מסכת סוכה דף ט״ו עמוד ב׳

והא אפשר לצמצם קס"ד דהאי דקמתרץ בנכנס ויוצא הכי מתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא סתמא הוא בנכנס ויוצא דאין דרך לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר ופרכינן והא אם יתן דעתו לכך אפשר לצמצם וקתני מתניתין כמותן כשרה והוה ליה פרוץ כעומד:

ומשני אמר רבי אמי במעדיף מתניתין לא אכשר במצמצם אלא במעדיף ריוח שבינתים על רחב השפודין וכמותן דקתני בנכנס ויוצא:

רבא אמר אפילו במצמצם ואם היו נתונין השפודין שתי נותנן לקנים של סכך ערב דע"כ אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין הרי הן נופלין לארץ והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול ומבטלן:

בבלאי כלים לקמן מפרש במטלניות שאין בהן שלש על שלש דאף על גב דהשתא לא מקבלי טומאה כיון דמכלי אתו גזור בה רבנן ארוכות נמי השתא לא מקבלי טומאה דלא חזו למידי אלא מכלי קאתו:

בארוכה ושתי כרעים עמה ולקמן מפרש למאי חזו:

קצרה אותם אשר ברוחב המטה לצד מראשותיה ומרגלותיה:

והא אפשר לצמצם קא סלקא דעתך דהא דקמתרץ בנכנס ויוצא הכי קמתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא דאין דרך לצמצם והא כו' וקתני מתני' כמותן כשרה והוה ליה פרוץ כעומד ומשני אמר ר' אמי במעדיף ומתני' לא אכשר במצומצמין כך פי' בקונט' וקשה דאין זו סוגיא דהש"ס שאינו אלא כמשיב דאינו חושש בקושיא שלו דלעולם איירי בנכנס ויוצא וי"ל במעדיף שמרבה בפסל עד שמכסה השפודים ונמצא סכך כשר רבה על סכך פסול ומבטלו ובענין זה פי' בקונטרס בדרבא אם היו נתונין שתי נותנן ערב ולהאי פירושא קא משמע לן רבא דבמעדיף לא מהני משום דזימנין דלאו אדעתיה לא ירבה בכשר אבל כשמשנה להניח כעין שתי וערב אי אפשר שלא ירבה ומיהו קשה להאי פירושא דאין דומה שיתבטל סכך פסול בכשר אע"פ שהכשר רוב כיון דאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפני עצמו כמו שפי' בקונטרס דכשחבטן דלעיל (סוכה דף ט:) שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול והי ניהו כשר וגירסת ר"ת עיקר דגרס והא אי אפשר לצמצם כדפרישית וניחא לפי גירסתו דלא קיימא השתא רבי אמי ורבא לשנויי כמאן דאמר פרוץ כעומד אסור דלכולהו קאמרינן הכא הך פירכא דאי אפשר לצמצם אבל לגירסת הקונטרס קיימי השתא לשנויי כמאן דאמר פרוץ כעומד אסור והיינו דלא כהלכתא דפרק קמא דעירובין (דף טז:) פסקינן הלכה כמאן דאמר מותר:

בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים סוגיא דשמעתין כרבי נחמיה דרבנן לא מטמאה בארוכה ושתי כרעים דתנן במסכת כלים פרק י"ח (מ"ה) מטה שהיתה טמאה מדרס ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה ורבי נחמיה מטמא ודוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה אבל אם נאבד מקצתה או של שני בני אדם הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפילו איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן במסכת כלים פרק י"ח (מ"ט) ובפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) מייתינן לה מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה חלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא והא דתנן התם כרע שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה שלה טמאה פירשה היא טמאה מדרס והמטה מגע מדרס אלמא דכרע לחודיה טמא היינו לאחר שחברו למטה חוזר לטומאה ישנה אפילו במטה טהורה אבל כל זמן שלא חברו טהורה אע"פ שפירש ממטה טמאה:

ודחינן והא אפשר לצמצם כלומר אם תבא להכניס ביניהן ולהוציא סכך כשר כמותם אי אפשר שלא תדחק השפוד כמעט מהנה או מהנה שנמצא מצד אחד יתר ומצד אחת פחות. ושנינן במעדיף בריוח יתר ממקום השפוד שנביא שם סכך כשר כמותן ולא יזוז ממקומו ולא ידחוק השפוד ובא רבא בטעם אחר ואמר לעולם אין שם ריוח אלא כמותם בנכנס ויוצא מאי אמרת חיישינן דילמא בעידנא דסכיך בינייהו דחיק ליה לסכך פסול כדאמרת אם היה סכך פסול נתון שתי נותן הסכך כשר עליהן ערב ולא נמצא מכניס ביניהם כלום ולא דוחק וכך השמועה:

או בארוכות המטה.

רבא אמר אפילו תימא בשאינו מעדיף כיון שמניח מקום יוצא ונכנס שמקומו מרובה משיעורו בהכי סגי דאנן ממלינן כל אותו הריוח מסכך כשר שאם היו הפסולים שתי נותן הכשר ערב ואם היו הפסולים ערב נותן הכשר שתי ונמצא מסתכך כל הריוח לגמרי מסכך כשר ויהא רבה על הפסול שמקום הדבר שיצא ונכנס בו גדול ממנו ואנו כבר הנחנו ריוח שיכול להכנס ולצאת בו הסכך הפסול ורי״ף ז״ל לא הביא האי שקל׳‎ וטרי׳‎ כלל וכתב בעל המאור שלא היה צריך לכתבה דאליבא דרב הונא הוא דאתמר ולית הלכתא כותי׳‎ אלא כרב פפא ולא דקדק כל הצורך דהא אפי׳‎ לרב פפא כיון דבעי במתניתין סכך כשר כפסול מיהת אם אין מקום הריוח אלא כמקום הפסול עדיין יש להקשות כדאקשינן בגמרא דהא א״א לצמצם שיהא הריוח מתמלא ונמצא הסכך הכשר מועט מן הפסול ואנו צריכין להעמיד על כרחנו ביוצא ונכנס או שאם היו שתי נותנן ערב כאוקמתא דרבא מיהו לא בעינן מעדיף כדי שיהא הסכך מרובה מן הפסול דההיא לר״ה הוא דוק ותשכח:

לימא מסייע ליה לרב טביומי כו׳‎ ואידחייא לה דמתניתין לאו סייעתיה מיהו קי״ל כוותיה דסככה בכלים דלא מיטמו כיון דאתו משיירי כלים דמטמו פסולה דבהא אפילו לרב דלית ליה גזירת כלים מודה דגזרינן וכיון שכן מתניתין כפשטה בכל ארוכות המטה אף על גב דלא מקבלי טומאה אתי משיירי טומאה ולא בעינן לאוקמה בארוכה ושתי כרעים דמקבלי טומאה וקצרה ושתי כרעים כמטה שלימה דחזו למסמכה אגודא ולמשדי אשלי כלומר שמסרגין ממנה לכותל והוי כשלימה כדפירש רש״י ז״ל:

בא"ד פחות מד' אמות א"צ לחי אחר להתירו ד' אמות צריך לחי אחר להתירו וקאמר רב הונא כו' עכ"ל מתוספות פרק ב' דבכורות וק"ל:

בא"ד ומיהו קשה דמשמע דספיקא דאורייתא היה אסור כו' וא"כ היכי דייק בפרק ב' דבכורות מההיא דנמצא הרוג מכוון כו' עכ"ל לכאורה בלאו הכי תקשי להו בפשיטות מההיא דבכורות דהא איכא ב' צדדים בכל אחת שתביא עגלה שמא היא קרובה ושמא הן שוין ואפשר דהך קושיא ניחא להו משום דהך צד דשמא כ"א היא קרובה ליכא צד לחיובי בב' עגלות דיוצאין בעגלה אחת ע"י תנאי וכה"ג כתבו התוס' בפרק ב' דחולין ודו"ק:

בא"ד ועוד למאן דאסר פרוץ כעומד כו' וא"כ בההיא דלחי אפי' הוי ספיקא דאורייתא כו' עכ"ל למאן דשרי טפי ה"ל לדקדק כן דהא שרי בחד צד לאיסור ואם כן בההיא דלחי נמי אפילו הוי ספיקא דאורייתא תשתרי אלא דניחא להו לדקדק למאן דאסר דההיא דלחי אליביה אזלא כמ"ש התוס' לעיל:

בא"ד לא ממש בבת אחת בצמצום אלא כדפי' עכ"ל מתוס' דבכורות וכצ"ל:

בד"ה והא אפשר לצמצם כו' ומיהו קשה להאי פירושא דאינו דומה שיתבטל כו' עכ"ל כתב מהרש"ל בין לפרש"י ובין לפי י"ל שכתבו התוס' כו' עכ"ל וכ"ה הקושיא בהדיא לפרש"י בתוס' פ"ק דעירובין גם בקצת נוסחאות תוס' כאן כתיב ומיהו קשה להאי גירסא והיינו בין לפרש"י בין לפי י"ל אך מ"ש מהרש"ל לאפוקי לפר"ת לק"מ שהוא מפרש אליבא דמ"ד מחצה על מחצה כשר וא"כ אין אנו צריכין שיתרבה סכך כשר כו' עכ"ל מובן מדבריו דלמ"ד פרוץ כעומד אסור אנו צריכין שיהיה סכך כשר מרובה לבטל הפסול לפר"ת ואין זה נכון [א] דהא למ"ד נמי פרוץ כעומד אסור נמי פרכינן הך פירכא לפר"ת כמ"ש התוס' בהדיא הכא ובפ"ק דעירובין אלא דאליבא דמ"ד פרוץ כעומד אסור נמי [אצ"ל] שיהא סכך כשר [מרובה] לבטל הפסול דהא תירוצא בנכנס ויוצא קיימא לפר"ת וקושיי' והא א"א לצמצם קושיא באנפי נפשיה היא לכולהו אמוראי כמו שפירשו התוס' לעיל והשתא נכנס ויוצא למ"ד פרוץ כעומד אסור מהני כמו מחצה על מחצה למאן דשרי פרוץ כעומד וא"צ כאן בכשר מרובה לבטל הפסול לכולהו אמוראי כמו לפרש"י למ"ד במעדיף וכן הוא באשר"י בהדיא לפר"ת וזה ברור ודו"ק:

בד"ה בארוכה וב' כרעים כו' מטה שהיתה טמאה כו' ודוקא כשכל המטה קיימת כו' אבל אם נאבד כו' עכ"ל וכל זה אליבא דחכמים דפליגי אדר"א אבל לר"א אפילו בכולה של אדם אחד שסופה לחברה אינה טמאה כל זמן שלא חברה ודברי מהרש"ל תמוהים [ב] שכתב לקמן בתוס' בד"ה מטה מטמאה כו' גם לר"א דה"מ כו' דומיא דנגנבה כו' אבל אם מפרקה אדעתא לחברה עוד פשיטא דלא סלקא טומאה כלל מינייהו נ"ל עכ"ל וא"כ הוא במאי פליגי ודו"ק: