מסכת קידושין דף נ״ד עמוד א׳פרק 2 האיש מקדש

חָזַרְנוּ עַל כׇּל צְדָדִים שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, וְלֹא מָצִינוּ הֶקְדֵּשׁ בְּשׁוֹגֵג אֵין מִתְחַלֵּל, בְּמֵזִיד מִתְחַלֵּל.

וּמִשְׁנָתֵינוּ בְּכׇתְנוֹת כְּהוּנָּה שֶׁלֹּא בָּלוּ, הוֹאִיל וְנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

תָּא שְׁמַע: כׇּתְנוֹת כְּהוּנָּה שֶׁבָּלוּ מוֹעֲלִין בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. מַאי לָאו אֲפִילּוּ לֹא בָּלוּ? לָא, בָּלוּ דַּוְקָא.

תָּא שְׁמַע: מוֹעֲלִים בְּחַדְתִין וְאֵין מוֹעֲלִים בְּעַתִּיקִים. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין אַף בְּעַתִּיקִים, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בִּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.

וְאַמַּאי? נֵימָא: הוֹאִיל וְנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, דְּהָא חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה אָתוּ, דִּתְנַן: חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכׇל צׇרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. לָא תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה.

תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יִצְחָק: אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנָּשְׁרוּ מוֹעֲלִים בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. לָא תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה.

אִי רַבִּי יְהוּדָה, יְרוּשָׁלַיִם מִי מִיקַּדְּשָׁא? וְהָתְנַן: כְּאִימְּרָא, כַּדִּירִים, כָּעֵצִים, כָּאִישִּׁים, כַּהֵיכָל, כַּמִּזְבֵּחַ, כִּירוּשָׁלַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹמֵר: ״יְרוּשָׁלַיִם״ לֹא אָמַר כְּלוּם.

וְכִי תֵּימָא, מִשּׁוּם דְּלֹא אָמַר: ״כִּירוּשָׁלַיִם״, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ – לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!