דף ביאור
מסכת זבחים דף ק׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ק׳ עמוד א׳
מסכת זבחים דף ק׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־346 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
לא קשיא דר"ש אדר"ש הא דקתני הכא אונן לא מייתי פסח כשמת וקברו בי"ד דיום מיתה דאורייתא ותפיס לילו מדאורייתא כדיליף ליה רבי יהודה לקמן והא דקתני לעיל אוכל פסחו בשמת בי"ג וקברו בי"ד דיום קבורה גופיה דרבנן ולא תפיס לילו אלא מדרבנן ורומיא דתרתי מתני' קמייתא משני לה רב מרי אידי ואידי יום קבורה וכאן בפסח וכאן בשאר ימות השנה כדשנינן לה מעיקרא ומאי אבל לא בקדשים אבל לא בקדשים של כל השנה כולה:
הכי גרס לא תפיס לילו עמו אלא מדרבנן:
אמינא לך אנינות יום מיתה דאורייתא דהא מאנינות דאהרן מייתי לה לקמן והתם יום מיתה הואי:
ואת מהדרת יום קבורה דהוא גופיה מדרבנן והתם מודינא:
אביי אמר אידי ואידי ביום מיתה ולעולם אנינות לילה לר"ש דרבנן ודקתני בברייתא פסח אינו בא באנינות כשמת קודם חצות דרחמנא דחייה מהאי קרא דדרשינן כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן ודקתני בפסחים טובל ואוכל פסחו אלמא מייתי ליה אונן כשמת אחר חצות דקדמה חובת שחיטת פסח לאנינות ותו לא דחיא ליה אנינות מלשלח קרבנו ומיהו על כרחך ש"מ אנינות לילה דרבנן דאי מדאורייתא היא האי לא הוה אכיל נהי דקדמה חובת שחיטה לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ליה ואכילת פסחים לא מעכבא לאביי אלא משום דאנינות לילה דרבנן והם לא העמידו דבריהם במקום כרת דדילמא ממנע ולא שחיט א"נ כיון דעל כרחך שחטיה לאו אורח ארעא דנימרו ישחטנו ע"מ ליפסל הילכך אוכל פסחו אבל לא שאר קדשים אפי' ליל פסח דהעמידו דבריהם במקום עשה ומתני' דדייקינן אי מזמנו ליה אכיל ביום קבורה כדאמר רב אסי לעיל [דמת בי"ג וקברו בי"ד] אפילו מדרבנן לא תפיס לילו:
דשני לן מדאורייתא:
ורמינהי כו' מסקנא דמילתיה הוא דבעי לאתויי מגו רומייא ושינויי:
לאחותו מה ת"ל בנזיר קאי וכיון דכתיב לאביו ולאמו כ"ש לאחותו:
ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 100a · Sefaria
תוספות
הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו' תימה היכי דייק מהכא דשחיטת פסח דוחה טומאת מתו שאני הכא שהוא כ"ג ונזיר וכי תימא אי לאו דבאפי נפשיה דחיא מתו לא היה צריך קרא למת מצוה דדחיא שלשתן דכיון דכ"ג ונזיר נדחים משום מת מצוה בשביל שהולך עדיין לשחוט את פסחו לא מימנע א"א לומר כן דהא לכהן הדיוט ונזיר איצטריך קרא אף על גב דכהן הדיוט לחודיה מיטמא למתו ויש פירושים שמוגה בהם משום הך קשיא דלא מיירי הכא בנזיר אלא בהולך לשחוט פסחו לחודיה ולא יתכן כלל דהיינו ברייתא דמייתי בסמוך דמיירי בכהן ונזיר ונראה דדייק משום דקתני הכא אמרת לא יטמא ובכולהו לא קתני הכי משמע לא יטמא משום שחיטת פסחו ולא גרסינן ת"ל לא יטמא ועוד נראה לדקדק אי שחיטת הפסח לחודה לא דחיא טומאת קרובים ה"ל למתנייה ברישא דהולך לשחוט כו' הרי שהיה כ"ג ונזיר והולך לשחוט כו' כמו כהן הדיוט דתני ברישא דמעיקרא תני הקל יותר כי היכי דתני כהן הדיוט קודם לנזיר ואח"כ כ"ג ונזיר:
הא רבי ישמעאל הא ר"ע פי' בקונטרס ואפילו מת לאחר חצות נמי קאמר ר"ע יטמא משום דקסבר לה יטמא מצוה ואין לה תשלומין הילכך מטמאינן ליה וממילא אזל ליה כרת דה"ל טמא דפסח יש לו תשלומין בשני ולא דמי לעשה דהשלמה דאתי עשה דפסח ודחי ליה כדאמר בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט ושם.) אע"פ שיש לו תשלומין בשני:
נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים בנזיר בפ' כ"ג (דף מח:) גרס איפכא ועיקר ועושה שם [חדא] דרשא מלאביו ולאמו:
Tosafot on Zevachim 100a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ק׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־346 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 120 מילים
נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה…״
- קטע 231 מילים
נפתחת ב״מֵת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה…״
- קטע 339 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי: וְאֶלָּא…״
- קטע 430 מילים
נפתחת ב״אַבָּיֵי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת קוֹדֶם…״
- קטע 538 מילים
נפתחת ב״וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין קוֹדֶם חֲצוֹת…״
- קטע 623 מילים
נפתחת ב״וּרְמִינְהִי: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָלַךְ…״
- קטע 723 מילים
נפתחת ב״יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ, כָּךְ אֵין…״
- קטע 89 מילים
נפתחת ב״לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן קוֹדֶם חֲצוֹת, כָּאן…״
- קטע 927 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ: אִידֵּי וְאִידֵּי…״
- קטע 1022 מילים
נפתחת ב״לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּרֵישָׁא דְּהָהִיא – רַבִּי…״
- קטע 1140 מילים
נפתחת ב״״לְאָבִיו״ אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת…״
- קטע 1244 מילים
נפתחת ב״״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת זבחים דף ק׳ עמוד א׳ · קטע 9 — “…אַחַר חֲצוֹת; וְהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא:…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת זבחים דף ק׳ עמוד א׳ · קטע 9 — “…רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״לָהּ יִטַּמָּא״ –…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף ק׳ עמוד א׳ · קטע 4 — “אַבָּיֵי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת קוֹדֶם חֲצוֹת, כָּאן…”
לשון המקור
לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.
מֵת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר – יוֹם מִיתָה תּוֹפֵס לֵילוֹ מִדְּאוֹרָיְיתָא. מֵת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר – יוֹם קְבוּרָה מִדְּרַבָּנַן, אֵינוֹ תּוֹפֵס לֵילוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי: וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי, אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים; נֵימָא לֵיהּ: קָאָמֵינָא לָךְ אֲנָא יוֹם מִיתָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְאָמְרַתְּ לִי אֶת יוֹם קְבוּרָה דְּרַבָּנַן?! קַשְׁיָא.
אַבָּיֵי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת קוֹדֶם חֲצוֹת, כָּאן שֶׁמֵּת לְאַחַר חֲצוֹת. קוֹדֶם חֲצוֹת, דְּלָא אִיחֲזִי לְפֶסַח – חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת. אַחַר חֲצוֹת, דְּאִחֲזִי לְפֶסַח – לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת.
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין קוֹדֶם חֲצוֹת בֵּין לְאַחַר חֲצוֹת? דְּתַנְיָא: ״לָהּ יִטַּמָּא״ – מִצְוָה. לֹא רָצָה – מְטַמְּאִין אוֹתוֹ עַל כׇּרְחוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְלֹא רָצָה לִיטַּמֵּא, וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְטִימְּאוּהוּ בְּעַל כׇּרְחוֹ.
וּרְמִינְהִי: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת – יָכוֹל יִטַּמֵּא? אָמַרְתָּ לֹא יִטַּמֵּא.
יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ, כָּךְ אֵין מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ – לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן קוֹדֶם חֲצוֹת, כָּאן לְאַחַר חֲצוֹת?
מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ: אִידֵּי וְאִידֵּי אַחַר חֲצוֹת; וְהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״לָהּ יִטַּמָּא״ – רְשׁוּת. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חוֹבָה.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּרֵישָׁא דְּהָהִיא – רַבִּי עֲקִיבָא קָתָנֵי לַהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״נֶפֶשׁ״ – אֵלּוּ הַקְּרוֹבִים, ״מֵת״ – אֵלּוּ הָרְחוֹקִים.
״לְאָבִיו״ אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. ״לְאִמּוֹ״ – הָיָה כֹּהֵן וְהוּא נָזִיר, לְאִמּוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. ״לְאָחִיו״ – שֶׁאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר, לְאָחִיו הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת – יָכוֹל יִטַּמֵּא? אָמַרְתָּ: לֹא יִטַּמֵּא. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ, כָּךְ אֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ – לַאֲחוֹתוֹ לֹא יִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.