מסכת גיטין דף ס״ג עמוד א׳

הכי השתא בשלמא אי אתמר איפכא התקבל לי גיטי אמרה ליה היא והוא אמר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי ובעל אמר ליה הילך כמה שאמרה איכא למיפשט בעיין מדרב נחמן דאי אמר רב נחמן עלה משיגיע גט לידו מגורשת איכא למיפשט דאדיבורא דידה סמיך ולא הימניה אלא תלה בדעתה ומסריה ניהליה בתורת קבלה:

ואי נמי הוה אמר רב נחמן עלה משיגיע גט לידה מגורשת פשטינן מינה דאדיבורא דידיה סמיך והימניה דהכי אמרה ומסריה לידיה בתורת הולכה:

אלא השתא דאמר רב נחמן אינה מגורשת ליכא למיפשט דטעמא משום דסמך אדיבוריה דשליח הוא דאי נמי אדיבורא דידה סמיך ושויה שליח להולכה אשמועי' רב נחמן דשליח גופיה לאו בתורת הכי קבליה דלא ניחא ליה בטירחא דהולכה ועקריה לשליחותיה ואמר שליח לקבלה אפשי להיות שליח להולכה אי אפשי להיות הלכך אי נמי אמליך ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל להוליך:

ת"ש תיובתא לרב נחמן:

טעמא דרצה לחזור הא לא רצה ואמטייה לידה מגורשת:

אמאי והא בעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא ואיהו בתורת קבלה יהביה:

אלא על כרחיך משום דאמרי' אע"ג דלא יהביה אלא בתורת קבלה כיון דאמטייה לידה מיגרשה משום דכיון שנתן עיניו לגרשה לכי מתיידע ליה דלא מצי לשוייה שליח לקבלה ניחא ליה דליהוי שליח להולכה:

והכא גבי מילתיה דרב נחמן נמי אע"ג דההיא שעתא לא נעשה שליח להולכה מיהו לכי מימליך ואמטייה מינח ניחא ליה לבעל והוי שלוחו להולכה:

בשלמא אי איתמר איפכא בלא איפכא הוי מצי למימר בשלמא אי אמר רב נחמן משהגיע גט לידה מגורשת הוה ש"מ דאדיבורא דידה סמיך אלא משום דבאיתמר איפכא איכא תרי גווני נקטיה:

רבי אומר בכולן אם רצה לחזור לא יחזור דהולך כזבי ואע"ג דבסוף פ"ק (לעיל גיטין דף יד:) סבר ר' יהודה הנשיא דהיינו רבי דהולך לאו כזכי גבי הולך מנה לפלוני שאני הכא כיון שאמר ליה שליח אשתך אמרה קבל לי גיטי סתמא דמילתא דאדעתא דהכי יהיב ליה:

מימר אמר תתגרש כל היכא דמיגרשא איכא למידק ומאי קושיא דילמא שאני הכא דקא עקר שליח שליחותיה וכדרב אשי, ויש לומר דכיון דהשתא הוה סלקא דעתך דהתקבל ממש קאמר ואפילו הכי מכי מטא לידה מיגרשא שמע מינה דדעתיה דבעל דאי לא מצי לשוויה שליח קבלה ליהוי שליח הולכה כי היכי דתיגרש כל היכי דמיגרשא ושליח נמי אף על גב דלא שמע אלא התקבל מסיק אדעתיה דכל היכי דתיגרש מגרש לה ולדעת כן הוא מקבלו, והילכך בדרב נחמן נמי נימא אף על גב דעקר שליח שליחות דידיה כי מקבל ליה השתא מבעל אדעתא דבעל מקבלו ושליחות דידה הוא דעקר וחזר ונעשה עכשיו שלוחיה דבעל, ובעל נמי כי אמר הולך כמו שאמרה הכי קאמר ליה הולך לקבלה אם אמרה כן ואי לא תיגרש כל היכא דמיגרשא תהא שליח להולכה.

ולענין פסק הלכה קיימא לן דהיכא דהיא אמרה הבא לי ואיהו אמר אשתך אמרה התקבל לי אף על גב שהגיע גט לידה אינה מגורשת משום דעקר שליח שליחותיה לגמרי ואמר שליח קבלה הוינא שליח הולכה לא הוינא דלא בעי למיטרח כולי האי וכדפריש רב אשי, ואף על גב דמטי גיטא לידה לא מיגרשא דהוה ליה כטלי גיטך מעל גבי קרקע דהא לא שקלי ליה לא מבעל ולא משליח הבעל, אבל איפכא כגון דאמרה ליה התקבל לי גיטי ואיהו אמר כאשתך אמרה לי הבא לי גטי כיון שהגיע גט לידה מגורשת דלא עקר שליחותיה אלא ממעט הוא בשליחותיה דאיהי אמרה ליה דכיון דיגיע גט לידיה תיגרש והוא ממעט דעד דלימטי גיטא לידה לא תתגרש, וכן כתוב בהלכות גדולות ובהלכות הרב אלפאסי ז"ל. ודוקא שאמר הילך כמו שאמרה אבל אמר לו הבעל הולך או התקבל ולא אמר כמו שאמרה, מכי מטי גיטא לידה מיגרשא דשליח הולכה שוויה ואיהו נמי כשפשט ידו וקבלו על דעת מה שיאמר לו הבעל קבלו והתקבל דאמר לו הבעל התקבל והולך קאמר. זו דעת הרב בעל העיטור ז"ל. ונראה לי שהזקיקתו לרב ז"ל לומר כן מפני שאמרו אי קבלה אהולכה מכי מטי גיטא לידיה לאלתר ליהוי גיטא ודחינן הכי השתא התם קאמר ליה הולך כמה שאמרה הכא מי קאמר ליה התקבל כמה שאמרה התקבל והולך קאמר, דלמא כל שלא אמר כמו שאמרה עכשיו הוא שעושה אותו הבעל שלוחו והכא נמי כיון דלא אמר כמו שאמרה שלוחו הוא דמשוי ליה עכשיו ואף השליח על דעת להיותו שליח הבעל הוא שמקבלו, וליתא, משום דקשיא לי דאם כן כי אקשינן עליה דרב נחמן הבא לי גטי ואשתך אמרה התקבל לי גטי [בנדפס: התקבל לי גטי] ואשתך אמרה הבא לי גטי והוא אומר הולך ותן לה זכה לה וקבל לה רצה להחזיר יחזיר משהגיע גט לידה מגורשת מאי לאו קבלה אקבלה ומשנינן לא הולכה אקבלה וקבלה אהולכה אמאי לא משנינן שאני התם דלא קאמר כמו שאמרה אלא ודאי בין הכי ובין הכי הבא לי גטי ואשתך אמרה התקבל לי גטי אף משהגיע גט לידה אינה מגורשת והא דאמרינן הכי השתא התם קאמר ליה הולך כמו שאמרה הכא מי קאמר ליה כמו שאמרה התקבל לחודיה קאמר לא משנינן אלא בהתקבל לי גטי ואשתך אמרה הבא לי גטי ואמר לו בעל התקבל דכיון דלא אמר ליה כמו שאמרה ודאי אמאי קאמר ליה שליח הבא לי קא מהדר ליה איהו נמי התקבל וכולי עלמא ידעי דאינהו נמי לא מצי לשוויה שליח קבלה הילכך על כרחין התקבל והולך קאמר ליה והילכך עד שיגיע גט לידה אינה מגורשת ומשהגיע גט לידה מגורשת דשליח נמי מידע ידע דהתקבל והולך קאמר ליה ונעשה עכשיו שליח הבעל, אבל בהבא לי גטי ואשתך אמרה התקבל לי גטי ואמר לי התקבל אף על גב דלא אמר כמו שאמרה דילמא טעי וסמיך אדבוריה דידיה דהא דדחינן דלאו אדיבוריה דידיה קא סמך לא דחינן אלא דלא שמעינן לה מדרב נחמן, ואי נמי שליח עקר ליה לשליחותיה לגמרי כרב אשי כי קאמר ליה בעל התקבל כמו שהטעהו הוא בעצמו סבור הוא שליח דעל דבורו הוא סומך ועל דעת כן הוא מקבלו. כך נראה לי.

הולך ותן לה זכי לה ותקבל לה רצה להחזיר לא יחזיר כלומר דהולך כזכה ומסופק אני אפילו למאן דאמר הולך כזכה אי כזכה ממש קאמר ואף על גב דלא ממטי ליה ניהלה לעולם מגורשת, והולך ותן לה לדעתך קאמר ליה או דילמא כזכה דמי שאינו יכול להחזיר ואי נמי מית ליה בעל עד דלא מטא לידה מגורשת ומיהו צריך הוא להוליכו וליתן לה דלהכי אמר ליה הולך ותן לה וכאילו התנה עמו שיזכה לה מעכשיו ובתנאי שיוליך ויתן לה ומקיים תנאיה ואזיל ועד דלא מטא גיטא לידה לא תינשא לכתחלה דילמא לא מטי לידה. וצריך לי עיון.

אמרה לו התקבל לי גיטי וכשבא אצל הבעל אמר לו אשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה כיון שהגיע גט לידה מגורשת שאין השליח עוקר שליחותו אדרבה משעבד עצמו לשליחות גדול הימנו ומקבל עליו טירחא דאורחא להיות שליח הולכה ואם כן אינו עוקר שליחות מעליו ומקבל הוא מיהא אותו שליחות שהוא אומר והוא שליחות הולכה ואף הבעל אדבורא דידיה קא סמיך ועושהו שליח הולכה ומ"מ אין אומרין שתהא מגורשת משעה שהגיע הגט ליד השליח דהא ודאי לא עקר שליחות קבלה מנפשיה דהא בקבלה ניחא ליה טפי דמכל מקום לאו אדבורא דידה קא סמיך ואינו נותנו אלא על דעת מה שהוא אומר ואינו גט עד שיגיע לידה וכן פסקו גדולי הפוסקים והמחברים ואף בענין שוכר את האומנין כשאמר בעל הבית צא ושכור לי פועלים בארבעה ושכרם בשלשה ואמרו לו כמה שאמר בעל הבית פסקו גדולי המחברים דאדבורא דשליח קא סמכי ולית להו אלא תלתא תלתא ומ"מ יש מפקפקים להעמיד הדבר בספק ושמא אדבורא דידה קא סמיך והגט גט משהגיע ליד השליח ואם מת הבעל קודם שהגיע לידה חולצת ולא מתיבמת ואף אנו כתבנוה במקומה בענין אומנין בספק:

לענין ביאור בסוגיא זו שאלו בראשונה מיהא ר"ל בהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל משיגיע לידה מיהא יהא גט שהרי במשנתנו אמרו האומר התקבל גט זה לאשתי שאם רצה יחזיר הא לא רצה להחזיר משהגיע גט לידה הוי גט ואע"פ שהבעל אינו בר שליחות קבלה מכל מקום מימר אמר תגרש כל היכי דמיגרשא ר"ל שבשעת נתינת הגט דעתו שאם לא תתגרש בשליחות קבלה יהא שליח להולכה ולא כמו שפירשו גדולי הרבנים דלכי מתידע ליה דלא מצי מיהוי שליח קבלה ניחא ליה דליהוי שליח הולכה דודאי כל שבשעת נתינה לא היה דעתו בכך אינו גט אלא שבשעת נתינה דעתו בכך ואם כן אף בזו נימא דעתו של בעל להתגרש בכל צד שתוכל ואע"ג דאדבורא דידיה קא סמיך דקאמר שליח קבלה אני וכדאסיקנא בשמעתא ואינו שליח קבלה מ"מ נאמר שדעתו שאם אינו כן יהא שליח להולכה ואמסקנא דאדבורא דידיה סמיך קא מקשה דאע"ג דאידחיה לה לא אידחיה אלא משום דמההיא ליכא לאוכוחה ומשום הכי סלקא לן וכדכתיבנא ואף זו ראיה להחליט בה לפסוק כן דאי סלקא דעתך דמשום דעקריה לשליחות הוא מאי קא מקשי והא אע"ג דקאמר תגרש כל היכי דמיגרשא מכל מקום אין כאן שליחות כלל אלא אמסקנא קא מקשי ומתרץ לה דהתם אדם יודע שאין שליחות קבלה בידו וגמר ויהיב לשום הולכה הכא טעי דאיהו סבר לאמטוייה בתורת שליחות קבלה ואינו ומ"מ יש מפרשים דאפי' אדעתא דעקירת שליחות קא מקשה והוא סובר בהתקבל שבמשנתנו שאינו אמור על דעת לשון הולך אלא על דעת לשון קבלה גמורה אלא שמתוך שנתן עיניו לגרשה אנו אומרין לא על דעת שליחות קבלה בלבד נתנו אלא שתתגרש בכל צד שראויה להתגרש בכך ובשעת מסירת הגט לידו נעשה מתוך דעתו שליח הולכה ואף השליח על דעת שליחות המועיל קבל ואף בזו נימא כיון שנתן עיניו לגרשה דעתו שתתגרש מכל מקום ואין דעתו לכמו שאמרה אלא אם אמרה כן ואם לא אמרה יהא שליח להולכה ונאמר שאף השליח בשעת מסירה אדעתא דהכי קביל ומתרץ שאני התם דהאי לשון קבלה הולכה הוא דאדם יודע וכו' אבל הכא טעי דשליח אטעייה ועקר שליחותו מהולכה לגמרי:

וחזרו והקשו ממה שאמרו למטה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה שאין שליחות לקטן הא משהגיע לידה הוי גט ומשום דמימר אמר אי לא מיגרשא בשליחות קבלה דידה תיגרש בשליחות הולכה דידי ותירצוה בדרך זה גם כן ר"ל התם אדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ויהיב לשום הולכה ומ"מ מה שיצטרך בביאור על איזה צד יש יד לקטנה להתגרש יתבאר למטה בע"ה:

וחזרו והקשו ממה שאמרו בבריתא הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי או התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הולך לה או תן לה ששניהם לשון הולכה או שאמר זכי לה או התקבל לה ששניהם לשון קבלה רצה להחזיר יחזיר הא משהגיע לידה מגורשת מאי לאו קבלה אקבלה והולכה אהולכה ר"ל דבהתקבל לי ואשתך אמרה הבא הוא משיב הולך או תן ובהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל אף הוא משיב התקבל כדבריו והוא אינו שלוח מצדה אלא להבאה ואפי' הכי משהגיע גט לידה מגורשת ומשום דדעתיה אכל היכי דמיגרשא וכל שכן באומר הילך כמו שאמרה דהא איהי להולכה אמרה ותירצו קבלה אהולכה והולכה אקבלה ר"ל בהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל הוא משיב הולך ונמצא עוקר שליחותו ועושהו שליח הולכה וזהו הולכה אקבלה ובהתקבל לי ואשתך אמרה הבא הוא משיב התקבל דאמרינן נמי עלה לעיל כיון שהגיע לידה מגורשת וזהו קבלה אהולכה והקשה קבלה אהולכה מכי מטי גיטא לידיה דשליח תשתרי דהא איהו ואיהי לקבלה שויוה ומדלא אמר הכי שמע מינה אדבורא דידיה קא סמיך דקאמר הבא ולא איצטרכינן למאי דאמרינן לעיל בשלמא אי איתמר איפכא דהיינו בהך גונא דאיירינן בה השתא ולימא רב נחמן משהגיע גט לידה מגורשת הוה מוכחינן דאדבורא דידיה סמיך דהא השתא מוכחינן הכי בהדיא ותירץ דמיהא לא מוכחינן מידי דכי איבעיא לן אי אדבורא דידיה סמיך אי אדבורא דידה כו' בדקאמר הילך כמה שאמרה ובאומנים כמו שאמר בעל הבית אבל הכא מי קאמר הילך כמו שאמרה דנוכח מינה הכי התקבל הוא דקאמר ולאו אלישניה דשליח או דאשתו קא מהדר אלא כמי שמתחיל ואומר התקבל לי כו' והתקבל דידיה כהולך ויש מפרשין בענין אחר וזה עיקר וכן יש גורסין אלא הכי השתא כלומר דאפי' תימא קבלה אקבלה ובהבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל והוא משיב התקבל איכא למימר משהגיע לידה מגורשת דהתקבל קאמר ולאו אלישנא דשליח ודאשה קאי ונמצא ששליח הולכה עשאו ומ"מ לענין פסק מיהא לא יראה כן שבודאי עוקר הוא עצמו מכל שליחות הולכה:

כבר ביארנו במשנתנו שכל שהאשה ממנה שליח לקבלה ואף הוא אומר לבעל ששליח קבלה הוא אם הבעל אומר לו הולך עקר שליחות הקבלה אף בשלא אמר אי אפשי שתקבל ולא הצריכו אי אפשי שתקבל אלא בהילך וביארנו שיש מעמידין אותה בספק ומחלקת זו תלויה במה שאמרו התקבל לי גיטי ואף הוא אומר לבעל כן ר"ל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והבעל משיב הולך ותן לה ר"ל הולך לה או תן לה ששניהם לשון הולכה או זכה והתקבל לה ר"ל זכה לה או התקבל לה ששניהם לשון קבלה רצה להחזיר לא יחזיר ומפני שסובר הולך כזכה ותן כזכה ר' נתן אומר הולך ותן לה אם רצה יחזיר זכה והתקבל לא יחזיר ולשיטתנו הלכה כר' נתן וכן פסקוה גדולי המחברים ובהילך מיהא אף ר' נתן מודה ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שהדבר ספק אם הלכה כר' נתן וממה שאמרו בסמוך התקבל לי גיטי ואף הוא אומר אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה ואם מת הבעל קודם שהגיע לידה חולצת אלמא מספקא לן אם הולך כזכי אם לאו:

בפרש"י בד"ה אלא השתא כו' דלא ניחא ליה בטירחא דהולכה ועקריה כו' עכ"ל דלית לן למימר דעקריה אלא משום הך טעמא דטריחא ליה בהולכה טפי מקבלה דלכך לא קאמר רב נחמן מלתא דאינה מקודשת נמי באיפכא בהתקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי כו' דבהא ודאי לא עקריה דהא טריחא ליה טפי באשה אמרה הבא כו' ובודאי דמקודשת בבא גט לידו או לידה כדאמר לעיל וק"ל:

גמ' מאי לאו קבלה אקבלה והולכה כו' אין להקשות בהולכה אהלכה כיון דהיא באמת אמרה התקבל אמאי יחזור ותפשוט מיניה דהולך לאו כזכי חדא דמברייתא לא בעי למפשט דאפשר דאתיא כמאן דאמר לקמן הולך לאו כזכי ועוד לרבי נמי דס"ל הולך כזכי לקמן היינו דוקא דידע הבעל דהיא אמרה התקבל דסתמא דמלתא אדעתא דהכי יהיב כמו שכתבו התוס' לקמן אבל הכא הא לא ידע הבעל דהיא אמרה התקבל וק"ל:

בתוס' ד"ה האומר וכו' בסופו דקתני בה מחצה על מחצה מגורשת צ"ל מגורשת ואינה מגורשת:

ד"ה איש לקבלה ואשה להולכה מאי משום דבגט אשה בהולכה לא שייכא וכו'. נ"ל דכוונת התוס' בזה משום דהוקשה להם מאי קמבעיא ליה מה לי איש להולכה או אשה וה"ה בקבלה משום הכי כתבו התוס' משום דהאשה המתגרשת בעצמה לא שייכא בהולכה וכן האיש המגרש בעצמו לא שייך בקבלה ומשום הכי קא בעי ובספר ח"ש מפרש בע"א אבל מוציא דברי תוס' מפשוטן:

תד"ה בשלמא אי אתמר איפכ' כו' בשלמא אי אר"נ כו' תמוה לי דהא בפשוטו י"ל דאלו אר"נ דהגיע הגט לידה מגורשת, י"ל דהטעם משום דמימר אמר תגרש כל היכי דמגרש וא"כ לא היה נפשוט דאדיבורא דידה סמיך:

גמרא בשלמא אי אתמר איפכ' ע' במהרש"א דרש"י הוכיח דכאן ל"ש מעקר עקר, ממילא נקט ר"נ איפכ' אינה מגורשת ע"ש, ולכאורה יש לדחות די"ל דאדרבא כיון דעקר שליח מש"ה הבעל גומר ומגרש ע"פ דברי השליח ומשווי אות' שליח להולכה דל"ש אדיבורא דידה סמיך דהא אף אם יתברר דהיא עשאתו שליח קבלה מ"מ הא עקר לשליחותה. אמנם באמת לפ"ז מוכרחי' דברי רש"י ז"ל מדאמרי' דאי אמר הגיע הגט לידה מוכח דאדיבורא דידה סמיך, הא מ"מ י"ל דבעלמא אדיבורא דידה סמיך ורק הכא כיון דעקר לשליחותה מש"ה סמיך על דברי השליח אע"כ דהא ל"ש מעקר עקר: יש לע' במה דאמרי' אי אתמר איפכא משהגיע הגט לידה מגורשת ש"מ אדיבורא דידה סמיך לשיטת הרמב"ם דאשה יכולה לעשות שליח הובאה. ע"ש שכ' אף דהבעל סמיך על השליח מ"מ הא לא עשה שליח להולכה כיון דסבר דהיא עשאתו שליח להובאה, וצ"ל כיון דגם השליח הביא הוי קבלתו כידה אלא דהוי כהתנה שלא תתגרש עד ל' יום, ע' בר"ן. וכיון דבאמת היא עשאתו לקבלה וגם הבעל נתן על דרך זה. אלא דדעת הבעל הוי כמו אל תגרשי בו אלא לאחר ל' יום בזה לא בטל שליחותא. ואף די"ל דהיא לא עשאתו שליח רק על להתגרש בו מיד, אבל לא להתגרש עד אחר ל' יום, מ"מ צ"ל כיון דרצונה אינה מקפדת בזה וא"כ יצא דין חדש באמרה התקבל והשליח אמר לקבל והבעל אמר שמסכים רק בתנאי שלא תתגרשה אלא עד לאחר ל' יום בזה לא בטל שליחותה ומגורשת אחר ל' יום אף שהגט לא בא לידה. אולם לאינך שיטות באשה לעשות שליח הובאה אין הכרח לדין זה. וצ"ע:

גמרא התם אדם יודע כו' לכאורה נ"ל לדון במה דמספקי' ביבמות המזכה גט לאשתו במקום יבום מהו דס"ל לדינא אף בהגיע גט לידה הוי ספק גט והיינו דנין מספיקא דלמא באמת לא הוי זכות ומ"מ הבעל יכול לומר התקבל ממש ולא התקבל והולך דבזה ל"ש לומר דאדם יודע. דהא באמת אינו ברור דלא הוי זכות. וא"כ מי איכא מידי דאנן לא ידעי' והוא ידע, כמ"ש הר"ן בקידושין (דף יז ע"א) וא"כ י"ל דהבעל סבר דהוא זכות והתקבל ממש קאמר ודלמא באמת לא הוי זכות גם במטא לידי' לא מהני ובאמת סתימת הפוסקים לא משמע כן:

גמרא ר"נ אמר הולך ותן לה ע' בחידושי הרשב"א דמסופק דדלמא מ"מ בעי דלימטי לידה דהוי כאומר מעכשיו אם יתן לה, והא דאמר רב חולצת היינו בהגיע לידה אחר שמת דמהני כיון דמגורשת למפרע והוי רק תנאי בעלמא דאפשר להתקיים גם אחר מיתה. ואולם לשיטת הרי"ף בפ"ק דבתן כזכי לא יתנו לאחר מיתה, א"כ הא דקאמר רב חולצת צ"ל דתן כזכי דהכא עדיף כיון דעשאתו שליח קבלה מסכים לדבריה, דדוקא אם הולך לאו כזכי הוי כעוקר דבריה אבל אם תן כזכי הוי הסכמ' לדברי' ממש ונעשה שלוחה ומתגרשת מיד וממילא בעי דלמטי לידה, והנה לשיטת הרשב"א לפי הצד דבעי דמטי לידה א"כ באומר א"א שתקבל אלא הולך אמאי א"י לחזור. נימא דכוונתו א"א שתקבל ותהא מגורשת מיד וא"צ להוליך לה, אלא דרצונו הולך היינו שתוליך לה הגט ואז תהא מגורשת למפרע ובזה ל"ש תירוצו דהר"ן במתני' דהוי רק גילוי דעת ולא מקרי זכות דהא לקושטא דמלתא בהולכה אקבלה בעי דלימטי' לידה הרי אף דאין שליחותה נתקיים מכל וכל. מ"מ אמרי' בי' הולך כזכי, וגם נסתר תירוצנו הנ"ל דכל שנעקר קצת שליחותה הוי כענין חדש והוי כמתנה דל"א הולך כזכי דהא באמת בהולכה אקבלה הדין דלימטי לידה הרי דלא מקרי כמתנה, וצ"ל דלהרשב"א גם בהולך כזכי הגירושין נגמרי' מיד ולא הוי ההולכה רק תנאי בעלמא, א"כ במה דאומר א"א שתקבל ל"ש לפרש דמ"מ רוצה בהולך כזכי דבזה כיון דמקבל עבורה ונגמרו הגירושין ממילא נתקיים שליחות הקבלה והוי רק כאומר שאין רצוני שיהיה בלי תנאי, אלא שאני מטיל תנאי שתוליך לה דוקא ואין זה בלשון א"א שתקבל דמשמע שיש הפרש בגוף הקבלה, ודברי הר"ן הן רק בשיטת הרי"ף וכמ"ש. ולשיטת הרי"ף דבהולך כזכי אין נגמרי' הגירושין לגמרי בקבלה דהא חזינן דלא יתנו לאח"מ. וא"כ יש הפרש בגוף קבלת הגט מש"ה שפיר י"ל כן בלשון א"א שתקבל, אבל להרשב"א י"ל כנ"ל: גם י"ל כיון דגם בלא אמירה א"א שתקבל אלא סתם הולך היינו מפרשינן דדעתו דלמטי לידה א"כ מיותר לשונו א"א שתקבל, מפרשינן דעוקר לגמרי ואין דעתו להולך כזכי, ולפ"ז יש ליישב היטב לשון דמתני' לפיכך אמר א"א שתקבל אלא הולך ותן לה והיינו לפי המסקנא קיימי' דבבא דאשה שאמרה התקבל קאי גם אהולכה דרישא והיינו או דאתי' כר' או דמיירי בהולך, וא"כ י"ל הא דקתני האשה שאמרה התקבל אם רצה לחזור לא יחזור ולא קתני סתם ה"ז מגורשת משום דקאי גם אהולך ובזה בעי דלמטי לידה מש"ה קתני לא יחזור דמ"מ בעי דלמטי לידה וע"ז אמר לפיכך, היינו דאם הי' הדין דבהולכה אקבלה מסכים לגמרי לדבריה ולא בעי דלמטי לידה היינו מפרשינן דבריו באומר א"א שתקבל, היינו דאין רצונו שיהי' שלוחה לענין דלא בעי מטא לידה אלא הולך דלימטי לידה, ומ"מ א"י לחזור, אבל השתא דמוכח מרישא מדקתני דלא יחזור דמשמע רק מיהדר הוא לא מהדר, אבל בעי דלמטי לידה לפיכך א"א שתקבל דייקי' מלישנא יתירא דעוקר לגמרי וגלי דעתי' דהולך דידי' לאו כזכי ויכול לחזור: