מסכת שבת דף קנ״ו עמוד א׳

רבי יוסי בר יהודה היא (דאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול כדאמרינן גבי מורסן אבל לרבי יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכא גובלין כלאחר יד כדמפרש ואזיל והנ"מ הוא דקא משני:

שבוחשין בתרווד דהיינו גובלין:

ושותים זיתום המצרי דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לעיל שבת דף קט:):

בעבה אין גובלין ברכה בוחשין שאין זו לישה:

בחול נותן החומץ כו' כלומר כן דרכו בחול:

לגבלא דבי נשיה שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן:

דקא גביל מורסן ע"י שינוי:

בטש ביה דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין תנן:

מהו לפרק פירש בקונטרס לפרק מלפני בהמה זו וליתן לפני אחרת וכן פירש בערוך בערך פרק וקשה לר"י דהיינו מתניתין גבי בהמה (לעיל שבת דף קמ:) ונראה לר"י לפרק היינו להריק המים וגם המורסן מכלי אל כלי שתגבל היטב ובערוך פירש כמה לשונות:

אין מזל לישראל והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (יבמות דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל):

ורב חסדא אמר אידי ואידי למקום שאין יכול להחזיר והמראה בכלי והלעטה ביד ואותביה רב יוסף לרב יהודה מהלקטין לתרנגולין ואין צ"ל שמלקטין כו' ופריק רב יהודה הכי לעולם פי' מתניתא דאמר כך היא מהלקטין דספו ליה בידיה והיא פחותה מהלעטה שאמרנו ומלקטין שמשליך לפניה שעורים וכיוצא בהן דברים שהן מאכל לעופות. ואין משליכין מאכל לפני יוני שובך ויוני [עליה] לפי שאינן [בני] תרבות ואין מזונותן עליך וכי [הא] דתניא נותנין מזונות לפני הכלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר ומה הפרש בין זה לזה כלב מזונותיו עליך חזיר אין מזונותיו עליך ובא רב אשי לסייע דברי רב יהודה ולומר שנויא דשני שינויא היא מדוקיא דמתניתין דקתני אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנים לפני אווזים ותרנגולים ולפני יונים הרדוסיית מ"ט לאו משו' דהני מזונותיו עליך והני אין מזונותיו עליך ולא עמדו דברי רב אשי והלכה כרב יהודה דתניא כוותיה דתניא איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בב"א. הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותן לה כרשינין בפ"ע ומים בפ"ע:

מהלקטין לתרנגולים ונותנין מים למורסן אבל לא גובלין אוקימנא לר' יוסי ב"ר יהודה דתניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי ר' ור' יוסי בר יהודה אומר עד שיגבל אלמא אמרינן [דנתינת מים זהו גיבולו] ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי ב"ר יהודה עד שיגבל אלא בקמח דבר גיבול הוא. אבל מורסן דלאו בר גיבול הוא אפי' ר' יוסי ב"ר יהודה מודי שנתינת מים למורסן אסור שזהו גיבולו ואשכחנן תניא בהדיא אין נותנין מים למורסן דברי ר' [ר'] יוסי ב"ר יהודה אומר נותנים מים למורסן ואע"ג דבכל מקום הלכתא כרבי מחבירו הכא הלכה כר' יוסי דתנינן מתניתין סתמא כוותיה. ותוב מהא דכתוב אפינקסיה דלוי אמרית קדם רבינו הקדוש והוא רבי עד דהוו גבלין שתיתא בבבל והוא צווח רבי דלית דשמע ליה ולית חילא בידיה למיסר מדר' יוסי ב"ר יהודה מהא נמי שמעינן דהלכתא כר' יוסי ב"ר יהודה דהוא בר פלוגתיה לא אסר ונפק עובדא כוותיה:

ת"ר אין גובלין את הקליא וי"א גובלין ואמרינן מאן י"א ואמר רב חסדא ר' יוסי ב"ר יהודה היא והוא דמשני היכי משני אמר רב חסדא על יד על יד פי' מעט מעט מדמתרץ רב חסדא אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה הלכתא כוותיה ונתברר שהלכה כר' יוסי ב"ר יהודה שנותנין מים למורסן וגובלין את הקליא מעט מעט.

הא דכתיב אפנקסיה דזעירי וכו' מהו לגבל אמר ליה אסור כתבה הרב אלפסי ז"ל, ונראה מדבריו שהלכה כן. והר"ז הלוי ז"ל כתב דלא קיימא לן הכי, דשמעתיה כרבי אזלא, ופליג עליה רבי יוסי בר יהודה, וקיימא לן כותיה. והרמב"ן ז"ל כתב, דהכא בגבול גמור קאמר, והכין תרצתא דשמעתא דגבול מורסן דתרנגולין לעולם אסור. קלי ושתית לאדם מותר על ידי שינוי ואף ע"ג דמגבל כל צרכו. וממרס ביד מורסן לשורים היינו דר' ומותר בשאינו מגבל כל צרכו אלא שתי וערב דלאו מערב שפיר וחוזר ומנערו לכלי וזהו פנקסו של זעירי, מהו לגבל כל צרכו לשורים אמר ליה אסור, מהו לפרק מכלי דהיינו ניעור ואמר ליה מותר, ואסיקנא אפילו כור ואפילו כורים על דרך זה. וכן זה שכתב רבינו ז"ל מה שאמרו הא בעבה הא ברכה, שאמרו בגמרא לתרץ ושוין, הא לדברי רבי יוסי בן יהודה שתיהן מותר, להתיר בלא שינוי ברכה נתכון, הא במשנה על יד על יד מותרין, ולפיכך כתבה רבנו הגדול ז"ל, עד כאן. ומדבריו למדנו, פירוש לפרק, דהיינו ניעור מכלי אל כלי, ולא כדברי רש"י דפירש לפרק מלפני זו ולתת בפני בהמה אחרת. ואין פירושו מחוור, דזו מתניתין היא בפרק תולין (לעיל שבת קמ, ב) נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה שפיה רע, אלא הפירוש הנכון הוא כפירוש זה, היינו לפרק ולנער מכלי אל כלי, ועוד דבר הלמד מענינו הוא.

קמח של תבואה שנתיבשה כשהיא לחה ונעשית קליות הוא הנקרא קלי ולעולם הוא מתוק והוא הנקרא קמחא דאבשונא ועושין ממנה תבשיל הנקרא שתית והוא שמערבים בה מים בחומץ עם מעט מלח ושמן ותבלין ופעמים עושין אותה עבה ופעמים עושין אותה רכה ועל זה אמרו אין גובלין את הקלי ר"ל עשייתו בעובי אבל בוחשין אותו בתרווד ר"ל עשייתו ברך ואף זה לא הותר אלא בשינוי והוא שבחול נוהגי' ליתן את החומץ תחלה ובשבת צריך ליתן את הקמח תחלה ואח"כ נותן את החומץ ונתינת מים לתוך הקלי לבד ושלא לעשות ממנו שתית מותר על ידי שינוי ודרך שנויו הוא שיעשה מעט מעט ויש מתירין בעבה בשינוי כמו שכתבו גדולי הראשונים בחבוריהם:

שותים זיתום המצרי בשבת אע"פ שאינו משקה הרגיל כל כך והוא דומה למשקה כעין רפואה שהרי מ"מ הרבה שותים ממנו בבריאותם וכבר אמרו כל המשקים אדם שותה:

מפנות הדת ומיסודות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו לעשות כרצון איש ואיש ואם נודע מדרך החכמה שממערכת הכוכבים באו בנולד כחות וקנין מדות אם מכח היום אם מכח השעה כמו שתאמר דרך משל שהנולד במאדים יהיה לפי טבעו שופך דמים עד שאם יולד בן מלך באותה שעה ישפטו עליו מצד משפט הכוכב שיהיה בעל מלחמות ונוצח והורג ואם הוא מבני הפחותים יורו עליו שיהיה טבח וקצב וכיוצא באלו וכן בשאר הכוכבים על הדרך שהתבארו משפטיהן הכלליים והפרטיים בספרי החכמות מ"מ יש להאמין שכל זה לא ימנע הבחירה ממנו ולא יקרא בזה מוכרח רק חוטא בבחירה ורצון מפני שהשם נתן בידו בחירה להכריח טבע תולדתו וגדרי הדת ישיבוהו מטבעו למשול בעצמו לבלתי לכת אחרי עקבות תולדתו ויוכל לבחור בעצמו דרך אחרת בזולת טבע תולדתו במעט עמל והשתדלות וכונת התורה באחד מחלקיה סובבת על ענין זה כמו שתאמר דרך משל שאם הוא כילי בטבעו ומאמץ את לבבו וקופץ את ידו הנה מצות הצדקה ונתינת התרומות והמעשרות ודומיהן ירגילוהו להעתק טבעו וכן אם יהיה לפי טבעו תר אחר לבבו ואחר עיניו בדברים המגונים הנה גדרי הדת יגדרו דרכיו באיסורי העריות ומניעת חברת שאר האומות עד שגם באשת חיקו ישימו לו גבול חוק בל יעברנהו וכן בכל המדות אחת לאחת וכן צריך להאמין שהתפלות והזכיות והצדקות ישנו הנגזר עליו לפי מהלכות הכוכבים לטוב גם ממות לחיים מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ובאו בסוגיא זו דברים יורו על זאת האמונה ואמרו דרך כלל אין מזל לישראל ורוצה בשם ישראל הגדור בדרכי הדת ואל תביט למאמר האומר יש מזל לישראל שפעמים היו קצת חכמים נבוכים בראותם העדר הסדור באופני עונש וגמול בני אדם כמאמר האומר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא וסופר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה למי שהיה צדיק וחכם וחסיד וראהו קשה יום ובלתי מצליח באלו הענינים וכן אמר א' מהם על אמרם דלת הננעלת לא במהרה תפתח וכן כל שמריעין לו לא במהרה מטיבין לו אמר אחד מהם לעולם אין מטיבין לו וכבר סופר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה מקשי מזלו עם צדקו נפשו עד שנאמר עליו ולא היא משום מילתא דנפשיה הוא דקאמר הכי וכל זה הוראה שאינם אלא מאמרים נאמרים לפי מה שהיו רואים בעצמם או בזולתם מקשי יומם עם דעתם צדקתם ותומת יושרם אבל המאמר הכללי שאין מזל לישראל ר"ל שאמונת הגמול והעונש יכריח הכל והוא שהעידו בסוגיא זו שאירע להם שבחנו ונתברר להם שבאו עד שערי מות ושנודע להם כן מצד הוברי שמים החוזים בכוכבים וניצולו בזכות הצדקה ואיני צריך להזכיר המעשים שבאו ע"ז בסוגיא זו שכבר הסוגיא פשוטה לפניך ובתלמוד המערב אמרו בששי של מסכתא זו תרין תלמידין הוו נפקין ומייתי קיסין חמתין חד איצטלוגלוגוס אמר אלין תרין נפקין דלא מיעל מן דנפקין פגע בון חד מסכן אמר לון זכוון עמי דאית לי תלתא יומין לא טעמית כלום הוה גבהון חד עגול ר"ל ככר לחם אחד קטן פלגיה ויהבון ליה מן דאכל צלי עליהון אמר לון כמה דיהבתון לי נפשאי בהדין יומא כן יתיהבון לכון נפשכון בהדין יומא קטעון מובליהון ועלון בשלום מן דעלין הוו תמן בני נש דשמעין קליהון אמרי ליה לא אמרית דאילין תרי נפקין דלא מיעל אמר או ההוא גברא שקר או איצטרוגלגיא דידיה שקרא פשפשון מובליהון ואשכחון אובינא פלגא גו מובלא דהן ופלגא גו מובלא דהן אמ' לון מה מצוה עבדתון הנון ליה עובדא אמ' מה אנא יכול עביד ואלהון דיהודאי מתרצי בפלגות עגול וכן העידו שם שאין ראוי לבטוח באלו הענינים ולא לשאול בהם והוא שאמרו חד גיור הוה איצטרוגלוגוס והיה מתעסק בהדין לסוטא חד זמן אתא בעי מיפוק אמר כדון נפקין כלומר שהרהר בעצמו לפי חכמתו במשפטי הכוכב אם היתה אותה שעה ראויה לצאת חזר ואמר כלום דבקית להדין אומתא קדישתא אלא בגין מפרוש מן אלין מליא נפיק על שמיה דרחמנא כיון דמטא מיכסא יהב ליה חמריה ואכליה שבקה ועלת למדינתא אמ' מאן גרם ליה דליפול בגין דהרהר ומאן גרם דאישתיזב דאיתרחיץ בברייה הה"ד והבוטח ביי' חסד יסובבנו וכבר הארכנו בעיקרי אמונות אלו בילדותנו בחיבור התשובה:

בגמ' אמר רב מנשיא חד קמי חד וכו' כצ"ל:

אמר להו ר' חנינא פוקו אמרי ליה וכו' כצ"ל:

האי מאן דבהמה יהיה גבר וכו' הא דנקט בסדר הזה משום דביום א' מתחיל חמה וחוזרת באותו יום בסדר הנכ"ל שצ"ם וק"ל:

ואף רב סבר אין מזל לישראל כצ"ל:

ברש"י ד"ה דאיברו ביה וכו' ועוד שיוצאין בערבוביא וכו' נ"ל דהאי ועוד צ"ל למעלה גבי דלא כתב למינהו ודו"ק וק"ל:

בתוס' ד"ה מהו לפרק פי' בקונטרס לפרק מלפני בהמה זו וכו' וקשה לר"י דהיינו מתני' גבי בהמה וכו' פי' בפ' תולין דתנן נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה אחרת דף ק"מ עיין בהר"ן:

ד"ה אין מזל לישראל כו' וכדאמר ביבמות פ' החולץ זכה מוסיפין וכו' ר"ל מביא ראיה שפעמים משתנה ע"י זכות:

בא"ד לא זכה פותחין לו הס"ד ומה שכתבו התוס' אח"כ דאין מזל לישראל הוא ט"ס:

גמרא אתא אבוה אשכחיה עי' לעיל דף כג ע"ב תוס' ד"ה דבי נשא:

רש"י ד"ה אכיל דלא דיליה כלבנה המסנת עיין דבר נחמד בזה בכתנות אור לבעל פמ"א בפ' בראשית:

הַאי מַאן דִּבְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, יְהֵא גְּבַר חַזְרָן אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חַזְרָן בְּמִצְווֹת. פירוש לא תימא חַזְרָן רצונו לומר מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, שכן המנהג בערב שבת לחזר על הפתחים כל עני וחסר לחם, לכך פירש חַזְרָן בְּמִצְווֹת, וכן בְּכוֹכָב צֶדֶק נמי אצטריך לפרש צַדְקָן בְּמִצְווֹת, דלא תימא צַדְקָן רצונו לומר בַּעַל צְדָקָה בלבד, לכך פירש צַדְקָן בְּמִצְווֹת, לשון צדקות הכולל על כל המצות כולם.

אָמַר אַבַּיֵּי מַר נַמִּי, עָנִישׁ וְקָטִיל. אף על גב דְעָנִישׁ וְקָטִיל אינו מוציא דם וּמַאְדִּים מורה על דם, עם כל זה יש במאדים הנראה על דבר זה, כי מאדים מורה על אודם שהוא דין, ועניש וקטיל הורג בתגבורת הדין, ועוד כל מי שהוא עניש וקטיל תמצא עיניו אדומים תמיד, והרי הוא מסתכל באודם על אותו אדם שמענישו.

רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. אין להקשות לרבי חנינא מהא דאברהם אבינו ועובדי דמייתי הש"ס, דגם רבי חנינא יודה אם מורה המזל לרעה ישתנה, ורק על הטובה לא ישתנה, ולכך נקיט 'מַחְכִּים מַעֲשִׁיר' וזהו דומיא דנבואה של נביא שיש בזה חילוק. והא דכתיב אַפִּינְקְסֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נראה ודאי גם רבי יהושע בן לוי לא דיבר אלא לפי הרוב, גם עוד יודה רבי יהושע בן לוי שהאדם בבחירתו ישנה טבעו ומזגו מרעה לטובה או להפך, וכנודע מאותו עובדא דאותו פלוסוף בענין השרטוט. והא דמקשי מן רב אשי ולא אמר דהוה מן המיעוט, היינו דקיימא לן להש"ס דכונתו לומר מזל יום גרם לי לטובה, ולהכי מקשי עוד ממה שאמר אֲנָא וְדִימִי בַּר קַקוּזְתָּא הַוְיָין בְּחַד בְּשַׁבָּא, אֲנָא מֶלֶךְ, וְהוּא הֲוָה רֵישׁ גַּנְּבֵי, כי היה יום אחד וגרם לי לטובה ולדימי בהפך? ומתרץ אוֹ כּוּלֵיהּ לְטִיבוּ, אוֹ כּוּלֵיהּ לְבִישׁוּ.

אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִסְתַּכַּלְתִּי בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי, וְאֵינִי רָאוּי לְהוֹלִיד בֵּן. יש להקשות כיון דאמר לו רחמנא (בראשית טו, ד) אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךְ מה מקום יש לדברים אלה שדבר עתה, שנראה כאלו אומר חס וחלילה הבטחה זו לא אפשר להיות?! ונראה לי בס"ד דודאי מאמין שהקב"ה ישנה לו המזל ויוליד אך חושש על אשר נמצא בזה נהנה הוא ממעשה נסים, ולכך הציע דברים אלו לפניו יתברך לידע אם יעשה לו הקב"ה תיקון לדבר? והשיב לו אין בזה משום נהנה ממעשה נסים, כי אני משנה המזל תחלה קודם שתעשה התשמיש של ההריון בכמה שנים, והנס הוא בשינוי המזל, באותה שעה עדיין לא יהיה בתשמיש שלך הריון, ואחר זה כשיהיה בתשמיש שלך הריון הנה הא זו אתיא ממילא, ואין כאן חשש נהנה ממעשה נסים.