מסכת גיטין דף פ׳ עמוד ב׳פרק 8 הזורק גט

זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא לְשֵׁם סַנְטָר שֶׁבָּעִיר – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

הָהוּא גִּיטָּא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ לְשֵׁם אִיסְטַנְדְּרָא דְּבַשְׁכָּר, שַׁלְחֵהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה: כִּי הַאי גַוְונָא, מַאי?

שְׁלַח לֵיהּ: בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר מוֹדֵי, מַאי טַעְמָא? מֵאוֹתָהּ מַלְכוּת הוּא.

וּמַאי שְׁנָא מִסַּנְטָר שֶׁבָּעִיר? הָתָם זִילָא לְהוּ מִילְּתָא, הָכָא שְׁבִיחָא לְהוּ מִילְּתָא.

אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: הַוָּלָד כָּשֵׁר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר, שֶׁאִם שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ – שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.

אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ? אִילֵּימָא רַבִּי מֵאִיר – לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן; שְׁמַע מִינַּהּ.

כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ כּוּ׳. נִישְּׂאוּ – אֵין, זִינּוּ – לָא;

לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הַמְנוּנָא – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה, אֲסוּרָה לִיבָמָהּ!

לָא; נִישְּׂאוּ – וְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ. וְהַאי דְּקָתָנֵי נִישְּׂאוּ – לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: נִישְּׂאוּ – וְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ;

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה – אֲסוּרָה לִיבָמָהּ?

לָא; נִישְּׂאוּ דַּוְוקָא, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם.

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כּוּ׳. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָךְ קַמַּיְיתָא – מִשּׁוּם דְּלָא אִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם;

אֲבָל הָכָא – דְּאִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם, אֵימָא לָא;

וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא – מִשּׁוּם דְּקָא רַמְיָא קַמֵּיהּ; אֲבָל הָתָם – דְּלָא רַמְיָא קַמֵּיהּ, אֵימָא לָא; צְרִיכָא.

כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה, וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר וְכוּ׳; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתַּר יָצָא וְכוּ׳.

הֵיכִי דָּמֵי לְאַלְתַּר, וְהֵיכִי דָּמֵי לְאַחַר זְמַן? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין וַעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן – זֶהוּ לְאַלְתַּר; עָמְדוּ – זֶהוּ לְאַחַר זְמַן.

וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: לֹא נִישֵּׂאת – זֶהוּ לְאַלְתַּר; נִישֵּׂאת – זֶהוּ לְאַחַר זְמַן.

תְּנַן: לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״שֵׁנִי״, אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל – מַאי ״שֵׁנִי״?