מסכת כתובות דף י״ג עמוד ב׳

לחורבה סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות:

חורבה דמתא סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כשרים קאמר:

דדברא ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב העולם עובדי כוכבים הם ופוסלים אשה בביאתם לכהונה כדאמר ביבמות (דף מה.) ובקדושין (דף עה:) יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה:

זו עדות שהאשה עצמה כשרה לומר לכשר נבעלתי:

אינה נאמנת לינשא לכהן:

אמרו לו אבל הן כמו אבל שרה אשתך (בראשית י״ז:י״ט) דמתרגמינן בקושטא:

ומה הפרש בין זו לזו ר' יהושע קאמר לה:

לזו יש עדים שנבעלה דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה:

השבתנו על המעוברת פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמיא לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפילו לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מיגו אמר להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אין נאמנת לומר לא נבעלתי ה"נ מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות ומיהו פי' זה לא יתכן למאי דפרישית לעיל דלר' יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי ופר"י בדוחק מדברת היינו שבויה דכמו ששבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במיגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי ולהכי אהני דאין אפוטרופוס לעריות דלא חשבינן ליה מיגו:

מסייע ליה לר' יהושע בן לוי הקשה ר"ת אכתי תיפוק ליה דהתם בשבויה כל פסולים והכא בחורבה דדברא רוב ותירץ דרוב ככל וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דאפילו אית להו סמוך מיעוטא לחזקה לר"ג ור' יהושע מ"מ לא הוי אלא פלגא ופלגא ודין הוא שתאסר מספק דספק איסורא לחומרא ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) דמטהרין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר כדאמרינן פרק כיסוי הדם (חולין דף פו:):

מכשיר אפילו ברוב פסולים והא דקאמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין עד. ושם) גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ומפרש בגמרא שבודקין אמו ואומרת לכשר נבעלתי ופריך כמאן כר"ג תנינא חדא זימנא היתה מעוברת כו' פי' והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פי' שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר"ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה כו' אע"ג דאמרי' הכא דר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולין אבא שאול קאי אמתני' וממתני' לא משמע מידי דאיירי ברוב פסולים והא דפריך התם לעיל למאי דהוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בבתה הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אבל למ"ד מכשיר בבתה מאי איכא למימר התם פריך שפיר דאפי' לזעירי לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה:

פשיטא מי ידעינן אבוה מנו הכא לא בעי לשנויי לא צריכא דאי תפס כדמשני בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עה. ושם) גבי ארוסה שעיברה דהתם רגלים לדבר דמארוס נתעברה ואיכא למיתלי ביה טפי מבאיניש דעלמא:

בעינן זרעו מיוחס אחריו והא דאמר בהחולץ (יבמות דף לז.) ראשון ראוי להיות כ"ג גבי ספק בן תשע לראשון בפרק נושאין על האנוסה (יבמות דף ק:) פריך לה ומשני זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכי גזור רבנן בזנות בנישואין לא גזור:

[ההוא ארוס וארוסתו והא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עה.) איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כשלא בדקו את אמו דאי בשבדקו קשיא דשמואל אדשמואל דהכא אמר שמואל דנאמנת דהלכה כרבן גמליאל דנאמנת והתם קאמר איפוך שמואל אמר הולד ממזר וכן משמע דבמסקנא משני התם לעולם לא תיפוך כו' ומפרש מאי שתוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואם תאמר אכתי לשמואל דהתם משמע דוקא בבא על ארוסתו בבית חמיו מהני בדיקה והכא משמע אפילו כי לא מודה אמר שמואל דנאמנת כרבן גמליאל ויש לומר דהא דנקט בא היינו משום רבותא דרב נקטיה דאפילו הכי אמר הולד ממזר אי נמי התם הוא דבעינן בא משום דאיירי בדדיימא מעלמא כדאמר רבא ביבמות בשלהי אלמנה לכהן גדול מסתברא מילתא דרב בדדיימא מעלמא והכא בדלא דיימא מעלמא מיירי ועוד דבכל הספרים גרס בקדושין ארוסה שעיברה וההיא דוקא קאמר שבודקין אבל בבא א"צ בדיקה ומיהו קשה ללישנא קמא ביבמות בסוף פ' אלמנה דפליגי רב ושמואל בבא ומסיק התם אביי דאע"ג דלא דיימא מעלמא פליגי דדלמא מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה לגבי עלמא הא אמר הכא חדא דקא מודה ומשמע דכשר אפילו לר' יהושע ובא כמודה דמי דהא מודה דהכא אינו אלא שהיה אומר שבא עליה דפשיטא שלא היה מזנב אחריה לאורבה שלא תזנה ובין לרב ובין לשמואל אסור הוא בבת ישראל דשתוקי דקאמר לשמואל היינו דאסור בבת ישראל לכולהו לישני דבפרק בתרא דקדושין וללישנא דבדוקי נמי קשה טפי דמשמע דאפילו ע"י בדיקת האם לא מיתכשר אלא לר"ג אבל לרבי יהושע לא והכא אמר דהא קא מודה וכשר לכ"ע ושמא יש לחלק דבא דהתם היינו שפעם אחת בא עליה אבל מודה דהכא דקאמר מיניה היינו שבא עליה ביאות הרבה והיה רגיל אצלה תמיד וכדאמרינן רוב בעילות הלך אחר הבעל:

בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי בסתר או לחורבא, אלא לרב אסי תרתי למה לי. תמיהא לי דעדיפא מינה הוה ליה לאקשוייה, דהלא לסתר קתני רישא דמשמע במקום סתר, כלומר שנסתרה עמו. וי"ל, שמקשה גם כן היה מרגיש במה שתירץ לו דמאי סתר סתר דחורבא, דהכי קאמר ליה תרתי למה לי דהוה קשיא דאף כשתמצא לומר מאי סתר סתר דחורבא קתני תרתי למה לי, ופרקינן חדא קתני, ואקשי ליה חדא לא מצית אמרת דהא לחורבא קתני, ואו קא דייק.

השיבותינו על המעוברת כלומר הניחה מעוברת שיש לך להשיב לפי מה שאתה סבור דאינה בודקת ומזנה, וכיון דודאי נבעלה יש לך לומר חוששין לה, שמע מינה לפסול לה נבעלה, אבל מה תשיבנו על המדברת. ומיהו לרבן גמליאל ורבי אליעזר אף במעוברת נאמנת, דמימר אמרינן אשה בודקת ומזנה. אי נמי יש לומר אפילו תמצא לומר שאינה בודקת, כיון דמספקא לן אי לפסול, מפיה אנו חיין, משום דאית לה חזקה דגופא, אבל בשבויה משום שבאי אתה בא לפוסלה, ולו אנו חוששין והוא פסול אצלה הוא. אלא ודאי לטעמיה דרבי יהושע קאמרי ליה, ואהדר להו מדברת היינו שבויה, דבואדי נבעלה חשבינן לה, דאין אפוטרופוס לעריות, והרי השבת על המעוברת. אמרו לו רוב גויים פרוצים בעריות הן, אבל נתיחדה עם אחד מישראל שאינן פרוצין אין אנו מחזיקין אותה כודאי בעולה, הילכך נתייחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת, ולפיכך כשאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת משום מגו. ואיפשר נמי דיחוד דישראל אפילו בשותקת הרי זו בחזקת טהורה, דישראל קדושים הם ואין אוסרין אותה בכך.

ומי איכא שתוקי וכשר תמיהא לי מאי קשיא ליה, מתניתין היא בפרק עשרה יוחסין (קדושין עד, א) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, שבודקים אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי כשר וקימא לן כותיה. יש לומר דהתם נקרא שתוקי עד שתבדק אמו, אבל לאחר שנבדקה אמו לא שתוקי הוא אלא כשר, אבל הכא דקתני במה דברים אמורים בעדות אשה בגופה, אבל בעדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי, דמשמע דאף לאחר בדיקה הולד שתוקי, קשה, היאך איפשר שאתה גומר עליו שהוא שתוקי וכשר. ואסבר ליה אין כדשמואל, והכא נמי אעפ"י שאמרה לפלוני כהן נבעלתי ואתה מאמינה דלכשר נבעלה להכשיר בין בה בין בבתה, מכל מקום אין אתה מאמינה שלפלוני שאמרה נבעלה כדי להחזיק הולד כמיוחס אחריו, אלא משתיקין אותו מדין כהונה עד שיודע לך ממש שהוא מיוחס אחריו.

אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה דכתיב (במדבר כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא, אם זכר הוא אינו עובד ואינו אוכל ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה. ומדרבנן בעלמא הוא אבל מדאורייתא לא בעינן זרעו מיוחס אחריו, כדאיתא ביבמות פרק החולץ (יבמות לז, א) ספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר, ותני עלה הראשון ראוי להיות כהן גדול והשני ממזר. ואמרינן בפרק נושאין (יבמות ק, ב) בסופו גבי היא דשמואל דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא, ודייק לה ראשון ראוי להיות כהן גדול, וקימא (לן) כרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, דרבי יוחנן רביה דרבי אליעזר הוא ושמואל נמי הכי אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עה, א) גבי ארוסה שעברה.

ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבי יוסף ומעוברת היתה. פירש רש"י שבאו להכשיר היא וולדה, היא אמרה מיניה הוא, והוא אומר אין מינאי שאני באתי עליה, ולאו למימרא שהעיד עליה שלא זזה ידו מתוך ידה מיום שבא עליה והיא בתולה עד עכשיו או שהיו שניהם חבושים בבית האסורין דהוה להו לפרושי בהדיא, אלא כדאמר לן שבא עליה, וחזקה דידיה הוא דבתר דידה שדינן ליה, ולהכשירה היא וולדה באו, ואמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דקא מודה שבא עליה וכיון שכן בתר דידה שדינן ליה, ואתיא כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות פרק אלמנת כהן גדול (סט, ב) גבי ארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו שנחלקו בהו רב ושמואל, רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי כלומר בדוקי. וקאמר רבא התם כלישנא בתרא, בבא עליה דכולי עלמא לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה, ולא אמרינן כי היכי דאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לגבי עלמא. דאלו ללישנא קמא קשה, דהכא משמע דמודה בה אביי שהרי לא תקשי לו לרב יוסף, אלא ובהא כי לא מודה מי מכשיר, ואלו התם פליג עליה דרבא כלישנא קמא, ואמר כי היכי דאפקרה נפשה לגבי עלמא. ואם תאמר, משנתינו דקתני כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה, עברה לא תאכל ילדה תאכל, כשהיו שניהם בבית האסורין. (א"נ) ואם כן איכא למימר דאפילו ללישנא קמא אביי דחויי הוא דקא דחי ליה לרבא דאמר מנה אמינא לה דקתני ילדה תאכל בתרומה, ואמר ליה אביי לעולם אימא לך דלא הויא מתניתין סייעתא, ומתניתין כשהיו שניהם בבית האסורין. ומיהו אביי נמי כרבא סבירא ליה דהיכא דלא דיימא בעלמא בתר דידיה שדינן ליה, אלא דלא דייקינן לה ממתניתין (עי' רשב"א יבמות שם).

וצריכא דאי אשמועי' חורבה דמתא וכו' אתיא כריב"ל הא צריכותא לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולות והא דלא אמרינן דמסייע ליה ואפילו לרב אשי עבדינן צריכותא לרווחא דמלתא דבלא"ה מצי למימר דתנא בעי למתנייה אגב אורחיה כל מיני חורבה:

מיתיבי זו עדות שהאשה כשרה לה פירוש שהיא כשירה לעדות זו ולהכשיר את עצמה ור"י אומר אינה נאמנת אמר להם ר"י אי אתם מודים וכו'. פירש רבי שמעון ז"ל כולה רישא דמתני' מתרצא הוא עד אמרו לו רוב כותים פרוצים בעריות ובמדברת התחיל רבי יהושע לדבר עליהם מה בין בינה לשבויה שאין לה עידי סתירה מן הכותים ואמרו לו לבו יש לה עדים כלומר דעדי שבוי' כעידי ביאה חשיב' קצת אי משום ששהתה בין הכותים אי משום פריץ בסמוך דכותים פרוצים בעריות משא"כ בזו שאין לה עידי יחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלת אמר להם שאף זו שאתם חולקים עלי יש עליו עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה א"ל רוב כותים פרוצים בעריות א"ל אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמר לו א"ל מקשה בתלמיד מאי קאמר להם ומאי קמהדרו ליה. והא דלא אמר תלמודא איפכא מאי קמהדרו ליה ומאי קאמר להם משום דה"ק מאי קאמר להם ר"י מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב נכרים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחלה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה משום דרוב כותים בעריות אין להם עידי ביאה מן המעוברת הזא' ול"ק על מה דמהדר להו ר"י בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי מה דמהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי' בתו' ועיקר:

השבתנו על המעוברת מה תשיבנו פירש רש"י ז"ל תשובה מקובלת ונוצחת אתה תשיבנו על המעוברת ול"נ דא"כ כבר חזר בו ר"ג והא חזינא אמוראי דפסקי כר"ג ועבדי כוותיה לכך יש לפרש השבתנו על המעובר' תשובה מוספקת לפי שיטתך דס"ל האשה דמזנה אינה בודקת ומזנה ויש לך להדמות לשבוי' כיון שכן הורעה חזקה מבנות ישראל שנבעלה מה תשיבנו על המדברת שאין בה אלא סתירה בלבד לפי שעה אבל לדידן אפילו מעוברת לא דמי לשבויה דאשה מינה בודקת ומזנה משא"כ בשבויה שאין בידה דאנוס היא אמר להם מדברת היינו שבויה כלומר שאף זו הורעת כחה לחזקת' דסתירה ריעותא הוא ופתח לזנות. א"ל שאני נכרים פרוצים בעריות הן ומסתברא דלא מחסורי מתני' אלא דתנא תני עיקר תשובותיהם כי הוא אמר להם מתחלה מעוברת לד"ה לשבוי' דמי והם השיבו לו אדרבא אף מעוברת לא דמי וכ"ש מדברת דשאני שבוי' דרוב כותים פרוצים בעריות וע"כ נבעלת שם ודוקא משום דאיכא תרתי לריעותא שהיא שבוי' ושהיא בין הכותים הפריצים אבל שבוי' בין פסולי ישראל או נשבית בין הנכרים שאין ידם תקפו עלי' אינה נפסלת וכדבעינן למימר לקמן במכילתן גבי האשה שנתבשה בין הכותים בס"ד והיינו דנקט להם לתרווייהו:

ותיפוק ליה דהכא רוב כשירים אצלה והתם רוב פסולים אצלה פירש"י ז"ל דאדר"י פרכינן היאך הוא אמר דמדברת היינו שבויה דהא איכא בינייהו טובא ולא נהירא דלישנא דתיפוק ליה לא דייק הכי דהכי לשנא בעי למימר ל"ל מהאי טעמא תיפוק ליה דאיכא טעמא אחריני והא לא שייך בדרב יהושע אלא אדרב גמליאל קאי למה ליה למייתי מטעמא דרוב נכרים פרוצים בעריות תיפוק ליה דבלא"ה נמי לא דמיא אשה זו לשבויה דהתם רוב פסולים אצלה והכא רוב כשירים ומהדרי' מהדרי ליה מסייע לריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין וא"ת אכתי תקשי לי' דהתם בשבוי' כולם פסולין והכא רוב פסולים בכל דוכתו רובו ככולה הא ליתא דאיכא מעוטא דכשרים וחזקה דגופא מסייע למיעוט' כדאמרי' בעלמא סמוך מעוטי לרובא ואתרא לה רובא. וי"ל דהתם לאו דאתרע לה רובא לגמרי אלא דה"ל פלגא ופלגא ודין הוא שיתאס' מספק וכן פי' ר"ת ז"ל ויש מתרצים להא דאמרינן לדברי המכשירים מכשירים אפילו ברוב פסולים לאו דווקא רובא אפילו כולם דאמרינן דלמא איקרי חד כשר ומעלמא ועבר כאן וזנתה עמו דאשה מזנה בודקת ומזנה כדאמרינן לקמן גבי ארוסה דרוב פסולים אצלה ובוודאי פסולים כולם לבד הארוס אף על גב דההיא לאו ראיה כיון דאיכא ארוס דקבוע לא חשיב כ"ע לגביה אלא כרוב ואיכא למיתלי ביה מאי דתלינן במעוטא דעלמא ומיהו הא דאמרינן בפ"ק דחילין רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם לא בעינן למימר הכי כדפרשינן התם:

מאי טעמא דר"א פירוש דאלו לר"י טעמא תריצא הוו שלא לחלוק דין הבת מדין האישה:

בתה לית לה חזקה דכשרות פי' אבל ר"י סבר דחזקה דאמר מהני לבתה. פשיטא דאע"ג דתפיס מפקינן מיניה שאין אדם יורד לנחלה אלא בראיה ברורה ול"ד להא דאמר בפ"ב דקדושין גבי ארוסה שעברה הוולד שתוקי דאוקימנא דהא קמ"ל דאע"ג דתפס מפקינן מיניה דהתם ס"ד דלא מפקינן מיניה משום דאיכא טעמא דמתלי דארוס טפי מעלמא אבל הכא מאי ראיה לתלות בזה יותר מזה:

אלא שמשתקין אותו מדין כהונה פי' מדין כהונה ממש לעבוד עבודה וכיוצא בה אבל מתרומה לא משתקינן ליה דסוף סוף בן כהן כשר הוא וקרא נמי דמייתינן והיתה לו ולזרעו אחריו לענין עבודה הוא דכתיב דבעינן זרעו מיוחס אחריו והוא אפי' באמרה לפסול נבעלתי דבוודאי אינו מתייחס ע"פ דמהיכי תיתי להימנא בהא:

ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אומרת מיניה והוא אומר מנאי פי' מעוברת היתה והאי לישנא דאמר אין מנאי מוכח בהדיא שהוא מודה שמעוברת ממנו וודאי ולאו לומר אני באתי עליה דמש"ה לא ה"ל למימר אין מנאי דדלמא כי היכא דאפקרא נפשה לגביה אפקרא נמי לעלמא והכי אמרינן במסכת יבמות גבי אלמנה לכהן גדול ולישנא דאמר רב אפילו היכא דבא עליה ארוס הלכך ליכא לפרושי אלא כדאמרינן והיינו דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמודה כלומר דכל היכא דמודה דהא כה"ג ליכא מאן דחייש כלל והיינו וודאי משום דאמר אין מנאי וכדפרשינן דאלו לא אמר אלא אני באתי עליה הא איכא רב דחייש לספק ממזר בחד לישנא וכדכתיב'. ועוד דהא אמר ר"י א"ש הלכה כר"ג ועוד דאפילו אין הארוס מודה אלא ששותק מכשיר ר"ג במכחישין לא מכשר דברי וברי הוא וכדאיתא לעיל ולטעמך תקשי לך היא גופא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא לכתחילה וכענין שאמרו הלכה ואין מורים כן:

ומה שנתגלגל בה עוד לענין פסק בענין רוב פסולין אצלה שאף גוי ועבד פוסלין אותה בביאתם הואיל ואין להם אלמנות וגירושין בה כבר ביארנוהו באחרון של קדושין:

שבויה שיש בה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם אין בה עדים והיא אומרת נשביתי וטהורה אני נאמנת הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שיתבאר במסכתא זו:

כבר ביארנו שכשם שהאשה נאמנת להכשיר את עצמה כך נאמנת להכשיר את בתה לכהנה ומכל מקום כל שאומרת מפלוני הוא אינה נאמנת להורידו בנכסי אותו האיש כלל אפילו הוא שותק או שאינו כאן ואע"פ שבארוסה שעיברה ואמרה לארוס נבעלתי אמרו בפרק יוחסין שאם תפש אין מוציאין ממנו בזו הוא מפני שידים מוכיחות הן שמארוס עיברה וכן שאינה מעיזה כל כך לומר כן בטענת שקרות אבל באחר אינה נאמנת כלל לענין ירושה ואף תפישה אינה מועלת כלל הא כל שהוא מודה בדבר נעשה בנו לכל דבר וכן כל שהיא אומרת לפלוני כהן נבעלתי והוא שותק או שאינו כאן או שאמרה לכהן נבעלתי ואינה אומרת לפלוני כהן נבעלתי משתקין אותו מהלכות עבודה ואף לתרומה פסול שהרי אין מכשירין אותו אלא מצד חזקה שלה ר"ל שחזקה שלה מביאתנו לומר שלכשר נבעלה ומאחר שכן אף בתה כשרה והילכך דיינו להעמיד את בתה על חזקתה להשיאה ליוחסין ר"ל להנשא לכהנה אבל לתרומה לא ואפילו היתה היא כהנת ואף לדעת האומר מעלין לכהנה על פי עד אחד על פי אשה מיהא לא אמרו וכל שכן על פי אמו ומכל מקום להחמיר כגון לאסרו לפסולי כהנה ולהזהירו מטומאה נאמנת כדי להחמיר עליו מספק נודע לנו שלכהן נבעלה אלא שלא נתברר לאי זה כהן כגון שהיתה סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל אף זה משתקין אותו מדין כהנה ר"ל שלא לעבוד עבודה ולא כדברי תלמוד המערב הלכה ט' שאמרו על זה מצינו שתוקי כהן גדול ודיו שתעמידנו ידיעתנו להעלותו ליוחסין ר"ל שאם היא נקבה תנשא לכהנה ואם הוא זכר תנשא בתו או אלמנתו לכהנה אבל לא לעבוד או לישא את כפיו ואע"פ שנתברר שהוא כהן הואיל ואין לו מי שיתיחס אחריו בודאי נאמר בתורה והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מתיחס אחריו ואף לתרומה כתבו גדולי הרבנים שאינו אוכל בתרומה אבל חכמי האחרונים שבספרד כתבו שמותר הוא בתרומה הואיל וודאי כהן הוא וכן הדברים נראין ולהחמיר מיהא כגון להזהירו בפסולי כהנה ומן הטומאה כהן גמור הוא:

ארוסה שעיברה ואמרה שמארוס עיברה והוא שותק או שאינו כאן נאמנת כרבן גמליאל שהוא מכשיר אף ברוב פסולין אצלה ואין אומרים כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה אצל אחרים ולענין ירושה אינה נאמנת אלא אם כן בתפיסה כמו שהתבאר בפרק יוחסין ואם הודה שממנו נתעברה או שהוא בא עליה הרי הוא בנו גמור ויורש עם אחיו לכתחלה הא כל שארוס מכחישה ואומר לא ממני נתעברה ממזר גמור הוא שהאב נאמן לומר זה בני ממזר וגדולי האחרונים שבספרד כתבו בזה ספק ממזר ומחשש שמא מישראל הוא והוא ממזר שמא מגוי ועבד וכשר אף באשת איש כמו שיתבאר ברביעי של יבמות בסוגית משנה י"א וכן אם אמרה איני יודעת למי נבעלתי הולד ספק ממזר ואף היא אינה נאמנת להכשיר את עצמה שהרי אף רבן גמליאל לא אמרה אלא בבריא ושמא:

גמרא לא שתוקי וכשר כו' והולד שתוקי דקתני לד"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה למאן דמכשיר בבתה לא הוה שתוקי אלא מדין כהונה כדמסיק ולמאן דפוסל בבתה הוה שתוקי ממש ודו"ק:

תוס' בד"ה מסייע ליה כו' וליכא למימר במדברת כו' סמוך מיעוטא לחזקה כו' עכ"ל מלתא דפסיקא נקטו במדברת אבל מעוברת למאן דמכשיר בבתה ליכא חזקה דכשרות וק"ל:

בד"ה מכשיר כו' התם פריך שפיר אפילו לרבי אליעזר לשון כו' עכ"ל מיהו ר"א דפוסל בבתה מפקיה ממשמעותיה אלא דאבא שאול לא הוה מוסיף אמתני' בהא דמכשיר בבתה כיון דלשון המשנה נמי הכי משמע ומהרש"ל הגיה זעירי במקום ר' אליעזר ואין צורך ודו"ק:

ד"ה מכשיר אפילו ברוב פסולים וכו' עד פי' והוה ליה למיתני וכן אמר אבא שאול וכו'. הא דאיצטריכו לתוס' להקדים דהקושיא היא דה"ל למיתני וכן אמר אבא שאול משום דאי הוה הקושיא כפשוטה הא תנא ליה ר"ג חדא זימנא לא קשיא מידי דשפיר משני התם אי מהתם ה"א ברוב כשרים לכך איצטריך משנה יתירה אחריתא לאשמועינן אע"ג דמדיוקא אמרי הכא דמכח קושיא דפריך אברייתא ותיפוק ליה וכו' דמסייע ליה לריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים תנא דמתניתין דהתם לא רצה לסמוך אדיוקא דברייתא דמה היה יודע הוא מהברייתא אבל השתא דפי' הקושיא דה"ל למימר וכן אמר אבא שאול וא"כ ע"ב צ"ל דמשני דאבא שאול עדיפא מר"ג ור"ג אינו מכשיר ברוב פסולים והא ליתא דהא אמרינן הכא דר"ג נמי מכשיר אפילו ברוב פסולים וק"ל:

ובן אחי אבא הוא לזעירי ניחא דנקט בן אחי אבא משום דקתני בברייתא או לחורבה ומיירי שנסתרה לבד והיא מתנצלת לומר דלהכי באת עם זה האיש עד החורבה מפני שהוא קרובה בן אחי אביה ובמתני' דלא מיירי בחורבה לא קתני בן אחי אביה אבל לרב אסי לא ניחא אמאי קתני בברייתא בן אחי אבא ומיהו תלמודא לא איכפת ליה בהכי ולא שקיל וטרי אלא במאי דקתני תרתי לסתר או לחורבה ולהכי האריך וקאמר בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה פי' דלא איכפת ליה אלא בהני תרתי לסתר או לחורבה אבל במאי דקתני תרתי כהן הוא ובן אחי אבא הוא לא קשיא ליה כלל כנ"ל:

בשלמא לזעירי היינו כו' פי' ואצטריך תרווייהו דלסתר לא הוי אלא יחוד בעלמא אבל לחורבה סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות ולסתר להודיעך כחו דרבי יהושע ולחורבה להודיעך כחו דר"ג. אלא לרב אסי תרתי ל"ל תמיה לי דעדיפא מינה ה"ל לאקשויי דהא לסתר קתני דמשמע במקום סתר כלומר שנסתרה עמו וי"ל שהמקשה ג"כ היה מרגיש במה שתירץ מאי סתר סתר דחורבה אלא דהוה קשיא ליה תרתי למה לי דאפי' כשת"ל מאי סתר סתר דחורבה אכתי קשיא ליה תרתי למה לי ופרקינן חדא קתני ואקשינן ליה חדא לא מצית אמרת דהא או לחורבה קתני ואו קא דייק. הרשב"א ז"ל. משמע דבעי למימר דמצינן לפרושי מאי לסתר היינו דראוה שנבעלה במקום סתר ולישנא מעליא נקט וכיון שכן אפי' אי הוה תניא במתני' נמי ראוה שנסתרה הוה מצינן לפרושי מאי נסתרה נבעלה ומעתה הדרא קושין לדוכתא דאקשינן לעיל לרב אסי אמאי נקט מדברת דמרחקא טובא מנבעלה הוה ליה למנקט נסתרה והוה פרישנא מאי נסתרה נבעלה ולא מצינן לפרושי דאי הוה נקט נסתרה הוה מפרשים לה בפשטה נסתרה ממש וכדתריצנא לעיל דהא הכא בברייתא קתני לסתר ואנן מפרשינן לה בנבעלה וי"ל דאה"נ דאי הוה תני שנסתרה הוה מפרשי לה בנסתרה ממש והכא בברייתא משום דקתני או לחורבה דסתמיה לבעילה שהוא מקום לזנות הילכך מאי דקתני נמי לסתר היינו דומיא דחורבה דהיינו לזנות ממש וכגון שראוה שנבעלה וכמו שתירץ הרשב"א א"נ יש לחלק בין לישנא דראוה שנסתרה דלא משמע אלא דנסתרה ממש ללישנא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר דמשמע טפי לשון בעילה כנ"ל:

חדא לחורבה דמתא כו' פי' ומאי דתריץ מעיקרא חדא קתני אין פירושו דחדא בבא קתני דהא ודאי ליכא למימר הכי דהא או קתני אלא היינו פירושו דחדא משמעות הוי לישנא דלסתר כמו לישנא דלחורבה דאע"ג דשנה התנא לשונו וקתני לסתר או לחורבה פי' לסתר היינו חורבה והמקשן לא הבין לשונו של התרצן וחשב דמאי דקא הוה משני חדא קתני פירושו דחדא בבא קתני ולהכי פריך והא או קתני ואהדר ליה דאין משמעות לשונו הכין אלא דחדא משמעות הוי וכדכתיבנא וחדא בחורבה דמתא וחדא בחורבה דדברא כנ"ל. ומלשון הרשב"א ז"ל דכתיבנא בסמוך לא משמע הכי. וצריכא דאי אשמועינן כו' ויש לדייק קצ' אמאי לא משני הכא בקוצר חדא להכשיר ברוב כשרין וחדא להכשיר ברוב פסולין כי היכי דמשני לעיל חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ויש לומר משום דהכא לא מתפרשא להדיא לא רוב כשרין ולא רוב פסולין וזהו שכתב רש"י ז"ל חורבה דמתא. סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כו'. ואכתי איכא למידק אמאי לא קא משני הכא חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר' יהושע כדמשני לעיל עלה דמתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני כו'. וי"ל דלעיל קתני פלוגתייהו דר"ג ור"י תרי זימני חדא גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי וחדא גבי היא אומרת מוכת עץ אני וקא משני חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י אבל הכא לא קתני אלא חדא פלוגתא להכי לא אתיא אלא לאצרוכי הני תרי בבי לרווחא דמילתא: וכתב הריטב"א וז"ל וצריכא דאי אשמועינן חורבה דמתא כו' האי צריכותא אתיא כריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין כו' והא דלא אמרינן דמסייע ליה כדאמר בסמוך משום דלזעירי לאו סייעתא היא אפי' לרב אסי עבדי צריכות' לרווחא דמילתא דבלאו הכי מצי למימר דתנא בעי למיתני אגב אורחיה כל מיני חורבי עד כאן כנ"ל: זו עדות שהאשה כשרה לה. לא בעי למימר דמצי (למימר) דבזה העדות האשה כשרה לה לאפוקי שאר עדיות שאין האשה בכלל עדות דהא ודאי ליתא דהא מצינן בכמה דברים שהאשה כשרה להעיד כגון להתיר שבויה לומר דטהורה היא ולא נבעלה וכן להתיר אשה לבעלה במסיח' לפי תומה אלא ה"פ זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה וכן פרש"י: וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל זו עדות שהאשה כשרה לה פי' שהיא כשרה לעדות זו להכשיר את עצמה. ומעתה ע"כ אינה כשרה אלא לומר לכשר נבעלתי אבל לא להכשיר את בתה לומר דעובר זה כשר הוא דהיינו עדות לאחרים ואינו לעצמה ואנן הכי קאמרינן זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה וכדכתיבנא וזהו שכתב רש"י לומר לכשר נבעלתי ואם תקשי א"כ היכי קא מסיים ברייתא בעדות אשה בגופה דמשמע דקאי אמאי דקאמר ברישא זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה פשיטא ודאי דבעדות אשה בגופה דוקא מיירי וי"ל דלהכי כתב רש"י ז"ל לקמן בד"א. דנאמנת לר"ג. פי' לא קאי אמאי דקאמר זו עדות שהאשה כשרה לה אלא אמאי דקאמר ר"ג נאמנת דמשמע דנאמנת לגמרי עליה קאי בד"א כו' כנ"ל. ועוד נפרש לשון זה של רש"י לקמן בשיטה יותר נכונה. ופשוטה בס"ד. ועוד נ"ל לפרש דלהכי כתב רש"י לומר לכשר נבעלתי דאי דקאמר' לא נבעלתי כלל וקאי אמדברת לחודה לא מקרי עדות כלל ולא שייך לומר זו עדות כו' דהא אומרת לא היו דברים מעולם ואי אמרת דזה מקרי עדות הכי נמי גבי משארסתני נאנסתי והיא אומרת מוכת עץ אני האשה עצמה מעידה על עצמה ומאי קאמר זו עדות כו' אלא ודאי דכל כה"ג לא מקרי עדות אלא טוענת על עצמה והכי נמי בשאומרת לא נבעלתי כלל לא מיקרי עדות אבל בשאומרת לכשר נבעלתי הרי לאחר שהוחזקה בבעולה על פי דבריה אנו מאמינים אותה על פי עדותה לומר לכשר נבעלתי והיינו עדות כנ"ל:

אינה נאמנת יש לדייק קצת אמאי לא נקט רבי יהושע כלישניה דתנא קמא ולימא ר"י אומר אינה כשרה וי"ל דאי הוה תני הכי הוה משמע דמדינא אינה כשרה להעיד על עצמה בזה והא ודאי ליתא דמשום מעלה ביוחסין הוא דקאמר לה ר' יהושע ומיהו מדינא נאמנת וכשרה היא להכי נקט אינה נאמנת ושני מלישנא דתנא קמא לאשמועינן דכדי לינשא לכהן ומשום מעלה הוא דקסבר הכין ואיפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל אינה נאמנת. לינשא לכהן. ומיהו בפירושי רש"י ז"ל כתיבת יד מצאתי כך שאינה נאמנת לינשא לכהן וקאי אמאי דקאמר ר' יהושע אי אתם מודים כו' שאינה נאמנת כו' ומשום דגבי שבויה איכא לפרושי דהיינו להוציאה מתחת בעלה כהן ואם תפרש כן הוה ליה ק"ו פריכא דמש"ה אע"ג דהיא אומרת טהורה אני אסורה לבעלה כהן משום דכל שנבעלה תחתיו אפי' באונס אסורה לבעלה כהן לכך פרש"י שאינה נאמנת לינשא לכהן כנ"ל:

ומה הפרש יש בין זו לזו הא דלא קאמר אמר להם ומה הפרש כו' כדקאמר באינך משום דמעיקרא נמי הכי קאמר דהא קאמר אי אתם מודים כו' פי' ומה הפרש יש בין זו לזו והא דקאמר הכא ומה הפרש יש כו' היינו סיומא דמילתיה דמעיקרא ואין לפרש דרבנן הוה דקא מהדרי ליה הכין אמרו לו אבל ואם תשיב ומה הפרש יש כו' ההפרש הוא דלזו יש עדים כו' דא"כ קשיא דלמה להו לאורוכי כולי האי הא ודאי כי קאמר ר' יהושע מעיקרא אי אתם מודים בשבויה שנשבית כו' פירושו הוא דא"כ מה הפרש יש וכיון שכן היה להם להשיב בקוצר לזו יש עדים ולזו אין עדים אלא ודאי הנכון הוא כדפירש"י ז"ל דר' יהושע קאמר לה והא דלא קאמר אמר להם משום דכבר אמרה ר' יהושע וכדכתיבנא וזהו שכתב רש"י ז"ל ר' יהושע קאמר לה. ולהכי האריך כל זה משום דמעיקרא כי השיבו לו רבנן אבל פי' בקושטא וכדפרש"י ז"ל ה"ק אמת ויציב האי דינא דשבויה ואפ"ה אנו אומרים דנאמנת במדברת. ודע דבקצת ספרים כתוב בפירושי רש"י ז"ל אמרו לו אבל הין כמו אבל שרה כו' והוא טעות דפי' אבל אינו הין אלא אמת כמו אבל שרה אשתך וכן מצאתי בפירושי רש"י כתיבת יד אמרו לו אבל כמו אבל שרה אשתך כו' והקשה עליהם ר' יהושע ומה הפרש כו' והשיבו לזו יש עדים כו' והיינו מאי דקאמרי מעיקרא אבל כנ"ל:

לזו יש עדים כו' לכאורה היה נראה לפרש דמעוברת נמי קאמר וה"ק לזו יש עדים כו' פי' עדי פיסול דבשבויה משום שבאי אתה בא לפוסל' ולו אנו חוששין כיון דידו תקיפה עליה וכולנו עדים שנבעלה לו לשבאי ולמעוברת צד בירור בעיקר הזנות יותר מהשבויה דזו כריסה בין שיניה מה שאין כן בשבויה דאיכא למימר דלא נבעלה כלל וליתא להאי פירושא כלל דא"כ מאי בעיא תלמוד' מאי קאמר להו ומאי קמהדרי להו שפיר קמהדרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ואיכא תרתי בשבויה בירור הבעילה ובירור הפסלות מה שאין כן במעוברת לכך פרש"י לזו יש עדים. שנבעלה דכיון שנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה. ולזו אין עדים. שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא. וכתב עוד אמרו לו וכו'. לקמיה מפרש מאי קמהדרי ליה על מאי דקאמר להו. פי' והיינו דלקמיה מפרש כו' וכדכתיבנא. ואם תשאל ותלמודא גופא מאי קשיא ליה נפרש הברייתא כן דבמעוברת איירי וכדכתיבנא ולא תקשי כלל. תשובתך אם אתה מפרש כן לא נוכל לפרש כלל מאי קא מהדרי ליה אין אפוטרופוס לעריות דוק ותשכח. וזהו שכתב רש"י ז"ל עוד אין אפוטרופוס וכו'. לקמן מפרש ע"כ:

וכתב הריטב"א וז"ל אמר להם ר' יהושע אי אתם מודים כו' פי' רש"י ז"ל דכולה רישא דמתני' מתרצא היא עוד אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כו' ובמדברת התחיל ר' יהושע להשיב עליהם מה בינה לשבויה שאין לה אלא עדי סתירה בין העובדי כוכבים ואמרו לו לזו יש עדים כלומר דעדי שביה דידה כעדי ביאה חשיבי קצת אי משום ששהתה בין עובדי כוכבים אי משום מאי דפריך בסמוך עובדי כוכבים פרוצים בעריות משא"כ בזו שאין לה אלא עדי ייחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלה. אמר להם אף לזו שאתם חולקים עלי יש לה עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמרו לו ואמר להם מקשה תלמודא מאי קאמר להו ומאי קא מהדרי ליה והאי דלא אמר תלמודא איפכא מאי קא מהדרי ליה ומאי אמר להו משום דה"ק מאי קאמר להו ר' יהושע מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחילה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה דמשום דרוב עובדי כוכבים פרוצים אין לה עדי ביאה יותר מן המעוברת הזאת ולא ק"ל על מאי דאהדר להו ר' יהושע בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי' מאי דאהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי' בתוס' ועיקר ע"כ. ואיכא למידק אמאי לא אקשיה להדיא מדקתני רישא לזו יש עדים ולזו אין עדים אלמא דמדברת היינו נסתרה ולא מיירי בראוה שנבעלה וע"כ יש לך לפרש דמיירי במדברת מדקא אמר להו אין אפוטרופוס לעריות וכדכתיבנא ולמה ליה לתלמודא לאקשויי בהאי לישנא ולמימר קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת ולקמן נכתוב בזה בס"ד:

בד"א בעדות אשה בגופה כו' ואיכא למידק למה ליה לאתויי הך סיפא כלל בלא הך סיפא איתותב רב אסי שפיר וי"ל דמהך סיפא קשיא נמי לרב אסי דלעיל אקשינן עליה דרב אסי ממתני' דקתני תרתי מדברת ומעוברת ושני ליה רב אסי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה והשתא דקתני בהך ברייתא בד"א בעדות האשה בגופה כו' וקאי אמאי דקתני נאמנת לר"ג וכדפרש"י ז"ל וכדכתיבנא לעיל אלמא דמדבר' ומעוברת בה מיירי ולא בבתה כלל ואפי' לר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה הא קא מפרש מאי שתוקי שתוקי וכשר אלמא משמע במאי דקתני ר"ג נאמנת לא מיירי אלא בה ולא בבתה ומעתה תקשי תרתי בבא למה לי והדר' קושיא דאקשינן מעיקרא ממתניתין לדוכת' ואפשר דהיינו דקא מרמז לן תלמודא בתיובתיה קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת כו' ולקמן נכתוב בזה בס"ד. שוב מצאתי סוף סוגיין שכתב הרא"ה ז"ל וז"ל אי הכי דאיכא לפרושי שתוקי דמתני' שתוקי וכשר איתותב רב אסי מדתנא בד"א בעדות אשה בגופה אלמא דבאשה בגופה פליגי וקתני תרתי מדברת ומעוברת ע"כ. משמע כמו שכתבתי וזכיתי לדעתו ז"ל. בעדות אשה בגופה וכו'. אין לפרש כדמשמע לכאורה דקא מחלק בין כשהאשה באה להעיד להכשיר בתה דאם באה להעיד להכשיר גופה אע"ג דממילא מתכשרה נמי בתה לית לן בה ואגב אמה כשרה בתה אבל אם כל עיקרה באה להעיד להכשיר בתה אינה נאמנת דהא ודאי ליתא להאי פירוש' כלל מכמה קושיו' דאיכא בשמעתא אלא הנכון כדפרש"י ז"ל בעדות אשה בגופה פי' בהכשר האשה עצמה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול ולא בהכשר בתה אע"ג דהיא לא באה להעיד כי אם על עצמה כנ"ל:

בפירש"י בד"ה לזו יש עדים וכו' כולנו עדים שנבעלה עכ"ל ויש לתמוה א"כ אמאי הכשירו בה ע"א ויש ליישב דדוקא היכא שנתייחדה עם השבאי כתב רש"י שכולנו עדים שנבעלה אבל אם מעיד ע"א שלא זזה ממנה ולא נתייחדה ודאי מהני כן נ"ל:

בתוספות בד"ה השבתנו על המעוברת פירוש לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה עכ"ל. כוונתם משום דקשיא להו מ"ט דר"ג דלא מדמה מעוברת לשבויה דאע"ג דבשבויה איכא טעמא דרוב עכו"ם פרוצין בעריות דאכתי הו"ל לר"ג לפסול במעוברת היכא דאיכא רוב פסולין לכך הוצרכו לפרש דטעמא דר"ג במעוברת משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ואע"ג דלקמן גבי אלמנת עיסה קאמר רבה הכי השתא אשה מזנה בודקת ומזנה ובל' בתמיה סברו התוס' דהיינו דוקא לר' יהושע למאי דס"ד מעיקרא משא"כ לר"ג אה"נ דבודקת ומזנה אלא דלפ"ז קשה הא דאמרינן לקמן בשמעתא דאלמנת עיסה הלכך לר"ג אלים לי' ברי דאפילו בחד ספיקא מכשיר וא"כ תיקשי הא בשבויה נמי איכא ברי ושמא וחזקת היתר ואפ"ה אוסר ר"ג בחדא ספיקא. וטפי הל"ל דר"ג אדר"ג לא קשיא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה משא"כ באלמנת עיסה לא שייך לומר אשה ניסת בודקת וניסת דהא אומרת שמא כמ"ש התוס' לקמן ואפשר דאה"נ דהא דקאמר לר"ג אלים ליה ברי לאו כללא כייל אלא דוקא ברי כהאי דבודקת ומזנה משא"כ באלמנת עיסה קיל ליה שמא דמה"ט לא שייך בודקת וניסת. ואכתי קשיא לי בדבריהם שכתבו דאשה מזנה בודקת ומזנה. ואדרבא אית לן למימר דאוקמוה למעוברת בחזקת כשרות שלא ברצון זינתה אלא שנאנסה דתו לא שייך לומר בודקת ומזנה כמ"ש התוס' לקמן גבי מעשה בתינוקת דף י"ד ע"ב בד"ה כמאן. תו קשיא לפי שיטת הירושלמי שהבאתי בשמעתין דר"י סובר דהזונות רצות אחר הפסולין וא"כ פליגי ר"ג ור"י בסברות הפוכות ויש ליישב. נקטינן מיהא דלשיטת התוספות דברי ושמא וחזקת היתר לא מהני נגד הרוב אף לר"ג ולא תיקשי לדברי רבי' יונה שהביא הרא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ דברי ושמא בהדי חזקה מהני אף נגד רובא והביא הרא"ש ראיה ממעוברת ואדמייתי ממעוברת אדרבא תיקשי ליה שבויה אלא דאיכא למימר דשאני התם במילתא דרבינו יונה ז"ל דאיכא נמי חזקת כשרות וחשיב כמו בודקת ומזנה וזה סיוע למה שכתבתי בתחלת הסוגיא דפתח פתוח ע"ש אלא דלשיטת ה"ה שהבאתי שם וכ"כ הר"ן והשלטי הגבורים וכן האחרונים דלרבינו יונה ז"ל באשת כהן שאמרה שנבעלה קודם אירוסין דנאמנת משום דאיכ' ברי ושמא וחזקת היתר אע"ג דאיכא חזקת הגוף כנגדה דהוי חזקה דאתיא מכח רובא ואם כן תיקשי להו מ"ש משבויה. והנלע"ד דקשיא להו כל הקושיות על פי' התוס' כאן ולא משמע להו טעמא דבודקת ומזנה וניחא להו דר"ג לא מדמה כלל לשבויה דשאני שבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הו"ל רובא דרובא כמ"ש התוספות והרא"ש ז"ל לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובריש גיטין גבי סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וה"נ אפשר דסתם עכו"ם פרוצים בעריות ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי וכן נראה להדיא מל' רש"י בד"ה לזו יש עדים שכ' כולנו עדים שנבעלה אלא מה שהאמינו ע"א היינו משום שמעיד שלא נתייחדה עם השבאי. משא"כ במעוברת אע"ג דאיכא רוב פסולין מ"מ מצרפין מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא ופלגא ומש"ה מהני ברי ושמא לר"ג וה"ה לאשת כהן לשיטת ה"ה וסייעתו כנ"ל. ובהכי נתיישב דלא פליגי ר"ג ור"י אלא בברי ושמא לחוד. ואף שהארכתי בזה חוץ לסוגיין הוכרחתי להאריך משום דממילא רווחא שמעתין כמו שאבאר לקמן גבי לר"ג אלים ליה ברי וגם הוא יסוד ועיקר בכללי הס"ס כמו שאבאר בעזה"י ודוק היטב ועיין בסמוך:

בגמרא אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ומדשתיק ליה ר"ג משמע דלית ליה אין אפוטרופוס לעריות. וקשה דהא קי"ל כר"ג ואפ"ה קאמר סתמא דתלמודא בפ"ק דחולין דף י"א ע"ב גבי מכה אביו ואמו אין אפוטרופוס לעריות מיהו לפירוש התוס' א"ש דפלוגתא דר"ג ור"י במדברת היינו במודית שנבעלה ומש"ה פוסל ר"י דלית לה מיגו לפי שיריאה לומר לא נבעלתי דאין אפוטרופוס לעריות והו"ל מיגו גרוע ור"ג לטעמיה דאע"ג דמיגו גרוע הוא אפ"ה מהני בהדי ברי ושמא כדאית ליה כה"ג גבי משארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני כנ"ל אלא שהתוס' עצמן כתבו בד"ה השבתני שהוא דוחק. ולענ"ד בלא"ה א"ש כדפרישית דאפילו את"ל דאין אפוטרופוס לעריות הו"ל כמו רוב אפ"ה סובר ר"ג סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. ואפ"ה שריא לטעמיה דר"ג משום ברי ושמא דהא בכל האיסורין בספק חלב וספק שומן קי"ל דע"א נאמן ואפי' הבע"ד נאמן. ומכ"ש לפי מה שהעליתי בלשון התוס' בד"ה ואין אוסרין דאפי' לר"י הא דאין אפוטרופוס לעריות לא הוי רוב גמור אלא מדרבנן. וכ"ש למסקנא דהיינו משום מעלה בעלמא שעשו ביוחסין משא"כ בשבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הו"ל רוב גמור ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי מש"ה אינה נאמנת וכדפרישית לעיל כנ"ל נכון בעז"ה ודוק ועיין מ"ש עוד בסמוך בלשון התוספות:

שם מסייע ליה לר"י ב"ל דאמר ריב"ל לדברי המכשיר וכו' ולדברי הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים. כבר הקשיתי לשאול מ"ט דרבי יהושע דפוסל ברוב כשירים הא פשיטא לן בכולי תלמודא דהיכא דרוב מסייע לחזקה הו"ל מיעוטא דמיעוטא דאפי' ר"מ לא חייש כ"ש ר"י דלא חייש למיעוטא כדאיתא ביבמות ריש פרק האשה שהלכה וברפ"ג דבכורות ע"ש. תו קשיא לי מנ"ל לריב"ל הא מילתא דנהי דהא דר"ג מכשיר ברוב פסולין דייק לה מברייתא כדמקשה הש"ס ותיפוק לי' אבל אכתי מנ"ל דר"י פוסל ברוב כשרים דכיון דאנן קי"ל כר"ג אפילו ברוב פסולין גבי עובדא דארוס אלמא דמסתבר טעמיה ומנ"ל דר"י פליג בפלוגתא רחוקה לפסול ברוב כשרים ואי משום דקתני בברייתא דלעיל לסתר או לחורבא הא קי"ל כזעירי ולדידיה א"ש הא דקתני לסתר או לחורבה כדאמר הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי. מיהו לפי מה שפירשתי בלשון המשנה א"ש מדקאמר ר"י הרי זו בחזקת בעולה לנתין או לממזר ולא קאמר בחזקת בעולה לעכו"ם ועבד אלמא דמשום פסול בתה לקהל קתני הכי ואף על גב דאית לן למימר שמא נבעלה בשדה ורובא דעלמא עכו"ם נינהו והולד כשר אע"כ דפוסל אפילו ברוב כשרים אפי' בפסול קהל דספק ממזר כשר מדאוריי' כדאיתא בפ' עשרה יוחסין ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וכ"ש דפוסל ברוב כשירים לאיסור כהונה דהוי ספיקא אלא שכבר כתבתי במשנתינו שהבית שמואל כתב דליכא למיחש שנבעלה בשדה דכאן נמצא כאן היה וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ואפשר דאפ"ה מדקאמר ר"י הרי זו מעוברת לנתין ולממזר ומסתמא לא איירי ברוב ממזרים ונתינים דלא שכיחי. מיהו לפמ"ש בשם הירוש' דהזונות רצות אחר הפסולין איכא למימר דהאי סברא פשיטא ליה לריב"ל דאפי' ר"ג מודה בה ואפ"ה קאמר דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דאלים ליה ברי משא"כ לר"י דלית ליה ברי ושמא הדרינן לסברא דהזונות רצות אחר הפסולין. מש"ה פוסל אף ברוב כשרים כנ"ל. מיהו לשיטת התוספת שכתבו דלר"ג אדרבא אמרינן דבודקת ומזנה הדרא קושיא לדוכתיה. ול"ל דריב"ל סובר דלא שייך למיתלי כלל ברוב משום דלמא אזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאכתי קשה התינח במעוברת אלא בראוה שנסתרה או שנבעלה דלא שייך הא טעמא ואפ"ה משמע משמעתין דפוסל ר"י אפילו ברוב כשירים וקשיא מנ"ל וצ"ע ודו"ק:

תוספות בד"ה מסייע ליה לריב"ל הקשה ר"ת וכו' ול"ל במדברת וכו' איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עכ"ל. לא זכיתי להבין דבריהם בזה דהא בשבויה נמי איכא למימר סמוך מיעוטא עכו"ם דלא פריצי לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. ואי לא משמע להו לדמות רוב עכו"ם פרוצין לרוב פסולין מהטע' שכתבתי בד"ה השבתני א"כ למה הוצרכו לפ' בד"ה השבתני דלר"ג ניחא משום דבודקת ומזנה ואי מטעמא דמסקו הכא כיון דמיעוט מסייע לחזקה הו"ל פלגא ופלגא. ובדין הוא שתיאסר מספק. דנהי דלר"י פשיטא ליה האי טעמא אכתי לר"ג א"ש דמהימנא משום ברי ושמא. ועוד דפשטא דברייתא משמע דעיקר שקלא וטריא דר"ג ור"י היינו דמקשה ר"י לר"ג משבויה ולשיטת התוספות אין זה ענין לשבויה דבפשיטות הו"ל לר"י לאקשויי דהו"ל פלגא ופלגא וצ"ע ודוק היטב:

בא"ד דאפי' אית להו לר"ג ור"י סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עכ"ל. כבר כתבתי דר"י שמעינן ליה דלא חייש למיעוטא בפ' האשה שהלך בעלה ובפ"ג דבכורות אלא שהתוספות האריכו שם בבכורות אי אית להו סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש ולר"ג נמי משמע בפ"ק דחולין גבי שחיטת כותי דכר"מ ס"ל דחייש למיעוטא אלא דאפשר דר"מ גופא לא קאמר אלא דבמיעוט וחזקה הוי פלגא ופלגא וזה תלוי בשינוי הפירושים בסוגיא דהאשה בתרא שיטת הרא"ש ונמוקי יוסף ז"ל וכבר הארכתי בתכלית האריכות בסוגיא ההיא ובשאלות ותשובות ודעתי להוסיף בקונטרס כלל גדול בעזה"י:

גמרא חדא לחורבה דמתא וחדא לחורבה דדברא קשה לי איך ס"ד למימר דר"י מיירי רק בחורבה דדברא ברוב נכרים א"כ איך אמר ר"י הר"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר, הא לחשש זה הוי רק מיעוט והו"ל למנקט בחזקת בעולה לנכרי, וי"ל דנקט כן לאורויי דאם נתעברה הולד פסול לקהל דשמא הוא מנתין וממזר, (אאב"ה ג"ז מצאתי בפ"י) והיינו דס"ד דחורבה שיש רוב כשרים מהני בצירוף חזקת כשרות, אבל בחורבה דדברא הולד פסול גם לקהל, דאף דלגבי פסול קהל הוי רוב כשרים דהא אם נבעלה לנכרי הולד כשר, מ"מ הא לולד ליכא חזקת כשרות, ומצד חזקת כשרות דאם נמי ליכא, דהא האם ממילא דנין אותה דנתחללה מחמת רוב נכרים, וכיון דליכא חזקת כשרות חיישינן גם למיעוט דנתין וממזר לפסול הולד. מיהו הא קשיא טובא, דמדקאמר עד שתביא ראייה לדבריה משמע לכל דבריה דוקא, היינו שהוא כשר, והא בראיה שהוא ישראל סגיא, וממילא נתיר אותה משום הרוב דרוב ישראלים כשרים. גם עדיין יקשה לר"א דס"ל דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה, וא"כ הברייתא לא מיירי כלל מדין הולד דגם ר"ג מודה דפסול (אב"ה עי' לאבא מארי בתשובותיו חלק א'):

בסוגי' דראוה מדברת, דלר"ג נאמנת אפי' בר"פ, אף דלכאורה אין ע"א נאמן נגד הרוב דהא א"נ נגד החזקה לכש"כ נגד הרוב, ואפשר לומר כיון דהוי רק בירור והוי רק כמו גילוי מלתא נאמן העד כמ"ש הר"ן בפ' האומר בהא דקדשתי את בתי וא"י למי קדשתי ובא א' ואמר אני קדשתי' דנאמן ליתן גט אף שהוא נגד רובא דעלמא וגם הוא דבר שבערוה, מ"מ כיון שהוא רק בירור שאומר שהוא זה שקדשה נאמן ע"ש, וכ"כ הפ"י בקידושין דמה"ט בטבח שיש לו רוב טריפה בחנות ופירש א' מהחתיכה נאמן לומר שהיא מן החתיכות הכשירות, אף שהוא נגד הרוב דהוי רק גילוי מלתא ע"ש, אבל באמת לענ"ד אינו דומה להא דהר"ן דהא אין שם המיעוט נשתנה מהרוב, וגם הוא שאמר שקדשה בכלל רובא דעלמא ופשיטא דהי' רק א' מש"ה נאמן לברר שהוא הוא שקדש', אבל הכא דהרוב הוא פסולי' או טריפה והמיעוט כשר. א"כ אם אנן דנין על הרוב בלאו עדות העד אמרי' דודאי היא מחתיכות טריפות ואין חתיכות כשרות נכנס בספיקן. א"כ גם העד לא יהי' נאמן, ולזה אפשר לומר מטעם אחר דנאמן והיינו כיון שהמעשה הוא שאירע בעצמה של האשה והיא אומרת ברי לי שכך עשיתי ודבר זה הי' בידה לבחור דוקא זה ושלא לזנות עם אחרים וכל דבר שבידה נאמנת, וה"נ בידה שלא לזנות עם הפסולים: וביותר יש לי לומר דאלו היינו דנין שכל אפים שוים לה לזנות ובזמן שהאשה רוצה לזנות מזנית עם כל הבא אלי' בזה יש לנו רוב, שהמזנה הי' מהרוב, משא"כ באמת י"ל דאולי עיני' נתנה מהרוב, דבאמת הרוב בא לזנות והיא לא היתה רוצית רק לזה, והוא כדמות סברת תוס' דאשה מזנה בודקת, ואף למ"ש רש"י בקידושין דנאמנת להכשיר גופה לתרומה אם בת כהן היא ונאמנת לומר שכהן הי' ואין הולד פוסל אותה אף דרוב ישראלים ול"ש כ"כ בודקת דמה הפרש בין כהן וישראל, מ"מ אפשר דבלא טעם היתה בוחרת בזה שחביב הוא בעיני'. ובזה נסתלק ג"כ מה שהקשו דלמא נאנס' ול"ש בודקת דהא לענין ד"ת רוב רצון לא הוי רוב מעלי', ע' בתוס' (דף ט'). ולפמ"ש ניחא דמ"מ אין הרוב מתנגד עלי' דמה שלא הי' מהרוב, היינו דבאמת לא נאנסה ולא היתה חפיצה לזנות עם האחרים, וא"כ כל שיש לנו טעם וסברא דמה"ט לא הי' מהרוב ובצד זה אין כחו של הרוב כח מעלי' שפיר נאמן, ולסברא דלעיל לחוד לא הי' מספיק כ"כ, איך אתה מאמינה מטעם בידה דלמא נאנסה ולא הי' בידה, וע' בהרא"ש בסוגי' דפ"פ שמסכים לדברי רבינו יונה בטוענת ברי שנאנסה נאמנת להתירה לבעלה אף נגד רוב רצון והראי' מהא דנאמנת אפי' בר"פ אף דבבתה ליכא חזקת כשרות ע"ש, הרי דס"ל דבבתה ליכא חזקת כשרות והיינו דלכ"ע חזקת אם לא מהני להולד. וכן נראה מלשון הה"מ (פי"ח מהל' א"ב) וא"כ בודאי טעמא בעי היאך נאמנת נגד הרוב, וגם אפי' אם הוי חזקה קשה לומר דבברי וחזקה נאמן ויהי' הדין דע"א נאמן לסייע החזקה נגד הרוב, דהא מ"מ בלא עדותו היינו משוינן לודאי כן מחמת הרוב דהא לא קיי"ל סמוך מיעוט' לחזקה, וכיון דבלא עדותו הוי כן היאך נאמן בזה העדות ול"ש לומר סמוך עד לחזקה כמו דאמרי' סמוך מיעוט' לר"מ, דהתם הצדדי' בעובדא נוטים כן שהמיעוט כן וגם כפי החזקה, אבל בעדות ל"ש סיוע, וכיון דבלא עדותו משוינן (ליחידאי) [ליה ודאי] אין מהראוי להאמין העד זולת מטעם דהוי בידה או דאין הרוב מתנגד, וע"ז שפיר הביא הרא"ש דגם שם הוי בידה שלא לבעול ברצון, אך לסברתינו אינו דומה כ"כ, דהתם שפיר הרוב מתנגד דהא הרוב הוא ע"ז גופא שהרצון יש לה קול ורוב ביאות שאין להם קול הוי באונס. ואפשר דמה"ט באמת דעת החולקים על הרא"ש דאנ ע' בהה"מ, ולכאורה ראיות הרא"ש חזקה ול"ל דטעמייהו דס"ל לחזקה בודקת ומזנה כמ"ש תוס', ז"א דהא עכ"פ מבואר דאף ר"י מודה לר"ג דמד"ת נאמנת לומר לכשר נבעלתי רק מטעם יוחסי' מחמיר דהא מדמי לה לשבוי', וא"כ אם נימא דעיקר הטעם דבודקת פשיטא דל"ד לשבוי', אע"כ דמד"ת בלא בודקת נאמנת, והתוס' כתבו רק בודקת לחלק בדרבנן בין ההיא לשבויי', אבל לד"ת בלא"ה נאמנת, וא"כ לאסור אשה על בעלה דלא הוי יוחסי' ול"צ לסברת בודקת ואמאי ס"ל החולקי' דא"נ, אע"כ כנ"ל דהכא גבי רוב אינו מתנגד כ"כ משא"כ לענין רוב רצון דהוא ענין אחר דמתנגד לגמרי, והא דמדמי ר"י לשבוי' אף דהתם הרוב מתנגד לגמרי דהא לא תלי כלל בבחירתה, מ"מ מדמי לה דגם בשבוי' ליכא רוב גמור דלא מנוולא נפשה דהא מה"ט ע"א נאמן ואפ"ה לגבי עצמה החמירו ביוחסי' שלא להאמינה וה"נ כיוך דבלא דיבור היתה אסורה אין ראוי להאמינה לגבי עצמה מצד יוחסי', אבל רוב רצון אפשר דס"ל דהוי רוב מעלי' ובלאו יוחסי' א"נ דהוי עדות נגדה רוב. ובכל דברינו אלה עדיין בראינו שנאנסה לא היתה נאמנת נגד הרוב, ואפשר לדון ולומר בענין אחר והיינו די"ל דהא דאין ע"א נגד החזקה דנפקא לן מסוגי' דר"פ האשה בתרא דא"נ היינו דוקא לומר שנשתנה עדות ובלאו עדותו לא הי' אצלנו ספק דמה"ת לומר שנשתנה כגון להעיד שנתרם תבואה זו או שמת בעלה וכיוצא בכל הנזכרים בסוגי' דשם, אבל במקום שנולד הספק במחצה כשרים ומחצה פסולים או באלמנת עיסה, דד"ת דמוקמי' אחזקה, בזה י"ל דע"א נאמן לפוסלה והיינו דהחזקה הכא הוא דמספק אין אתה יכול לפוסלה וכ"ה ברש"י, וא"כ זהו דוקא בספק, אבל בע"א המעיד לפוסלה מיד שנולד הספק נאמן דלגבי איסורי' נאמנות העד כמו בעלמא ב' עדים ול"ש לומר אל תפסילנה מספק דהא אין אנו פוסלים מספק דהא יש לנו עדות, וזה הס' י"ל ג"כ לענין הרוב ולחלק בענין הרוב שטבע עולם כן כמו רוב מצויי', או רוב בהמות כשרות וכדומה, בזה הוי רוב מעליא, משא"כ בר"פ וכדומה דגם המיעוט לפנינו רק דגזה"כ לומר דכל דפריש, ופשיטא דאין ס' לומר דהוא מהפסול יותר מהכשר רק דהתורה אמרה לתלות ברוב. וא"כ י"ל דוקא באופן דאלו הי' מע"מ הי' ס' ע"ז אמרה דאם צד א' רוב וחבירו יותר שכיח מצד זה, ויש לתלות בצד זה שהוא הרוב, וא"כ בזה ע"א שפיר נאמן דבמקום עדות אין כאן ספק ואין הדין כלל לתלות ברוב דעיקר התליי' רק במקום ספק. ובזה נסתלק קושי' הפ"י שהקשה הא דר"ג מכשיר בברי וחזקה, ובאלמנה לא מהני חזקה וס"ס, אף דס"ס עדיף לשיטת הרשב"א, ולדברינו ניחא דפשיטא דע"א עדיף מס"ס דהא על ס' הא' נאמן דאין דבר מתנגד וכן על ס' הנ"ל, וא"כ לענין יוחסי' עשו מעלות לאסור מספיקות כגון באלמנה דאף בחזקה וס"ס, מ"מ מידי ספיקא לא נפקא משא"כ בברי דהוי עדות וליכא ספיקא: