מסכת יומא דף כ״ט עמוד ב׳

הוא תני לה להא מתניתין והוא אמר לה האי תירוצא מדעתו:

כלי שרת מקדשין שלא בזמנו והקומץ טעון מתן כלי וכיון שקידש הקומץ בכלי לשם קומץ אינו חוזר להיות טבל כמנחה שלא נקמצה ועל כרחיה מאחר שזה קרוי קומץ אינך הוו שירים:

כל הקרב ביום כגון המנחות והלבונה והדם והקטורת:

קדוש בכלי שרת ביום ויקדש קדושת הגוף:

כל הקרב בלילה כגון מנחת נסכים דאמר מר (מנחות מד:) ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה:

קדוש בכלי שרת קדושת הגוף אם נתנו בהן בלילה:

קתני מיהת כל הקרב ביום קדוש ביום אבל בלילה לא אינו קדוש:

ליקרב להיות כשר ליקרב אבל קדוש להיות מוכשר באותה קדושה ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים אם נגע בו וביוצא אם יצא ובלינה אם לן וזו גם היא נפסלת בלינה דקי"ל בזבחים (דף פז.) עמוד השחר עושה לינה ונפסלת קמיצת לילה שאין חוזרת עוד לטבלה:

נהדריה ונקמציה ביממא וכו' כלי שרת מקדשין שלא בזמנו קשה מנליה דמקדשי שלא בזמנו והא לא קתני אלא נקמצה וכיון דאנו מוסיפין על הברייתא שיקדש הקומץ א"כ נוסיף נמי ונימא דמיירי שהקטיר הקומץ בלילה ולהכי תצא לבית השריפה אבל משום קידוש קומץ לחודיה לא הוי אמרינן תצא לבית השריפה וי"ל אי מיירי כשנקמצה וקידש קומציה ותו לא אז קאמר שפיר ולא זו בלבד דכתיב ביה בהדיא ביום זבחכם יאכל אלא אפילו מליקה ולא מיבעיא מליקה דדמיא קצת לזבח שכן מיני דמים אלא אפילו נקמצה וקדש הקומץ בלילה דאע"ג דלא כתיב בה ביום בהדיא תצא לבית השריפה אבל אי הוה אמרינן דהקטיר קומצה איפכא מיבעיא ליה דטפי פשיטא לן דהקטרת קומץ ביום ממליקה דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו' וכתיב בתריה ביום צותו להקריב ועיקר לשון הקרבה היינו הקטרה ומיהו בחנם דחק רש"י לפרש כן דבקידוש קומץ איירי דאיכא למימר דלא נתקדש הקומץ אלא המנחה נתקדשה בכלי ונקמצה בלילה ופריך ונהדר הקומץ לדוכתה ונהדר ונקמצה ביממא ומשני כיון דהמנחה נתקדשה בכלי נפסלת בעמוד השחר כדין כל קידוש כלי וק"ל בלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כיון דנתקדשה בכלי וי"ל אי לא נקמצה לא תצא לבית השריפה בלילה עד שתיפסל בעמוד השחר אבל השתא דנקמצה בלילה תצא לאלתר לבית השריפה ולא בעי עיבור צורה:

כמו שסידרו הקוף הא דלא אמרינן נמי הכי לעיל כיון שקידשו שלא כמצותו נעשה כמו שנתנו שם הקוף יש לומר דהתם נתכוון לקדש שכסבור היה שהוא יום דומיא דמתניתין שעלה מאור הלבנה וכו' אבל הכא כיון דבכוונה עשה וידע שסידרו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף:

תני אבוה דר' אבון לא זו בלבד אלא אפילו מנחה שנקמצה בלילה תשרף כלומר כיון שנתקדשה שלא בזמנה נפסלה דכלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנן. ומותבינן עליה הא דתניא זה הכלל כל הקרב ביום קדוש ביום כל הקרב בלילה קדוש בין ביום ובין בלילה הנה הקרב ביום. ביום הוא שמתקדש ואינו קדוש בלילה ודחינן דלמ' אינו קדוש בלילה ליקרב (ביום) אבל קדוש בלילה ונפסל. וגרסינן בתמורה בתחלת יש בקרבנות היחיד וכו' ומנחתם ונסכיהם בלילה כלומר כשרין אפילו בלילה. ואקשינן ונסכין מי מקריבין בלילה והתניא אין לי אלא דברים שדרכן להקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה דברים שדרכן להקריב ביום כגון הקומץ והלבונה כו'. אמר רב פפא נזדמנו לו נסכין הבאין בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה. תניא נמי הכי כל הקרב ביום קדוש ביום כו' אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברים מתיב רב זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטי' את הבזיכין בשבת [פסולה].

כיצד יעשה יניחנו הלחם על השלחן לשבת הבאה שאפילו הוא על השלחן אין בכך כלום. וא"ת כלי שרת מקדשין שלא בזמנן יקדש הלחם ויפסל. ולמה הוא כשר לשבת הבאה ועמדה התיובתא ופרקינן לילה אין מחוסר זמן לפיכך נקדש ונפסל יום מחוסר זמן. פי' כתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו וכיון שעבר השבת ולא ערכו אלא למחר ביום ראשון נעשה מחוסר זמן ולא קדש כלל אלא מניחו בשלחן וכשיגיע השבת נמצא כאלו עכשיו ערכו ובשבת אחרת מפרקן ואקשינן כיון שאמרת הלילה אינו מחוסר זמן וכל דבר שמצותו ביום והקדים ונתנו בכלי שרת בלילה נקדש ונפסל.

הוא תאני לה והא אמר ליה כלי שרת מקדשין שלא בזמנם פי׳ כשהוא מדעת לדברי הכל אבל שלא מדעת פלוגתא דאמוראי היא כדאיתא פרק לולב וערבה וחזקיה סבר דכלי שרת בזמנם מקדשין שלא מדעת אבל שלא בזמנם אין מקדשין אלא מדעת וכדכתי׳ התם בסד״י והכא קושיין אפילו לחזקיה דהא מדעת נקמצה בכלי שרת:

מתיבי זה הכלל כל הקרב ביום וכו׳ ביום אין בלילה לא אלמא שלא בזמנן אין מקדשין כלל ואפילו מדעת ופרקי׳ דילמא אינן קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל:

מתי׳ ר׳ זירא סדר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה וכו׳. כך הגרסא בכל הספרים ורש״י ז״ל כתב דלא גרסי׳ פסולה וליתיה בנוסח׳ דרבי׳ חננאל ז״ל ותדע דאי פסולה היכי קתני כיצד יעשה דהא בתר דנפסלה לית לה תקנתא ומיהו הא לא קשיא דהאי כיצד יעשה ארישא קאי וה״ק סדר את הלחם ואת הבזיכין במוצאי שבת והקטיר את הבזיכי׳ לשבת הבאה אחריה פסולה. דהקטרה זו מחוסרת זמן כיון שלא עמד שם הלחם מיום השבת שעבר וכיון שהקטרה פסולה נפסל הלחם שהרי נפסלו מתיריה ואין בזיכין להתירו. כיצד יעשה מי שסדרו כך שלא בזמנו שלא יקטיר הבזיכין אלא שיניח הלחם והבזיכין למקומו ויסדרנה לשבת הבאה להיות שם עוד שבעה כדינה דמשום יתור זמן לא מיפסלה שאפילו שהא על השולחן כמה ימים אין בכך כלום. ומיהו אידך פירכא דפריך רש״י ז״ל קשיא טפי שאפילו הקטיר הבזיכין במחוסר זמן למה תפסל מערכת הלחם דהא אסיקנא דנעשה כמי שסדר הקוף שלא קדשו השולחן כלל וכאלו היה מונח חוץ לשולחן וכיון דכן לא מיפסלא ובתוספות קיימו גרס׳ הספרים אף לשיטת רש״י ז״ל דהא דקתני פסולה לא שנפסל הלחם אלא לומר שהקטרה פסולה ואינה מתרת את הלחם והיינו דקתני כיצד יעשה להתיר את הלחם.

ואמאי ליקדוש וליפסל כלומר אם איתה דכלי שרת מקדשין שלא בזמנם ליפסל הכא נמי ליקדוש השולחן את הלחם אע״פ שסדרו שלא בזמנו ויפסל במחוסר זמן שסדרו שלא בזמנו אלא ודאי ש״מ שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם אפילו ליפסל ומשום הכי חשיב כאלו היה מונח הלחם בכלי חול דלא מיפסיל משום מחוסר זמן:

אמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב ואבוה דר׳ אבין נמי דקאמר דמנחה שנקמצה בלילה פסולה לאו שמעתא דנפשיה קאמר דנימ׳ דניתותב דהא איהו מתנייתא קתני ולא סגיא דתיהוי פסולה אלא מטעמא דכלי שרת מקדשין ליפסל שלא בזמנם וצריכין אנו לחזר אחר טעם דלא ליקשו מתנייתא אהדדי דאי לא דקים ליה לרבי אבין דמתנייתא מתרצתא היא לא הוה תני לה בהדיא בבי מדרשא ועל כרחין אית לן למימר דקסבר דלילה לא חשיב מחוסר זמן יום חשוב מחוסר זמן הילכך מנחה שנקמצה בלילה לא חשיב מחוסר זמן לענין זה והרי הוא כאלו היה זמנו להיות כלי שרת מקדשין אותו ליפסל כשם שהיו מקדשין בזמנם אבל סדור לחם הפנים שהיה מרוחק מזמנו יום אחד הרי הוא מחוסר זמן וכל מחוסר זמן כזה אין מקדשין שלא בזמנם דמחוסר יום שלא בזמנם קרינא ביה. ופרכי׳ כי מטא בי שמשי דהיינו ליל שבת תקדוש בשלחן ותפסול אמר רבינא שקדם וסלקו מן השולחן מבעוד יום ולא היה שם ליל שבת כלל:

רב אשי אמר אפילו תימא שלא קדם וסלקו כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף. פי׳ דכי אמרי׳ לילה אינו מחוסר זמן ה״מ כשנתנו שם בלילה או עשה מעשה פסול בלינה אבל הכא שלא סדרו אלא קודם לכן וממילא הוא דהוי התם בלילה בלא שום מעשה הרי הוא כאלו לא היה שם כלל וכל מה שעשה זה אינו אלא כמי שסדרו הקוף דיום מחוסר זמן הוא. כן פרש״י ז״ל ועיקר והקשו בתוספות מיהא דאמרי׳ בפרק לולב וערבה (סוכה דף מ״ח) גבי ניסוך המים כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו ממלאין מערב שבת בחבית שאינה מקודשת. ופרכי׳ וליתו במקודשת ומהדרינן אמר זעירי כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי לה מבעוד יום בחבית מקודשת איפסילו להו בלינה ולמה נפסלו בלינה דכיון דמבעוד יום הניחה שם שלא מדעת מאי דהוי תמן בי שמשי וממילא נעשית כמי שמילאו הקוף שאינו מקדש כלום ותירצו דזעירי לית ליה הא דרב אשי ורב אשי דאמר כחזקיה ואידך אמוראי דהתם דאמרי כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת כיון שהונחו שם שלא בזמנן ומאי דלא מייתו בחבית מקודשת אינה אלא משום גזירה כדאיתא התם. ועוד י״ל דאפילו לזעירי נמי אתיא הא דרב אשי דכי אמרי׳ הכא נעשית כמי שסדרו הקוף ה״מ במידי דבעי כהונה כי עבדי ליה כראוי כגון קמיצה וסידור הלחם מה שאין כן במילוי המים לנסוך שיכול זר להניחם בכלי שרת וכיון דכן מאי דהוה תמן בי שמשי אע״ג דממילא הוא הרי כלי שרת מקדשו כיון דלילה אינו מחוסר זמן. והנכון יותר דשאני התם דכיון דעל כרחיה מייתו ליה למים מבעוד יום דאי אפשר להביאו בלילה במקום הכנת לילה עומדת הבאת יום ולא חשיבה כמי שהניחו קוף וזה נראה לי נכון:

לחם הפנים מצותו שיהו מסדרין בכל שבת על שלחן שבהיכל שתי מערכות של לחם הפנים שש חלות בכל מערכה ובזך מלא קומץ של לבונה על כל אחת מהן והם הנקראים שני בזיכין ויעמדו שם שמנה ימים עד שבת הבאה ולשבת הבאה מסלקין אותו ומסדרין שם לחם חדש וכיצד הסילוק והסדור נעשין ארבעה כהנים באים לסידור שנים שבידיהם שתי המערכות ושנים שבידיהם שני הבזיכים וארבעה אחרים לפניהם באים לסלוק שנים ליטול שתי המערכות ושנים ליטול שני הבזיכין אלו מסלקין ואלו מסדרין עד שאין השלחן עומד בלא לחם ונותנים את הלחם המסתלק על שלחן זהב שהיה באולם ומקטירין את הבזיכין ומחלקין את הלחם והקטרת הבזיכין מכשרת את הלחם לאכלה על הדרך שקומץ מנחה מכשיר שירי מנחה כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה וכל שנעשית הקטרתן שלא כראוי נפסל הלחם כדין שירי מנחה שנפסלו אם אירע פסול בקומץ המנחה ומ"מ אם נאנסו ולא היה להם לסדר לחם חדש ועמד שם הישן עם בזיכיו עד שבת האחרת אין בכך כלום ולא נפסל הא כל שסלקו את הלחם או הקטירו בזיכין קודם זמנם ר"ל קודם השבת נפסל וכן כל שלא סדרוהו בשבת אלא עד מחרתו או איזה יום שבשבוע והקטיר בזיכיו בשבת נפסל מעתה נאנס ולא סידר שם לחם חדש בשבת ומחרתו או איזה יום של שבוע סידר לחם ובזיכיו ובשבת הבאה הקטיר את הבזיכין הקטרתו פסולה והלחם נפסל הואיל ולא עמדו שם שמנה מצד חסור זמן ואחר שכן כל שיארע לו כך יניחנו בשבת זו בשלחן ר"ל שלא יסלקנו ויחול עליו בשבת זו שם לחם הפנים וכאלו נסדר היום ויעמוד שם עד השבת האחרת ויקטיר שהרי אין האיחור פוסלו וכן אם סידר את הלחם בשבת כמצותו אלא שלא סידר את הבזיכין ומחרתו סידר את הבזיכין והקטירן בשבת זו הבאה נפסל הלחם אלא יניחם לשבת הבאה שכל שהקטיר שלא בשבת פסל אפילו עמדו שם שמונה וכל שהקטיר קודם שמונה נפסל אע"פ שהקטרתו היתה בשבת:

ושמא תאמר ואף זה הואיל ונסדר שלא בזמנו וכבר הקדמנו שכלי שרת מקדש שלא בזמנו ליפסל אף זה יחול עליו שם לחם משעת הסידור ליפסל מיד מצד סידור שלא בזמן תדע שזה שאמרנו שכלי שרת מקדש שלא בזמן פירושו בשמצותו ביום ונעשה בלילה שלפניו ולילה אינו מחוסר זמן כלומר דבר שמצותו למחר אם נעשה בלילה שלפניו אין הלילה מחוסר תחומו של מחר עד שיהא עושהו כנעשה קודם זמנו ואע"פ שפסול הוא ליקרב מ"מ נתקדש ליפסל על הדרך שביארנו בקומץ מנחה שהיה דינו ליקמץ למחר וכשקמצו בלילה שם קומץ עליו ליפסל בפיסולן של קדשים אע"פ שאין ראוי ליקרב אבל יום מחוסר זמן הוא ר"ל שאם יש כאן דבר שאין זמנו היום אלא למחר והוא עושהו היום קודם שיכנס תחומו של לילה אינו כלום אף להיות עליה שם קדש ליפסל בפיסולו של קודש וזו של לחם הפנים אין זמנו היום כלל ולא עד השבת ולא נפסל כלל שלא היה עליו שם לחם הפנים עד השבת ואותו זמן שיחול עליו שם לחם הרי היא כאלו נסדר באותה שעה וסידור בזמנו הוא ויניחנו עד שבת הבאה ושמא תאמר וכשיגיע מיהא לילה של כניסת שבת יהא שלחן מקדשו ליפסל באותה שעה מצד סידור שלא בזמן שהרי לילה אינו מחוסר זמן אפשר להעמידה בשיקדים ויסלקהו קודם שיעריב שמשו עליו ויסדרנו למחר ואף כשתמצא לומר שלא סלקו אין בכך כלום שמאחר שבשעת הסידור נסדר שלא כמצותו אין זה אלא כמי שסדרו הקוף אלו סידרו בליל כניסת שבת היה ראוי לומר כן ר"ל שלילה אין מחוסר זמן והיה השלחן מקדשו ליפסל אבל מאחר שהסידור היה בשעה שאין הסידור עושה כלום אף כשהוא מניחו לשם אינו עושה כלום עד שיגיע זמן סידורו:

בא"ד לשון התוספתא משמע דאפילו כו' ונראה דפסולין דקאמר היינו הבשר מלאכול כו' עכ"ל ק"ק דאין זה מספיק למה יהיה הבשר פסול לאכול אפילו מדרבנן כיון דכבר נזרק הדם תשתרי הבשר דליכא הכא ההיא גזירה שכתבו לעיל דלמא אתי להקטיר האימורים כיון דכבר נזרק הדם ודו"ק:

בד"ה נהדריה כו' שהקטיר הקומץ בלילה ולהכי תצא כו' ומיהו בחנם דחק רש"י כו' עכ"ל ק"ק דאימא דדחקו לרש"י לפרש כן דבקידוש הקומץ איירי ולא בנתקדשה כל המנחה בכלי משום הך קושיא שהקשו דבלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כו' ודו"ק:

בפרש"י בד"ה פסולה כו' מחוסרת זמן עכ"ל ולי נראה דל"ג פסולה דהא מסקנא דשמעתין לא חשיב סידור יום ראשון סידור אלא כסידור הקוף וכמונח בקופסא דמי ולמה יפסל הלחם בהקטר הבזיכין והלא לא קידשו השלחן ללחם כלל אא"כ פרקו בשבת הבאה ויחזור ויסדרנו והכי מוכח נמי מדקתני כיצד יעשה אלמא יש תקנה לדבר וה"נ גריס בפר"ח איש רומי מתיב ר' זירא כו' והקטיר הבזיכין בשבת כיצד יעשה כו' ורבותא הוא דנקט דאע"ג דהקטיר הבזיכין בשבת כמו שרגילין לעשות יביא בזיכין אחרים ויסדר עם הלחם עכ"ל העתקתי כל זה מפרש"י ישן:

בד"ה נעשה כמי שסדרו כו' וקדוש ליפסל וכשמגיע זמנו אין השלחן מקדשו עד כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וכל יתר שלפנינו אינו שם ור"ל כשמגיע זמנו אין כו' קאי אנסדר קודם ליל שבת כו' דקאמר לעיל ודו"ק:

תוס' ד"ה אלא אפי' עולת העוף שנמלקה וכו' והא דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפסול. עיין משנה למלך פ"א ה"ג מהל' תמידין ומוספין: