מסכת זבחים דף ל״ז עמוד א׳פרק 4 בית שמאי

מִנַּיִן לְכׇל הַדָּמִים שֶׁטְּעוּנִים מַתַּן דָּם לַיְסוֹד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״. נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי – דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״; וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״?

לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ אֶלָּא לַנִּיתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע – שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד; שְׁאָר דָּמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״; וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּדָּם״? לִימֵּד עַל כׇּל הַדָּמִים, שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד.

וְאַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דְּאָתָא?! מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין בִּזְרִיקָה שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה – יָצָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״.

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: לֹא זְרִיקָה בִּכְלַל שְׁפִיכָה, וְלֹא שְׁפִיכָה בִּכְלַל זְרִיקָה.

דִּתְנַן: בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח – פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח.

שֶׁל זֶבַח – לֹא פָּטַר אֶת הַפֶּסַח. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ, וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ.

אַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז וְגוֹ׳״ – לָמַדְנוּ לִבְכוֹר, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. מַעֲשֵׂר וּפֶסַח מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״.

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״דָּמוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״דָּמָם״; ״חֶלְבּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״חֶלְבָּם״; לִימֵּד עַל בְּכוֹר, מַעֲשֵׂר וּפֶסַח, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הַאי קְרָא, מַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי וּמַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי?! תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּמוֹקֵים לֵהּ כּוּלֵּיהּ בִּבְכוֹר – הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ״.

אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּמוֹקֵי לֵיהּ נָמֵי בְּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח – מַעֲשֵׂר וָפֶסַח בְּעָלִים אָכְלִי לֵיהּ; מַאי ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ״? אֶחָד תָּם וְאֶחָד בַּעַל מוּם;