מסכת גיטין דף פ״ז עמוד א׳

אפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס לכל אחד ואחד לפסול העליונים (א"כ כי כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית) הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד הוי כל חד גט לעצמו ונמצא אחרון מפסיק בעדות ואין עדים מעידים אלא עליו:

לר' יוחנן דאמר כו' הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד אמאי כולן כשרים:

על שאילת שלום חתמו ולא על הגט:

שאלו בשלומו:

פסול דהוי מלתא באפי נפשיה ומפסקת:

זמן לכל אחד ואחד קא סלקא דעתין ביום שנכתב זה לא נכתב זה:

מאי איריא דמפסלי עליונים משום דאין העדים נקראים עמם:

ותיפוק ליה דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון נחתם בלילה לאו דוקא אלא משום לישנא דמתני' נקט ליה דתנן בפרק שני (לעיל גיטין יז.) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכ"ש למחר או ליומא אוחרא:

עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין - פירש בקונטרס על כל גט חתום עברי ויווני ולפירושו נראה דגרסינן עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה ועד אחד עברי ואחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולים ובגמ' גריס וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני ועל אותן שמפרשים שמיירי שהעדים חותמים כדרכם כל חתימה בשיטה אחת הקשה בקונטרס א"כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני' פלגינהו עברי ויווני לזה ועברי ויווני לזה ועוד דבגמ' פריך וליתכשר האי בעברי ויווני והאי בעברי ויווני ור"ת מפרש שיש ליישב שכל חתימה מכוונת בשיטה אחת ולא גרסינן במתני' אלא עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה ולא גרסינן מתחת זה וכו' עד לסוף ובגמ' נמי לא גרסינן אלא ולתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני ותו לא והכי פירושו. לא מיבעיא אי לא חיישינן לגונדלית דאז יש להכשיר שניהם הראשון בשני עברים והשני בשני יוונים אלא אפילו חיישינן לגונדלית ואי אפשר להכשיר שניהם קמא מיהא ליתכשר בעד אחד עברי [כדרכו] ואחד יווני [גונדלית] והוה מצי למימר דקמא מיהא ליתכשר בכולהו דכולהו קיימי עליה אלא שלא הוצרך להכשיר הראשון אלא בעברי ויווני ומשני דתנא דידן דחייש לגונדלית פוסל שניהם דחייש דלמא חתמו תלתא אחד וחד אחד עברי הראשון אקמא ועברי השני ושני יוונים אשני וחתם עברי השני גונדלית או יווני הראשון חתם גונדלית אקמא עם שני עברים ויווני האחרון אשני:

וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד תימה לר"י היכי ליתכשר בראובן הא לא תנא אלא איש פלוני עד כשר אבל איש פלוני בלא עד לא ואור"י דפשיטא ליה דראובן קאי אבן יעקב עד דבתריה והוי כאילו כתב בהדיה דראובן עד:

וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד פירש בקונטרס דראובן בן משמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת יונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב ולפירושו שפי' שחתם כחתימת יונית בחנם פירש שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא עצמו בן ראובן ופירוש דחוק לומר שהעברי חתם כדרך חתימת יונים ונראה לפרש דראובן בן דקאמר הוא בן יעקב ולא חש ראובן לכתוב שם יעקב אביו לפי שהוא כתוב וחתום על גט שני ונקרא יפה ראובן בן יעקב:

דידעינן ביה בהאי חתימת ידא דלאו דיעקב משמע דבסתמא היה לנו לתלות ביעקב אע"ג דבעי קיום חותמין מסתמא השליח שאומר בפני נכתב וכו' מכיר חתימת ידו אי נמי איכא למימר דמיירי בא"י דאין צריך קיום חותמין כיון שאין עליו עוררים:

וליתכשר האי בראובן בן וליתכשר האי ביעקב עד ואף על פי שלא מצינו בשום מקום שמכשיר בראובן לבדו אלא אם כן חתם עד הכא שאני דראובן בן רצה לומר בן ראובן כחתימת היונים שחתמו שם ומהם ראו וכן עשו כך פירש רש"י ז"ל, ומכל מקום תימה דלא מצינו שהכשירו בבן יעקב בלא עד, ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו שהראשון כשר שלא חשש להזכיר שם אביו מאחר ששם אביו חתום תחת השני והוא נקרא היטיב ראובן בן יעקב עם מה שחתום תחת השני והשני כשר ביעקב עד.

דידעינן ביה דהאי חתימות לא דיעקב היא ולא אמרינן בלא ידעינן דחתימות דהאי הוא משמע דמסתמא הוה מכשרינן ליה ולא בעי קיום ואיכא למימר דמיירי בארץ ישראל דלא בעי קיום ולא בפני נכתב ובפני נחתם כל זמן שאין עליו עוררין.

המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקרים עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי באים מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין מבואר לר"ם:

אמר המאירי שני גיטין שכתבם זה בצד זה ברחב המגלה כל אחד בדף מיוחד ואלו היו שני עדים עברים או יונים באים לתחתיו של זה וכן שנים אחרים עברים או יונים תחתיו של זה אין ספק שכשרים וניתן לכל אחד מהן ואותה שיצא מתחת ידה מגורשת אע"פ שאין שם עידי מסירה שהרי בכל גט מהני שני עדים ויונים שאנו מכשירים לא יונים גוים אלא ישראלים שחותמין בכתב יוני וזו פשוטה היא ולא הוזכרה אלא שמשנתנו ענינה שהעדים תחלת חתימת כל אחד מהם תחת הגט שבצד הימני שבמגלה וסוף חתימתו תחת הגט השמאלי שבה וזהו שאמר שני עדים עבריים באים מתחתיו של זה לתחתיו של זה ר"ל מתחת ראשון לשני וצריך שתדע שחתימת האדם היא על שלשה פנים האחד שיכתוב איש פלני עד אע"פ שלא הזכיר שם אביו והשני שיכתוב שם אביו כלומר בן פלני עד אע"פ שלא הזכיר את שמו והשלישי פלני בן פלני אע"פ שלא הזכיר עד ויש מכשירים בהזכרת שמו לבד אע"פ שאין שם עד אחר שחתימתו נכרת וממה שאמרו בסוגיא זו וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד אלא שאנו מפרשין בה שמלת עד שבסוף מוסבה על שני השמות והוה ליה כראובן עד ובן יעקב עד וכן עקר וכסתם משנתנו האמורה למטה וכן צריך שתדע שהיונים אין כותבין בדרך העברים מצד ימין לצד שמאל אלא משמאל לימין ונמצא כל שחתום בשיטה אחת בלשון עברי וחתם אחריו אחר בכתב יוני ששמו של אביו של עד יוני תחתיו של שם עד עצמו של עברי ושם עד עצמו של יוני תחתיו של שם אביו של עברי ויש מפרשים שלא מצד הכתב הוא אלא שהם מקדימים שם האב לשם עצמם והכל אחד אלא שלפירוש ראשון אתה כותב ביוני עד (בן) נח בן שם ואתה הופכו בקריאתך שם בן נח עד ולפי' שני אתה כותב נח בן שם עד כלומר נח בנו שם עד ר"ל שהעד הוא שם ומכל מקום אתה מבין עכשו ששני היונים באים מתחת שני לראשון וזהו שאמרו שני עברים באים מתחת זה לתחת זה ר"ל מראשון לשני ושני יונים באים מתחת זה לתחת זה ר"ל משני לראשון:

ומעתה צריך שתבין בביאור משנתנו שאלו היה חתום ראובן תחת הימני ובן יעקב עד תחת השמאלי כגון זה היו שני הגיטין כשרים בשני העברים שהרי שמות שבצדדין כלן חוזרין על החתום והרי הראשון כשר בראובן שמלת עד האחרונה חוזרת לו כמו שביארנו וכן ביצחק והשני היה כשר בבן יעקב עד ובבן אברהם עד וזהו שאמרו בגמרא בחתימת העברים ליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד והעמיד משנתנו שכתב ראובן בן בצד ימין ויעקב עד בצד שמאל ומתוך כך הראשון כשר שהעדים נקראין עמו והוא יצחק בן וכן ראובן בן שמלת עד האחרונה חוזרת להם ומלת בן אינה מפסדת שעל כל פנים מלת שם האב נמשכת אחריהם במלת עד וגדולי הרבנים פירשו שרוצה לומר בן ראובן וכמנהג יוניים ואין נראה כן ושמא תאמר יוכשר השני ביעקב עד פירשוה בגמרא תחלה בשלא כתב עד ונמצא שאין בו אלא יעקב ואינו כלום והראשון מכל מקום כשר שהרי מלת יעקב נמשכת עמו והוה ליה ראובן בן יעקב ואין צורך לעד ואחר כך תירצו שאין צורך בכך שאע"פ שכתב עד הרי נודע שאינה כתיבתו של יעקב שלא נתקיימה ואם תאמר שראובן שהכתיבה שלו חתם בשם אביו לכונת גט שני ולא לסיום חתימה ראשונה לא שביק איניש שמא דידיה וחתים בשמא דאבוה ואם תאמר שהוא חותם כן דרך סימן על הדרך שהיו עושין הרבה חכמים זה בצורת ספינה וזה בצורת דג וזה בצורת אות אחת שתשמש בצורת חותם שבטבעותיהם עד שהיה נכר לכל שזו היא חתימתם לא חציף איניש לשוויי שמא דאבוה סימנא ומתוך כך לא הוכשר השני ביציאה מתחת ידה אלא דוקא בעידי מסירה ושמא תאמר יוכשר השני מצד היוניים ששם העד עצמו תחת השמאלי ואם מצד הרחקת שני שיטין הרי נתמלא הריוח ומלאהו בקרובים כשר ואם מפני שהגט עברי הרי אמרו גט שכתבו עברית ועדיו יונית כשר שמא גונדלית חתמו כלומר בשנוי מנהג אע"פ שכתבו חתימתם בלשון יוני ועל סדר עברים חתמו ונמצא שהראשון יש לו ארבעה עדים והשני בלא כלום ואף לפי' הראשון שחתם עד תחלה אינו מרחיק דבר זה שהרי איפשר לומר עד בדבר זה נח בן שם ומלת גונדלית עיקרה אטר יד ימינו ונקרא כל שנוי מלאכה שביד על שמה ויש מפרשים גונדלית אדם שנגרר במעשיו אחר מה שרואה מאחרים ואין מתעורר לעשות דבר מעצמו ואף אלו שנו מנהגם לחתום כדרך שחתמו הראשונים:

עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחתיו של זה לתחתיו של זה שניהם פסולין פי' אף זו מתפרשת כראשונה שחתומים כדרכן בשיטות סמוכות אלא שחתם עברי ואחריו יוני ואחריו עברי ואחריו יוני ואמר ששניהם פסולים ושאלו בה בגמרא וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ואין גורסין בה והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני שהשני אין לו צד להכשירו והענין הוא שהוא סומך על מה שאמר ביונים דגונדלית חתמי ר"ל כל שבא אחר חתימת עברי ומכל מקום החותם ראשון אין לחוש בו לגונדלית אלא לעולם כדרכו הוא חותם אבל הבא אחריו אם הוא כותב בכתב ממין הראשון אין לחושבו לגונדלית שהרי אינו משנה אחר שאותו שלפניו לא שינה אבל כשהוא כותב כתב אחר יש לחוש להיות נגרר אחר כתבו של ראשון והוא סובר עכשו שאין לחוש לגונדלית אלא ביוני הבא אחר עברי וכן סובר שכל יוני הבא הראשון ודאי כדרכו חתם והיוני שתחתיו נגרר אחריו וחתם גונדלית ועברי הבא שלישי כדרכו ויוני הבא רביעי גונדלית ונמצאו ארבעתם על גט הראשון ואיהו מיהא ליתכשר והוא הדין דהוה מצי אמר ליתכשר האי בכולהו או בשני עברים אלא דמסתמא השנים הרצופים תחלה חתמו על הראשון והשנים הרצופים אחריהם חתמו על השני ואחר שכן באחד עברי ואחד יוני ליתכשר אחר שאתה סומך בגונדלית ואין גורסין בה הא תני זעירי שניהם כשרים שאין השני עכשו בכלל חקירתו עד שישיבהו עליו ומכל מקום איפשר לגרסו ושניהם כשרים מפני שאינו חושש לגונדלית ונכשר הראשון בשני עברים והשני בשני יונים ומכל מקום לדידן דחיישינן לגונדלית הוא השיבו שהגונדלית אף בעברי הבא אחר היוני הוא וכן אף ביוני הבא אחר עברי אין סומכין לומר ודאי גונדלית חתם אלא חוששין ולהחמיר ואם כן שמא יוני הבא שני חתם כדרכו ועברי הבא אחריו חתם גונדלית להיותו נגרר אחריו והיוני הבא אחריו חתם כדרכו ונמצאו שלשה על השני ואחר לבד על הראשון או שמא היוני הראשון חתם גונדלית ועברי הבא אחריו כדרכו ויוני הבא רביעי כדרכו ונמצאו שלשה על הראשון ואחד על השני לבד ומתוך כך פוסלין את שניהם אבל ראשון לעולם אין לחוש בו לשנות מנהגו ולא לבא אחריו לחתום באותו כתב בעצמו וזהו שבמשנה הקודמת לזו לא חששו לעברים לגונדלית לפסול את שניהם גם כן שהרי שני עברים רצופים תחלה:

ויש גורסין וליתכשר האי בעד אחד עברי כו' והאי בעד אחד כו' ופי' הדברים אפי' באחד עברי כלומר שאין צריך לומר אם חתמו כלם כדרכם שהראשון כשר בעברים ושני ביונים אלא אפי' יש מהם שלא חתמו כדרכם מכל מקום שנים חתמו על כל אחד ואחד ועברי ויוני ראשונים חתמו בדרך אחד לשניהם וכן השניים בדרך אחרת לשניהם אם שנתחלף עברי ליוני אם שנתחלף יוני לעברי ותירץ שמא אחד לבד שינה טעמו ואין הדברים מתישבים וראשון עקר אע"פ שהוא בא דרך זרות שהרי שני העברים באים מתחת ראשון לתחת שני והמשנה אמרה עברי ויוני באים מתחת זה לתחת זה ועברי ויוני מתחת זה לתחת זה ומתוך כך פירשו גדולי הרבנים שהיוני החתום שני והעברי החתום שלישי התחילו חתימתם בסוף שיטה אחת וסיימוה בראש שיטה שתחתיה כגון זה והרי שהראשון יש להכשירו בעברי ראשון ויוני הבא אחריו והשני בעברי שני ויוני הבא אחריו וקורא ראובן ושם באים מראשון לשני ויצחק וקהת ר"ל יצהר באים משני לראשון ואין בו חשש גונדלית כלל והוא מקשה להכשיר את שניהם כל אחד בעברי ויוני וגורסין ולתכשר האי בעברי ויוני והאי בעברי ויוני:

גמרא אבל הכא דערבינהו מעיקרא אי פליג להו זמן אין אי לא לא עכ"ל ולפי זה ה"מ לאוקמא מתני' כה"ג כולהו בערבינהו וכלל היינו זמן אחד לכולן וטופס זמן לכ"ח וא' כדאוקמא ר"י בלא ערבינהו אלא דבהא לא פליג אר' יוחנן אלא מדאוקמא ר"י כולה בלא ערבינהו פליג איהו עליה וקאמר איהו דליכא כלל אלא בערבינהו ודו"ק:

בפרש"י בד"ה ע"א עברי כו' תחת השמאלי יוסף בראש השיטה כו' שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה כו' עכ"ל כ"ה בכל הפירושים הישנים ואע"ג דתחלת חתימת היוני ראשון ותחלת חתימת עברי שני זה תחת זה תחת גט שני מ"מ לגבי יוני ראשון קרי ליה ראש שיטה לפי שאין שום תיבה ואות לפניו בשיטה זו תחת גט ראשון אבל לגבי עברי שני קרי ליה סוף השיטה לפי שיש באותה שיטה שתי תיבות קודם לו תחת גט ראשון וזה לך ציורו לפרש"י ומהרש"ל הגיה גבי יון ראשון סוף שיטה לא דק לפי הציור ואין צורך להגיה כל ספרים הישנים:

תוס' בד"ה ולתכשר האי כו' ולפי שפירש שחתם כחתימת יונים בחנם פי' שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא כו' עכ"ל יש לדקדק דהאיך יוכל לפרש כן דא"כ מאי קאמר דידעינן בהך חתימה דלאו דיעקב הוא כו' כיון דזהו יעקב הוא בן ראובן מדידעינן דלאו חתימה דיעקב הוא ע"כ חתימה דבן ראובן נמי אינו וגם# ראשון נמי יפסול ועוד מאי מקשה דלמא בשמא דאבוה חתם יעקב הא איהו גופיה יעקב הוא בן ראובן וידעינן ביה דלאו חתימתו הוא ויש ליישב דודאי למאי דמסיק בידעינן דחתימה דלאו ביעקב הוא ע"כ דלא מתוקם לפרש דהוא יעקב הוא בן ראובן אלא דיעקב איש אחר הוא אלא הכא לדברי המקשה דאכתי לא אסיק אדעתיה למימר בידעינן ביעקב דלאו תתימתו הוא קאמרי התוס' דיוכל לפרש שפיר דהוא יעקב הוא בן ראובן לפי לשון יוני כפי פרש"י ודו"ק:

גמ' ותו לרבי יוחנן מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לדקדק מאי קושיא דהא לכאורה איירי מתניתין בגט ע"י שליח וא"כ לא מיפסלו משום מוקדם כמו שכתבו כל הפוסקים דמוקדם כשר ע"י שליח משום דקלא אית ליה ויש ליישב דהכי פריך מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דבלא"ה אית לן למימר שהעדים לא חתמו אלא על האחרון ולא על הראשונים דה"ל מוקדם ונהי דמוקדם כשר ע"י שליח אפילו הכי לית לן למימר שהעדים חתמו לכתחילה שלא כדין על גט מוקדם כן נ"ל ועדיין צ"ע:

שם דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית וקשיא לי הניחא לר"א דאמר ע"מ כרתי דדריש וכתב דקרא אכתיבת הגט משא"כ לר"מ דאמר ע"ח כרתי ולא דריש לה לשמה לענין הכתיבה דאפילו מצאו באשפה כשר אלא וכתב לה אחתימה קאי וא"כ לענין דרשא דלה ולא לה ולחברתה נמי אחתימה קאי שלא יחתמו העדים על ב' גיטין כאחד וא"כ מאי מהני מאי דהדר וכתב פלוני גירש פלונית סוף סוף חתימת העדים קאי אתרוייהו כחדא וכבר כתבתי דלכאורה סיפא דמתניתין אתיא כרבי מאיר ובלא"ה סתם משנה רבי מאיר ויש ליישב בדוחק וצ"ע:

שם א"ל רבינא לרב אשי ומאי שנא מהא דתניא הכותב כל נכסיו לשני עבדיו כו' הא דלא מוקי הכא נמי בכה"ג דהדר וכתב פלוני שיחרר עבדו פלוני וכן שיחרר לעבדו פלוני משום דהכא לא איירי בשטר שיחרור כלל אלא דבמה שכתב להם כל נכסיו זכה כל אחד בחצי של עצמו וחצי חלק חבירו וא"כ תו לא שייך לתרץ בכה"ג משא"כ גבי גיטי נשים דבמה שכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית אין כאן גט כלל שצריך לפרש לכל אחת לשון הגט להבא ולכתוב וכך אמר פלוני לפלונית הרי את מותרת לכל אדם וכל נוסח הגט א"כ שייך שפיר דהדר כתב כו' כן נ"ל ובזה נתיישב לי מאי דהוי קשיא לי דמעיקרא מקשי רבינא לרב אשי לריש לקיש והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה ובתר הכי מקשה רבינא גופא מאי שנא מהא דתניא הכותב נכסיו לשני עבדיו ונראה כסותר דברי עצמו ובפשיטות הו"ל לאקשויי האי ברייתא דהכותב נכסיו לשני עבדיו דהו"ל כמשחרר ב' עבדים בגט שיחרור אחד ולמאי דפרישית אתי שפיר דקושיא זו נמי לריש לקיש מקשי דפשיטא ליה לרבינא דההיא דהכותב נכסיו לשני עבדיו איירי בשטר א' וא"כ א"א לאוקמי כלל בכותב אני פלוני נתתי כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי וזמן א' לכולם דנמצא שמשחרר שניהם כא' ולא מהני דילפינן לה לה מאשה וליכא לאוקמי נמי דהדר וכתב כדפרישית כיון שכבר נגמר השיחרור במה שכתב מעיקרו כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי אע"כ הוי משמע ליה לרבינא דלא איירי שכתב כל נכסיו לשניהם כא' אלא בדאמר חצי חצי כדהוי ס"ד מעיקרא בפ' השולח דף מ"ב דחצי חצי מהני לרבי אלא דאפ"ה הוי לן למימר שהעדים לא חתמו אלא על חצי האחרון דומיא דמתני' אע"כ דאיירי שכתב זמן א' לכולם וכתב ג"כ ופלוני כאוקימתא דר' יוחנן וא"כ מקשה שפיר לר"ל דאמר כה"ג טופס הוי ולא מתכשר אלא האחרון כנ"ל ועדיין צ"ע ודוק היטב:

רש"י במשנה ד"ה שנים עבריים כו' שכשהיווני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן כלומר בנו של יוסף שמעון עכ"ל. אבל הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב בענין אחר שאין בין חתימת העברי ליווני אלא שהעברי חותם מצד ימין לצד שמאל והיווני להיפך מצד שמאל לימין וא"כ כשחותם יוסף בן שמעון לפי מראות עינינו אבל באמת חתימתו למפרע שמעון בן יוסף ולכאורה הוא פי' כפתור ופרח אלא דקשיא לי לפ"ז הא דאמרי' לקמן אימור גונדלית חתם ואמאי חיישינן לגונדלית הניחא אי חותם עצמו יוסף ב"ש שפיר חיישינן לגונדלית משא"כ אי חותם עצמו יוסף בן שמעון עד כשינוייא דאיבעית אימא דבסמוך א"כ היאך חיישינן לגונדלית שהרי אם היווני חתם משמאל לימין שמעון בן יוסף עד נמצא שכתב עד בראש שיטה הימנית שהיא אצלו סוף חתימתו למפרע ותו ליכא למיחש לגונדלית שחתם היווני כדרך העברי ושמו יוסף ב"ש דא"כ היה צ"ל עד תחת השמאלי וצריך עיון ויש ליישב לפי מה שאפרש לקמן בענין גונדלית:

תוספות ד"ה וליתכשר האי בראובן כו' תימא לר"י כו' אבל איש פלוני בלא עד לא עכ"ל. משמע דפשיטא להו דאיש פלוני בלא עד פסול אפי' בדיעבד וכן נראה לכאורה ממאי דמשנינן דלא כתב עד ומלשון רש"י שם אבל קשיא לי אמאי לפסול בראובן לחוד אטו מי גרע שמו לבד מסימנא בעלמא דמשמע דמהני כדאמרי' ברב דצייר כוורא ורב חסדא סמ"ך ור' אושעיא עי"ן וצריך לומר דבאמת גבי סימנא נמי צריך ליכתוב ג"כ עד אף דלכאורה אין זה במשמע בההיא דר"ח סמ"ך ור' אושעיא עי"ן אכתי איכא למימר דהתם בשטרות איירי דלא בעינן עד כמבואר בפוסקים משא"כ בגיטין דבעינן עד אפילו סימנא נמי לא מהני אי לאו דכתיב עד בהדי סימן. ולפ"ז צריך לומר דהא דמקשינן בשמעתין ודילמא סימנא שוויה לא קאי אשינויא קמא דשנינן דלא כתב עד אלא אשינויא בתרא דאמרי' ואיב"א לעולם דכתב עד ודידעינן בחתימת ידיה דלאו דיעקב היא מקשינן ואימא סימנא שוויה כיון דכתיב נמי עד כנ"ל ועדיין צ"ע:

רש"י בד"ה וליתכשר האי בראובן בן כו' וזה שחתם יעקב איש אחר הוא עכ"ל. וקשה לפ"ז אמאי נכשיר גט קמא בראובן בן והא לא כתוב עד וצריך לומר דהמקשה הוי סבור דהא דאמרינן לקמן בן איש פלוני עד כשר היינו לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא כתב עד אלא ראובן בן נמי כשר דלא גרע מסימנא והתרצן הוא דמשני דבדיעבד נמי בעינן עד כדפרישית בסמוך:

בא"ד דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היוונים כו' עכ"ל ולכאורה משמע דאשני עדים הראשונים שהם עבריים קאי ויש לתמוה דמהיכי תיתי שהעברי חתם כדרך היווני דנהי דאמרינן לקמן דלמא גונדלית חתם היינו שחותם עצמו כדרך שחתם היווני לפניו אבל בעד הראשון לא חיישינן לגונדלית כמ"ש מהרש"א ז"ל וכ"כ כל המפרשים וליכא למימר דאכתי איכא למימר שהעדים הראשונים הם יוונים ולא עבריים הא נמי ליתא דנהי דאיירי הכא שאין אנו מכירין החתימות דעדים כמ"ש התוספות וכמו שאפרש בסמוך מ"מ כיון דקתני במתניתין שני עדים עבריים ושני עדים יוונים משמע דידעינן בודאי שהראשונים עבריים והשניים יוונים כגון שגוף הכתב מוכיח שהראשונים הם אותיות עבריים והשניים באותיות כתיבת יוונים כמ"ש הראב"ד ז"ל בס' תמים דעים והדרא קושיא לדוכתא לכך נראה דלפירש"י ז"ל הא דמקשינן וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד היינו דליתכשרו תרווייהו בעדים השניים שהם יוונים. ועי"ל דלעולם אראשונים קאי דליתכשר קמא בראובן בן שהעברי חתם גונדלית דאע"ג דלקמן משמע דלא חיישינן שהראשון חתם גונדלית היינו דלא חיישינן לפסול הגט בענין זה כיון דלא שכיח כלל שיחתמו גונדלית אלא כשחותם באותו ענין שחתם העד לפניו משא"כ להכשיר יש לנו לומר דהראשון נמי חתם גונדלית דהכי משמע מסוגי' דשמעתין דלעולם יש לנו לומר שהעדים חתמו בענין המועיל יותר להכשיר ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק:

תוספות בד"ה ולימכשר האי בראובן בן כו' ולפירושו שפירש כו' בחנם פירש דיעקב הוא איש אחר כו' עכ"ל. הלשון מגומגם דודאי הוצרך רש"י ז"ל לפרש כן דאל"כ לא הוי משני מידי דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא דהא לקושטא דמילתא הוא חתימת ראובן בן יעקב אע"כ דהמקשה הקשה שיעקב הוא איש אחר. אלא דכוונת התוספות דלפירש"י ז"ל תיקשי אמקשה גופא דהו"ל להקשות דיעקב עצמו הוא בן ראובן כן נ"ל ועיין במהרש"א ודו"ק: