מסכת פסחים דף ק״ה עמוד ב׳

ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה דלא מבדיל מקמי סעודתא דהוי שעת הבדלה:

לא חכימא אנא דלא אמינא ליה אנא מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה:

ולא חוזאה אנא מגיד:

ולא אמינא ליה משמיה דגברא יחידאה:

אלא גמרנא אנא כך שמעתי בישיבה:

וסדרנא אנא מסדר שמועות לפני רבותי תמיד:

עיולי יומא מחבבינא ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכי דלנקטיה עילוון הייא:

אפוקי יומא כגון אבדלתא:

שמע מינה תמני תימה דהוה מצי למימר תשע שמע מינה שמותר לאכול קודם הבדלה כשאין לו אלא כוס אחד ולפירוש רבינו ניסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבעוד יום ניחא אך קשה על פירושו כדפי' לעיל:

שמע מינה המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וא"ת בפרק אין עומדין (ברכות דף לג:) דאמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כקידושא מה קידושא בתפלה ועל הכוס אף הבדלה אמאי לא פשיט ליה מברייתא דהכא וי"ל משום דאיכא ברייתא התם שסוברת שא"צ להבדיל בשניהם דקתני המבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו והכא דמשמע ליה דודאי הבדיל בתפלה אף על גב דאיכא דלא מבדלי מדאמר המבדיל בזה ובזה כו' משום דרוב בני אדם מבדילים בתפלה:

שמע מינה ברכה טעונה כוס קצת משמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי וכן משמע לקמן (פסחים דף קיז:) דתנן שלישי אומר עליו ברכת המזון וקאמר בגמ' שמע מינה בהמ"ז טעונה כוס וארבעה כוסות תיקנו אפילו ביחידי מיהו יש לדחות משום דבהמ"ז טעונה כוס בג' תיקנו בפסח אפילו ביחיד כוס לברכת המזון דאי בשום פעם אינה צריכה מה ענין כוס בבהמ"ז היה להם לתקן שיר לכוס שלישי והעולם אין נוהגין לברך בהמ"ז על הכוס אלא בג' ורבינו שלמה בן רבינו מאיר אומר להטעין כוס אפילו ביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב על קרא דשני רשעים שברת ועוד מוכיח מורי הר"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למה מניחו אחר המזון יבדיל לפני המזון ויאכל כל אחד בעצמו ואז לא תהא טעונה כוס וא"ת לר"ג דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מד.) דכל ז' מינין טעונין ג' ברכות דהיינו בהמ"ז ואם יצטרך כוס גם אותו כוס יצטרך כוס אחר א"כ לא יפטר לעולם וי"ל דלא תקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולה"ג שאין לברך על הגפן אחר בהמ"ז אתי נמי שפיר ונראה דכן הלכה דבהמ"ז טעונה כוס ובאלו דברים (שם דף נב.) דאיכא ברייתא דסברה אינה טעונה מוקי לה התם כתנאי אליבא דב"ש:

וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור פי' מדאינו מחלקו לב' כוסות ותימה דהא מדקתני אין אלא כוס א' משמע דאין לו כלי אחר דהכי אמרי' בברכות באלו דברים (ג"ז שם) דקאמר התם וסברי ב"ש בהמ"ז טעונה כוס והתנן בא להם יין אחר המזון ואין לו אלא כוס אחד מברך על היין ואח"כ מברך על המזון מאי לאו דמברך עליה ושתי ליה מיד לא דמברך ומנח ליה ולא שתי ומניחו לבהמ"ז והאמר מר המברך צריך שיטעום דטעים ליה בידיה שיניח מעט מן היין בידו וישתה ולא יפגום ומיירי שאין שם רביעית בצמצום משמע מדמוקי לה בטעים ליה בידיה ולא קאמר שיניח היתר מרביעית בכלי אחר משום דקתני אין לו אלא כוס אחד היינו אין לו אלא כלי אחד וי"ל דהתם כיון דמיירי דאיכא טפי מרביעית א"כ אין לו אלא כוס אחד היינו על כרחך כלי אחד דאי לענין דליכא שני רביעית קאמר הלא א"צ שיעור לברך על היין לשתות דאפילו אמשהו מברך שלא יהנה בלא ברכה והרי יכול לברך ולשתות העודף על הרביעית ורביעית הנשאר יניח לברכת המזון אלא אין לו אלא כלי אחד קאמר אבל הכא אין לו אלא כוס אחד אין נראה דכלי אחד קאמר דהא הנכנס לביתו קתני שלא התחיל לאכול ואי אפשר שלא ימצא כלי אחר דמסתמא לא מיירי בגברא ערטילאי הלכך ע"כ לענין דאין לו שני שיעורין קאמר ובברכות דמיירי בבא להם יין על השלחן אפשר שאין לו על השלחן אלא כלי אחד:

שמע מינה טעמו פגמו נראה דס"ד דאיכא טפי מרביעית ומשום דליכא שתי רביעיות קרי ליה כוס אחד והשתא מוכח שפיר דטעמו פגמו אף על גב דכוס של ברכה צריך שיעור דנהי דצריך שיעור יטעום מלא לוגמיו היתר על הרביעית והרביעית יניח לבהמ"ז ורב אשי דחי דמיירי דליכא שיעור טעימה יותר מרביעית דאם טעמו חסר שיעורו ומיהו קשה היכי מוכח טעמו פגמו מדלא טעם העודף אכתי תיקשי ליה אמאי לא טעים ליה בידיה או בכלי אחר כדאמר באלו דברים וי"ל בכוס חובה כגון הבדלה ובהמ"ז וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית הלכך לא אפשר למיטעם בידיה או בכלי אחר אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה אפשר לתקן ע"י דטעים ליה בידיה:

ש"מ טעם מבדיל ולא ימתין עד למחר קודם אכילה:

ת"ש כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם איתא דמקדש ביום נשבקיה עד למחר וליעבד ביה תרי קידושי וכבוד יום ופרקי' חביבה מצוה בשעתה כלומר כיון שהלילה קודם לקידושה מן היום אין מעבירין מצות הקידוש מן הלילה עד למחר:

איני והתניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן לאחריו הנה מאחרת ההבדלה לאחר המזון ולא אמרי' חביבה מצוה בשעתה ופרקי' שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי יומא מחבבינן ליה ולא מאחרינן ליה אפוקי יומא דהיא תליא בהבדלה מאחרינן ליה ואסקינן ש"מ מיהא מתניתא תמני וסימ' תלתי כסי ותלתא טעמי ושתי קדושות מדקתני מבדיל על הכוס ש"מ שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ומדקתני מניחו לאחר המזון ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ומדלא מבדיל במקצתו ש"מ כוס של ברכה צריך שיעור כדי רביעית ואין לו אלא שיעור אחד ומדלא קתני מבדיל ומניחו לאחר המזון ומברך עוד עליו ברכת המזון ש"מ דאסור לו לברך עד שיטעום וש"מ טעמו פגמו לברכה וש"מ טעם מבדיל מדקתני ומשלשלן כלן בברכת המזון ומדבריך בכוס אחד והבדלה ש"מ אומר שתי קדושות בכוס אחד וש"מ מדמקדים המאור לבשמים ב"ש היא דאי ב"ה בשמים ואח"כ מאור אמרי:

ש"מ טעמו פגמו והקשו בתוס' אמאי לא טעם ליה ביד או בכלי אחר ותירצו דצריך לשתות מכוס שיש בו רביעית:

ממה שאמרו כאן בברכות הבדלה שאם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון והוא משלשלן כלן לאחריו אתה למד שבעה דברים:

הראשון שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ומה שאמרו אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סלתי פירושה לענין מלאכה אבל לאכילה ושתיה אסור לכתחלה עד שיבדיל על הכוס וכבר ביארנוה במסכת ברכות פרק אין עומדין:

השני שהמברך צריך שיטעום שאם לא כן באותה של מעלה יקדש ולא יטעום ויחזור ויברך עליו למחר ובזו יבדיל ולא יטעום ויחזור ויסעוד ויברך על זה ברכת המזון ומ"מ לאו דוקא המברך [אלא אף] אחד מן המסובין ואפי' תינוק וכמו שהתבאר בעירובין בפרק שלישי במה שאמרו שם ליתביה לינוקא וכו' וכן מה שאמרו המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא דיו באחד מן המסובין שהרי קידוש בית הכנסת אלמלא קידוש במקום סעודה כלם היו יוצאין בו:

השלישי שהברכה טעונה כוס ומ"מ דוקא למצוה אבל לא לעכוב וקידוש והבדלה מיהא טעונים כוס אף לעכוב אם אינו מקדש על הפת ואם אין לו יין להבדלה פוטר עצמו בשל תפלה ביארנוה במסכת ברכות פרק דברים:

הרביעי שכוס של ברכה צריך שיעור ושיעורו מזוג שאם לא כן יחלוק את כוסו לשני כוסות:

החמישי שאם טעם מבדיל:

הששי שכל שטעמו פגמו שאם לא כן יבדיל ואח"כ יברך ברכת המזון ואע"פ שלדעת רב אשי לא נאמר טעמו פגמו אלא מפני חסרון שיעור הא כל שנשאר בו שיעור לא פגמו הדברים נראין כסתם השמועה שאפי' יש בו כמה שיעורין פגמו ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו כתבוה דוקא לברכת המזון וכן לכל ברכת חובה כגון קידוש והבדלה ואף בחבית גדולה שטעמה פגמה וכמו שאמרו רב אשי קפיד אפי' בחביתא אבל לענין בורא פרי הגפן טעמו ולא פגמו ומברך עליו בורא פרי הגפן הואיל וברכת הנהנין היא אפי' מאה זה אחר זה אין להם ליהנות בלא ברכה ואין נראה לי כן שאם כן למה אמרו במי שאין לו אלא כוס אחד קידוש לילה קודם לשל יום יקדש בלילה ויטעום מעט ויניחהו למחר אלא אף בבורא פרי הגפן כן ומ"מ יש לי לתרץ לדעתם שמאחר שאותו קידוש של בורא פרי הגפן נתקן להם לכבוד שבת כדי לקבוע סעודה על היין כמו שנבאר בסמוך הרי חזר לו כדין ברכת חובה ודינו כקידוש והבדלה הא כל שבא לשתות מתורת רשות אע"פ שנפגם צריך לברך בורא פרי הגפן:

השביעי שאומרין שתי קדושות על כוס אחד כברכת המזון והבדלה כמו שביארנו למעלה ואף ביש לו כן כמו שכתבנו במסכת ברכות פרק דברים אלא שגדולי המפרשים פרשוה דוקא באין לו וגדולי הדורות נסכמים בה:

בד"ה ש"מ תמני תימה דהמ"ל תשע כו' ולפי' רבינו נסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבע"י כו' עכ"ל דהשתא באיפסוקי ליכא חידושא באין לו אלא כוס אחד דביש לו נמי עוד כוס אחר מותר לאכול קודם הבדלה וק"ל:

בד"ה ש"מ המבדיל כו' שסוברת שא"צ כו' בזו ובזו ינוחו לו כו' ואע"ג דאיכא דלא כו' עכ"ל נראה [ג] בכוונת דבריהם כיון דאיכא ברייתא התם דינוחו ברכות משמע דמדינא לא בעי להבדיל בשניהם אלא דמצוה מן המובחר היא להבדיל בשניהם וה"א דהך ברייתא דהכא נמי אית ליה הכי ודמשמע הכא דודאי הבדיל בתפלה כו' לאו משום דמדינא צריך להבדיל בשניהם דהא איכא דלא מבדיל כו' אלא משום דרוב בני אדם כו' והיינו משום דינוחו ברכות כו' כדקאמר התם מיהו ק"ל דא"כ מאי קאמר הכא ש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס דמשמע מדינא וליכא למימר דהא פשיט ליה שפיר מברייתא דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אבל המבדיל על הכוס דצריך שיבדיל בתפלה אימא לאו מדינא היא הא ליתא דהסוגיא דהתם מוכחא דק"ו הוא ומה תפלה דעיקר תקנתא הוא אמרי' המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא הוא לכ"ש והיה נראה לומר דרצונם לומר דרבא דהתם לית ליה פשיטותא דהכא דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אבל אם כן מאי קשיא להו והכא דמשמע ליה דודאי הבדיל בתפלה כו' אימא דקושטא דרבא דהתם לא ס"ל הכי אלא דקושטא הוא דלא הבדיל בתפלה וליכא למשמע מינה דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וע"ק דהך דקתני התם המבדיל בזה ובזה ינוחו כו' לא קאי הכי דאדחיא לה התם אלא דהכי קאמר המבדיל בזו ואין מבדיל בזו ינוחו ברכות כו' וצ"ע ודו"ק:

בד"ה ש"מ ברכה כו' וא"ת לר"ג דאמר כו' דכל ז' מילין טעונין ג' ברכות כו' עכ"ל כצ"ל אבל אם בהמ"ז לא היה טעונה כוס רק בג' ע"י זימון לא הוי [ד] קשיא להו מהא דר"ג דבז' מינין ליכא זימון דאין מזמנין על הפירות וק"ל:

בד"ה וש"מ כוס כו' ע"כ כלי אחד דאי לענין דליכא ב' רביעית כו' דאפי' אמשהו מברך שלא יהנה כו' עכ"ל דהיינו לשתות העודף על ידי שפיכה בכלי שני אם יש לו ובהא ודאי לא הוה אשמעינן מידי דודאי יש לברך ברכת הנהנין אפי' אמשהו וקצת קשה דהשתא נמי דאין לו עוד כלי אחר וטעם העודף בידיה מאי אשמעינן אטו משום דשתי ליה מידיה יפטור מברכת הנהנין ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה ש"מ טעם מבדיל ולא ימתין עד כו' עכ"ל הא לא אצטריך לאשמעינן דאחר שאכל בעי לאבדולי דהא מלתא שמעינן לה שפיר מהא דקאמר דמבדיל והולך כל השבת כולה אלא דאשמעינן אם אכל במוצאי שבת מצי לאבדולי בלילה אחר כך ולא בעי להמתין עד למחר כמו בקידוש דאיכא למ"ד דאם טעם בלילה קודם קידוש ימתין בקידוש עד למחר כדלקמן וק"ל:

גמ' וש"מ ברכה טעונה כוס עי' פ"א מ"ד דדמאי ובר"ש: