מסכת עירובין דף נ״א עמוד ב׳

עני הוא דאקילו רבנן גביה הבא בדרך ואין עמו פת הוא דאקילו רבנן גביה לומר שביתתי במקומי כשאינו מכיר אילן או גדר או למכיר לומר שביתתי במקום פלוני:

אבל עשיר כגון יושב בביתו לא זו ולא זו:

עיקר עירוב ברגל שביתתי תחתי אפילו לעשיר אם יצא והחשיך זהו עיקר מצות עירוב כדתני לא אמרו לערב בפת כו' אלמא עיקר תקנת עירוב לר' יהודה ברגל היא:

זהו שאמרו חכמים דמשמע דעיקר תקנתא לאו הכי הואי אלא קולא בעלמא הוא שאמרו אצל העני לערב ברגליו:

מאן קאמר ליה ר"מ דאמר עיקר עירוב בפת:

ואהיכא קאי אאינו מכיר או שאינו בקי בהלכה ואמר שביתתי תחתי עלה קאמר ר"מ וזהו שאמרו כלומר דאפילו להאי דאמר במקומי קולא הוא דאקילו רבנן גביה אבל לא זהו עיקר תקנת עירוב:

ולא אמרו לערב בפת דמשמע דעיקר עירוב כי איתקן ברגל איתקן ולא אמרו בפת אלא להקל על העשיר:

מחלוקת במקום פלוני דאין כאן לא עירוב בפת ולא עירוב ברגל אלא אמירה בעלמא עלה קאמר ר"מ עני אין עשיר לא:

ואהיכא קאי אאינו מכיר ולא בעי למימר דקאי אמי שבא בדרך וחשכה לו ודברי הכל דמוכחא מתני' דבמאי דפליגי ר"מ ורבי יהודה איירי:

ולא אמרו לערב בפת אלא להקל מאן קתני לה דברי הכל וא"ת ולר' יהודה מאי להקל איכא כיון שאפילו בבית יכול לומר שביתתי במקום פלוני וי"ל דהאי להקל היכא דליכא אילן או גדר ומקום מסויים במקום שרוצה לקנות שביתה:

ויצא עשיר חוץ לתחום קשה לר"י דמדקרי ליה עשיר דמשמע שרוצה לחזור וללון בביתו ואיך יכול לחזור והלא אין לו אלא אלפים מעירובו לצד עירו ואפילו אם ביתו הוא הראשון בכניסתו לצד עירו לא יהיה לו בתוך ביתו אלא ד' אמות ואטו בשופטני עסקינן שילון בביתו ולא יהיה לו אלא ד"א ונראה לר"י דהא חוץ לתחום היינו חוץ לעיבורה של עיר וכה"ג איכא בכיצד מעברין (לקמן עירובין דף ס.) ועוד אומר ר"י דהאי דקאמר ויצא עשיר חוץ לתחום לא שרוצה לקנות שביתה חוץ לתחום אלא שרוצה לחזור ולקנות שביתה בתוך התחום ונקט הכי משום רבי מאיר דקתני לא יצא עשיר חוץ לתחום וקמ"ל אע"פ דיצא חוץ לתחום ודמי השתא לבא בדרך ואפ"ה אין יכול לערב ברגליו דכיון דכל עיקר יציאה זו לא היה אלא כדי לערב ואגב דנקט רבי מאיר נקט נמי רבי יהודה:

מתני' וזהו שאמרו העני מערב ברגליו ר"מ אומר אין לנו אלא העני ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר לא אמרו מערבין [בפת] אלא להקל על העשיר וכו' אמר רב נחמן מחלוקת (במקומו) [במקומי] דכיון דאמר שביתתי במקומי דין אין צריך עירוב אחר בפת דר' מאיר סבר עני אין עשיר לא ור' יהודה סבר אחד עני ואחד עשיר אבל במקום פלוני דברי הכל עני אין עשיר לא. אלמא קסבר ר' מאיר עיקר עירוב בפת וזהו שאמרו אאינו ניכר או אינו בקי בהל' קאי ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר ר' יהודה קתני לה והלכה כר' יהודה וקיי"ל כרב נחמן דתניא כוותיה דתניא זהו שאמרו (מפני) העני מערב ברגליו ולא יצא העשיר חוץ לתחום ויאמר שביתתי במקומי לפי שלא התירו לערב ברגליו אלא למי שבא בדרך וחשכה לו דברי ר"מ. ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגל ויוצא העשיר חוץ לעיר לתחום (ואמר) [ויאמר] שביתתי תהא במקומי וזהו עיקרו של עירוב והתירו לבעל הבית לשלח עירובו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו בשביל להקל עליו אמר רב אשי אף אנן נמי תנינן להא דרב נחמן דתנן מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה פירוש שיש לו לילך בה ע"י עירוב והחזירו חבירו [הוא] מותר שעירב ברגליו וכל בני העיר אסורין.

ופירשה רב הונא כגון שיש לו ב' בתים וביניהם ב' תחומי שבת שהן ד' אלפים אמה. איהו דעקר נפשיה הוה ליה כעני דכל הבא בדרך עני הוא חשוב שאין פת מצויה לרוב עוברי דרכים וכבר הותר לו לערב ברגליו. וכיון שאמר שביתתי במקום (ב') התחומין קנה לו התם שביתה ויש לילך מביתו זה (שלזבו) [שלן בו] לביתו האחר בסמוך אלפים אמה אבל בני העיר כיון שלא החזיקו בדרך הוו להו עשירים. ואף על גב (דאמרינן) [דאמרי] שביתתנו במקום פלוני לא קנו שביתה התם דלא התירו לערב במקום פלוני בדבור אלא עני אבל עשיר לא. תניא כפירושא דרב הונא:

מתני לה רב חייא בר אשי לחייא בר רב אחד עני ואחד עשיר א"ל רבא תנייה הלכתא כרב יהודה.

עני אין עשיר לא כל שעיקר יציאתו אינו לקנות שביתה אלא שחשכה לו בדרך קרי עני, וכל שעיקר יציאתו לקנות שביתה קרי עשיר, דסתם יוצא מביתו אין ביתו ריקן מפת או משאר דברים שמערבין בהן כדי שיעור עירוב. תדע דהא בברייתא דבסמוך מייתי ר' יהודה ראיה לדבריו דאפילו עשיר במקומו מערב ברגליו מעניי כפר שיחין וכפר חנניה שמחשיכין על התחום כדי לקבל צדקה מאנשי בית ממל בשני בצורת, והא התם עניים היו ושני בצורת היו ואפ"ה קרי להו עשירים לגבי הא כיון שיוצאין מבתיהם כדי לקנות שם שביתה. ומסתברא לי דמי שבא בדרך וחשכה לו קרינן ליה עני ואפילו יש בידו פת ואפילו לר' מאיר, דכל שחשכה לו בדרך לא פלוג רבנן ולא אצרכוהו למירהט ולערובי בפת. ותדע לך דהא במקום פלוני בין לר' מאיר בין לר' יהודה עני אין עשיר לא, ואפ"ה כל שהחזיק בדרך קרינן ליה לקמן לר' יהודה עני ואפילו החזירו חברו לביתו ויש בידו לחם משום דלא פלוג, בא בדרך וחשכה לו נמי לא פלוג, כן נראה לי.

וזהו שאמרו מאן קתני לה ר' מאיר ואהיכא קאי אאינו מכיר והא דלא אוקמוה ככולי עלמא ואאינו מכיר אילן או גדר, נראה דרש"י ז"ל מפרש משום דלישנא דזהו שאמרו קא דייק דמשמע ליה מיניה דזהו שהקילו קאמר, דאלמא אין עיקר עירוב ברגל ומני ר' מאיר היא. ויש מפרשים משום דזהו שאמרו משמע דקאי אאינו מכיר דסליק מיניה. ואי נמי י"ל משום דסתם מתני' ר' מאיר. ומסתברא משום דלרב נחמן כיון דר' מאיר סבירא ליה דעיקר עירוב בפת אלא שהקילו לעני לערב ברגל, לעולם לא קרי רגל אלא בשישנו במקומו אבל במקום פלוני לא שייך ביה, והלכך מתני' דקתני זהו שאמרו העני מערב ברגליו אי אפשר דקאי אמכיר ולכולי עלמא, דהא לר' מאיר לא שייך למיקרייה מערב ברגליו. ואע"ג דלרב חסדא מוקמינן ליה במכיר ואפ"ה קרי ליה מערב ברגליו, התם משום דכולהו סבירא להו דעיקר עירוב ברגל, והלכך חשיב כולי האי דאפילו אמר תהא שביתתי במקום פלוני וכי רהיט מטי התם ומצי לעירובי ברגל השתא נמי קרי ליה מערב ברגליו. כנ"ל.

ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל מאן קתני לה דברי הכל ואם תאמר ולר' יהודה מאי קילותא, דאפילו עשיר ועומד בביתו מצי למימר שביתתי במקום פלוני. וי"ל דקילותא לשאינו מכיר.

ויצא עשיר חוץ לתחום פירש רש"י: דחוץ לאו דוקא אלא בסוף התחום, ואי נמי דוקא בדקאי בד' אמות שיש לו חוץ לאלפים אמה. ואיכא למידק דהא מדקרי ליה עשיר אלמא לאו במחזיק בדרך אלא ביוצא לקנות שביתה ודעתו לחזור ללון בביתו, ואי בקונה שביתה בסוף תחומו לביתיה היכי הדר, דהא קתני (סא, א) למודד שאמרו אפילו כלתה מדתו בחצי מערה אין לו אלא חצי מערה, וא"כ אפילו היתה ביתו בקיר החומה אינו יכול ליכנס שם. ופירשו בתוספות דלאו לקנות שביתה חוץ לתחום קאמר אלא במקום שהוא תוך תחום ביתו, וחוץ לתחום דנקט משום רבותא דר' מאיר נקט ליה דאפי' נפיק ליה חוץ לתחום כיון שעיקר יציאתו לקנות שביתה לא קרינן ליה עני אלא א"כ היתה עיקר יציאתו לצאת בדרך וחשכה לו, ואיידי דתנא ר' מאיר הכין לרבותא כדאמרן תני נמי ר' יהודה יוצא עשיר חוץ לתחום, ואע"ג דלדידיה לא נפק"מ מידי דאפי' תוך תחומו נמי במקומו אחד עני ואחד עשיר.

ועני אין עשיר לא פי׳ וכיון דעיקר עירוב בפת לא הקלו לערב ברגל אלא לעני אבל עשיר לא. ורבי יהודה סבר עיקר עירוב ברגל וכיון דכן א׳ עני וא׳ עשיר מערב ברגליו במקום רגליו אבל במקום פלוני פי׳ שאין כאן לא פת ולא רגל דברי הכל עני אין עשיר לא. והוי יודע דעני ועשיר האמורים בענין זה לא עני עני ממש ולא עשיר עשיר ממש דהא לקמן במעשה דאנשי בית ממל שהיו באין עניי כפר שיחין וכפר חנניה להחשיך על התחום שיהו מחלקין להם גרוגרות וצמוקים בשני בצורת חשיב להו תלמודא עשירים לערב במקומם לר׳ יהודה אליבא דרב נחמן אלא שכל שעיקר יציאתו לא היתה לקנות שביתה אלא מקרה הוא שיהיה לו מפני שחשכה לו בדרך זהו הנקרא עני ואפילו בשיש לו פת בסלו דכיון דרובה אין להם פת בסלם תו לא פלוג רבנן ונתנו להם רשות לערב ברגליהם כדי שיוכל לאכול את פתו. וכל שעמד בעירו ובא לקנות שביתה במקום אחר או שיצא כדי לקנות שביתה במקו׳ אחר זה הנקרא עשיר לענין זה ואפי׳ כשאין לו פת בסלו דרוב היושבים בביתם או היוצאים מביתם מערב שבת לקנות שביתה יש להם פת או שום אוכל אח׳ בסל׳ לערב וכיון שכן תו לא פליג בהו רבנן וכן פר״ח ז״ל וכן נראה עיקר מלשון רש״י ז״ל בשמועתינו דוק ותשכח.

גרסת רוב הספרים והיא גרש״י ז״ל זהו שאמרו מאן קתני לה רבי מאיר והיכא קאי אאינו מכיר. פי׳ דכל שאינו מכיר מיירי במערב במקומו ואפ״ה קתני דדוקא העני מערב ברגליו אבל עשיר לא. וא״כ סתמא כרבי מאיר היא. וא״ת ואמאי לא אוקמא בשהוא מכיר גדר מסויים ובא לערב במקום הגדר ואתיא לכ״ע. י״ל דניחא ליה טפי לאוקמתיה כל היכא דאפשר דקאי אסיפ׳ דמתני׳ דסליק מיניה דמיירי בשאינו מכיר אי נמי דלא ניחא ליה להפוכי מתני׳ דזהו שאמר מיירי במכיר וכו׳ ובתר הכי תני פלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יהודה בשאינו מכיר וניחא ליה טפי למימר דהא נמי בשאינו מכיר וסתם לן כרבי מאיר דסתם מתני׳ כוותיה והדר קאמר דהא דאמינא לך לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת רבי מאיר ורבנן. ור״ש פי׳ דלישנא דזהו שאמרו משמע ליה לרב נחמן שאין עיקר התקנה אלא קל שהקלו ואמרו חכמים בכאן. וא״כ לאו היינו דרבי יהודה עיקר עירובו ברגל באומ׳ במקומו מיהת ונכון הוא ועי״ל דרב נחמן משמע ליה דכל היכא דאפשר לאוקומו לישנא דמערב ברגליו כשהוא מערב במקום רגליו הכי עדיפא דהכי דייק לישנא טפי:

ולא אמרו מערבין בפת להקל מאן קתני לה רבי יהודה פיר׳ דאלו לרבי מאיר עיקר עירוב בפת. ורב חסדא אמר מחלוקת במקום פלוני וכו׳. וזהו שאמרו מאן קתני לה רבי מאיר ואהיכא קאי אמר שבא בדרך פי׳ דמיירי במי שמכיר אילן או גדר ואומר שביתתי במקום פלוני ואליבא דרבי מאיר דבמקום פלוני עני אין עשיר לא. דאלו לר׳ יהודה אף במקום פלו׳ עני ועשיר שוים. וכתב רש״י ז״ל דלאו משום לישנא דזהו שאמרו במשמע לו אין זה עיקר התקנה אוקמ׳ כר׳ מאיר דוקא וכדפריש איהו ז״ל באוקמתא דרב נחמן דהא ודאי בהא דמערב שלא במקומו אף רבי יהודה מודה דעיקר עירוב בפת כיון שאין כאן רגל אלא משום דקתני העני מערב דמשמע העני ולא עשיר הוכרח לאוקמה כרבי מאיר. ע״כ תורף דבריו ואם הם שלא כלשונו והוצרך רבי׳ ז״ל לומר כך מפני זה הפי׳ שפי׳ למעלה בדרב נחמן ואף אנו לומר ג״כ לפי הפי׳ האחרון דאע״ג דלישנא דמערב ברגליו לא דייק אלא במערב במקום רגליו הוכרח לאוקמה ובשאינו מערב במקומו משום דמשמע ליה דכל במקומו ליכא למ״ד עשיר לא דודאי עיקר והעירוב ברגלי ומשום דכל שהוא מערב ברגליו חוץ ממקום רגליו אינו קונה עירוב אלא בדמצי מטי התם ברגליו כי רהיט קודם חשיכה קרי ליה מערב ברגליו ולא אמר אלא להקל. למאן קתני לה דברי הכל פי׳ דהא כלהו מודו דעיקר עירוב ברגל היא במקומו מיהת. וא״ת ואליבא דר׳ יהודה שסובר שאפי׳ העשיר יכול לערב בלא רגל ולא פת במקום פלוני מה זה ששנינן שאמר להקל על העשיר לערב בפת וי״ל דאצטריך להיכא דאינו מכיר מקום מסויים שאינו יכול לערב ברגליו עד שילך שם והקלו עליו שיוכל לערב בפת על ידי שלוחו:

ויוצא עשיר חוץ לתחום ואומר תהא שביתתי במקומי פרש״י ז״ל לאו דוקא חוץ לתחום דא״כ לא יוכל העשיר הזה לחזור לביתו ולא בסוף התחום קאמר אי נמי חוץ לתחום ובאותן ד׳ אמות שנתנו חכמים למניחי עירוב יותר על האלפים אמה. ובתוס׳ פי׳ עוד שאף בסוף התחום ממש אי אפשר לומר דלישנא דסוף התחום משמע סוף תחום שמודדין מעיבורה של עיר. ואיהו כיון דתני שביתה חוץ לעיר ומשם תחלת מדתו. כל שכלתה מדת אלפים שלו בחומת העיר שוב לא יוכל להכנס לביתו ואע״פ שהיא סמוכה לחומת עיר וכדתנן לקמן למודד שאמר אפילו כלתה מדתו בחצי מערה אין לו אלא חצי מערה. אלא הבא בתוך התחום צריך להניחו ואע״פ שהוא בתחלת תחום שבו וחוץ לתחום דנקט משום רבותא דרבי מאיר נקט ליה ברישא דמתניית׳ דאע״ג דנקט ליה חוץ לתחו׳ כיון שעיקר יציאתו לקנות שביתה לא קרי ליה עני: ואפי׳ במערב במקומו ואפי׳ רוצה ללון שם בתוך התחו׳ ואיידי דתנא הכי לרבי מאיר משום הא רבותא תנא נמי ר׳ יהודה חוץ לתחו׳. ועוד פירשו בשם הרב ז״ל דהכי קתני יוצא עשיר חוץ ללכת לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי. ובאין עניי כפר שיחין ומחשיכין על התחו׳ פי׳ להחשיך על התחו׳ כדי לערב במקום רגליהם. אבל לערב מן העיר לא משום דלענין זה עשירים הם דאלמא לא שרי רבי יהודה לערב לעשיר באמירה בעלמא חוץ למקומו והיינו דלא כרב חסדא דאמר רב אשי מתני׳ נמי דיקא. ואמר רב הונא הב״ע כו׳ לקמן בדוכתה נפרש לה בס״ד:

אלמא כל מקום פלוני עני אין עשיר לא ואפי׳ לר׳ יהודה והקשו בתוס׳ ולרב חסדא תהוי מתני׳ תיבותא והיאך טעה במשנ׳ מפורשת שהרי א״א לחלק בין זה זה לבני העיר אלא משום טעמא דרב הונא ותירצו דרב חסדא חסדא אמר לך דליתא לדרב הונא וטעמא דבני העיר אסורין לילך מפני שלא אמר כלים וכל שלא יצא ממקומו ובא לערב במקום אחר דכ״ע אינו מערב בשתיקה וצריך הוא לומר תהא שביתתי פלוני. וא״ת א״כ מאי סייעתא דרב נחמן. י״ל דאי משום דלא אמרו כלום אסורין לילך מאי קמ״ל דקתני וכל בני העיר אסורין פשי׳ אבל רב חסדא אמר לך דאין הכי נמי דפשי׳ וכדי נסבה שלא בא כאן אלא להשמיענו דין מי שיצא לילך לעיר ולמיתני ביה פלוגתא דרבי מאיר ור׳ יהודה ומשום דעדיף טפי לומר דאשמועינן חדושא אף בבני העיר וכדרב הונא הא אמר רב אשי האמר רב נחמן דדייקא כוותיה דרב נחמן. ותדע לקמן אמר תלמודא ותניא כוותיה ולא אמרי׳ ותנן כוותיה דעדיף טפי והיינו מטעמא דאמרן:

הנותן עירוב בפת יש לו באותו מקום שנתן עירובו ארבע אמות כאלו הוא בביתו או עירב ברגליו מארבע אמות ולהלן הוא מונה אלפים אמה לכל רוח כמו שהתבאר. ומה שנתגלגל כאן ממי שיצא לילך מעיר שמערבין לה וכו׳ יתבאר במשנה הששית והיא שאנו מבארים עכשיו:

בפרש"י בד"ה מחלוקת במקום פלוני דאין כאן לא עירוב כו' אלא אמירה כו' עכ"ל ולעיל לרב נחמן דאמר במקום פלוני ד"ה עשיר לא לא הוצרך לפרש כן דאפשר דאיירי בלא אמירה כלל שלא אמר שביתתי במקום פלוני אבל הכא לרב חסדא דמחלוקת במקום פלוני ואפ"ה לר' יהודה קנה עירוב וע"כ באומר שביתתי במקום פלוני דבלא אומר פשיטא הוא וליכא מאן דפליג דלקני עירוב בעשיר כפרש"י לקמן ומש"ה הוצרך לפרש הכא לר"מ דאפ"ה עשיר לא משום דאינו אלא אמירה בעלמא ודו"ק:

בד"ה איהו כיון כו' ופלוגתא כו' איכא למ"ד דאפילו לא אמר נמי כו' וע"כ בדלא אמר מידי כו' עכ"ל יש לדקדק בפירושו כיון דע"כ בדלא אמר איירי כמו שהוכיח לבסוף מדלא קתני ואמר כו' ועוד מדפליג ר"מ כו' וא"כ היאך קאמר דפליגי אמוראי בהכי לקמן ועוד דהא ללישנא קמא של פרש"י דקיימינן הכא בין לרבה ובין לרב יוסף לכ"ע לא בעי למימר שביתתי במקום פלוני וללישנא בתרא דפרש"י לקמן נמי בין לרבה ובין לרב יוסף אליבא דרבי יהודה צריך לומר שביתתי במקום פלוני ונראה דשיעור דבריו כן הוא וללישנא קמא דקיימינן הכא קאמר דפלוגתא דאמוראי היא לקמן דאיכא למ"ד דאפי' לא אמר לו חבירו לין פה עת כו' כמאן דאמר לו חבירו דמי והיינו כרב יוסף לר' יהודה וקאמר ומיירי נמי על כרחך לכ"ע אפילו בדאיהו גופיה לא אמר מידי עסקינן חדא כו' ודו"ק:

בד"ה הנך עשירים נינהו ואפילו אמרו שביתתנו במקום פלוני אסור כו' עכ"ל להאי לישנא דבעני לר"י אפילו בלא אמר שביתתי במקום פלוני מהני ה"מ לפרושי הנך עשירים נינהו ואסור בלא אמר ואפשר כמ"ש התוס' לעיל דלהכי נקט במתני' ואמר שביתתי במקום פלוני לרבותא דסיפא דאפילו באמר עני אין עשיר לא ודו"ק:

בד"ה הלכה כר"י וכרב נחמן במקומי עכ"ל דאילו לרב חסדא לא הוה אמר לו אתניי' אהך הלכה כר"י דאימא דחייא הוה תני א' עני וא' עשיר ובמקומי ככ"ע וק"ל:

תוס' בד"ה ויצא עשיר כו' ואפילו אם ביתו הוא הראשון כו' ולא יהיה לו אלא ד' אמות כו' עכ"ל דיצא חוץ לתחום מסוף העיר קאמר כדרך כל מודדי תחומי העיר ואם הוא חוזר מעירובו לביתו לא יהיה לו שם רק ארבע אמות בתוך הבית ואין כל הבית והעיר גם אם היא מוקפת מחיצה נחשב לו כארבע אמות דומיא שאם הלך מעירובו לצד השני שאם כלה מדתו בעיר או במערה לא ילך אפילו אמה א' ולא דמיא לההיא דמי שהוציאוהו נכרים בעיר אחרת דמהלך כולה לר"ג ומיהו בהגהת אשר"י בס"פ מפרש לפי הירושלמי דההיא דכלה מדתו במערה לא אתיא כר"ג דלדידיה מהלך את כולה כמו בהוציאוהו נכרים ע"ש: