מסכת ראש השנה דף כ״א עמוד ב׳פרק 1 ארבעה ראשי שנים

מַתְנִי׳ עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי, שֶׁבָּהֶן שְׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַקׇּרְבָּן.

גְּמָ׳ עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְתוּ לָא?! וּרְמִינְהוּ: עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין!

אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: עַל כּוּלָּן שְׁלוּחִין יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין: ״מְקוּדָּשׁ״.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עַל כּוּלָּן יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין: ״מְקוּדָּשׁ״.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁמְּחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם״.

יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין עַד שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ, כָּךְ מְחַלְּלִין עַד שֶׁיִּתְקַיְּימוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם״, עַל קְרִיאָתָם אַתָּה מְחַלֵּל, וְאִי אַתָּה מְחַלֵּל עַל קִיּוּמָן.

וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַקׇּרְבָּן. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: וְכִי יֵשׁ קׇרְבָּן? הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְחַלְּלִין אֶלָּא עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי בִּלְבַד.

מַתְנִי׳ בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַּעֲלִיל, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּעֲלִיל — מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם נִרְאָה בַּעֲלִיל — אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִיכְּבָם רַבִּי עֲקִיבָא בְּלוֹד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים — נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.

גְּמָ׳ מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עֲלִיל״ לִישָּׁנָא דְּמִיגַּלֵּי הוּא? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, אָמַר קְרָא: ״אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָיִם״.

רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, וְכוּלָּן נִיתְּנוּ לְמֹשֶׁה, חָסֵר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים״.

״בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצוֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ״ — בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִהְיוֹת כְּמֹשֶׁה, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״וְכָתוּב יוֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת״ — ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״.

וְחַד אָמַר: בַּנְּבִיאִים לֹא קָם, בִּמְלָכִים קָם. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצוֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ״ — בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לָדוּן דִּינִין שֶׁבַּלֵּב, שֶׁלֹּא בְּעֵדִים וְשֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״וְכָתוּב יוֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת״ — ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ׳״.