מסכת כתובות דף י״ד עמוד ב׳

שמעתי כו' לקמיה פריך היינו תנא קמא דתנא קמא נמי הכי אמר דמשום דאין בה אחד מכל אלו העידו עליה להכשיר:

מכירין ישראל ממזרין שביניהן וספק ממזר יש לך להכשיר דאי ממזר הוה מידע הוו ידעי ביה:

ואין מכירין חללין שביניהן וספק חלל יש לך לפסול ולקמיה פריך הא אמרת רישא איזוהי אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל אלמא ספק חלל כשר:

הא חלל כשר משום ספק חלל לא פסיל לה:

מאי שנא הנך דפסיל לה ספק דידהו:

דאורייתא משום דוודאן פוסלין מן התורה בביאה דנפקא לן ביבמות (דף סח.) מכי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה:

חלל נמי ודאי פסול מדאוריית' דילפינן לה התם מלא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל בביאתו אף זרעו פוסל והוא גופיה נפקא לן מלא יחלל שני חילולין במשמע אחד לזרעו ואחד לאשתו:

ר"ש בן אלעזר כו' סיפא דמילתיה ארישא דמילתיה פריך דקתני סיפא אין מכירין חללין שביניהן משמע אפשר שהיה חלל אבל לא היו מכירין בו אלמא אית ליה דפסיל ורישא אמר איזוהי אלמנת עיסה והכשיר כל שנטמע בה ספק חלל:

לא משום ממזרות כו' הא דלא חשיב עמוני ומואבי משום דלא פסיקא דזכרים אסורין ונקבות מותרות ומצרי ואדומי לא חשיב דאינן אסורין אלא עד דור שלישי:

ותו ר"ש בן אלעזר אומר איזוהי עיסה כל שנטמע בה ספק חלל והאמרת רישא חלל כשר - ה"ג בכל הספרים ובפירוש ר"ח ומפרש כל שנטמע בה ספק חלל הא ודאי חלל פסול והא אמרת רישא חלל כשר והיינו ודאי חלל ואין נראה דמאי פריך מתנא קמא דלמא ת"ק פליג עליה ופירוש הקונטרס וגרסתו עיקר:

ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו תימה דהוה ליה למימר ממזר צווח ושותק וחלל שותק איכא בינייהו דבממזר שותק נמי פליגי דהא מכשר ליה ר"ש בן אלעזר:

אבל ממזר צווח וחלל שותק פסול וא"ת ממזר צווח מנא ליה דפסל ר"ש בן אלעזר ואומר ר"י מדקתני במילתיה איזוהי עיסה כל שנטמע בה ספק חלל דלא הוה ליה למימר אלא מכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללין שביניהם דמינה שמעינן בחלל צווח דכשר כי היכי דלא הוצרך להשמיענו כל שנטמע בה ספק ממזר אלא ודאי אתא למידק דחלל צווח דוקא כשר הא ממזר צווח פסול:

מסתייה דלא מפקינן ליה מקהל וא"ת מה צריך להאי טעמא לימא הא דשתיק משום דאודויי קא מודי דהא ממזר שותק פסול לת"ק משום דשתיקה כהודאה וה"ה דחלל שותק לר"ש דפסול מהאי טעמא ואע"ג דגבי ממזר שותק לדידיה לא הוי שתיקה כהודאה היינו משום דסבר דממזר קלא אית ליה וי"ל דהכי פירושא סבר מסתייה דלא מפקינן ליה מקהל (כהונה) פי' אפי' מקהל כהונה אע"פ שזה מחרפו וקורהו חלל סבור דאין מוציאין אותו מקהל כהונה וסבור אם יצווח יחזרו לברר הדבר ויפסלוהו וטעם זה שייך גם בממזר שותק לת"ק ולא נאמר דשתיקה כהודאה וכן פירש בקונטרס:

כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשר וא"ת והא לא מכשר ברוב פסולין אלא כשטוענת ברי ואית לה מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי או בלא מגו היכא דאיכא למימר בודקת ומזנה אבל הכא אפילו טוענת ברי הא לית לה מגו וליכא למימר בודקת ומזנה דהא נאנסה ואפי' אם נאמר דהכא לא ראוה שנאנסה אלא היא אמרה כן דאית לה מגו א"כ תקשי הלכתא אהלכתא דלקמן פסיק רב הלכה כר' יוסי ולעיל פסיק רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג ואין נראה לומר דפליגי דא"כ מאי מייתי אעובדא דארוס וארוסתו מרב יהודה אמר שמואל וכן לעיל (כתובות דף יג.) פריך הלכתא אהלכתא קי"ל כרב נחמן בדיני כו' ואדרבה הא רב פסיק כר' יהושע וקי"ל כרב באיסורי ויש לומר דהכי פירושו כמאן אי כר"ג ובטוענת ברי ובלא ראוה שנאנסה דאיכא מגו אפילו ברוב פסולים נמי מכשר ואיירי נמי כשראוה מדברת דאי לא ראוה מדברת מאי פריך אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פסול ומשני אמר רב בקרונות של צפורי היה מעשה כו' פי' לעולם דלא טענה ברי ור' יוחנן בן נורי בתרוייהו היכא דלא טענה ברי לכ"ע בעינן תרי רובי והא דלא קאמר בשינויא לעולם דלא טענה ברי משום דבאתקפתא לא קאמר אי בטוענת ברי כו' אי נמי נוכל לפרש דבשינויא נמי איירי בברי ודאיכא מגו ולא תקשי הלכתא אהלכתא דדוקא דיעבד פסיק שמואל כר"ג כדאמר לעיל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אף על גב דלעיל משמע דברוב אחד שרי לכתחלה רב חייא בר אשי סבר דלכתחלה בעינן תרי רובי ומתני' קתני הרי זו תנשא דמשמע לכתחלה:

ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו, ויש לדקדק למה ליה לאוקמיה בממזר צווח, לוקמיה בממזר שותק וחלל שותק דהא עיקר פלוגתייהו בהכי הוא. יש לומר דרבי יוחנן רבותא קמשמע לן, דאפילו ממזר צווח לרבי שמעון פסול. ואם תאמר מנאליה לרבי יוחנן הא. איכא למימר דגמרא הוה גמירה לה. אי נמי מסברא דנפשיה קאמר, ולי נראה דברייתא דייקא לה לרבי יוחנן, דקתני שתוקי ממזר כשר שתוקי חלל פסול, ואוקימנא כרבי שמעון בן אלעזר ואליבא דרבי מאיר, ומשמע לרבי יוחנן דכולה מתניתין דוקא רישא כסיפא, מה סיפא שתיק חלל פסול הא איפכא כשר, אף רישא דוקא שתיק ממזר כשר הא איפכא פסול. ורב שמואל הנגיד ז"ל כתב בשם רבינו האיי גאון ז"ל, דלא גריס ממזר צווח. ומיהו אפילו לספרים דגרסי ליה, לומר, דמכיון שאינו צריך לצווח וצווח פסול, דלא צווח זה אלא מפני שהוא מרגיש בפסולו, מכל מקום בחלל צווח לתנא קמא דרבי מאיר דמכשר ליה, אי צווח לא פסלינן ליה, דטעמא דממזר היינו משום שמכירין ישראל ממזרים שביניהם, אבל חלל, שאין מכירין בהן וכי שתק משום דלא איכפת ליה הוא, כי צווח נמי לא מיפסל דאיכא דקפיד בפסול כהונה.

תני חדא רבי יוסי אומר שתיק ממזר כשר שתיק חלל פסול ותניא אידך שתיק חלל כשר שתיק ממזר פסול וכו'. לא נאמרו דברים הללו בפסול שתיקה וצווחה אלא במי שנסתפק בפסול, אבל במוחזקין בכשרין לא, דאדרבה כי שתיק מיחס כשר טפי והיינו מיחסותא דבבל.

אמר ליה רבא לרב נחמן רבי יוחנן בן נורי דאמר כמאן דר' יוחנן בן נורי לאו מחלוקת שלישי הוא, מדלא איירי לעיל בפלוגתיה, והילכך אי כרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין מכשר, אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרין נמי פסול. איכא למידק דילמא רבן גמליאל היא, דעד כאן לא אכשר רבן גמליאל ברוב פסולין אלא במזנה לרצונה, דאיכא למימר בדקה וזינתה, וכי אמרה ברי מהימנא, אבל הכא דנאנסה ברוב פסולין ודאי פסולה, דהוה ליה כשבויה דאינה נאמנת מפני ערבי זה שיכול לבוא עליה בעל כרחה. ויש לומר דשאני הכא, דכיון דידעינן ליה באונסה ולא כסיפא לה מילתא לאידויי דנבעלה, כי קאמרה לכשר נבעלתי נאמנת, דאין עשויה לקלקל זרעה, מה שאין כן בשבויה דכיון שלא נודע שבא עליה שבאי, כי אמרה לא נבעלתי כלל לא מהימנא דכסיפא לה למימר נבעלתי, ועל ידי כך לא חיישא לקלקל זרעא. ויש מקשים עוד, אמאי לא אוקמוה כרבן גמליאל וכשאינה טוענת בריא, דבשמא לא מכשר רבן גמליאל אלא ברוב כשרין. ותירץ הרב בעל המאור ז"ל משום דמשמע ליה מתניתין בטוענת ברי דכולהו בבי דמתניתין דאמרה ברי, איש פלוני וכהן הוא מאיש פלוני וכהן הוא. הא לאו הכי שפיר מצי לאוקמה כרבן גמליאל, ובאינה טוענת, דודאי רבן גמליאל ברוב כשרין ובשמא אכשורי מיכשורי, דרבן גמליאל בחדא מיכשר או ברוב פסולין ובדטענה ברי, או ברוב כשרין ואף על גב דלא טענה ולא מידי. וראיתו מההיא (לקמן כתובות טו, ב) דמצא בה תינוק מושלך בדרך דלא טעין ולא מידי, ואמר רב עלה לא שאנו אלא להחיותו אבל ליוחסו לא, דליוחסין בעינן תרי רובי, ואוקימנא דרב אזיל לטעמיה דאמר הלכה כרבי יוסי, ורבי יוסי דאמר כרבי יהושע דפסיל בחד רובא, מכלל דרבן גמליאל בחד רובא נמי מכשרי. ועל ידי כך תפס על רב אלפסי ז"ל שפסק כרבי יוסי בתינוקת דבעינן תרי רובי, דרבי יוסי כרבי יהושע סבירא ליה, אבל רבן גמליאל פליג עליה ומכשר בחד רובא, ואפילו בדלא טענה, וקיימא לן כרבן גמליאל כדפסק שמואל בהדיא, אלו דבריו ז"ל. ואין דבריו מחוורין לי כמו שאני עתיד לכתוב בסוף שמועתינו בסיעתא דשמיא.

מ"ש הנך באיסורא דאורייתא חלל נמי באיסורא דאורייתא פירש רש"י ז"ל מ"ש הנך דאיסורי כהונה נינהו דאורייתא מדכתיב כי תהיה לאיש זר כל שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה חלל נמי איסורא דאוריי' מדכתיב ולא יחלל זרעו וכו' פי' דחלל לא נפיק מלא תהיה לאיש זר דנבעלה לפסול לה מן הכהונה לאו זר הוא וכדאיתא דיבמות. ותו אמר ר"מ לא שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה היינו ת"ק וא"ת ונימא דטובא איכא בינייהו דת"ק קתני איזה עיסה שנחלקו ר"ג ור"י ור"מ אומר כל שאין בה אחד מכל אלו אלא ספק חלל משיאין לכהונה לדברי הכל דאפי' לר"ג מכשיר בה ותרתי איכא בינייהו דלת"ק פליגי בחלל לחוד ובהאי מודה ר"י דפסולה ור"מ סובר דבהא מודה כולה להכשירה ובאידך פליג דר"ג פוסל ור"י מכשיר ויש לומר דאם תאמר כן תקשה לן מאי טעמא דרבן גמליאל דמודה בחלל טפי מן אידך דהא כולהו איסורא דאורייתא. ותו ר"ש וכו' זו היא שנטמע בה ספק חלל מכירין ישראל ממזירים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם והאמרת רישא חלל כשר פי' רש"י ז"ל דמלתא דר"ש גופא פרכינן רישא אסיפא שאין הטעם מעין הדין דאיהו קאמר איזהו עיסה שנחלקו בהו ור"י מכשיר כל שנטמע בה ספק חלל וטעמא שאין מכירין חללים שביניהם ולפי הטעם יש לפוסלן בעיסת חלל. וא"ת ולימא ליה דהכי קאמר איזהו עיסה שהיא פסולה כל שנטמע בה ספק חלל והשתא אתיא סיפא שפיר דיהיב טעמא לפסולא ויש לומר דלישנא דאיזהו עסה לא משמעה אלא כלישנא דאידך תנאי דאתו לפרושי הכשירה דר"י כדמוכח בההיא ואע"פ שבתוס' שנינו אמר רשב"א וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר משמו מ"מ אמר עיסה פסולה לכהונה מפני ספקי חללי שנטמעו התם בבא אחריתי היא וקתני בהדיא מפני מה אמרו עיסה פסולה אבל הכא דקתני איזו עיסה על כרחך דומיא דרישא הוא וא"ת מ"מ נימא דה"ק איזה עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י כל שנטמע בה ספק חלל ובהא ר"י מכשיר ור"ג פוסל אבל ספק ממזר אפילו ר"ג מכשיר ומטעם שמכירים ישראל ממזירים שביניהם וי"ל דהנהו תנאי כולהו לפרושי מלתא דר"י אתו משום דהלכה כוותיה ולאשמעינן במה היה מכשיר וכדמוכח מת"ק ור"ש מסתמא אף בהא לא אתו לפלוגי עלייהו וכיון דכן לא הוה ליה לפרושי טעמא דר"ג ולמשבק טעמא דר"י אמאי לא חייש להאי דר"ג דמשמע דטעם דמסתברא אע"כ הוה טעמא דקתני לר"י הוה ויש שפירש להך סיפא מתרצה הי' בנפשה ואיזהו עיסה פסולה כדתני בתוס' ורישא דלעיל פרכי' והא קתני לעיל אלמנות חלל כשירה והכא קתני שהוא פסולה ולישנא דאמרת רישא דייק להו הכי אבל א"א לפרש כן ומאי מקשי' לר"ש לאידך תנאי היינו פלוגתייהו אדרבא משום דר"מ אומר פרכינן היינו ת"ק ותו דלישנא דאיזו עיסה לא משמע כדכתי':

אמר ר"י ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו פירש ר"י אתי למימר בכל אלמנות עיסה שאין בה אלא ספק בלבד ליכא לאפלוגי בין חלל לאידך ובכולם ר"ג פוסל ור"י מכשיר אבלם כשנוסף בעיסה זו ריעותא אחרת דקרו ליה לההוא ספק דההיא שמא דריע בה ושתיק בהא איכא למימר דמודה ר"י לר"ג משום דהוה שתיקתו הודאה לפוסלו ובהא איפלגו תנאי אליבא דר"י אם פוסל בכולם מחמת שתיקה או אינה פוסל אלא בקצתם ובאיזה קצת מהם וא"ת וכיון שתחלתו של זה ספק שלא נתברר מעולם מה הוראה אפשר לו לעשות בשתיקה או אפילו בפיו וי"ל דמ"מ יש בו הודאה שהוא מן הספק שנטמע ותו ליכא אלא חדא ספיקא בלחוד ולר"י אלים ליה חדא ספיקא דאפילו בברי פסול וא"ת והאיך אפשר שיקלקלו ר"י מפני שתיקתו והא דאמרינן בפרק ע"י כל דשתיק מיוחס טפי ואמרי' מיוחסת דבבל שתיקותא וי"ל דהתם במי שאין לו לעז של אותו פסול אבל במי שיש לו לעז על אותו פסול דקרי ליה אפשר דשתיקתו הודאה ולפיכך פירש"י ז"ל דאפילו בהא לא פסיל ר"י משום שתיקותא אלא במי שקורין אותו פסול אחר וצווח וכשהי' קורין אותו פסול זה שהוא חשוד כן ולא היה שותק דכיון דקפיד במה שאין בו שדרך עולם לשתוק והדא מיוחוסתא שלהם והוא קיפדן על השקר כ"ש שהיה קפדן על זה שהוא נחשד בו וכיון דשתק ודאי מודה שרבי' ז"ל פירש דהא דאמרינן ממזר וצווח וחלל שותק איכא בינייהו דכולי חד גברא כי היא עיסת חלל וכשהיו קורין אותו ממזר היה צווח וכשקורין לו חלל שותק ולהכי פירש' ודאי אתיא שפיר ההיא דעשרה יוחסין מההיא דנקט ממזר צווח וחלל שותק מפני שבזה נחלקו ר"מ ור"ש ר"מ מכשיר בו ור"ש פוסל בו ומכשיר בממזר שותק דאע"ג דקרי ליה חלל או פסול אחר וצווח וממזר ושותק כשר שמכירין ישראל ממזרים שביניהם דאלו תנא קמא בכולהו פוסל בשתיקה בתר צווחה ונקט ר"י ההוא דמכשיר רבי מאיר דאיכא בינייהו חלל צווח וממזר שותק שפסל ר"מ ומכשיר ר' שמעון כדאמרינן כדמפרש ואזיל אלא חד מינייהו נקט הלכך אף על גב ששתק בכולם כשר שתיקה אחר שצווח פוסלת ולא הוצרך רבי יוחנן לומר אלא חדא מהנהו דאיכא בין לר"מ ולרבי שמעון והא דאמר לקמי תני חדא שתיק חלל פסול ותני אידך שותק ממזר פסול ואוקמינא חדא כר"מ וחדא כר"ש לא משום שתיקה בלחוד מפסילין אלא כדאי' צוויחה דמעיקרא בפסול אחר ותנא לישנא קלילא ועיקר הגורם הפסול כך יש לפרש לפי שיטות רש"י ז"ל ומיהו לישנא דממזר צווח וחלל שותק בתרי גברא משמע ובתרווייהו איפליגו ר"מ ור"ש דלמ"ד ממזר מפסל בצוויחה בשתוקה וחלל מפסל בשתוקה ולמ"ד ממזר ופסיל בשתיקה וחלל מתכשר בשתוקה וכדמפרש ואזיל אבל לת"ק בכולם פוסל בשתיקה ור' יוחנן מאי דאיכא בין ר"מ ור"ש נקט לפי שמחלקים דבריהם ובוודאי כי היכא דאיפליגי ר"מ ור"ש בחלל שותק כך נחלקו בממזר ושותק וכדמפרש ואזיל אלא דר"י לא בעי לאומרו ונקט חד מנייהו ומינה שמעינן לאידך ונקט שתיק חלל משום דכולה שקלי וטריא דלעיל בספק חלל הוא ובדין דה"מ למימר ממזר שותק וחלל שותק איכא בינייהו ולא מצריך בלישנא טפי אלא משום דמסרת לן דאיכא דמפסיל בצווחא ואיכא דמפסיל בשתיקה שהוא דבר והפוכו מש"ה נקט חד צווח וחד בשתיקה אבל לא מצי למימר איפכא חלל צווח וממזר שותק משום דחלל לכ"ע לא מיפסיל בצווחא לר"י דאיירי תנאי אליביה וכדבעי' לפרושי בס"ד. ת"ק סבר כל פסולא דקרי ליה ושתיק פסיל וה"ק ת"ק איזהו עיסה כלומר שר' יהושע מכשיר בת כל שאין בה לא שתוק ממזרת כלומר שאין בה משום הריעותא דשתיקא אלא ספק בלבד ולא שתוק חלל נמי:

וא"ת אמאי לא תני תנא קמא ולא משום חלל כדקתני אידך כולהו ויש לומר דמשמע ליה דכיון דלרבי יהודה אידך שותק פסול כל שכן שתוק חלול שאין מכירין מכירין ישראל לחללים שביניהם ורבי מאיר פליג דלהכי לא קתני ליה משום דשתוק חלל כשר והיינו דקאמר כל שאין בה אחד מכל אלו המפורשים ואינו אלא שותק חלל כשר הוא לרבי יהושע ובא ר"ש ואומר כי בוודאי שתיק אחד שהכשיר בו ר"י אבל אינו שותק שאמר ר"מ וכדמפרש ואזיל דא"ל רשב"א לת"ק דמתני' מתניתא לר"מ אי שמיע לך דמכשר ר"מ אליבא דר"ש בשתיק לאו דקרי ליה חלל ושותק אלא דקרו ליה ממזר ושתיק והאי דשתיק סבר מסתייע דלא מפקינן ליה מקהל עדת ישראל. והקשו בתוס' דכיון דבחלל מיירי מסתמא מקהל דידיה קאמר דהיינו קהל כהנים דהיכא שייך למימר דלא מפקא מקהל ישראל ואפי' הוא צווח מאה פעמים והיה מתברר שהוא חלל לא הוה מפקינן ליה ולישנא דמסתייה משמע דלא עשו אלא מקצת מה שהיו יכולים לעשות והכי הל"ל סוף סוף לא מפקינן ליה מקהל שלו היכא שייך האי טעמא דמאי דקתני ר"ש ואין מכירים חללים שביניהם לא מפקינן ליה מקהל ישראל לכך פירש די לנו מסתמא דלא מפקינן ליה מקהל כהונה כלומר די לו שאין עושין בו מעשה אחת אלא חרוף בלבד לא אלא מחזקתו כיון שאין מכירין ישראל חללים שביניהם למימר אחרי מייחסותו שתיקותו אי מצווחי היא סבה שיחזרו אחרי ויכירונו וכולהו פירש משום דיהיב טעמא לממזר למה אין אחר שתיקותי הודאה לפסול הוצרך לתת טעם למה שתוק חלל פסול הא לאו הכי לא הוה צריך טעמא דהוה טעמו מפני שתיקותו היא הודאתו כדאמרי' ת"ק בכולהו ור"מ בכולהו כך מחלל ואיכא למידק ומנ"ל לר"י דר"ש פוסל בממזר וצווח ואי משום דסבירא ליה דכיון דמתקרר בשותק שיהא נפסל בצווח א"כ חלל נמי לר"מ לפסול בצווחא ולמה לא פירש כן בדברי ר"מ:

וי"ל שאינו דומה דאלו ממזר מתכשר בשתיקתו מטעמא דממזר קלא אית ליה וכל העולם אומרים שזהו שקראוהו ממזר אינו אמת וא"כ היא הנותנת כשהוא צווח במה שהיה לו לשתוק ולא להקפיד כלל שהוא מרגיש שאומר אמת אבל טעם שתוק חלל כר"מ דמכשיר הוא משום דלא אכפת ליה וצווח לא ריעותא הוא כך פירש רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל. ולשון הברייתא כדברי רש"י ז"ל לפי אוקימתא זו כך מתיישב איזה עיסה שנחלקו בו שר' יהושע מכשיר כל שנטמעה בה ספק חלל בלבד בלא שתוק שאם יש בו שתוק וודאי פוסל ודווקא חלל אבל שתוק ממזר כשר דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם וקשיא לי כיון דלרבי שמעון כל שתוקים פסולים חוץ ממזר למה אמר איזהו עיסה כל שנטמע בה ספק חלל בלא שתוק הא וודאי הוא הדין כל שנטמע בה ספק נתין וכולי בלא שתיקה דאלו שותקים פסולים הם ומשום כך נראה לומר דלפירוש' ז"ל כשם שמכשיר בממזר שותק כך מכשיר בנתין וכולי שהם פסולים לקהל דהנהו נמי קלא אית להו והא דנקיט ישראל ממזירים שביניהם חדא מנייהו נקט וה"ה לחבירו דפסולים אפילו בקהל ישראל וההוא דנפקי מכי תהיה לאיש זר שבהם מתפשטות ישראל בין וודאי בין ספק אם שלא יתערבו אבל בפסול כהונה לחוד אין מדקדקין וכל היכא דתני שותק ממזר פסול ה"ה לנתין ועבד והיינו איזהו עיסה כשירה בכללה כל שנטמע בה ספק חלל לבדו בלא שתיקה משא"כ באידך שאין שתיקה פוסלת בהם אפי' בממזר החמור שפסול בישראל עד דור עשירי מכירין ישראל ממזרים כנ"ל:

תניא חדא ר"י אומר שתוק ממזר וכו' ואוקימנא דת"ק אליבא דר"מ ואי דקשיא ליה א"כ ר"י כרבי יהושע ס"ל באלמנה ואלו בפרק עשרה יוחסין דאמר רב הכל מודים דאלמנת עיסה שהוא פסולה לכהונה ולאפוקי מהאי תנא דתניא העיד ר"י וריב"ב על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה וההיא דרב חסדא קאי אמתניתין דאיפליגו בה ר"י ורשב"ג וי"ל דהא דרבה דהכא אליבא דר"י כר"ג ס"ל באלמנת עיסה ואלי בפ' עשרה יוחסין אמר רבא הכל מודים באלמנת עיסה שהיא פסולה לכהונה שאין בה אלא ספיקא אבל כשיש שתיקה דממזר ס"ל כרבי יהושע שהוא כשר אע"ג דר' יהושע שתיקה לאו ריעותא איהו סביר דשתיק' ממזרת מכשרת וזה דרך של ר"ת ז"ל אלא שמוסיף דברים וגרס כאן איזהו עיסה ולא גרס בכולהו הא מתני' דאלמנת עיסה ואומ' להכשיר הבת היוצאת מאותה משפחה וקאי אהא דתנן במסכת עדיות האשה כשירה לטמא ולטהר וקתני ומשיאין בתה ועלה הא מתני' דקתני איזהו עיסה דתנן התם שהבת היא כשירה כל שאין בה וכו'. וא"ת והא הכא מכשיר ר"י אפילו בבתה דלית לה חזקה דכשרות והתם בפ' עשרה יוחסין פוסל אפילו באלמנותו וי"ל דר"י אינו מכשיר מכאן מפני טענות עיסה אלא במה שהכשירה עצמה במדות כשרות שבה ששתקה דאי מחזקת עצמה שאינה מן העיסה והוא הכשיר בתו של ספק וכ"ש אלמנותו זו דרך ר"ת ז"ל ואינו מחוור שאין סברא לומר דעיסה הפסולה מחמת ספיקא שתהא שתוקי מכשרת והשיטה נכונה והיא שיטת רש"י ז"ל ועלי' דברי כל המפרשים ורבותינו מבעלי התוס' ז"ל ואין לזוז ממנה:

מתניתין אמר ר' יוסי מעשה בתינוק וכו' בגמרא מפרש כדר"י מיירי בתר רוב בני העיר ורוב סיעה וקשה היכי קתני אם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה משמע דברוב העיר משתעי וי"ל דהא אמרי' בגמרא בקרונה של ציפורי היה מעשה ונבעלה בשעת קרונה שהוא שם עיסה של בני אדם רובה כשירים עוברת עליו שאלו לרבי יוסי אמר להם אם רוב העיר ג"כ משיאין לכהונה אף זו תנשא ואם לא לא תנשא דתרי רובי דכשירי בעינן ולפום פשטא דמתניתין האי תינוקות לא שהיה טוענות קתני שאמרה לכשר נבעלת וסתמא דמלתא הכי משמע דהא תינוקת הוות ואנוסה נמי הוות ומסקנא דתלמוד' הכי דאפילו כשאינה טוענת מתכשרה בתרי רובא ומיהו לאו הכרח הוא דלא הוה בטוענות דהא בתלמוד אמרינן כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר ואדרבא ה"ל למיפרך דאי ר"ג אפילו ברוב כשירים בעי טוענות אלא בתינוקות בת דעת היא ואע"פ שנאנסה הכירה לאיזה נבעלה והאי דלא קתני שאמרה לכשר נבעלתי לא הוצרכו לכך דהא על פלוגתא דלעיל מתרץ לה דמיירי בהכי דמעשה לסייע מייתי תנא כדאמר בכל דוכתא אבל ראיתי מי שפירש דע"כ דמתניתין לא מתוקמא בטוענות ודוחקין עצמן בסוגיא דגמרא ואינו צורך:

גמרא אמר ליה רבה לר"נ ר' יוחנן בן נורי כמאן פירש רש"י ז"ל דליכא למימר שהיא הכרעה שלישית וא"כ הוה מעשה לסתור דאי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר פירוש חי כר"ג ובטוענות אפילו ברוב פסולים נמי מכשיר וכ"ש דאי לא מיירי בטוענות דלא מכשיר כלל אפילו ברוב כשירים ואי כר' יהושע ואפילו כשאינה טוענת כפשוטו אפילו ברוב כשירים נמי פסול כיון דלית לה אלא חדא ספיקא:

אע"פ שכבר כתבנו מה שעולה מן הסוגיא דרך פסק רואה אני להעירך בביאור הסוגיא מפני שנתבלבלו בה המפרשים והוא שעיקר אלמנת עיסה הוא על ספק חללות ופירשו בה גדולי המפרשים כגון כהן שגירש את אשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולסוף שני חדשים החזירה וילדה לשבעה והרי בן זה הקרוי עיסה יש לו שתי ספקות בחללות שמא קרוב לו היה ואינו גט ואם תמצא לומר קרוב לה שמא בן תשעה הוא וקודם גירושין נתעברה אמה הימנו ומכל מקום ספק חלל הוא והרי לא היתה לו חזקת כשרות לעולם להעמידו עליה והוא הקרוי עיסה ואלמנתו קרויה אלמנת עיסה ופסולה והוא הדין לבתו אלא שר' יהושע היה מכשירה מכח תרתי ספיקי וגדולי הרבנים מפרשים שאלמנה עצמה קרויה עיסה כגון שנבעלה לספק חלל שזרק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב לו ומת ונשאת לכהן וילדה והרי הוא ספק בן אלמנה ספק כן גרושה ונשא אשה ומת הוא והרי אלמנתו באה מכחו ולפיכך הוא קורא לה ספק ספיקא ואין דבריהם נראין שכל שבעלה ספק גמור אף היא כן כמו שביארנו בפרק יוחסין והרי מכל מקום שהיה ר' יהושע מכשיר אלמנת עיסה לכהנה ומדין ספק ספיקא וספק ממזרות ונתינות ועבדי מלכים אף אתה מוצא בהן ספק ספיקא כגון מת בעלה ונשאת לאחד מאלו תוך שלשה חדשים וילדה לשבעה והרי בן זה ספק אם לראשון וכשר אם לשני ופסול ואף זה הספק נשא אשה שנתגרשה בתוך שלשה וילדה לשבעה ונמצא בן זה כפול בספיקות וכן אתה מוצאה כגון שמת בעלה ונשאת תוך שלשה לספק ממזר או לספק נתין וכן בהרבה פנים אלא שדייך במה שביארנו ועל זו שאלו אי זו היא אלמנת עיסה שהיה ר' יהושע מעיד עליה שכשירה לכהנה כל שאין בספקותיה לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים אלא ספק חללות בלבד הא מספק ממזרות ונתינות ועבדי מלכים אף ר' יהושע פוסל ר' מאיר אומר וכו' ר' שמעון אומר וכו' ואמ"ר יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא ביניהו ומחלוקות הנכללים בבריתא זו שנים שהם שלשה ועיקר המחלוקת הוא בין תנא קמא דבריתא ור' מאיר אלא שדברי ר' מאיר נחלקים לשתי סברות לפי דעת שנים החלוקים בפירוש דבריו הראשון אותו שהזכיר דבריו בשמו של ר' מאיר והשני ר' שמעון בן אלעזר תנא קמא סבר כל פיסולא דשתיק הודאה היא ופירשוה גדולי המפרשים אף בספק ספיקא שאלמלא שידע בעצמו שכן לא היה שותק ואע"פ שהיה הדבר אצלנו בספק עכשו נתברר הדבר ונמצא דעת תנא קמא שהכל תלוי בשתיקה ומה שאמר כל שאין בה משום ממזרות וכו' פירושו שאין בה שתיק ממזרות ומאחר שתלה הטעם משום שתיקה אף בשתיק חלל כן אלא שלא הוצרך למנות את כלם או שמא זה שלא מנאוהו כלומר אף באלו שיש להם קול והיה לנו לומר אם איתא דקושטא נינהו אנן הוה ידעינן אעפ"כ כל ששותק פסול ואי זו היא עיסה כשירה שאמרו דוקא באשת ספק חלל שאנו יודעין כגון האיסור שהוא ספק אבל מי שאין אנו יודעין בו כלל וקורין לו ושותק ודאי פסול ששתיקתו ביררה לנו שכן ור' מאיר חולק עם תנא קמא לפי הדעת הראשון הבא מדבריו בחלל שותק ואמר שכל שתיקת חלל כשר שמאחר שאין בו פסול קהל לא חשש להשיב עליו וזהו שאמר כל שאין בה אחד מכל אלו ר"ל מכל שתיקות אלו אבל שתיקת חלל כשר ועליה אמרו אי זו היא עיסה שכשירה ומכל מקום לשניהם כל צווח כשר ור' שמעון חולק לומר שאין דעתו של ר' מאיר כן אלא שלדעתו שתיק חלל פסול ואי זו היא עיסה כשירה כל שנטמע בה ספק חלל כלומר שאנו מכירין את ספיקו וכן אם נטמע בה ספק חלל צווח אבל שותק פסול שזה ששתק אינו אלא שאומר בעצמו מיסתאי דלא מפיק לי מקהל ואם אצוח יודע פיסולי וספק חלל צווח הוא שכשר אבל ספק ממזר צווח פסול לפי שמכירין ישראל ספק ממזרים ולא הוה ליה למיצווח ומדצוח שמע מינה אית ביה פסלות ושתיק ממזר כשר מטעם זה ונמצא ממזר צווח לתנא קמא כשר ולר' שמעון פסול וכן חולקים בשתיק חלל על הדרך שביארנו ויש בסוגיא זו בלבול פירושין וקושיות חבלות חבלות ואין צורך בכך ואף המחלוקת שכתבנו לענין הפסק תלוי בבריתא זו שגדולי המחברים וגדולי הדורות נסכמים עמהם פסקו כחכמים שבבריתא ולשיטתנו לא נחלקו אלא לדעת ר' יהושע שהיה מכשיר אלמנת עיסה וכל אלו נמשכין אחריו לפרש אי זו היא אלמנת עיסה שכשירה אבל לענין שפסקנו שהיא פסולה אין לנו בשתיקה וצווחה כלום אלא כל שהוחזק בה ספק חלל פוסלין אותה וכל שלא הוחזק בה אין פוסלין אותה וכן עיקר וזהו שגדולי הפוסקים לא הביאוה:

בד"ה ותו ר"ש כו' והא אמרת רישא חלל כשר והיינו ודאי כו' עכ"ל ר"ל ודאי חלל שנטמע במשפחה דלא הוי רק חדא ספיקא וק"ל:

בד"ה מסתייה כו' דהא ממזר שותק פסול לת"ק משום דשתיקה כהודאה כו' עכ"ל משום דלכאורה הא דקאמר הכא גבי חלל מסתייה דלא מפקי ליה מקהל ר"ל הא דלא צווח החלל כמו בממזר משום דלא חש ליה דמסתייה דלא מפקי ליה בדבריו מקהל ישראל אלא מכהונה בלחוד והאי טעמא לא שייך גבי ממזר דהא קושטא הוא דמפקי ליה מקהל ישראל אלא ע"כ לת"ק דפוסל בממזר שותק אינו אלא משום דשתיקה כהודאה ואהא תירצו דה"פ מסתייה דלא כו' כפ"ה מסתייה דלא מפיק ליה אפילו מקהל כהונה כו' דסבר דע"י דבריו שלזה לא מפקי ליה ואם יצווח יתברר הדבר וזה שייך נמי לעיל גבי ממזר ולא משום דשתיקה כהודאה והא דנטר ליה בהאי טעמא עד הכא גבי חלל משום דלעיל גבי ממזר פשיטא ליה לתלמודא האי טעמא דודאי הוא חש ומונע את עצמו מלצווח כדי שלא יתברר ויהיה פסול מקהל ישראל אלא אפילו הכא גבי פסול כהונה יש לחוש לזה שהוא מונע עצמו מלצווח כדי שלא יפסל מקהל כהונה ודו"ק:

בד"ה כמאן אי כר"ג כו' ואדרבה הא רב פסיק כר"י וקי"ל הלכה כרב באיסורי כו' עכ"ל הא ודאי דלענין דינא פריך לעיל הלכתא אהלכתא אההיא דמשארסתני נאנסתי דאיירי לענין כתובה דהוי ממון אלא דר"ל כיון דרב ושמואל פליגי בהך מילתא אי הלכה כר"ג אי כר"י מי יימר לן למיזל בתר הך כללא דהלכה כשמואל בדיני אדרבה ניזיל בתר הך כללא דהלכה כרב באיסורי ולענין איסורא איתמר מלתא דרב הכא ודו"ק:

בא"ד ואיירי נמי כשראוה מדברת דאי לאראוה כו' עכ"ל דאפילו לזעירי דלא בעי עדים שנבעלה ראוה שנסתרה מיהא בעי כדמוכח לעיל וק"ל:

מכירין ישראל ממזרים שביניהם וכו' יש לפרש דלא מיירי אלא במשפחה שנטמעה בה ספק ממזר או חלל וה"ק מכירין ישראל ממזרין שביניהם וכו' אבל כל שהספק לפנינו כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה בהא לא שייך למימר מכירין ישראל כו' דמה שייך הכרה בזה והרי הספק לפנינו ואין אנו יכולים לעמוד עליו. וליתא להאי פירושא דאם כן מאי פריך לקמן מדידיה אדידיה דילמא הכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל פי' שהספק לפנינו כגון שזרק לה בעל אמו הראשון גט וכו' וכדפרישנא לעיל וכיון שהדבר ספק תולין להקל וכשרה לכהונה אבל כשנטמע ודאי חלל במשפחה כיון שאין ישראל מכירין חללים שביניהם הרי החלל עומד במקומו ולא בטיל ולכך לכל אחד ואחד מבני המשפחה יש לחוש שמא הוא ניהו החלל ולא מכשרינן אלמנתו אבל ממזר שנטמע במשפחה כיון שמכירין ישראל ממזרים שביניהם יש לנו להכשיר כל אחד ואחד מבני המשפחה לכך פי' רש"י ז"ל מכירין ישראל ממזרין שביניהם. וספק ממזר יש לך להכשיר דאי ממזר הוא מידע הוו ידעי ביה. ואין מכירין חללים שביניהם. וספק חלל יש לך לפסול וכו'. פי' כל ספק ממזר יש לך להכשיר ואפי' הספק לפנינו דאי ממזר הוה הוו ידעי ביה על ידי בדיקה וחקירה אי הוה קרוב לו או קרוב לה על דרך מאי דפי' רש"י ז"ל לעיל גבי אשה בודקת ונשאת דהוגד לה שקרוב לה היו וכדפירש רש"י ז"ל לעיל וכל ספק חלל יש לך לפסול הילכך פריך שפיר לקמיה הא אמרת רישא איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל כו' וכדמסיים ואזיל רש"י ז"ל כנ"ל:

הא חלל כשר למאי דפרישנא לעיל לשיטת רש"י ז"ל דהכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה שהעידו עליה להכשיר פי' דברור הוא דאלמנת עיסה היינו ספק חלל אלא דבעי איזו היא תערובת חלל שהעידו עליה שהיא כשרה וכדפרישנא לעיל וקשה דא"כ מאי האי דקאמר הא חלל כשר למה לי לדיוקא פשיטא ודאי דהיינו עיסה ואפי' שלא היינו מפרשים ואומרים כל שאין בה לא משום כו' פשוט הוא דחלל כשר וה"ל לאקשויי להדיא מאי שנא וכו' ואם היינו מפרשים כאידך פירושא דה"ק איזו היא אלמנת עיסה פי' מה ספק נפל בה ניחא שפיר דקא דייק הא חלל כשר משום דלא מפרשא בהדיא דאיכא למימר דוקא כל שאין בה לא משום ממזרות כו' אבל משום עמוני ומואבי לא פסיל דלא שכיח וכדכתיבנא לעיל לכך הוצרך לדייק הא חלל כשר דעמוני ומואבי כמו ממזרי ונתיני נינהו וכדכתיבנא לעיל ומשום דלא פסיקא לא תנינהו וכמ"ש התוס' אבל למאי דפרישי' לשיטת רש"י קשה ואפשר דלכך כתב רש"י הא חלל כשר. משום ספק חלל לא פסיל לה. פי' לפי' כי קאמרינן דכשנתערב בהדי ספק חלל ספק ממזרות כו' דמיפסיל אע"ג דכל חדא באפי נפשה לא מיפסיל איכא למימר דהיינו טעמא דמיפסיל משום דנתערבו בה הפסולין להכי לא הכשירו בה משום מעלה והילכך שני הספקות גורמים הפיסול הספק חלל כמו הספק ממזרות ומעתה אף אנו נאמר דספק ממזר לחודיה כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ונשאת לאחר אי נמי לפירוש הר"י טוב עלם ז"ל אי נשאת לאחר וילדה ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון דהוה ליה ספק ספקא הכי נמי דלא פסיל לה אי לא דמערב נמי בהדה ספק אחר כגון ספק חלל דריבוי הפסולין הוא דפסיל וכיון שכן אין להקשות מאי שנא כו' דשניהם שוין אבל כיון דקתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות כו' ולא קתני נמי איפכא כל שאין בה משום חללות אלמא משמע דאינו פוסל ריבוי הפסולין דמשום ספק חלל לא פסיל לה ואינו גורם הפיסול אלא משום ממזרות או נתינות כו' דאית בה ואע"ג דהכא באפי נפשה לא פסיל משום דהויא ספק ספיקא גמור וכדכתיבנא א"נ בעבד דהא עבד הבא על בת ישראל הולד כשר מ"מ אילו הויא בכה"ג דחלל כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה הויא פסיל ולא הוה אצטריך לספק חלל כלל הילכך ה"נ כי מערב ספק ממזרות דהיתרא בהדי ספק חלל שכמותו בממזר הוה פוסל הויא ליה ספק חלל זה כיון דמערב בהדיה ספקות ממזרות זה כמו ספק ממזר דזרק לה גט ופסיל לה וא"כ תקשי מאי שנא כו' ור"ח פי' בענין אחר הא חלל כשר פי' דקתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה כו' פי' עיסה היינו שנתערב בה במשפחה חלל ודאי והא דקאמרינן לעיל דהויא ליה ס"ס הא כתיבנא לעיל משם מרנא ורבנא מהר"ר דוד ן' אבי זמרה זלה"ה דהיינו ספק מת ספק חי ואת"ל חי שמא אינו זה שנתערב והילכך ה"ק הא חלל כשר פי' הא נתערב חלל ודאי כשר אלמנה של משפחה זו מאי שנא חלל דכשר אלמנתו מהנך אי משום דהנך דאורייתא פירוש פיסולייהו חלל נמי דאורייתא דכתיב ולא יחלל זרעו ולקמן נכתוב עוד בפירושיו ז"ל בס"ד:

מאי שנא הנך דאורייתא פירש"י ז"ל מאי שנא הנך דאיסור כהונה דידהו דאורייתא מדכתיב כי תהיה לאיש זר כל שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה חלל נמי איסורא דאורייתא מדכתיב ולא יחלל זרעו ע"כ. פי' דחלל לא נפיק מכי תהיה לאיש זר שנבעלה לפסול כהונה דלאו זר הוא וכדאיתא ביבמות. הריטב"א ז"ל:

ותו אמר ר"מ וכו' שמעתי. פי' את"ל שאינו פסול אלא לכהונה וגם עבודתו כשרה דיעבד. מ"ר יצ"ו ע"פ שיטה ישנה:

היינו ת"ק איכא למידק ודילמא ה"ק ליה ר"מ לת"ק אי זו עיסה שנחלקו בה ר' יהושע ור"ג שאם אין בה אחד מכל אלו משיאין לכהונה אפי' לר"ג ולרבן יוחנן בן זכאי, איכא למימר דלא ניחא ליה לאוקמי בהכי משום דאכתי קשיא לן חלל נמי דאורייתא ועוד דר"ג הא קאמר דמיחש הוא מפני שהכהנים נהגו סילסול בעצמן וחלל נמי פסולי כהונה הוא והכהנים פורשים ממנו הילכך לר"ג לעולם משיאין לכהונה וכן אתה אומר בהא דאקשינן ארשב"א הא אמרת רישא חלל כשר פי' רישא אסיפא מקשינן וכדפרש"י ז"ל ולא אוקימנא דה"ק איזו היא עיסה שפסלה ר"ג כל שנטמע בה ספק חלל משום דקים ליה דרבן גמליאל לעולם פוסל. הרמב"ן ז"ל:

וז"ל הרא"ה ז"ל תלמידו ר"מ היינו ת"ק תימא לימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שהיא מחלוקת ר"י ור"ג וכו'. אלא משום חלל ובהא פליגי דבאידך לכ"ע פסלי ואמר ר"מ שמעתי וכו' משיאין לכהונה אפי' לר"ג ואיכא למימר דהא לא אפשר דהא פרישנא טעמיה דר"ג משום דקיל ליה שמא דאפי' בספק ספקא פסיל וא"כ נמי בחלל לא סגיא דלא פסל מהאי טעמא ותו דאכתי קשיא אידך דמקשינן מאי שנא הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל היינו ת"ק וא"ת ונימא דטובא איכא בינייהו דת"ק קתני איזו היא שנחלקו בה ר"ג ור"י ר"מ אומר כל שאין בה אחד מאלו אלא ספק חלל משיאין לכהונה לד"ה דאפי' ר"ג מכשיר בה ותרתי איכא בינייהו דלת"ק פליגי בחלל לחוד ובאידך מודה ר' יהושע דפסול' ור"מ סבר דבחלל מודו כולהו להכשירו ובאידך פליגי דר"ג פוסל ור"י מכשיר וי"ל דא"כ תקשי לן מ"ט דר"ג דמודה בחלל טפי מאידך דהא כולהו איסורא דאורייתא ע"כ. והאי תירוצא לחוד לא סגי דהא כתיבנא לעיל דכי פריך ותו באת"ל דשאני חלל קא פריך וכדכתיבנא לעיל בשם שיטה ישנה מיהו הרמב"ן והרא"ה ז"ל דקא כתבי שני התירוצים יחד ניחא שפיר. ויש לי לתרץ עוד דאם נתרץ כן לא נוכל ליישב דברי רשב"א כלל והיינו דקאמר ותו רשב"א וכו'. ועוד יש לי לתרץ דא"כ ה"ל למימר בקוצר שמעתי שכל שיש בה אחד מכל פי' דלת"ק לא פליגי בהכי ור"מ ס"ל דבהכי פליגי ולמה ליה לאשמועינן הכשר חלל הא לר"י דקי"ל כוותיה אפילו ספק ממזר כשר ואין לך לומר דאתי לאפלוגי נמי עליה דר"י בענין פסק הלכה דא"כ פליגי השמועות דאיהו שמע כן ור"י העיד דשמע דאפי' ספק ממזר כשר. ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל לעיל בברייתא שמעתי וכו'. ולקמיה פריך וכו'. משום דנקט האי לישנא דשמעתי להכי פריך לקמיה וכדכתיבנא והא כתיבנא לעיל ענין אחר בלשון רש"י ז"ל והוא עיקר אלא דלחדודי לתלמידים כתבתי זה כנ"ל:

ותו רשב"א וכו' איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל מכירין ישראל ממזרין וכו' והא אמרת רישא חלל כשר. פרש"י ז"ל דמילתא דר"ש גופא פרכינן רישא אסיפא שאין הטעם מעין הדין דאיהו קאמר איזו היא עיסה שנחלקו בה ור' יהושע מכשיר כל שנטמע בה ספק חלל והדר יהיב טעמא שאין מכירין חללים שביניהם ולפי זה הטעם יש לפסול בעיסת חלל וא"ת ולימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שהיא פסולה כל שנטמע בה ספק חלל והשתא אתיא סיפא שפיר דיהיב טעמא לפסולה וי"ל דלישנא דאיזו היא לא משמע אלא בלישנא דאידך תנאי דאתי לפרושי הכשירא דר' יהושע כדמוכח רישא בהדיא ואע"פ שבתוספתא שנינו אמר רשב"א וכן היה ר"ש בן מנסיא אומר משמו מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני ספק חללים שנטמעו בה התם ברייתא אחריתי היא וקתני בהדיא מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה אבל היכא דקתני איזו היא עיסה ע"כ דומיא דרישא היא וא"ת מ"מ נימא דה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י כל שנטמע בה ספק חלל ובהא ר"י מכשיר ור"ג פוסל אבל ספק ממזר אפי' ר"ג מכשיר ומה טעם משום דמכירין ישראל ממזרי' שביניהם וכו' י"ל דהני תנאי כולהו לפרושי לן מילתא דר' יהושע אתו משום דהלכה כותיה ולאשמועינן במה הוא מכשיר וכדמוכח מת"ק ור"מ ומסתמא אף ר"ש בהא לא אתא לפלוגי עלייהו וכיון דכן לא ה"ל לפרושי טעמא דר"ג ולמשבק טעמא דר"י ואמאי לא חייש להאי טעמא דר"ג דמשמע טעמא דמסתבר אלא ודאי ע"כ הני טעמי דקתני לר' יהושע הוא כנ"ל. ויש שפירשו דהך סיפא מתרצא היא בנפשה ואיזו היא עיסה פסולה קאמר כדקתני בתוספתא וארישא דלעיל פרכינן דהא לעיל קתני דאלמנת חלל כשרה והכא קתני שהיא פסולה ולישנא דהא אמרת רישא דייק אבל אי אפשר לפרש כן דמאי מקשו מדר"ש תנאי היינו פלוגתייהו אדרבה משום דר"מ אמר כת"ק פרכינן היינו ת"ק ותו דלישנא דאיזו היא עיסה לא משמע הכי כדכתיבנא. הריטב"א ז"ל: וכתב הרא"ה וז"ל והא אמר רישא חלל כשר פרש"י דרישא אסיפא מקשינן דרישא משמע איזו היא עיסה כשרה לר"י ולבסוף אמרינן דאין מכירים חללים שביניהם דמשמע מינה דפסול לכ"ע וה"ה דקשיא היינו ת"ק אלא דאידך דמקשינן רישא אסיפא עדיפא דאי משום הא סגיא לן במאי דאקשינן בדר"מ היינו ת"ק ואיכא למקשי ולימא ליה דה"ק איזו היא עיסה שנחלקו בה ר"ג ור"י דלר"י כשר ולר"ג פסול כל שנטמע בה ספק חלל אבל באידך כשר אפי' לר"ג דלא פסיל ר"ג אלא בחלל משום דאין ישראל מכירין חללים שביניהם וי"ל דהא לא אפשר ליה לתרוצי הכין שהרי אנו על הספק שהוא לפנינו אנו באין לדון וכיון שכן אין ראוי לחלק בהן מזה הטעם לומר שהממזרים ניכרים שהרי הספק לפנינו ואין אנו יכולין לעמוד עליו. ע"כ:

וז"ל רש"י ז"ל רשב"א וכו' סיפא דמילתא ארישא דמילתיה פריך דקתני סיפא אין מכירין חללין שביניהן משמע אפשר שיהא חלל אבל אין מכירין בו אלמא אית ליה דפסיל ורישא קתני איזו היא אלמנת עיסה והכשיר כל שנטמע בה ספק חלל. ע"כ. פי' לפי' דע שבכל הספרים גרסי' ותו רשב"א אומר איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל והאמרת רישא חלל כשר. וכן כתבו התוס' ז"ל ואפשר דרש"י ז"ל נמי גריס הכי ועכ"ז פי' דסיפא דמילתיה ארישא דמילתיה פריך ואע"ג דלא מייתי אלא רישא דמילתיה דרשב"א ה"ל כאילו אמר וכו' וכיוצא בזה כתבו התוספות ורשב"ם ז"ל במס' בתרא (דף קלח ב') דלפעמים תופס בגמרא לשון אחר והוי כמו וכו' וזהו שכתב רש"י ז"ל רשב"א וכו' סיפא דמילתיה וכו'. ועוד הוקשה לו לרש"י ז"ל אמאי לא פריך היינו ת"ק ותירץ דעדיף ליה לאקשויי איפכא והא קתני סיפא מכירין ישראל וכו' לגירסת הספרים דלא מייתי אלא רישא ותירץ דרישא קתני להדיא למאי דמשמע איפכא וזהו שכתב רש"י ז"ל סיפא דמילתא וכו' דקתני סיפא וכו' משמע שאפשר וכו' ורישא קתני וכו'. עוד הוקשה לרש"י ז"ל דמאי פריך לימא דה"ק איזו היא עיסה שהיא פסולה כל שנטמע וכו' וכמו שהקשה הריטב"א ז"ל כדכתיבנא לעיל ותירץ דא"כ ה"ל למיתני אין מכירין חללין וכו' ברישא דהא יהיב טעמא למאי דקאמר איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל וזהו שכתב רש"י ז"ל דקתני סיפא אין מכירין חללין וכו' פי' מדקתני לה בסיפא פריך. ועוד איכא למידק אמאי לא מקשי נמי מממזר אממזר דקתני רישא כל שנטמע בה ספק חלל אלמא ספק ממזר פסול ושוב קתני מכירין ישראל ממזרים וכו' וי"ל דהא לא מפרשה להדיא אלא דמדיוקא שמעינן לה ועדיף ליה טפי לאקשויי ממאי דקתני להדיא חלל כשר ובמאי דמתרצא הך קושיא מיתרצא נמי אידך וכן יש לדייק מלשון רש"י ז"ל דוק ותשכח. ובמאי דכתבינן לעיל מדקתני ואין מכירין חללים וכו' לבסוף שמעינן דכי קתני איזו היא אלמנת עיסה וכו' אהכשרא קאי ולא אפסולא וכדכתיבנא ניחא נמי הך דיוק דמשום הכי פריך מחלל אחלל ולא מממזר אממזר ואפשר דמשום הכי נקט נמי והא אמרת רישא דלפירוש רש"י ז"ל לא דייק שפיר וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ובמאי דכתיבנא ניחא קצת דה"ק דכיון דקתני לה ברישא והך בסיפא אלמא דלאו טעמא למילתיה דמעיקרא יהיב אלא מילתא באפי נפשה היא ותיקשי מרישא אסיפא כנ"ל. הרי תירצנו פירוש רש"י ז"ל שפיר וצריכין אנו לתרץ פי' ר"ח ז"ל דדמי לרבנן בהאי פירושא כמאן דלא גמיר שמעתא דהיכי מצינן לפרושי דמקשי תלמודא מדר"ש לת"ק אדרבא כל עצמנו בכולה שמעתין באנו לתרץ לחלוקי בינייהו ולאשוויי פלוגתייהו בינייהו ויש לתרץ קצת דלא אקשינן היינו ת"ק אלא דר"מ קמייתא משום דקאי עלה דת"ק ומשמע דאתא לאפלוגי עליה אבל רשב"א אפשר דקא מהדר ליה דרבי מאיר היינו תנא קמא ולא לשוי' פלוגתא בינייהו ומכל מקום אם זה כדי לתרוצי אין כדי לאקשויי והא אמרת רישא וכו' דאיכא למימר דרשב"א נמי סובר דפליגי ר"ה ות"ק אלא דפליגי בגונא אחריתי וי"ל דהכי פריך דת"ק קתני איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה וכו' ולא קתני כשרות אלמנת עיסה להדיא דאלמא דפשיטא ליה דחלל כשר ולא הוצרך ללמדנו כי אם הפסלות דהיינו כל שאין בה והכא קתני רשב"א כל שנטמע בה ספק חלל ומבחוץ ידעינן הא חלל ודאי פסול משמע דלא פליגי במאי דאינו נזכר בדבריהם ולפיכך קשיא ליה מת"ק לרשב"א והשתא ניחא דלא קשיא ליה מממזר אממזר לשיטת ר"ח ז"ל משום דממזר קא תני ליה להדיא ואפשר דפליגי בהכי ובקונטריסין מצאתי וז"ל וקשה לפר"ח דא"כ יקשה הספר נמי על תחלת דבריו של רשב"א שאמר מכירין ישראל ממזרים שביניהן דמשמע ממזר כשר והאמרת רישא כדברי ת"ק ממזר ודאי פסול דהשתא לא ידעינן משתיק ולא מספק וי"ל דזו היא דעת ר"ח ז"ל שהספר מקשה והאמרת רישא על ת"ק וכוונתו להקשות משום דהויא סברא הפוכה דת"ק יאמר חלל ודאי כשר ממזר פסול ורשב"א יאמר להפך חלל ודאי פסול וממזר כשר אבל רש"י ז"ל אינו חושש מסברא הפוכה לפיכך מקשה מסוף דבריו לתחלת דבריו של רשב"א. ועוד דאין לחוש לסברא הפוכה דהא לקמן לפי המסקנא לר"מ שתיק ממזר פסול שתיק חלל כשר ולרשב"א להפך שתיק חלל פסול שתיק ממזר כשר. ע"כ:

תוספות בד"ה ממזר צווח וחלל שותק וכו' תימא דהו"ל למימר ממזר צווח ושותק וכו' עכ"ל. נראה מדבריהם דממזר צווח וחלל שותק תרי מילי נינהו דבכל חדא מינייהו שייך פלוגתא דתנאי ונראה שהבינו כן ג"כ בפרש"י מדלא הביאו פירושו כדרכם בכל מקום ומקשי בפשיטות. מיהו לכאורה נראה מפרש"י דממזר צווח וחלל שותק כולה חדא מלתא היא דדוקא היכא שקוראין לו ממזר וצוח וחלל שותק בכי הא אמרי' שתיקה כהודאה דמיא אבל היכא דשתיק בתרווייהו לא הוי שתיקה כהודאה ולפ"ז אין מקום לתמיהת התוספות כאן ולא לקושייתם בסמוך בד"ה אבל ממזר אלא שלא מלאני לבי לפרש בכוונת רש"י נגד המובן בדברי תוספות בכוונת רש"י אלא שאחר העיון מצאתי להדיא בל' הר"ן שכ' להדיא דממזר צווח וחלל שותק חדא מלתא היא ע"ש וכן הובא בש"ע א"ע סי' ב' סעיף ד' ע"ש וק"ל:

בפרש"י בד"ה אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר דאית ליה העמד אשה על חזקתה עכ"ל. לכאורה נראה כוונתו דר"ג מכשיר אפילו כשאינה טוענת ברי אפ"ה אוקמוה אחזקת היתר ובהכי ניחא לי דלא מוקי הש"ס מעשה דתינוקת בשותקת או שאינה יודעת ותיתי כר"ג. אלא ע"כ דאפ"ה לא אתיא כר"ג אע"ג דבריש פרק האשה שנתארמלה משמע להדיא מפרש"י דמשני הש"ס דר"ג לא קאמר אזלינן בתר חזקה אלא היכא דאיכא נמי ברי ושמא. אפשר דרש"י סובר דהיינו דוקא לענין ממון דכלל גדול בדין הממע"ה אבל באיסורין חזקת היתר לחוד מהני לר"ג אלא דא"א לומר כן דמכשיר ר"ג ברוב פסולין משום חזקת היתר לחוד דהא פשיטא בכולה תלמודא דרובא וחזקה רובא עדיף. מיהו בהא נמי מצינן למימר משום דאיתא בפ"ק דחולין דף ו' דר"ג כר"מ ס"ל דלא אזיל בתר רובא ואפ"ה אזיל בתר חזקה כדמוכח בפרק בכל מערבין דף ל"ד אלא דאכתי קשה דהא לעיל רמינן דר"ג אדר"ג באלמנת עיסה ומשני הש"ס דלר"ג אלים ליה ברי אלמא דלר"ג חזקת היתר לחוד לא מהני אלא בהדי ברי ושמא ועוד דאכתי מנ"ל לתלמודא הא מילתא דהא בכולהו משניות דלעיל משמע דר"ג משום ברי האמינה כדקתני נאמנת ור"י מהדר לא מפיה אנו חיין. לכך נראה דרש"י חדא מינייהו נקט משום דפשיטא לן דר"ג לא מטעם ברי ושמא לחוד מכשיר ברוב פסולין אלא משום דאיכא חזקה בהדה כמבואר בל' הרא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ בל' רבינו יונה וכבר הארכתי למעניתי בשיטה הקודמת כנ"ל ודו"ק:

בתוספת בד"ה כמאן אי כר"ג וכו' וא"ת והא לא מכשיר וכו' היכא דאיכא למימר בודקת ומזנה עכ"ל כתבו כן לשיטתם בדף הקודם בד"ה השבתני על המעוברת והיינו משום דקשיא להו שבויה דאיכא ברי ושמא וחזקת היתר ואפ"ה מודה ר"ג דפסולה וכמו שהארכתי שם בכוונתם. אבל לפמ"ש שם בשם ה"ה והר"ן ז"ל בכוונת רבי' יונה דכל היכא דאיכא ברי ושמא בהדי חזקת היתר מהני לר"ג וכתבתי שם ליישב הא דפוסל בשבויה לשיטתם א"כ אין מקום לקושיית התוס' כאן והרוצה לעמוד על עיקר הדברים יעיין לעיל בחדושינו בד"ה השבתני ובכל הסוגיא בראוה מדברת וגבי הלכך לר"ג אלים ליה ברי וכאן אין להאריך ועיין בספר המאור ובספר מלחמות להרמב"ן ז"ל באריכות:

בפרש"י בד"ה א"ל הכי אמר וכו' לעולם כר"י ס"ל עכ"ל ובאמת יש להקשות דלפי זה משמע דרב כר"י סבירא ליה דהא אמר לקמן הלכה כרבי יוסי ואם כן קשה קושית התוספות מאי מקשה הש"ס לעיל הלכתא אהלכתא ויש ליישב דלפרש"י נמי למסקנא איירי מתני' בשאינה טוענת ובהא לא פליגי ר"ג ור"י וא"כ מ"ש רש"י דאתיא כר"י היינו דאפי' כר"י אתיא וכ"ש כר"ג וכן נראה מלשון הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות ע"ש אבל הרשב"א בתשובותיו סי' ת"א כתב בכוונת רש"י ז"ל דבאינה טוענת ר"י מיקל טפי מר"ג דלר"ג אפילו תרי רובי לא מהני כדאשכחן באלמנת עיסה דמחמיר אפילו בס"ס היכא דליכא ברי ושמא משום מעלה דיוחסין וא"כ ה"ה לר"ג לא מהני תרי רובי ביוחסין דלא עדיף תרי רובי מס"ס כו' ולפי פירושו ודאי קשיין הלכתא אהלכתא דהא בהאי דמכשיר ר"י בס"ס ביוחסין נמי לית הילכתא כוותיה דבפרק עשרה יוחסין איפסקא הילכתא כר"ג באלמנת עיסה וא"כ לשיטת הרשב"א ה"ה דתרי רובי נמי לא מהני וקשיא ההיא דשמעתין דהלכה כר' יוסי וצ"ע גדול ליישב ודו"ק:

מתני' א"ר יוסי מעשה בתינוקת עיין יבמות דף סז ע"ב תוס' ד"ה אין חוששין:

במתני' אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה קשה לי הא אם יש כ"א כשרים ועשרים נכרים מ"מ אם הכהן שבא לנושאה יודע בעצמו שהוא לא הי' הבועל וא"כ לגבי דידיה הוי מחצה כשרים ומחצה פסולים ואסורה ליה וצ"ל דבאמת אם רוב אנשי העיר היינו מבלעדי זה הבא לנושאה: