דף ביאור
מסכת תמורה דף ל׳ עמוד ב׳פרק 6 כל האסורין
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת תמורה דף ל׳ עמוד ב׳
מסכת תמורה דף ל׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 27 קטעים ממוספרים, כ־644 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן אֵין זְנוּת לִבְהֵמוֹת? אֲמַר לֵיהּ: לָא (נִישְׁמוֹט) [לִישְׁתְּמִיט] קְרָא לִכְתּוֹב ״אֶתְנַן זוֹנָה וָכֶלֶב״.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מִנַּיִן לְאֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה שֶׁמּוּתָּרִין? שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁנַיִם״ וְלֹא אַרְבָּעָה. וַלְדוֹתֵיהֶן מוּתָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר ״גַּם שְׁנֵיהֶם״ — ״הֵם״ וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן.
אָמַר רָבָא: וְלַד הַנִּרְבַּעַת אֲסוּרָה, הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ. נוֹגַחַת אֲסוּרָה, הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ.
וְלַד מוּקְצֶה וְנֶעֱבָד — מוּתָּר. מַאי טַעְמָא? לְאִימֵּיהּ אַקְצְיַהּ, לְאִימֵּיהּ פָּלְחִי לַהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי: וְלַד מוּקְצֶה וְנֶעֱבָד — אָסוּר. מַאי טַעְמָא? דְּנִיחָא לֵיהּ בְּנִיפְחֵיהּ.
אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי, אָמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ בְּפֶרֶשׁ שׁוֹר הַנִּסְקָל, מְקוּדֶּשֶׁת. בְּפֶרֶשׁ עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי טַעְמָא? אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא, וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא.
אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: נִיחָא לֵיהּ גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה בְּנִיפְחֵיהּ, גַּבֵּי שׁוֹר הַנִּסְקָל — לָא נִיחָא לֵיהּ בְּנִיפְחֵיהּ.
אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא, גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ. גַּבֵּי שׁוֹר הַנִּסְקָל כְּתִיב: ״לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ״ — בְּשָׂרוֹ אָסוּר, פִּרְשׁוֹ מוּתָּר.
מַתְנִי׳ נָתַן לָהּ מָעוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְכׇל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ — אָסוּר. נָתַן לָהּ מוּקְדָּשִׁין — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.
עוֹפוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה אִם הַמּוּקְדָּשִׁין, שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן; עוֹף, שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְכׇל נֶדֶר״ — לְהָבִיא אֶת הָעוֹף.
כׇּל הָאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ — וַלְדוֹתֵיהֶן מוּתָּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וְלַד טְרֵפָה לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כְּשֵׁירָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה — פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה — אֵין פּוֹדִין אוֹתָן, שֶׁאֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: נָתַן לָהּ חִיטִּין וַעֲשָׂאָתַן סוֹלֶת, זֵיתִים וַעֲשָׂאָתַן שֶׁמֶן, עֲנָבִים וַעֲשָׂאָתַן יַיִן. תָּנֵי חֲדָא: אֲסוּרִים, וְתַנְיָא אִידַּךְ: מוּתָּרִין. אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּנֵי גּוּרְיוֹן דְּמִן אַסְפּוֹרַק — בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
בֵּית הִלֵּל סָבְרִי: ״הֵם״ — וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן, ״הֵם״ — וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶן.
בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: ״הֵם״ — וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן, ״גַּם״ — לְרַבּוֹת שִׁינּוּיֵיהֶן, וּלְבֵית הִלֵּל, הָכְתִיב ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית הִלֵּל קַשְׁיָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ — פְּרָט לְפָרָה, שֶׁאֵין בָּאָה לַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְרַבּוֹת אֶת הָרִיקּוּעִין.
מַאן חֲכָמִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: נָתַן לָהּ זָהָב, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין רִיקּוּעִין, אֲפִילּוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת.
נָתַן לָהּ מוּקְדָּשִׁין — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין כּוּ׳.
וְיִהְיוּ מוּקְדָּשִׁין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, מוּקְדָּשִׁים שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְכׇל נֶדֶר״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנָּדוּר.
טַעְמָא דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא, הָא לָא מַעֲטִינְהוּ קְרָא הֲוָה אֲמִינָא: כִּי יָהֵיב לַהּ מוּקְדָּשִׁין — חָל עֲלֵיהֶן אֶתְנַן וּמְחִיר? וְהָא לָאו מָמוֹנָא הוּא!
אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: בְּמַמְנֶה עַל פִּסְחוֹ, וְרַבִּי הִיא, דְּתַנְיָא: ״וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה״.
הַחֲיֵיהוּ מִשֶּׂה, מִכְּדֵי אֲכִילָה וְלֹא מִכְּדֵי מִקָּח.
רַבִּי אוֹמֵר: אַף מִכְּדֵי מִקָּח, שֶׁאִם אֵין לוֹ מַמְנֶה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ, וּמְעוֹתָיו חוּלִּין, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל פִּסְחֵיהֶן.
כָּל הָאֲסוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וְכוּ׳. אָמַר רַב: כָּל הָאֲסוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וַלְדוֹתֵיהֶן מוּתָּרִים, וְתָנֵי עֲלַהּ: וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת שֶׁעִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר ״עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא״, וְרַבָּנַן סָבְרִי ״לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא״, אֲבָל נִרְבְּעוּ וּלְבַסּוֹף עִיבְּרוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין.
רָבָא אָמַר: מַחְלוֹקֶת שֶׁנִּרְבְּעוּ וּלְבַסּוֹף עִיבְּרוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם אָסוּר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם מוּתָּר.
אֲבָל עִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִין. וְרָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: וְלַד נִרְבַּעַת אָסוּר, הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ, וְלַד נוֹגַחַת אָסוּר, הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת שֶׁנִּרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן מוּקְדָּשִׁין, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר בִּיזּוּי מִילְּתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא. אֲבָל נִרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן חוּלִּין, הוֹאִיל וְהִשְׁתַּנּוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין.
רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת כְּשֶׁנִּרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן חוּלִּין, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: בִּיזּוּי מִילְּתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: הוֹאִיל וְהִשְׁתַּנּוּ — מוּתָּרִין, אֲבָל נִרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן מוּקְדָּשִׁין — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִין.