דף ביאור

מסכת תענית דף י״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת תענית דף י״ז עמוד ב׳

מסכת תענית דף י״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־419 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

כרבי הא רבנן מיסר אסרי אפילו שלא בזמן ביאה:

ומשני מאי טעמא כו' והכא כו' מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי גזור רבנן ביין שמא יבנה כו' אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה:

דרך מיל ושינה כל שהוא כו':

ושינה משכרתו והאי שינוי איכא בהך מיהא:

שתוי יין דמחלי עבודה דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה קדושה למחולל' דאי עביד עבודה שתוי יין חילל:

פרועי ראש דלא כתיב ביה חלל דלא נראה חילול:

ואילו שבמיתה בידי שמים במסכת סנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.):

שתויי יין במיתה דכתיב יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים מדלא כתיב יומת ואמר בשלמא כו':

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Taanit 17b · Sefaria

תוספות

מכלל דרבנן אסרי פי' מכלל דרבנן אסרי לשתות יין משום דשמא יבנה ביהמ"ק ובעינן כהן ראוי לעבוד וליכא ומשני אפשר דמספר ועייל:

בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור:

שתויי יין דמחללי עבודה פי' דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל בין הקודש ובין החול:

פרועי ראש דלא מחלי עבודה פי' דלא כתיב בסמוך ולהבדיל וגו': (דבר תורה):

דבר זה מתורת משה לא למדנו וא"ת נילף מק"ו ומה בעל מום שמותר באכילת קדשים כדדרשינן במסכת קדושין פרק האיש מקדש (קידושין דף נג.) וכל מנחת מחבת וכל מרחשת לכהנים יהיה איש כאחיו ואפ"ה בעל מום אסור לעבוד עבודה ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן פרק הערל (יבמות דף ע.) בג"ש תושב ושכיר מפסח דערל אסור בו אינו דין שאסור לעבודה וי"ל דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה כשר לעבודה וכדאמר פרק האומר (קדושין דף סו:) מדכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה דמשמע אפילו [חולין שבו] הוא רוצה בעבודתו אי נמי מבעל מום לא מצי יליף דאיכא למיפרך מה לבעל מום שכן עשו בו קריבין כמקריבים שכל הקריבין פסולים שהם בעלי מומים כמו המקריב תאמר בערל שלא עשה בו קריבין כמקריבין דמה ערלות שייך בבהמה:

מריש ירחא דניסן ועד תמניא (דהא) [ביה] איתוקם תמידא פי' כדמפרש במגילת תענית [פ"א] שהיו הבייתוסים אומרים שיחיד מתנדב תמיד משום דכתיב תעשה את הכבש אחד תעשה בבקר תעשה משמע יחיד והדרי להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים:

Tosafot on Taanit 17b · Sefaria

רבנו חננאל

ת"ר מלך מסתפר בכל יום כ"ג מע"ש לע"ש הואיל ומשמרות מתחדשים כהן הדיוט אחד לשלשים יום.

שנאמר וראשם לא יגלחו יכול לא יגלחו לעולם אלא יגדלו שערם ת"ל ופרע לא ישלחו לא יתנו שלוח לשער כלו' לא יאריכו שער להיות משלח לפניהם ולאחריהם כסום יכסמו את ראשיהם אין להם לגדל אלא כשיעור כסוי הראש והוא שלשים יום כנזירות דכתיב ביה יהיה יהיה בגימטריא ל' וגמרינן פרע פרע מנזיר ואמאי לא גזרו בפרע כמו שגזרו ביין אמר רב אשי שתויי יין דמחלל עבודה גזרו בהו רבנן פרע ראש דלא מחללי עבודה לא גזרו בהו רבנן מיתיבי אלו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש כו'. ואסיקנא דאתקוש פרועי ראש לשתויי יין במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה ושקלו וטרו ואמרינן האי עד דלא אתא יחזקאל וכתב ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו כל כהן וגו' דגמרינן מינייהו דאתקוש לשתויי יין [אלא גמרא גמירי להו] ואתא יחזקאל ואסמכא אקראי וכי גמרא גמירי לה דפרועי ראש במיתה אבל לאחולי עבודה לא גמירי גמרא:

מתני' כל הכתוב במגלת תענית די לא למספד כו' ת"ר אלין יומא דלא להתענאה בהון ומקצתהון כו'. אמר מר ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא די לא להתענאה ואקשינן אמאי לא תני מתרי בניסן דהא ר"ח גופא לא אצטריך ושני רב לאסור באדר ביום שלפניו ותניא ימים הכתובים במגלת תענית לפניהם ולאחריהם אסור. ואי משום ר"ח דאורייתא איסוריה ואין דברי תורה צריכין חיזוק וכן אקשי אסיפא דקתני מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד לימא עד המועד.

Rabbeinu Chananel on Taanit 17b · Sefaria

ריטב"א

ופריק רב אשי דשתויי יין דמחלי בהו עבודה לא גזרי בהו רבנן בזמן הזה ואותביה רבינ׳‎ לרב אשי מדתנן ואלו שבמיתה שתויי יין וכרועי ראש וגמרי׳‎ פרועי ראש מדאיתקוש לשתויי יין דכתיב בדברי יחזקאל ויין לא ישתו כל כהן וכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במית׳‎ אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה דקיימא לן דהיקשא לגמרי מקשי׳‎ ואהדר ליה רב אשי לרבינא והא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה פי׳‎ ודעתו של רב אשי מה שפי׳‎ בסוף אבל רבינא היה סובר שכוונת רב אשי לומר שכיון שאין זה כתוב בתורה ואין דין זה מן התור׳‎ אלא מדברי קבלה ואין לעשות בה הוקש גמור ולהכי אהדר ליה וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו מתורת יחזקאל כל בן נכר לא יבא אל מקדשי מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה דלהוי דאורייתא אלא גמרי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ואע״ג דלא כתב באורייתא היא דהכי גמירי לה וכך יש לנו לומר באידך ואהדר ליה רב אשי לרבינ׳‎ ה״נ גמר׳‎ גמירי לה ואסמכיה רב אשי אקר׳‎ וכי גמירי הלכ׳‎ למית׳‎ אבל אחולי עבודה לא גמירי רב אשי פי׳‎ תירוצו הראשון הא דאמרי לך הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה הכי קאמי׳‎ לך דהא לאו קרא דאורייתא הוא דליתקוש שתויי יין ופרועי ראש לכל מילי דאלו האי קרא דאוריית׳‎ הוה מקשינן לגמרי ללמוד כל מה שאפשר אלא עיקר מילת׳‎ גמרא הוא דלא סגיא דלא לידע לה עד אתא יחזקאל ודיחזקאל אסמכתא בעלמא הוא ולמיתה גמירי ולאחולי עבודה לא גמירי והשתא סליק תירוצא שפיר לקושייה דרבינא ושלא כדברי רש״י ז״ל נמצא שהכהנים כלם מותרין ביין בזמן הזה מדברי רבי ומותרין בגדל שער אפילו מדברי חכמים וכמו שנהגו ומאי דאתינן למגמר פרועי ראש שבמיתה משתויי יין י״ל דהיינו לכהן הדיוט דבכהן גדול בהדיא כתיב ביה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו ואין זה מקומו להאריך יותר.

Ritva on Taanit 17b · Sefaria

מאירי

שתויי יין אסורים בעבודה ואם עשו חללו וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם עבד חלל כמו שיתבאר במקומו אבל פרועי הראש אע"פ שהן במיתה לא חללו ר"ל שלא נפסלה עבודתם שתויי יין שיעורם ברביעית ובבת אחת ויין חי ושהוא ממ' יום ואילך ואם ישן לו מעט אחריו או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ונכנס ועובד אבל אם שתה יתר מרביעית דרך ושינה מוסיפים בשכרותו ולא יכנס עד שיהיה שכרותו נפקע מכל וכל ויש צדדים אחרים בשתיית היין לכהן הבא לעבוד וכבר ביארנום בגמרא סנהדרין פרק שני:

המשנה החמשית כל הכתוב במגלת תענית וכו' כונת המשנה לבאר הימים שאין ראוי לגזור בהם תענית ואומר על זה כל הכתוב במגלת תענית וכו' פי' שהחכמים כתבו כל הימים שאירע להם נס בהם ותקנו במקצתם שלא להתענות בהם אלא שמ"מ יהיו רשאים לעשות בהם הספד שההספד קל יותר מן התענית ותקנו במקצתם שיהא אסור אף בהספד לפי גודל הנס שאירע להם בו ואומר עכשו שכל אותן הימים שכתוב בהם דלא למספד ר"ל שנאסרו אף בהספד יום שלפניו גם כן אסור אבל יום שלאחריו מיהא מותר ולר' יוסי בין לפניו בין לאחריו אסור ושכתוב בהן דלא להתענאה בהון לבד שלא נאסרו בהספד אלא בתענית בין לפניו בין לאחריו מותר ולר' יוסי לפניו אסור לאחריו מותר והלכה כר' יוסי ומ"מ כל שנאסר לפניו או לאחריו דוקא בתענית אבל בהספד מותר אע"פ שכתוב בהם דלא למספד והוא שאמרו בגמרא רב אשי אמר לעולם בחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה"ה בלפניו וכמו שסיים בה וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כי"ט עצמו אלמא שלא נאסר בהספד משום יום שלפניו אלא מפני שהוא מוטל בין שני ימים טובים:

זהו באור המשנה ופסק שלה וקצת דינים באו עליה בגמרא ואלו הם:

אע"פ שהימים הכתובים במגלת תענית נאסרו ימים שלפניהם ושלאחריהם על הצד שבארנו מ"מ ימים שנאסרו מן התורה כגון ר"ח וי"ט ושבת לא נאסרו אלא הם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם מותרים מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכים חזוק והללו דברי סופרים וצריכים חזוק ומה שאמרו שאסור בתענית מן התורה פירושו כעין מן התורה וכעין מה שאמרו באסור מלאכה במועד חלו של מועד דאוריתא ומה שאמרו בו בפרק שלשה שאכלו מ"ט ב' דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פירושו בפת כמו שביארנו שם:

ימי פורים נכתבו להדיא יום י"ד ויום ט"ו אחר שכן למה נכתבו במגלת תענית לאסור את של זה בזה כלומר שלא נאסרו מכח המקרא אלא כל אחד ליומו הא יום י"ד לבני כרכים ויום ט"ו לבני כפרים מכח מגלת תענית נאסרו:

הרבה זמנים הוזכרו במגלת תענית אלא שבסוגיא זו הוזכרו מהם מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה דאיתוקם תמידא ודלא למספד והענין הוא שהיו חכמים אומרים אין התמידים באים אלא משל צבור כדכתיב תשמרו לשון רבים וביתוסים אומרים משל יחיד דכתיב תעשה התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנם בכל שנה לצבור ויהא התמיד קרב משל צבור וכן הוזכר כאן מתמניא ביה עד סוף מועדיא דאיתותב חגא דשבועיא ודלא למספד והענין הוא שהיו צדוקים אומרים שאין עצרת אלא ממחרת שבת בראשית ובימים הללו נצחום וכן הוזכר כאן יום כ"ח באדר וכמו שאמרו בעשרים ותמניא ביה אתא בשרתא ליהודאי דלא יעדון מפתגמי אוריתא שגזרה מלכות הרשעה שמד שלא לעסוק בתורה ושלא למול את בניהם ושיחללו שבתות ובטלוה ביום הזה וכן הוזכר י"ג באדר משום נקנור שהיה אחד מהפרכי יונים והיה מגזם על ירושלם לרמסה ולהשחיתה ונמסר להם ביום זה וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלם וכן הוזכר יום י"ב באדר משום טורינוס שהרג לולייאנוס ופפוס אחיו בלודוקיאה ולא זזו משם עד שבא דיופלי של רומי ופצעו בגזירים אלא שכבר נתבטל יום זה מפני שנהרגו בו שמעיה ואחיה ואבטליון ושאר הימים הוזכרו במקומם במגלת תענית:

Meiri on Taanit 17b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא אף פרועי ראש דמחלי עבודה קשיא א"ל רבינא כו' כפרש"י דכצ"ל וכ"ה בסוגיא דסוף פרק כ"ג ומה שיש לדקדק בזה עיין שם בתוס' ודו"ק:

בפרש"י בד"ה דרך מיל ושינה כל שהוא כו' ואח"כ מה"ד ושינה משכרתו כו' ובד"ה פרועי ראש כו' דלא כתיב ביה כו' חילול עכ"ל ובד"ה דרב חסדא בפ"ב דזבחים וקא כו' וערל בשר הס"ד ובד"ה מריש ירחא כו' שנצחו את הצדוקים כו' ובד"ה איתוקם כו' וה"ג התם בפרק ר"י ת"ר אילין כו' דשבועיא דלא למספד מריש כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה פרועי ראש כו' ולהבדיל וגו' כו' עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד דבר זה מתורת כו' דערל אסור בו אינו דין כו' אפילו חולין שבו הוא כו' דמה ערלות שייך כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Taanit 17b · Sefaria

גליון הש"ס

גמרא ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא עיין יומא דף לה ע"ב וברש"י שם ד"ה מיתיבי:

Gilyon HaShas on Taanit 17b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

כְּרַבִּי, מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי! מַאי טַעְמָא: מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבָעֵינַן כֹּהֵן הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְלֵיכָּא, הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְסַפַּר וְעָיֵיל.

קטע 2

אִי הָכִי, שְׁתוּי יַיִן נָמֵי — אֶפְשָׁר דְּגָנֵי פּוּרְתָּא וְעָיֵיל, כִּדְרָמֵי בַּר אַבָּא. דְּאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: דֶּרֶךְ מִיל, וְשֵׁינָה כׇּל שֶׁהוּא — מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן! לָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁשָּׁתָה שִׁיעוּר רְבִיעִית, אֲבָל שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית — כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ מַטְרִידָתוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ.

קטע 3

רַב אָשֵׁי אָמַר: שְׁתוּיֵי יַיִן, דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. פְּרוּעֵי רֹאשׁ, דְּלָא מַחֲלִי עֲבוֹדָה — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.

קטע 4

מֵיתִיבִי, וְאֵלּוּ שֶׁהֵן בְּמִיתָה: שְׁתוּיֵי יַיִן, וּפְרוּעֵי רֹאשׁ. בִּשְׁלָמָא שְׁתוּיֵי יַיִן — בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ״, אֶלָּא פְּרוּעֵי רֹאשׁ מְנָלַן?

קטע 5

דִּכְתִיב: ״וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כׇּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית״, וְאִיתַּקּוּשׁ פְּרוּעֵי רֹאשׁ לִשְׁתוּיֵי יַיִן: מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה — אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בְּמִיתָה.

קטע 6

וּמִינַּהּ: אִי מָה שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה — אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה! לָא: כִּי אִיתַּקּוּשׁ — לְמִיתָה הוּא דְּאִתַּקּוּשׁ, אֲבָל לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה — לָא אִתַּקּוּשׁ.

קטע 7

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָא, מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ? אֲמַר לֵיהּ: וּלְטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה לֹא לָמַדְנוּ, וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי״ — הָא, מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל, מַאן אַמְרַהּ?

קטע 8

אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא. הָכָא נָמֵי: גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא, כִּי גְּמִירִי הֲלָכָה — לְמִיתָה, לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה — לָא גְּמִירִי.

קטע 9

כׇּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית ״דְּלָא לְמִיסְפַּד״ — לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מוּתָּר. תָּנוּ רַבָּנַן: אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן, וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן: מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא, דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן. מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן.

קטע 10

אָמַר מָר: מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא, דְּלָא לְמִיסְפַּד. לְמָה לִי מֵרֵישׁ יַרְחָא? לֵימָא מִתְּרֵי בְּנִיסָן, וְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר! אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו.

קטע 11

וְשֶׁלְּפָנָיו נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ! רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, וּדְאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי חִיזּוּק.

קטע 12

דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית — לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם אֲסוּרִין, שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, הֵן — אֲסוּרִין, לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן — מוּתָּרִין. וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? הַלָּלוּ — דִּבְרֵי תוֹרָה, וְדִבְרֵי תוֹרָה אֵין צְרִיכִין חִיזּוּק, הַלָּלוּ — דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק.

קטע 13

אָמַר מָר: מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִיסְפַּד. לְמָה לִי עַד סוֹף מוֹעֵד, לֵימָא עַד הַמּוֹעֵד, וּמוֹעֵד גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר! אָמַר רַב פָּפָּא: כִּדְאָמַר רַב — לֹא נִצְרְכָא

מסכת תענית דף י״ז עמוד ב׳

מסכת תענית דף י״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור