מסכת קידושין דף נ״ד עמוד א׳

חזרנו על כל צדדין של ר"מ כו' כלומר אע"פ ששנינו לר"מ בשוגג לא קידש לאו משום דס"ל הקדש בשוגג אין מתחלל שחזרנו בכ"מ ששנה ר"מ בהלכות הקדש ולא מצינו מקום שאמר בו הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג אלא בין בשוגג בין במזיד מתחלל וליתנהו להני טעמא דר' יוחנן דלר"מ יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין:

ומתני' דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל:

בכתנות כהונה שלא בלו וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו מתחלה ליהנות בהן שוגגין רק שלא יתכוין לחללן שלא נתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין:

בלו דווקא דכיון דאין ראויין לעבודה הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן:

מועלין בחדתין כו' שופרות היו במקדש ובהם נותנים שקלים באחד כתוב עליו תקלין חדתין ומי שלא שקל שקלו באדר שמביאו בתוך שנתו נותנו לתוכה והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה שבשלשה פרקים תורמין אותה ובשני כתוב תקלין עתיקין ומי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנן לתוך שופר זה והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה:

מועלין בתקלין חדתין שהרי לקרבנות צבור הן עומדין:

ואין מועלין בתקלין עתיקין שתורת שירי לשכה עליהם וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי תקון העיר כדלקמן וקסבר ר' יהודה אין מעילה בשירי לשכה שנשאר עודף על הקופות לאחר ג' תרומות:

ה"ג שהיה ר"מ אומר מועלין בשירי לשכה:

בכתנות כהונה פ"ה משנתינו דקתני לא קידש אלמא לא מתחלל במקדש בכתנות כהונה שלא בלו וראויין לעבודה וכל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן שלכך הוקדשו בתחילה ליהנות בשגגתן בכל עת שלא יתכוין לחללם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר העבודה ולא ישהום עליהם אחר עבודה כהרף עין וא"ת א"כ היכי קאמר ר' יהודה דבשוגג קידש וגם במזיד אליבא דר"מ הרי לא נתחללו דהא כלי שרת הן וכלי שרת אמרי' דיש מועל אחר מועל ואין יוצאין לחולין וי"ל דאיירי דאותן כתנות לא נתחנכו עדיין לעבודה דאז אין קדושת כלי שרת עליהם אלא קדושת בדק הבית כדאמר פ"ק דסנהדרין (ד' טז:) עבודתן מחנכתן:

מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין כו' כך היה הענין של הבאת שקלים בא' באדר משמיעין על השקלים להביא וכל אותו חדש היו מביאין שקליהם בלשכה עד פרוס חג הפסח היינו אחד בניסן ותורמין מהן תרומה ראשונה שבג' פרקים בשנה תורמין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג כלומר כל השקלים הבאים מאחד באדר עד אחד בניסן נותנין אותן תוך הלשכה ותורמין מהן תרומה ראשונה בשלש קופות של שלש סאין ומהן היו לוקחין כל קרבנות צבור עד פרוס עצרת לפי הצורך ומן המותר של אותן קופות פליגי [תנאי] התם (בשקלים פ"ד מ"ד) חד אומר שעושין מהן רקועי פחין צפוי למזבח וחד אומר שעושין מהן קיץ למזבח והנשאר מן הלשכה לאחר שנתמלאו הקופות נעשו שיריים לחומת העיר ומגדלותיה ומניסן ואילך המביא שקלו נותנו בתקלין חדתין פירוש שופרות הנקראים כך רחבים למטה וקצרים למעלה ועל שם שנותנין לתוכן שקלים חדשים משנה זו נקראים תקלין חדתין ומשמגיע אחד בסיון דהיינו פרוס עצרת תורמין תרומה שניה שנותנין שקלים שהובאו בתקלין חדתין לתוך אותן שלש קופות כדי להקריב קרבנות ציבור עד פרוס החג ומפרוס עצרת המביא שקלו כמו כן נותנו עוד בתקלין חדתין עד אחד בתשרי דהיינו עד פרוס החג ואז תורמין תרומה ג' להקריב קרבנות צבור עד א' בניסן ואם לא מספקא תרומה שלישית עד ניסן בהא פליגי התם (שם ו.) ת"ק סבר יחזור ויתרום פי' מחדתין שבאו בין סוכות לפסח אבל מן השיריים שנשתיירו לאחר שנתמלאו הקופות אין תורמין לעולם ור"מ סבר יקח מן השיריים ומאותן שבאו אחר שכלו שלשה פרקי התרומה דהיינו בין סוכות לניסן ולא משמע מתוך פירוש רש"י אם מועלין בהן או לא אמנם ר' יצחק בן אברהם פירש דמועלין בחדתי לר' יהודה אף לאחר כל התרומה שמא יצטרכו להן לבסוף להקריב קרבנות והכי נמי תני במסכת שקלים (שם) גבי קופות דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלתה כל הקופה השלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה שלמו שלשתן יחזור ויתרום פירוש מתקלין חדתין שהובאו אחר החג ואל יתרום משירי הלשכה ר"מ אומר יחזור לשיריים שהיה ר"מ אומר מועלין בשיריים שמא יצטרכו להם לבסוף והשתא סבר כמאן דאמר יחזור ויתרום ולכך מועלין בחדתין שמא יצטרכו להם אבל לא בעתיקין פירוש דהיינו שופרות אחרים וכתוב עליהם תקלין עתיקין דמי שלא שקל אשתקד מביאו לשנה הבאה ונותנו לתוך שופר זה ואין מועלין בהן לפי שתורת שירי הלשכה עליהן ועושין מהן חומות העיר ומגדלותיה ר"מ אומר מועלין אף בעתיקין שהיה ר"מ אומר מועלין בשירי הלשכה ור"מ לטעמיה דאמר התם שלמו כולם חוזר לשיריים ודומין זה לזה דכי היכי דחוזרים לשיריים ה"נ חוזרים לעתיקין אם יצטרכו וא"ת והיכי מצי לתרום מעתיקין לקרבנות ציבור הא בעינן תרומה חדשה כדדרשי' בר"ה (דף ז.) הבא מתרומה חדשה מעולת חדש בחדשו וי"ל דהיינו למצוה אבל היכא דלא אפשר עבדינן א"נ י"ל כיון שבאו בשנה זו כלומר שלא היה שנה תמימה מן ההבאה שפיר קרינא ביה תרומה חדשה ומתוך כך ניחא קושיא אחרת שמקשין העולם דבמסכת שקלים (דף ז.) אמר אבני מזבח ועזרות וההיכל מועלים בהם ופריך התם וכי יש מעילה בשיריים הרי משיריים נעשין וכי תימא ר"מ היא דאמר מועלין בשיריים כלום אמר ר"מ אלא בתוך שנתו ואנו חוץ לשנתו קיימינן שהרי מזבח והיכל כמה שנים יש שנעשו וקשה דהא ר"מ אמר הכא מועלין בעתיקין אע"ג דעברו שנתן וא"כ מצינו לאוקמי כוותיה ההיא דמסכת שקלים ומאי פריך התם כלום אמר ר"מ ולפי מה דמתרצינן הכא דקרינן ביה תרומה חדשה מאחר שהובא בשנה זו ניחא שפיר הא דלא מצינו לאוקמי ההיא דהתם כר"מ:

אימא ר' יהודה מכאן משמע דל'ג לעיל גבי אין מועלין בעתיקין דברי רבי יהודה דאי גרס ליה הל"ל איפוך אלא ודאי סתמא נשנית וגם ר"ת מחק מספרו:

לא תימא ר' מאיר אלא ר' יהודה אי ר' יהודה ירושלים מי מיקדשא כו' תנאי היא ואליבא דר' יהודה. ואם תאמר וכיון דעל כרחין מוקמיה לה כתנאי, אמאי משבשיה לה לברייתא ואמרינן לא תימא ר' מאיר, לימא לעולם ר' מאיר ותרי תנאי אליבא דר' מאיר. יש לומר דההיא מתני' גופא דקתני ר' יהודה אומר כל האומר כירושלים לא אמר כלום, על כרחין מוקמיה לה כתנאי, כדאיתא בדוכתא בנדרים (יא, א) ולפיכך כיון דההיא תנאי היא ואליבא דר' יהודה ניחא ליה לאוקמי להא כר' יהודה וכתנאי דשמעינן להו בהדיא דפליגי אליבא דרף יהודה, מלאוקמה כר' מאיר ונימא דתנאי נינהו דלא שמעינן להו הכי בהדיא.

אמר רב חזרנו על כל צדדיו כו' פי' בכל מקום ששנה כלום בענין הקדש. ה"ג אלא אחד שוגג ואחד מזיד מתחלל. פי' בין בנהנה בגופו בין בדרך מקח וממכר בקידושין ומכר והוצאה דלית ליה לרב טעמא דרבי יוחנן דלעיל שאין אשה רוצה או שאין שניהם רוצים והיינו דאצטרך לאוקמא מתניתין בכתנות כהונה דקאמר ומשנתינו דקתני לא קידש דאלמא לא נפקו לחולין בכתנות כהונה דוקא אבל בהקדש דעלמא מקודשת ומאי שנא כתנות כהונה טפי מהקדש דעלמא הואיל וניתנו ליהנות בהן לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת. פי' שהרי א"א שלא לישתרי לכהנים להנות בגופן בשוגג ולא ליפקו לחולין שהרי א"א להם שיפשיטום לאחר עבודה לאלתר ואם היו מועלין בהן בשגגתן כל שעה ושעה היו מועלין בהן והיו יוצאין לחולין אלא ודאי על מנת כן הקדישום מתחלה שלא יהו כהנים מועלים ויהיו בקדושה והואיל והותרה שגגתן אצל כהנים הוא הדין אצל זרים שלא חלקה תורה בדיניה שיהיו קודש לזה וחולין לזה:

וקשיא לן לר"מ למה לי טעמא בכתנות כהונה משום הואיל וניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום דהוה להן כלי שרת דלא נפקו לחולין בשוגג כדתנן אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת שיש בהם מועל אחר מועל לפי שאינם יוצאין לחולין וכי תימא דההיא כרבי יהודה אוקימנא לקמן אכתי תיקשי לן לרבי יהודה כיון דמשנתינו בכתנות כהונה היכי קתני קודש למימרא דנפקי לחולין דהא כלי שרת אין יוצאין לחולין:

והנכון דכתנות כהונה אינם קדושת הגוף ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופן ומכשירי עבודה הם ודינם כקדושת דמים שיוצאין לחולין בשוגג ור"ת גורס אלא אחד שוגג ואחד מזיד אין מתחלל ומשנתינו דקתני במזיד מתחלל בכתנות כהונה הואיל וניתנו ליהנות בהן ומשום הכי קילא קדושתייהו ויוצאים לחולין במזיד מזה הטעם שניתנו ליהנות בהן ומעילה דאמר רחמנא היינו דרך אכילה כדקאמר בר פדא לקמן דאי לא מעילה דאמר רחמנא היכי משכחת לה לרבי מאיר שהרי אין קרבן מעילה בהקדש דמים אלא בשוגג וביוצא לחולין. ולפי פי' זה אית לן למימר שאע"פ שכתנות כהונה ככלי שרת יוצאים הם לחולין דקילא קדושתייהו מפני שניתנו ליהנות בהן וכשם שנשתנה דינם משאר קדושות דמים כך נשתנו משאר קדושות הגוף. ואין זה נכון ומה שכתבנו אמת ועיקר:

מיתיבי כתנות כהונה שבלו מועלים בהם דברי רבי מאיר ואין מעילה אלא בשוגג אלמא כתנות כהונה נפקו לחולין בשוגג לרבי מאיר מאי לאו אע"ג דלא בלו דקס"ד דלרבות' נקט בלו ואע"ג דפקעי קדושתיהו ואע"ג דלא חזו לעבודת כהונה:

פרקינן לא דבלו דוקא דתו ליכא תקלה לכהנים שהרי אינם ראויים לעבודה ולא ניתנו ליהנות בהם בשעת הקדישן אלא לכל זמן שראויין לעבודה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת:

ת"ש מועלין בחדתין ואין מועלין בעתיקין פי' חדתין ועתיקין הם שקלים שהיו מרימים לתרומת הלישכה באדר שבכל שנה להקריב מהן קרבנות ציבור כדאיתא במשניות שקלים והתם תנן אלו הן חדתין ואלו הן עתיקין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין שמי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה ודין עתיקין אלו כדין שירי לישכה וסובר ת"ק דאין מועלין בעתיקין ולא בשירי לשכה ור' מאיר סבר שמועלין אף בעתיקין ובשירי לישכה דאכתי איתא לקדושתייהו עלייהו והנהנה מהם בשוגג מעל:

והא חומת העיר ומגדולתיה דמשירי לישכה אתו דתנן כו' פירש"י ז"ל והא ודאי חומת העיר ומגדולתיה אין בהם מעילה שאין אדם זהיר מליהנות מן החומה מלשכב עליה או לישב עליה ובצלה שלא ניתנה תירה למלאכי השרת אלא ודאי הותרה שגגתן ואפ"ה מועלין בשירי לשכה ולא אמרינן מכיון דאישתרי בהו קצת הנאה אישתרי לגמרי ולא נהירא דמה ראיה מחומת העיר שהרי מן הדין אין בהם מעילה לפי שאין מעיל' במחובר משום הקדש ולא אשתרי בהא מידי טפי משאר הקדשות מה שאין כן בכתנות כהונה שהיו ראוין למעילה כשאר הקדשות כיוצא בהם והיתרה שגגתן לפי שנתנה ליהנות בהן וקשיא לן נמי אשמעתין מאי קושיא דילמא כי קתני מועלין בשירי לשכה לאו באבני בנין שניתנו בסופן ליהנות בהם דהנהו ודאי כיון דאישתרי אישתרי אלא כשלקחו בהם דבר שלא ניתן ליהנות בהם א"נ במעות עצמם והכי מוכח לישנא דקתני מועלין בעתיקין גופייהו ואיכא לפרושי דודאי בעתיקין מועילן היינו במעות עצמן והיינו קושיין דהא חזינן דמעות אלו מיוחדין לחומת העיר ומגדלותיה שהם צרכי הדיוט והקילו בקדושתן שהרי אע"ג דאין מעילה בחומת העיר אחר שנבנתה מן הדין מ"מ כיון דצרכי הדיוט הוא לא היה לנו להוציא בהן מעות שירי לשכה שהם קדושים כשם שאין לאדם להוציא מעות הקדש בבנינו לא ליקח קורה של הקדש לבנותה לכתחלה אף על פי שאחר שבנאה אין בה מעילה ומדאקילו בקדושת שירי לשכה לעשות מהם צרכי הדיוט ונהנו מהם בתלוש שעל מנת להעלותם לדימוס ותקנום וחברום מכלל דמשעת הקדישן ניתנו להנות בהם ועל מנת כן הקדישום דומיא דכתנות כהונה שהקדישום על מנת שלא ימעלו בהם הכהנים ואם איתא דכיון דאישתרי מעילה לכהנים בכתנות כהונה אשתרי לגמרי ה"נ גבי שירי לשכה טמא הואיל ואישתרו בהו שאין מועלין בהם כשעושין מהם במזיד צרכי הדיוט אשתרי לגמרי ואפילו בגופייהו לא יהא מעילה אלא ודאי ש"מ דאע"ג דאין מועלין בהם כשמוציאם אותם בצרכי הדיוט מועלין בהם בשאר דברים דלמאי דאשתרו והקדשו מתחילה לכך אשתרו ולמאי דלא אשתרו לא אשתרו אפילו באבני בנין עצמם מועלין לאחר שנשרו ונתלשו וראוין למעילה הכי נמי בכתנות כהונה לכהנים דאישתרו אשתרו לזרים לא אישתרו:

ופרקינן דלא תימא ר"מ אלא אימא רבי יהודה דרבי יהודה דקתני במתניתין לא קדש בכתנות כהונה לית ליה הואיל ומשום הכי סבר דמועלין בשירי לשכה אבל לרבי מאיר דאית ליה הואיל אין מועלין בשירי לשכה כלל:

כל שיש בו צד היתר אין בו מעילה אף במי שלא הותר בו הואיל והותר לקצת בני אדם כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת הדם אפילו אכל מהם זר בשוגג אין בו קרבן מעילה ומעתה כתנות כהנה שבלו מועלין בהם כשאר קדשים ויצאו לחולין שהרי מכיון שבלו אין בהם היתר לשום אדם אבל אותם שלא בלו אין מועלין בהם שהרי ניתנו ליהנות בהם אף שלא לשעת עבודה שלא נתנה תורה למלאכי השרת להפשיטם לשעתם תכף לגמר עבודה שעל כל פנים צריכים הם לשהייה מועטת ומתוך כך הותרו אף שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא כלאים ואף בזה יש חולקים להתירו כל יום העבודה ובמקדש והילכך אם נהנה בהם לא יצאו לחלין ואני תמה אף בבלו מפני מה מועלין שהרי בבשר קדשים אפילו נפסל מלאכול הואיל והיתה להם שעת היתר אין מועלין בהם ואלו כבר היה להם שעת היתר אלא שיראה לי שמאחר שאין הנאתם היתר מרווח אלא מצד שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אין זה קרוי שעת היתר לגמרי ושמא תאמר מאחר שבלו הרי נעשית מצותם וקיימא לן אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו תירצו בה שכבר יצאו מכלל זה תרומת הדשן ובגדי כהונה כמו שהתבאר בשלישי של מעילה ודבר זה לדעת האומר והניחם שם מלמד שטעונים גניזה אבל לדעת האומר והניחם שם שלא ישתמש בהם ליום הכפורים אחר אבל בכל השנה יכול להשתמש בהן כהן גדול או הדיוט אין זה נעשית מצותו אלא שהלכה שטעונין גניזה וכן כל בגדי כהן שבלו:

כתנות כהנה שהזכרנו יש מפרשים בה של כהן גדול שאם בכהן הדיוט הרי אמרו מבלאי מכנסי הכהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ועושין פתילות להדליק לשמחת בית השואבה ומבלאי כתנותיהם למנורה ומכל מקום רוב מפרשים כתבוה אף בכהן הדיוט ושמחת בית השואבה ומנורה כעין צורך עבודה היא או שמא הואיל וצרכי רבים הם דינם כחומות העיר שבאים משירי לשכה אף לדעת האומר בשירי לשכה שמועלים בהם אלא שהלכה אין מועלין בשירי לשכה:

כבר משנכנס ניסן אין מקריבין אלא מתרומה חדשה וכדכתוב החדש הזה לכם ודרשו בו חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה ושלש עשרה תיבות היו במקדש עשויות כעין שופר רחבות מלמטה וקצרות מלמעלה וכלן תשמישיהן מיוחדין כל אחד לענינה על הדרך שהתבאר בשקלים ושתים מהם באחת היו מניחים בתוכה שקלים של שנה זו הנקראים תרומה חדשה עד שתתמלא ויטלום ממנה ליתנם בלישכה וכותבין עליה חדתין ובחברתה היו מניחין שקלים של שנה שעברה מאותם שלא הביאום בשנה האחרת והביאום עכשו וכבר נתכפרו אלו בשקלי חביריהם הואיל ולא נמנעו בהבאתם דרך זדון והוא שאמרו תורמין על האבוד ועל הגבוי שעדין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות ומאחר ששקלים אלו הם תשלומי שנה שעברה אינן בכלל תרומה חדשה להיותם ראויים לקרבנות ומניחין אותה בתיבה זו וכותבין עליה עתיקין וכל השקלים החדשים כשבאו מרוב הצבור היו צוברין אותן בלשכה אחת וממלאין מהן שלש קפות גדולות כל אחת בת תשע סאין כדי לתרום מהם שלש קופות קטנות כל אחת בת שלש סאים ג' פעמים בשנה בפסח ובעצרת ובחג והוא הנקרא תרומת הלשכה ומשם היו לוקחין תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ומה שנשאר בקופות הקטנות בסוף השנה נקרא מותר התרומה ועושין ממנה רקועי זהב לצפוי בית קדשי הקדשים וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ומה שנשאר בלשכה או בקפות הגדולות אחר שתרמו מהם שלשה פעמים נקרא שירי לשכה והיו בונין ממנה חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר וקצת דברים אחרים מבוארים במקומם ועתיקין בכלל שירי לשכה הם ומה שנשאר ממנה אחר שעשו כל אלו נקרא מותר שירי לשכה ונחלקו בה ר' ישמעאל ור' עקיבא באחרון של כתבות שלדעת ר' ישמעאל עושין בהם סחורה ולדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו אין משתכרין בשל הקדש ולא ביארו בה לר' עקיבא מה היו עושים בה ורבותי סוברים שהיו מניחים אותם עד שיצטרכו לצרכי העיר פעם אחרת:

שקלים של שנה זו כל שמוציאם שלא לצורך עבודתם מעל אבל בעתיקין אין מועלין בהם אבל כל שבבית המקדש יש בהם מעילה והוא שאמרו בונין בחול ואחר כך מקדישין כדי שלא יהנו בישיבה על אבן או קורה או בעמידה בצל הבנין כמו שביארנו ברביעי של מציעא:

כבר ביארנו במקומו שאין דין התפשה בנדר אלא כשמתפיס בדבר הנדור ר"ל שאם אמר ככר זה עלי כבשר חזיר אינו כלום שאין החזיר אסור בנדר אלא שיאמר ככר זה אסור עלי כקרבן כחטאת כאשם וזהו לשון כאמרא ר"ל כשה של תמיד וכן אם אמר כדירים פירשו בתלמוד המערב דירים של קרבנות ר"ל דיר בהמות שהופרשו לקדשים או דירים של עצים ר"ל של עצי המערכה וכן אם אמר כעצים ופירשו שם גם כן שני גזירי עצים או כאישים ופירשו שם גם כן כשלהובית של אש של מערכה וכן אם אמר כמזבח הרי זה נדר וכן כהיכל כירושלם שמשמען של אלו כדבר הקרב בהן ולא כעצים ואבנים שבה ואפילו לא אמרן באות הכ"ף אלא שאמר דירים שאוכל לך היכל שאוכל לך ירושלם שאוכל לך אסור:

תוס' בד"ה מועלין בחדתין כו' דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלו כל השלש קופות חוזר לשניה כו' עכ"ל וכ"ה בכל נוסחות תוספות שלפנינו ור"ל ראשונה ושניה ושלישית דקאמר היינו תרומה ראשונה שהיה באחד בניסן בשלש קופות ותרומה שניה היא שהיה באחד בסיון בשלש קופות ושלישית היא שהיה באחד בתשרי בשלש קופות וכן מפרש התם ברישא דהך תרם הראשונה וחיפה לשם א"י שניה לשם כרכין כו' שלישית לשם בבל כו' ור"ל דתרומה ראשונה שבאחד בניסן לשם ארץ ישראל שהביאו שקליהן מתחילה ותרומה שניה לשם כרכין כו' שהביאו שקליהן בין ניסן לסיון ותרומה שלישית לשם בבל כו' שהיו יותר רחוקין הביאו שקליהן בין סיון לתשרי כך נראה מפי' הרע"ב במתניתין ואהא קאמר התם מתחילה מא' בניסן עד א' בסיון נוטל מתרומה ראשונה שנתרמה בג' קופות באחד בניסן לשם א"י ואח"כ משנתרמה תרומה שניה בא' בסיון בג' קופות לשם כרכין כו' אע"פ שיש עדיין בראשונה שלא כלו הג' קופות בב' חדשים נוטל מג' קופות שמתרומה שניה עד א' בתשרי ומשנתרמה אז תרומה שלישית בג' קופות לשם בבל כו' אע"פ שלא כלו גם ג' קופות של תרומה שניה בד' חדשים נוטל משלש קופות מתרומה שלישית ואהא כתבו התוספות דקאמר התם שלמה שלישית כלומר שכלו כל שלש קופות שמתרומה שלישית בתוך ששה חדשים שמתשרי עד ניסן חוזר למה שנשאר בג' הקופות של תרומה שניה כלו גם אלו חוזר למה שנשאר מג' קופות של תרומה ראשונה כלו גם אלו יחזור ויתרום מאותן שקלים שהביאו מתשרי עד ניסן אבל מהרש"ל לא הבין השמועה כך אלא דראשונה ושניה ושלישית קאי על הקופות בתרומה אחת ולפי הבנתו הגיה בדברי התוספות ואין טעם לפירושו למה חוזר מתחילה מקופה ראשונה לשניה ומשניה לשלישית כיון שכולו מתרומה א' ועוד שאר דחוקים ואין להאריך כי הדברים ברורים כמ"ש בלי הגה"ה וכפי' הרע"ב שם ודו"ק:

בד"ה אימא ר' יהודה בו' דל"ג לעיל גבי אין מועלין בעתיקין דברי ר"י דאי גרסינן ליה הל"ל כו' עכ"ל וק"ק לפי זה דלא גרסינן ר' יהודה מאי פריך מהא דקתני ר"מ אומר מועלים בשירי הלשכה ואימא דר"מ במזיד דלא אמרינן במזיד הואיל ונתנו להנות כו' דהא במתנית' ס"ל דקידש במזיד בכתנות כהונה אבל אי גרסינן במתני' ר"י ניחא דע"כ בשוגג איירי מתני' דאל"כ לא הוה אמר ר"י מועלין בחדתין ויש ליישב דאע"ג דר"מ מזיד מקרא דתמעל מעל מפיק ליה כמ"ש התוס' לעיל דיליף מסוטה מ"מ לישנא דמתניתין מועלין בכ"מ לא משמע אלא שוגג וכה"ג צריך לפרש לקמן לפרש"י אהא דקאמר ההיא רבי יהודה מדקתני אין מועלין כו' דאי מזיד ליכא מעילה והאי כו' ע"ש ומיהו קשה אמאי לא פריך לרבי יוחנן נמי מכל הני כיון דליכא לאוקמא במזיד ודוחק לומר כמו שתרצו התוס' לקמן לבר פדא דלענין אכילה מודה רבי מאיר והשתא מועלין בחדתין איירי נמי בכה"ג ששקל משקולת כנגדן שנהנה מגוף השקלים והוי כמו אכילה כו' עכ"ל דהא הכא לרבי יוחנן אכתי לא אסיק אדעתיה הא דמסיק לקמן לבר פדא הא דלא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה ותקשי ליה לרבי יוחנן ויש ליישב ודו"ק:

בגמרא ת"ש מועלין בחדתין וכו' מקשין העולם והלא ברייתא זו לר' יוחנן נמי תקשה דהא לר' יוחנן סבר ר"מ דאין מועלין בשוגג ואין מעילה בחקדשות אלא באוכל אוכלין הקדש כדפרישית לעיל והכא קאמר דמועלין אף בעתיקין התוס' מקשין קושיא זו לקמן בדף זה ע"ב ד"ה לא אמרו אלא לענין אכילה וכו':

רש"י בד"ה וחזרנו כו' ליתנהו להני טעמא דר' יוחנן כו' עכ"ל פירוש דכיון דס"ל לר"מ דבשוגג מתחלל דרך מקח ע"כ ס"ל דלא הוי מקח טעות דאי הוי מקח טעות וחוזר המקח א"א לומר דנתחלל כדאמר רב חסדא לעיל אשה אין מתקדשת מעות היאך יוצאין לחולין וק"ל:

גמרא ומשנתינו בכתנות כהונה לכאורה היה נ"ל דוחק להעמיד לשון המשנה סתם בכתנות כהונה לחוד והיה נראה בעיני דודאי מצינן לאוקמי הא דבשוגג לא קידש לר"מ ובמזיד קידש בקדשים קלים כגון שלמים מחיים ואליבא דר"י הגלילי כדדייקינן לעיל להדיא מרישא דמתני' גופא דמש"ה קתני המקדש בחלקו לאפוקי. וא"כ הדר מפרש בהדיא דמחיים בשוגג לא קידש דהוי קידושי טעות ובמזיד קידש דהוי ממון גמור וראוי לימכור לצורך שלמים אלא דאכתי לא הו"ל למיתני לשון וכהקדש אלא כקדשים קלים וע"ז הוי קאמר שפיר דקתני כהקדש לכלול ג"כ קדשי ב"ה כגון כתנות כהונה אלא דא"א לפרש כן דאי בשלמים לא מיתוקמא שפיר מילתא דר' יהודה דאמר במזיד לא קידש אלמא דלא ס"ל כר"י הגלילי א"כ בשוגג אמאי קידש הא לא שייך בהו חילול כיון דלית ביה מעילה ועוד דקדושת הגוף לר"י לא מתחלל כמו שיבואר לקמן בדף הסמוך אע"כ דרב בכתנות כהונה לחוד מוקי לה והכי קאמר ר"מ זימנין דמשכחת לה דבהקדש במזיד קידש ובשוגג לא קידש וק"ל:

שם בכתנות כהונה שלא בלו הואיל וניתנו ליהנות בהן כו' ופרש"י דאין מעילה בשגגתו רק שלא יתכוון לחללן. ונראה שבדקדוק כתב כן דבנתכווין לחללן ודאי אסור משא"כ לענין הנאת לבישה נראה דאפי' במזיד ניתנו ליהנות ולא הוי כהזיד במעילה כדאיתא ביומא ר"פ בא לו וע"ש בתוס' אלא דבשמעתין לא איירי אלא מענין החילול. ובכך נ"ל ליישב במאי פליגי ר"מ ור"י במתניתין בכתנות כהונה דלכאורה פליגי בתרתי בחילול דמזיד דלר"מ נתחלל ולר"י לא נתחלל ופליגי נמי בשוגג דר"י סבר דבכתנות כהונה נמי נתחלל אע"ג דניתנו ליהנות בהן כפרש"י בסמוך בד"ה אימא ר' יהודה והש"ס לא מפרש מידי ואין זה סוגיית הש"ס:

אמנם לענ"ד נראה דהא בהא תליא דלר"מ דסובר דבמזיד מתחלל מסברא כדפרישית כיון שנתנה התורה רשות לחלל על דבר אחר שיכנס תחתיו בקדושה אלא דמה"ט ליכא שום טעמא לומר דבשוגג נתחלל כיון שלא נתכווין לחלל אלא כיון דאשכחן במעילה שהחמירה תורה בשגגתו וקריא מעל סובר ר"מ דמה"ט נתחלל נמי כמו במזיד וא"כ כיון דבכתנות כהונה אשכחן דלענין הנאה לא החמירה תורה א"כ ה"ה לענין חילול נמי לא יעשה שוגג כמזיד. משא"כ לרבי יהודה דבמזיד לא נתחלל ובשוגג נתחלל וע"כ דחידוש הוא דהא מדינא לא הוי ראוי לקרותו מועל מעל דהיינו לשון שינוי דהא שינוי כי האי לא מהני אפילו במזיד כ"ש בשוגג שהיה ראוי לומר שהמקח חוזר ולא הוי, שינוי אע"כ דחידוש חידשה תורה בחילול דשוגג וע"כ אוקמא רחמנא ברשות הלוקח כדי שיתחייב הלה בחומש ואשם וא"כ תו לא שני לן לחלק בין כתנות כהונה לשאר הקדש דאין לדמות חילול להנאה דהא בכל שאר הקדשים נמי לא דמי חילול להנאה דהתם נהנה ואהנו מעשיו ובחילול לא אהנו מעשיו מדינא אלא דאפ"ה חייביה רחמנא ואוקמא בע"כ ברשותיה טפי ממזיד א"כ ה"ה בכתנות כהונה כיון דאם נתכווין להוציאן לחולין ה"ל הזיד במעילה כמו בשאר הקדש מש"ה בשוגג נמי אוקמא ברשותיה כדי שיתחייב בחומש ואשם כן נראה לי נכון ודוק היטב:

תוספות בד"ה בכתנות כהונה כו' וא"ת א"כ היאך קאמר ר"י כו' דהא כלי שרת הן וכלי שרת אמרינן דיש מועל כו' עכ"ל. ותמיהא לי טובא אמאי פסיקא להו הא מילתא כ"כ דבכלי שרת יש מועל אחר מועל דהא התם במעילה פ' הנהנה פליגי בהא מילתא רבי נחמיה ורבנן דלרבנן בכלי שרת נמי אין מועל אחר מועל ונהי דלקמן בדף הסמון בעינן לאוקמי האי מתניתין דיש מועל אחר מועל בכלי שרת כר"י גופא היינו לאוקימתא דרבי אושעיא אבל למסקנא לא קיימי הכי ועוד דלא מוקי לה כר"י אלא להא מילתא לחוד דבמזיד לא נתחלל אבל לא לענין דינא דכתנות כהונה ויש ליישב דעיקר קושייתם בזה אליבא דר"מ כיון דהא דיש מועל אחר מועל בכלי שרת מתניתין היא בפרק הנהנה וסתם מתניתין ר"מ כן נ"ל. והריטב"א בחידושיו כתב דבגדי כהונה לא הוי כלי שרת ממש. ולכאורה נ"ל להביא ראיה לדבריו דהא רבי נחמיה גופא דאמר דאין מועל אחר מועל בכלי שרת יליף לה בק"ו דאם מביא אחרים לידי קדושה הן בעצמן לא כ"ש וזה לא שייך אלא בכלי שרת ממש דמביא אחרים לידי קדושה זו דקי"ל משנתקדשו בכלי אין להם פדיון משא"כ בבגדי כהונה לא שייך הא מילתא ע"ש בחידושי הריטב"א דרבינו חננאל גריס דלר"מ א' שוגג וא' מזיד לא נתחלל ומתניתין בכתנות כהונה דקילי קדושתייהו הואיל וניתנו להנות בהן ע"ש ועדיין צ"ע:

גמרא ת"ש כתנות כהונה שבלו מועלין בהם דברי ר"מ מאי לאו אפילו לא בלו לא בלו דוקא. ונראה דהמקשה סבר דאדרבא לרבותא נקיט בלו דאף על גב שנעשית מצותן מועלין בהם כדילפינן בעלמא מוהניחם שם מלמד שטעונין גניזה ואף על גב דבבגדי כהן גדול כתיב משמע דה"ה לבגדי כהונה דהדיוט כדמשמע סתמא דלישנא דתלמודא דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בהן אלא עגלה ערופה ובגדי כהונה אלא דביומא דף ס' מפרש רש"י דדוקא בבגדי כ"ג שייך מעילה לאחר שנעשה מצותו מועלין משא"כ בבגדי כהן הדיוט כיון דניתנו ליהנות בהן דלא ניתנה תורה למלאכי שרת לא שייך בהו מעילה כלל אפילו לאחר שנעשה מצותו דהיינו בבלו וקשיא לי טובא דהוי דלא כסוגיא דשמעתין דא"כ מעיקרא מאי מקשה מהאי ברייתא כיון דע"כ בלא"ה האי ברייתא דמועלין בבגדי כהונה כו' לא מיתוקמא אלא בבגדי כ"ג דכתיב והניחם שם ורב מוקי למתניתין ע"כ בכהן הדיוט ועוד הא בהדיא משנינן הכא לא בלו דוקא אלמא דאף על גב דניתנו ליהנות בהן ואין בהן מעילה בלא בלו אפ"ה אית בהו מעילה בבלו וזה להדיא דלא כפרש"י שם ובלא"ה לא ידעתי מי הכריחו לרש"י ז"ל שם לפרש כן דנהי דלא רצה לפרש דלמ"ד ראויין הן לכהן הדיוט ומפיק לוהניחם שם לדרשא אחריתא שלא ישתמש בהן יה"כ אחר ותו לית לן ילפותא דלאחר שנעשה מצותן מועלין בהן ובהא אפשר דלא רצה לפרש כן דלישנא תלמודא לא משמע ליה הכי מדלא מייתי האי דרשא אחריתא ומש"ה משמע ליה דממה שאמר ראוין הן לכהן הדיוט ממילא מוכח דלא שייך בהו מעילה והיינו כפירושו אלא דאכתי הוי מצי לפרש בפשיטות דכיון דראויין הן לכהן הדיוט תו לא מיקרי לאחר שנעשה מצותו ולא שייך נמי האי דרשא דוהניחם שם והנלע"ד לישב דודאי משמע ליה לרש"י מדלא קאמר התם אלא למ"ד דוהניחם שם שלא ישתמש בו יה"כ אחר מאי איכא למימר דהא לית לן ילפותא לענין מעילה אע"כ דמהכא לא מוכח מידי דאפילו למ"ד שלא ישתמש יוה"כ אחר נמי קרא דוהניחם שם אינו יוצא מידי פשוטו שישארו בקדושתן ולאשמעינן דלאחר שנעשה מצותו מועלין ולפ"ז אפילו במאי דקאמר ראויין הן לכהן הדיוט נמי מצינן למימר דקרא דוהניחם שם איירי שיהיו בקדושתן לענין מעילה לעולם לכך הוכרח לפרש דאפ"ה מקשה שפיר דודאי למ"ד ראויין הן לכהן הדיוט ליכא למימר דשייך בהו מעילה בשעת מצותן דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואפילו אי אמרת דגזירת הכתוב הוא דאפ"ה שייך בהו צד מעילה דמסתמא אין דרך שילבשנו הכהן הדיוט כדאיתא התם וא"כ עיקר פשטא דקרא דוהניחם שם היינו שלא יוציאן לחולין לגמרי חוץ לעזרה וא"כ תו לא הוי שני כתובים דדוקא במידי דשייך מעילה בשעת מצוותן קאמר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין כמו שאפרש לקמן גבי ציפורי מצורע דבדבר שאין בו מעילה בשעת מצותו אלא לאחר מצוותו אינו בכלל שני כתובים נמצא דכל זה הוכרח רש"י לפרש בסוגיא דהתם למאי דבעי למימר דבגדי כהונה הוי שני כתובים משא"כ סוגיא דהכא לא איירי בהכי וא"כ א"ש דהמקשה סבר דנקיט בלו לרבותא דאע"ג שנעשה מצותו מועלין וכ"ש לא בלו דלא מיסתבר למימר דלאחר שנעשה מצותו יהא חמור מבשעת מצותו ומשני הגמרא לא בלו דוקא והיינו מגזירת הכתוב דוהניחם שם כן נ"ל נכון ודוק היטב:

שם ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות כו' דהא חומת העיר ומגדלות כו' נ"ל דלאו דוקא מחומת העיר קשיא ליה דניתנו ליהנות אלא דכל מה שהיו עושין משירי לישכה דקחשיב בשקלים כולן ניתנו ליהנות דאלת"ה מאי קשיא ליה דהואיל ומקצתן ניתנו ליהנות לא למעול כלל בשירים דא"כ בבדק הבית גופא אמאי שייך מעילה לר"מ הא ניתנו מקצתן ליהנות בבגדי כהונה גופא אע"כ כדפרישית ובזה נתיישב מה שהקשה בחידושי הריטב"א על פרש"י ע"ש ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוס' בד"ה תרי תנאי ודו"ק:

שם לא בלו דוקא ויש לי מקום עיון בזה על הרמב"ם ז"ל שפסק כן בהל' מעילה ולא ידעתי למה דאי לאוקימתא דרב דמוקי מתניתין בכתנות כהונה א"כ פלוגתא דר"מ ורבי יהודה היא דלר"י ע"כ מועלין בכתנות כהונה אפילו לא בלו מדקאמר בשוגג קידש ואי לאינן אוקימתא דלא איירי מתניתין בכתנות כהונה כלל א"כ קשה טפי מהיכא תיתי נאמר דאין בהן מעילה הואיל וניתנו ליהנות בהן דהא מועלין בשירי הלשכה אף ע"ג דניתנו ליהנות בהו לחומות העיר ור"י נמי דאמר אין מועלין בעתיקין נראה דלאו מה"ט דניתנו ליהנות פליגי וצ"ע ליישב: