דף ביאור
מסכת זבחים דף ל״ו עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ל״ו עמוד ב׳
מסכת זבחים דף ל״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־375 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
יהא חייב מלקות:
דבר רע מום בגלוי שהוא מגונה קרי דבר רע בבכורות בפרק על אלו מומין (בכורות דף לז.):
ומודה רבי יהודה בחישב על מנת להניח שחוזר וקובעו לפיגול אם חזר וחישב בעבודה שניה על מנת לאכול חוץ לזמנו ולא אמרי' כבר נפסל במחשבת הינוח:
אמר רבא תדע דמחשבת הינוח לרבי יהודה לאו כמחשבת חוץ למקומו ושלא לשמו היא לאפוקי מידי פיגול דהא פיגול דשוחט על מנת לזרוק את דמו למחר לפני זריקה לאו כלום היא ואין המחשבה מועלת עד שיזרק הדם היום דבעינן קרב כל מתיריו ומיהו מחשבה קמייתא מחשבת הינוח הוי וכי זריק ליה אתיא זריקה וקבעי ליה ולא אמרי' הואיל ומעיקרא פיגול לא חיילא איפסיל ליה במחשבת הינוח וכי זריק ליה או בפיגול או בשתיקה לא ליחול פיגול:
התם חד מחשבה דלא שינה מחשבתו הראשונה והיא היתה לשם פיגול:
תרי מחשבות והאחד שם פסול לה ולא שם פיגול:
כשר כדאמרינן במתני' לדברי הכל:
למחר פסול חישב ליתן למחר את הניתנין למטה למעלן ואוקי בפרק שני משום מחשבת הינוח כרבי יהודה ולא משום מחשבת נתינת מחר דא"כ פיגול מיבעיא ליה אלמא לא הוי פיגול דזריקה דלא כשר באכילה לא אתיא לידי פיגול וקתני חזר וחישב בו אלמא לא מיקבע תו פיגול:
ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 36b · Sefaria
תוספות
שיאכלוהו טמאים לא דמי לאכילת כלבים דבטמאים מיפסיל קודם אכילה משעת נגיעה ואפי' תחב לו חבירו מ"מ בהך (מחשבה אכילת) דבר אחר גורם לו שבלא אכילה יכול לפוסלו בנגיעה:
בשר פסח שלא הוצלה הא דתניא בהקומץ רבה (מנחות דף כה:) דשאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה היינו בדבר שצריך היתר מזבח כגון בשר שנטמא לפני זריקה ולא דמי לבשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו וצריך לדקדק דהכא דרשינן אשר לה' לרבות אימורי קדשים קלים לטומאה והתם מוקמינן ליה לרבות לן ויוצא:
מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר כו' לכאורה אתיא כבית שמאי דבית הלל כיון דמכשרי בחטאת לקמן וכפר אע"פ שלא נתן אלא אחד לא צריך קרא לשאר קרבנות וכן משמע בסוף שמעתין דקאמר וכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי ודם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר מנא להו סברי לה כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת ונראה דאתיא אפי' כב"ה וקסבר האי תנא דלא ילפינן מחטאת משום דשתי מתנות שהן ארבע דשאר קרבנות ילפי' בפ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נג:) מדכתיב סביב והוה אמינא שתים עשאן הכתוב כמתנה אחת ולא כיפר אי נמי משום דטובא סביב כתיבי ושנה לעכב ולקמן נמי אמרי' וכפר וכפר וכפר מפני הדין כו' מה דמים האמורים למטה שנתנן מתנה אחת כיפר אף דמים שלמעלה כן ולמטה מנא לן אם לא מודם זבחיך ישפך אלמא דבית הלל נמי דרשי ליה ומיהו יש לדחות ונראה לי (תוספת) דשאר זבחים ידע מדלא שנה בהן לעכב אבל חטאת לא נכשיר מטעמא דלא שנה אלא פשיטא ליה דגמר חטאת חיצון מחטאת פנימי לעכב אי לא אשכחן בעלמא דמצינן למיגמר מיניה דמתנה אחת כיפר א"כ על כרחיך לב"ש בעי הכא מנין דנגמר מחטאת דבעי שתי מתנות אע"ג דחטאת חמירא גילוי מילתא היא ללמוד סתום מן המפורש דאי לבית הלל מאי בעי מנין הא לא שנה לעכב ומהאי טעמא לא מצי למיבעי יהא כשרה בדיעבד בולא כלום דכפרה בכדי לא אשכחן: ברו"ך ע"כ:
Tosafot on Zevachim 36b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ל״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־375 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 12 מילים
נפתחת ב״יְהֵא חַיָּיב?!…״
- קטע 241 מילים
נפתחת ב״וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ…״
- קטע 39 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אַבָּא: וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁחוֹזֵר…״
- קטע 415 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: תִּדַּע – דְּפִיגּוּל לִפְנֵי זְרִיקָה…״
- קטע 510 מילים
נפתחת ב״וְלָא הִיא; הָתָם הוּא חֲדָא מַחְשָׁבָה הִיא,…״
- קטע 631 מילים
נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבִּי אַבָּא: לִיתֵּן אֶת…״
- קטע 720 מילים
נפתחת ב״לְמָחָר – פָּסוּל. חָזַר וְחִישֵּׁב בֵּין חוּץ…״
- קטע 826 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר סֵילָא:…״
- קטע 99 מילים
נפתחת ב״וְלָא הִיא; הָתָם זָרֵיק וּמִיחֲזֵי, הָכָא לָא…״
- קטע 1022 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא, מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַב דִּימִי…״
- קטע 1112 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר לַה׳״ –…״
- קטע 1227 מילים
נפתחת ב״אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה…״
- קטע 1325 מילים
נפתחת ב״וְלָא הִיא; הָתָם – אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים…״
- קטע 1415 מילים
נפתחת ב״לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: הָא אֵימוּרִין לָא חֲזוּ! וְלָא…״
- קטע 154 מילים
נפתחת ב״הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל הַפְּסוּלִין…״
- קטע 1628 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל…״
- קטע 1712 מילים
נפתחת ב״לְפִיכָךְ אִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּתִיקְנָהּ וְאֶת…״
- קטע 1815 מילים
נפתחת ב״וְאִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְאֶת…״
- קטע 1926 מילים
נפתחת ב״כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי – שֶׁאִם…״
- קטע 2026 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת זבחים דף ל״ו עמוד ב׳ · קטע 8 — “…רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר סֵילָא: חִישֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים…”
לשון המקור
יְהֵא חַיָּיב?!
וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ בַּדָּרוֹם – יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה וְגוֹ׳ כֹּל דָּבָר רָע״ – עַל דָּבָר רָע אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ עַל חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ בַּדָּרוֹם! תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁחוֹזֵר וְקוֹבְעוֹ לְפִיגּוּל.
אָמַר רָבָא: תִּדַּע – דְּפִיגּוּל לִפְנֵי זְרִיקָה לָא כְּלוּם הוּא, וְאָתְיָא זְרִיקָה וְקָבְעָה לַהּ בְּפִיגּוּל.
וְלָא הִיא; הָתָם הוּא חֲדָא מַחְשָׁבָה הִיא, הָכָא תְּרֵי מַחְשָׁבוֹת.
אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבִּי אַבָּא: לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה, לְמַטָּה לְמַעְלָה; לְאַלְתַּר – כָּשֵׁר. חָזַר וְחִישֵּׁב חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
לְמָחָר – פָּסוּל. חָזַר וְחִישֵּׁב בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי אַבָּא! תְּיוּבְתָּא.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר סֵילָא: חִישֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים לְמָחָר – חַיָּיב. אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּבָשָׂר לִפְנֵי זְרִיקָה לָא חֲזֵי, וְכִי מְחַשֵּׁב בֵּיהּ – מִיפְּסִיל.
וְלָא הִיא; הָתָם זָרֵיק וּמִיחֲזֵי, הָכָא לָא מִיחְזֵי כְּלָל.
אָמַר רַב חִסְדָּא, מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר חִינָּנָא: בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁלֹּא הוּצְלָה, וְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה.
אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר לַה׳״ – לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְטוּמְאָה.
אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה; הָכָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה.
וְלָא הִיא; הָתָם – אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים חֲזוּ לְגָבוֹהַּ; לְאַפּוֹקֵי בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁלֹּא הוּצְלָה וְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – דְּלָא חֲזוּ לָא לְגָבוֹהַּ וְלָא לְהֶדְיוֹט.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: הָא אֵימוּרִין לָא חֲזוּ! וְלָא הִיא; הָנָךְ חֲזוּ לְמִילְּתַיְיהוּ, וְהָנֵי לָא חֲזוּ כְּלָל.
הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל הַפְּסוּלִין
מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁנָּתַן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר. וּבְחַטָּאת – שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר.
לְפִיכָךְ אִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּתִיקְנָהּ וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִזְמַנָּהּ – כִּיפֵּר.
וְאִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִמְקוֹמָהּ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי – שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר. לְפִיכָךְ, נָתַן כּוּלָּן כְּתִיקְנָן וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – פְּסוּלָה, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – שֶׁכִּיפֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״. וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: