מסכת קידושין דף ס״ב עמוד א׳פרק 3 האומר לחברו

״חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ״? אָמַר רָבָא: מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי אַקּוּשָׁא, וּבֻצְלֵי. דְּאָמַר מָר: פַּת פּוּרְנִי חֲרֵיבָה בְּמֶלַח, וּבְצָלִים – קָשִׁים לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי״, אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר, ״חִנְקִי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: ״הנקי״ כְּתִיב.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הִנָּקִי״, אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ״ – הִנָּקִי, ״וְאִם שָׁכַב״ – לֹא הִנָּקִי וְלֹא חִנְקִי, אֶלָּא אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא וְגוֹ׳״, אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי?

אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִצְוַת הַזָּאָה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְהֵיכָא דַּעֲבַד בְּחַד מִינַּיְיהוּ עֲבַד – קָא מַשְׁמַע לַן.

״וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: שְׁלִישִׁי לְמַעוֹטֵי שֵׁנִי, שְׁבִיעִי לְמַעוֹטֵי שִׁשִּׁי, דְּקָא מְמַעֵט בִּימֵי טׇהֳרָה, אֲבָל הֵיכָא דַּעֲבַד בִּשְׁלִישִׁי וּבִשְׁמִינִי, דְּקָא מַפֵּישׁ בִּימֵי טׇהֳרָה – אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

״וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְקׇדָשִׁים, אֲבָל לִתְרוּמָה – בְּחַד נָמֵי סַגִּיא, קָא מַשְׁמַע לַן.

מַתְנִי׳ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר: כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.

הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעוּבֶּרֶת וְהוּכַּר עוּבָּרָהּ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה – מְקוּדֶּשֶׁת.

גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחוּבָּר. וְאִם תָּרַם – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים״, ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ״ וְנִתְלְשׁוּ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ לָאו כִּמְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.

אֵיתִיבֵיהּ: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.

בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ לָאו בְּיָדוֹ, אֶלָּא גֵּר, הָוֵי בְּיָדוֹ! גֵּר נָמֵי לָאו בְּיָדוֹ, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: