מסכת שבת דף ס״א עמוד ב׳

בשיר אצעדה:

מפני מראית העין דלא מיחזי כמאן דבעי ליה לרפואה אלא לתכשיט ולאו תכשיט הוא אלא מחמת דאגת חולי:

והתניא כל שריפא ג' בני אדם ולעיל קתני כל שריפא ושנה ושילש ואפילו אדם אחד:

הא לאמחויי גברא כו' הא דקתני ג' בני אדם משום דסתם ג' בני אדם שלשה מיני חלאים ואיירי בג' מיני קמיעין שאינן דומין זה לזה ולאמחויי גברא שנעשה מומחה בכל קמיעים שיעשה לעולם כדאמרינן בב"ק (דף לז.) נגח שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל אבל הקמיע אינו מומחה אם יכתוב רופא אחר אחד מהן:

והא דקתני כל שריפא ושנה ושילש מיירי בחולי אחד וכתבו זה הלחש וריפא ג' פעמים או לאדם אחד או לשלשה ולאיתמחויי קמיעא מיירי דנעשה הקמיע לבדו מומחה על יד אדם זה או אם כתבום שלשה רופאים נעשה קמיע של לחש זה מומחה מיד כל אדם:

תלתא קמיעי ג' מיני לחש:

תלתא תלתא זימני כל לחש ריפא שלשה פעמים ואפילו אדם אחד:

אתמחי גברא בכל קמיעות לעולם שהרי הומחה בשלשה מיני קמיעים:

כל שריפא שלשה בני אדם כאחד נראה לר"י דגרסינן כאחד והכי פירושו מדקתני כאחד אלמא משמע דבג' קמיעים מיירי ולעיל קתני כל שריפא ושנה ושילש משמע קמיע אחד ומשני דההוא דלעיל לאמחויי קמיע והך לאמחויי גברא וה"ה אפילו לא נתרפאו יחד אלא הא דנקט כאחד לאשמעינן דבג' קמיעין מיירי ולאמחויי גברא:

הא לאמחויי קמיע פירש בקונטרס דנעשה הקמיע לבדו מומחה ע"י אדם זה תימה דהוא עצמו פירש בסמוך גבי תלת תלת זימני דכל לחש שריפא ג' פעמים נעשו ג' קמיעות הללו מומחים מיד כל אדם אע"פ שרוצה לומר הקונטרס שרופא אחד כתבם מדפירש ואין לומר שמזל הרופא גרם וכן נראה ודאי עיקר דלא ע"י אדם זה לבד נעשה הקמיע מומחה אלא אף מיד כל אדם דהא אמרינן בסמוך תלתא קמיע לתלתא גברי תלת תלת זימני איתמחי גברא ואיתמחי קמיע והאי תלתא קמיעי לתלתא גברי דקאמר איירי שרופא אחד עשאם דבענין אחר לא איתמחי גברא וא"כ האי דקאמר נמי תלת תלת זימני איירי נמי ברופא אחד כמו רישא וקאמר דאיתמחי קמיע והיינו ע"כ מיד כל אדם דאי מיד רופא זה הא בלאו הכי הוא מומחה בכל קמיעין שבעולם וממה שפירש נמי גבי תלת תלת זימני כל לחש ריפא ג' פעמים ואפילו אדם אחד חזר בו מזה דפירש איתמחי קמיע ואין לומר מזל החולה גרם שמתרפא ע"י קמיעתא שהרי בשלשה אנשים הוחזק משמע דלא אמרינן איתמחי קמיע אלא א"כ ריפא ג' אנשים:

תלתא קמיעין לג' גברי תלת תלת זימני פירוש שכתב לחש אחד בג' איגרות וכל אחת הועילה לג' אנשים או לאחד שלש פעמים קשה לרשב"א קמיע ג' היכי איתמחי הלא מיד כשנתרפא האדם שלישי בקמיע ג' [פעם א'] איתמחי גברא וכיון דאתמחי גברא ודאי שאותה האיגרת תועיל מכאן ואילך וי"ל כגון דשני קמיעין הללו ריפאו תלת זימני לתרי גברי וקמיע שלישי לחד מהנך תרי גברי תרי זימני והשתא מימחו כבר תרי קמיעי וגברא וקמיע שלישי אכתי לא איתמחי וחזר וריפא קמיע שלישי אדם שלישי דהשתא בא בבת אחת המחאת גברא והמחאת קמיע:

תלת תלת זימני הוה מצי למימר חד תלת זימני ואינך חד זימנא אלא בעי למימר שיהיו שלשה קמיעין מומחין:

איתמחי קמיע פירש הקונטרס ואין לומר מזל הרופא גרם דאין הדבר תלוי במזל הרופא אלא בחכמתו משמע שרוצה ליתן טעם אמאי איתמחי קמיע במזל הרופא היה לנו לתלות שכבר הומחה שריפא ג' אנשים בג' מיני קמיעים ולא היה לנו לתלות בקמיע ולא ידע רשב"א מה טעם נותן על זה דהא לא איתמחו שאר קמיעין של שאר חולאים אע"ג דהרופא איתמחי בכל קמיעין שבעולם ה"נ אלו ג' קמיעים נמי לתלות ברופא אלא צריך לתרץ כמו שפירשתי ללשון ר"י בענין שיבא המחאת קמיע והמחאת גברא בבת אחת:

חד קמיע לתלת גברי נראה לר"י דה"ה לחד גברא תלת זימני דודאי לגבי המחאת גברא הוא דמבעיא ליה בסמוך אי אתמחי בחד גברא מתלת קמיעי אבל לענין המחאת קמיע דעדיף לא קא מיבעיא ליה דפשיטא דתלינן בהמחאת קמיע ולא אמרינן מזליה דהאי גברא הוא דמקבל כתבא והאי דנקט לתלתא גברי משום רבותא דאפילו הכי גברא לא אתמחי:

תלת קמיע לחד גברא מאי תימה תיפשוט ליה מדתני לעיל איזהו קמיע מומחה כל שריפא שלשה בני אדם ומוקמינן לה לאמחויי גברא משמע דוקא תלת גברי אבל חד גברא לא מדלא קתני כל שריפא אדם א' בג' קמיעין ובקונטרס פי' בפי' א' מימחי גברא מימחי קמיע שעשה אדם זה קמיע לשלשה אנשים דנעשה אדם זה מומחה שריפא שלשה אנשים והקמיע מומחה שריפא כתב זה ג' אנשים ולהאי פירושא נמי לא אימחי גברא אלא דוקא לאותו לחש וקשה לר"י לפירוש זה דהא אמרינן לקמן חד קמיע לתלתא גברי קמיע איתמחי גברא לא איתמחי ויש ליישב לשון הקונטרס דה"ק שעשה אדם זה לחש זה בשלשה איגרות לג' אנשים דנעשה אדם זה מומחה שריפא לג' אנשים והלחש מומחה שריפא לחש זה ג' אנשים וגם זה אין נראה לר"י דאם בענין זה נמי קרוי חד קמיע לתלתא גברא הדרא קושיא לדוכתיה ואם הוא קרוי בענין זה תלתא קמיע לתלתא גברי חד חד זימנא הא אמרינן לקמן דגברא איתמחי ולא קמיע לכך נראה לר"י כדפירש וכן פירוש אחר שפי' בקונטרס מיושב מן הראשון:

וכדתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא ג' בני אדם כאחד.

בעי רב פפא תלתא גווני קמיע רפאו לאחד ג' מיני חלאים כל קמיע ריפא חולי מאי קמיעא ודאי לא אתמחאי גברא מאי מי אמרינן הא מסי ליה ג' זמני או דלמא מזלא דהאי גברא דמקבל קמיעא ועלתה בתיקו. ולא אתמחי לא גברא ולא קמיעא. ירושלמי נאמן אדם לומר קמיעא זו ריפאתי בו ב' וג' פעמים.

קמיעין יש בהן משום קדושה ואסור למיעל בהו לבית הכסא אי לא [לגניזה] לא קא מיבעי לן דלא גרעי הקמיעין מן הכלים שאם היה שם כתוב עליהן תנינן הרי זה יגור ויגנז [כי] קא מיבעיא לן למיעל בהו לבהכ"ס.

ומעתה צריך אתה לידע הדברים שבהם הומחה האיש והדברים שבהם הומחה הקמיע ולענין המחאת הקמיע שאלו בגמ' איזהו קמיע מומחה כל שרפא ושנה ושלש והקשו בה והתניא כל שרפא שלשה בני אדם כאחד כלומר והיאך אמרת כל שרפא ושנה ושלש שפי' אפי' באדם אחד ותירץ הא לאימחויי גברא הא לאימחויי קמיע כלומר זה שאמרו כל שרפא שלשה בני אדם כאחד הוא לענין המחאת האיש שלא הומחה ברפא אדם אחד ג' פעמים עד שירפא שלשה בני אדם ופי' שלשה בני אדם בשלשה קמיעין חלוקין בין בחולי א' בין בחליים חלוקים וז"ש כאחד כלומר אפילו בחולי א' הואיל והקמיעים חלוקים וכל שכן בשלשה חליים אבל באדם אחד לא הומחה ובחליים חלוקים שאלוה למטה ונשארה בספק אבל לשלשה בני אדם הומחה וכל שהוא כן הומחה האיש להיות כל קמיע היוצא מתחת ידו מרפא ומותר לצאת בכל קמיע היוצא מתחת ידו אפי' היה קמיע חדש אבל הקמיעין לא הומחו בכך וכל שיצא קמיע העשוי כאחד מאלו מתחת יד רופא אחר אסור לצאת בו וזה שאמרו כל שרפא ושנה ושלש ופי' באדם אחד ובקמיע אחד הוא להמחאת הקמיע שכל שרפא בקמיע אחד אפי' אדם אחד בחולי אחד שלשה פעמים נעשה הקמיע מומחה לאותו חולי ואם רפא שלשה חליים אף באדם אחד הומחה לכל חולי וכל שכן אם רפא בו שלשה בני אדם ומותר לצאת בו אע"פ שיוצא מתחת ידי אחר מעתה רופא שעשה שלשה קמיעין חלוקים ורפא בכל אחת מהם ג' בני אדם בחליים חלוקים הומחה האיש לכל קמיע והומחה כל קמיע מאלו לכל חולי ואם כלם בחולי אחד הומחה הקמיע לאותו חולי שמצד שרפא בקמיעין חלוקים הומחה האיש ומצד שכל קמיע מהם רפא ג' פעמים הומחה הקמיע שלשה קמיעין חלוקים לשלשה בני אדם ורפא בכל קמיע כל אחד מהם פעם אחת הומחה האיש ולא הומחה הקמיע קמיע אחד לשלשה בני אדם בחליים חלוקים הומחה הקמיע ולא הומחה האיש והוא הדין לאדם אחד אחר שרפאו בו שלשה פעמים אם בחולי אחד הומחה לאותו חולי ואם בשלשה חליים חלוקים הומחה לכל חולי:

שלשה קמיעין חלוקים לחליים חלוקים לאדם אחד קמיע ודאי לא הומחה שהרי לא ריפא כל אחד מהם אלא פעם אחת אבל האיש הרי זה ספק אם הומחה הואיל ורפא שלשה פעמים בחליים חלוקים או אם לא הומחה הואיל ולא ריפא בהן ג' בני אדם ומעתה דנין בה להחמיר ואין יוצאין בה זו היא שיטת כל הגאונים ושמא תאמר ומה ענין [ש]שלשה קמיעין לאדם אחד נשאר בספק לענין האיש וקמיע אחד שרפא שלשה פעמים אף באדם אחד החלטנו לענין הקמיע להיותו מומחה וכמו שפירשנו ברפא ושנה ושלש יש לדון שבאדם ראוי לומר מזליה דהאי גברא הוא דמקבל כתבא כלומר שמקבל כח כל כתב ר"ל שכחו מתאמץ וטבעו מתחזק לכך אבל לענין הקמיע אין לומר כן ומ"מ יש מדמין זו לזו ואומרים בה שאף הקמיע לא הומחה אלא לאותו אדם בלבד וזו אינה נקראת המחאה סתם ודוקא אמר רב פפא חד קמיע לתלתא גברי קמיע אתמחי אבל באדם אחד אפי' קמיע לא הומחה ופירשו בסוגיא זו הא לאיתמחויי גברא הא לאיתמחויי קמיעא שזו ששנינו כל ששנה ושלש לאיתמחויי גברא ופירושו ששנה ושלש בקמיעין ר"ל שרפא בקמיע אחד ושנה לעשות קמיע אחר ושלש עוד בקמיע אחר ופירושו לשלשה בני אדם וזו ששנינו כל שרפא ג' בני אדם כאחד הוא לענין המחאת הקמיע שאם רפא שלשה בני אדם בקמיע אחד הומחה אותו הקמיע והצעות אלו של רב פפא הוא שהציע תחלה תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא זמני ללמדנו המחאת שניהם באדם אחד ותלתא קמיעי לתלתא גברי חדא זימנא גברא איתמחי קמיעא לא איתמחי הוא פי' כל שרפא ושנה ושלש וחד קמיע לתלתא גברי קמיע איתמחי גברא לא איתמחי הוא פי' כל שרפא שלשה בני אדם כאחד כלומ' מחולי אחד אבל חד קמיע לחד גברא תלתא זימני אפי' קמיע לא הומחה אלא לאותו אדם וזו אינה המחאה מן הסתם ולא הוצרך רב פפא ללמדה שפשוטה היא:

כתבו הגאונים שכל שהומחה האיש יוצאים בקמיע שלו ואף באותם שעשה קודם שהומחה הוברר הדבר שמומחה היה ובתלמוד המערב אמרו נאמן אדם לומר קמיע זה רפאתי בו שלשה פעמים:

יש שואלים היאך לא נאסרו הקמיעין משום שחיקת סמנין כשאר הרפואות בשלמא קמיע של כתב אין כאן חשש ולשמא יכתוב אין לחוש שרפואת הקמיעין כלם היו אצלם רפואות המוניות שלבם בטוח עליהם ולא היו סומכים אלא על כתיבת המומחה בהם אבל קמיע של עקרי' הרי יש לחוש לשחיקת סמנין ויראה לי שאף של עקרין לא היו רפואות טבעיות אלא סגוליות ולא היה אדם מהרהר אחריהן עד שיבא לחדש בהם שום דבר ויש מתרצין שאין לחוש לשחיקת סמנין אלא ברפואה שהגוף נהנה או מרגיש בה:

קמיעין אלו לא הותרו לצאת בהן אלא דרך מלבוש כגון שהם קשורים בצוארו או בזרועו או באיזה מקום שבאבריו אבל להביאו בידו אסור ואין הלכה כמה שאמרו חולה כיון דמסי אע"ג דנקיט לה בידיה כלומר שהוא תכשיט אף בידו אלא כמה שאמרו ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר:

בד"ה תלתא קמיעי לתלתא כו' קמיע שלישית היכי איתמחי הלא מיד כשנתרפא כו' בקמיע שלישי פ"א איתמחי גברא כו' עכ"ל דליכא לשנויי הכא שאחר שנתרפא האדם שלישי בקמיע שלישי פ"א ואתמחי גברא אבד הוא מחאתו שכתב ג' קמיעות ולא הועילו ושוב אח"כ ריפא הקמיע שלישי את האדם השלישי תרי זימני דהשתא איתמחי קמיע השלישי ג"כ בתלת זימני דליכא למיתלי בהמחאת גברא שכבר אבד המחאתו דהא משמע דבשעה דאתמחי גברא איתמחי נמי הקמיע וק"ל:

בא"ד והקמיע שלישי לחד מהנך תרי גברא כו' מימחו כבר תרי קמיעי וגברא וקמיע שלישי כו' עכ"ל היינו לפום הסברא דתלתא קמיעי לחד גברא לא אתמחי גברא קאמר בכולהו ג' קמיעי תלתא זימנא דכולהו איתמחי כה"ג שכתבו התוס' אבל לפום הסברא דתלתא קמיעי לחד גברא איתמחי גברא צ"ל דקושטא הוא דקמיע השלישי לא איתמחי דא"נ ריפא הקמיע השלישי חד מהני תרי גברא תרי זימני איתמחי מיד גברא וקמיע השלישית עדיין לא איתמחי והיאך אתמחי שוב קמיע שלישי כיון דאתמחי כבר גברא ודאי שאותה אגרת מועיל מכאן ואילך כמ"ש התוס' ובלאו הכי צ"ל דלאו דוקא קאמר בכולהו תלת תלת זימני דהמ"ל חד תלת זימני כו' כמ"ש התוס' ודו"ק:

בד"ה תלת קמיעי לחד כו' דה"ק שעשה אדם לחש זה בג' אגרות לג' אנשים כו' וגם זה אין נראה לר"י דאם בענין זה נמי קרוי חד קמיע כו' עכ"ל ק"ק בפשיטות הוה ליה לדחויי איך שיהיה הא ג' אגרות לג' אנשים כו' היינו תלתא קמיעי לתלתא גברי חד זימנא הא אמרינן דגברא איתמחי ולא קמיע ויש ליישב בדוחק:

בד"ה הא לאמחויי כו' אע"פ שר"ל הקונט' שרופא אחד כתבם מדפירש ואין לומר כו' עכ"ל כל אלו הקושיות שהקשו לפ"ה בדבור זה ובדבור שאחריו המתחיל איתמחי קמיע כו' מסתירת דבריו זה לזה אינו אלא כפי הבנתם דהנהו ואין לומר מזל הרופא כו' ואין לומר החולה כו' שכתב רש"י קאי אלפניו אאיתמחי קמיע כו' אבל לולי דברי התוס' היינו יכולין לפרש שהכל דבור א' בפירוש הקונט' איתמחי גברא כו' ואיתמחי קמיע כו' והנהו ואין לומר כו' שבפירוש הקונט' לא קאי אלפניו אאיתמחי קמיע כו' אלא אלפני פניו אאיתמחי גברא כו' דבאיתמחי קמיע ודאי דלק"מ כמו שפ"ה לקמן דהתם חדא קמיע הוא וליכא למיתליה בשום מזלא דגברא אלא בקמיע ולא מסתבר ליה לפלוגי בין הוחזק כבר גברא קודם שהוחזק הקמיע ובין לא הוחזק הגברא מקודם כמו שחילק מהרש"ל אלא בכל גוונא אית לן למתלי בחדא קמיע אבל הכא באתמחי גברא דע"כ בגברא תלו ליה קאמר שפיר דאין לומר שלא לתלות בהמחאת הגברא בכל קמיעות שבעולם אלא במזל הרופא בעלמא וקאמר דודאי אין הדבר תלוי במזל הרופא אלא בחכמתו וכיון דהוחזק בחכמתו בג' מיני קמיעות הוחזק בחכמתו נמי לכל קמיעות שבעולם וקאמר דאין לומר נמי החולה גרם כו' ואין לתלות דגברא אתמחי אלא כדמספקא לן לקמן לתלות במזל החולה וקאמר דלקמן היינו לחד גברא אבל הכא בפשיטות לג' אנשים חולים אין לתלות בהם אלא בחכמת הרופא ואיתמחי גברא והשתא מה שפי' גבי איתמחי קמיע דמומחים מיד כל אדם מצי שפיר איירי בג' רופאים אבל ברופא אחד לא נעשה מומחה רק מיד אדם זה כמו שפי' בהדיא הקונטרס לעיל והשתא נמי ממה שפ"ה גבי תלת תלת כו' ואפילו אדם אחד נמי לא חזר בו דמה שפירש ואין לומר מזל כו' שהרי בשלשה אנשים הוחזק לא קאי כלל אאיתמחי קמיע אלא אאיתמחי גברא והשתא נמי מה שהקשו נמי לפ"ה בד"ה איתמחי קמיע כו' משמע שרוצה ליתן טעם אמאי איתמחי קמיע כו' ולא ידע רשב"א מה טעם כו' לא קשה מידי דרש"י לא בא ליתן טעם כלל הכא אאיתמחי קמיע שלפניו אלא אאיתמחי גברא דלפני פניו ותו לא מידי והדברים ברורים למבין ודו"ק:

בא"ד איירי נמי ברופא א' כמו רישא כו' דאי מיד רופא זה הא בלא"ה הוא מומחה בכל כו' עכ"ל יש לדקדק בזה ומאי קושיא דהא כה"ג הקשה רשב"א לעיל גם לשיטת ר"י ותירץ דנ"מ אם אבד המחאתו כו' אם הומחה הקמיע מועיל אפילו אבד האדם המחאתו וא"כ ה"נ נימא הכא לשיטת הקונטרס ויש לומר דלעיל ודאי דהוי ניחא להו בהאי תירוצא לפי מה שפר"י לשיטתו בהומחה הקמיע דאותה אגרת לבדה היא שהומחת ניחא גם אם אבד הגברא מחאתו הקמיע היא גופה הומחת אבל לשיטת הקונטרס שפירש דהומחה הקמיע ע"י אדם זה דהיינו שהוא מומחה לכתוב לחש זה תקשי להו שפיר דמאי נ"מ בזה אם כבר הומחה גברא הרי הוא מומחה כבר אף בכל קמיעות שבעולם דליכא למימר דנ"מ באבד המחאתו דהא כיון דאבד המחאתו בשאר קמיעות שבעולם אבד נמי המחאתו בלחש זה ולמה יועיל ע"י אדם זה במומחה הקמיע ולא יועיל אלא אותה אגרת לבדה שהומחה כמו שפר"י לשיטתו אך קשה דבפשיטות טפי ה"ל לאקשויי לשיטת הקונטרס שפירש במומחה הקמיע שנעשה הקמיע מומחה ע"י אדם זה מאי קאמר בתלתא קמיעי לתלתא גברי חד חד זימנא דגברא איתמחי קמיע לא איתמחי הא כיון דאתמחי האי גברא בכל קמיעות שבעולם לא יגרע כחו בלחש זה שכתב פעם אחת וצ"ע:

בגמ' או דלמא מזלא דהאי גברא הוא כצ"ל:

ברש"י ד"ה מזלא דהאי גברא וכו' הלכך מבעיא לן במאי נתליה כצ"ל:

בתוס' ד"ה תלתא קמיעים וכו' קשה לרשב"א וכו' ודאי שאותה האיגרת תועיל מכאן ואילך ור"ל ודלמא מה שהועילה הקמיע זה היה מכח המחאת גברא ולא מכח המחאת הקמיע ואם יאבד גברא המחאתו איך יועיל המחאת הקמיע לבד נ"ל ודו"ק:

גמרא אמר ר"פ פשיטא לי תלת קמיעי לתלת גברי ג' ג' זימני כו' וכתבו התוספות דהוי מצי למימר חד תלת זימני ואינך חד זימנא כו' וכוונתן דלפ"ז נמי הוי אתמחי גברא לפירש"י לכל מיני לחשים ולפי' ר"י לאותו לחש בכל איגרות ואותו קמיע שריפאה ג' פעמים הוי אתמחי קמיע לרש"י אפי' בכמה איגרות ולפי ר"י בהאי איגרת גופא:

מיהו לענ"ד היה נ"ל ליישב מילתא דרב פפא בפשיטות לפי שיטת רש"י דדוקא נקט לשון תלתא תלתא זימני והיינו משום דהכי הוי פשיטא ליה לרבא מעיקרא אפילו מקמי דהוי קים ליה דמהני המחאת גברא בכל מיני לחשים אלא כדס"ד מעיקרא דאפשר לפרש המשנה דתרתי בעינן והיינו משום דלא מהני מה שהומחה בג' מיני לחשים לענין שיהא מומחה לשאר לחשים כמ"ש התוספות והרא"ש ומשום הכי קאמר ר"פ הכי אפילו הכי הוי פשיטא ליה דהיכא שכתב תלת קמיעא לתלת גברי תלתא תלתא זימני אתמחי נמי גברא לשאר מיני לחשים כיון שיודע בעצמו שהוא חכם שהרי חכמתו עמדה לו בג' לחשים שריפא כל אחד מהם ג' פעמים משא"כ כל כמה שלא הוחזק בשלשה לחשים של ג' ג' זימני אלא בחד מינייהו בג' זימני ואינך חד זימנא אין להרופא עצמו לסמוך ולכתוב קמיע רביעית שיהא מותר בשבת כיון שהוא בעצמו עדיין אינו יודע שהוא חכם ומומחה להבין מדעתו כל מיני לחשים דאפשר דבחד מהנך לחשים שלא ריפא ג' פעמים מילתא בעלמא הוא דאתרמי ליה שנתרפא החולה ואפשר שאפילו בלא קמיע זו היה מתרפא או שמא נעשה בו עוד רפואות ע"י קמיעות אחרות משא"כ כשנעשה מומחה ע"י ג' לחשים שריפא כל אחד מהם ג' פעמים א"כ יודע בעצמו בודאי שהוא מומחה גמור וחכמתו עמדה לו מש"ה אתמחי גברא אפילו לשאר לחשים:

נמצא דכל זה הוי פשיטא ליה אפילו מעיקרא מיהו לבתר דקים ליה לר"פ דתלת קמיעא לחד גברא חד חד זימני נמי אתמחי גברא והיינו מהנך רומיא דברייתות דלעיל דהא דקתני כל שריפא ג' בני אדם וע"כ היינו לאמחויי גברא כדאוקימנא לעיל וכדפירש"י דסתם ג' בני אדם היינו ג' מיני קמיעין בלחשים שאינן דומין זה לזה ודלא כסברת הרא"ש וכדפרישית משום הכי מסיק ר"פ שפיר אינך תרי בבי דהמחאת גברא לחוד מהני וכ"ש המחאת קמיע לחוד ולא קמיבעיא ליה אלא בתלת קמיע לחד גברא כן נ"ל נכון לשיטת רש"י וכסוגיות הש"ס בכמה דוכתי דנקיט בכה"ג פשיטא לי בכמה בבי אע"ג דחד אתיא במכ"ש מחברתה והיינו בדרך לא זו אף זו כן נראה לי ודו"ק ומה שיש עוד לדקדק בזו הסוגיא לפי שיטת התוספות ובפירושם עיין במהרש"א ובספר מג"ש למ"ז ז"ל שהאריכו בזה:

רש"י ד"ה לאצולינהו בשבת לחצר המעורבת עי' לקמן קטו ע"א ברש"י ד"ה מצילין אותן וצ"ע:

גמרא קמיעין יש בהם משום קדושה כו', למאי נ"מ לאצולינהו מפני הדליקה, פירש"י לאצולינהו בשבת לחצר המעורבת כשאר כתבי הקודש. קשה לי הא להדיא קתני מתני' גבי כתבי קודש, להיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש וגבי אוכלין קתני להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת הרי דבכתבי קודש מצילין גם לחצר שאינה מעורבת: