מסכת עירובין דף כ״ה עמוד ב׳פרק 2 עושין פסין

אִי דַּעֲבִידָא כִּי אַכְסַדְרָה הָכִי נָמֵי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּעַבְדַהּ כִּי אוּרְזִילָא.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: וּמוֹדֵינָא בְּקַרְפֵּף שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר שֶׁאָסוּר. מַאי טַעְמָא? הוֹאִיל וַאֲוִיר חָצֵר מְיַיתְּרוֹ.

מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְכִי אֲוִיר הַמּוּתָּר לוֹ אוֹסְרוֹ?

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: כְּמַאן, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, הָא אִיכָּא אֲוִיר מְקוֹם מְחִיצוֹת.

דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: קַרְפֵּף שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לְחָצֵר — חָצֵר מוּתֶּרֶת וְקַרְפֵּף אָסוּר.

חָצֵר מַאי טַעְמָא? דְּאִית לֵיהּ גִּיפּוּפֵי? וְהָא זִמְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אִיפְּכָא.

אֶלָּא, מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זֶה — אֲוִיר מְחִיצוֹת מְיַיתְּרוֹ, וְזֶה — אֵין אֲוִיר מְחִיצוֹת מְיַיתְּרוֹ.

הָהוּא בּוּסְתָּנָא דַּהֲוָה סְמִיךְ לְגוּדָּא דְּאַפַּדְנָא. נְפַל אֲשִׁיתָא בָּרַיְיתָא דְּאַפַּדְנָא. סָבַר רַב בִּיבִי לְמֵימַר לִיסְמוֹךְ אַגּוּדָּא גַוּוֹיָאתָא.

אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ מִמּוּלָאֵי אָמְרִיתוּ מִילֵּי מוּלְיָיאתָא. הָנָךְ מְחִיצוֹת, לְגַוַּאי — עֲבִידָן, לְבָרַאי — לָא עֲבִידָן.

הָהִיא אַבְּווֹרַנְקָא דַּהֲוָה לֵיהּ לְרֵישׁ גָּלוּתָא בְּבוּסְתָּנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: לֶיעְבֵּיד מָר תַּקַּנְתָּא, דְּלִמְחַר נֵאכוּל נַהֲמָא הָתָם.

אֲזַל עֲבַד קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֲזַל רָבָא