דף ביאור
מסכת זבחים דף ס״ט עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ס״ט עמוד א׳
מסכת זבחים דף ס״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־356 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לאיתויי שחיטת קדשים בפנים דלא מטמיא דבמתני' לא תנן לה:
כללא דסיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ דמטמיא דלא תנן לה במתני':
הנותר והטמא ולא אמרינן נפקי להו מהיתר אכילת קדשים וחל עלייהו איסור נבילה למפרע:
דישנה בבמה בזר:
לדברי האומר בפ' אחרון (לקמן זבחים דף קיג.) ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה:
זבחים ויזבחו זבחים שלמים בסיני (שמות כ״ד:ה׳):
אין קידוש כלי שרת במנחה בבמה הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת איפסלא בזר:
ה"ג בתורת כהנים להך מתני' יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה כו':
ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 69a · Sefaria
תוספות
וליטעמיך שלא היה פסולו בקודש לאתויי מאי תימה דילמא לאתויי בעל מום דהא משמע דטעמא דזר לר' יוחנן משום דיליף מבמה ובעל מום לא הותר בבמה כדמוכח לעיל בריש פ"ב (זבחים דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותר בבמה ואי הוה מפרשינן בטעמא דרבי יוחנן משום דיליף משחיטה אע"ג דלאו עבודה היא הוה ניחא:
לאתויי שחיטת קדשים בפנים ואע"ג דתרד מדתנן פ' השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קיא.) שוחט עוף בפנים ומעלהו בחוץ פטור מ"מ אין מטמאה בבית הבליעה דילפינן לקמן מטריפה ויש לומר לא דמי שוחט עוף בפנים דאינו מטמא היינו טעמא דגם בחוץ אינו מטמא ומטעמא דהועילה השחיטה לחיוב כרת בשביל כך אין לומר דאם עלה בהמה או עוף ששחט חוץ דיקרב אלא פשיטא דירד דמה ענין זה לזה חיוב כרת לומר לא ירד פשיטא דשוחט בהמה או עוף בחוץ דמשום שחייב כרת לא נאמר דאם עלה לא ירד ולעולם לא נאמר לא ירד אלא היכא שמצינו דוגמתו כשר בפנים ובריש מעילה (דף ב:) דמשוה להו דכל היכא דאין מטמאין אבית הבליעה הכי נמי לא ירדו היינו דוקא בדבר שיש בפנים כשר כוותייהו. ברו"ך:
מליקת זר לא תרד לרבי שמעון אבל לר' יהודה תרד כמו לילה ויוצא ודרום דעבודת דם לא יליף ר' יהודה מבמה:
אין קידוש כלי שרת במנחה בבמה תימה כיון דנתקדש בכלי שרת הוא פסולו בקודש קרינא ביה ושמא כיון דתחילת עבודתה ביד ולא נתקדש בכלי שרת בתחילת עבודה לא חשיב פסולו בקודש ולא דמי לשחיטה דסכין מקדשא ליה:
יכול תהא שחיטה שהיא לפנים מטמאה בגדים אבית הבליעה כו' הא דמצרכינן הכא קרא לשחיטת עוף קדשים שמטהרת מידי נבילה ולענין איסורי הנאה לא מצרכינן קרא לשחיטתה שמטהרת מידי נבילה לא דמי דקדשים אין הכשר אכילתן בשחיטתן אבל איסורי הנאה הכשר אכילתן בשחיטתן אע"ג דהשתא מיהא אין שחיטתם מכשרתן באכילה מ"מ מטהרתן מידי נבילה:
ואין דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו פי' בקונטרס ושחיטת חולין בפנים לאו משחיטת חולין בחוץ ילפינן אלא משחיטת קדשים בפנים ילפינן ואם תאמר אם כן מליקת חולין בפנים וקדשים בחוץ נילף נמי ממליקת שמאל ולילה דהוי שלא בהכשרו משלא בהכשרו ויש לומר כיון דאם עלה לא ירד הכשרו קרינא ביה:
Tosafot on Zevachim 69a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ס״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־356 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 17 מילים
נפתחת ב״וְלִיטַעְמָיךְ, ״שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקּוֹדֶשׁ״ לְאֵיתוֹיֵי מַאי?…״
- קטע 211 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא רֵישָׁא לְאֵיתוֹיֵי שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בִּפְנִים, סֵיפָא…״
- קטע 316 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מְלָקָהּ זָר, מְלָקָהּ…״
- קטע 427 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שָׁמַעְתִּי שְׁתַּיִם – אַחַת…״
- קטע 511 מילים
נפתחת ב״מַאי שְׁנָא מְלִיקָה – דְּיֶשְׁנָהּ בְּבָמָה, קְמִיצָה…״
- קטע 69 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵימָא אֵין מִנְחָה בְּבָמָה, אֵין עוֹפוֹת…״
- קטע 727 מילים
נפתחת ב״דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ מִנְחָה…״
- קטע 88 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אֵימָא: אֵין קִידּוּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בְּמִנְחָה…״
- קטע 919 מילים
נפתחת ב״מָלַק בִּשְׂמֹאל אוֹ בַּלַּיְלָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן:…״
- קטע 1022 מילים
נפתחת ב״הָא נָמֵי נְבֵלָה הִיא! אֶלָּא תַּלְמוּד לוֹמַר:…״
- קטע 1116 מילים
נפתחת ב״(יצא) [יָצָאת] מְלִיקָה שֶׁהִיא לִפְנִים – הוֹאִיל…״
- קטע 1224 מילים
נפתחת ב״הֵבִיא הַמּוֹלֵק (קֵ״ץ חָפֵ״ץ – סִימָן) קָדָשִׁים…״
- קטע 1318 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא אִידַּךְ: יָכוֹל תְּהֵא שְׁחִיטַת חוּלִּין לִפְנִים,…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״הָא נָמֵי נְבֵלָה הִיא! אֶלָּא תַּלְמוּד לוֹמַר:…״
- קטע 1520 מילים
נפתחת ב״יָצָא שְׁחִיטַת חוּלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בֵּין מִבִּפְנִים…״
- קטע 1614 מילים
נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא חוּלִּין – לֹא שָׁווּ בִּפְנִים כְּבַחוּץ;…״
- קטע 1715 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: אִם הוֹעִילָה לוֹ שְׁחִיטַת חוּץ…״
- קטע 189 מילים
נפתחת ב״אַשְׁכְּחַן חוּץ, פָּנִים מְנָלַן? הוֹאִיל וְלֹא שָׁווּ…״
- קטע 1912 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, מָלַק קָדָשִׁים בַּחוּץ נָמֵי לָא…״
- קטע 2019 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: דָּנִין דָּבָר…״
- קטע 2113 מילים
נפתחת ב״וְלָא?! וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן לְיוֹצֵא – שֶׁאִם עָלָה…״
- קטע 227 מילים
נפתחת ב״תַּנָּא אַ״זֹּאת תּוֹרַת הָעוֹלָה״ רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ.…״
- קטע 2312 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ מָלַק וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה – רַבִּי מֵאִיר…״
לשון המקור
וְלִיטַעְמָיךְ, ״שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקּוֹדֶשׁ״ לְאֵיתוֹיֵי מַאי?
אֶלָּא רֵישָׁא לְאֵיתוֹיֵי שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בִּפְנִים, סֵיפָא לְאֵיתוֹיֵי מְלִיקַת חוּלִּין בַּחוּץ.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מְלָקָהּ זָר, מְלָקָהּ פָּסוּל, הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא – אֵין מְטַמְּאִין אַבֵּית הַבְּלִיעָה.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שָׁמַעְתִּי שְׁתַּיִם – אַחַת קְמִיצַת זָר, וְאַחַת מְלִיקַת זָר; אַחַת תֵּרֵד, וְאַחַת לֹא תֵּרֵד; וְלָא יָדַעְנָא. אָמַר חִזְקִיָּה, מִסְתַּבְּרָא: קְמִיצָה תֵּרֵד, מְלִיקָה לֹא תֵּרֵד.
מַאי שְׁנָא מְלִיקָה – דְּיֶשְׁנָהּ בְּבָמָה, קְמִיצָה נָמֵי – יֶשְׁנָהּ בְּבָמָה!
וְכִי תֵימָא אֵין מִנְחָה בְּבָמָה, אֵין עוֹפוֹת נָמֵי בְּבָמָה!
דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ מִנְחָה בְּבָמָה – יֵשׁ עוֹפוֹת בְּבָמָה. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין מִנְחָה – אֵין עוֹפוֹת. מַאי טַעְמָא? ״זְבָחִים״ וְלֹא מְנָחוֹת, ״זְבָחִים״ וְלֹא עוֹפוֹת.
אֶלָּא אֵימָא: אֵין קִידּוּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בְּמִנְחָה בְּבָמָה.
מָלַק בִּשְׂמֹאל אוֹ בַּלַּיְלָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל תְּהֵא מְלִיקָה שֶׁהִיא לִפְנִים, מְטַמְּאָה בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נְבֵלָה״.
הָא נָמֵי נְבֵלָה הִיא! אֶלָּא תַּלְמוּד לוֹמַר: ״טְרֵיפָה״; מָה טְרֵיפָה – שֶׁאֵין מַתֶּרֶת אֶת הָאִיסּוּר, אַף כֹּל – שֶׁאֵין מַתֶּרֶת אֶת הָאִיסּוּר.
(יצא) [יָצָאת] מְלִיקָה שֶׁהִיא לִפְנִים – הוֹאִיל וְהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָאִיסּוּר, אֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה.
הֵבִיא הַמּוֹלֵק (קֵ״ץ חָפֵ״ץ – סִימָן) קָדָשִׁים בַּחוּץ, וּמוֹלֵק חוּלִּין בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – הוֹאִיל וְאֵין מַתִּירִין אֶת הָאִיסּוּר, מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.
תַּנְיָא אִידַּךְ: יָכוֹל תְּהֵא שְׁחִיטַת חוּלִּין לִפְנִים, וְקָדָשִׁים בֵּין מִבִּפְנִים וּבֵין מִבַּחוּץ, מְטַמְּאָה אַבֵּית הַבְּלִיעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נְבֵלָה״.
הָא נָמֵי נְבֵלָה הִיא! אֶלָּא תַּלְמוּד לוֹמַר: ״טְרֵיפָה״; מָה טְרֵיפָה – שָׁוָוה בִּפְנִים כְּבַחוּץ, אַף כֹּל – שָׁווֹת בִּפְנִים כְּבַחוּץ.
יָצָא שְׁחִיטַת חוּלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – הוֹאִיל וְלֹא שָׁווּ בִּפְנִים כְּבַחוּץ, אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.
בִּשְׁלָמָא חוּלִּין – לֹא שָׁווּ בִּפְנִים כְּבַחוּץ; אֶלָּא קָדָשִׁים – אִידֵּי וְאִידֵּי פְּסוּלִין נִינְהוּ!
אָמַר רָבָא: אִם הוֹעִילָה לוֹ שְׁחִיטַת חוּץ לְחַיְּיבוֹ כָּרֵת, לֹא תּוֹעִיל לוֹ לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵילָה?!
אַשְׁכְּחַן חוּץ, פָּנִים מְנָלַן? הוֹאִיל וְלֹא שָׁווּ בִּפְנִים כְּבַחוּץ.
אִי הָכִי, מָלַק קָדָשִׁים בַּחוּץ נָמֵי לָא – דְּלָא שָׁווּ בִּפְנִים כְּבַחוּץ!
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶיכְשֵׁרוֹ מִדָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶיכְשֵׁרוֹ; וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶיכְשֵׁרוֹ מִדָּבָר שֶׁבְּהֶיכְשֵׁרוֹ.
וְלָא?! וְהָתַנְיָא: מִנַּיִן לְיוֹצֵא – שֶׁאִם עָלָה לֹא יֵרֵד? שֶׁהֲרֵי יוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה.
תַּנָּא אַ״זֹּאת תּוֹרַת הָעוֹלָה״ רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ.
מַתְנִי׳ מָלַק וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְטַמֵּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה,