למפרע לא. וכיון דבשעת שחיטה הות טהורה הלכך הות פטורה מלעשות פסח שני ולא (הוא) הוה טעמא משום מקצת היום ככולו. ואכתי רב דאמר כו'. ואמר לן ר' דהכי דאמר רב וז"ל דמכאן ואילך דמקשה ומי סבר ר' יוסי הכי. לא קא מיירי אלא לפרוכי למאי דקאמרינן דילמא קסבר ר' יוסי מכאן ולהבא מטמא ולא משגח לתרוצי רב דאמר כמאן. ואף על גב דאיכא לפרושי ר' יוסי קסבר שינויי דחיקו נינהו. פירוש:

אלמא מדקתני למפרע מקצת היום ככולו לית ליה דאי ככולו מכי מני ו' נקיים וכי ראה אחר כך הויא כראיה ראשונה של זב ויטבל בערב ויטהר כבעל קרי. אלא לא אמרינן ככולו הלכך אפילו טבל משכבות ומושבות של אחר טבילתה טמא שהרי סותר מניינן. וכן משומרת יום פריך. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:

כל טומאת ספק קרי לה טומאת התהום כמו שהתהום מכוסה ואין אדם יודע מה יש בו. ומיהו מסקינן התם דלא התירו טומאת התהום אלא למת בלבד וכך היא הלכה למשה מסיני. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל וז"ל: לעולם אימא לך כו' וטומאת התהום דזבה התירו. כלומר לעולם אימא לך מטמא למפרע מן התורה והא דפטורין משום דהני ראיות בז' שלו ובשמיני שלה הויא כטומאת התהום כלומר טומאת ספק שבשעה שטבלו לא היו יכולין לידע שיראו אחרי כן שעל ידי כן באה להם טומאה למפרע. וגבי נזיר ועושה פסח גמירי דהותר להם טומאת התהום פרק כיצד צולין. והא דתני ר' חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד מפרש לה התם למעוטי מאי:

Shita Mekubbetzet on Nazir 15b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא סִיפֵּר קוֹדֶם הָרֶגֶל — מוּתָּר לְסַפֵּר אַחַר הָרֶגֶל, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת שְׁלֹשָׁה מְבַטֶּלֶת גְּזֵירַת שִׁבְעָה — כָּךְ מִצְוַת שִׁבְעָה מְבַטֶּלֶת גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים.

קטע 2

מַאי טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל? לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל אֶלָּא בַּאֲבֵילוּת שִׁבְעָה דְּרַבָּנַן, אֲבָל בְּנָזִיר דְּאוֹרָיְיתָא — לָא!

קטע 3

אֶלָּא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ,

קטע 4

וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וּפְטוּרָה מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

קטע 5

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי, לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ? מִמַּאי? וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא מְטַמֵּא.

קטע 6

וּמִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הָכִי?

קטע 7

וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי, וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ רָאוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַפְרֵעַ — פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

קטע 8

מַאי לְמַפְרֵעַ — מִדְּרַבָּנַן. הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִדְּאוֹרָיְיתָא, אַמַּאי פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי?

קטע 9

לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא, תְּהוֹם דְּזִיבָה הִתִּירוּ.

קטע 10

וְאַף רַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר לְמַפְרֵעַ מִדְּרַבָּנַן, דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: (אֲבָל) הָרוֹאֶה זָב בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ — סוֹתֵר אֶת שֶׁלְּפָנָיו. וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִסְתּוֹר אֶלָּא יוֹמוֹ.

קטע 11

מָה נַפְשָׁךְ? אִי סָתַר, כּוּלְּהוּ סָתַר. אִי לָא סָתַר — לָא נִסְתּוֹר וְלֹא יוֹמוֹ! אֶלָּא אֵימָא: לָא נִסְתּוֹר וְלָא יוֹמוֹ.

מסכת נזיר דף ט״ו עמוד ב׳

מסכת נזיר דף ט״ו עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור