מסכת חגיגה דף כ״א עמוד ב׳

אהדוקי מיהדק וקרוב הוא להיות חוצץ:

אקפויי מקפי ליה למנא מציפות ומגביהות אותו:

רבי אילא דאוקי טעמא דרישא משום חציצה:

לטעמיה דאמר עשר מעלות שנו כאן אלו שבין תרומה לקודש ואנן י"א תנן ביה אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא:

בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אף הן נתעלו יותר מן התרומה במעלות הללו:

דררא דטומאה דאורייתא חשש טומאה דאורייתא כלי בתוך כלי אי איכא חציצה טומאה דאורייתא היא אחוריים ותוך אף על גב דבכלים שנטמאו אחוריו במשקין דטומאה דרבנן היא עסקינן מיהו הא דאמור רבנן משקין מטמאין כלי משום גזרה דמשקה זב וזבה הוא כגון רוקו ומימי רגליו והני מטמאין כלי מדאורייתא ובטומאה דאורייתא אין חילוק בכלי שטף בין אחוריים לתוכו שבכל מקום שטומאה נוגעת בו נטמא כולו נושא את המדרס נמי חשש טומאה דאורייתא היא כדמפרש בגמרא מעשה היה שנפלה רצועת הסנדל לאויר חבית בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש שמא ישבה עליהן אשתו נדה חשש טומאה דאורייתא היא כלים הנגמרים כו' משום צינורא דעם הארץ שמא זב הוא:

בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד וההיא לאו טבילה היא שאין המים הנכנסין לתוכו חיבור למי המקוה ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי ותנן כו' דלאו חיבור הוא:

עירוב מקוואות מקוה חסר בצד מקוה שלם והצינור ביניהן המחברן:

דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק ומנגיב דמתניתין הוי משום חציצה כדפירש רש"י והא דלא עביד צריכותא ממנגיב משום דקים ליה דלא ידעינן מאידך ויש מפרשים דמנגיב. טעמא אחרינא איכא משום שהמים חוזרים ומטמאין ליה ולא סלקא להו השקה משום מעלה דקדש וקשה למורי דאם כן לרבא הוי שנים עשר ולרבי אילא אחד עשר וי"ל רביעי בקדש לא חשיב ליה או צירוף דאורייתא:

אחרונות לקדש ולא לחולין כו' תימה להר"ר אלחנן דמוכח רב מרי לעיל באידך פירקא (חגיגה דף יט:) ש"מ חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו מדלא קתני להו גבי מעלות כלומר בגדי אוכלי תרומה מדרס לחולין שנעשו על טהרת הקדש בגדי חולין מדרס לקדש ומאי הוכחא היא דילמא לאו כקדש דמו בעלמא ולענין מעלה זו הוו כקדש שכן מתניתין סבירא גבי ה' ראשונות כקדש דמו ואפ"ה לא חשיב לה גבי מעלות ושמא דלא קאמר הש"ס רק לענין הך מעלה לחוד:

בתרייתא דלית בהו דררא דטומאה דאורייתא לקדש גזור ולא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. וקשה לר"י דאמרינן בפ"ק דנדה (דף ו.) מעת לעת שבנדה לקדש אבל לא לתרומה אי הכי לתנויי גבי מעלות כי קתני מילתא דאית ליה דררא כו' דלית ליה דררא דטומאה דאורייתא לא קתני ומאי קא משני ליה הא גבי בתרייתא חשיב הכא דררא דטומאה דרבנן וההיא דהתם דררא דטומאה דרבנן ותו קשה מאי שנא הני בתרייתא דהכא דלא הוו לחולין שנעשו על טהרת הקדש והתם מסקינן דמעת לעת אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש וריב"א היה מפרש דהתם לא מקשה וליתנייה גבי מעלות רק מקמייתא דגבי בתרייתא לא דמו דהתם אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש והכא דוקא לקדש ולא יתכן להר"י דאכתי לא קים ליה בהא כי פריך ליה עד דלמסקנא ועוד כי משני דלא דמי לקמייתא משום דלית דררא דטומאה אכתי תקשי ליה מ"ש דהתם לחולין שנעשו עט"ה והכא דווקא לקדש להכי נראה להר"י לפרש וניתנייה גבי מעלות או קמייתא או בתרייתא ומשני דליכא דררא דטומאה כלל אפילו דרבנן ולא דמי אף לבתרייתא דהא כי מטמינן לה מעת לעת קים לן דטהורה היתה ואל תתמה היכי מסקינן התם אף לחולין כיון דליכא דררא דטומאה כלל לפי שרגילות הוא קצת. שנעקר הדם לפני ראייתה לכך גזרו רבנן אף בחולין שנעשו עט"ה ומכל מקום לית להו דררא דטומאה התם כיון דבשעה דעסקה בטהרות אז אין שם ספק טומאה ואין לה להניח מלעסוק בטהרות שאינה יודעת מתי תראה אחרי כן:

בתרייתא דלית להו דררא דטומאה דאורייתא תימה להר"י הרי רביעי בקדש דקתני ושלישי בתרומה דהוו דאורייתא כדאיתא בסוטה פרק כשם (דף כט.) ולקמן אפרש בע"ה ודלא כפי' רש"י שפירש דהוי דרבנן רביעי בקדש ועוד קשה למורי דרב נחמן אמר רבה בר אבוה דקתני גבי י"א מעלות לקמייתא כו' אחרונות לקדש דווקא אם כן סבירא ליה כל אלו דבתרייתא לית להו דררא דטומאה דאורייתא ואילו לקמן (חגיגה דף כד.) שמעינן ליה דצירוף סל הוי דאורייתא דמשני ליה למימרא דרבי חנין כגון שצברו על גבי קטבליא דאורייתא יש לו תוך מצרף אלמא הוי דאורייתא בכלי שיש לו תוך ותירץ הר"י כיון דלא שייך לחולין לא חשיב ליה דררא דטומאה והיינו שייכות דטומאה:

כעוביה וכחללה פירש"י שתי אצבעות חוזרות למקומן והקשה ר"ת דתנן ומייתי לה פרק שני דגיטין (דף טז. ושם) ובפרק בתרא דע"ז (דף עב.) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור הא טופח על מנת להטפיח חיבור ואומר ר"ת דבמים סגי בטופח על מנת להטפיח אבל בנקב בעינן ב' אצבעות אך קשה להר"י דתנן בפרק חמישי דפרה [מ"ח] שתי שקתות שבאבן קדש אחת מהם מים שבשניה אינן מקודשות אם היו נקובות זה בתוך זה כשפופרת נוד או שהיו מים צפין על גביו אפי' כקליפת השום קדש אחת מהן מים שבשניה מקודשות משמע מדקתני סיפא או שהיו מים צפין על גביו משמע דבכותל בעינן שפופרת הנוד אפי' ממים דדוקא בסיפא סגי כקליפת השום ותו תנן במסכת מקואות (פ"ו מ"ט) כותל שבין שתי מקוואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד ר"י אומר חילוף הדברים נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת [הנוד] כלומר שתי אצבעות חוזרות למקומן וכיון דבעינן חצי הנקב מלא מים איכא טפי מטופח על מנת להטפיח ועוד אי מיתניא ההיא דנצוק וקטפרס לענין מקואות מאי האי דקאמר בגיטין ולענין מקואות ור"י הוא מכלל דמעיקרא לא מיתוקמא לענין מקואות ונראה לר"י דלענין השקה מיתניא דומיא דרישא [מקל] שהוא מלא משקין טמאין כיון שהשיקו למקוה טהורה דברי ר' יהושע וחכ"א עד שיטביל את כולה הנצוק והקטפרס כו' ובסוף פרק שמיני דטהרות מיתני' אבל לענין מקואות מועיל כדאיתא לעיל (חגיגה דף יט.) גבי שלש גממיות דטובלין בתחתונה וכי מוקמינן בגיטין [דילמא] לענין מקואות ור"י היא דאמר גוד אחית לא מצי לאוקמי כרבנן דלית להו טופח על מנת להטפיח אפי' בגוד אחית וכ"ש בקרקע שוה דלעולם לית להו חיבור עד שיהא כקליפת השום ברוחב שפופרת והכי משמע לישנא דידהו דלעולם לא הוי חיבור ועוד דאיכא למימר לר"י נמי לית ליה רק היכא דשייך גוד אחית אבל בקרקע שוה לא אמרינן ולעיל (חגיגה דף יט: בד"ה בתחתונה) פירשתי דנקט ובאמצעית ארבעים לרבותא דר"י דאע"ג איכא מ' סאה באמצעית אין טובלין בעליונה אי נמי רבותא דחכמים דאפי' הכי קתני סיפא בתוספתא וחכ"א אין מטבילין אלא באמצעית אך תימה להר"ר אלחנן דסברא הפוכה דגבי השקה חזינן דקטפרס אינו חיבור בההיא דנצוק וקטפרס ולענין מקואות מהני כדאיתא לעיל גבי שלשה גממיות (שם) דטובלין בתחתונה דהוי חבור ואלו טופח על מנת להטפיח מהני לענין השקה ולענין מקואות בעינן מים צפין על גביו ותירץ הר"י דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מילתא ועוד קשיא לו דגבי טופח על מנת להטפיח הוי חיבור להשקה ובמקואות בעינן מים צפין וכי קאמרינן דילמא לענין מקואות קאמר רוצה לומר דלגבי השקה לא הוי חיבור ויש לומר דהוא הדין להשקה במקום דאיכא למימר גוד אחית הוי חיבור לרבי יהודה והא דנקט מקואות משום דאיירי ביה נקטיה ומיהו יש לחלק מעיקרא וליישב כל המשניות דבקרקע שוה היכא דליכא כותל כלל סגי בטופח על מנת להטפיח והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן כרוחב שפופרת הנוד ועל גבי כותל סגי כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד: [וע' תוס' יבמות טו. ד"ה עירוב]:

ורבא דמוקים לה סיפא משום חציצה דרישא גזרה גזרו שלא להטביל כלים בתוך כלים דחיישינן שמא טבול מחטין וצינורות בכלי שאין בו נקב מרווח כשפופרת הנוד תני אחת עשרה מעלות. כי כל כלי שאין בו נקב מרווח כשפופרת הנוד שיעור כשתי אצבעות שוחקות אין מטבילין בהן כלים אחרים כדתנן במקואות פרק ו' השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד. וכשפופרת הנוד תנן בעוביה ובחללה כב' אצבעות חוזרות למקומן עכשיו חיישינן משום הרואה שמטבילין כלים בתוך כלים לקדש שבפיו נקב מרווח כב' אצבעות שוחקות. ואמרינן מפני שהן כלים גדולין כגון סכינין וכיוצא בהן אבל מחטין וצינורות של קדש שהן דקין לא בעי נקב כולי האי ואתי לאטבולי בנקב פחות מב' אצבעות לפיכך גזרו שלא להטביל כלים בתוך כלים לקדש כלל וזה חשבון המעלות מטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש זו אחת אחוריים ותוך ובית הצביעה לתרומה אבל לא לקדש הרי שתים הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה אבל לא את הקדש הרי שלש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש הרי ד'. מתיר ומטביל ומנגב ואחר הנגמרים בטהרה צריכה טבילה לקדש אבל לא לתרומה הרי ו' לדברי רבא ולדברי ר' אילא דתני להו לתרווייהו משום חציצה הוויין להו תרווייהו חדא לפיכך תני להו חמש ואמר דאלו נוהגין בין בקדש בין בחולין שנעשו על טהרת הקדש: כיון דאית להון דררא דטומאה. פי' עיקר טומאה שהנה ודאי יש בהן טומאה ובאין לעלות ממנה וגזרו בהו רבנן אפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדש אבל חמש האחרונות שעדיין לא חלה טומאה עלייהו לא גזרו בהו. לפיכך אמרנו שנשארו חמש מעלות אחרות שנוהגין בקדש ואין נוהגין בחולין שנעשו על טהרת הקדש ואלו הן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה. הרביעי בקדש פסול. והשלישי בתרומה היד מטמא את חברתה לקדש אבל לא לתרומה. אוכלין אוכלין נגובים בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקדש אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה נמצאו מעלות הללו לר' אילא דמשוי להו לתרתי משום מעלה אחת משום חציצה עשר ולרבא אחת עשרה.

כבר ביארנו במשנה שהשש מעלות ראשונות נאמרו בין לקדש הגמור בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש וחמש אחרונות והוא מצירוף הכלי ואילך נאמרו דוקא בקדש הגמור אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וטעם הדברים פי' בגמ' מפני שהראשונות יש בהם סרך לטומאת התורה ר"ל שאע"פ שהם מדברי סופרים מ"מ אנו באים עליהם מחשש תורה שהרי הטבלת כלי בתוך כלי משום חציצה וחציצה מן התורה שנאמר ורחץ את בשרו שלא יהא דבר חוצץ וכו' ולטעם השני הרי הוא על חשש מקוה חסר וזו של אחורים ותוך אע"פ שפרשנוה בנטמאו בטומאת סופרים כגון במשקים שטומאתם מדברי סופרים מ"מ עקר טומאתם מגזרת משקה זב וזבה ר"ל רקו ומי רגליו וכן מדרס הזב עקרו על כל מה שישב הזב עליו והוא טומאה של תורה ובגדי אוכלי תרומה מחשש שמא הסיח [דעתו] וישבה עליהם אשתו נדה וענין מתיר ומנגב הרי משום חציצה היא וכן כלים הנגמרים בטהרה מחשש רקו של זב אבל האחרות כלם אין בהם חשש טומאה של תורה שצירוף כלי אינו מן התורה ואע"פ שהביאו עליו סמך ממקרא של כף אחת עשרה הוא סובר כר' יוחנן שאמר מעדותו של ר' עקיבא נשנית משנה זו כלו' ולא מן התורה כלל וענין רביעי בקדש אין טומאת רביעי רמוזה בתורה כלל אלא שיוצא מקל וחומר כמו שהתבאר בגמ' וטומאת ידו אחת עקרה בנטמאת בספרים תפלין ומזוזות שאין לטומאתם רמז בתורה ואוכלין נגובין כבר פרשוה בשתחב חברו לתוך פיו והוא מבקש לאכול חולין עמהם ואין בזה חשש תורה כלל ואונן ביום שני אין בו אסור תורה כלל וכן מחוסר כפורים אחר שהביא כפרתו אין צריך טבילה מן התורה כלל ומתוך כך אין אלו אמורים אלא בקדש גמור ולמדת שחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי בתרומה ואין צריך לומר רביעי בקדש אלא ראשון עושה בהם שני כדין חולין גמורין:

שתי גומות מלאות מים בכל אחת מהן כ' סאה ותל ביניהם אלא שיש באותו תל נקב שעל ידו המים מתערבין צריך שיהיה אותו הנקב רחב כשפופרת הנתון בפי הנאד ולא כחלל השפופרת לבד אלא כרוחב חללה וכרוחב עביה ושערו חכמים שהוא מקום הכנסת שתי אצבעות בריוח ולא בגודל אלא שתי אצבעות הראשונות שבארבע אצבעות ובכך מצטרפים והרי הוא מקוה שלם לטהר הטובל באחת מן הגומות כל שגוף הטובל עולה בהם וראיתי לקצת חכמי נרבונא"ה שפרשו דוקא כשהן שוין שאין אחד מהן גבוה על חברו שאם כן הרי הוא קטפריס וקטפריס אינו חבור ולא יראה לי כן שלא נאמ' דין קטפריס אלא כשמחברן בלא נקב [אלא] מדי עברו עליהם אבל נקב כשפופרת אף בגבוה מחברו מכשיר ואם לא היה תל ביניהם אף טופח בכדי להטפיח מכשיר:

בד"ה אחרונות לקודש ולא לחולין כו' תימה להר"א דמוכח רב מרי כו' ומאי הוכחה היא דלמא לאו כקודש דמו בעלמא כו' עכ"ל כצ"ל נראה דהכי קשיא ליה דמשמע ליה דרב מרי מוכח לה דלכל מילי יהיה כקודש מדהוה כקדש להך מלתא דבגדי אוכלי כו' והתוס' נקטו בדבריהם תחילת הסוגיא וה"ה למאי דמסיק דמסיפא מוכח לה רב מרי דכקודש דמו לכל מילי ואהא קשיא ליה דהא מתני' דהכא ס"ל בכל ה' ראשונות שיהיו כקודש ואפ"ה לא חשיב ליה גבי ה' מעלות אחרונות שיהיו כקודש ודו"ק:

בד"ה כעוביה וכחללה כו' ונראה לר"י דלענין השקה מתניא כו' עכ"ל אין זה תירוץ לקושייתם אלא אההיא דקטפרס שהקשו בפרק אין דורשין בד"ה בתחתונות כו' והביאו זה כאן משום קושיא דר"א שכתבו הכא אך תימה להר"א דסברא הפוכה כו' ולפי דרכם זה נמי כתבו כאן ולעיל דנקט ובאמצעית כו' וק"ל:

בא"ד וכי מוקמינן בגיטין דלמא לענין מקואות ור"י דאמר גוד אחית כו' עכ"ל לא נחתי הכא למומר דר"י דוקא בגוד אחית אית ליה דא"כ מצינן שפיר לאוקמי ההיא דקליפת השום ברוחב שפופרת אף כר"י ומיירי בקרקע שוה וכמ"ש באידך תירוצא ועוד דאיכא למימר דר"י נמי לית ליה רק היכא דשייך גוד אחית כו' משמע מזה דלתירוצם קמא ליכא לפלוגי לר"י בהכי וההיא דקליפת שום ברוחב שפופרת לתירוץ קמא אתיא דוקא כרבנן ולא נקטו בדבריהם גוד אחית אלא משום רבותא דרבנן דאפ"ה לית להו טופח על מנת להטפיח כן נ"ל לפרש דבריהם דהכא מדבריהם בפ"ב דגיטין ע"ש:

בא"ד ואילו טופח ע"מ להטפיח מהני לענין השקה כו' עכ"ל פי' למאי דס"ד מעיקרא וע"ש בגיטין גם מ"ש ועוד ק"ל דגבי טופח כו' מפורש כך דלמאי דס"ד מעיקרא הוי טופח ע"מ להטפיח מהני לענין השקה טפי מלענין מקואות ולדברי המתרץ הסברא הפוכה דקאמר ולענין מקואות דמהני מיהת בגוד אחית ולענין השקה גרע דאפילו בכה"ג משמע דאינו מועיל מדנקט מקואות וק"ל: