מסכת יומא דף י״ג עמוד א׳

שאם עבר ועבד בשמונה בגדים ככהן גדול עבודתו כשירה דהא כה"ג הוא אלא דאמרו רבנן לא לישתמש משום איבה אבל בארבעה ודאי פסולה דהוה ליה חסר בגדים:

שחוזר שני לעבודתו לכהונה גדולה:

פשיטא דהא משום איבה הוא דאיפסיל:

מהו דתימא משום איבה נפסיל אף לאחר מיתת ראשון דאי אמרת ישמש אחריו הויא ליה צרה מחיים כאשה שהיא צרה לחבירתה דאמר זה מצפה מתי ימות וישמש הוא קא משמע לן דלא חיישינן:

הא קא חייש לשמא יארע בו פסול:

טומאה שכיחא על ידי קרי או על ידי התזת צנורא מפי עם הארץ:

נימרו אינהו לנפשייהו כיון דאמרי אי איכא למיחש חיישינן נמי למיתה דתרתי נימרו נמי בטומאה אי איכא למיחש חיישינן נמי לטומאה דתרי ואין לדבר סוף:

זריז הוא ונשמר מן הטומאה אבל מיתה אין מסורה בידינו:

הלכה כר' יוסי תימה הילכתא למשיחא דכי ה"ג פריך בזבחים פרק ב"ש (זבחים דף מה.) ובפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נא:) ויש לומר דאיכא נפקא מינה אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגין כבוד בשני כי ההוא מעשה דר"ג וראב"ע וההיא דבפ' קמא דתענית (דף ד:) דפסיק כר"ג דאמר בז' במרחשון שואלין הגשמים ומוקי לה בזמן שבית המקדש קיים י"ל דנפקא מינה אפילו בזמן הזה לבני [בבל דאית] להו פירי בדברא כדאיתא התם והא דאמר בפסחים פ' אלו דברים (פסחים ד' סו.) גבי פסח כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאי אפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת ופסיק בגמרא (דף סט:) הלכה כר"ע יש לומר דנפקא מינה לענין מילה ואע"ג דגבי מילה נמי פסיק רב יהודה הכי בפרק ר"א דמילה (שבת דף קלג.) מ"מ פסיק הכי בתרי דוכתי לאלומי פיסקא דמילה וקשה (דבס"פ התכלת (מנחות ד' נב.)) פסיק כר"ש וכאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ"ג וי"ל דאין הש"ס תופס זה בקשיא הילכתא למשיחא אלא רב יוסף מקשה אותו בפרק ד' מיתות (סנהדרין שם) ובפרק בית שמאי אבל הש"ס אינו חושש כי היכי דמהדר ליה לרב יוסף בפרק בית שמאי אלא מעתה (כו') שחיטת קדשים לא ניתני ורבי' חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכא דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה כגון ההיא דפרק ב"ש דאיירי בפיגול ובפרק ד' מיתות גבי בת כהן שזינתה וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי ליה למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל:

דמגרש לה על תנאי המתרץ היה דעתו לתרץ כדמסקינן דלחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שאכנס לבית הכנסת אלא שבעל הש"ס לא מסיק למילתיה של המתרץ והולך ומדקדק בפירוש דמילתיה דאמר לה על מנת שתמותי כו' כלומר היכי בעית למימר על תנאי אי דאמר לה על מנת שתמותי ודילמא לא מתה והוו להו שני בתים אלא דאמר לה על מנת שלא תמות וכו' אהא נמי איכא למיפרך וכו' עד מסקנא דמילתא כולה מדברי בעל הש"ס שדקדק מעצמו פירושא דמילתא דשינויא דעל תנאי ולא מיתוקמא ליה אלא כדמסיק דלחדא אמר ע"מ שלא תמות חברתיך וכו' ותדע שהוא כן דכל הנך אלא דאמר לה הם מדברי המקשה שהולך ומדקדק מכח קושיות עד שהוא יורד על האמת דבכולם יש דל"ת אלא דאמר ובשינויא בתרא גרס אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטיך ע"מ שאכנס לבית הכנסת ולפי שהמקשה בעצמו מסיק כך ואין דעתו להקשות על אותו תירוץ גרסינן לחדא ול"ג דלחדא בדל"ת:

על מנת שתמותי הוה מצי למיפרך א"כ אמאי מגרש לה י"ל איכא למימר על מנת שתמותי בפלגא דעבודה הלכך מגרשה דלא ליהוו עד ההיא שעתא שני בתים:

על מנת שתמות אחת מכם הוה מצי למיפרך ודילמא מתה לה חדא מינייהו והוה ליה גיטא וקם ליה בלא בית אלא ניחא ליה טפי למיפרך ודילמא לא מתה ולא חדא דהא שכיח טפי:

כל ימי חיי וחייכי כו' תימה לר"י דבפרק המגרש (גיטין דף פג:) אמרינן אמר רבא ה"ז גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות ופריך מאי שנא חיי פלוני דדילמא מיית ומקיימה ליה לתנאיה חיי דידיה נמי דילמא מיית וכו' עד אלא כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות והשתא קשה דסוגיא דהכא אינה לא כדאמר ס"ד מעיקרא התם ולא כמסקנא ועוד הקשה ר"י מאי האי דאי לא תלא אלא בחיי חבירתה לחודא הוי גט ובשביל שתלה או בחייה או בחיי חבירתה מיגרע גרע ונ"ל דנקט הכא לישנא דמעיקרא ודמסקנא דהתם וה"פ והאמר רבא כל ימי חיי היינו לישנא דמעיקרא וכ"ש כל ימי חייכי אין זה כריתות פירוש בין שאמר כל ימי חיי כדמעיקרא בין שאמר חייכי כדמסקנא דהתם אין זה כריתות והכא כל ימי חייכי הוא וא"כ פריך שפיר לכל לישני דהתם דאע"ג דאילו לא אמר אלא ע"מ שתמות חברתיך הוי גיטא השתא דתלה התנאי נמי במיתתה איכא למימר דמיגרע גרע דכל היכא דאיכא תנאי דאפשר דמקיים במיתתה ויחולו קיום התנאי והגט בשעת מיתתה אין זה כריתות והכא נמי אי מייתא איהי ברישא הרי חל קיום התנאי והגט ביחד במיתתה ולא דמי להיכא דאמר על מנת שתמות חברתיך דכי מייתא חבירתה ברישא חייל גיטה בחייה של זאת ואי היא מייתא ברישא לא חל גיטא: [ועי' תוס' גיטין פג: ד"ה כל כו' שהניחו סוגיא זו בקושיא]:

אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך נראה לפרש דאמר לה נמי הא וקאי אמאי דסליק מיניה דשני דאמר ע"מ שלא תמות חברתיך ופריך ודילמא מייתא בפלגא דעבודה כו' ומשני דאמר לה תרוייהו לישני הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ואמר לה נמי על מנת שתמות חברתיך בפלגא דעבודה דאי לא אמר לה אלא על מנת שתמות חברתיך הוה ליה למיפרך ודילמא לא מייתא חבירתה והוו ליה שני בתים והא שכיחא טפי דלא מתה כדפי' לעיל [ד"ה ע"מ שתמות] אלא על כרחך מיירי דאמר לה תרוייהו לישני:

שני אינו ראוי לכ"ג משום איבה וגם אינו חוזר לכהן הדיוט שמעלין בקדש ולא מורידין. א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי. ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה. אמר רב הלכתא כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו: ר' יהודה אמר אף אשה אחרת מתקינין לו כו'.

והא רבנן נמי חיישי לשמא ומתקינין לו כהן אחר תחתיו ודחי טומאה שכיחא מיתת אשתו לא שכיחא פתאום בלא חולי מילתא דלא שכיחא היא ומי סגי לה בתקנתא גרידא [כיון] דלא קנאה מה הועיל ושקלו וטרו בהא ואוקמה דמקדש לה וכניס לה ומגרש להו לתרווייהו על תנאי ללאה אמר לה הרי זה גיטיך ע"מ שלא תמות רחל חברתיך ואם מתה רחל לא ליהוי גט ואת אשתי.

הלכה כר׳ יוסי הקשו בתוספות דהא במסכת סנהדרין גבי שריפת בת כהן דפסקי׳ הלכתא כדשלח רבין פריך תלמודא הלכתא למשיחא וכן בזבחים גבי כהן שפגל בעבודת חוץ דפסקי׳ הלכתא כר׳ שמעון והכא לא פרכי׳ הכי וכן בפרק בתרא דקדושין פסקי׳ הלכה כרבי יוסי דאמר עתידין ממזרין ליטהר ולא פרכינן מידי וכן בפסח שני פסקינן הלכה כרבי עקיבא דאמר גבי פסח שכל מלאכה שאי אפשר לה לעשותה מערב שבת דוחה את השבת וגו׳ ולא פרכינן מידי. ותירץ רבינו חיים כהן ז״ל דלא פריך תלמודא הלכתא למשיחה אלא בדבר שיש בידו עבירה ולא תנהיג לימות המשיח כדכתי׳ ועמך כולם צדיקים כההיא דזבחים וסנהדרין דאית בהו עבירה. ויש להקשות על זה דהא לעיל פרכינן כיצד מלבישין לעתיד לבא לכשיבאו אהרן ובניו משה רבינו עמהם וההיא קושיא כהלכת׳ למשיחא היא וי״ל דהתם דאיכא לפרושה כיצד הלבישן לשעבר למסבר קראי הכי עדיף טפי מלאוקומה הלכתא למשיחא ומשום הכי [לא] מתמה עלה תלמודא. ור״י ז״ל תירץ בעיקר קושיין דכל הני דלא פרכינן עלייהו הלכתא למשיחא היינו משום דאית בהו שום נפקותא בזמן הזה כגון האי דרבי יוסי דהכא דנפקא לן מינה למי שהיה ממונה בשום מינוי כנשיאו׳ וכיוצא בו ונאנס והוצרכו להעבירו ומנו אחר תחתיו שאם עבר מאונסו חוזר למנויו ואין נוהגין בזיון בשני ועושין בענין שלא תהא שם איבה ושלא יורידו לשני וכענין ר״ג ור׳ אלעזר בן עזריה וכההיא דמסכת קדושין טעמא דרבי יוסי משום ממזרין שנטמעו נטמעו ונפקא מינה שלא לחוש בזמן הזה כ״כ למשפחה שנטמעו בה פסולין וההיא דפסח שני נפקא מינה לענין מכשי׳ מילה שאין דוחין שבת כדאמר ר׳ עקיבא גופיה בפר׳ המילה ואפסיק נמי הלכתא כוותי׳ התם וכי הדרי איפסיקא הלכתא כתרוייהו. ורבינו הגדול ז״ל היה אומר שכל אלו פלפולין ולא פירכי נינהו דבתלמודא פריך הלכתא למשיחא בתרי דוכתי ואתמהי׳ עליה דא״כ סדר קדשים לא נגמור אלא דרוש וקבל שכר. וכיון דכן תו לא חש תלמודא למיהדר למפרך הכא.

ומודה רבי יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה פרש״י ז״ל בשעבד בשמנה בגדי כהונה שאין איסורו אלא משום איבה אבל אם עבד בד׳ בגדים עבודתו פסולה דמחוסר בגדים הוא. (הגהה ישנה לאחד קדוש ז״ל הא דאמרינן ורבנן נמי הא חיישי לשמא כלומר וכי היכי דחיישי לטומאה אמאי לא חיישי למיתה כרבי יהודה ק״ל דהא טעמא דרבנן מפרש במתני׳ דא״כ אין לדבר סוף והשתא לא פרכינן אמאי לא אמרי לנפשיהו הכי דהא לקמן פרכינן לה. ונראה דטעמא דמתני׳ לדבריו דרבי יהודה אמרו ליה וזהו שפרש״י ז״ל בלשון המשנה א״כ דחיישת למיתה ולא כתב אי חיישינן למיתה כנ״ל).

מיתה לא שכיחא פירוש ולא חיישינן לה הקשו בתוספות דבריש פרק ד׳ אחין תנן ד׳ אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו נשותיהן חולצות ולא מתיבמות. והוינן בה ש״מ יש זיקה דאי ס״ד אין זיקה האי ליבם חדא והאי ליבם חדא ומהדרינן לעולם אין זיקה והכא היינו טעמא די״ל אדמיבם חד מאית אידך וקא בטלה מצות יבמין ותירצו דהתם דאיכא זמן מרובה שאין מיבמין אלא לאחר שלשה חדשים הלכך חיישינן למיתה אבל הכא דחד יומא הוא לא חיישי רבנן למיתה ועובדא דסבתא דבפרק המפקיד דחיישינן דלמא שכיבא היא או ברתה שאני שביה כולהו איתנהו ביה.

א״כ אין לדבר סוף פי׳ דכי היכי דמתה חדא מתה אידך נמי שפיר קאמרו ליה רבנן אמר לך ר׳ יהודה למיתה דחדא חיישינן למיתה דתרתי לא חיישינן. הקשו בתוס׳ דבההיא שמעתא דבפ׳ ד׳ אחין פרכינן אי הכי אפילו חמשה אחין נמי ניחוש למיתה דתרי ופרקי׳ דלמיתה דחד חיישינן למיתה דתרתי לא חיישינן. והיינו דר׳ יהודה ואלו התם אמרינן לה אפי׳ לרבנן ותירצו דהתם כיון דזמן מרובה הוא למיתה דחד איכא למיחש ולא לתרי אבל הכא דלמיתה דיום אחד חיישינן כך הוא אחד כשנים ושנים כאחד פירוש לדבריהם דהכא דהאשה בריאה וחיישינן למיתתה משום שמא מזל או עון דכהן גורם שלא יכפר על ביתו כך יש לחוש שימותו שתיהן כמו אחת מהן. וא״ת והתם היכי פרכינן מעיקרא אי הכי אפילו חמשה נמי דהא רבי יהודה מפליג בין חד לתרי. וי״ל דקושיין התם לרבנן דהלכתא כוותיהו הכא. אי נמי אפילו לרבי יהודה ושאני הכא דמעלה עשו לכפרה לתקוני מאי דאפשר לתקן. ואם אתה אומ׳ אין לדבר סוף לא נתקן כלום. מה שאין כן התם דאפשר בחליצה.

ומי סגי ליה בתקנתא והא לאו אשתו היא ופרקינן דמקדש לה מבעוד יום. וא״ת ולמה לן כולי האי דשקלי׳ וטרי׳ בסוגיין דהא בתקנתא סגי. ולכי מתה קמייתא קנית ליה לאידך וי״ל דאין ה״נ אדינא דאורייתא אבל סוגיין אדינא דרבנן שאסרו משום שבות לכנוס אשה בשבת אי יום טוב משום דמיחזי כקונה קנין בשבת וכדאי׳ בפ׳ בתר׳ דביצה וכן בפ״ק דירושלמי דכתובות בהלין דכנסין ארמלין. עוד י״ל דאפילו מדאורייתא איכא למיחש שמא תמות באמצע עבודה בענין שלא יוכל לצאת לחוץ ולכונסה.

דכניס לה הוו להו שני בתים ורחמנ׳ אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים הקש׳ רבינו שמשון ז״ל דהא כתיב וישא לו יהוידע נשים ויולד בנים ובנות ותירץ דשמא זו אחר זו נשאן או שמא היה מגרש את אחת מהן ערב יום הכפורים על תנאי כדלקמן וכל זה נראה לו שהוא דוחק.

אי דמגרש לה הדרא קושיא לדוכתה כלומר דליחוש רבי יהודה למיתה דאידך.

דמגרש לה על תנאי דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמותי. פי׳ הרי זה גיטיך מעכשו אם לא תמותי שכל האומר על מנת כאומר מעכשו הלכך בין תמות זו ובין תמות זו ובין שלא תמות זו אין בכאן אלא אשה ראשונה. ולמיתה דתרוייהו הא לא חיישינן ופרכינן ודילמא היא לא מתה והויא מגורשת וכו׳ וזו הקושיא קלה היתה להבין ומאן דקא עביד אוקמת׳ שפיר ידע לה אלא שהתלמוד עביד כולהו אוקמתי דאפשר לומר להגדיל תורה ולהאדיר. וכן פרש״י ז״ל ובכולהו אוקמתי דעבדי׳ איכא לעיוני בחד מתלתא חששות דאפשר שלא תמות חדא מינייהו. או דמתה קמייתא לחודה או בתרית׳ לחודה דאלו למיחש למיתה דתרוייהו לא חיישי׳ לכולי עלמא כדאי׳ לעיל ובהני אוקמתי דעבדינן בסוגיין זימנין דליכא למיחש אלא לחדא כדפריך תלמודא בלחוד וזימנין דאיכא למיחש לתרתי ותלמודא לא פריך אלא חדא מינייהו כדבעי׳ לפרושי קמן. ובהני תלת אוקמתי קמייתא ליכא למיחש אלא למאי דפריך תלמודא.

גירושין אחד מן התנאים שאדם צריך בהם הוא שיהא בו כריתות ואם יתלה הגט בדבר אחר שיהא תולה אותו בדבר שהוא באפשר לבוא לידי כריתות בחייה אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות שהרי כרת בינו לבינה וכשימות אותו פלוני לא ישאר לו עליה שום רשות ודבר זה יתבאר במקומו במסכת גיטין:

זה שביארנו במשנה שכ"ג שאינו נשאוי אינו עובד ביום הכפורים אפילו היתה לו ארוסה אינו עובד שאינה קרויה אשתו עד שתכנס וכן אם היו לו שתי נשים אינו עובד:

גמרא לא צריכא דמגרש לה על תנאי דא"ל ה"ז גיטך ע"מ שתמותי ודילמא לא מייתא וה"ל ב' בתים אלא דא"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמותי כו' וקם ליה בלא בית אלא דא"ל ע"מ שתמות אחת מכם מיתה הא קיימא כו' כצ"ל כדמוכח מפרש"י ותוס' ודו"ק:

תוס' בד"ה הלכה כר"י כו' ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר כו' עכ"ל והיינו ממה שאמר ר"י ראשון חוזר לעבודתו וכ"כ התוס' בפ' ד' מיתות וק"ק דלהך מלתא לא הוה אצטריך למפסק הלכתא כר"י כיון דר"מ נמי קאמר הכי דראשון חוזר לעבודתו אחר שעבר מחמת אונס ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה ע"מ שתמות אחת מכם כו' ודלמא מתה לה חדא מנייהו וה"ל גיטא כו' עכ"ל משמע דלאחת אמר ה"ז גיטיך ע"מ שתמות א' מכם ולשנייה לא אמר כלום וא"כ הוא לשונם מגומגם דלא ה"ל למימר ודלמא מתה לה חדא מינייהו אלא ודלמא מתה שניה וה"ל גיטא וקם ליה בלא בית כו' ודו"ק:

בד"ה כל ימי חיי כו' וכ"ש כל ימי חייכי אין זה כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד דאע"ג דאילו לא אמר אלא ע"מ כו' עכ"ל הלשון מגומגם קצת דאין התירוץ זה תולה בתירוץ דלעיל אקושיא קמייתא ועיין בתוס' פרק המגרש שכתבו שם לתרץ קושיא קמייתא והניחו בקושיא בתרייתא ודו"ק:

גמ' הלכה כר"י עיין תשובת פנים מאירות ח"ב סי' נא:

שם הו"ל ב' בתים עי' משנה למלך פ"ג הי"א מהל' עבדים: